ציון אחרת, שקטה יותר.
פארק לאומי "ציון" במדינת יוטה, ארה"ב.
על פי הטולטקים, הגישה למציאות צריכה להיות ריחוק אמוציונלי; אי הזדהות.
האם אין זו ההגדרה לסרט גרוע?
סרט שאינו מצליח להשכיח את זהותך/עולמך, ולכן אינך מצליח לשקוע לתוכו.
(כמו גם לגבי ספר גרוע)
מאידך,
"לדידי יש רק ההליכה [traveling] בנתיבים שיש להם לב, בכל נתיב שעשוי להיות לו לב. בנתיב כזה אני הולך, והאתגר היחיד שאני מעריך הוא לעברו לכל ארכו. ושם הולך אני - מסתכל ומסתכל, בנשימה עצורה".
("משנתו של דון חואן" עמוד 147)
קטע זה, לכאורה, עומד בניגוד לרעיון הסרט הגרוע.
ההליכה בנתיב בעל לב היא מלאת היפעמות.
אני מוסיף סייג קטן. מה שתורגם כ"נשימה עצורה" הוא במקור "breathlessly". זהו תרגום אפשרי, אבל המובן המילולי, המדויק יותר, הוא חסר נשימה. כלומר, ייתכן והוא אכן מתכוון לנשימה עצורה כתוצאה מהתפעמות, אבל גם ייתכן שמדובר פשוט על חוסר נשימה.
כזכור, באחד מהעולמות הלא-אורגניים שאליהם הגיע קסטנדה במסעות החלימה שלו ("אמנות החלימה"), הישויות שם ניסו לפתות אותו להישאר איתם, כי שם, בין היתר, אין צורך בנשימה.
אם מדובר בנשימה עצורה (כתוצאה מהיפעמות), איך משתלב הדבר עם הסרט הגרוע?
הרי סרט המעורר היפעמות רבה איננו סרט גרוע.
חומר למחשבה (במסגרת "שיח הלוחמים").
חירות
העולם של המיינד הטפילי הוא שגרתי, חוזר על עצמו, משעמם.
העולם של הלוחם הוא חדש ושונה בכל רגע.
שבת שלום.
**************
www.toltec.co.il
*
הערות ותוספות
קצת מוזיקה שמחה.
ורד ספרדית.
לא הביקור הראשון שלה בבלוג.
================
15.12.18
עוד גירסה יפה של: don't fight me מהפוסט הקודם.
"אל תילחם בי!" אמר. "הילחם בעצלנותך והיזכר!"
================
15.12.18
אני מפנה את תשומת הלב לכך שהגישה, אותה מאמץ הלוחם/ת, היא שהופכת את המציאות לסרט גרוע. אפשר לומר שמשימתו של הלוחם להפוך סרט טוב לרע, או ליתר דיוק: סרט לא-רע לרע.
מצד שני, כפי הנראה, הוויתור על הטוב מפוּצה על ידי טוב אחר:
הלוחם מוותר על העליות והמורדות על גבי גלי האמוציות, הדרמה החברתית, אבל זוכה בהיפעמות, בפליאה. המציאות נעשית לסרט מפעים.
ההיפעמות נוכח הנשגב, היא הפליאה נוכח הבלתי מוסבר - הלוחם הרי מוותר על הדרישה להבין את המציאות באמצעות המיינד הרגיל שלו, ובכך מצמצם את השליטה של המיינד הטפילי עליו. התפישה המתרחבת של הלוחם - הראייה - מראה לו שהמיינד מצמצם מאד את התפישה - את עולמו - לכדי סדר, מחזוריות, פרדיקטביליות (ולכן שיעמום), חוקי סיבה ומסובב... לדוגמה: את חדירות הרוח לתוך המציאות מסנן המיינד מאיתנו.
לדעתי, אם ההיפעמות, תחושת הפליאה, היא אמוציה, רגש (זו בסך הכל שאלה סמנטית), אז אין היא שייכת לאמוציות המזינות את הלא-אורגנים (זה כבר לא עניין סמנטי).
הלוחם גם הופך את המציאות לסרט רע במובן נוסף: המציאות ככלא, כמכון חליבה, והוא נאלץ להגיע למסקנה הזו משום שהוא מתעקש להביט אל אחורי הקלעים של המציאות.
הדברים הם בגדר פרשנות בלבד.
================
15.12.18
דוגמה לריחוק רגשי:
פלורינדה אומרת לפלורינדה הצעירה, אני לא יכולה לכעוס עלייך, אבל אוכל להכות אותך. (להכות מבלי לכעוס).
גם דון חואן אומר שאינו יכול לכעוס על קסטנדה.
================
16.12.18
בעוד יומיים, יום שלישי ה-18.12.18 יהיה יום עוצמה.
זו התרעה למי שצריך להתארגן עם קונסרבים וכיו"ב. :)
================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה