בפוסט קודם הבאתי תמונות וכמה רשמים שלי מביקורי בהריסות מקדש כנעני לאַשֵרַה בנהריה. העבר נוכח בהווה בהריסותיו; כמעט ואין אתר היסטורי שלא נהרס עד היסוד.
הצעתי בעבר שההרס הזה מקורו במצב המלחמתי, היריבות על הבכורה, שבו מצויים 7 הכוחות הלא-אורגניים, אשר מצד אחד משתפים פעולה, נמצאים בסימביוזה, ובוראים את הכל, ומצד שני נאבקים ביניהם על השליטה.
כוח היצירה וכוח ההרס טבועים בעולם ויש להם ביטוי במיתולוגיות שונות. הבאתי גם את טענת הפילוסוף היווני הקדם-סוקרטי, הרקלייטוס "האפל", שהמלחמה נמצאת ביסודו של העולם.
תהיתי באותו פוסט האם כל מקדש שאת הריסותיו אנו מוצאים הוא סיבה למסיבה. ובאופן אנלוגי, אם תתגלגל/י לעולם של עוד 5000 שנה ויתגלה בית הכנסת השכונתי שלך, של היום, כלומר שרידיו, כפי שמלמדת ההיסטוריה, האם תשמח/י על התגלית כמוצא שלל רב? האם גילית אתר עוצמה?
נראה שבעבר קביעת מקום כמקום פולחן לא היתה עניין שרירותי. המקום הראה סימנים שהוא מתאים לכך. בהמשך אביא קטע מסיפור של עגנון הנוגע לעניין זה, אודות קביעת מקומו של בית כנסת בעיירה בפולין.
היום, להבדיל, משריינים מקום לבית תפילה בתוכניות בניין העיר כמו שמשריינים מקום לשירותים ציבוריים. כל מקום טוב לכל פעילות; ההומוגניות (חסרת הקדושה) של המרחב בתודעה המודרנית.
לכן לא תהיה לאותו מגלה הריסות עתידי סיבה למסיבה, אם הוא מבקש מקומות עוצמה.
כל ההקדמה הזו לא באה אלא כדי לטעון שהמיקום הגיאוגרפי הוא בעל חשיבות גבוהה בתפיסה הטולטקית. זו איננה טענה חדשה בבלוג, אבל היא לא מוצתה, כמובן.
שני הקטעים הבאים לקוחים מ"כח השקט".
אני משער שהמקומות האחרים שמצאו המכשפים הקדומים היו רלבנטיים רק להם, כי הם רצו לחיות בעולמותיהם של הלא-אורגניים. הצעתי שבאיזור ההוא בסונורה, לעולמות אלה יש נוכחות על פני השטח, כנראה בתלות בסוג הסלעים, וההליכה בין הקווים המקבילים היא בעצם הליכה החוצה רצועות גיאוגרפיות (התואמות, אולי, שכבות גיאולוגיות), המשמשות משכן לעולמות הלא-אורגניים השונים. כלומר, לרואים החדשים יש עניין במקומות האלה, כדי לחצות אותם, והם אינם זקוקים למערות שבהם. (אני מציע כאן פרשנות, לא לשכוח).
חשיבות סוג הסלע מוזכרת בנוגע למערה זו, בקטע אחר באותו ספר.
"טיבעו של הסלע" (the nature of the rock)
המערה הזו בעצם שייכת, לדעתי, למקום שאיננו שייך לאף אחד מהעולמות הלא אורגניים: לעולם השחור. מקום שבו יש פסק של תפישה.
טענה קלה לתמיכה: אם שבע העולמות הלא-אורגניים תואמים את שבעת צבעי הקשת, הרי שהשחור הוא לא חלק מהם.
הקטע הבא לקוח מספרה הנהדר של טאישה "מעבר המכשפים" שהתחלתי לקרוא בו מחדש, וכמובן כל קריאה מביאה איתה תובנות חדשות.
מדובר כאן על המערה שבה היא ביצעה את עבודת הסיכום שלה.
אני חושב שמדובר באותה מערה, במיוחד על רקע האמירה שרק מערה אחת של המכשפים הקדומים היא בעלת ערך עבורם.
מקום המערה הוא מקום עוצמה.
האם המיקומים הגיאלוגיים של העולם השחור הם מקומות עוצמה?
לדעתי, כן. הם לא מקומה של הרוח, כי מקום הרוח (הגוף האנרגטי של הארץ) הוא בבטן האדמה, ושם לא ניתן להתקיים בגוף זה העשוי מים (שנאמר, "לא יראני האדם וחי"), אבל זהו מקום עוצמה כי הוא לא נמצא בשליטת אף אחד מהעולמות הלא-אורגניים.
האנרגיה של המערה קשורה גם בכוונה שהוטבעה בה על ידי דורות של מכשפים.
במקום אחר בספרים נאמר שסוג הסלע של המערה הוא: אבן חול (sandstone).
אאתר זאת בהמשך.
יש לי זיכרון עמום שגם קסטנדה ביצע את עבודת הסיכום שלו במערה. אנסה לאשש או להפריך את הטענה הזו בהמשך.
אם כן, זה מצטרף לאמירה קודמת שלי שהפרקטיקות בספרות שלנו יפות וטובות (חלימה, ההליכה הנכונה, עבודת הסיכום...), אבל בלי המקום המתאים יכולתן מוגבלת.
**************
www.toltec.co.il
*
הערות ותוספות
7.5.18
כמו כפות הידיים שחוזרים אליהם בחלימה כדי לעגן את החלום, כך מוסיקה מסוימת.
===============
7.5.18
אפרופו בטן האדמה הלוהט.
- הגוף שלנו בנוי ממים, אבל יש בנו חלבונים שכבר ב-40 מעלות נהרסים.
- האם זה מקרי שהגיהינום הוא לוהט, בדומה לבטן האדמה?
הדתות עברו השתלטות עוינת (ואולי מדויק יותר: הן עצמן השתלטות עוינת על האמונה) ולכן מבקש החירות לא יכול לסמוך על ציוויהן ואיסוריהן. כך האור האלוהי הנפלא הוא, בפרשנות שלי את הטולטקים, מלכודת, והעולם הלוהט הוא לא גיהינום.
בספר של טאישה (עמוד 77) מראה קלרה לטאישה תבנית של האצבעות שבה האצבע והזרת מתוחות קדימה ושאר האצבעות מקופלות ויוצרות עיגול. התבנית הזו משמשת כאות (signal) ללכידת תשומת הלב של הכוונה וכדי לאפשר לה להיכנס לתוך הגוף דרך הקווים העוברים דרך קצות האצבעות המתוחות.
שתי האצבעות המתוחות מזכירות לי את קרני השטן (לפי האינטרנט, כך מכונה התבנית הזו). האם זה מקרה שבעמוד הקודם מוזכר השטן? (אזכור השטן ותבנית האצבעות סמוכות זו לזו מבחינה זמנית, ואפשר לראות את הקשר ביניהם).
הרושם הוא שבמקום להגיד לשטן ללכת מזמינים אותו. השטן הוא המקבילה כאן לכוונה (הרוח).
הנה המחשה.
===============
8.5.18
יצירת תבניות מסויימות באמצעות האצבעות היא בעלת ערך רוחני בבודהיזם וההינדואיזם. כל תבנית כזו נקראת מוּדְרַה, Mudra.
ביניהן יש אחת שהיא כמו זו שטאישה לומדה (הדומה לזו המסמלת את השטן).
היא נקראת: Apana Mudra. בדף זה יש אוסף של מודרות ומשמעותן.
לפי דף זה, התבנית המסוימת הזו קשורה בניקוי רעלים מהגוף. מעניין שאצל טאישה תבנית האצבעות הזו מופיעה בהקשר דומה, של השתנות, סילוק של דפוסי התנהגות לא רצויים."ואיך את מתכוונת את ההרחקה של משהו," שאלתי, "האם את פשוט אומרת "שטן, הסתלק!"?" (עמוד 76 למטה. תרגום שלי)
זוהי האמירה אודות השטן שהזכרתי קודם.
עלה בדעתי שצורת האצבעות הזו דומה לאות אלף בכתב שקדם לכתב העברי הקדום ושימש לו בסיס: האלפבית הפרוטו-כנעני.
מהוויקיפדיה: "האלפבית הפרוטו-כנעני (בעבר כונה גם אלפבית פרוטו-סינאי) הוא אבג'ד אקרופוני (כלומר, כל ציור בו מייצג את העיצור הראשון במילה המהווה את פירוש הציור) שנמצא בכתבים במזרח התיכון החל מתקופת הברונזה המאוחרת (המאה ה-15 לפני הספירה)".
האם אין דמיון בין השניים, כשהיד במבט חצי צדי?
זו הבחנה שלי ואולי היא מוטעית, אם כי מה יטענו נגדי, שזה לא דומה? :)
עשויים לטעון, אולי בצדק, שהאותיות הקדומות הללו לא תוכננו כך שניתן יהיה לייצג אותן באמצעות האצבעות.
הדמיון הזה לוקח אותי להרהורים הבאים:
פר/שור היה דמות של אל בעולם הקדום, פרסין (אל הירח) במסופוטמיה, משם הגיע אברהם, וגם יהוה כנראה (חטא העגל, לדוגמה).
כאן, בהקשר הטולטקי, הסמל הזה מתקשר לכוח קוסמי: הַכַּווַנַה.
והמרחק מכח קוסמי זה (בהא הידיעה) לאלוהות הוא לא גדול.
===============
8.5.18
אני ממשיך עוד קצת את כיוון המחשבה הקודם, וממשיך לתת דרור לדמיון.
בייצוגים אמנותיים של אלים ואלות בעולם הקדום נפוץ זוג קרניים על הראש וביניהן עיגול המייצג, כנראה, את השמש או את הירח. לדוגמה:
כמדומני שזו האלה המצרית איסיס.
ואני תוהה:
בתבנית שמראה קלרה לטאישה באצבעות כף היד, האנרגיה הנקלטת דרך שתי האצבעות המתוחות "כמו אנטנות" נאספת ונלכדת (trapped) בעיגול שיוצרות שאר האצבעות.
אפשר לפרש באופן זה את היצירות הקדומות האלה, כלומר, העיגול שבין הקרניים הוא האנרגיה שנקלטה דרך הקרניים.
זהו רק הרהור שחלף בי, שאיתרע מזלו והעליתי אותו על הכתב :)
===============
8.5.18
הפוסט עוסק בחשיבותם האנרגטית של מקומות גיאוגרפיים מסוימים.
עלו בדעתי עתה שתי התייחסויות לשני מקומות מסוימים. (יש הרבה נוספים).
הראשון, בו מדובר על "גבעת השושלת" ב"מסע לאיכטלאן, סוף פרק 13 "עמידתו האחרונה של הלוחם":
"This is the site of your last
stand," he said. "You will die here no matter where you are. Every warrior
has a place to die. A place of his predilection which is soaked with
unforgettable memories, where powerful events left their mark, a place where he
has witnessed marvels, where secrets have been revealed to him, a place where
he has stored his personal power.
"A warrior has the obligation to
go back to that place of his predilection every time he taps power
in order to store it there. He either goes there by means of
walking or by means of dreaming.
שימו לב שהוא בעצם אמור להימצא על הגבעה הזו בזמן שבו הוא צובר אנרגיה (כלומר עובר שיעור, לדעתי חווה ליבה מופשטת נוספת של הכישוף) - every time he taps power .
המקום השני: הספסל החביב על דון חואן.
"אם תגבר עליך טפשותך אי פעם עד שתיכשל במשימתך," אמר, "תהיה מוכרח למצוא בך לפחות את האנרגיה הנחוצה להסיט את נקודת המאסף שלך כדי לבוא אל הספסל הזה. שב כאן והיה פנוי ממחשבות ומרצונות. אני אנסה לבוא לכאן, מכל מקום שבו אהיה, ואני אאסוף אותך. אני מבטיח לך לנסות."
("האש שבפנים" עמוד 171).
לדעתי, מדובר על הגעה למקום בגוף האנרגיה (בקטע הראשון מנוסח כהגעה בחלימה), כי כדי להגיע ברכב לא צריך להיות מסוגל להסיט את נקודת האנרגיה.
בעבר הצעתי שההבדל שבין להגיע למקום בגוף האנרגיה בלבד לבין הגעה אליו גם עם הגוף הפיסי, הוא שהאופציה השנייה פירושה להימצא שם בשלמותך.
=============
8.5.18
אחד הדברים שנתקלתי בהם במהלך הקריאה הנוכחית שלי את ספרה של טאישה הוא תמיכה להצעה שהצעתי לפני זמן רב אודות השאלה: מדוע מוצג דון חואן בפני טאישה בשם ג'ון מייקל.
הצעתי שהשם כולל שני שמות בעלי משמעות תנ"כית: יוחנן (ג'ון) המטביל, ומיכאל המלאך הטוב והלוחם בכוחות הרוע. טאישה גודלה כקאתולית והאמונה הדתית הייתה מושרשת בה.
היא [קלרה] אמרה שבמקרה שלי שגודלתי כקאתולית אדוקה , דרכי להתאים מחדש את המלאי [המושגי] שלי תהיה להפוך את הרוח [spirit] למין מלאך שומר; זכר טוב-לב ומגונן שמשגיח עליי." (עמוד 98)
הרוח ,שהיא מושג במלאי החדש, היא הנגואל, ודון חואן הוא הרי יצוג שלו.
הקטע הנ"ל קודם בכמה פרקים להצגה של דון חואן בפני טאישה.
כלומר, זהו השם כלפיה משום שהוא משמש חולית חיבור טובה למלאי החדש; "לבוש" זמני אותו הוא לובש במיוחד עבורה למשך תקופת החניכה.
המשמעויות הדתיות של השמות האלה פועלות ברמה לא מודעת.
קראנו בספרים שמושג האלוהים הוא הדבק שמחזיק את כל רשימת המלאי.
עולה הרושם שדון חואן עושה כאן מהלך הפוך למהלך שעשו לנו הלא-אורגנים. לפח שהם טמנו לנו, לאנושות. הם הציבו את האלוהים במקום הנגואל (הרוח) כמצג שווא, התחזות, ודון חואן עושה את המהלך בכיוון ההפוך, חזרה מאלוהים לנגואל, וגם באותו אופן: התחזות (למלאך מיכאל).
זה מזכיר את רעיון: לייקש את היוקשים, ואפשר לראות בו, אני מניח, מקרה פרטי שלו.
זה גם מזכיר לי את הפיתוי שבו משתמשים במאגיה. הקרבן צריך לרצות בדבר. זה בולט מאד בספר "חלום המכשפה", אבל גם בדרך של הרואים החדשים, אם כי אצלם הפיתוי הוא לא אובייקט, בדרך כלל.
המקרה של לה-גורדה והאבן עם החור במרכזה שהיא נטלה מאתר קדום, בהנחה שהוא חפץ בעל עוצמה שיתרום לה, הוא דוגמה נדירה, לדעתי, לאובייקט פיתוי. על פי ההצעה שלי המלכודת הזו הוכנה עבורה מראש על ידי מוריה כדי לאלץ אותה לשחרר את עצמה מהאחיזה של אותו מכשף קדמון.
באותו אופן צריך להתפתות למשהו שהלא-אורגנים מציעים לך כדי להילכד בעולמם. גם במקרה זה, לדעתי, דון חואן ואנשיו היו מעורבים במלכודת שהוכנה לקסטנדה.
אפילו את הרוח צריך לפתות כדי שתתגייס לממש את כוונתו של המכשף. (באמצעים כמו הומור, רוחב לב, מתן אמון עיוור)
the spirit only listened when the speaker
speaks in gestures. And gestures do not mean signs or body movements, but acts of true abandon,
acts of largesse, of humor. As a gesture for the spirit, sorcerers bring out the best of themselves and
silently offer it to the abstract.
("כח השקט", סוף הפרק שלפני "ההתכוונות לתדמית חיצונית")
=============
9.8.18
הבטחתי בפוסט שאביא קטע מכתבי עגנון אודות בחירת מקום לבית הכנסת, בחירה שמסתמכת על התרשמות בשטח וגם על אותות.
גם בכתבי הטולטקים ישנה הסתמכות כפולה כזו; לא מספיק שראו דברים בראייה, אלא המתינו לאות מהרוח המאשר את הראייה הזו. בדרך כלל האות הגיע מהרוח (wind), וגם כאן.
הקטע לקוח מכרך עב כרס בשם "עיר ומלואה", שהוא אוסף סיפורים, כנראה אמיתיים ביסודם, על עיירת הולדתו בפולין, בוטשאטש. (עמוד 14,15)
הכרך יצא לאור לאחר מותו של עגנון, בידי בתו.
הקטע מדבר על תקופה קדומה, מאות שנים לפני שעגנון נולד.
=============
9.5.18
שיר רומנטי שכבר היה כאן. הפעם על רקע סצנות מסרט משנת 1955:
"לתפוס גנב" עם גרייס קלי וקארי גרנט.
=============
11.5.18
ראיון מעניין עם אדם בשם Drunvalo מלכי צדק.
המון נושאים שמהדהדים רעיונות טולטקיים (לפחות את ההבנה שלי את הטולטקיים), אם כי בטרמינולוגיה שונה.
ליקטתי כאן נושאים ואמירות אחדות:
יש ישויות פלסמה החיות בבטן האדמה שלבשו צורת כדורי אור, הנראים כאילו הם עשויים מגמה. הוא טוען שהעיגולים המופיעים במצלמות, ה-ORBS, הם ישויות כאלה.
הוא הגיע לשם, לעירם שגודלה כמייל, והביא אתו מאות איש למפגש. [הרהור שלי: מכיוון שמול כל אחד שהגיע התייצבה ישות אור כזו, ייתכן שישויות אלה הם גופי האנרגיה של אותם אנשים]
הזהות המבנית, ההולוגרמית, שבין הגוף שלנו והעולם. (על פי הבנתי, הזהות המבנית היא של הפקעות: הפקעת האישית, הפקעת של הארץ, ושאר הפקעות).
הגעתם של היהודים לכדור הארץ מהעתיד (לא העתיד הרחוק. הם/אנחנו חזרנו בסך הכל 800 שנים אחורה), באותו פרק זמן שהאילומינטי הגיעו לכאן אבל מהעבר, ממאדים, והעוינות הרבה של האילומינטי כלפי היהודים, כי היהודים הבינו את מעלליהם של האילומינטי וניסו למנוע מהם לבצע את זממם.
התורה היא תוכנית מחשב ולכן אסור לשנות בה אות אחת. משה הביא את התורה אחרי שהיא שובשה קודם לכן, ובנוסף ספר נוסף שהיהודים כתבו בעתיד, ספר המכיל רשומות אקאשיות של העבר ועד 100 שנים קדימה לזמננו.
היהודים הגיעו לכדור הארץ כדי לתקן 19 עניינים/מקומות וברגע שהסתיים הדבר, ובקרוב, היהודים יעזבו.
האַשוּרים הגיעו מכוכב סיריוס והם בעזרת האנונקים (הנפילים) שהיו נשים ענקיות יצרו את ה-DNA האנושי [עושה רושם שזה שונה מהמסופר במקרא: הנפילים כמדומני היו צאצאי בני האלוהים ובנות האדם].
העזיבה של העולם הזה לרמה ההתפתחותית הבאה, למימד הרביעי, צריכה להיעשות כשאת/ה לוקח איתך את הגוף הפיסי. [בטרמינולגיה טולטקית, אני משער שהתרגום יהיה: שמירת פקעת הסיבים. הריסת הפקעת היא המוות הסופי, וכדי להגיע לשלב הבא צריך לשמור על הפקעת. אצל הטולטקים: בשביל להיות ישות לא אורגנית (חסרת גוף פיסי), או לחיות בעולם הצללים (כפי שמנוסח בספר של טאישה) צריך לשמור על הפקעת. החירות, הקשב השלישי, היא אמנם הרס הפקעת, אבל זה נעשה באופן יזום על ידי האש שבפנים, ולא סתם על ידי מוות. כזכור, במוות הרגיל, לרגע אחד ישנה הגעה לקשב השלישי. אבל לאדם הרגיל אין אז שום אפשרות לעשות עם זה משהו].
ישויות השייכות לאחווה הנקראת brotherhood of the seven rays הקשורה כנראה ליבשת למוריה האגדית ומחוברת לכדור הארץ בבוליביה, הכינו לאנושות את כל מה שצריך בשביל לעבור לשלב הבא. [מזכיר את כיפת הנגואלים המשמשת כתחנת מעבר לקשב השלישי]
התחלפות הקטבים המגנטיים של כדור הארץ ביניהם. זה מה שקורה עתה, כנראה.
החלק השני של נבואת המאיה לגבי מה יקרה אחרי סוף לוח השנה שלהם (21 לדצמבר 2012).
סדרת אסונות וכאוס שבהן התודעה שלנו תעבור לתודעה לא אנושית, ומחנה ההסגר שנכפה על הארץ יסולק [בניסוח טולטקי: נשתחרר מהצורה האנושית שהיא התקן זר, גם אנו וגם הארץ].
ביסוד כל השינויים נמצאים שינויים בשמש ובפנימיות כדור הארץ שיניעו את הכל. נשמע לי כמו מהלך שמטרתו השתחררות מהמערכת הטפילית.
הסיכום שלי אינו ממצה את המידע או את הנושאים שבריאיון.
יש לו אתר ובו סרטונים, ספרים, וחומרים רבים: drunvalo.net
עושה רושם שכדאי לצלול לשם,
אבל לא על חשבון הספרות הטולטקית, כמובן 😊
שבת שלום.
=============
12.5.18
הובא לידיעתי שיש ספר בעברית על התורה של דרוּנְבַלוֹ.
על פי האתר שלו, הוא כתב כארבעה או חמשה ספרים, שכנראה לא תורגמו.
המשכתי להאזין לו ביוטיוב ואני מוכרח לציין שיש בדבריו דמיון לתפיסה הטולטקית, כפי שאני מבין אותה.
לדעתי הדברים הם מקור השראה טוב לניסיון להרחיב את ההבנה שלנו את הספרות הטולטקית, וכתרגיל למציאת קורלציות עם התפיסה הטולטקית, כלומר לא כתפיסה שראויה למעמד המתקרב לטולטקית.
מדי פעם אביא כנראה עניינים שנתקלתי בהם בסרטוניו.
בהחלט מאד מעניינים !
עם זאת, יש דברים שהוא טועה בהם, לדעתי. כגון: הוא מדבר על שתי צ'אקרות של הלב הנמצאות בסמיכות זו לזו. אני חושב שהוא מבלבל בין צ'אקרה, שהיא להבנתי נקודת חיבור של רצועה לא -אורגנית אל גופנו, לבין מרכז אנרגטי, שהוא להבנתי מקום בגוף המשוחרר מהרצועות הלא-אורגניות המרכיבות את גופנו (דיאגרמת 8 הנקודות), כלומר מיקום שפוטנציאלית יכול להיות מחובר לרוח.
הצ'קרות שייכות (לדעתי) לטבעת הראשונה של העוצמה, והמרכזים האנרגטיים לטבעת השנייה של העוצמה.
הכריכה של הספר לעיל על תורתו של דרונבלו מציגה מבנה של שתי פירמידות משולשות (ארבעונים, טטרהדרונים) הפוכות זו לזו. הוא טוען שזהו המבנה האנרגטי של כל אחד מאיתנו.
מבנה דומה הצעתי למבנה השושלת של מכשפים. והצבעתי על כך שזהו פְרַקְטַל, כלומר אותו מבנה יש לחבורה ואותו מבנה לבית של החבורה, על כן כל יחידה כזו היא בעלת מידה של קיום עצמאי.
בעקבות דבריו אני תוהה אם מבנה השושלת אינו מגיע לרמת היחיד, בהחלט הגיוני ביותר, אלא שלא ידעתי איך להמשיך את הרעיון לרזולוציה כזו.
זו דוגמה להשראה שדבריו עשויים לעורר.
דרך אגב, נתקלתי בצורה דומה, גם על כריכה של ספר שקראתי לפני יותר מ-20 שנים. האיש, תֵּיאוּן מַארֶס, שכבר עזב את העולם, כתב לא מעט ספרים המדברים לכאורה על התפיסה הטולטקית. ככל הזכור לי הוא ראה בעצמו נגואל. קראתי בזמנו רק את הספר הזה והוא זכור לי לטוב, אבל היה זה כשרק התחלתי לקרוא את קסטנדה. ספריו נמצאים אצלי ברשימת הקריאה, אם כי לא בעדיפות גבוהה המתקרבת לספרות של קסטנדה והנשים.
אסיים בקצת מוסיקה, מתקופה תמימה יותר.
יש ספינות (הוסיפו לרשימת המלאי שלכם שיש ספינות 😊).
מילים: אברהם בן זאב
לחן: נורית הירש
עיבוד: אלי רובינשטיין
===========
12.5.18
הובא לידיעתי שיש ספר בעברית על התורה של דרוּנְבַלוֹ.
על פי האתר שלו, הוא כתב כארבעה או חמשה ספרים, שכנראה לא תורגמו.
המשכתי להאזין לו ביוטיוב ואני מוכרח לציין שיש בדבריו דמיון לתפיסה הטולטקית, כפי שאני מבין אותה.
לדעתי הדברים הם מקור השראה טוב לניסיון להרחיב את ההבנה שלנו את הספרות הטולטקית, וכתרגיל למציאת קורלציות עם התפיסה הטולטקית, כלומר לא כתפיסה שראויה למעמד המתקרב לטולטקית.
מדי פעם אביא כנראה עניינים שנתקלתי בהם בסרטוניו.
בהחלט מאד מעניינים !
עם זאת, יש דברים שהוא טועה בהם, לדעתי. כגון: הוא מדבר על שתי צ'אקרות של הלב הנמצאות בסמיכות זו לזו. אני חושב שהוא מבלבל בין צ'אקרה, שהיא להבנתי נקודת חיבור של רצועה לא -אורגנית אל גופנו, לבין מרכז אנרגטי, שהוא להבנתי מקום בגוף המשוחרר מהרצועות הלא-אורגניות המרכיבות את גופנו (דיאגרמת 8 הנקודות), כלומר מיקום שפוטנציאלית יכול להיות מחובר לרוח.
הצ'קרות שייכות (לדעתי) לטבעת הראשונה של העוצמה, והמרכזים האנרגטיים לטבעת השנייה של העוצמה.
הכריכה של הספר לעיל על תורתו של דרונבלו מציגה מבנה של שתי פירמידות משולשות (ארבעונים, טטרהדרונים) הפוכות זו לזו. הוא טוען שזהו המבנה האנרגטי של כל אחד מאיתנו.
מבנה דומה הצעתי למבנה השושלת של מכשפים. והצבעתי על כך שזהו פְרַקְטַל, כלומר אותו מבנה יש לחבורה ואותו מבנה לבית של החבורה, על כן כל יחידה כזו היא בעלת מידה של קיום עצמאי.
בעקבות דבריו אני תוהה אם מבנה השושלת אינו מגיע לרמת היחיד, בהחלט הגיוני ביותר, אלא שלא ידעתי איך להמשיך את הרעיון לרזולוציה כזו.
זו דוגמה להשראה שדבריו עשויים לעורר.
דרך אגב, נתקלתי בצורה דומה, גם על כריכה של ספר שקראתי לפני יותר מ-20 שנים. האיש, תֵּיאוּן מַארֶס, שכבר עזב את העולם, כתב לא מעט ספרים המדברים לכאורה על התפיסה הטולטקית. ככל הזכור לי הוא ראה בעצמו נגואל. קראתי בזמנו רק את הספר הזה והוא זכור לי לטוב, אבל היה זה כשרק התחלתי לקרוא את קסטנדה. ספריו נמצאים אצלי ברשימת הקריאה, אם כי לא בעדיפות גבוהה המתקרבת לספרות של קסטנדה והנשים.
אסיים בקצת מוסיקה, מתקופה תמימה יותר.
יש ספינות (הוסיפו לרשימת המלאי שלכם שיש ספינות 😊).
===========
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה