לכדו את תשומת לבי
- הרואים של מקסיקו העתיקה נתנו את השם כַּוונה, או הצד הפעיל של האינסוף, לחלק ביקום שמודע לעצמו. הידע שחוליית החיבור שלנו לחלק זה של היקום מביאה, הם טענו, מגיע בצורת אבק כחול-ענברי, כמו האבק על כנפי העַשים. אם נהיה שקטים, נוכל לתפוש את האבק הזה, את אנרגיית הרטט הזו, המופיעה לנו תחילה כענברית, אחר כך כרטט סגול-כחול של גוון [צבע] ושל צליל כאחד.
- אמנותה [של האישה-נגואל אולינדה] הייתה להשתמש באנרגית הרטט של הצליל כאמצעי להתחבר ולשאוב מאזורי מודעות שהם בדרך כלל מוסווים מאיתנו בעולם חיי היומיום. על פי הרואים, מעברים קסומים אלה מאפשרים לנו להשעות את הדומיננטיות הרגילה של החוש החזותי שלנו ולשמוע צליל נוסף, נוסף על קולנו: קול לצד קול העצמי.
- לפי דון חואן, דווקא כאשר אנו עומדים על רגלינו ומכניסים לפעולה את מה שנמצא בתוך גופנו, אז מגיע אלינו הידע של הצד הפעיל של האינסוף, כשהוא מרחף כמו גרגירי אבק בצבע כחול-ענברי.
- כשהתודעה [מיינד] שלה [של טאישה] היתה מלאה ספקות, היא הייתה אוספת את כל הפחדים, הספקות והדאגות שלה, הופכת אותם לכדור גדול וזוהר בעזרת ידיה, ואחר כך הייתה מניחה את הכדור הזה מחוץ לאזור תרגול הטנסגריטי שלה. כך היא יכלה להשיג שקט פנימי.
- כאשר קרלוס נהג לבצע את המעברים הקסומים הללו, הוא היה מודע לגוף האנרגיה של לוחן הצופה [בו].
- קרלוס נהג לומר שהנגואל אליאס נהג לצאת ל"טיולים למגרש הגרוטאות של האינסוף".
- האזור ברגל שמאל שבין בהונות הרגל לַבֶּרֶך הוא כמו מַשוֹש המסוגל לקלוט אנרגיה ישירות.
- סדרת המעברים הקרויה "במנוסה" [...] מתארת את מצבם של אותם לוחמים הממקמים את עצמם תחת הצל של ציפור החירות.
- ביצוע המעברים הקסומים הללו: "במנוסה" - או "הקוד" - מסַדר מחדש את זרימת האנרגיה בתוכנו משום שאנו באים [אז] במגע עם אותו כוח רטט.
- לאורך חיינו אנו כמהים למה שהיה חסר ברגע ההתעברות שלנו. אנו מנסים להשיג זאת באמצעות חומרים ממריצים כמו סוכר, קפאין, וחברים שתמיד מחמיאים לנו. אבל זו לא הדרך היחידה. אולי נולדנו [כתוצאה של] "זיונים משועממים", אבל אנחנו לא חייבים לחיות ולמות כ"זיונים משועממים". אנו יכולים לקחת חלק בספקולציה אנרגטית.
- אפשר להגיע לידע מחדש. אבל רק כאשר אתה ריק, באותה רגיעה [הפוגה] מתרחשים שינויים חדשים.
- אנחנו, המתַרגלים, נמצאים כעת בשלב שבו אנו יכולים 'לחתום על המסמכים שלנו'. אנו יכולים לקחת אחריות על מעשינו.
- אולינדה הייתה מקבילתו של דון חואן. היא הייתה ועדיין ישות שנעה ממקום למקום על גבי צליל. כשרואים אותה מלפנים, היא נראית גדולה ומוצקה כמו הר, ועם זאת היא קלה כמו האבק שעל כנפי עש. כשמסתכלים באופן חטוף על הפרופיל שלה, היא נראית כקו אנכי של אור כחול קיסר.
- במהלך הסמינר היו מתַרגלים שדיווחו שהם ראו את המדריכים שטופים באור. חלקם אמרו שהם נראו בתוך מעיל סגול, אחרים ראו אור ענברי בוקע מ[כפות] ידיהם
- 'אולינדה משמיעה צליל זמזום '...בזזזזזז...' וצליל זה הוא מבשר של ישות דמוית עש, השומר של הקשב השני.
- כדי לעזור לנו למצוא אותן [את ידינו בחלום] עלינו גם להשמיע את צליל הזמזום של אולינדה. הוסבר שישנם מטמונים נסתרים של קשב חלימה בחלק האחורי של הגרון.
- בדרך זו או אחרת כולנו מבלים את חיינו בריקוד שלנו לפני האינסוף.
- כאשר אתה שקוע לחלוטין בְּמשימה, [כשאתה] שַקט ולא מודע לחלוף הזמן, זוהי חלימה ערה.
- ברוס וגנר פתח את ההרצאות בהסבר שהוא חי שני חלומות. האחד הוא חלומו של ברוס וגנר, והשני הוא מקבילו הכישופי, לורנצו דרייק. הוא סיפר כיצד הנגואל היה אומר לו שאם החלום היחיד שהוא מסוגל לקיים הוא ברוס וגנר, הוא לעולם לא יצליח.
- ניהול רומן עם הידע פירושו לקבל את האתגר של פגישה איתו בכל צורה שהידע מציג את עצמו בפניך.
- הוא [הנגואל קסטנדה] הסביר לה שכל אחת מפעולותיו של לוחם היא הצהרה אודות תכלית, שהלוחם מעניק את כל תשומת ליבו למשימה שלפניו.
לדעתי, המאמר מומלץ.
----------------------------------------------
המאמר בקובץ נפרד
https://drive.google.com/file/d/1VPqLvozLnxtcZHqBLeAyE3i_4lWznmh_/view?usp=sharing
עדיין לא הכנסתי את המאמר לקובץ המרוכז. אעשה זאת לאחר התרגום הבא, כנראה.
קריאה נעימה ומחכימה
==========================
התרגום הבא יהיה של הרצאה של טאישה בברקלי ב-1993. היא חמקה ממני, כנראה כי היא נמצאת בתוך כתב העת Nagualist וכנראה חשבתי בזמנו שאתרגם את כתב העת הזה - דבר שהיום נראה פחות סביר, כי החומרים שבו אינם עונים על דרישות הכניסה לקובץ המרוכז הנוכחי. עם זאת, ייתכן ואתרגם אותו בעתיד במסגרת קובץ מרוכז אחר.
מי יודע מה יילד יום ?!
