זמינה להורדה בלינק למטה.
מה התחדש בה?
הוספתי את הגירסה החדשה "התרבותית" של "יקוש עם הכפיל", הוספתי את ההקדמה של קסטנדה ל"להתעורר אל החלום" של פלורינדה דונר, שהופיעה רק במהדורה הספרדית של הספר (תרגמתי אותה לאחרונה לעברית).
"מעברים קסומים" זכה לטיפול הגון, וגם "ידע שקט".
סולקו כמה קבצים שנעשו מיותרים.
הוספתי את הגירסה החדשה "התרבותית" של "יקוש עם הכפיל", הוספתי את ההקדמה של קסטנדה ל"להתעורר אל החלום" של פלורינדה דונר, שהופיעה רק במהדורה הספרדית של הספר (תרגמתי אותה לאחרונה לעברית).
"מעברים קסומים" זכה לטיפול הגון, וגם "ידע שקט".
סולקו כמה קבצים שנעשו מיותרים.
בקיצור: יָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיא (סלקו את הגירסה הקודמת 
)
)כזכור, לכל ספר יש את תמונת הכריכה המקורית שלו (בתקווה שלא טעיתי בזיהוי המקוריים)
כזכור, הכנתי גם קובץ נפרד המכיל את כל הריאיונות והמאמרים של אנשי החבורה. כנראה שבקרוב הוא יזכה (שוב) לתוספות.
הנה הלינק:
***************
מוסיקה
Poinciana
השיר של אנטוניו - מקסים
========================
19.5.22
"הנשר יסחוט מקרבך כל ניצוץ של מודעות שאי פעם היה לך"
==============================================
משפט זה אמר סילביו מנואל לקסטנדה אחרי שקסטנדה עבר דרך הפתח המכונה "הוואגינה הקוסמית", ןלמעשה חווה מוות.
מה הוא חווה שם?
"חשתי שגופי נקרע לגזרים. כוח מתוכי התפרץ לצאת החוצה. הייתי בהתפוצצות מתמשכת, וזה איננו דימוי".
("מתנת הנשר" עמוד 199)
ברגע האחרון שלפה אותו יד משם. זו הייתה היד של האישה-נגואל
(שאנו מתכוונים את הופעת ספרה האבוד במהרה בימינו )
(שאנו מתכוונים את הופעת ספרה האבוד במהרה בימינו
).
בניתוח האירוע בדיעבד אומר סילביו, בין היתר:
"אין שום דבר נפלא [gorgeous] או שליו במוות", אמר. "כי האימה האמיתית מתחילה במיתה. הנשר יסחוט מקרבך, באותו הכוח העצום [incalculable] ההוא שהרגשת שם, כל ניצוץ [flicker, הבהוב] של מודעות שהיה לך אי פעם."
(באותו עמוד הנ"ל)
.
אנו יודעים שהנשר העניק לנו מודעות כדי שנעצים אותה ולבסוף הוא טורף אותה. התיאור של קסטנדה מספר איך זה מרגיש.
אני רוצה להפנות את תשומת הלב לכך שבתיאור המלא של החוויה של קסטנדה לא מוזכרת האימה. עם זאת, האימה מוזכרת באינספור מחוויותיו של קסטנדה.
מדוע האימה לא מוזכרת בתיאורו?
ובמיוחד שמדובר בחוויה שיש לנו עליה דיוות ממקור נוסף [סילביו מנואל] שהיא חוויה של אימה?
לדעתי, כי "[המוות] היא עדינה עם הלוחם/ת כפי שהוא חסר רחמים כלפי האדם הפשוט*". ("מפגשים עם הנגואל")
לדעתי, הנשר קורע את האדם במותו כי הוא נצמד אל הדברים. הלוחם כבר השתחרר מרבים מהם ולכן אין מה לקרוע ממנו. ואם עדיין נותר בו משהו, הוא לא נאחז בו כה חזק.
אני משער שתהליך הסחיטה והקריעה הזה הוא מה שקרוי ביהדות (בקבלה) חיבוט הקבר.
דון חואן אומר שיש שני שלבים במוות: השני הוא שלב קשה ("מציאות נפרדת" אם אינני טועה). אם כן, אפשר לשער שתיאורי החוזרים מהמוות (ממצב של מוות קליני) חוזרים כנראה מהשלב הראשון.
---------------------------
* - הערה לשונית: המוות מוזכר במשפט פעמיים: בהתחלה הוא מופיע כ-she, היא עדינה, אבל בחלק השני מופיע it, הוא חסר רחמים. בספרות שלנו המוות מופיע (אם אינני טועה) תמיד כ-it.
מה ההסבר לנוסח המוזר הזה של המוות כדמות נקבית?
טעות? נאורות מפגרת אופנתית? ואולי יש דברים בגו?
========================
20.5.22
מקומות עוצמה הם חורים ממשיים בחופתו של העולם
=========================================
=========================================
האמירה הנ"ל נאמרה על ידי סילביו מנואל במסגרת האירוע שבו עסק הפוסט הקודם שלי: המעבר של קסטנדה דרך הסדק-בגודל-אדם (הוואגינה הקוסמית. אפשר לומר שבכך הוא הלך קיבינימאט, תרתי משמע ). מעברו השני של הסדק הוא חווה את המוות המתפרץ מתוכו, מפוצץ אותו לחלקים. לפי סילביו מנואל ישנה גם חוויה של אימה ולחץ עצום של סחיטת המודעות מתוכך, על ידי הנשר, עד הניצוץ האחרון שהיה בך אי פעם.
הסדק הנ"ל שדרכו עבר קסטנדה נמצא על גשר ממשי, שעליו מהלכים בני אדם.
). מעברו השני של הסדק הוא חווה את המוות המתפרץ מתוכו, מפוצץ אותו לחלקים. לפי סילביו מנואל ישנה גם חוויה של אימה ולחץ עצום של סחיטת המודעות מתוכך, על ידי הנשר, עד הניצוץ האחרון שהיה בך אי פעם.הסדק הנ"ל שדרכו עבר קסטנדה נמצא על גשר ממשי, שעליו מהלכים בני אדם.
"הוא [סילביו מנואל] הסביר שמקומות עוצמה הם חורים ממשיים במעין חופה [canopy] המונעת מהעולם לאבד את צורתו*. ניתן לנצל מקום עוצמה בתנאי שצברנו מספיק כוח [strengt, חוזק] בתשומת הלב השנייה [בקשב השני]. הוא אמר לנו שהמפתח לעמידה בפני נוכחות הנשר הוא עוצמת [potency] הכוונה שלנו. ללא כוונה אין כלום."
(עמוד 199 למטה)
(עמוד 199 למטה)
----------------------
* - ש shape. צורתו הגיאומטרית. לקורא העברי קל לקשר את הרעיון לצורה האנושית, אבל באנגלית הצורה האנושית היא huaman form. אני נוטה לחשוב שמה ששומר על צורתו הגיאומטרית של העולם הוא מאותו סוג השומר על צורתו הגיאומטרית של האדם ושל כל ישות בעלת חיים. לכן הצעתי בעבר שהצורה האנושית היא העור.
.
* - ש shape. צורתו הגיאומטרית. לקורא העברי קל לקשר את הרעיון לצורה האנושית, אבל באנגלית הצורה האנושית היא huaman form. אני נוטה לחשוב שמה ששומר על צורתו הגיאומטרית של העולם הוא מאותו סוג השומר על צורתו הגיאומטרית של האדם ושל כל ישות בעלת חיים. לכן הצעתי בעבר שהצורה האנושית היא העור.
.
דימוי אחר למקומות עוצמה, אם כי הם לא מוזכרים שם בכינוי "מקומות עוצמה", יש ב"מפגשים עם הנגואל". שם ישנו דימוי של משפך שדרכו ישנה תנועה בין מימדיה של המציאות.
"בהתחילם מתצפיותיהם הראשוניות, הרואים הקדומים הגיעו להבנה העמוקה ביותר שהשיג האדם אי פעם אודות אמיתוֹת אוניברסליוֹת. העוצמה של תשומת הלב שלהם הייתה כה רבה שהיא עדיין פעילה כיום, יוצרת פוטנציאלים אשר משפיעים על אזורים מסוימים של מקסיקו ודרום ארצות הברית; יוצרת תנאים נוחים לריכוז אנרגיה, כאלה שיהיה לך קשה למצוא במקום אחר בעולם.
"במידה מסוימת, המכשפים הללו הסתייעו בתצורה מוזרה של השדה הזוהר של כדור הארץ, שמוקדה מסתובב [rotates] סביב עמק מקסיקו. הם ראו את המוזרות הזו כמשפך אדיר מימדים, או כקיפול של אור, שבו האצלות המגיעות מהיקום יוצרות הַיְשַרַה עם אלה של כדור הארץ, ונוצרת רמה מוגבהת של מודעות.
"דון חואן חשב כי התצורה היא טבעית וכי נעשה בה שימוש לַתועלת המקסימלית על ידי הרואים כדי להגדיל את עוצמתם. אבל בניתוח שלי את העניין, הגעתי למסקנה שזה להיפך: הרואים של ימי קדם קבעו את תשומת לבם באזור זה של העולם, וכדור הארץ בשלמותו הגיב לכוונה זו, וכך נוצר זָרָז [catalyst] אדיר של האצלות קוסמיות. בכל דרך שנבחר לפרש זאת, העובדה נותרת בעינה: זהו המרכז: כל דבר יכול לקרות כאן".
(עמוד 167)
.
בקטע זה עולה סוגיה מעולם המכשפים שיש לגביה שתי אסכולות:
האם מקומות עוצמה הם מקומות טבעיים קבועים, או ש[לעתים]הם מתניידים על ידי ישויות בעלות עוצמה?
לה-גורדה טענה שמקום העוצמה [שעל הגשר, אם אינני טועה] כבר איננו שם כי סילביו מנואל לקח אותו אתו כשחבורת דון חואן עזבה את העולם.
האם מקומות עוצמה הם מקומות טבעיים קבועים, או ש[לעתים]הם מתניידים על ידי ישויות בעלות עוצמה?
לה-גורדה טענה שמקום העוצמה [שעל הגשר, אם אינני טועה] כבר איננו שם כי סילביו מנואל לקח אותו אתו כשחבורת דון חואן עזבה את העולם.
וכאן, בקטע מ"מפגשים עם הנגואל", שוב מופיעה המחלוקת הזו, וקסטנדה מגלה שמקומות העוצמה הללו הם תוצאה של התכוונותם של מכשפים.
****************
דרך אגב, האמירה שמקומות מיוחדים ועוצמתיים כאלה נמצאים באזורים מסויימים של מקסיקו וארה"ב, מזכירה לנו שהגבול המדיני הוא סתם הפרדה שרירותית של ישויות לא אורגניות טפיליות הקרויות "מדינות", שהטפיליות שלהן נחשפה במערומיה בשנתיים האחרונות.
עם זאת, המכשפים משתמשים בגבול המדיני כגבול בין העולם הרגיל (בצד האמריקאי) לעולם המכשפים (בצד המקסיקני). נאמר במפורש.
מעניין!!
שאלת הביצה והתרנגולת במקרה של מקומות עוצמה (טבעיים או תוצאת התכוונות) צצה כאן שוב, אבל במקרה של הגבול לא מדובר על משהו טבעי, אלא על משהו שהוא תוצאה של מוסכמה אנושית בלבד, אם כי יש לו ביטוי ממשי (הגדר). כלומר, המכשפים לוקחים ישות שקיימת מתוקף הסכמה חברתית והופכים אותה לישות (גבול) ממשי בין עולמות. בעצם, הם משתמשים ביצוג הפיסי של מוסכמה חברתית (הגדר) כייצוג פיסי של הסכמה שבין מכשפים.
עם זאת, המכשפים משתמשים בגבול המדיני כגבול בין העולם הרגיל (בצד האמריקאי) לעולם המכשפים (בצד המקסיקני). נאמר במפורש.
מעניין!!
שאלת הביצה והתרנגולת במקרה של מקומות עוצמה (טבעיים או תוצאת התכוונות) צצה כאן שוב, אבל במקרה של הגבול לא מדובר על משהו טבעי, אלא על משהו שהוא תוצאה של מוסכמה אנושית בלבד, אם כי יש לו ביטוי ממשי (הגדר). כלומר, המכשפים לוקחים ישות שקיימת מתוקף הסכמה חברתית והופכים אותה לישות (גבול) ממשי בין עולמות. בעצם, הם משתמשים ביצוג הפיסי של מוסכמה חברתית (הגדר) כייצוג פיסי של הסכמה שבין מכשפים.
***************
שבת שלום.
=========================
21.2.22
מה זו אהבה?
===========
===========
אני לא יודע למה עושים מהאהבה עניין כזה גדול, למה לא שואלים אותי
ההגדרה שאני עומד לתת איננה מופיעה בספרות הטלטקית (של חבורת קסטנדה), היא כנראה "שלי", אבל היא מנוסחת בטרמינולוגיה טולטקית.
.
אהבה היא הישרה (תפיסה) של רגש משיכה חזק, שמעורר ומתועל על ידי המערכת הטפילית, בד"כ על מנת ליצור זיווגים לצורך העברה של אנרגיה (הזנה) בכלל, והבאת צאצאים לעולם, בפרט.
מישהו מאחורי הקלעים של העולם לוחץ על כמה כפתורים והופ.. אנחנו מאוהבים. מתישהו הוא לוחץ על כפתורים אחרים, והופ... האהבה מתנדפת.
הישרה של רגש האהבה קיימת גם ברמה של גופי האנרגיה (ולא האישיות, הפרסונות שלנו). זוהי חידת הלב המוזכרת ב"יקוש עם הכפיל"; בניסוח שלי: איך אפשר לאהוב מישהו, אהבה שהיא מעבר לכל החלומות (עולמות) והדמויות שאנו עשויים ללבוש?
אהבה כזו איננה תלויה בדבר, כלומר היא נצחית. למה? כי היא מעבר לכל דמות שאותה עשוי/ה אהובנו ללבוש.
אהבה כזו איננה תלויה בדבר, כלומר היא נצחית. למה? כי היא מעבר לכל דמות שאותה עשוי/ה אהובנו ללבוש.
************
אפרופו אהבה.
קראתי לאחרונה את המחזה "דון ג'ואן" של מולייר, שנכתב והוצג ב-1630. ברור (לי) שדון חואן רומז בשמו לאותה דמות של מאהב אגדי. רציתי לראות אם יש במחזה ללמד משהו נוסף על התבנית הסיפורית (המיתוס) שדון חואן לבש על עצמו בחניכה של קסטנדה. כלומר, ניגשתי לקריאת המחזה כקריאה של ספרות מקצועית
קראתי לאחרונה את המחזה "דון ג'ואן" של מולייר, שנכתב והוצג ב-1630. ברור (לי) שדון חואן רומז בשמו לאותה דמות של מאהב אגדי. רציתי לראות אם יש במחזה ללמד משהו נוסף על התבנית הסיפורית (המיתוס) שדון חואן לבש על עצמו בחניכה של קסטנדה. כלומר, ניגשתי לקריאת המחזה כקריאה של ספרות מקצועית
יש בהחלט קווי דימיון בין דון ג'ואן של מולייר ודון חואן של קסטנדה:
האיש לא מקבל עליו שום מוסכמות חברתיות (היכולת לעמוד כנגד לחץ חברתי היא, לדעתי, מהסימנים המובהקים של העוצמה האישית), הוא (לכאורה) כופר באלוהים, הוא אמיץ, והוא מתמרן את האנשים והנשים (כלומר, הוא יוקש).
האיש לא מקבל עליו שום מוסכמות חברתיות (היכולת לעמוד כנגד לחץ חברתי היא, לדעתי, מהסימנים המובהקים של העוצמה האישית), הוא (לכאורה) כופר באלוהים, הוא אמיץ, והוא מתמרן את האנשים והנשים (כלומר, הוא יוקש).
מעניין שישנה דמות במחזה הנקראת "דון קרלוס": אחיה של אישה שדון ג'ואן התחתן איתה, ואחר כך זנח אותה והמשיך בכיבושיו. היא עזבה בשבילו מנזר, ולאחר שהוא מודה באי אהבתו אליה היא חוזרת למנזר. דון קרלוס קורא תיגר על דון ג'ואן ומזמין אותו לדו קרב (כדי לשמור על כבוד אחותו וכבוד המשפחה), ודון ג'ואן אינו נרתע מקרבות. הקרב, אם היה כזה, איננו במחזה.
דון ג'ואן אומר למשרתו (המייצג את עמדת החברה והמוסר) : "רצית שנתחייב לקשר עם הראשונה שבמקרה נמשכנו אליה, שנתנזר בשבילה מן העולם כולו, ויותר לא יהיו לנו עיניים לראות אף אחת?". זה בערך ה"אני מאמין" שלו.
מעניין שהנגואל חוליאן אומר במעשים!!!! לדון חואן החניך משהו דומה: הוא התחזה לאישה ונכנס אתו למיטה... כדי ללמדו שלא להילכד בידי הראשונה שתיעתר לו.
מעניין שהנגואל חוליאן אומר במעשים!!!! לדון חואן החניך משהו דומה: הוא התחזה לאישה ונכנס אתו למיטה... כדי ללמדו שלא להילכד בידי הראשונה שתיעתר לו.
הנגואל חוליאן הוא לגמרי דון ג'ואן, וקסטנדה, על פי עדויות חוץ ספרותיות, לכאורה היה דומה לו. על פי דון חואן וחנארו, הדימיון בין קסטנדה לנגואל חוליאן הוא עצום. הם לא מרחיבים על כך.
המחזה "דון ג'ואן" נחמד, ויש בו קטעים שנונים ומשעשעים. הוא נאסר להצגה מיד אחרי הופעתו, בלחץ הכנסייה, למשך מאות שנים. המתרגמת ד"ר מרים יחיל-וקס הוסיפה כמה הבהרות וניתוחים מלומדים.
=========================
22.5.22
על גניבת ספרים מהספריה
=====================
=====================
בספרו הראשון "משנתו של דון חואן", במסגרת כישוף הלטאות, קסטנדה מבקש מהלטאות לדעת מי הוא הגנב/ים שגונב/ים ספרים מאולם קריאה, באוניברסיטה כנראה.
והוא אכן זוכה בחיזיון המספק לו תשובה לכך.
והוא אכן זוכה בחיזיון המספק לו תשובה לכך.
הספר השלישי של קסטנדה "מסע לאיכטלאן" הוא, על פי השמועה הרווחת, עיבוד של עבודת הדוקטורט שלו לפורמט של ספר שמדבר אל הקהל הרחב. אני מטיל ספק שזהו אכן היחס שבין הספר ועבודת הדוקטורט, כי כל ספריו של קסטנדה הם למעשה העלאה על הכתב של מה שהופיע לו בחלימה. באחד הריאיונות הוא אפילו רומז ש"מסע לאיכטלאן" הועבר היטב מהחלימה, ולכן הוא זכה לכזו פופולריות.
הדרך הפשוטה לבחון את היחס בין עבודת הדוקטורט והספר היא כמובן להשוות ביניהם, אבל הבעיה היא שעבודת הדוקטורט נעלמה מספריית האוניברסיטה, או ליתר דיוק, נגנבה, וליתר דיוק, ע"פי הספרנים, "היא נגנבה כמה פעמים"
איך אפשר לגנוב ספר כמה פעמים? גניבה של גנבים זה מזה? אבל אז זה לא היה ידוע לספרנים. ייתכן והכוונה היא שנגנבו כל העותקים שלה?
מצד שני, אולי בעולם הכישוף משהו יכול להיגנב כמה פעמים.
מצד שני, אולי בעולם הכישוף משהו יכול להיגנב כמה פעמים.
לא הייתי פוסל את האפשרות שקסטנדה עצמו אחראי להיעלמות עבודת הדוקטורט שלו. ייתכן שהיא פתחה עבורו את הדלת לסגל האקדמיה ובזאת היא מיצתה את תפקידה, ומבחינת הפצת הידע הטולטקי קיומה הוא נזק. לא פוסל את האפשרות.
שם עבודת הדוקטורט שלו: "כישוף: תיאור של העולם".
פרופ. בן עמי שרפשטיין שכתב הקדמה לספר הראשון של קסטנדה בעברית הלך עם הזרם הראשי של חוקרים (מקובעים) שטענו שדון חואן הוא המצאה של קסטנדה, ויצירת הכישוף של קסטנדה היא הספר ההוא.
למה לתת לאדם עם גישה כזו לספר לכתוב לו הקדמה? שאלה טובה.
דה-מיל, המבקר הכי קשה של קסטנדה, מי שהקדיש שנים להוכחה שכתבי קסטנדה בנויים על בדיה וגניבה ספרותית, וכתב וערך כמה ספרים בנושא, אמר כבדיחה שמעשה הכישוף המוצלח היחיד של קסטנדה הוא בהפיכת אוניברסיטת קליפורניה [UCLA] ל-ass (חמור, גם תחת).
.
אישית, לא הייתי מתנגד שעבודת הדוקטורט תצוץ, ואני לא חושש מהאפשרות שהיא תוביל אותי לכפירה
מה שכדאי הרבה יותר שיצוץ הוא ספרה האבוד של האישה-נגואל קרול טיגס: "סיפורי אנרגיה". [Tales of Energy]
=========================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה