היפוכו של חוסר הרבב

הוֹרַה נהלל
אתם חושבים שסילביו מנואל רקד גם הורה 😊

מילים ולחן: צבי בן יוסף

מהו ההיפך של חוסר-רבב? (בדרך כלל מופיע כשם תואר להתנהגות)

אני רוצה להציע (הצעה זמנית. כל ידע הוא זמני) שההיפך מחוסר-רבב הוא:
התמכרות (indulgence). אני חושב שתורגם לעתים גם כ"פינוק".

שני המושגים אינם קלים להבנה בספרים שלנו, אבל הם לא יוצאים דופן מבחינה זו.

תמיכה קלה לפיתרון המוצע:

"The spirit is a force," he said, "and as such, it responds only to strength. You cannot indulge in its presence."
("מציאות נפרדת")

לשני המושגים יש משמעות, אולי אפילו שורשים, בנצרות, ושניהם קשורים בחטאים.
המובן המילולי של חוסר רבב, impeccability: אי האפשרות לחטוא.
indulgence - משמעותו בנצרות: מחילה, כפרה. על מה? חטאים כמובן.

אני מזכיר שלאחרונה הצעתי מובן מטאפיסי לחוסר הרבב:
זוהר של המודעות כאשר מישירים את ההאצלות הרוח. ראינו שציפור החירות ניזונה מחוסר הרבב. ואולי מדויק יותר יהיה לומר: בזכות חוסר הרבב, ואילו העיט (הנשר) ניזון בזכות ההתמכרות.
(ה"מדויק יותר" המוצע הוא בניגוד מפורש לכתוב בספר, ולכן יש לקחת זאת כהרהור בלבד)

אני משאיר אתכם, הנקלעים לפוסט זה, עם הצעה זו, קרי ההיפך מחוסר רבב הוא התמכרות.

****

נתקלתי בפוסט באינטרנט שבו הוצבה תמונה של פסל מהאטלנטיים שבטולה, מקסיקו (4 החולמות, לפי קסטנדה) ולצדה תמונה של פסל דומה מאד מאוקינאווה, יפן. 

הנה התמונה:

שמחתי למחשבה שיש עוד מקום עם פסל כזה, אבל נראַה לי מוזר שלא שמעתי על כך קודם.
בפוסט כבר החלו דיונים נמרצים אודות קשר אפשרי בין יפן הקדומה לתרבויות הקדומות במרכז אמריקה.
החלטתי לבדוק והפתיע אותי לגלות שיש רק שתי תמונות בגוגל-תמונות של הפסל מאוקינאווה.
מתברר שהפסל שבאוקינאווה נמצא בפארק מבקרים המתמקד בקקטוסים ומקושט בפסלים בעלי דמיון לפסלים של מרכז אמריקה הקדומה. הפארק כיום נטוש. כלומר, הפסל הוא כנראה יצירה מודרנית, חיקוי לפסלים שבטוּלַה. יש באותו פארק גם פסל של ראש ענק מהסוג האולמקי, צבוע בצבעים עזים.
פרטים ותמונות של הגן הנטוש.

בקיצור, צריך להיזהר מאד ממידע באינטרנט.
וכבר הצבעתי על ציטוטים מסולפים מספרי קסטנדה שהתפשטו באינטרנט כאש בשדה קוצים.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות

21.5.19

השיר הבא הוא של לאה גולדברג.

מי שהולך ומטמיע בתוכו את התפישה הטולטקית, מתקשה שלא להביט על הכל דרך משקפים אלה, וטוב שכך. (ותודה לצדיק קרלוס קסטנדה 😊)

שיר זה יקשה עליו/ה במיוחד.

וכבר אמר דון חואן שמשוררים קולטים פיסות של האמת (שהיא כמובן טולטקית).

=============== 

22.5.19

הפסל (או התבליט) הבא נמצא מתחת לפירמידת הירח בטאוטיוואקאן.

לדעתי הוא מסמל את העיט (הנשר) הקוסמי. נראה שמודעויות (נקודות מאסף) נעות אל מקורו.

מוטיב דומה יש בתבליטים המיוחסים לקצאלקואטל וניתן לראות אותם על פירמידות המוקדשות לו. אם זה אכן קצאלקואטל באותם תבליטים, ייתכן שהמודעויות שמהן הוא ניזון הן של לוחמים, כי ראינו לאחרונה שציפור החירות ניזונה מחוסר-הרבב.

בכל מקרה, העובדה שהתבליט שכאן נמצא מתחת לפירמידת הירח תומכת לדעתי בפירוש שהצעתי, שזהו העיט הקוסמי. (שתי הפירמידות האחרות שם הן של השמש ושל נחש הנוצות, כלומר קצאלקואטל).

אבל זימנתי אתכם לצורך אמירה אחרת. התבליט הוא רק הקדמה הולמת:

העיט טורף את המודעויות העוטפות את נקודות המאסף. נקודות המאסף מחוברות למודעויות ולכן נגררות איתן. (עבודת הסיכום משחררת אותן)
[כבר באמירות אלה מעורבות פרשנויות שלי כי הדברים לא נאמרו באופן מפורש, אבל לדעתי הם מרומזים]

אני מציע שני דברים:

- שהעיט פולט את נקודות המאסף, (מה שלא מאוכל יוצא)

- פולט אותן לתוך פקעות חדשות. 

הקטע הבא תומך בהצעה זו. 

העובדה שהדברים נאמרו בהומור על ידי חנארו לא צריכה להוליך אתכם שולל: "חנארו לעולם לא צוחק".

Genaro is the one who should be here telling you about the Eagle," he said, "except that his

versions are too irreverent. He thinks that the seers who called that force the Eagle were either

very stupid or were making a grand joke, because eagles not only lay eggs, they also lay turds."

Don Juan laughed and said that he found Genaro's comments so appropriate that he couldn't

resist laughter

("מתנת הנשר" כמובן)

למען הסר ספק, פקעות מתוארות פעמים רבות מאד בספרים כביצים, לדוגמה:

"Real people look like luminous eggs when you see them"

("מציאות נפרדת")

חנארו טוען שהדימוי לעיט הוא לא מוצלח כי העיט הקוסמי לא מטיל חרה. אבל מה שאני לוקח מהאמירה שלו לענייננו הוא שהעיט מטיל ביצים, וביצים הן, כפי שלמדנו מהספרים, אופן תיאור לפקעות סיבים.

האם תובנה זו תיקח אתכם לקשב השלישי?

כנראה שלא. 

מניסיון 😊

=============== 

23.5.19

פסוקו של יום:

הישויות הכפולות, נשים וגברים, מהם יוצרים נגואלים (אחרי שהם מקבלים עליהם את חוק הנגואל), הכפילות הזו היא, לדעתי, מבנה מסוים של פקעת הסיבים, ולא של נקודת המאסף.

אני משער שהספר מוליך את רובנו לחשוב להיפך.

שני  נימוקים עולים בי כרגע:

- המבנה הכפול הוא בעל 4 תאים, כשהמבנה הרגיל הוא בעל שנים. שני התאים הם (על פי הבנתי) הם שני חלקי הכפיל, זה שבתוך הגוף הפיסי והחלק שמחוצה לו. הלוחם בסופו של דבר מאחד אותם; מסלק את החיץ ביניהם שיוצר הגוף.

כלומר, לעניינינו, שני החלקים הם ישות אחת שהופרדה באופן זמני. אין סיבה לחשוב שזה אחרת במקרה של 4 תאים, כלומר לבסוף הם מתאחדים מחדש לאחד.

- הנשר, הוא שמעניק את האפשרות לגאולה, לחירות (נאמר). והנשר, על פי הבנתי, יכול רק להכניס את נקודות המאסף לפקעות, ולהיזון מהתפוקה שלהם. אם כן, מתנת הנשר היא בראש וראשונה יצירת ישויות כפולות, שהן בעצם פקעות כפולות, קרי הכנסת נקודות מאסף מסוימות לתוך פקעות כפולות.

הדיון הזה הוא מטאפיסי במובן המקורי של המילה: עוסק במה שמעבר לפיסי, לחושי.

אבל יש לו השלכות על העולם המוכר.

לדוגמה: ישות כפולה פירושה שיש שני אנשים, מאותו מין, שהם שותפים באותה פקעת סיבים (כפולה).

בעבר הצעתי ש"התאום" של קסטנדה הוא נסטור.

=============== 

23.5.19

"Every living thing has been granted the power, if it so desires, to seek an opening to freedom and to go through it. It is evident to the seer who sees the opening, and to the creatures that go through it, that the Eagle has granted that gift in order to perpetuate awareness. 

For the purpose of guiding living things to that opening, the Eagle created the Nagual."

("מתנת הנשר")

בפועל, לדעתי, המתנה היא הישויות הכפולות. כלומר, בלשון בוטה, הוא מקפיד לחרבן כל רביעי לתוך פקעת כפולה. :)
בפועל כל ארבע הפרשות כאלה יוצרות חמשה אנשים (מאותו מין), כי הכנסת נקודת מאסף לתוך פקעת כפולה יוצרת שני אנשים בעולם הפיסי.

===============

24.5.19

תמיכה לרעיון שהנגואל הוא פקעת כפולה אפשר למצוא במשפט הבא:

He further explained that the nagual was a specific sorcerer in each generation whom the other sorcerers were able to see, not as a single luminous ball but as a set of two spheres of luminosity fused, one over the other.

("הצד הפעיל של האינסוף" פרק 4, "מי היה חואן מטוס, באמת?")

המבנה הזה של שתי פקעות צמודות, ואולי חופפות במידה מסוימת (fused), הוא כנראה מה שמאפשר לישויות הכפולות (מהם עושים נגואלים) לזהות את הפתח אל החירות ולהוליך אליו גם אחרים. הפתח המוזכר ב"מתנת הנשר":

Every living thing has been granted the power, if it so desires, to seek an opening to freedom and to go through it. It is evident to the seer who sees the opening, and to the creatures that go through it, that the Eagle has granted that gift in order to perpetuate awareness. 

For the purpose of guiding living things to that opening, the Eagle created the Nagual.

("מתנת הנשר". בלי לבדוק, אני מהמר שזה בפרק "חוק הנגואל")

וכפי שהצעתי, הנשר (העיט) יצר את הנגואל על ידי הצמדת שתי פקעות זו לזו.

אפרופו הפתח אל החירות: 

בסוף הספר האחרון, במסעדת שִיפּ, אחרי הקפיצה לתהום, קסטנדה מדבר על מנהרה (פתח) המופיעה לפניו. הוא אומר שדון חואן הוא המנהרה, וכנראה באופן כללי הנגואל הוא המנהרה. וקסטנדה, כנגואל בעצמו, יכול להוליך דרכה את מי שהוא רוצה.

(אני מזכיר, שוב, שבדיוק שם חסרים כמה קטעים בתרגום העברי)

***

אני חוזר לרגע לשורה האחרונה בשיר לעיל של לאה גולדברג:

"בתוך הזמן, מעבר לעצמנו".

הכפיל הוא כידוע מחוץ לזמן.

===============

24.5.19

מוסיקה נעימה על רקע תמונות ממקדש מאד מסתורי במצרים, מקדש לאלה חַתחוֹר שנמצא לא רחוק מהעיר דֶנדֶרַה.

דרך אגב, היישוב הקדום מאד חצור בישראל כנראה על שם האלה המצרית.

חתחור היא בין היתר אלת המראות, והתורה הטולטקית מזהירה מפני מראות.

שבת שלום.

=============== 

25.5.19

אני חוזר לנושא שהעליתי כאן לאחרונה: השאלה מה יכול האני הקטן לעשות כדי לעזור לרוח במאבק עליו. איך יכול הכלוא לעזור לכוח המנסה לשחררו.

הקטע הבא הוא מ"מעברים קסומים" עמוד 13 במהדורה העברית:

"The shamans of ancient Mexico," he said to me once, "believed that choice, as human beings understand it, is the precondition of the cognitive world of man, but that it is only a benevolent interpretation of something which is found when awareness ventures beyond the cushion of our world, a benevolent interpretation of acquiescence. Human beings are in the throes of forces that pull them every which way. The art of sorcerers is not really to choose, but to be subtle enough to acquiesce. 

"Sorcerers, although they seem to make nothing else but decisions, make no decisions at all," he went on. "I didn't decide to choose you, and I didn't decide that you would be the way you are.

כלומר, הבחירות (החלטות) שלנו הן רק acquiescence - היעתרות, קבלת מרוּת, כניעה. בספר תורגם "הסכמה שבשתיקה". זה עשוי לבלבל כי הקורא עלול לחשוב שזה קשור לשקט פנימי.

(באופן כללי, התרגום של הספר אינו מוצלח)

הצעתי את ההסכמה מהסוג הזה כפתרון אפשרי לחידה.

ראינו שדון חואן וגם הלא-אורגנים מנסים להשיג את רצונו המפורש של קסטנדה, הסכמתו, ושניהם לא בוחלים בהולכות שולל.

זהו אולי האוצַר שאנו מחזיקים בידינו, אבל ככל הנראה הוא אינו נמצא בחזקתו של האני הקטן, בעל התודעה היומיומית. ראינו שהחלטות מתקבלות בתחומי הנגואל. ובטרמינולוגיה של הקטע הנ"ל: "beyond the cushion of our world".

לדעתי בתחומי הכפיל.

עם זאת, אני תוהה אם לא נכון שבכל זאת "צללי הדילמה" מגיעים עד לעולמו של האני הקטן, ובכל פעם שאנו מאמצים משהו מהתורה הטולטקית: רעיון או עשייה כלשהי (אי-עשייה, ליתר דיוק)  גם האני הקטן בעצם תורם את חלקו ומעניק את הסכמתו.

זהו רק הרהור. מבחינה מעשית ברור שאנו צריכים להניח שאני הקטן הוא בעל יכולת בחירה, ולא לחכות שיוכיחו לנו זאת כדי שנואיל לתת את ידנו לרוח :)

המשפט הנ"ל:

The art of sorcerers is not really to choose, but to be subtle enough to acquiesce. 

מדבר כנראה על רגישות להצעות של הרוח (קולו של המיינד האמיתי כמעט ואינו נשמע), להן המכשף אמור להעניק את הסכמתו.

לדיון זה יש לצרף, בין היתר, את המשפט הבא, הלקוח מתוך "צדו הפעיל":

"You see, the flyers' mind has no competitors," don Juan continued. "When it proposes something, it agrees with its own proposition, and it makes you believe that you've done something of worth.

(מתוך הפרק "צללי הבוץ", כמובן)

ה-agree כאן הוא ה- acquiesce.

אבל לפי קטע זה נראה שהמיינד הטפילי מציע ומסכים עם הצעתו. אז איפה "אני" שאמור להסכים? איך זה שהוא מסכים במקומי? האם יש לו ייפוי כוח ממני? :)

מסקנה צדדית של הקטע האחרון, נאמרת בחלקו האחרון:

כל מה שאנו עושים הוא בעצם מצייתים "לעצמנו", כלומר למיינד הטפילי, ובעצם כל הישגינו הם חסרי חשיבות. אנו בסך הכל נעים לאורך תסריטים השתולים בתוך הפקעות (במיקומים שונים בהם), ומכיוון שאנו מזדהים עם ה-appearance שהפקעת סיפקה לנו, אנו חושבים שיש לנו הישגים, כלומר שעשינו משהו בעל ערך.

=============== 

25.5.19

חידת טריוויה.

מה מזכירים לכם התמונות הבאות.

אני מתכוון למשהו המופיע ב"מתנת הנשר", ואפשר להגיד שיש לו מובן של אפוקליפסה.

=============== 

26.5.19

התשובה לחידת הטריוויה:

חיילי העופרת שיגיעו אל נסטור לקחת אותו כשיגיע זמנו לעזוב את העולם.

"The Nagual Juan Matus said that when it's time to go, we will have a sign," Nestor said. "Something we truly like will come forth and take us." "He said it doesn't have to be something great," Benigno added. "Anything we like will do." "For me the sign will come in the form of the lead soldiers I never had," Nestor said to me. "A row of Hussars on horseback will come to take me. What will it be for you?"

(פרק 4 "חציית גבולות החיבה")

מה יהיה האות עבור קסטנדה לכיגיע זמנו לעזוב את העולם, בכל דרך שהיא (כלוחם או כאדם רגיל)?

מוסיקת חצוצרה של שיר אידיוטי.

הנה ההסבר של דון חואן:

Don Juan said that it had been a sign given to me by the powers that rule the destiny of men. When the time comes for me to leave the world, in whatever form, I will hear the same sound of that trumpet, the same idiotic tune, the same peerless trumpeter.

 (שם)

מיהם הכוחות השולטים בגורלותיהם של בני האדם?

לדעתי, שבע הרצועות הלא אורגניות מהן מורכבת הפקעת (וגם המיינד הטפילי).

איפה הנשר בסיפור?

הוא זה שחירבן אותנו לתוך פקעות (הצעתי זאת לאחרונה והבאתי נימוקים. מיד אביא עוד נימוק אחד לַאוסף).

מכיוון שהרצועות הלא אורגניות הן האצלות של הנשר, אז בעצם הוא הכוח השולט בגורלותינו. עכשיו גיליתי שזה נאמר ממש במפורש:

The power that governs the destiny of all living beings is called the Eagle
("מתנת הנשר")

אם האות הזה, שהוא בעל כוח פיתוי עצום, יופיע בכל מקרה של עזיבת העולם, זה אומר שהוא קשור ליציאה מהפקעת, ולא משנה אם אתה לוחם או לא, בשני המקרים תהיה יציאה מהפקעת.

מדוע קיבל קסטנדה תזכורת כשלא הגיע זמנו? מדוע להפעיל את האות הזה כשאין מאחוריו כוונה מעשית?

אני חושב שהאות הזה קשור לזמן מאד קדום בילדות. האות ליווה אותנו פנימה ואנו צפויים להיתקל בו ביציאה החוצה. 

ומדוע הג'סטה לקסטנדה? 

כנראה משום שהוא סיכם את חייו והגיע לאותו שלב ילדות קדום (עבודת הסיכום נעה בעיקרון מההווה אחורנית, וכפי שראינו בעקבות השיר של ה"סיירת הכחולה" וגם בסיפרה של טאישה (נלידה סיפרה לה), הוא כולל את אירוע הזיווג של ההורים שהביא אותך לעולם).

[בגלל האות של נסטור אני נזהר מלהציע שהאות הזה הופיע ממש ברגע הכניסה לפקעת, אם כי זה עדיין אפשרי]

התואר "שיר אידיוטי" תומך ברעיון שזה קשור לילדוּת שלו, שיר מהתקופה שבה הוא הגיע לעולם. זהו שם תואר שנעניק היום להרבה שירים מהתקופה של ילדותנו המוקדמת, לא?

בזמנו כתבתי על אות מוסיקלי זה בהקשר לשירת הסירנות, שהייתה (ואולי עדיין) שירה מפתה שאין לעמוד בפניה וגרמה למלחים לקפוץ אל הים אל מותם.

לא שכחתי את ההבטחה לעוד תמיכה לרעיון שהנשר מפריש אותנו לתוך פקעות.

===============

26.5.19

התכוונתי לראות תמיכה במקרה של הנגואל חוליאן שעליו נאמר שעם הזמן הלכה ופחתה אמונתו באפשרותו ואפשרות בני חבורתו להשיג את החירות. ואז הוא אומר לנשר:

Finally he became convinced that no matter what they did, the odds were too great against their tenuous human awareness ever flying free. He made peace with himself and his fate, and surrendered to failure. He told the Eagle from his inner self that he was glad and proud to have nourished his awareness. The Eagle was welcome to it.

("מתנת הנשר" עמוד 180 במהדורה העברית)

בזיכרוני היה, בטעות, שהוא מודה לנשר שהעניק לו מודעות (מעין: מודה אני לפניך שנפחת בי נשמה...). בפועל אני רואה שהוא אומר שהוא מודה (ליתר דיוק: מרוצה וגאה) על כך שהנשר הזין את מודעותו. 

בכל מקרה, בשני המקרים, הרעיון הוא, לדעתי, שהמודעות אפשרית כשנמצאים בתוך פקעת. ולכן אם הנשר מעניק מודעות אז הוא זה שהעניק את הפקעת.

הערת אגב, 

המודעות היא הזרחת האצלות, ובספרים זו תמיד מודעות שקשורה בסיבי הפקעת, ולכן נאמר שהלוחם מוותר על, ומעניק את, המודעות לנשר, כי ממילא זה מה שהוא דורש. 

הצעתי לאחרונה שבעצם גם הזרחת האצלות הרוח, ציפור החירות, דבר הקרוי "הזנת ציפור החירות בחוסר-רבב", כלומר גם חוסר הרבב הוא מודעות, אבל הוא הזרחה של האצלות אחרות.

לסיכום, לא תמיכה מי יודע מה, אבל יש לנו תמיכות נוספות להסתמך עליהן, ובעצם רמזים. (אני לא יודע איך הרוח מצליחה להעביר את המידע הרב ברמזים בלבד, ומצליחה להימנע מהוכחות וודאיות, כלומר אמירות מפורשות. אני באמת נפעם מהיכולת הזו לומר דברים בסגנון הליכה סחור-סחור)

הערת תרגומית:

האמירה בסוף הקטע הנ"ל פירושה שהנשר מוזמן להתכבד ולהזין את עצמו מהמודעות של הנגואל חוליאן. בעברית, משום מה: "ועֵינוֹ אינה צרה בו".

***

כשהבטתי בעמוד הבא (עמוד 181) נתקלתי במשהו שהפתיע אותי מאד, בעצם עורר בי בלבול. משהו לא הסתדר לי בתיאור הדברים.

During our final session, he had us see people milling around a church. It was late afternoon, almost dark, yet the creatures inside their rigid, luminous cocoons radiated enough light to render everything around them crystal clear. The sight was wondrous.

מהי הבעיה?

לראות פקעות של אנשים ברחוב, מחוץ לכנסיה, פירושו תפיסה כפולה; בשתי מערכות תפיסה, ראייה והסתכלות: כלומר ראייה חושית וראייה אנרגטית.

בספרים מופיעים מקרים כאלה של תפיסה כפולה בדרך כלל תוך שימוש במילה superimposed. במקרה זה לא מופיע המושג.

ולמה יש כאן שתי מערכות תפיסה נפרדות?

כי מחוץ לפקעות אין רחובות, כנסייה וכו.

או קיי. אז למה אין כאן מצב של תפיסה כפולה?

כי הזוהר שבתוך הפקעות הקרין החוצה על הרחוב, שהיה חשוך באותה שעה.

כלומר, איך ייתכן שהזוהר הזה, הנתפס במערכת תפיסה אחת (של הראייה האנרגטית), יאיר משהו השייך למערכת תפיסה אחרת, את הרחוב?

באמת אין לי מושג איך להבין זאת.

פרסים יקרי ערך יוענקו לפותרים נכונה :)

===============