אני חושב שבמפגש זה קסטנדה נותן דוגמאות לאמנות שיש בה מרכיבים של הקשב השני.
מאמר קצר ומומלץ!!
לכדו את תשומת לבי
- הוא חזר ואמר ש"זהו כוכב שהוא כלא. כשבאמת תיווכח בזוועה שבדבר - איך אנחנו תקועים כאן, שהגרוע מכל כבר קרה", זה יהיה הרגע שבו נצטרך את "הקו החם" [אליו], כי "זה הרגע שבו אתה תצעק". "גופי האנרגיה שלנו כבר נהדפו מאיתנו".
- כדי לצאת מהכלא, אתה לא יכול לקחת איתך את הבובות שלך. אתה צריך להשאיר אותן מאחור - עליך ללכת עירום."
- אנחנו כל כך לכודים שאפילו כשאנחנו חושבים שאנחנו מגיעים לעצמי האמיתי שלנו, זה עדיין רק עוד חלק מבובי המעופף.
- האמנות עשויה להימצא מחוץ לדעת של המעופף, אבל זו לא האמנות שאנחנו רואים. האמנות שאנחנו רואים היא רק מה שהמבקרים אישרו, לכן זה כבר עבר דרך בובי המעופף.
- אנחנו לא יכולים להיות קודרים. הגרוע מכל כבר קרה. אנחנו כבר מתים. אבל הרעיון של דון חואן היה, 'בואו נלחם לפני שהם מגלים ומוודאים שאנחנו מתים'.
- הוא גם הורה לקסטנדה לשים את אצבעו באף [של הפסל, כנראה], שם זה הרגיש כאילו הדמות נושמת.
המאמר בקובץ נפרד
https://drive.google.com/file/d/1DtUKw2VSQQ6gGLhEnzGDW9FPpInwnxrA/view?usp=sharing
המאמר בתוך הקובץ המרוכז המתפתח
https://drive.google.com/file/d/1rkY1jgGNYtGPF_0DTAkd4_-36rKHx56B/view?usp=drive_link
קריאה נעימה ומחכימה
========================
זהו אחד משני המאמרים שמצאתי בגירסת גיבוי של האתר.
בסה"כ נשארו לנו עוד 5 מפגשים לתרגום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה