דון חואן הוא מסדרון, אבל לאן הוא מוליך?

 

הצבעתי כמה פעמים על קטע חשוב ביותר בסוף "צדו הפעיל של האינסוף", שרצה הגורל והוא לא הגיע לתרגום העברי, שבו מתגלה לקסטנדה מסדרון [passageway, מעבר] בתוך בית הקפה שיפ [ship]. כזכור, קסטנדה מגיע לבית הקפה לקראת בוקר אחרי שהתעורר במיטתו אחרי הקפיצה לתהום, והוא מבין שזהותו הוחלפה בקפיצה. שם הוא חווה תהליך של אבדן הנוקשות הפיסית שלו ואז הוא מגלה שהוא נמשך ונכנס ממש לתוך מעבר [מסדרון], ושדון חואן הוא המסדרון, והוא גם הכוח המפתה אותו פנימה.

בשיפ ניצבתי מול האינסוף* !

* - facing infinity

.

אם כן, המשפט האחרון, המודגש, משיב על השאלה לאן מוליך המסדרון, אל האינסוף.

אני רוצה להציע את הפרשנות שהמסדרון הזה הוא לא אחר מהפתח שזכה לכינוי "הוואגינה הקוסמית" (ב"מתנת הנשר"). ולכן הוא מוליך אל האני האחר, כלומר אל הכפיל. הנה הקטע:

.

היא [פלורינדה המבוגרת] אמרה שאל לי לאפשר לאירועים של אותו לילה בגשר לבלבל אותי. אני לא אמור להאמין, כפי שהאמין הנגואל חואן מאטוס בזמן מסוים, שישנו מעבר [passageway, מסדרון] פיזי ממש המוליך אל תוך העצמי האחר.

החריץ שראיתי היה פשוט משהו שנבנה על ידי הכוונה שלהם, [משהו] שהיה לכוד על ידי השילוב של האובססיה של הנגואל חואן מאטוס למעברים [מסדרונות] ועל ידי חוש ההומור המוזר של סילביו מנואל; התערובת של שניהם יצרה את הוואגינה הקוסמית.

מבחינתה, למעבר מעצמי אחד לאחר לא היתה פיזיות. הוואגינה הקוסמית היתה ביטוי פיזי לעוצמתם של שני האנשים [הגברים הנ"ל] להניע את "גלגל הזמן".

("מתנת הנשר". אם למישהו חשוב העמוד שיודיע ואחפשו)

.

אני רוצה לטעון המסדרון אמנם איננו פיזי, ולכן הוא לא נראה על ידי שותי האספרסו בבית הקפה שיפ, כמו שהולכי הרגל על גבי הגשר במקסיקו לא ראו את הוואגינה הקוסמית, אבל זה לא אומר שהפתח הוא לא חלק מהמיקום הגיאוגרפי/גיאולוגי. באותו אופן מקומות עוצמה: העוצמה בהם איננה מובחנת, אך היא שייכת למקום.

***********************

המשך הדיון יחזיר אותנו, אם תרצה הרוח, לטענתי שאמירתו של חנארו לקסטנדה "אתה [כנגואל] שמוק" נאמרה גם ברצינות. ממנה אפשר להבין את האובססיות של הנגואל דון חואן [דון ג'ואן] למסדרונות [מעברים, פתחי מעבר], וזה מסביר גם את הטקסט הקצר שהגיע לידינו, ובו עדותה של האישה-נגואל קרול טיגס אודות האינטראקציה שלה עם הממרה את המוות, ואודות קבלתה בשמחה ממנה את המתנה להיות "super pussy".
אם הנגואל הוא שמוק, אך טבעי שהאישה נגואל תהיה super pussy, לא?

************************ 

מוסיקה

"הכל קורה לי"

השיר במקור הוא משנת 1940.

כאן בגירסה ווקאלית:

==================== 

17.4.22

היש קשר בין הדיאלוג הפנימי וקול החלימה?
=================================

קול החלימה, או קול שליח החלימה, הוא קול שמלווה את החולם ומסביר לו את הרואות עיניו. זה גם מה שעושה הדיבור הפנימי, וכך אנו מקיימים את עולמנו המוכר "על תלו". כלומר, כשהדיבור הפנימי פוסק, העולם מתפוגג עמו.

קול החלימה יכול להפוך לדמות נראית, ויזואלית, אם החולם לא שומר על ריחוק רגשי (אדישות, detachment). דון חואן ראה בתחילה את הקול כנזיר בעל גלימה שחורה ומפחיד, ואחרי שהוא פיתח מספיק ריחוק, נעלם המראה ונשאר הקול. דון חואן מזהיר את קסטנדה בצחוק (שהוא אף פעם לא רק צחוק) שייזהר, קול החלימה עלול להופיע לו כאישה ערומה.
עבדכם טרח ומצא שההופעה, הראשונה לפחות, של קול שליח החלימה אצל קסטנדה היה קול גברי.

.

ישנו חיזיון גנוסטי (המתואר בספריהם של הנוצרים הקדומים, שחיסלו פיזית את הגנוסטיקאים) ובו מתאר גנוסטיקאי את החוכמה, אליתיאה שמה, כאישה יפה ערומה, וגופה מורכב מאותיות האלף בית היווני (היוונים שלטו אז במרחב).
הערת אגב, נוהג הוא בעולמנו לחסל בעלי אמונה אחרת ולשמור את עולם הידע שלהם בספרים כידע מת, נלעג, מצונזר. האם לא היה זה שאיפתם של אנשי הרייך השלישי לגבי עולם הידע היהודי? האם הכנסייה לא השמידה את הידע של התרבויות האינדיאניות הקדומות באמריקה והביאה למרתפיה חלק מאוצרותיהם ומהקודקסים שלהם?

הידע הטולטקי עשוי אם כן להסביר לנו את פשר חיזיון האליתיאה ותופעות דומות כמו המגיד.

.

אני רוצה להציע רעיון שעלול להתברר כלא נכון, אבל אנחנו לא פוחדים להוציא מפינו השערות שעלולות להיחשב טפשיות בפי מלעיגים, do we? 

אני מהרהר באפשרות שהדיבור הפנימי, המסביר לנו את מה שמופיע במרחב התפיסה שלנו (ו"תודה" לאדם הראשון שנתן שם לכל דבר) אינו אלא קול החלימה, אלא שבמצב הרגיל, לא של חחלימה, אנו "קרובים" מדי (נצמדים רגשית לקול) ולכן לא חווים אותו כזר, ויתרה מכך, (וזו כבר הצעה שנייה, שאם גורלה להידחות, אין בכך לגזור גורל זהה גם על ההצעה הראשונה), ההזדהות שלנו עם הקול היא כה רבה שקול החלימה בעולמנו מתגשם, כלומר נעשה וויזואלי: וזהו גופנו בכבודו ובעצמו.

להרהוריכם.

==================== 

18.4.22

ההכרה במסתוריותו של העולם - אמונה הכרחית ====================================

הקטע הבא לקוח מ"סיפורי עוצמה". ההדגשה בקו תחתון היא שלי:

[דון חואן:] "אז אתה רואה [מבין], ללא מודעות לנוכחות המוות שלנו אין עוצמה, אין מסתורין."

בהיתי באיש הרבה זמן [בבחור הצעיר שגסס מולם בפארק]. הוא היה ללא תנועה. אולי הוא היה מת.

אבל חוסר האמונה שלי לא היה חשוב יותר. דון חואן צדק. הצורך להאמין שהעולם הוא מסתורי ובלתי ניתן לרדת לחיקרו [unfathomable, כי, מילולית, הוא תהום ללא תחתית. בלתי ניתן להבנה] היה הביטוי לנטייתו הפנימית ביותר של לוחם. בלי זה אין לו כלום."

(סוף הפרק "ההכרח להאמין")

.

אם כן, הטיעון הוא כזה: המודעות לנוכחות המוות שלך!!!* היא תנאי הכרחי למיסתוריות העולם, והמיסתורין הוא תנאי לעוצמה, שהיא תנאי לחירות.

* - המוות הוא יישות אישית. וכמו שהצעתי בעבר, הוא "האנטי חומר" של הפרסונה.

מהו ההסבר לשרשרת התנאים הזו?

המוות כאירוע סופי שלך הוא בלתי צפוי, אף אחד לא מקבל התראה מראש (אלא אם כן את/ה לוחם שמקדים את עצמו בצעד, ואז אתה יכול להתכונן לריקוד האחרון, כמו שעשה דון חואן, אם כי התברר לו שזו הייתה אזעקת שווא. לוחם כמו דון חואן לא מתווכח עם סופיותו הפרסונלית, הוא לא מנסה להאריכה בכל מחיר). ולכן, מכיוון שהמוות אינו מספק התראות, המיינד הזר, של הפרסונה, כאשר הוא חושב על כך הוא חייב להכיר במוגבלותו: גם במוגבלות קיומו מבחינת הזמן, וגם מוגבלות יכולתו להבין הכל. אם היה מסוגל להבין הכל, הוא היה אלמותי: היה יודע את תוכניותיו של המוות שלו והיה יודע, כנראה, להתגונן מהן. ההכרה במסתורין העולם היא, אם כן, הכרה במוגבלות המיינד הזר (יש בה ענוה). הכרה זו פותחת פתח להכרה בעוצמה, ברוח, בנגואל. בלי הכרה זו אין ללוחם דבר.

**************

התמונה הבאה מסתובבת ברשת, אז אין סיבה שהיא לא תסתובב גם במקומותינו.

המעגל הראשון של הנשים בעולמו של הנגואל קסטנדה.

הבהרות:

השניה מימין למעלה, פאטי, היא הסיירת הכחולה.

השמאלית למטה, אמליה, היא כמדומני, הייתה המנהלת של קלירגרין. עזבה עם חבורת קסטנדה.

שתי הימניות למטה הן צ'אקמול-יות, שומרות הידע, מדריכות של המעברים הקסומים. הימנית, קיילי, עזבה את העולם יחד עם חבורת קסטנדה.

===================== 

מוסיקה

כל שיש לי, שלך. 1933

מקסים

=======================

20.4.22

המאבק כנגד האובססיות - האתגר של היקש/ת
=============================== =======

בפוסט שלי לאחרונה הבאתי את הקטע הבא מ"מפגשים עם הנגואל":

קסטנדה: "הכפיל מנוהל [managed, מתומרן] באמצעות הקיבוע של נקודת המאסף במיקומים חדשים. לקיבוע כזה יש אופי כפייתי [אובססיבי] ויש להעלותו [be evoked, לזמנו] בשיטות של המכשפים. לדוגמה, אם הכמיהה שלך היא להיות נץ, ותנסה זאת בחוסר גמישות, בסופו של דבר תהפוך להיות כזה. כל אחד מאיתנו ישיג את מה שהוא מחפש. לעומת זאת, הטריק [התחבולה] של הנגואל ​​הוא לנהל את האובססיות שלו [להבדיל מלהיות מנוהל על ידן].

(עמוד 127-128)

בסיפרות שלנו המילה אובססיות מופיעה בד"כ בנוסח של היצמדויות רגשיות (attachments), או התקבעויות (fixations), או התמכרות (indulgence, התפנקות).

טאישה היא יותר אובססיבית לכאורה מפלורינדה. זה מה שאומר דון חואן לטאישה בסוף "יקוש עם הכפיל":

"פלורינדה תהיה בת הלוויה שלך ותשמש כאיזון-נגד," אמר דון חואן. "היא תדאג לכך שלא תתמכרי יותר מדי. אם תעשי זאת, היא תהיה על צווארך כמו יגואר אכזרי".

(עמוד 420)

וכמה שורות משם בהמשך:

"הקשיבי לפלורינדה. היא מפוכחת יותר ממך."

(עמוד 421)

הפוסט טוען, וגם אני קצת  , שאובססיות הן כנראה נטייתם הטבעית של היוקשים, ולכן תפקידם לקבע את נקודת המאסף, בעוד שתפקיד החולמים הוא להניע את הנקודה למיקום אחר.

לכן, המאבק שלהם כנגד האובססיביות קשה יותר.

מסקנה, אם את/ה מרגיש שאתה אובססיבי יותר מאחרים, אולי זהו סימן לכך שאת/ה יוקש.
********************

כזכור, יש הבדלים מהותיים, במבנה האנרגיה הבסיסי, בין חולמים ויוקשים. ראו ב"חוק הנגואל" שב"מתנת הנשר".

=========================

מוסיקה

צל חיוכך - השיר האלמותי

=======================

21.4.22

העולם האחר וסטיותיו האופטיות
==========================

העולם האחר קרוי גם העולם התאום, העולם המקביל, העולם הסמוך (לעולמנו). ולדעתי זהו אותו עולם המכונה בספרי קסטנדה "עולם המכשפים".

זהו עולם שקיים ברצועה צרה הצמודה לעולמנו, עולם החופף את עולמנו במידה רבה. אני משער שהרצועה הצרה היא החלק שאינו נמצא בתחום החופף של העולמות.

חידה לקוראי הספרים של טאישה אבלאר, ובעיקר לקוראי ספרה השני "יקוש עם הכפיל":

מגדל פיזה שבאיטליה מבטא משהו הקשור לעולם האחר. מהו?

הנה חלק מהתיאור של העולם האחר:

[טאישה:] "ואז שמתי לב שהסביבה שלי נראתה אחרת באיזשהו אופן. למרות שהיינו באותו הבית, הוא לא היה אותו הדבר. הוא נראה יותר כפי שהפאטיו והבית נראו אחרי תרגול ארוך של התבוננות באבנים ובקירות. לא יכולתי לשים עליו את האצבע [על ההבדל, כנראה], אבל הבחנתי שהאריחים לא היו בדיוק ריבועיים; הם היו מעוינים, והייתה הטייה קלה מאד לרצפה ולקירות. אילו היו איתי הפֶּלֶס והחוט המאונך שלי, הייתי יכולה להכריע בוודאות בשאלת האנכיוּת שלהם. על פי מראם, נראה היה שהם סַטוּ, כפי שהם עשו לאחר תרגולי ההתבוננות שלי.

האריחים היו בוהקים ורוטטים, מה שגרם לצורותיהם להשתנות במידה רבה. קורות הגג של המסדרון לא היו מקבילות כפי שהן היו אמורות להיות. ואז הבחנתי שגם העצים שונים. גדולים יותר, מלאים יותר, העלווה שלהם צפופה יותר. ותוך כדי, הבחנתי באנשים בפאטיו. הם נראו במצבם המקורי, טהורים, ריקים, כאילו הייתה להם צורה, אך לא חומריות.

("יקוש עם הכפיל" עמוד 415)

ככל הנראה, העצמים בעולם האחר גדולים יותר. הצעתי בעבר שיישויות העולם האחר, והיישויות של כל שאר העולמות הלא אורגניים, נראות בעולמנו כצללים. וצללים הם (בהכללה) בד"כ גדולים מהעצמים שהם צלליהם.

דון חואן: "התכוונתי לומר שהישויות הלא-אורגניות, בעולמנו, הן כמו תמונות נעות המוקרנות על מסך; ואני יכול אפילו להוסיף שהן כמו תמונות נעות של אנרגיה קלושה [rarefied, דלילה] המוקרנת דרך גבולות שני עולמות."

("אמנות החלימה")

ואם כבר בצללים עסקינן, דון חואן מצביע על סוג הצל (אחד מבין שלושה) שמהווה את עולם הישויות הלא-אורגניות. כמה שורות משם, בהמשך:

"המכשפים הקדומים כינו את החבילה העצומה הזו מבוך הפנומברה (the labyrinth of penumbra, תורגם "מבוך הצללים")".

.

חידה שניה
========

האם יש קשר בין האחר (הכפיל), שיש לכל אחד מאיתנו, והעולם האחר? האם האחר שלנו נמצא בעולם האחר?

תשובתי: אני לא יודע אם זהו מקומם הרגיל, הנפוץ, של הכפילים שלנו, אבל ברור ששם נמצאים הכפילים של המכשפים.

אני נוטה לחשוב שהכפילים שלנו אינם שם. נימוקים מאוחר יותר.

מתוך "יקוש עם הכפיל":
"ברגע שהגעתי לתובנה זו, אמיליטו אמר, "נכון, טאישה. אני הצד האחר של זולייכה, ואת [ב]גוף החלום שלך, הצד האחר של עצמך. השתמשת בגל האנרגטי מהיקום כדי לחצות אל העולם המקביל, זה שקיים בסמוך ל[עולם]שלנו."

(עמוד 417)

.

אי אפשר שלא להיזכר במינוח דומה מעולם היהדות, אבל טעון במשמעות שלילית: הסִטְרָא אַחְרָא (בארמית: הצד האחר).

.

אין הסבר גלוי לסטייה הזו בספרים. אני נוטה לחשוב שההסבר לסטייה הזו של הקווים קשור לשבירת האור במעבר בין העולמות, בדומה לשבירת האור במעבר מאוויר למים, לדוגמה, במקרה של כפית השקועה חלקית בכוס מים.
**********************

הערת אגב, אפרופו סטרא אחרא, מאז שאנשי בליעל השתלטו על המדעים, ובעיקר על מדע מסוים, והעניקו לעצמם זכות מלאה על גופנו, אני נזהר, בד"כ מתעלם, מכל אמירה מדעית ("מחקר מצא..."), כי היא חשודה בזוהמת האינטרסים (ההיפך הגמור של הללא-רבב). אבל שבירת האור, כשם לתופעה, ולא כהסבר, היא משהו שאפשר להשתמש בו בביטחון. לא צריך מישהו עם תעודת מדען שיגיד לנו שכפית נראית שבורה כשהיא שקועה חלקית בכוס מים.

=========== 

שבת שלום.

.

אפרופו, החבילה, שהיא עולם הישויות הלא-אורגניות, היא כנראה כמו אלומה של קנים חלולים (canes) כמו אלומה של חיטים. כל קנה חלול הוא יישות לא-אורגנית שבה כלוא הס-פן-תעיר. :)

=======================