חדש - הקדמה שכתב קסטנדה לספרה של פלורינדה דונר "להתעורר אל החלום - חניכה לעולם המכשפים" בתרגומה לעברית

ההקדמה הופיעה רק במהדורה הספרדית של הספר.

נודע לי על קיומה רק לפני ימים אחדים, והנה היא בתרגומה לעברית.

מוזמנים להורידה למחשבכם.

**********

בפיסקה האחרונה כותב קסטנדה:

"דון חואן האמין שבעולם כולו לא קיימת, ואולי מעולם לא הייתה קיימת, מערכת אחרת, מלבד זו של המכשפים של מקסיקו העתיקה, הנותנת לתפיסה את הערך הפרגמטי הראוי לה."

‫‫*****************************

קריאה נעימה ומחכימה.

https://drive.google.com/file/d/1RJ9EedIinoCGEIs86yna-APeFgtdnT7L/view?usp=sharing

========================== 

13.5.22

היום, יום שישי, ה-13.5.22, הוא (כנראה) יום עוצמה.

יום המגיע אלינו במחזוריות של 18 יום. אנרגיה (מיוחדת) מהיקום שוטפת את [כדור] הארץ.

*****************

הצילום הבא, כך נטען, צולם על ידי קרלוס קסטנדה בשנות ה-60 במדבר סונורה ליד ביתו של דון חואן.

שבת שלום.

======================

14.5.22

מקום עוצמה גלוי של המכשפים הקדומים
==================================

ב"מפגשים עם הנגואל" שואל ארמנדו את קסטנדה מהי המשימה שמורו, דון חואן, הטיל עליו. קסטנדה מופתע מהשאלה ורואה בה אות. הוא אומר שהוא ישיב לו עליה רק במקום מתאים. (עמוד 211)

המקום שבו הוא יספר לו על כך הוא למחרת, בקתדרלה של מקסיקו סיטי. קתדרלה ענקית. על פי זכרוני, היא מוזכרת לפחות פעם אחת בספרים, ב"סיפורי עוצמה".

דון חואן אומר על מבנים עצומים כאלה שהם מונומנטים לחשיבות העצמית של האדם.

הכנסיה הזו בנויה בתחומי איזור שהיה בעבר איזור של מקדשים אצטקיים, והיום כנראה נותרו רק מעט שרידים של הריסותיהם.

לפני הגעתם למקום אומר קסטנדה לארמנדו שעליו להשתיק את הדיבור הפנימי שלו כי הם הולכים למקום קדוש, בו נקבר לוחם מפורסם של העת העתיקה.

אחרי שקסטנדה מספר לו מהי משימתו - להניע את נקודת המאסף של כדור הארץ למיקום חדש - הוא שולח את ארמנדו לבדו לקריפטה, שהיא חלל תת קרקעי מתחת לכנסיה ובו קבור בד"כ אדם קדוש.
ייתכן שיש בקתדרלה זו כמה קריפטות, למרות שארמנדו מדבר עליה בלשון יחיד.

קסטנדה: "אתה צריך לרדת לשם. תראה שם עיגול ברצפה, אשר תואם את המרכז המדויק של הכיפה המרכזית של הכנסייה. על פי המסורת זהו המקום המקורי שבו קוּאָטֶמוֹק, הקיסר האצטקי האחרון, נקבר".

שאלתי אותו כמה מדויק מידע זה מבחינה היסטורית.

הוא ענה שהוא לא יודע, אבל הקָטַקוּמבָּה היא מקום מעניין, ללא קשר.

"כל מה שאני רוצה שתעשה הוא שתעמוד במשך זמן מה במרכז המעגל בעיניים עצומות ותתחבר לאנרגיה של המקום. זהו מקום של עוצמה מתקופת המכשפים הקדומים, והוא יעזור לך במשימתך."

(עמוד 213)

קוּאָטֶמוֹק היה לא רק קיסר, אלא גם לוחם. הוא ניהל את המלחמה של האצטקים נגד הכובש הספרדי קורטז וצבאות הילידים שותפיו.

איך מצביע קסטנדה לארמנדו על המקום (הקריפטה)?

עם הסנטר.
כתבתי פוסט לאחרונה ובו טענתי שמהמקרים המתוארים בספרות שלנו אודות הצבעה על משהו עם הסנטר מתקבל רושם חזק שצורת הצבעה כזו שמורה להצבעה על הרוח (הנגואל, מקום עוצמה, ושאר גילויי הרוח).
גם כאן, הוא אומר על הקריפטה שהיא מקום עוצמה.

אם כן, יש לנו עוד מקום עלייה לרגל 

====================== 

15.5.22

עבודת הסיכום כאקט של החזרת מוצרים לחנות
====================================

הקטע הבא לקוח מ"מפגשים עם הנגואל":

"כשהם מסכמים את חייהם [בעבודת הסיכום], הלוחמים חוטפים את האוכל מפי המעופף, פשוטו כמשמעו. זה כמו ללכת לחנוּת, להחזיר את המוצר לחנווני ולדרוש את כספך בחזרה. הישויות הלא-אורגניות לא אוהבות את זה, אבל הן לא יכולות לעשות שום דבר בקשר לכך.
"היתרון שלנו הוא שניתן לוותר עלינו. יש הרבה אוכל בסביבה! עמדת הערנות המוחלטת של הלוחם, שאינה אלא משמעת, יוצרת תנאים כאלה בתשומת הלב שלנו, שאנו מפסיקים להיות טעימים ליצורים אלה. במקרה כזה, הם פונים מאתנו ועוזבים אותנו לנפשנו."
(עמוד 147)

אם יורשה לי להציע שכלול של המשל: עבודת הסיכום היא כמו ללכת לבנק ולבטל את הלוואת המשכנתא, הלוואה שכובלת אותך בד"כ לכל החיים. כלומר, הבנק ניזון ממך רוב חייך בגלל אותה הלוואה.
במקרה הזה, זה כנראה לא רק משל ליישות לא אורגנית טפילית 

לגבי הנמשל: מדוע עבודת הסיכום חוטפת את האוכל מפיו של הטורף האישי שלנו?

לדעתי, מפני שההיזכרויות באירועי העבר שלנו מעוררות בנו תגובות אמוציונליות: איזה אידיוט הייתי, כמה מביך זה היה, כמה עצוב, כמה מפחיד... או, שמירה על הנקמה במצב "טרי" ו"שוקק חיים" במשך כל החיים ("לעולם לא אסלח"). דרך האמוציות הללו אנו מאבדים אנרגיה כדרך שיגרה. כך הם ניזונים מאיתנו,

אם כן, עבודת הסיכום מאפשרת לנו להתנכר לאירועי ההיסטוריה האישית שלנו. לחוש זרות כלפיהם, אי-היצמדות רגשית, ואז אין הם מעוררים בנו אמוציות, אלא אדישות.

====================== 

16.5.22

גירסה מעובדת לטיוטה של "יקוש עם הכפיל" באנגלית
========================================= ======

בנוסף למתנה האחרונה של הרוח: ההקדמה של קסטנדה לספר "להתעורר אל החלום", קיבלנו מתנה נוספת: קובץ הטיוטה של "יקוש עם הכפיל" של טאישה אבלאר זכה לאחרונה לעריכה באנגלית (לא על ידי). כמה הייתה עוזרת לי עריכה כזו כשנאלצתי לתרגמו לעברית מקובץ הטיוטה... לא כדאי לחשוב על זה 

בימים הקרובים אצרף אותו לקובץ המכיל את כל ספרי החבורה באנגלית, וזה ייאפשר לבצע חיפושים שיכללו גם את "יקוש עם הכפיל". וכמובן אצרף גם את ההקדמה הנ"ל של קסטנדה.

בסוף הקובץ הזה של "יקוש עם הכפיל" ישנה הערת העורכ/ת. היא אומר/ת שהיא ניסתה רק לתקן את האיות ולא לשנות, וזה בדיוק מה שצריך! (ניתקלתי בגירסאות שנטלו לעצמן חופש רב מדי). עם זאת, היא הגזימה עם כוונת אי השינוי והשאירה את סדר הפרקים האחרונים כמו בטיוטה. אני תיקנתי זאת והוספתי שם הערה.

בנוסף מחקתי בערך 400 פעמים את הביטוי "יקוש עם הכפיל", כי העורכ/ת הוסיפ/ה אותו בכל ראש עמוד, וזה ממש מיותר, במיוחד אם השימוש העיקרי של הקובץ הולך להיות (מבחינתנו) חיפוש מילים וביטוייים בטקסט.

.

מי שמעוניין בגירסה הזו, מוזמן להורידה מכאן:

https://drive.google.com/file/d/1YF6UsBJ_Hixk1Cc3v5d3hGR67ZIiBbFC/view?usp=sharing.

במהלך הטיפול שלי בקובץ נתקלתי בקטע הבא, שנראה לי כמבקש תזכורת. אז הנה "פסוקו של יום":

.

דון חואן: "כאשר השכל שלך והנשימה שלך מסוגלים להגיע אל מעבר לגבולות המוּכּרים של הגוף הפיזי", הסביר דון חואן, "אז תדעי שהדברים הם ריקים, ושההמשכיות הפיזית והנפשית היא רק ביטוי של השכל, או האני החברתי."

הוא הבטיח לי שתפיסת העולם שלנו קשורה ביסודה לאופן בו אנו חשים את גופנו, ו[לְ]עד כמה הנשימה שלנו אלסטית. כדי לשנות את תפיסת העולם שלנו, עלינו להתחיל בשינוי המודעות לגופנו. אנו חייבים לדעת שהגופים שלנו נמצאים בזרימה מתמדת; ועם זאת, על מנת שלא לאבד שליטה במהלך השיטוטים האֶתֶרִיים שלנו, המודעות שלנו חייבת להיות מקובעת היטב.

"אל מה מקובעת המודעות שלנו?" שאלתי.

"לא לַעצמי או לאובייקטים של העולם," הוא הבטיח לי. "כי אלה יחזיקו אותך כלואה. במקום זאת, היא [אמורה להיות] מעוגנת לנשימה שלנו. הנשימה היא הקו שיכול למשוך אותך אל מחוץ לגבולות שלך, ולגרום לגופך הפיזי להופיע ולהיעלם."

הוא אמר לי לעצום את עיניי ולנסות לעַגֵן את המודעות שלי בנשימה שלי.

(עמוד 211)

======================= 

17.5.22

תמצית דרך הלוחמים
=================

הטריגר לפוסט זה היה פוסט קודם שלי שבו טענתי שההישג החשוב של עבודת הסיכום הוא לשחרר אותך מתגובות אמוציונליות לאירועי חייך (כולל אלה מהעבר שחוזרים ומופיעים לתודעה שוב ושוב)/ כיניתי זאת אדישות. טענתי להגנתי שאין לכלול במושג זה אפתיות, דיכאון ומשמעויות נוספות, אלא פשוט ניתוק רגשי ממה שקורה בחייך. האמוציות הן הדרך שבה אנו מאבדים את האנרגיה שלנו, אשר משמשת מזון לטורפים שלנו.

הקטע הבא לקוח מ"האש מבפנים" והוא מזכיר את האדישות כערך, אם כי הוא מסייג ואומר "כמעט אדישות".

"חוזק פנימי [Internal strength*] פירושו תחושה של שוויון נפש [equanimity - שלווה, קור רוח**], כמעט של אדישות [indifference, חוסר אכפתיות], תחושת נינוחות [being at ease], אבל, מעל לכל, פירושו נטייה טבעית ועמוקת לחקירה [examination, לבחון דברים], להבנה [understanding]. הרואים החדשים כינו את כל תכונות האופי הללו פיכחון [sobriety].

"הרואים החדשים משוכנעים", המשיך, "שחיים ללא-רבב די בהם להוליך באופן בלתי נמנע לתחושת [או חוש, sense] פיכחון, והוא בתורו מוביל להסטה של נקודת המאסף.

(עמוד 152)
-----------------------------

* - לדעתי אותו הדבר מופיע בספרים אחרים כעוצמה אישית personal power

** - בספרים אחרים המושג מנוסח, לדעתי, כ- ריחוק רגשי [detachment, אי היצמדות]

.

אם לנסח את הקטע הנ"ל בתמציתיות, כדי שתהיה לנו נוסחה הנוחה לשליפה  , הייתי אומר ש:

הלוחם מאמץ שתי גישות לחיים: ריחוק-רגשי* וסקרנות.

* - אי היצמדות, אדישות, detachment

במחשבה ראשונה שתי אלה נראות לכאורה סותרות זו את זו, אבל סתירות כאלה מאפיינות את האמיתות של הכישוף. לדעתי, אלה סתירות לכאורה בלבד.

שתי תכונות אלה מייצרות התנהלות שהיא ללא רבב => אשר מוליכה לפיכחון => אשר מביא לצבירת אנרגיה => שמובילה להסטת נקודת המאסף.

--------------------- 

מדוע לא התייחסתי לנינוחות?

אני נוטה לחשוב שהיא נובעת באופן טבעי מהריחוק הרגשי.

=======================