"החלימה היא אי-העשייה של החלומות, וככל שתתקדם באי-העשייה שלך, כך תתקדם גם בחלימה. הטריק הוא לא להפסיק לחפש את ידיך [בחלומות], אפילו אם אינך מאמין שיש משמעות כלשהי למה שאתה עושה. בעצם [in fact], כפי שכבר אמרתי לך פעם, הלוחם אינו צריך להאמין, מפני שכל עוד הוא ממשיך לפעול מבלי להאמין, הריהו עוסק באי-עשייה."
("מסע לאיכטלאן" עמוד 195 באמצע)
.
במקום לשבור את הראש ולנסות למצוא איזושהי פעולה שתתאים לתואר "אי עשייה", יש לנו כאן נוסחה כללית להפיכת כל עשייה שלנו לאי-עשייה: לעשותה ללא אמונה שהמעשה יוביל לתוצאה הידועה הרצויה.
במילים אחרות: בעולמו של הטולטק אין קשר סיבתי בין מה שהוא עושה לתוצאות מעשיו. [אם מעשה מוביל לתוצאה רצויה זה בונוס, הפתעה נעימה 
]
].
יתרה מכך: הלוחם עד כדי כך מוציא את האמונה ממעשיו, שהוא אפילו מוציא את האמונה מהאמונה עצמה: הוא מאמין מבלי להאמין.
"סודו של הלוחם הוא בכך שהוא מאמין מבלי להאמין [...] בכל פעם שלוחם חייב/נדרש (has to) לערב את עצמו עם אמונה [to involve himself with believing], הוא עושה זאת מתוך בחירה, כביטוי להעדפה הפנימית העמוקה ביותר שלו. לוחם אינו מאמין. לוחם חייב (או נדרש, has to) להאמין."
("סיפורי עוצמה", בפרק "ההכרח להאמין")
.
האם אין סתירה בין הקטע מ"מסע לאיכטלאן" לקטע מ"סיפורי עוצמה"?
לא, בגלל דקות לשונית. בראשון נאמר שללוחם אין צורך להאמין. בשני נאמר שהוא חייב להאמין.
חובה וצורך אינם היינו הך.
.
הספרות הזו עוד תגרום לנו לאבד את דעתנו, ותוריד אותנו בשמחה שאולה
(דרך עם לב מאופינת בשמחה)
(דרך עם לב מאופינת בשמחה)
.
נאה דורש, השתדלתי לכתוב את הפוסט ללא האמונה שהוא יגיע לידיכם
.
שבת שלום.
קדמה לשמש וימה לירח - שיר אלמותי
**********************
הערות ותוספות
============
31.10.20
לעשות מרשימת המלאי טיארה
==========================
==========================
בהשראת: ""אתה יכול לעשות מהקבלה טיארה" (הגשש החיוור).
.
"הוא אמר שהוא עצמו אמנם אינו מחבב את כינוי ההאצלות "פקודות", אבל זה מה שהן: פקודות שאף אחד אינו יכול שלא לציית להן. עם זאת, הדרך לצאת מהציות לפקודות נמצאת בציות להן.
"במקרה של רשימת המלאי של הקשב הראשון," הוא המשיך, "הרואים עורכים [יוצרים] אותה משום שאינם יכולים שלא לציית. אבל ברגע שהם סיימו לעשותה, הם משליכים אותה. הנשר אינו מצווה עלינו לסגוד לרשימת המלאי שלנו. הוא מצווה עלינו לערוך [לעשות] אותה, זה הכל."
("האש מבפנים" עמוד 72)
תיקון כתיב: צריך להיות "לעבוד את [או לסגוד ל] רשימת המלאי" [worship], וכתוב "לעבור את הסקירה".
.
מה פירוש לסגוד לרשימת המלאי?
רמז לכך יש בסוף הקטע שבא מיד לאחר הקטע הנ"ל:
"אבל בני אדם משקיטים את את ההאצלות שלהם ואחר כך חושבים עליהם [reflect on them]. ההאצלות מתמקדות בעצמן."
.
במלים שלי, תהליך התפישה האנושית מתחיל בהתאמת ההאצלות שבתוך הפקעת עם ההאצלות שמחוצה לה, הקרויות "חופשיות", וכתוצאה מכך ההאצלות שבתוך הפקעת שוקטות. עד כאן, זה מה שכל בעלי החיים עושים. מכאן ואילך זהו "מותר האדם" :
הקשב הראשון נכנס לפעולה ומתחילה התבוננות פנימה ובניית רשימת מלאי.
מה פירוש הדבר?
לדעתי, מתבצעת המשגה, קיטלוג לקטגוריות, לתבניות מחשבתיות. מכאן ואילך, הקשב ממוקד ברובו באותן תבניות, מושגים, ממוקד בתיאור של המציאות ולא במציאות עצמה. לכן האדם מאבד את רגישותו לשינויים שבסביבה.
כמו שאומר קסטנדה בריאיון עם גרסיאלה קורבאלאן, שרק קטעים ממנו תרגמתי: האדם יוצר מפה של המציאות ולאחר מכן מפסיק להתבונן במציאות עצמה, ומתבונן רק במפה.
:הקשב הראשון נכנס לפעולה ומתחילה התבוננות פנימה ובניית רשימת מלאי.
מה פירוש הדבר?
לדעתי, מתבצעת המשגה, קיטלוג לקטגוריות, לתבניות מחשבתיות. מכאן ואילך, הקשב ממוקד ברובו באותן תבניות, מושגים, ממוקד בתיאור של המציאות ולא במציאות עצמה. לכן האדם מאבד את רגישותו לשינויים שבסביבה.
כמו שאומר קסטנדה בריאיון עם גרסיאלה קורבאלאן, שרק קטעים ממנו תרגמתי: האדם יוצר מפה של המציאות ולאחר מכן מפסיק להתבונן במציאות עצמה, ומתבונן רק במפה.
אנלוגיה שאני מציע:
כאילו הקשב הראשון הולך איתנו במוזיאון ומצמיד תוויות על כל יצירה. אנו מפסיקים להתבונן ביצירות, ומתבוננים בעיקר בתוויות.
כאילו הקשב הראשון הולך איתנו במוזיאון ומצמיד תוויות על כל יצירה. אנו מפסיקים להתבונן ביצירות, ומתבוננים בעיקר בתוויות.
הרואים מחויבים כמו כולם ליצור את התוויות, אבל הם לא מחליפים אותן עם האובייקטים: הם משליכים אותן (עושים מהן טיארות)
.
עם השלכת הרשימה, האם הם עוברים לקשב השני?
לדעתי, לא בהכרח. בראש וראשונה הם חוזרים למצב של שאר בעלי החיים, שלא ביצעו התבוננות עצמית והמשגה.
.
במבט מקרוב:
הרואה אומר: "או קיי, הבנתי, זהו ינקינתון מצוי", או בניסוח סביר יותר: "תראה וואלאק, עיינתי במדריך החדש, תודה רבה", והוא משליך את התווית ומתבונן בפרח.
.
השלכת רשימת המלאי "לכל הרוחות" היא שחרור מרודנות השכל, שחרור מהקיבוע של הקשב הראשון.
===========================
1.11.2020
היום, יום ראשון, ה-1.11.2020, הוא (כנראה) יום עוצמה.
תזכורת: במחזוריות של 18 יום.
.
התמונה היא להשראה בלבד. זוהי יצירת אמנות של מישהו.
לעוף איתך
השיר המסיים את הסרט החביב מאד "כץ וקרסו".
מילים: אהוד מנור
לחן ועיבוד: נורית הירש
"למדי אותי לפרוש כנפייים" - את כנפי הכוונה, או לפחות את כנפי התפישה :)
===========================
2.11.20
"הראני את טפריך" ומיקומה של המחשבה על מותך
=================================
המוות נמצא מאחורינו, מצד שמאל, ולכן הוא אינו נמצא בשדה התפישה שלנו, כלומר הוא לא נוכח באופן חושי בעולמנו.
מכיוון שנדרש לקיים את: שיוויתי את המוות לנגדי תמיד, הלוחמים פתרו את הבעיה: הם ממקמים את המחשבה על המוות ב....... (נכון ) קצות האצבעות.
קצות האצבעות "הולאמו" על ידי המערכת הטפילית, הכולאת, כדי לשכן בהן יועץ אחר: את הרחמים העצמיים. במקרה של דון חואן יועץ מסוג שלישי: את הזעם.
מכיוון שנדרש לקיים את: שיוויתי את המוות לנגדי תמיד, הלוחמים פתרו את הבעיה: הם ממקמים את המחשבה על המוות ב....... (נכון
) קצות האצבעות.קצות האצבעות "הולאמו" על ידי המערכת הטפילית, הכולאת, כדי לשכן בהן יועץ אחר: את הרחמים העצמיים. במקרה של דון חואן יועץ מסוג שלישי: את הזעם.
הנה הקטע מ"סיפורי עוצמה":
"רחמיך העצמיים היו עדים לכל אשר עשית. הם היו פשוט [just] בקצות אצבעותיך*, מוכנים לייעץ לך. הלוחם מחשיב את המוות ליועץ נשלט יותר [more amenable], אשר גם הוא יכול להיעשות לעד לכל מה שעושים, בדיוק כמו רחמים עצמיים, או זעם.
כמובן, לאחר מאבק בלתי יאומן למדת לחוש רחמים על עצמך, אבל אתה יכול גם ללמוד, באותה דרך, לחוש את מותך הממשמש ובא, וכך תוכל לרכוש את המחשבה על המוות [כשהיא ממוקמת] בקצות אצבעותיך **. כיועץ, רחמים עצמיים הם כאין וכאפס לעומת המוות."
("סיפורי עוצמה", עמוד 197, תרגום שלי)
.
הערות תרגומיות:
* - בספר בחרו לתרגם את "בקצות אצבעותיך" באופן לא מילולי כ"בהישג ידך". התרגום הלא-מילולי של הספר כנראה לא ייקח את הקורא לעולם אל "הראני את טפריך". אין כאן טענה כנגד המתרגם, אלא הצבעה על ההכרח לתרגם את הספרים מחדש. בראש ובראשונה, הגישה אל הטקסט צריכה להיות יותר כאל טקסט קדוש מאשר כאל ספר קריאה מעניין.
מאשר כאל ספר קריאה מעניין.** - המשפט באנגלית. אולי מישהו ירצה לפרשו אחרת:
and thus you can learn to have the idea of your death at your fingertips
and thus you can learn to have the idea of your death at your fingertips
הספר מתרשל ולא מדייק ב: זה לא המוות שנמצא בקצות האצבעות, אלא המחשבה על המוות.
.
מקטע זה אפשר ללמוד ש:
אחרי שאתה לומד לחוש את המוות הצפוי שלך, אז תוכל לשכן את המחשבה על מותך בקצות אצבעותיך.
אחרי שאתה לומד לחוש את המוות הצפוי שלך, אז תוכל לשכן את המחשבה על מותך בקצות אצבעותיך.
ובעקבות פירוש זה, האמירה הבאה מ"מציאות נפרדת" אודות הימצאותו של המוות בסמוך ללוחם ומגעו של המוות מקבלות פשר חדש:
"כשהאדם מגיע להכרה שהידע הוא עניין מחריד, האדם גם מגיע להכרה שהמוות הוא השותף היחיד האפשרי [irreplaceable]* היושב בסמוך לו על המחצלת. כל פיסת ידע הנעשית לעוצמה יש בה את המוות ככוח המרכזי. המוות מעניק את המגע העמוק והיסודי [האולטימטיבי], וכל מה שהמוות נגע בו אכן נעשה לעוצמה."
(עמוד 137)
* המשמעות הרווחת היא שאין לו תחליף, אבל כאן אנו מדברים ממש על מיקום, ולכן ייתכן שיש כאן משמעות נוספת, irreplaceable.
בעבר הצעתי שהעצה העיקרית של המוות היא מניעת היצמדות רגשית, מניעת אחיזה, "המוות לא יתן ללוחם זמן להיאחז בשום דבר", .... כי, בין היתר, הוא שוכן אצלו באיבר האחיזה, באצבעות כפות הידיים.
.
הקישור ל"הראני את טפריך":
"הערתי שהמשימה שהוא תיאר תצריך חיים שלמים. הוא אמר שאני מתלונן לפניו יותר מדי פעמים ושהוא יודע שאני מתנהג , או לפחות מנסה להתנהג, בחיי היומיום כלוחם.
"יש לך טפרים די טובים," אמר כשהוא צוחק. "הראה לי אותם מפעם לפעם. זה תרגיל טוב.."
עשיתי תנועה של טפרים ונהמתי. הוא צחק."
("מציאות נפרדת", עמוד 138 בתחתית העמוד)
אני מציע שהתרגול הזה, להראות מדי פעם את טפריך לנגואל, הוא תרגיל טוב, בתחילה בעיקר כדי להשכין את המחשבה על המוות בקצות אצבעותיך, ואחר כך בעיקר כדי להנכיח את המחשבה על מותך במודעותך, ובמיוחד בעשייה שלך, שנעשית כידוע באמצעות כפות הידיים, ובמיוחד האצבעות.
(מי שינסה זאת ויצליח שיודיע, כדי שגם אני אנסה )
(מי שינסה זאת ויצליח שיודיע, כדי שגם אני אנסה
)הרחמים העצמיים ימשיכו לייעץ לך בכל שאר המצבים של האצבעות, ולכן צריך לתרגל את "הראני את טפריך". זה לדעתי פירושו של המושג "שינוי חזית" באי הטונל: העברת המוות לחזית, והעברת הרחמים העצמיים לרקע.
("סיפורי עוצמה" מיד אחרי הקטע הנ"ל, עמוד 197)
("סיפורי עוצמה" מיד אחרי הקטע הנ"ל, עמוד 197)
.
מבט אחר:
לעקל את האצבעות בצורת טפרים (claws, ציפרני טרף) איננו חלק מהעשייה שלנו. אנו לעולם לא עושים זאת. אין לזה פונקציה בחיינו. לכן זוהי אי-עשייה.
ואם אנו כבר עושים כך, באופן נדיר, זה כדי להמחיז איום של מוות. אנו מקשרים זאת לציפורי טרף, הן הרי משתמשות בטפריהן כדי לתפוס את טרפן ולהורגו. כלומר, פוזיציה זו של האצבעות כבר נושאת (טעונה ב) משמעות של מוות. לא צריך לעמול כדי להטמיע בה כוונה (משמעות), ולכן היא גויסה, לדעתי, על ידי המכשפים לתכלית זו. כמובן שנוכחות האצבעות כמעט תמיד בשדה התפישה שלנו, ותמיד בעשייה שלנו, היא השיקול העיקרי בבחירתן כתזכורת למחשבה על מותנו הצפוי.
לעקל את האצבעות בצורת טפרים (claws, ציפרני טרף) איננו חלק מהעשייה שלנו. אנו לעולם לא עושים זאת. אין לזה פונקציה בחיינו. לכן זוהי אי-עשייה.
ואם אנו כבר עושים כך, באופן נדיר, זה כדי להמחיז איום של מוות. אנו מקשרים זאת לציפורי טרף, הן הרי משתמשות בטפריהן כדי לתפוס את טרפן ולהורגו. כלומר, פוזיציה זו של האצבעות כבר נושאת (טעונה ב) משמעות של מוות. לא צריך לעמול כדי להטמיע בה כוונה (משמעות), ולכן היא גויסה, לדעתי, על ידי המכשפים לתכלית זו. כמובן שנוכחות האצבעות כמעט תמיד בשדה התפישה שלנו, ותמיד בעשייה שלנו, היא השיקול העיקרי בבחירתן כתזכורת למחשבה על מותנו הצפוי.
.
כרגיל, מה שאיננו ציטוט הוא בגדר הצעה פרשנית.
==========================
3.11.20
כתבתי בפוסט שהתרגום העברי של "נמצא בקצות אצבעותיך" תורגם כ"נמצא בהישג ידך" לא יוביל את הקורא העברי לעולם אל "הראני את טפריך".
המצב חמור יותר.
גם התרגום המדויק במקרה זה לא ייקח אותו לשם, כי בתרגום העברי, כפי שטענתי בפוסט הקודם שעסק בטפרים, אין בכלל טפרים, אלא מלתעות.
==========================
