המשמעות הרוחנית של חללים דמויי מערה

ההליכה הנכונה

BEAUTIFUL WALK

לפחות הצלילים כאן נכונים :)

הקטע הבא לקוח מ"הטבעת השניה של העוצמה".
שורות אחדות האוצרות ידע עצום, את מימדיו מי ישוּרֵנוּ?
תשובה: ישורנו הרואה.

 I hurriedly got in the car. La Gorda got in after me, and as she did I could not help observing that she had entered the car as she would have entered a tunnel. She sort of crawled in. Don Juan used to do that. I jokingly said once, after I had seen him do it scores of times, that it was more functional to get in the way I did. I thought that perhaps his lack of familiarity with automobiles was responsible for his strange way of entering. He explained then that the car was a cave and that caves had to be entered in that fashion if we were going to use them. There was an inherent spirit to caves, whether they were natural or man-made, and that that spirit had to be approached with respect. Crawling was the only way of showing that respect. 

(מתוך הפרק "לה-גורדה")

***

רוחות השוכנות בחללים, ועל כן נזקקים האנשים להגנה, מזכיר קצת את רעיון המזוזה, לא?

כמה דברים מתוך הויקיפדיה:

בלשון המקרא מזוזה היא כל אחת משתי דפנות פתח (של בית או חדר), בין הסף (החלק התחתון של הפתח) והמשקוף (החלק העליון שלו). כך למשל בסיפור יציאת מצרים, מתואר כי בני ישראל נתנו על שתי המזוזות ומשקוף בתיהם את דמו של שה קורבן פסח, כסימון לבתי בני ישראל בעת מכת בכורות.

מי שאין לו מזוזה לפתחו, הרי הוא "מנודה לשמים". (תלמוד בבלי)

לי זה נראה כשייך למאבק האלים על טריטוריה: מקדשים ובתי תפילה של העם הנכבש הופכים למקדשים לאל של הכובשים. עיין ערך הר הבית. 

כאן מדובר בכיבוש חללים דמויי מערות. הייתי אומר עיין ערך דגל הדיו, אבל אין שם חלל דמוי מערה. לכן אני לא אומר :)

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות

5.5.19

ראוי לשים לב לכך שגם דון חואן מתייחס לנושא הפונקציונאליות שעליה מדבר קסטנדה, אבל במינוח אחר ובהקשר שונה:

קסטנדה מדבר על הפונקציונליות (הערך השימושי) של אופן הכניסה למקום כזה.

דון חואן מדבר על הכוונה להשתמש במקום כזה.

============= 

5.5.19

איך היה?

שיר שלֵיחוֹ רק הולך ומתרענן.

בתרגום לאנגלית (של גוגל),

I can not tell you how it was 

I can not explain what happened 

But I fell in love with you 

It was a light 

That illuminated my whole being 

Your laughter like a spring It 

watered my life of restlessness 

It was your eyes or your mouth 

They were your hands or your voice 

ואני אומר, זה היה הזוהר בעיניים.

============= 

6.5.19

סיפור אהבה, כנראה, שכתב קרלוס קסטנדה למישהי, מוצע למכירה על ידי אישה, היא החברה של נמענת הסיפור. האישה העלתה לאינטרנט את הדף המקדים של הסיפור, ועבדכם הנאמן משתף אתכם.

התאריך, כפי שהוא מופיע בפינה הימנית עליונה, על פי בעלת הפריט הזה, הוא 

Feb 23, 10:30pm 1981

ב-1981 יצא לאור "מתנת הנשר", הספר החמישי שלו. 
לא ברור לי האם מדובר בסיפור אהבה או סיפור במתנה לאהובה.
על פניו, נראה לי לא סביר לחלוטין שבשלב זה של חייו, שנים אחרי תום החניכה שלו, כשברזומה שלו כלולות כמה מיתות (ראו סוף "צדו הפעיל"), הוא מתעסק בעניינים אלה ובכתיבה כזו. 
אני עדיין לא התחלתי את החניכה שלי וכבר אין בי חשק לכתוב דברים כאלה 😊
============= 
7.5.19

השער הראשון של החלימה, עוברים בו כאשר מוצאים את הידיים בחלום.
יש גם ניסוח אחר, אבל הוא לדעתי מבואה לשער: היות מודע לתהליך הירדמות.
כדי לשמר את החלום יש לזַכּוֹת את העצמים שבו במבטים חטופים בלבד.

 dreamers take quick, deliberate glances at everything present in a dream. If they focus their dreaming attention on something specific, it is only as a point of departure.

("אמנות החלימה", בפרק "השער הראשון של החלימה")

 כלומר, מיקוד תשומת הלב בידיים היא מקרה פרטי של התמקדות באובייקט חלומי. 
התמקדות בעצם כלשהו שבחלום היא שער יציאה. 
לדעתי לא רק בחלום, אז אנו אומרים שנסחפנו לתוך חלום בהקיץ.

בתמונה: שער היציאה הראשון. ניתן לחזות דרכו בפיסה מהחלום/עולם הנמצא מעבר לשער.

במקרה זה, אני חושב שמדובר ביד ימין, היא השער חזרה לעולם הזה.
זו רק השערה.

זוהי הכריכה המקורית של הספר "מעברי כישוף", והאזכור בתחתית של "אמנות החלימה" מחזק (מעט) את ההצעה שיש בתמונה רמז לשער הראשון של החלימה.
============= 
7.5.19

למה שרק אני ייהנה?
למרות ש"נהנה לבד מת לבד". 
האם יש מקרה בספרות שלנו אודות מישהו שלא מת לבד?
שנים שהלכו אחוזי ידיים אל המוות? קפצו, אם לדייק.

קרה כמו הרוח.

============= 
8.5.19

קשקשתי לאחרונה על המעורבות של הירח בלידה, כשהרומנטיקה היא (בסה"כ) אמצעי לכך, פיתוי. 
בשיחה הבאה היא מדברת על המחזור החודשי כ"דם קדוש" ועל הקשר שבין מחזוריות הירח למחזור הנשי, לחזיונות ועוד, החל מהדקה ה-31:00. 
אולי מישהו ימצא עניין בשאר הדברים וגם בספר.

מצד שני, תקופת המחזור היא זמן פתיחת הסדק שבין העולמות. 
האם המערכת הטפילית תופסת על כך טרמפ ולַפתח רובצת? או שהמכשפים גילו בקונסטרוקציה הזו של הנשר מעבר צר אל הרוח? 
============= 
8.5.19

למען ההבהרה, כשכתבתי בהערה הקודמת שקשקשתי לאחרונה, התכוונתי שדיברתי שטויות בקילו. 
היכן האהבה שהבטחת?
במקור מ-1972

============= 
8.5.19

עשיתי חיפוש קצר בראיונות עם קסטנדה בעניין כלשהו ונתקלתי במשפט הבא:

"According to Castaneda, the mixing of foods, for example, eating meat with potatoes and vegetables, is very bad for your health. This mixture is very recent in the life of humanity, he affirmed. To eat one kind of food helps digestion and is better for the organism."

הרעיון הזה מסתובב באוויר סביבנו, נושב מכל מיני מקומות. אבל כשהוא מגיע מכיוון קסטנדה, הוא מקבל חשיבות מיוחדת.

אני מקווה לתרגם בקרוב את הראיונות לעברית (את רובן לא קראתי). נראה לי שיש בהן תוספות רבות חשיבות להבנת התורה. האמת שהתחלתי לתרגם את "ידע שקט" שלו והפסקתי כי עלה בדעתי שכל מה שמופיע בו מופיע אחר כך ב"מעברים קסומים" וב"צדו הפעיל". אני צריך לבדוק אם זה נכון. אם כן, חבל על הזמן.

============= 
8.5.19

קללת ההתערבות במהלכם של דברים (interference).

מה זה מזכיר לכם?

לקח לי הרבה זמן למצוא את הקטע הבא, אבל זה לא היה בזבוז זמן, מצאתי המון דברים אחרים.

(אילו זכרתי שמדובר בחילזון הייתי מוצא בקלות. בזיכרוני זה היה חרק, או חיה קטנה אחרת)

"The Nagual said that only a sorcerer who sees and is formless can afford to help anyone. That's why he helped us and made us what we are. You don't think that you can go around picking people up off the street to help them, do you?" 

    Don Juan had already put me face to face with the dilemma that I could not help my fellow beings in any way. In fact, to his understanding, every effort to help on our part was an arbitrary act guided by our own self-interest alone. 

    One day when I was with him in the city, I picked up a snail that was in the middle of the sidewalk and tucked it safely under some vines. I was sure that if I had left it in the middle of the sidewalk, people would sooner or later have stepped on it. I thought that by moving it to a safe place I had saved it. 

    Don Juan pointed out that my assumption was a careless one, because I had not taken into consideration two important possibilities. One was that the snail might have been escaping a sure death by poison under the leaves of the vine, and the other possibility was that the snail had enough personal power to cross the sidewalk. By interfering I had not saved the snail but only made it lose whatever it had so painfully gained. 

    I wanted, of course, to put the snail back where I had found it, but he did not let me. He said that it was the snail's fate that an idiot crossed its path and made it lose its momentum. If I left it where I had put it, it might be able again to gather enough power to go wherever it was going. 

    I thought I had understood his point. Obviously I had only given him a shallow agreement. The hardest thing for me was to let others be. 

("הטבעת השנייה של העוצמה", בפרק האחרון, "הקשב השני")
============= 
9.5.19

כמה הרהורים מטפיסיים, הנוגעים למטפיסיקה הטולטקית.
המוּדעוּת היא כיסוי זוהר העוטף את פקעת הסיבים. הצעתי שהיא בעצם המעטפת של כל סיב וסיב (של כל האצלה). 
לטענה זו יש השלכות. בין היתר:

- נקודת המאסף מטעינה את ההאצלות באנרגיה שלה ומזריחה אותן. זוהי המודעות שלנו לאותן האצלות (תכנים של תפיסה). זה משתלב היטב עם הטענה שהלוחם מוותר על המודעות ומעניק אותה לעיט, ומשאיר לעצמו את כח החיים. למה?
כי המודעות היא חלק מההאצלות הנשר, כיסוי שלהן. נקודת המאסף, שהיא אנחנו, היא דבר נפרד הכלוא בפקעת הסיבים. לכן אין בעיה לתת לנשר (לעיט) משהו שהוא מלכתחילה לא שלנו.

- יש שלושה סוגי קשב או תשומת לב. יש קירבה גדולה ביותר בין קשב ומודעות. מיד אביא את ההגדרה של היחס ביניהם (אין מה להזדרז. היא לא כל כך תפקח עיניים😊). יש אפילו שימוש במונח "מודעות צד שמאל" שהוא מונח סינונימי ל"קשב השני". 
מודעות צד שמאל היא, אם כן, כמסקנה מהצעתי, הכיסוי הזוהר של האצלות שאינן מוישרות; מוטענות באנרגיה של נקודת המאסף, אינן כלולות במסגרת התפיסה הרגילה, אינן חלק ממה שאנו מכנים העולם הפיסי*, המציאות המוסכמת, העולם הנתפס בחושים... 
אבל הן בתוך הפקעת. קשב שלישי הוא זוהר של האצלות שחודרות את הפקעת, אבל מקורן שונה מאשר שאר ההאצלות הפקעת. ייתכן שהן לא של העיט. אלה הן ההאצלות של הדיסקית הצהובה החוצה את הפקעת.
יחד עם סוגי המודעויות האלה יש תפיסה עצמית שונה, מודעות עצמית שונה. זו נקודה שיהיה צריך להרחיב בה מתישהו.

* [בהזדמנות ארחיב מדוע "העולם הפיסי"* הוא רק כינוי. כי הרעיון של עצמים מוצקים "חומריים" הקיימים בזכות עצמם, ובלא תלות בצופה, הוא טעות, אומרים הטולטקים].

הגדרת הקשב, תשומת הלב, שהבטחתי:

„How do seers describe attention?” I asked.

„They say that attention is the harnessing and enhancing of awareness through the process of being alive,” he replied.

He said that the danger of definitions is that they simplify matters to make them understandable; in this case, in defining attention, one runs the risk of transforming a magical, miraculous accomplishment into something commonplace. Attention is man’s greatest single accomplishment.

It develops from raw animal awareness until it covers the entire gamut of human alternatives. Seers perfect it even further until it covers the whole scope of human possibilities.

("האש שבפנים" כמובן, פרק 5, "הקשב הראשון", קרוב להתחלה)

הזהרתי שאין מה להמתין להגדרה 😊.

"תשומת לב (קשב) היא ההישג הכי גדול של האדם." 

אם כן, תשומת הלב היא רתימה של המודעות וגם העצמתה במסגרת התהליך הקרוי חיים. זהו אספקט של "היות בחיים". 
היחס בין תשומת לב ומודעות הוא אם כן יחס של הזנה דו צדדית: רתימה (גיוס, שימוש) ומצד שני העצמת האמצעי.

להיות חי פירושו גם ליצר אנרגיה. זו הטענה הטולטקית, הנה:

you realize by now that unless we see in dreaming, we can't tell a real, energy-generating thing from a phantom projection.

("אמנות החלימה")

אגב, בחלומו של הממרה את המוות לא היו ישויות המייצרות אנרגיה.

אם אנו כבר בסביבה:
החולם צריך להבחין בין שלושה סוגי ישויות בחלימה, מתוכם שנים מייצרים אנרגיה:

"From now on," he said, "the issue of your dreaming is going to be to determine whether the items on which you focus your dreaming attention are energy generating, mere phantom projections, or generators of foreign energy." 

("אמנות החלימה" סוף פרק 8)

המושג הלשוני הרגיל "רתימה" (harnessing) קשור בהפקת אנרגיה. הנה ההגדרה המילונית של גוגל:
control and make use of (natural resources), especially to produce energy

אם כן, לאן הוליכו אותי הגיגיי, לאן הגעתי?
זה גם מה שאני שואל 😊.

מי שחשב שאני מוליך אותו בעזרת המילים האלה אל הר נבו, כדי שיוכל להשקיף על הארץ המוב-תחת, ובמקום זאת הוא מביט אתי על משהו שנראה כמו הסיפא של אותה ארץ...  
============= 
9.5.19

היום הוא יום חידון התנ"ך, אז נציין זאת בשאלה אודות התורה שלנו:
מהו המועמד אצלנו לתפקיד הר נבו?
============= 
10.5.19

בהמשך לבדיחה על הדוב המוצל, המוצא את עצמו שוב ושוב בקוטב הצפוני,
מתבקש:

מהי המקבילה ל"הר נבו" בספרות שלנו?
מה דעתכם על הנקודה השלישית, ממנה רואים את שני המקומות האחרים? 

"The third point of reference is freedom of perception; it is intent; it is the spirit; the somersault of thought into the miraculous; the act of reaching beyond our boundaries and touching the inconceivable."

("כח השקט", ממש לפני תחילת הפרק "שני הגשרים החד-סטריים")

ובהמשך:
 the position of silent knowledge was called the third point

שבת שלום.
=============