הקטע הבא לקוח מהספר הנפלא של פלורינדה "שלנו", החולמת מחבורתו של קסטנדה. זהו ספרה השני: "חלום המכשפה". הקטע מתחיל בסוף פרק 1, ונגמר בתחילת פרק 3. זה לא קטע קצר, אבל יש בו מבט על דרך הלוחמת, ובסיומו פרקטיקה מעניינת שאני קורא לה "הסיפתח".
ראו בזה הצעה לחומר קריאה לשבת 
הדגשתי קטעים אחדים לצורך הפוסט. לא מפני שהם הקטעים החשובים ביותר.
*********************
זהו [הספר הזה], בעצם, הסיפור על אחד מהדברים הרבים שהיא [פלורינדה המבוגרת, מורתה בעולם הכישוף] גרמה לי לעשות.
"עבור נשים, המסע הרוחני של חיפוש אחר ידע הוא בהחלט דבר מאוד מוזר," אמרה לי פלורינדה פעם. "אנו צריכות לבצע תמרונים מוזרים."
"מדוע זה כך, פלורינדה?"
"משום שלנשים לא באמת אכפת."
"לי אכפת."
"את אומרת שאכפת לך. למעשה לא אכפת לך."
"אני כאן איתך. האם זה לא מוכיח את האכפתיות שלי?"
"לא. מה שקורה זה שאת מחבבת את הנגואל. אישיותו כובשת אותך. גם אני בעצמי כזו. נכבשתי על ידי הנגואל הקודם; המכשף המקסים ביותר שהיה מעולם."
"אני מודה שאת צודקת, אבל רק באופן חלקי. אכפת לי באמת מהמסע הרוחני של הנגואל."
"איני מפקפקת בכך, אבל זה לא מספיק. נשים צריכות תמרונים מסוימים על מנת להגיע אל גרעין עצמן."
"איזה תמרונים? על איזה גרעין של עצמנו את מדברת, פלורינדה?"
"אם יש משהו בתוכנו שאנו לא יודעות אודותיו – כגון: משאבים חבויים, אומץ וערמומיות שלא ידענו עליהם, או אצילות הרוח נוכח כאב וצער - הוא ייצא החוצה כאשר נתקל בלא-ידוע כשאנו לבדנו, ללא חברים, בלי גבולות מוכרים, ללא תמיכה.
"אם שום דבר לא ייצא מאיתנו בנסיבות אלה, זה בגלל שאין בנו דבר. ולפני שתאמרי שבאמת אכפת לך מהמסע של הנגואל, קודם כל עלייך לברר לעצמך אם יש משהו בתוכך. אני דורשת שתעשי זאת."
"אני לא חושבת שאני טובה כשבוחנים אותי, פלורינדה."
"השאלה שלי היא: האם את יכולה לחיות מבלי לדעת אם יש משהו החבוי בתוכך?"
"אבל מה אם אני אחת מאלה שאין בהן דבר?"
"אם זהו המקרה, אז אצטרך לשאול אותך את השאלה השנייה שלי: האם את יכולה להמשיך להיות בעולם שבחרת בו, אם אין שום דבר בתוכך?"
"כמובן שאני יכולה להמשיך להיות כאן. הרי כבר הצטרפתי אלייך."
"לא, את רק חושבת שבחרת בעולם שלי. לבחור בעולמו של הנגואל, לא מספיק להגיד שבחרת. את חייבת להוכיח את זה."
"איך לדעתך אני צריכה לעשות זאת?"
"אתן לך הצעה. אינך צריכה לפעול על פיה, אבל אם תחליטי שכן, עלייך ללכת לבדך למקום שבו נולדת. אין דבר קל מזה. לכי לשם וקחי סיכון, יקרה אשר יקרה."
"אבל ההצעה שלך איננה מעשית. אין לי הרגשה טובה ביחס למקום ההוא. לא עזבתי בטוב."
"אדרבא, הסיכויים יהיו כנגדך. זו הסיבה שבחרתי את ארצך. נשים לא אוהבות להיות מוטרדות יותר מדי. אם הן נאלצות להיות מוטרדות בעניינים כלשהם, הן מתפרקות לחתיכות. הוכיחי לי שאת אינך כזו."
"מה את מציעה שאעשה שם?"
"היי את עצמך. בצעי את העבודה שלך. אמרת שאת רוצה להיות אנתרופולוגית. היי כזו. מה יכול להיות פשוט יותר?"
2
שנים מאוחר יותר, בעקבות הצעותיה של פלורינדה, נסעתי לבסוף לוונצואלה, ארץ הלידה שלי. לכאורה, הלכתי לאסוף מידע אנתרופולוגי אודות טכניקות ריפוי אלטרנטיבי. למעשה, הייתי שם כדי לבצע, תחת הדרכתה של פלורינדה, את התמרונים הדרושים כדי לגלות אם ברשותי משאבים נסתרים, בלעדיהם לא אוכל להישאר בעולם הנגואל.
ההסכמה שלי לכך שהמסע שלי חייב להיעשות בבדידות הוצא ממני כמעט בכוח. באמצעות מילים חזקות ותנועות גוף החלטיות ציינה פלורינדה כי בשום פנים ואופן אסור לי לבקש עצה מאף אחד סביבי במהלך המסע. ביודעה שאני סטודנטית באוניברסיטה, היא יעצה לי בתקיפות שלא להשתמש בסממנים של החיים האקדמיים בזמן שאני בשטח. עליי לא לבקש מענק מחקר, להיות ללא מנחים אקדמיים, ואפילו לא לבקש עזרה מהמשפחה או מהחברים שלי. עליי לאפשר לנסיבות להכתיב את נתיב ההתקדמות; ברגע שאחליט לקבלו, אני חייבת לצלול לתוכו בכל הקשיחות שיש לנשים הצועדות בדרך הלוחם.
ארגנתי לעצמי נסיעה לוונצואלה לביקור לא רשמי. אראה את המשפחה שלי, חשבתי לעצמי, ואאסוף מידע אודות אפשרות למחקר עתידי כלשהו באנתרופולוגיה תרבותית. פלורינדה שיבחה אותי על המהירות והיסודיות שלי. חשבתי שהיא מנסה לרַצות אותי. לא עשיתי שום דבר שבגללו אהיה ראויה לשבח. ציינתי בפניה כי מה שמדאיג אותי הוא היעדרן של הנחיות. שוב ושוב ביקשתי ממנה פרטים נוספים לגבי המשימה שלי בוונצואלה. ככל שהתקרב תאריך היציאה שלי, כך נעשיתי מודאגת יותר לגבי התוצאה של כל העניין. התעקשתי, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שאני זקוקה להוראות מפורטות יותר.
פלורינדה ואני ישבנו על כיסאות נצרים, המרופדים בנוחות בכריות רכות, תחת צלו של אחד מעצי הפרי הרבים שצמחו בחצר העצומה שלה.
בשמלה ארוכה העשויה בד מוּסלין שלא עבר הלבנה, עם כובע רחב שוליים, כשהיא מנופפת לעצמה במניפת תחרה, פלורינדה נראתה כמו מישהי מתקופה אחרת.
"שכחי ממידע ספציפי," היא אמרה בחוסר סבלנות,"הוא לא יועיל לך."
"הוא בהחלט יועיל לי מאד," התעקשתי. "אני באמת לא מבינה מדוע את עושה לי את זה, פלורינדה."
"הטילי את האשמה על העובדה שאני נמצאת בעולמו של הנגואל; על העובדה שאני אישה ועל כך שאני שייכת להלך רוח אחר."
"הלך רוח? מה כוונתך ב'הלך רוח אחר'?"
היא הביטה בי בעיניים מרוחקות, אדישות. "הלוואי ויכולת לשמוע את עצמך מדברת. איזה הלך רוח?" היא חיקתה אותי. פניה הביעו בוז סובלני. "אינני בעד ארגון מסודר-לכאורה של מחשבה או עשייה. מבחינתי, סדר איננו ארגון מסודר בקפידה של הדברים. אין לי עניין בטיפשות ואין בי סבלנות. זהו הלך הרוח."
"זה נשמע נורא, פלורינדה. הֵביאו אותי להאמין כי בעולמו של הנגואל, אנשים נמצאים מעל הקטנוניות ואינם מתנהגים בחוסר סבלנות."
"ההימצאות בעולמו של הנגואל אין לה דבר עם חוסר הסבלנות שלי," היא אמרה, עושה מחווה הומוריסטית של חוסר תקווה. "את רואה, אני חסרת סבלנות באופן חסר רבב."
"באמת הייתי רוצה לדעת מה זה אומר להיות חסרת סבלנות ללא רבב."
"זה אומר שאני, למשל, מודעת לחלוטין שאת משעממת אותי עכשיו עם ההתעקשות המטופשת שלך לקבל הוראות מפורטות. חוסר הסבלנות שלי אומר לי שאני צריכה להפסיק אותך. אבל היותי ללא רבב הוא שיגרום לך לסתום את הפה בבת אחת. כל זה מסתכם בכך: אם ההתעקשות שלך לבקש פרטים מונחית רק על ידי ההרגל הרע שלך שכל דבר ייאמר במפורש למרות שאני אומרת לך להפסיק, אני אכה אותך. אבל לעולם לא אכעס עלייך, או אשמור טינה כלפייך."
למרות הנימה הרצינית שלה, הייתי חייבת לצחוק. "האם באמת תכי אותי, פלורינדה? ובכן, הכי אותי אם את חייבת," הוספתי כשראיתי את פניה הנחושות. "אבל אני חייבת לדעת מה אני הולכת לעשות בוונצואלה. אני משתגעת מרוב דאגה."
"בסדר! אם את מתעקשת לדעת את הפרטים שאותם אני מחשיבה כחשובים, אני אגיד לך. אני מקווה שאת מבינה שאנו מופרדות על ידי תהום, ותהום זו אינה ניתנת לגישור על ידי דיבורים. גברים יכולים לבנות גשרים באמצעות המילים שלהם, נשים אינן יכולות. את מחקה את הגברים עכשיו. נשים צריכות ליצור גשר באמצעות מעשיהן. אנחנו יולדות, את יודעת. אנו יוצרות בני אדם. אני רוצה שתלכי מכאן, כדי שבבדידות תוכלי לגלות מהן נקודות החוזק או החולשה שלך."
"אני מבינה מה שאת אומרת, פלורינדה, אבל חשבי על מצבי."
פלורינדה התרצתה, וסילקה את תגובת הנגד שעלתה על שפתיה.
"בסדר, בסדר," היא אמרה בעייפות, מסמנת לי לקרב את כיסאי לשלה. אני הולכת למסור לך את הפרטים שאותם אני מחשיבה כחשובים למסע שלך. למזלך, הם אינם ההוראות המפורטות שאת מחפשת. את רוצה שאומר לך בדיוק מה לעשות במצב עתידי, ומתי לעשות זאת. זה דבר מאד טיפשי לבקש. איך אוכל לתת לך הוראות לגבי משהו שעדיין לא קיים? אתן לך במקומן הוראות אודות איך לארגן את המחשבות, הרגשות והתגובות שלך. כשידיעה זו בידך, תוכלי להתמודד עם כל תרחיש שעלול לצוץ."
"האם את רצינית, פלורינדה?" שאלתי בחוסר אמון.
"אני רצינית עד מוות," היא הבטיחה לי. היא נשענה קדימה בכיסאה והמשיכה לדבר, חצי חיוכה עומד לפרוץ לכדי צחוק. "הפריט המפורט הראשון שיש לקחתו בחשבון הוא לדעת להעריך מהן יכולותייך. את מבינה, בעולמו של הנגואל, עלינו להיות אחראים למעשינו."
היא הזכירה לי שאני מכירה את דרך הלוחם. היא אמרה שבתקופה שהייתי איתה, קבלתי הכשרה מקיפה בפילוסופיה המעשית המייגעת של עולם הנגואל. לכן, כל ההוראות המפורטות שהיא יכולה לתת לי עכשיו יהיו צריכות להיות, למעשה, תזכורת מפורטת אודות דרך הלוחם.
"בדרך הלוחם נשים אינן מרגישות חשובות," היא המשיכה כמי שמעלה דברים מן הזיכרון, "כי החשיבות העצמית מדללת את הקשיחות. הנשים בדרך הלוחם קשוחות. הן נשארות יציבות בקשיחותן בכל הנסיבות. הן אינן דורשות דבר, ועם זאת הן מוכנות לתת הכול מעצמן. הן תַּרוֹת בנחרצות אחר אות מהרוּח של הדברים - בצורה של מילה טובה, מחווה ראויה - וכאשר הן מקבלות זאת, הן מביעות את תודתן על ידי הכפלת נחרצותן.
"בדרך הלוחם, נשים אינן שופטות. הן מצמצמות את עצמן בקשיחות לכדי שום דבר כדי להקשיב, להתבונן, כדי שהן תוכלנה לכבוש ולהיות מוכנעות מעצם הכיבוש שלהן; או להיות מובסות ולהעצים את עצמן מעצם תבוסתן.
"בדרך הלוחם, נשים אינן נכנעות. הן עלולות להיות מובסות אלף פעמים, אבל הן לעולם לא נכנעות. ומעל לכל, בדרך הלוחם, נשים הן חופשיות."
ללא אפשרות להתערב בדבריה, התבוננתי כל העת בפלורינדה, מוקסמת, אם כי לא ממש תפסתי מה היא אומרת. הרגשתי ייאוש חריף כשהיא הפסיקה, כאילו לא נותר לה עוד מה להגיד לי. בלי שרציתי בכך, התחלתי לבכות ללא כל שליטה. ידעתי שמה שהיא אמרה לי עד כה לא יכול לעזור לי לפתור את הבעיות שלי.
היא נתנה לי לבכות במשך זמן רב ואז היא צחקה. "את באמת בוכה!" היא אמרה בחוסר אמון.
"את האדם חסר הלב, הכי חסר-רגש שאי פעם פגשתי," אמרתי בבכי. "את מוכנה לשלוח אותי, אלוהים יודע לאן, ואת אפילו לא אומרת לי מה אני צריכה לעשות."
"אבל הרגע אמרתי," היא אמרה, עדיין צוחקת.
"מה שאמרת, אין לו שום ערך במצבים של חיים אמיתיים," עניתי בכעס. "את נשמעת כמו דיקטטור המפריח סיסמאות."
פלורינדה הביטה בי בעליזות. "את תהיי מופתעת לגלות עד כמה שימושיות יכולות להיות סיסמאות טיפשיות אלה," היא אמרה.
"אבל עכשיו, בואי נגיע להסכמה. אני לא שולחת אותך לאף מקום. את אישה בדרך הלוחם, את חופשייה לעשות את מה שאת רוצה, את יודעת את זה. עדיין לא הבנת מהו עולמו של הנגואל. אני לא המורה שלך; אני לא המדריכה שלך; אני לא אחראית עלייך. אף אחד איננו, מלבדך. הדבר הקשה ביותר להבנה בעולמו של הנגואל הוא שהוא מציע חופש מוחלט. אבל החופש אינו בחינם.
"לקחתי אותך תחת חסותי, כי יש לך יכולת טבעית לראות את הדברים כפי שהם; להסיר את עצמך מסיטואציה כלשהי ולראות את הפלא שבדברים. זוהי מתת שמים: נולדת ככה. לאנשים ממוצעים לוקח שנים בעולם הנגואל להרחיק את עצמם מההתעסקות בעצמם כדי להיות מסוגלים לראות את הפלא שבדברים."
לא התייחסתי לדברי השבח שלה, הייתי אבודה מרוב חרדה.
לבסוף היא הרגיעה אותי על ידי שהבטיחה לי שממש לפני שהמטוס שלי ימריא, היא תמסור לי את המידע המפורט שביקשתי.
חיכיתי בלובי הטיסות היוצאות של חברת התעופה, אבל פלורינדה לא הופיעה כלל. מדוכדכת ומלאה ברחמים עצמיים, נתתי דרור לייאוש ולאכזבה שלי. ללא כל אכפתיות כלפי המבטים הסקרניים סביבי, ישבתי ובכיתי. הרגשתי בודדה יותר מאי פעם. כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה שאף אחד לא בא ללוות אותי: אף אחד לא בא לעזור לי עם המזוודה שלי. הייתי רגילה לכך שקרובי משפחה וחברים באים להיפרד ממני.
פלורינדה הזהירה אותי שכל מי שבחר בעולמו של הנגואל צריך להיות מוכן להיות לבד במידה חריפה. היא הבהירה שעבורה להיות לבד איננה בדידות, אלא מצב פיזי של התבודדות.
3
מעולם לא הבנתי עד כמה מוגנים חיי. בחדר מלון בקראקס, לבדי וללא כל מושג מה לעשות הלאה, חוויתי ממקור ראשון את ההתבודדות שפלורינדה דיברה עליה. הורי לא היו בוונצואלה באותה העת, ולא הצלחתי ליצור קשר עם האחים שלי בטלפון. כל מה שהתחשק לי לעשות היה לשבת על המיטה במלון ולצפות בטלוויזיה. לא רציתי לגעת במזוודה שלי. אפילו חשבתי לקחת את המטוס בחזרה ללוס אנג'לס.
רק לאחר מאמץ אדיר התחלתי לפרוק את המזוודה. בתוך זוג מכנסיים מקופלים מצאתי פיסת נייר, תחובה היטב, בכתב ידה של פלורינדה. קראתי אותה בשקיקה.
אל תדאגי באשר לפרטים. פרטים נוטים להתאים את עצמם כדי לשרת את הנסיבות כאשר יש בנו וודאות. התוכניות שלך צריכות להיות כדלקמן: בחרי משהו וקראי לו התחלה. אחר כך לכי והתמודדי עם ההתחלה. ברגע שאת ניצבת מול ההתחלה פנים אל פנים, תני לה לקחת אותך לכל מקום שהיא עשויה לקחתך. אני מעריכה שתחושת הוודאות הפנימית שלך לא תיתן לך לבחור התחלה קפריזית. היי מציאותית וחסכונית, כדי לבחור בחוכמה. עשי זאת כעת!
נ.ב. כל דבר יהיה טוב בתור התחלה.
כשאני עדיין תחת השפעת ההחלטיות של פלורינדה, הרמתי את הטלפון וחייגתי לביתה של חברה ותיקה שלי. לא הייתי בטוחה שהיא עדיין בקראקס. הגברת המנומסת שענתה לטלפון נתנה לי מספרים אפשריים נוספים כי חברתי כבר לא גרה בכתובת ההיא. התקשרתי לכולם, כי כבר לא יכולתי להפסיק. ההתחלה כבר אחזה בי. לבסוף איתרתי זוג נשוי שהכרתי מילדותי; חברים של ההורים שלי. הם רצו להיפגש אתי באופן מיידי, אבל הם עמדו לצאת לחתונה בתוך שעה, והם התעקשו לקחת אותי איתם. הם הבטיחו לי שזה בסדר גמור.
בחתונה פגשתי אנתרופולוג חובב שהיה כומר ישועי לשעבר. דברנו שעות על גבי שעות. סיפרתי לו על העניין שלי במחקרים אנתרופולוגיים. כאילו חיכה שאומר מילת קסם, הוא החל להרצות על הערך השנוי במחלוקת של מרפאים עממיים, ואודות התפקיד החברתי שהם ממלאים בחברות שלהם.
לא הזכרתי כלל מרפאים, או ריפוי באופן כללי, כנושא אפשרי למחקר שלי, אם כי הדבר היה בראש מעייניי. במקום להרגיש מאושרת על כך שנדמה שהוא מגיב ישירות אל המחשבות הפנימיות שלי, נמלאתי בחשש שגבל בפחד.
*******************************
שבת שלום
20.3.22
היום, יום ראשון, ה-20.3.20, הוא, כנראה, יום עוצמה.יום המגיע אלינו במחזוריות של 18 יום. אנרגיה קוסמית שוטפת את [כדור] הארץ ומזינה אותו דרך מקומות עוצמה שעל פניו.
היום הוא במקרה גם יום השוויון האביבי. אורך היום שווה לאורך הלילה.
הציור הבא מביע לדעתי היטב את רעיון החירות הטולטקי: שחרור מהרשת המכשפת הכובלת של אחינו בני האדם, המכשפים השחורים.
====================
20.3.22
"הפרטים נוטים להתאים את עצמם כדי לשרת את הנסיבות"
==============================================
==============================================
כאשר יש בנו וודאות."
המשפט הזה נמצא בפתק שהשאירה פלורינדה המבוגרת לפלורינדה הצעירה, בתחילת "חלום המכשפה". הבאתי את הקטע בפוסט שלמעלה.
המשפט הזה אומר דרשני, אז זה מה שאני עושה
אני חושב שהמשפט אומר שכאשר ישנה התכוונות פעילה (וודאות), הפרטים מסתדרים בהתאם: מה שצריך להופיע, מופיע, ומה שצריך להסתלק, מסתלק.
דוגמה
הסיפור הבא נמצא ב"צדו הפעיל של האינסוף".
הרקע: שנים אחדות לפני החניכה שלו, קסטנדה מסיע את חברתו וחברתה לביקור בקמפוס אוניברסיטת UCLA, והוא מתרשם עמוקות מהמקום, מיופיו, מהאנרגיה שבבניינים ועוד.
הוא מבטיח לעצמו שהוא יגיע לשם (כסטודנט). חברתו אינה שותפה לפרץ ההתלהבות שלו, והיא מייסרת אותו על כך ומטיחה בו כל מיני האשמות. בעקבות אותו ביקור במקום, הם לבסוף נפרדים.
הוא מבטיח לעצמו שהוא יגיע לשם (כסטודנט). חברתו אינה שותפה לפרץ ההתלהבות שלו, והיא מייסרת אותו על כך ומטיחה בו כל מיני האשמות. בעקבות אותו ביקור במקום, הם לבסוף נפרדים.
קסטנדה: "אחרי הביקור שלנו בקמפוס, התרחקנו זה מזו [drifted apart]. כאילו UCLA נכנסה בינינו כמו טריז."
דון חואן: [...] "בזמן שהתהלכת בקמפוס, אני בטוח שהיה לך התקף כוונה [a bout with intent]*. אתה התכוונת להיות שם [להגיע לשם], וכל מה שהיה מנוגד לכך, היית צריך לשחרר ממך [you had to let go].
(עמוד 143)
**************************** סוף ****************************
* - ש. a bout with intent = הכוונה תקפה אותך, היה לך מאבק עם הכוונה, מפגש איתה, כישוף פעל ביניכם....
Words related to bout
session, tour, spell, round, contest, competition, match, battle, encounter, struggle, term, run, fit, course, tear, shift, trick, turn, go, stint
=====================
21.3.22
כתר הצפון
=========
זהו השם העברי של קבוצת כוכבים (קונסטלציה) שנראית בשמי חצי הכדור הצפווני. השם הלועזי הוא corona borealis.
מזכיר שם שמאחוריו מסתתרים היום חלאות העולם.
קבוצת הכוכבים נראית כמו פרסת סוס, או כתר. במיתולוגיה היוונית יש סיפור הנוגע לכתר הזה.
מתברר שלקבוצת כוכבים זו יש חשיבות עבור המכשפים. המידע על כך מופיע ברשימות משתי סדנאות שערך קסטנדה.
על פי קסטנדה: מרחק הזמן שבין רגע הולדתך - יציאתך לאוויר העולם - ופרק הזמן (הנמשך כ-50 דקות) שבו הקונסטלציה הזו נמצאה באותו יום בזניט, כלומר במאונך, בשמים בדיוק מעל הראש, הוא משך הזמן שעליך להמתין כדי לפעול על דחף בלתי מוסבר, שצץ משום מקום, ושאינו קשור אליך (אינו משרת אותך, "not about me").
ישנן עוד שתי קבוצות כוכבים שמעניינות את המכשפים, אבל לכתר הצפון יש כנראה את החשיבות הגבוהה יותר:
Camelopardalis and Coma Berenices.
כל השלושה קשורות כנראה לחלימה. על פי הרשימות: כשכתר הצפון נמצא בזניט, זהו זמן המאפשר כניסה לעולמות אחרים.
מקור המידע:
ויש בו לינק לרשימה קודמת שיש בה התייחסות נוספת לאותה קבוצת כוכבים.
.
פלורינדה הצעירה התייחסה לקבוצות הכוכבים האלה בסדנה מאוחרת ואמרה שקבוצות הכוכבים האלה היו נושא רציני מאוד עבור דון חואן, ושהוא וידא שכל אחד מתלמידיו ידע כל הזמן היכן הן נמצאות בשמי הלילה. (מופיע בדף הנ"ל)
***************
אני מוגבל מאד בידיעותיי האסטרונומיות, ו(לכן)אני תוהה: כיצד ייתכן שקבוצת כוכבים זו, או כלשהי, מגיעה להימצא בזניט בכל יום? הרי ציר כדור הארץ נע, תנועה שבגללה השמש משנה את מיקום הזניט שלה, וכך אמורים לעשות כל הכוכבים.
ב"להתעורר אל החלום" ישנו קטע אסטרונומי חידתי, אם כי הוא אינו קשור לקבוצת כוכבים זו.
=====================
22.3.22
בשבחם של מקומות קלסטרופוביים
===========================
===========================
בנוגע לעבודת הסיכום, יש משהו שבד"כ חומק את תשומת ליבנו, ואיננו מעניקים לו את החשיבות שהוא לדעתי ראוי לה, כמו רוב הדברים החשובים באמת בספרות זו ובחיים בכלל, כנראה.
עבודת הסיכום אמורה להיעשות בתוך חלל צר. פלורינדה המבוגרת מספרת על ארגז עץ שנבנה עבורה סביב כסאה, ובו היא תירגלה, כשהיתה חניכה, את עבודת הסיכום כ-6 שעות ביום. ארגז דומה נעשה עבור ישיבתם יחדיו של קסטנדה ולה-גורדה גב אל גב. (שני המקרים מופיעים ב"מתנת הנשר")
טאישה וקסטנדה עשו את עבודת הסיכום במערה קטנה, כוך בסלע. כנראה באותה מערה.
טאישה וקסטנדה עשו את עבודת הסיכום במערה קטנה, כוך בסלע. כנראה באותה מערה.
אני חושב שהנימוק למקומות הצרים הוא הטענה שהמודעות היא פונקציה של לחץ על ההאצלות. לדעתי, לחץ שעשוי להתבטא כלחץ פיסי או נפשי.
הנגואל חוליאן אמר לחניכה פלורינדה שהארגז הצר גם מסמל את גבולותיה הצרים של הפרסונה, האישיות, ולכן, בסוף עבודת הסיכום, אחרי שנים, החניכ/ה מרסק את הארגז הזה כסמל ליציאתו לחופשי מהגבולות הצרים של הפרסונה.
אם כך, והיה כי ניקלע, לא עלינו, לצינוק, הטולטקים כנראה ישבחו אותנו על מזלנו הטוב. הרוח אירגנה לנו תנאים מעולים לעבודת הסיכום (אולי כי לא הייתה דרך אחרת להביא אותנו לעשות זאת. לא רציתם בטוב... )
)אני חושב שהחלל הצר גם מסמל את המצב שהוא ממילא המצב הרגיל שלנו: על פי הטולטקים אנו חיים בתוך תא כלא.
המתנה הזו של הרוח, הצינוק, מכילה מתנות נוספות: הוא משחרר מהטירדות היומיומיות שלנו, טירדות שלא משאירות לנו אנרגיה להפניית הקשב לדברים אחרים.
החשיבות העצמית לדעתי זוכה גם כן למכה קשה. באותו חלל צר אינך יכול להמשיך לחשוב שעולמך נתון לשליטתך.
בנוסף, המוות הופך לנוכח יותר בעולמך.
בנוסף, המוות הופך לנוכח יותר בעולמך.
בקיצור, על כל מתנות הרבות האלה (ואולי נוספות) אל לנו לשכוח להודות לרוח
.
רוח סתיו עשתה שירות יפה.
======================
23.3.22
מוסיקה
שיר שבוצע לראשונה במסגרת הצגה בברודווי ב-1948, המבוססת על אילוף הסוררת של שייקספיר.
ביצוע ג'אזי אינסטרומנטלי
וגירסה ווקאלית
======================
23.3.22
אמא אדמה
==========
==========
נראה שאני בכל זאת מצליח להכניס איזה דבר תורה ליום הזה, לפני שהוא מתבזבז
השיר שכתב יעקב רוטבליט "אמא אדמה" הזכיר לי את הקטע הבא מסוף "סיפורי עוצמה". הדגשתי חלק מהדימיון, גם אם לא הכל מופיע בקטע הנ"ל (לדוגמה: השקט הוא הרוח, והרוח היא הארץ, הרוח נקראת גם ידע, והלוחמים מנהלים עם הידע רומן)
דון חואן: "רק אם אוהבים את האדמה הזו [this earth] בתשוקה בלתי פוסקת [unbending passion, תשוקה בלתי כפיפה, להט חסר פשרות], רק אז נוכל להשתחרר מהעצבות שלנו", אמר דון חואן. "לוחם תמיד שמח, כי אהבתו אינה ניתנת לשינוי, ואהובתו, האדמה [earth], מחבקת אותו ומעניקה לו מתנות שלא יעלו על הדעת. העצב שייך רק לאלה ששונאים את עצם הדבר שנותן מחסה [shelter, מקלט] לישותם".
דון חואן שוב ליטף את האדמה ברוך.
"ישות אהובה [lovely] זו, המלאה חיים עד אחרון כוכיה ומבינה כל תחושה [feeling, רגש], השרתה עלי רוגע, ריפאה אותי ממכאוביי, ולבסוף כשהבנתי [understood] לחלוטין את אהבתי אליה, היא לימדה אותי את החירות."
(עמוד 235)
.
שירו של רוטבליט:
היא תביט אליי טובה וחכמה
כמו בבן השב הביתה מן הדרך
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה.
היא תגיד - "אתה עייף מן המסע
אל תפחד אני חובשת את פצעיך"
היא תיקח אותי אליה כשאקרא בשמה
אמא אדמה
היא תביט אלי טובה וחכמה
היא שקטה כל כך וכמו תמיד סולחת
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה.
**************
נראה שעל רוטבליט שרתה הרוח (הטולטקית).
בבדיקה זריזה שערכתי עכשיו, נראה שהאמירה שאנו ילדי [כדור] הארץ מופיעה רק פעמיים, ושתיהן ב"ספר חיצוני" , "מפגשים עם הנגואל".
, "מפגשים עם הנגואל".=====================
24.3.22
מה ערכה של הבטחה של משרת חסר ערך [worthless, עלוב] לאדון חסר ערך [worthless]?
==========================
==========================
לפי דון חואן: היא חסרת ערך. מופיע ב"האש מבפנים" עמוד 224.
ההקשר: קסטנדה שראה את תבנית האדם [היא האלוהים] ; זוהר בצבע ענברי שעשוי להיראות בדמות אדם או כאור אמורפי, בתלות בתנועתה של נקודת המאסף: תנועה צדית, או תנועה בחלק הפנימי [כנראה פנימה], בהתאמה. קסטנדה נופל על ברכיו נוכח המראה המקסים והוא חש שהוא היה שמח להיות למשרתה.
מה הבטיח קסטנדה לתבנית האדם?
בעצם, הוא לא סיים להביע את הבטחתו, כי כח גדול חטף אותו משם.
מה הוא התחיל להבטיח?
אהבה שלא תמות לעולם.
בעצם, הוא לא סיים להביע את הבטחתו, כי כח גדול חטף אותו משם.
מה הוא התחיל להבטיח?
אהבה שלא תמות לעולם.
ב"צדו הפעיל של האינסוף" ראינו את עוצמתן הגורלי המקבע של הבטחות/שבועות/נדרים, אפילו אם אנו נותנים אותן כילדים. לכן, לדעתי, למרות שההבטחה היא חסרת ערך, הנגואל וידא שהוא לא יספיק להשלים את ההכרזה עליה.
קסטנדה חש כלפי התבנית חיבה טהורה, אהבה שאינה תלויה בדבר, כי התבנית אינה יכולה להעניק לו דבר: אפילו לא הגנה, והיא גם איננה יכולה לחוס עליו.
דון חואן שואל את קסטנדה אם הוא מבין מהי התבנית, וקסטנדה מבטיח לו שהוא מבין היטב מהי, אבל אותנו הקוראים הם לא משתפים בזה.
כלומר, אנו נשארים עם חידה.
כלומר, אנו נשארים עם חידה.
תשובתי לחידה: תבנית האדם היא מלכודת הדבש (שצבעו גם כן ענברי), שלכדה אותנו באמצעות עירור אהבה שקשה לעמוד בפניה, והיא גם האור בקצה המנהרה המחזיר את האנשים ממצב של מוות קליני חזרה לתוך המלכודת.
*************************
מוסיקה
שיר עם אותו שם של השיר הקודם, אבל שייך להלך רוח לגמרי אחר :)
=====================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה