מאין יבוא עזרי - מקצה שני

במקצה הראשון הצעתי את התשובה שקיבלה טאישה: העזרה תגיע מהאופק הדרומי.
הפעם אני מביא את תשובתה של קרן ברמן, אותה פגשנו בפוסט הקודם "להיות כאן וכאן".
אני מביא את דבריה כי היא אומרת במילים שלה בדיוק את מה שהטולטקים אומרים: הריקון של עצמך מחשיבותך העצמית, מהציפיות והשאיפות שלך (אותן קיבלת מהמיינד הזר הטורף), מזהותך העצמית...... יוצר ריק שמתמלא מיד על ידי הרוח.
אמנם את הצד השמאלי של אי הטונל שהתרוקן תופש הרצון, אבל הוא מגיע, לדעתי, בו זמנית עם הרוח.

הלינק לוקח אתכם ישירות לחלק האחרון של הסרטון. נדמה לי שהחלק הקודם לו הוא בר-ויתור.

https://youtu.be/lY4ccJdzNR4?t=338

גירסה אינסטרומנטלית לשיר שהובא בפוסט הקודם.

 

המשך חג שמח.

הערות ותוספות

9.4.20

גירסה יפה לשיר מוכר.
הדקה וחצי האחרונות הן כבר סתם רעש.

ותרגיל נחמד בשינוי נקודת המבט:

============== 
10.4.20

לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה
=================

הקטע החשוב הבא לקוח מ"מפגשים עם הנגואל".
לי הוא הזכיר את הדיבר שבכותרת.

האם יש דברים בגו ?

 עם זאת, לדעתי אנו זקוקים לאמצעי עזר, אנו צריכים להשתמש בסולם ואחרי שהגענו לסלק אותו.
אני מתכוון לכך שרק על ידי נקודת מבט נוספת, אנו יכולים להגיע לנקודה השלישית, היא השקט הפנימי, היא הרוח, הכוונה.
רק כשלפנינו שני עולמות, העולם הרגיל ועולם המכשפים, רק אז אנו יכולים להבחין בכוונה הנמצאת ביסודו של כל עולם, ואז להגיע לכוונה הטהורה.
כלומר, עלינו להשתמש באמצעי עזר מתוך הכרה שהוא רק אמצעי עזר זמני.

מה שאני רוצה לומר, הוא שלהתכוון לשקט אפשר אחרי שהגענו לשם. לצורך ההגעה צריך להשתמש באמצעי עזר. לאחר שהגענו, אנו יכולים כמו קסטנדה, כשדון חואן אומר לו להיכנס לשקט פנימי והוא נכנס. דבר שחוזר על עצמו בספרים המאוחרים: משפט קצר שהקורא עלול לחלוף על פניו כמעט מבלי משים. דון חואן אומר, ומיד קסטנדה נכנס למצב השקט ומיד ממשיכים בעלילה, ללא כל התעכבות. 

אוסף אמצעים לעצירת הדיבור הפנימי (עצירת העולם שדיבור מכונן אותו) ישנו ב"מסע לאיכטלאן". הספר הוא, על פי הצהרת כותבו, אוסף האמצעים למטרה זו. 
============== 
11.4.20

מסע מיסטי

============== 
11.4.20

העצמי כהשתקפות במראה נעלמה, ומשמעות ניפוצה
=============================

הרעיון שבכותרת אינו דבר פשוט להבנה. אני לא יכול להגיד שאני מבין זאת. זהו גרעינו של "ההסבר של המכשפים" (תורגם "תשובת המכשפים" ב"סיפורי עוצמה"), אבל הרעיון מופיע לאורך כל הספרות.
על פי הסבר המכשפים: אנו מוכנסים לתוך בועה בתחילת חיינו וכל תפיסת העולם שלנו, כולל הזהות העצמית, מצטמצמת להשתקפות שעל קירותיה של הבועה הזו. מה שמשתקף קרוי טונל. (הרצון שלנו משקף את הנגואל).
לדעתי, המראה הזו, המשקפת לנו את עצמנו ואת תפישת העולם שלנו, היא חלק ממערכת מראות עצומה של כל האנשים, ולכן לדעתי, ניפוץ המראה (הוא משימת החניכה) קשור בניתוק מהחברה.
זה מסביר את האמירה שהאדם הרגיל (לעומת הלוחם) מחפש אישור בעיני הזולת וקורא לזה ביטחון עצמי.    עצמי !!!!!

. שאלת טריוויה: מה, להבדיל, מחפש הלוחם בעיני עצמו ואיך הוא קורא לזה?
.
לניתוק מהחברה יש דרגות שונות, כולל היותך בלתי צפוי (חסר שגרה, דבר שמפחיד מאד את האנשים, לא?). כשהדרגה הגבוהה היא הידיעה שאת/ה מת. רק אז את/ה משוחרר מהאחיזה של החברה (ראו את ההסבר שלי לכינוס האנשים הרבים על שפת הנהר כשדון חואן החניך הושלך לנהר הסוער, ואת מותו הפומבי של הבחור הצעיר בפארק). לכן, זה לא בעל ערך רב לשמור על סודיות של אורח חייך כשהאנשים לא יודעים היכן את/ה, אבל הם יודעים שאתה מסתתר.
תמיד תהיתי כמה שילם קסטנדה עבור תעודת הפטירה שלו :)

.

השחרור הזה קרוי "התמרון האולטימטיבי של המכשפים", והוא נאמר על הסבתא של קסטנדה שמכרה את ביתה ונתנה את הכסף לבנה, והסתלקה ללא הותר עקבות עם האינדיאני המכשף. כתוצאה מכך, בני משפחתה הוציאו אותה מתודעתם.

============== 
12.4.20

האם יש מקום לחמלה ועזרה לאחרים בעולמו של הלוחם?

=================================

אני לא מבין בבודהיזם, אבל ייתכן שכאן אנו מגיעים לצומת שבה חלק מהבודהיסטים ייפרדו מאיתנו.

עם זאת, ככל הנראה, אם הם יחליטו לבחור בנתיב הטולטקי, הם יוכלו בשלב מאוחר יותר לחזור ולהיות בודהיסטים, ובעצם להיות ולעשות כל דבר, כולל הוללים מיניים (ראו את ההסבר ב"מפגשים עם הנגואל").

הקטעים הבאים לקוחים מ"הטבעת השניה של העוצמה", פרק 6, "תשומת הלב השנייה" (הקשב השני).

.

"[הנגואל אמר ש:] ללוחם אין חמלה [compassion] כלפי אף אחד. עבורו [עבור הנגואל], להיות בעל חמלה פירושו שאת/ה משתוקק שהאדם האחר יהיה כמוך, [שהאדם האחר] יהיה בנעליך, ואתה מושיט יד לשם מטרה זו בלבד."

[...]

"הנגואל אמר שרק מכשף אשר מסוגל לראות והוא חסר צורה [השיל/ה מעליו את הצורה האנושית] יכול להרשות לעצמו לעזור למישהו. משום כך הוא עזר לנו ועשה אותנו למה שאנחנו. אתה [קסטנדה] לא חושב שאתה יכול לשוטט לך ולאסוף אנשים מהרחוב ולעזור להם, נכון?"

.

ממש בהמשך מספר קסטנדה על מקרה שבו הוא העביר שבלול מאמצע המדרכה אל מתחת לעץ. הוא היה בטוח שבכך הוא הציל את השבלול ממוות בטוח. דון חואן מסביר לו שם מדוע מחשבה זו היא מחשבה פזיזה וצרת אופקים. אחת האפשרויות שקסטנדה לא לקח בחשבון [מתוך שתיים שהוא מציין שם] היא שלשבלול היה מספיק עוצמה אישית לחצות את המדרכה בשלום. במקרה זה, העזרה של קסטנדה לא עזרה לו, אלא גרמה לו לאבד את מה שהוא הצליח להשיג במאמץ כה רב. "זהו גורלו של אותו שבלול, שאידיוט יחצה את דרכו ויגרום לו לאבד את המומנטום שלו."

הסבר זה של דון חואן לגבי צבירת העוצמה, למרות שהוא נראה אולי שולי ביחס לדיון אודות נתינת עזרה, לדעתי נוגע בשורש הענין: העזרה כפגיעה בעוצמה האישית של "הזוכה" לעזרתנו, ובנוסף גם רומז לנו משהו אודות העוצמה: משהו הנוגד את האינטואיציה:

ההיגיון "הבריא" אומר שאם לשבלול יש עוצמה אישית בכמות כלשהי, אז איתה הוא התחיל את מסעו לחציית המדרכה, והעברתו פתאום באמצע הדרך למקום בטוח, מתוך הסיפור נראה שמדובר בהחזרתו לנקודת המוצא שלו, לא אמורה לשנות את מידת העוצמה שבו, לא?
מהסיפור עולה הרושם שהמסע של השבלול הוא מהלך של צבירת עוצמה ואת המומנטום הזה קטעה העזרה של קסטנדה.עלינו מוטל לבצע הכללה של מקרה השבלול למקרה כללי.
.

העמדה הזו כלפי עזרה לאחרים לא אמורה להפתיע אותנו, הקוראים. היינו אמורים לחשוב כך בעקבות כל מיני עניינים אחרים, לדוגמה: הלוחם שואף לחלוף על פני האדמה כצל בלתי מורגש ככל האפשר, לא להשאיר עקבות, בעוד שעזרה לאחרים היא כמובן התערבות "גסה" בסדר העולם.

.

אז מי בא אתי לעזור לדולפינים? :)

נ.ב.

מתי יוכל הבודהיסט לחזור ולהיות בודהיסט?
על פי הציטוט שבפוסט: אחרי שירכוש את יכולת הראייה ויאבד את צורתו האנושית.
ככל הנראה, העזרה תהיה אז כזו הנוגעת לחירות, לחיבור אל הרוח. היא לא תעזור לאף אחד לעלות עשירון :)

============== 

12.4.20

עוד צלילים מאותו חליל.

"מספר אחד".

============== 
13.4.20

הקטע המוזיקלי מאד מוכר, אבל אני לא זוכר את שמו או את שם היוצר, ואין לי אפליקציה לזיהוי , אז קבלו אותה בהקשרה.
 https://youtu.be/TVz5saAckrw?t=1786
============== 
13.4.20

Acoustic Alchemy - Missing your touch

 
==============