יום שבת, 15 במרץ 2025

מפגש יום ראשון, 15 בספטמבר 1996

אני חושב שבמפגש זה קסטנדה נותן דוגמאות לאמנות שיש בה מרכיבים של הקשב השני.

 מאמר קצר ומומלץ!!


לכדו את תשומת לבי

- הוא חזר ואמר ש"זהו כוכב שהוא כלא. כשבאמת תיווכח בזוועה שבדבר - איך אנחנו תקועים כאן, שהגרוע מכל כבר קרה", זה יהיה הרגע שבו נצטרך את "הקו החם" [אליו], כי "זה הרגע שבו אתה תצעק". "גופי האנרגיה שלנו כבר נהדפו מאיתנו".

- כדי לצאת מהכלא, אתה לא יכול לקחת איתך את הבובות שלך. אתה צריך להשאיר אותן מאחור - עליך ללכת עירום."

- אנחנו כל כך לכודים שאפילו כשאנחנו חושבים שאנחנו מגיעים לעצמי האמיתי שלנו, זה עדיין רק עוד חלק מבובי המעופף.

האמנות עשויה להימצא מחוץ לדעת של המעופף, אבל זו לא האמנות שאנחנו רואים. האמנות שאנחנו רואים היא רק מה שהמבקרים אישרו, לכן זה כבר עבר דרך בובי המעופף.

אנחנו לא יכולים להיות קודרים. הגרוע מכל כבר קרה. אנחנו כבר מתים. אבל הרעיון של דון חואן היה, 'בואו נלחם לפני שהם מגלים ומוודאים שאנחנו מתים'.

הוא גם הורה לקסטנדה לשים את אצבעו באף [של הפסל, כנראה], שם זה הרגיש כאילו הדמות נושמת.

----------------------------------------------------- 

המאמר בקובץ נפרד

https://drive.google.com/file/d/1DtUKw2VSQQ6gGLhEnzGDW9FPpInwnxrA/view?usp=sharing


המאמר בתוך הקובץ המרוכז המתפתח

https://drive.google.com/file/d/1rkY1jgGNYtGPF_0DTAkd4_-36rKHx56B/view?usp=drive_link


קריאה נעימה ומחכימה

======================== 

זהו אחד משני המאמרים שמצאתי בגירסת גיבוי של האתר.

בסה"כ נשארו לנו עוד 5 מפגשים לתרגום.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה