שובי לפרד"ס.
מילים: מאיר ויזלטיר לחן: יהודית רביץ
מדוע נקראים המעופפים (הטפילים) צללי בוץ ?
הנה ההצעה שלי:
בוץ =
אדמה מעורבת במים. (הצעתי את הרעיון שהמים הם סביבת המחיה הבסיסית של הלא אורגנים, ושזה לא מקרה שכדור הארץ הוא גם בעל מים (נוזליים) וגם מצוי בשבי הטפילים).
כזכור, האדמה משמשת הגנה מפני מגע ישיר עם האצלות הנשר (= ראייה).
ברגיל, ההתקן הזר חוצץ
בינינו לבין ההאצלות שמחוץ לפקעת
(the emanations at large) וכך כולא אותנו ומגביל את
תפישת המציאות שלנו, אבל בו בזמן גם מגן עלינו, כלומר מגן על קיומנו בגוף זה,
בזהות זו, בעולם זה...
וזו אולי הסיבה לכך שהם קרויים צללי בוץ: הם מֵגֵנים כמו האדמה, כנראה מפני
שהם עשויים אדמה.
הצעתי בעבר שהגוף הפיסי
שלנו, ובעצם כל המצוי בעולמנו ונתפש בחושיו של הגוף הפיסי, עשוי מהאצלות של ארגוּן (האצלות חסרות מודעות המשמשות כלים לישויות בעלות מודעות) השייכות
לרצועות הלא-אורגניות. הרצועות הלא אורגניות מרכיבות את הדברים וגם חושינו הם של הלא אורגנים.
"מאחורי" האצלות ארגון אלה ישנה המודעות הלא
אורגנית, ממנה קורצו היצורים הלא-אורגנים.
אם כן, עלינו לתקן מעט את הנוסח לעיל: זה לא שצללי הבוץ עשויים אדמה, אלא הבוץ הוא חלק מהעולם הלא-אורגני.
כזכור, דון חואן אומר ("מסע לאיכטלאן") שצל
הוא ישות בעלת חיים ומודעות: גם הצל הפיסיקלי וגם ישויות הצל עשויים מאותם קווים (האצלות
הנשר).
I wanted an explanation of why he called it a
shadow when obviously it was not
like the shadow of a boulder. He replied that
both had the same lines, therefore both were shadows.
He pointed to a long boulder standing directly
in front of us.
"Look at the shadow of that boulder,
"He said. "The shadow is the boulder, and yet it isn't. To observe
the boulder in order to know what the boulder is, is doing, but to observe its
shadow is notdoing.
"Shadows are like doors, the doors of
not-doing. A man of knowledge, for example, can tell the innermost feelings of
men by watching their shadows."
"Is there movement in them?" I
asked.
"You may say that there is movement in
them, or you may say that the lines of the world are shown in them, or you may
say that feelings come from them."
(מתוך הפרק "אי עשייה")
הזכרתי לאחרונה את הצל של קלרה (בספר של טאישה) שיש לו חיים עצמאיים.
באותו ספר מתוארת הכניסה של טאישה לעולם הצללים (לפרד"ס). היא מגלה שבעולמות אחרים אין לדברים צללים. (עמוד 144)
מהי המשמעות של אמירה זו?
(הערה מאוחרת: לא דייקתי באמירה הנ"ל: זה לא "עולמות אחרים" , אלא "עולמות שמחוץ לעולם הזה". יש לדיוק הזה משמעות. אתייחס לזה בהמשך)
נסיים בשיר מסוג אחר.
אנו בדרך (דרך עם לב, כמובן).
שבת שלום.
הצעתי בפרוטרוט את הרעיון שבעצם הרצועות הלא-אורגניות (האצלות הארגון שלהן, כנראה) מרכיבות את כל מה שבעולמנו החושי, העולם הקרוי חומרי, וזהו ההסבר לכך שהמספר 7 כה יסודי בעולמנו.
הדיון כאן מוביל למחשבה הבאה:
הנה קטע מעניין על הסתכלות (gazing) בצללים מפי לידיה ("הטבעת השניה של העוצמה").
זוהי המחשה לאיחוד שתי תשומות-הלב (שני הקשבים: הראשון והשני).
לענייננו: הצללים מתעוררים, הם מספרים לה... כלומר אלה ישויות חיות.
אז,
המחוג נע באותה מהירות זוויתית, אבל במהירות קווית שונה, בכל אחת מהשכבות, ולכן חווית הזמן (מהירות הזמן) שונה בכל עולם כזה.
העולם שאליו נהדף סילביו נמצא על פי מודל זה קרוב למקור, למוקד הסיבוב.
והעולם השחור נמצא רחוק יותר מהמוקד מאשר עולמנו המוכר. כלומר עולמנו נמצא בין שני העולמות הנ"ל (שבהם זורם הזמן לאט יותר או מהר יותר ביחס לעולמנו)
הרושם שלי הוא ש-7 שנים הם יחידה מחזורית (כל אל משבע האלים שולט במשך שנה).
זהו בסיס לספקולציה. צריך עוד ללטש אותו, או לדחות אותו אם לא יתאים לעובדות.
הזיקוראת, המקדשים המסופוטמיים, שלרגליהם היה מקדש ובמרומם מקדש קטן. ככתוב לעיל, האמונה הייתה שהאל שוכן למעלה ויורד כדי להתגלות...
חשבתי לעצמי: זה כה תואם את רעיון ההפרדה שבין הגוף הפיסי וגוף האנרגיה. רק חסר להוסיף שבע מדרגות ובכלל יהיה מושלם, ובום!!! אני קורא: "שבע מדרגות".
הכוונה היא ל-7 העולמות הלא אורגניים המקיפים את העולם המוכר כשכבות בצל, החוצצות בינינו לבין גוף האנרגיה שלנו.
התחום המפריד הוא, לדעתי, "התהום" הטולטקית. "וחושך על פני תהום" = הים האפל של המודעות.
דרך אגב, רעיון מגדל בבל אינו נראה לי היום ילדותי או מטופש, כפי שמלמדים אותנו בבית הספר. מתכנני המגדל לא היו טיפשים.
על כך אולי בהזדמנות אחרת.
עוד משהו בנושא בית-אל מאותה אנציקלופדיה.
"שער השמים" בסיפור המקראי אודות חלום בית-אל, על רקע התפיסה המצרית הקדומה של מושג זה.
נסיים בשיר מסוג אחר.
אנו בדרך (דרך עם לב, כמובן).
**************
www.toltec.co.il
*
הערות ותוספות
23.5.18
היכן הוא הבוץ הזה של צללי הבוץ?
לדעתי, הגוף הזה הוא הבוץ. הוא, עם חושיו, המגן עלינו ממגע ישיר עם האצלות הנשר ("לא יראני האדם וחי").
"מעפר אתה ואל עפר תשוב" - כלומר אנו עשויים אדמה (בוץ).
"מעפר אתה ואל עפר תשוב" - כלומר אנו עשויים אדמה (בוץ).
ראינו לעיל ש"הצל הוא הסלע". באותו אופן מחשבה: צללית הבוץ היא הגוף הפיסי.
===============
24.5.18
"מעפר אתה ואל עפר תשוב".
באנגלית המקבילה הנאמרת בטקס הקבורה הנוצרי:
"Earth to earth, ashes to ashes, dust to dust"
ובספרות הטולטקית, המשפט היפהפה של חנארו, רגע לפני הקפיצה של קסטנדה לתהום:
"We will now be like dust on the road," don Genaro said. "Perhaps it will get in your eyes again, someday."
(הפיסקה הלפני אחרונה ב"סיפורי עוצמה")
"חנארו אף פעם אינו רק צוחק".
===============
24.5.18
כשכתבתי למעלה שהגוף הזה הוא צללית הבוץ התכוונתי לגוף הפיסי שלנו.
קראתי את הפוסט הזה שוב והוא נראה לא פשוט לקריאה.
אולי הנושא קשה לניסוח פשוט, אולי אני לא הצלחתי, ואולי אני בכלל טועה. כל האפשרויות פתוחות.
כפיצוי,
הנה תמונה של הצמח "דַטוּרַה", מה שדון חואן מכנה "עשב השטן", אשר נידון בהרחבה ב"משנתו של דון חואן".
הכוונה היא לפרחים הלבנים שבתמונה.
זהו צמח לילה, מאלה הפורחים בערב.
נקרא גם (לפי הוויקיפדיה): חצוצרת השטן, פעמוני השטן, תפוח קוצני, ועוד.
האם הפרחים הצהובים הם חרציות?
מעניין אם זה לא מקרי שהאחת גדלה ליד השנייה. חרצית נקראת "פרח הזהב".
===============
25.5.18
בסוף הפוסט לא דייקתי באמירה ולכן אני מדייק אותה להלן. הערתי על כך בדיעבד גם בפוסט.
טאישה מגלה שבעולמות אחרים אין לדברים צללים. (עמוד 144)
לא נאמר שם "עולמות אחרים", אלא "עולמות שמחוץ לעולם הזה". יש לדיוק הזה משמעות.
כזכור, העולמות הלא אורגניים מקיפים את עולמנו כשכבות בַּצַל, כלומר "מחוץ" לעולם הזה מתייחס בראש ובראשונה לעולמות שמקיפים את עולמנו, והם כידוע העולמות הלא אורגנים.
ו.... כל התמרון ההוא של טאישה עם קלרה נועד כדי להגיע אל עולם הצללים.
בואו נתרגם את האמירה של דון חואן שצללים ("פיסיקלים") וישויות צל עשויים מאותן האצלות ("קווים") לאמירה הבאה: צל הוא ישות לא אורגנית.
במובן טריביאלי (ולא חשוב) זה כמובן נכון: הצל אינו עשוי חומר.
ועכשיו אשאל:
האם לדון חואן וחנארו היו צללים?
כל ההקדמה שלי לא הייתה אלא כדי לומר: אל תשאל באיזה מובן של "צל", כי שני המובנים הם אחד.
תשובתי:
מכיוון שהם איבדו את הצורה האנושית שלהם, הם בעצם איבדו את הצל, וכמסקנה לנ"ל: איבדו גם את הצל הפיסיקלי.
ברמה ספקולטיבית גבוהה יותר,
אני חושב שלא לכל חומר בעולמנו יש צל; יש האצלות ארגון (חומר) שלדעתי אינן שייכות לרצועות הלא אורגניות, ולכן אין להן צללים, בשני המובנים.
אבל זוהי רק ספקולציה שאני מרשה לעצמי כאן, כי אף אחד לא קורא את הפוסטים האלה. 😊
נסיים בגירסה אחרת לשיר ישן שהובא כאן לאחרונה.
===============
25.5.18
הספקולציה האחרונה אינה מסבירה מדוע בעולם הצללים אין לדברים צל, כי היא מדברת על האצלות שאינן קשורות לרצועות הלא-אורגניות.
התשובה נראית לי לא מסובכת, משהו כמו: לצללים עצמם אין צל. אבל זו לא אמירה שכרגע אני יודע להפיק ממנה משהו, ולכן תשכחו שכתבתי זאת. :)
שבת שלום.
===============
27.5.18
המחשבה שצל "פיסיקלי" הוא ישות לא אורגנית היא קשה לעיכול לבוגרי מערכת החינוך המודרנית. אם לא הייתי הוגה את המחשבה הזו, גם אני הייתי נלחם בה בשאט נפש 😊
אבל איתרע גורלי, ועכשיו אני נאלץ לסנגר עליה.
כל עוד אנו מדברים על עולמות אחרים של לא-אורגנים (ישויות חסרות גוף פיסי) אין לנו בעיה לקבל את הדבר. אבל ברגע שמתחילים לערבב בין העולמות; לומר שכל אותן דברים מוזרים בעצם נוכחים בעולמנו (דה-מיסטיפיקציה), אז אנו נעמדים על הרגליים האחוריות.
דון חואן ידע היכן לעצור בחשיפת המטפיסיקה הטולטקית. הוא שמר על הטונל של הקוראים והשאיר את העולמות האלה וישויותיהן מחוץ לעולם המוכר ובכך הנגיש את הספרים להמונים. (ליתר דיוק "הרוח", לא דון חואן).
עם זאת, הוא השאיר רמזים עבים לכך שהעולמות האחרים נוכחים בעולמנו, אבל לא הייתה לנו בעיה לדלג עליהם, כגון:
- העולמות של הישויות הלא-אורגניות ועולמנו המוכר מאכלסים את אותו מרחב. כלומר, הם נמצאים בינינו, אבל איננו מסוגלים לראותם. היות והם "נתנו" לנו את החושים שלנו, האם זה מפתיע שהחושים שלנו לא מסוגלים לכך?
- הצל הוא הסלע.
הצעתי בפרוטרוט את הרעיון שבעצם הרצועות הלא-אורגניות (האצלות הארגון שלהן, כנראה) מרכיבות את כל מה שבעולמנו החושי, העולם הקרוי חומרי, וזהו ההסבר לכך שהמספר 7 כה יסודי בעולמנו.
עכשיו אנו עולים מדרגה וחושפים את הישויות הלא-אורגניות עצמן בעולמנו המוכר. מתברר, באופן לא מפתיע, שהן "מסתתרות" בַּצֵל. :)
הדיון כאן מוביל למחשבה הבאה:
ההתמקדות בצללים (צללי עלים, לדוגמה) נחשבת כ"אי עשייה".
מתברר שהתמקדות זו היא לא סתם עוד שבירה של מסגרות התפישה והשיגרה. היא לא נמצאת באותה רמה של: להתחיל לפרוס לחם ביד שמאל, ולא כרגיל.
הנה קטע מעניין על הסתכלות (gazing) בצללים מפי לידיה ("הטבעת השניה של העוצמה").
זוהי המחשה לאיחוד שתי תשומות-הלב (שני הקשבים: הראשון והשני).
לענייננו: הצללים מתעוררים, הם מספרים לה... כלומר אלה ישויות חיות.
לדעתי הצללים מספרים (מדברים) לכולנו דרך הדיבור הפנימי. אבל זו ספקולציה לפעם אחרת.
===============
27.5.18
ספקולציה בנושא אחר.
לקראת סוף "האש שבפנים" מספר דון חואן על כך שהוא שהה בעולם השחור במשך שנים, אבל בעולמנו עברו ימים אחדים בלבד, ולעומתו סילביו מנואל נהדף לעולם אחר, שהה בו 7 שנים, וכשחזר חש כאילו הסתלק מעולמנו למשך ימים אחדים בלבד. (עמוד 242)
ראשית, האם "במקרה" דון חואן הסתובב בעולם השחור 7 שנים? כלומר מצב הפוך בדיוק לזה של סילביו מנואל?
שנית,
אמנם דון חואן מתאר את שני העולמות האחרים, השחור וזה שאליו נהדף סילביו מנואל, כעולמות שאין בהם האצלות של הזמן. בואו נניח שהוא בעצם אומר שיש בהם זרימת זמן אחרת, לא שאין שם זמן.
נצרף לזה את הרעיון שהעולם שלנו מוקף שכבות של עולמות אחרים כבצל,
ונוכל להעלות את ההשערה שהזמן הוא תנועת מחוג העובר דרך כל העולמות, כשמרכזו נמצא באותו מקום שממנו בוקעות ההאצלות, הנשר.
הציור הבא עשוי לעזור בהמחשה, כשכל סקלה היא עולם; שכבת בצל.
המחוג נע באותה מהירות זוויתית, אבל במהירות קווית שונה, בכל אחת מהשכבות, ולכן חווית הזמן (מהירות הזמן) שונה בכל עולם כזה.
העולם שאליו נהדף סילביו נמצא על פי מודל זה קרוב למקור, למוקד הסיבוב.
והעולם השחור נמצא רחוק יותר מהמוקד מאשר עולמנו המוכר. כלומר עולמנו נמצא בין שני העולמות הנ"ל (שבהם זורם הזמן לאט יותר או מהר יותר ביחס לעולמנו)
הרושם שלי הוא ש-7 שנים הם יחידה מחזורית (כל אל משבע האלים שולט במשך שנה).
זהו בסיס לספקולציה. צריך עוד ללטש אותו, או לדחות אותו אם לא יתאים לעובדות.
===============
28.5.18
במסגרת הדה-מיסטיפיקציה החביבה כל כך בבלוג זה,
העולמות הלא-אורגניים מרכיבים את עולמנו (זהו רעיון פרשני), ועל כן הזמן השונה בהן מתבטא בחווית הזמן של בעלי החיים השונים. אבל לא רק בחווית הזמן שלהם, אלא גם במרכיבים אובייקטיביים של הזמן, כמו קצב חילוף חומרים.
כלומר מערכות הזמן השונות נמצאות כאן, במרחק נגיעה.
להתאוששות,
הנה שיר על ירושלים.
" 70 שמות ירושלים מן התנ"ך משולבים בשיר אחד".
מסגד עומַר יפה ומרשים, והזהב, שכולם חומדים, מוסיף לא מעט, הוא בעצם, במבט אחר, השתלטות של אֵל זר על משכנו של אל אחר (האל המוסלמי על האל היהודי). במחשבה המודרנית אין ערך למיקום; הקדושה היא משהו שאתה מביא איתך, ולכן להתפלל ליד הקיר הקרוי "כותל" זה לא פחות טוב. כך לבטח חשב השודד שתום העין משה דיין כשהעניק את השליטה במקום לוואקף.
האם זה לא חכם להציב מבנה מרשים כמו מסגד עומר על מקום בית המקדש ולהשכיח את המשמעות המקורית? זה תרגיל כל כך אופייני לבית היוצר הלא-אורגני.
אפרופו מקומות קדושים (מקומות עוצמה),
לאחרונה תהיתי:
בית-אל נקראה בעבר הרחוק, על פי סיפור יעקב והסולם, "לוּז". ואני תוהה, האם אין כאן תמיכה מסוימת לרעיון של הארכיאולוג (החובב) רון הייאט (Ron Wyatt) שחיפש את ארון הברית (ולטענתו מצַאוֹ), חיפש את הר סיני (לטענתו מצאו), תיבת נוח (מצַאַה) ועוד (הבאתי בעבר כמה סרטונים שלו בבלוג).
רון טען שהר סיני הוא בעצם ג'בל אל לוּז שבצפון מערב ערב הסעודית. הר שנמצא בתחום שהיה שייך בעבר לממלכת אדום, כמדומני.
הר סיני גם מכונה הר האלוהים, כמדומני (אני די בטוח, אבל מכיוון שלא בדקתי עכשיו, אני מוסיף סייג זה).
אם כבר מדברים על בית-אל,
כמה דברים מתוך אנציקלופדית "עולם התנ"ך" החביבה עלי.
הזיקוראת, המקדשים המסופוטמיים, שלרגליהם היה מקדש ובמרומם מקדש קטן. ככתוב לעיל, האמונה הייתה שהאל שוכן למעלה ויורד כדי להתגלות...
חשבתי לעצמי: זה כה תואם את רעיון ההפרדה שבין הגוף הפיסי וגוף האנרגיה. רק חסר להוסיף שבע מדרגות ובכלל יהיה מושלם, ובום!!! אני קורא: "שבע מדרגות".
הכוונה היא ל-7 העולמות הלא אורגניים המקיפים את העולם המוכר כשכבות בצל, החוצצות בינינו לבין גוף האנרגיה שלנו.
התחום המפריד הוא, לדעתי, "התהום" הטולטקית. "וחושך על פני תהום" = הים האפל של המודעות.
דרך אגב, רעיון מגדל בבל אינו נראה לי היום ילדותי או מטופש, כפי שמלמדים אותנו בבית הספר. מתכנני המגדל לא היו טיפשים.
על כך אולי בהזדמנות אחרת.
עוד משהו בנושא בית-אל מאותה אנציקלופדיה.
"שער השמים" בסיפור המקראי אודות חלום בית-אל, על רקע התפיסה המצרית הקדומה של מושג זה.
===============
28.5.18
בהתייחס לאמונה המצרית לעיל,
מה אנו, כטולטקים, עושים עם שני העצים והשמש ביניהם?
לי זה מזכיר את הלוחם ושתי הנשים שמצדדיו: לוחם ושתי לוחמות, ונגואל-גבר ושתי נשים-נגואל (על פי המודל שהצעתי).
עץ מתקשר היטב לנשים. כזכור, האַשֵרַה היא אלה שהייתה קשורה ומסומלת בעץ.
שתי הלוחמות בבית הדרומי של החבורה ששמשו כשער לכניסה אל עולם המכשפים.
ביהדות, שני עמודי הכניסה לבית המקדש: יכין ובועז. לך תדע אם איזה שוביניסט גברי לא נתן להם את השמות הזכריים (אולי העמוד בשם "בועז" כונה במקור "רות"?)
האם שער איננו, באופן טבעי, קשור בנשיות?
העגל מופיע בתרבויות הקדומות כשהשמש בין קרניו. בציור המצרי הנ"ל נשמר הרעיון של השמש מעל עגל. הסיפור המקראי על עגל הזהב, סיפור שלדעתי הפך מתישהו לסיפור על חטא, כשהרושם שלי הוא שזה עיוות מאוחר של הסיפור המקורי.
===============
28.5.18
עוד תמיכה קלה לרעיון שבמקור עמודי הכניסה למקדש שבנה שלמה יצגו כוח נשי.
"וְעַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים, מַעֲשֵׂה שׁוֹשָׁן;" כלומר העיטור על ראשי העמודים הוא בדמות שושנה, והרי ברור ששושנה היא סמל נשי:
"כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת" (שיר השירים).
בוויקיפדיה בערך "יכין ובועז", אחת הפרשנויות המובאות שם לעמודים היא:
"פרשנות נוספת טוענת, כי העמודים מסמלים את עמוד הענן ועמוד האש שגילמו את ההשגחה והליווי האלוהי של בני ישראל בנדודיהם במדבר."
זה מוצא חן בעיניי, כי כידוע, הנשים הן הדומיננטיות בעולמות הלא-אורגניים, באות ויוצאות בו בקלות... המִדבַּר יכול לייצג את התחום הזה, כשהמסע לארץ ישראל מייצג את המסע אל השלמות, אל ההתאחדות עם הכפיל.
(הערת אגב, הנשים הן גם הדומיננטיות בתחום הקשב השלישי).
===============
28.5.18
לגבי הזמן הנע במהירויות שונות בשכבות מציאות שונות.
נתקלתי בטענה שהדבר הוכח מדעית שכפות הרגליים מזדקנות מהר יותר מהראש. לא בדקתי אם זה נכון, אבל זה מסתדר עם הרעיון שהוצע לעיל, ועשוי להסביר מדוע עצים גבוהים מאריכים ימים.
===============
29.5.18
ידוע, כמובן, על שבעת העמים הנמצאים בארץ ישראל, קודם לכיבוש הארץ.
נתקלתי עתה בקטע מהתלמוד הירושלמי, כלאים מ"ג א
המדבר על שבעה ימים/ימות סביב לארץ ישראל.
שבעה ימים סובבין את א"י. ימא רבא. ימא דטיבריא. ימא דסמכו. ימא דמילחא. ימא דחולתא. ימא דשליית. ימא דאפמיא.
לא התעמקתי בזהויות של ימות אלה, אבל בקריאה חפוזה די ברור ש:
דחולתא = ימת החולה.
דטיבריא ורבא ברורות מאליהן.
דמילחא, אני משער שזהו ים המלח.
דאפמיא = ייתכן שיש כאן טעות כתיב והכוונה היא לדאספמיא, כלומר ספרד.
בעבר ציינתי את המושג הקדום: "שבעת הימים", שהוא בעל מובן עולמי; שבעה ימים גדולים המכילים את כל המים שעל פני הארץ.
דרך אגב, אפרופו, מספר הלוחות הטקטוניים המרכיבים את פני כדור הארץ, אשר על חלקם יושבים האוקינוסים, מספרם הוא בסביבות ה-7. אני לא בטוח שהמדע הממפה את הלוחות וגבולותיהן הוא כה מדויק ואמין. אבל אם תהיה סיבה מטפיסית לחשוב שיש בדיוק שבעה לוחות, אני משער שנצליח להביא לדיוק מדעי מתאים :)
===============
29.5.18
מצאתי פירוש לרשימת הימות:
ימא רבא, הים הגדול
ימא דטיבריא הכנרת .
ימא דסמכו. ימת בראדביל (בסיני)
ימא דמילחא. ים המלח
ימא דחולתא. ים החולה
ימא דשליית, ים אילת .
ימא דאפמיא, ימת קארון (בבקעת לבנון). [כלומר אגם קרעון]
אני מסתכל על הימות האלה כפי שהן היום ואני רואה שרובן ממוקמות בשבר הסורי אפריקאי מלבד שתיים בים התיכון. כלומר לא מדובר (היום) על שבע ימות שמקיפות את ארץ ישראל מכל הצדדים. הדרום והצפון פתוחים.
אלא אם כן ימת ברדאביל הציפה את איזור נחל אל עריש בסיני. ואולי גם אגם קרעון היה הרבה יותר גדול פעם.
אם הולכים מספיק רחוק לעבר, ים התיכון היה מחובר במעבר מים אל בקעת הירדן, באיזור העמקים, כמדומני. כלומר, הא לכם גבול שכיוונו מערב מזרח. ייתכן שבעבר היו עוד מעברים כאלה בין ים התיכון לשבר הסורי אפריקאי וארץ ישראל אכן הייתה מוקפת מים.
===============
28.5.18
לגבי הזמן הנע במהירויות שונות בשכבות מציאות שונות.
נתקלתי בטענה שהדבר הוכח מדעית שכפות הרגליים מזדקנות מהר יותר מהראש. לא בדקתי אם זה נכון, אבל זה מסתדר עם הרעיון שהוצע לעיל, ועשוי להסביר מדוע עצים גבוהים מאריכים ימים.
===============
29.5.18
ידוע, כמובן, על שבעת העמים הנמצאים בארץ ישראל, קודם לכיבוש הארץ.
נתקלתי עתה בקטע מהתלמוד הירושלמי, כלאים מ"ג א
המדבר על שבעה ימים/ימות סביב לארץ ישראל.
שבעה ימים סובבין את א"י. ימא רבא. ימא דטיבריא. ימא דסמכו. ימא דמילחא. ימא דחולתא. ימא דשליית. ימא דאפמיא.
לא התעמקתי בזהויות של ימות אלה, אבל בקריאה חפוזה די ברור ש:
דחולתא = ימת החולה.
דטיבריא ורבא ברורות מאליהן.
דמילחא, אני משער שזהו ים המלח.
דאפמיא = ייתכן שיש כאן טעות כתיב והכוונה היא לדאספמיא, כלומר ספרד.
בעבר ציינתי את המושג הקדום: "שבעת הימים", שהוא בעל מובן עולמי; שבעה ימים גדולים המכילים את כל המים שעל פני הארץ.
דרך אגב, אפרופו, מספר הלוחות הטקטוניים המרכיבים את פני כדור הארץ, אשר על חלקם יושבים האוקינוסים, מספרם הוא בסביבות ה-7. אני לא בטוח שהמדע הממפה את הלוחות וגבולותיהן הוא כה מדויק ואמין. אבל אם תהיה סיבה מטפיסית לחשוב שיש בדיוק שבעה לוחות, אני משער שנצליח להביא לדיוק מדעי מתאים :)
===============
29.5.18
מצאתי פירוש לרשימת הימות:
ימא רבא, הים הגדול
ימא דטיבריא הכנרת .
ימא דסמכו. ימת בראדביל (בסיני)
ימא דמילחא. ים המלח
ימא דחולתא. ים החולה
ימא דשליית, ים אילת .
ימא דאפמיא, ימת קארון (בבקעת לבנון). [כלומר אגם קרעון]
אני מסתכל על הימות האלה כפי שהן היום ואני רואה שרובן ממוקמות בשבר הסורי אפריקאי מלבד שתיים בים התיכון. כלומר לא מדובר (היום) על שבע ימות שמקיפות את ארץ ישראל מכל הצדדים. הדרום והצפון פתוחים.
אלא אם כן ימת ברדאביל הציפה את איזור נחל אל עריש בסיני. ואולי גם אגם קרעון היה הרבה יותר גדול פעם.
אם הולכים מספיק רחוק לעבר, ים התיכון היה מחובר במעבר מים אל בקעת הירדן, באיזור העמקים, כמדומני. כלומר, הא לכם גבול שכיוונו מערב מזרח. ייתכן שבעבר היו עוד מעברים כאלה בין ים התיכון לשבר הסורי אפריקאי וארץ ישראל אכן הייתה מוקפת מים.
===============
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה