פגיעת ברק

אני לא יודע אם יש הקונה את עולמו במשפט אחד, אבל אנסה בכל זאת.
משפט כזה חייב להכות כמו ברק :)

סיפור הרקע הוא בשבילכם, הקוראים, אני וקוני לא זקוקים לו.

.

בסיפור על מציאת הנגואל אליאס את שני חניכיו לעתיד, חוליאן וטליה, בשדה ("כח השקט", במסגרת "התגלות הרוח") מסופר שהוא הבין שהרוח מצביעה עבורו על חניכים, והוא חבט בכל אחד מהם והסיט בכך את נקודות המאסף שלהם.

לגבי טליה, היא הייתה אישה נגואל, וככל הנראה, זו הסיבה שהוא יכול היה לחבוט בנקודת המאסף שלה. כידוע, אין חובטין בנקודות המאסף של נשים.

בעקבות החבטה, נקודת המאסף שלה החלה לשוטט באופן בלתי צפוי, והנגואל נדרש לשמור כל העת על שפיותה: שלא תצא מדעתה, מילולית: שלא תאבד את המיינד שלה.

לאחר מכן "הלך הנגואל אליאס אל אביה של האישה [הצעירה] וסיפר לו שקרוב לוודאי ברק פגע בבתו והפך אותה באופן זמני למשוגעת". (עמוד 34)

.

אני מציע שאכן ברק פגע בבתו: כלומר, חבטת הנגואל היא מכת חשמל. כידוע, גם ברק הוא מכת חשמל.

"עוצמה", אחד הכינויים לרוח בספרים שלנו, היא התרגום של power, אשר משמעותה, בין היתר, כח חשמלי (power plant זה תחנת כוח חשמלית).

כלומר, חבטת הנגואל היא מכת חשמל, כי הנגואל הוא כח חשמלי.

אחד הכוחות הנאבקים בקרב העוצמה ("מסע לאיכטלאן"), כנראה המשמעותי מכולם, הוא..... הברק.

.

דרך אגב, על פי פרשנות זו, הנגואל לא שיקר לאביה .

.

שבת שלום.

כמה צלילים רגועים 

הערות ותוספות

=========

3.4.20

מעתה ועד עולם. כך אומרים את זה בג'אז.

============== 
4.4.20

ההתערבות הבנאלית-לכאורה של הרוח

=====================

כשאת/ה פועל במצוות הרוח, הרוח מטפלת בהפרעות העלולות לצוץ בדרך. הפוסט מציע דוגמה להתערבותה.
.

כזכור, הנגואל אליאס הציל את חייו של הנגואל-לעתיד חוליאן, ולא יכול היה להזיזו ממקומו בשדה. הוא בנה סביב גופו צריף ושם טיפל בו במשך שלושה חודשים עד שאפשר היה להזיזו ממקומו.

קסטנדה מעלה את השאלה בפני דון חואן: כיצד ייתכן שבעל הקרקע איפשר לו להקים שם צריף, והרי החקלאים שם הם טריטוריאליים מאד.

תשובת הנגואל אליאס [לדון חואן]:

"הרוח עצמה [לא על ידי מלאך :) ] איפשרה זאת. כך קורה בכל פעם שהנגואל נוטל על עצמו משימה, בתנאי שהוא מציית ל [או הולך בעקבות, follow] התגלויות הרוח." 

("כח השקט" עמוד 34)

.

שם הפרק: "חוסר הרבב של הנגואל אליאס". חוסר רבב משמעו, לדעתי, חיבור לרוח, לעוצמה. כזכור, להיות בעל עוצמה פירושו להיות בר מזל; תחושה שהמזל לצדך [כנראה כי את/ה הולך בעקבות סימני הרוח].
בין היתר, עוצמה זו מתבטאת ביכולת להשפיע על אנשים לעשות את רצונך (ראו ב"חלום המכשפה", המקרה של קלרה, הבחורה שבן זוגה הוא הבחור הנכה, ועיינו ערך (אולי) "צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים" :) ).

כאן, לדעתי, העוצמה של הנגואל אליאס התבטאה בהשפעה על אביה של האישה הצעירה, בעל הקרקע, "לקנות" את הסיפור על מכת הברק שפגעה בבתו וגו. והוא אף עזר לנגואל לבנות את הצריף בשדה. (בפוסט הקודם שלי הצעתי שחבטת הנגואל היא אכן מכת ברק)

.

אני מציע שהרוח איפשרה את המעשה הלא סביר - בניית הצריף בשדה - פשוט על ידי הבאת האב להשתכנע בסיפור. וכמו שאמרתי לעיל: העוצמה מתבטאת בהשפעה על אנשים. 

פרשנות זו ממקדת את הנקודה שבה התערבה הרוח.
לכאורה לא התערבות מרשימה, "בסך הכל" שיכנוע של האיש, אבל זו, לדעתי, הטעות שלנו, לחשוב שכל התערבות של הרוח מתבטאת בחציית ים לשניים, או מלווה בפירוטכניקה בסדר גודל של מעמד הר סיני. :)

============== 
4.4.20

קדחת האביב -Mezzoforte

============== 
5.4.20

מבט אחר על החורש, על האינטראקציה שמעבר לגלוי.
הפטריות המשמשות אמצעי תקשורת בין העצים, מזכירות מאד את הטפיל הטורף (המעופפים) המנהלים אותנו, לוקחות אנרגיה ומספקות סוכר (ממכר) ומנהלות את התקשורת ביניהן, כרוכבות על העצים.

https://www.facebook.com/watch/?v=2037160796303036
============== 
5.4.20

 הרוח היא (כמו) חיה פראית

=================

"הרוח היא לא משהו שאתה יכול לראות או לחוש. אבל היא שם, מרחפת מעלינו [כצל, looming over us] . לפעמים היא באה אל חלק מאיתנו. רוב הזמן היא כנראה אדישה. [...]
מבחינות רבות הרוח היא סוג של חיה פראית. היא שומרת על מרחק מאיתנו עד הרגע שמשהו מפתה אותה לבוא. זה הזמן שבו הרוח מתגלה [התגלות הרוח]. 

("כח השקט" עמוד 46)

.

ראשית, יש דימיון רב למוות: הצל המלווה אותנו, בלתי מוחש ולכאורה אדיש עד אשר הוא טופח על כתפנו. ואכן הרוח והמוות מלווים תמיד זה את זה ("רק מה שהמוות נגע בו יש בו עוצמה [= הרוח]", אם לציין דוגמה אחת).

**********
הערת אגב,
לדעתי, וכבר ציינתי זאת לאחרונה, המוות רודף רק את הלוחמים, לא את האדם הרגיל, ועכשיו ניתן להוסיף שהוא עושה זאת ברגע שהרוח החלה לגלות בנו עניין. כלומר, התאומים הסיאמיים האלה ☺ מתחילים לרדוף אחרינו בו זמנית.
מדוע?
שוב הרעיון שלעיל, מכיוון אחר: הדרך אל החירות היא הדרך אל המוות. הלוחם מתגרה במווות, חודר לתחומיו ואז אוסף את עצמו (כמו ערפל) וחוזר לחיים (סוגר את הפירצה) כשבאמתחתו פיסת עוצמה נוספת [=ידע].
********

שנית, זה מסביר את המשפט הבא, הנמצא 12 עמודים קודם לכן:

"הנגואל [אליאס] רץ אחרי הנערה [...] זינק עליה כמו אריה, וחבט חבטה אדירה בנקודת המאסף שלה". (עמוד 34)

הנגואל-האיש הוא כידוע התגלמות של הנגואל (הרוח). אם הוא מתנפל => הרוח התנפלה, אם הוא מדבר => הרוח דיברה...

.

איזה טרף מצאה בה הרוח?

התשובה נמצאת לדעתי עמוד קודם לכן:

"אז ראה הנגואל את זוהרה, ונוכח לדעת שתוקפנותה הקיצונית היא תוצאה של זרימה אדירה של אנרגיה עודפת." (עמוד 33)

כלומר, היא הייתה אישה נגואל. עודף אנרגיה הוא סימן ההיכר של אנשים כפולים, שלאחר קבלה על עצמם את חוק הנגואל נעשים לנגואלים. זו גם הסיבה שהוא חבט בנקודת המאסף. כידוע, לא חובטים בנקודות המאסף של נשים.
.

 רוח (wind) פראית היא אחת מהתגלמויות הרוח (spirit), שעכשיו מתברר שגם היא פראית.

אז איך אפשר שלא להיזכר ב:

============== 
5.4.20

מדוע ההתנפלות של הרוח היא התגלות הרוח? 
להתגלות הרוח יש שני פנים: מצד המכשף ומצד החניך לעתיד. הצד הזה כלפי החניך קרוי "נקישת  הרוח" (תורגם בספר "דפיקת הרוח", הכוונה היא לנקישה כמו על דלת, the knock of the spirit).
אני מציע לפניכם את הפרשנות שנקישת  הרוח היא חבטת הנגואל, ולכן חבטת הנגואל היא ההתגלות מצדו של החניך.
בספר נאמר שנקישת  הרוח מתבטאת באמירות מצד המכשף הנגואל שאינן מובנות על ידי החניך ולכן הוא/היא אינו יכול לקבל אותן, אלא לראותן כדברים הזויים.
עבדכם הנאמן מציע שלא לראות בזה את המאפיין של נקישת  הרוח, אלא אפיון משני, ולראות בחבטה את המאפיין העיקרי.
האםאין דימיון בין חבטת הנגואל לדפיקה על דלת?! :)
האם דון חואן מוליך כאן קצת שולל?
לדעתי, כן, ולא בפעם הראשונה.
============== 
5.4.20

כלומר את
the knock of the spirit
שאותו טורח הספר לחזור ולציין בהקשר לנקישה על דלת, אני מציע לראות במובן אחר, באותו מובן של
knock out
============== 
6.4.20

להיות כאן וכאן - המיידיות של הכאן והשם
=======================

או השמכאן של גי דה מופאסאן :)
מצב זה של תפישה כפולה הוא מקום הידע השקט, הוא נקודת הייחוס השלישית, הרוח, חירות התפישה, הגעה אל מעבר לגבולותינו, הסלטה (היפוך באוויר) של המחשבה אל תוך המופלא, תפישת הבלתי מחשבתי/מושגי (inconceivable). 

.

הדיון בזה נמצא בפרק "תפעול הכוונה" (תורגם "הטיפול בהתכוונות", תת הפרק "הנקודה השלישית". רשימת הזהויות הנ"ל נמצאת בסופו, בעמוד 191.

.

במקום שאני אדבר ואכביר במילים, למה שלא תאמר את הדברים משהי שהייתה שם ?!

היא לא משתמשת בטרמינולוגיה ובהסברים טולטקיים, תרגום כזה הוא המשימה שלנו.
מי שזמנו אינו בידו ורוצה לדלג ישירות לתיאור ההתנסות, יכול להתחיל בדקה ה- 10:15. אני ממליץ על צפיה/האזנה בכל הסרטון.

============== 
6.4.20

לגבי הטענה שלי, שנקישת הרוח היא חבטת הנגואל:
 the knock of the spirit
המילה  knock מצינת גם נקישה על דלת (והספר טורח למקד את המשמעות הזו בהקשר של הביטוי הזה) אבל יש לה גם  את המובן של חבטה, כמו שציינתי לעיל: knock out . 
חבטת הנגואל מופיעה בספר במונח "blow" .
זו דוגמה לאופן נוסף שבו מסתירים מהקורא ידע. מבלי לתת לעצמי טפיחה על השכם, זה לדעתי מצריך עוצמה. בכלל להגיע להבנת הכתוב בספרים מצריך עוצמה.
בנוסף,  למילה blow יש משמעות נוספת לחבטה: נשיבה. דון חואן מנשיב את פלורינדה החניכה אל הנגואל שלה קסטנדה ומבצע תנועת נשיפת אוויר. אנו זוכרים את המושג "רוח הנגואל" (the nagual wind).
עיקר(לא רק) פעולתה של הרוח הוא הנעה של נקודות מאסף, ופעולה זו לדעתי מתוארת במונחים: נוקשת (על דלת), חובטת ונושבת.
כדי לגרום לרוח לעשות זאת, יש לפתות אותה. 
איך?
במעשים של רוחב לב, הומור, שחרור (abandon), והגשה לה את הטוב שבך. ("כח השקט", סוף הפרק "שני הגשרים החד-סתריים)

============== 
6.4.20

קרן ברמן מדברת בסרטון על להרגיש את האל (הרוח), ולא להיעצר ברמה של להאמין, וזה רלבנטי להימצאות בשתי מקומות: שני העניינים מופיעים באותו פרק אצלנו: ההימצאות בשני מקומות והנחיצות של ההרגשה.
קסטנדה התנסה בבי-לוקיישן, בהימצאות בשני מקומות בו זמנית, בין היתר במקרה שבו הוא הרגיש כמו ענק במדבר כשיגואר רודף אחריהם [ובעוד הזדמנויות, כגון הריקוד הבוטה עם חנארו. דון חואן החניך התנסה בזה בנהר].
במקרה הענק, קסטנדה התחיל מהרגשה של היות ענק והיה לו מספיק עוצמה (מספיק חיבור לרוח) כדי להפוך את ההרגשה לכוונה: להעתיק את נקודת המבט שלו אל נקודת מבטו של ענק ומשם לנקודת המבט של היגואר.
במקרה של קרן ברמן, נראה שהיא התכוונה להיות בקזינו, כי היו המון רעשים בטלפון והיא לא שמעה היטב את אמה, והייתה לה מספיק עוצמה (חיבור לרוח) כדי להפוך את הההרגשה לכוונה.
============== 
6.4.20

השיר המקורי הוא מ-1978.

============== 
7.4.20

קרן ברמן מדברת על להרגיש את האל בכל תא בגוף. גם לזה יש מקבילה בספרות שלנו ובאותו הקשר:
"ברגע של החצייה אל הצד השני [כאן מדובר על רגע המוות], נכנסים לתוך הקשב השלישי, והגוף כולו מוצת בידע. כל תא בבת אחת נעשה מודע לעצמו, וגם מודע לכוליות של הגוף."
("מתנת הנשר", הפרק "חוק הנגואל")
וכמובן שהרוח, נקודת הייחוס השלישית, מקום הידע השקט (בו ישנה תפישה כפולה של "כאן וכאן"), היא הקשב השלישי .
==============