למציאת מקום-עוצמה צריך את רשותה של העוצמה

 

וכנראה גם את עזרתה כמגנט.

הקטע הבא לקוח מ"מסע לאיכטלאן":

"מה אתה מתכנן לעשות?", שאלתי.

"אינני מתכנן דבר. אותה עוצמה שהרשתה לך [allowed you] למצוא את המקום הזה [שהוא מקום עוצמה, מקום מתאים להם לחנות בו (to camp)] היא שמחליטה בכל."

(עמוד 166)

דון חואן העניק לקסטנדה עוצמה באמצעות עלים שהוא הניח על אזור הטבור שלו. העלים יצרו חום רב בגופו, ולאחר מכן חמימות, ולאחר מכן הוא מצא את מקום העוצמה.

דון חואן טען שמי שיש לו עוצמה, כמוהו, יכול להעניק אותה למישהו אחר, אבל רק אם השני משתמש בה בחיפושיו אחר עוצמה אישית. (עמוד 165)

.

אם כן, נראה כאילו העוצמה שאנו משיגים משמשת כמו מגנט למציאת עוצמה, כמו במקרה של מציאת מקום עוצמה.

הרשות שהעוצמה מעניקה למחפשים אחריה, מזכירה לי את דונה מרסדס, המכשפה ב"חלום המכשפה", שאמרה לפלורינדה הצעירה שחיפשה אותה, שהיא ידעה שהיא מחפשת אותה כשהיא ראתה אותה, ואם היא עצמה לא הייתה רוצה בכך, או מאפשרת זאת, היא לעולם לא הייתה מוצאת אותה.

.

שבת שלום.

====================== 

26.2.22

אירוע ראשון - אות לבאות
====================

האמירה הבאה נמצאת ב"הטבעת השניה של העוצמה", וגם נבחרה להופיע ב"גלגל הזמן".

"לוחמים תמיד לוקחים אירוע ראשון מכל סדרה [של אירועים] בתור התוכנית [blueprint] או המפה של מה שהולך להתפתח עבורם בעקבותיו."

אני נוטה לחשוב שהאמירה של קלרה לטאישה בספרה הראשון, שלפני שאנו מבצעים משהו, תמיד אנו יודעים מראש (בד"כ לא במודע, משהו בנו יודע) את תוצאותיו, היא טענה הנוגעת לאותו עניין.

האם יש בספרות שלנו דוגמה לאירועים ראשונים מטרימים כאלה?

לא עולה בדעתי כרגע דוגמה, אבל אני משער שיש.

בינתיים, הנה שיר שנראה כטוען טענה דומה:

מילים: נעמי שמר
לחן: נעמי שמר
מעבד: מתי כספי

ביצוע: דודו זכאי

===================== 

27.3.22

הסברים מרוששים
===============

קסטנדה מנסה להסביר את הנוהג של מספרי הסיפורים היאקים, המספרים על היסטוריה שהיא לכאורה שקרית: על ניצחון היאקים האינדיאנים את הצבא המקסיקני, ועל גאולתם. הוא מציע הסבר פסיכולוגיסטי, שבכך הם מספקים איזה צורך נפשי (על סמך זיכרוני). הנושא מופיע ב"כח השקט".
תגובתו של דון חואן להסבר הפסיכולוגיסטי של קסטנדה היא טענתו שהרוח של קסטנדה היא מתה 
your spirit is dead

המושג "הסברים מרוששים" מופיע ב"חלום המכשפה". ספר שהבאתי ממנו לאחרונה קטע ארוך נפלא, המפרט את דרך הלוחמת.

לדעתי, הסברים מדעיים מרוששים אותנו מעוצמתנו, ואת העולם מפלאיותו.

.

"הטבע האנושי הוא מוזר ביותר," אמרה דונה מרסדס. "ידעתי שאת הולכת לעשות משהו בשבילי. ידעתי זאת מהרגע הראשון שראיתי אותך. ועם זאת, כשעשית את הדבר שהיה עלייך לעשות כאן, לא יכולתי להאמין למראה עיניי. בעצם, הנעת את גלגל הגורל למעני. אני יכולה לומר שפיתית את פדריקו מולר לחזור לממלכת החיים. את החזרת אותו אליי על ידי כוח צל-המכשפה שלך."

תשובתי נקטעה עוד לפני שהספקתי לפתוח את פי. "במשך כל החודשים האלה, בהם היית בביתי," היא אמרה, "היית תחת הצל שלי, באופן מינימאלי, כמובן. ברגיל, הייתי צריכה ליצור חוליית חיבור עבורך, לא להיפך."

רציתי להבהיר את הדברים. התעקשתי שלא עשיתי שום דבר, אבל היא לא הייתה מוכנה לשמוע זאת. בניסיון להגיע להבנה, הצעתי קו מחשבה: היא יצרה את חוליית החיבור בעצמה על ידי אמונתה שאני היא זו שתביא לה משהו.

"לא," היא אמרה וכיווצה את פניה. "החשיבה שלך שגויה. זה גורם לי עצב שאת מחפשת הסברים שרק מרוששים [impoverish] אותנו."

היא קמה וחיבקה אותי. "אני מרחמת עלייך," היא לחשה לי באוזן. לפתע היא צחקה בקול שמח שהפיג את העצב שלה. "אין דרך להסביר איך עשית את זה," היא אמרה. "אני לא מדברת על פעולות אנושיות או אודות הצללים המעורבים בכישוף*, אלא אודות משהו חמקמק כמו הנצחיות עצמה." היא כמעט גמגמה כשחיפשה את המילים. "כל מה שאני יודעת ומרגישה הוא שאת יצרת חוליית חיבור בשבילי. כה יוצא מן הכלל! ניסיתי להראות לך איך מכשפות מניעות את גלגל הגורל, ואז את הנעת אותו בשבילי בעצמך."

"אמרתי לך שאני לא יכולה לזקוף זאת לזכותי," התעקשתי והתכוונתי לזה. הלהט שלה הביך אותי.

"אל תהיי כל כך אטומה, מוסיה," היא השיבה לי בנימה כועסת שהזכירה לי את אגוּסטין. "מַשהו עוזר לך ליצור שינוי בשבילי. את יכולה לומר, ולהיות מדויקת לחלוטין באמירה זו, שהשתמשת בצל המכשפה שלך מבלי שאפילו ידעת על כך."
****************************

• the shadowy nature of witchcraft

(פרק 26 כולו)

=============== 

מוסיקה

=====================

28.3.22

תיעול העוצמה האישית
=================

את מי כינה הנגואל "220 ישבנים" [או תוחאס-ים, Buttocks] ומדוע?

תשובה: את לה-גורדה, כי היא שקלה 220 פאונד, כלומר כ-110 קילו.

.

לקח לי זמן למצוא את הכינוי, כי חשבתי על מאה, על אלף, אבל לא על מספר "מדויק" כזה 

אני מביא את הכינוי הזה כי ההשמנה של לה-גורדה נבעה מיכולתה לקבל מאנשים, "מיוזמתם", אוכל, אנשים שהיא עשתם עבורם עבודות, כביסה, אם אני לא טועה.

היכולת הזו היא ביטוי לעוצמתה האישית, ובהקשר זה נאמר משפט חשוב ביותר, משפט שנבחר גם להופיע באוסף הציטוטים החשובים, הלא הוא הספר "גלגל הזמן", אם כי שם המילה "אוכל" הוחלפה ב"חולשות", כדי להפוך אותה לאמירה כללית יותר.

"לכל אחד יש מספיק עוצמה אישית למשהו. החוכמה [The trick - הטריק, התכסיס] של הלוחם היא למשוך [ולהוציא] את עוצמתו האישית מחולשותיו [ולהעבירה] לתכלית הלוחם שלו."

("הטבעת השניה של העוצמה")

.

מסקנה, אין אף אחד שהוא באמת לא-יוצלח, או חסר סיכוי. כל אחד הוא אלוף במשהו. הבעיה של "הלא-יוצלחים" היא שהחברה מתגמלת רק אלופים בתחומים מסויימים, מצומצמים.
החוכמה היא לתעל את העוצמה הזו, ולא ליעדים שהחברה מגדירה כחשובים, אלא לכאלה שהטולטקים מגדירים ככאלה.

.

התכלית (purpose, יעד, מטרה) היא חשובה ביותר, כמו שאומר המשפט הבא, הנמצא ממש כמה שורות לפני הציטוט הנ"ל:

מה שלוחם באמת צריך כדי להיות יוקש ללא-רבב הוא שתהיה לו מטרה [purpose, תכלית, יעד].

.

חידת טריוויה מתבקשת
=================

אחרי שלה-גורדה ציינה את פיסת החוכמה הזו (הציטוט הנ"ל), אותה היא שמעה מהנגואל, קסטנדה שואל אותה: "ומהי תכלית הלוחם(ת) שלך".
מה הייתה תשובתה?

.

.

תשובה לחידה:

תכלית הלוחם של לה-גורדה, ושל כולנו, כנראה:

להיכנס לעולם האחר.

המקום שבו העולם האחר מתואר באופן הכי מפורט הוא "יקוש עם הכפיל".

=====================

29.3.22

השליח, המלווה (ההדיוט ?)
=====================

הקטע הבא לקוח מ"מפגשים עם הנגואל". הבאתי אותו לאחרונה בהקשר אחר. אני מביא את כל הקטע כדי שלא תישארו עם רק מחצי תאוותכם בידכם 

"נגואליזם הוא כמו הסיפור על מישהו שקיבל בירושה סיפור ומפת אוצר, אבל אינו מאמין בזה. אז הוא בא אליך ומשתף אותך בסודו. ואתה כה חכם, או כה נאיבי, שאתה לוקח את הסיפור כאמת ומקדיש את עצמך לפענוח המפה. אבל המפה מקודדת במפתחות שונים, דבר המאלץ אותך ללמוד כמה שפות, ללכת למקומות קשים להגעה, לחפור באדמה, לטפס על הרים, לרדת לגיאיות ולצלול במים עמוקים.

"בסופו של דבר, אחרי שנים של חיפושים, אתה מגיע למקום שבו האוצר אמור להיות, ו - אבוי, כמה מאכזב - אתה מוצא רק מָרְאָה. האם היה זה שקר? ובכן, אתה בריא, חזק, משכיל, עשיר בהרפתקאות, והייתה לך חוויה נהדרת. באמת היה בזה אוצר!"

(עמוד 189)

.

הפעם אני רוצה להסב את תשומת הלב להתחלת הקטע, לאותו אדם שמביא לך משהו שהוא אינו מאמין בו, או אינו רואה את חשיבותו.

כזכור, רקס, האסיסטנט במחלקה לאנתרופולוגיה, שטאישה הגיעה אליו לשיחה, הפנה אותה אל קסטנדה, שהיה גם הוא אסיסטנט באותה מחלקה. בההמשך אומר קסטנדה לטאישה, כשהם בדרך למקסיקו:

"דון חואן אמר שדברים לעולם לא מגיעים אלינו ישירות; שתמיד צריך להיות מלווה [usher] אשר פותח את הדלת, ואם לא נקפוץ באותו הרגע בדיוק, הדלת תיסגר ולעולם לא נדע מה עשוי היה לקרות."

קרלוס הביט עליי ברצינות.

"אתה מתכוון שרקס ג'ונס הוא סוג של מלווה?" אמרתי מבולבלת.

הוא הנהן.

(עמוד 23)

.

גם האיש אשר הציג את קסטנדה בפני דון חואן, האנתרופולוג ביל, היה שליח/מלווה, וגם הוא לא ראה את התמונה הרחבה ואת חשיבות הזיווג שהוא מבצע. גם הוא, כמעט כמו רקס, אם יורשה לי להגזים, ניסה להיפטר מתפוח האדמה הלוהט הזה שבידו ולמוסרו למישהו אחד.

המפגש הראשון של קסטנדה עם דון חואן מופיע בכמה מספריו, ובכל פעם הוא מתואר מעט אחרת. הנה קטע מהפגישה, כפי שהיא מתוארת ב"מציאות נפרדת".
הנסיבות: אחרי שדון חואן עלה על האוטובוס ונעלם. קסטנדה אומר לביל שהוא פישל:

[קסטנדה:] "אבל הוא אמר שאני יכול לבוא אליו הביתה."

"הוא מכר לך שטויות. בטח, אתה יכול ללכת לבית שלו, אבל מה זה אומר?

הוא לעולם לא יגיד לך כלום. אם אי פעם תשאל אותו משהו, הוא ישתתק ויתן לך את הרושם כאילו אתה אידיוט שמדבר שטויות".

ביל אמר בצורה משכנעת שהוא נתקל בעבר באנשים כמוהו, אנשים שעשו רושם שהם יודעים הרבה. לפי דעתו, אמר, אנשים כאלה לא היו שווים את הטירחה, כי במוקדם או במאוחר אפשר יהיה להשיג את אותו מידע ממישהו אחר שאינו משחק את הקשה להשגה. הוא אמר שאין לו לא סבלנות ולא זמן לזקנים שאבד עליהם הכלח [old fogies, בתרגום חופשי  ], ושייתכן שהזקן רק מציג את עצמו כבעל ידע רב בצמחי מרפא, כשבמציאות הוא יודע מעט, כמו האדם הבא [שתפגוש].

ביל המשיך לדבר אבל לא הקשבתי."
*************

הנימוקים של ביל לוותר על דון חואן הם הנקודה שרציתי להדגיש. כלומר, הוא שליח שאינו מבין את התמונה. כלומר, לא שליח השייך לעולם הכישוף (שליח הדיוט, בור).

====================== 

30.3.22

האם יש שיעורים בחיים?
==================

הרעיון שהחיים הם בית ספר, ובו יש שיעורים (לקחים, lessons) הוא רעיון שתפס לו אחיזה בימינו, כלומר ב"רוח התקופה", או בטרמינולוגיה טולטקית: במודליות הנוכחית של הזמן.

הקטע הבא לקוח מהפרק "עבודת הסיכום" שב"מפגשים עם הנגואל", ונראה שהוא טוען כנגד רעיון השיעורים.
הדובר, איש הידע, הוא קרלוס קסטנדה, והתרגיל שהוא מדבר עליו הוא עבודת הסיכום:

"אל תבלבל את התרגיל עם חקירה פסיכולוגית. אם מה שאתה חושב שאתה צריך זה פירושים, אז לך לפסיכיאטר, הוא יגיד לך מה לעשות - להמשיך להיות האידיוט שאתה.

"גם אינך אמור למצוא את 'הלֶקַח'. סיפורים עם מוסר השכֵּל קיימים רק בספרי ילדים.

"עבודת הסיכום היא צורה מיוחדת של יקוּש, והיא צריכה להתבצע מתוך אסטרטגיה. עניינה בהבנה וארגון של קיומנו, על ידי ראיית הקיום כפי שהוא, ללא חרטה, ללא הטחה או קבלה בשמחה, אלא באדישות מוחלטת מתוך גישה של זרימה ואפילו של הומור.

"עליכם להבין ששום דבר בהיסטוריה שלנו אינו חשוב יותר ממשנהו, וכל מערכות היחסים הן, בסופו של דבר, בנות חלוף."

(עמוד 79)

עבודת הסיכום היא תרגיל של התרת הסיבים האנרגטיות שלך מהסיבים של אחרים ושל העולם. האינטראקציות שהיו לך עם אנשים, או עם כל דבר אחר, הן לא שיעורים. ההיזכרות באותם אירועים היא, בניסוח שלי, תרגיל בלשחרר את עצמך מהפלונטר שלך עם ישויות העולם, לא כדי להבין מה היו השיעורים שבהם.
קשה להשתחרר מהרעיון המקסים של שיעורים, אבל, אם יותר לי לרכך את עמדתו של קסטנדה, אני מציע את הפרשנות: כנראה שבכל זאת ישנם שיעורים, אבל הם לא מעניינים את הטולטקים. הם מעניינים את הפרסונה, או במונחי הקטע הנ"ל: את האידיוט שבנו 

======================