העולם מצחיק

או, הטיפשות מצחיקה.

הקטע הבא מופיע ב"גלגל הזמן". האמירה המקורית לקוחה מ"מציאות נפרדת".

"לוחם בוחר בדרך עם לב, כל דרך שהיא בעלת לב, והולך לאורכה; ואז הוא שמח וצוחק. הוא יודע, כי הוא רואה שהחיים שלו יסתיימו לחלוטין, מוקדם מדי. הוא רואה שאין דבר שהוא חשוב יותר מכל דבר אחר."

.

מה מצחיק כשהולכים בדרך בעלת לב?

לדעתי, דרך ללא לב היא דרך המשרתת את החשיבות העצמית, והיא מובילה לאבדון. היא מזינה את חשיבותו העצמי של ההולך בה, אבל בשלב מסוים היא פונה כנגדו, אחרי שמיצתה אותו.

התייחסות לצחוק הזה יש לדעתי בקטע הבא הלקוח מ"צדו הפעיל של האינסוף":

הרקע: אחרי שדון חואן אומר לקסטנדה שהוא כמו הנוכל שהביא אותו אליו, קסטנדה מוצא שיש בתוכו שני קולות, אחד הרוצה להיאבק על "שמו הטוב" ולכפור בכך בכל עוצמתו, וקול אחר המסוגל להכיר באפשרות הזו מבלי שזה יטריד אותו.

.

דון חואן: "אילו הייתי במקומך," הוא העיר, "הייתי מקשיב לקול הפנימי שלי. מה זה היה משנה אם אתה דומה לחורחה קמפוס: נוכל! הוא היה נוכל פשוט. אתה מתוחכם יותר.

[...]

רציתי לעזוב מיד. דון חואן ידע בדיוק מה אני מרגיש.

"אל תקשיב לקול השטחי שמכעיס אותך", הוא אמר בפקודה. "הקשב לקול העמוק יותר שהולך להדריך אותך מעתה ואילך, הקול הצוחק. הקשב לו! וצחק אתו. צְחק! צְחק!"

המילים שלו היו כמו פקודה היפנוטית עבורי. בניגוד לרצוני התחלתי לצחוק. מעולם לא הייתי כל כך מאושר. הרגשתי חופשי, שהמסיכה הורדה ממני."

(עמוד 66-67)

.

אני חושב שאנו נמצאים במצב דומה, זוכים לטעימה ממנו, כאשר אנו מתבוננים במשחקם של ילדים, אשר מתווכחים בכל הלהט והרצינות האם הגול היה חוקי או לא חוקי, כי הם לא קולטים את צרות עולמם, את אי החשיבות של ניצחון או הפסד במשחק. הם מייחסים ערך עצום לדבר חסר ערך שעוד מעט ולא יהיה יותר, כנאמר בציטוט הראשון: "הוא [הלוחם] רואה שהחיים שלו יסתיימו לחלוטין מוקדם מדי. הוא רואה שאין דבר שהוא חשוב יותר מכל דבר אחר.".

אומרים שהמאפיין את ההומור היהודי הוא שהוא צוחק על עצמו.
במבט טולטקי, זוהי מתנה, נקודת פתיחה מעולה לדרך הלוחם.

********************* 

5.4.22

המרכזים האנרגטיים שבשני קצותיה של עצם החזה
======================================

אחת מ-8 הנקודות בדיאגרמת האדם נקראת הרגשה [feeling, תחושה]. היא נמצאת בקצה [tip] עצם החזה.
איזה קצה, עליון או תחתון?

די ברור שמדובר בקצה התחתון. הקצה העליון, שם נמצא מרכז ההחלטות, לגביו נאמר תמיד במפורש הקצה העליון, ובנוסף: בסיס הצוואר. שקע בעל צורת V.

הקטע הבא לקוח מ"מתנת הנשר" והוא מדבר על החשיבות של מרכז ההרגשה לחלימה אצל גברים. אפשר להבין ממנו גם שקצה עצם החזה הוא מקלעת השמש:

.

הדרך הטובה ביותר להיכנס לחלימה היא להתרכז באזור שנמצא בדיוק בקצה עצם החזה, בחלק העליון של הבטן. הוא אמר שתשומת הלב [הקשב] הדרושה לחלימה נובעת מהאזור הזה. האנרגיה הדרושה כדי לנוע ולחפש בחלימה נובעת מהאזור שנמצא אינטש אחד או שניים מתחת לטבור. הוא קרא לאנרגיה הזו הרצון, או העוצמה לבחור [select], לאסוף [assemble, לקבץ]. באישה, גם תשומת הלב [הקשב] וגם האנרגיה לחלימה מקורן ברחם."

(בפרק "לחלום ביחד" שב"מתנת הנשר")

.

מה שמוזר בקטע זה הוא שיש מרכז אחר, נקודה אחרת מבין 8 הנקודות, הנקראת מרכז החלימה, והיא נמצאת מול הקצה התחתון הימני של הצלעות. כנראה שזהו המקום המכונה מרכז הקשב השני, שסילביו מנואל הדגים את ההתרכזות בו (ב"מתנת הנשר").

אנו נשארים עם תעלומה לא פתורה: מדוע מרכז ההרגשה קשור לקשב החלימה ולא מרכז החלימה?
או למה מרכז החלימה איננו מוזכר בהקשר לחלימה?

.

בהזדמנות זו, דוגמה למידע שמתחיל כהרגשה, ולכן מופיע במרכז ההרגשה:

אבל אז חלפה בראשי המחשבה שאולי היא מתכוונת למשהו אחר. זו לא הייתה מחשבה רציונלית. הרגשתי תחילה משהו כמו תחושת עקצוץ במקלעת השמש שלי ואז הייתה לי המחשבה שאולי היא מדברת על משהו אחר. לאחר מכן הרגשתי את התשובה.

היא הגיעה אליי כחבילה [בלוק], סוג של גוש. ידעתי שהכל [כל המידע, כנראה] נמצא שם, תחילה בקצה עצם החזה ואחר כך במחשבתי. הבעיה שלי הייתה שלא הצלחתי להתיר את הסבך של מה שידעתי מהר מספיק כדי לבטא את זה באופן מילולי.

(בפרק "לחלום ביחד" שב"מתנת הנשר").

הקצה התחתון של עצם החזה הוא כנראה גם מקור לאנרגיית חום (ולכן הוא קרוי מקלעת השמש?). דון חואן נהג להניח על מקום זה אצל קסטנדה עלים או אבן כדי לחמם את גופו.

העצם בצבע אדום היא עצם החזה.

==================

6.4.22

הצבעה עם הסנטר
===============

הצבעה עם הסנטר נפוצה מאד בספרים.
עבדכם עבר על הקטעים הללו והתרשם שהצבעה כזו היא הדרך הנהוגה על ידי המכשפים להצביע לעבר הנגואל (הרוח), אל משהו בסביבה שנוכחת בו הרוח.

הנה שתי דוגמאות שמבטאות זאת בצורה מפורשת:

"כשהתקרבנו לעיירה שבה גרו פבליטו ונסטור, דון חואן אמר לי לעצור את המכונית שלי.
הוא הזיז את סנטרו בצורה בלתי מורגשת והצביע על קבוצת סלעים בגודל בינוני בצד שמאל של הכביש.
"שם נמצא הנגואל" הוא אמר בלחש."

("סיפורי עוצמה" בפרק "שלושה עדים לנגואל")

ודוגמה מפורשת נוספת:

"דון חנארו הבליט את סנטרו קדימה כדי לציין שעלי להביט בדון חואן."

(בהמשך הפרק הנ"ל)

.

דוגמאות נוספות:
דון חואן מצביע כך על הרוח [wind] ואומר שבשעה זו של היממה, שעת בין הערביים, היא לא סתם רוח. לה גורדה מצביעה על הגבעות שמעבר לוואדי ואומרת שהם לא יתנו להם לעזוב.

אפילו ביל, האנתרופולוג שישב עם קסטנדה בתחנת האוטובוס שבה יתרחש המפגש עם דון חואן, לכאורה הפגישה לראשונה, מצביע על דון חואן, הוא כידוע הנגואל, עם סנטרו.
לידיה (אם אינני טועה) מצביעה כך על קסטנדה, שהוא כידוע גם כן נגואל.

.

אם טענת הפוסט נכונה, מה זה אומר?

=================

7.4.22

היום, ה-7 לאפריל, הוא כנראה יום עוצמה.

יום המגיע אלינו במחזוריות של 18 יום.

בתמונה, שקיעה באריזונה.

================= 

8.4.22

גירסה חדשה, מקיפה יותר, של קובץ הריאיונות עם אנשי חבורת קסטנדה, עדויות, מאמרים ועוד.
הוספתי ריאיון עם קסטנדה שפורסם בכתב עת בספרדית. צירפתי תרגום לא-אנושי (מכונה) שלו, אבל הוא נראה סביר.

והוספתי פוסטים רבים מאתר the-wanderling.com (הנודד, המשוטט).
האיש הוא בן-דוד של הרפתקן שהכיר את ביל האנתרופולוג. המידע שהוא מביא באתר הוא מידע מפיהם של אנשים שפגשו את קסטנדה וכד. הוא עצמו הכיר את קסטנדה בתקופה שבה קסטנדה עוד לא התחיל את לימודיו באוניברסיטה. האתר מביא הרבה מניחוח התקופה שבה צץ קסטנדה.
תוך כדי רפרוף בחומרים שם, נתקלתי, בין היתר, בכך שמרגרט-רניאן-קסטנדה, מי שהייתה אשתו של קסטנדה, הייתה לפני כן ארוסתו של לואיס ל-מור Louis L'Amour, סופר פופולרי מאד, המבוגר מקסטנדה בשנות דור, אשר הסתובב באריזונה והסביבה ובעוד מקומות בעולם, וכתב 105 ספרים, רובם מערבונים, ורבים מהם נעשו לסרטים.

מעניין. 
גם הטעם שלה בגברים מעניין 

מרגרט כתבה ספר על חייה עם קסטנדה: מסע מכושף (מאגי) עם קרלוס קסטנדה. (לא קראתי עדיין)

לפי הקובץ שבידי, הוא יצא ב- 2001, ולפי אמזון, הוא יצא ב-1996. אם אמזון צודק, הוא יצא עוד בזמן שקסטנדה היה בעולם. יש לי ספקות על כך.

.

ולדבר החשוב, הלינק לקובץ הריאיונות והעדויות החדש. גירסה 5.4:

https://drive.google.com/file/d/1_5AyVsWbg-PUMnaXjQyx3x4HiZY7D-nT/view?usp=sharing

שבת שלום.

=================

9.4.22

עוד איבר הצבעה טולטקי מוזר
=========================

לאחרונה כתבתי פוסט שבו טענתי כי ההצבעה באמצעות הסנטר על ידי הטולטקים היא הצבעה על הנגואל.

הטולטקים מצביעים עם איבר נוסף ולמטרה מסוימת.
עם איזה איבר ולאיזו תכלית?

רמז, נמצא ב"אמנות החלימה בפרק "האישה בכנסייה".

.

תשובה: הם מצביעים עם הזרת בחלימה כדי לראות אנרגיה. הם מצביעים על אובייקטים בחלום על מנת לראות את האנרגיה שבהם, אם ישנה כזו; האם האובייקטים מייצרים אנרגיה. כלומר, כדי לראות האם "מאחורי" הדבר שמופיע מולם בחלום ישנה יישות חיה.

הממרה את המוות לימדה את קסטנדה לעשות זאת. היא לא אמרה באיזו זרת להצביע, אבל נאמר שקסטנדה הצביע עם הזרת השמאלית. אז אפשר לשער שהשיטה מתייחסת לאצבע הזו בלבד.

בפעולה זו ישנו כמובן מרכיב נוסף הכרחי (לכל פעולה?) : ההתכוונות (ההתכוונות לראות).

.

חומר למחשבה

בשיטה זו של הצבעה עם הזרת מתגנב לו פנימה מרכיב נוסף: ראיית הידיים בחלום, כי הבאת הזרת אל מול פניך כוללת את הבאת כף ידך לשם, כלומר את הכנסתה אל תוך שדה הראייה, לא?

האם זהו סתם מאפיין נלווה מקרי וסתמי, או שהוא "משחק תפקיד"?

0

=====================

מוסיקה