matt bianco - hanging on
****
הסבר המכשפים (המתורגם לעברית כ"תשובת המכשפים") הוא לא ממש הסבר, כך אומר דון חואן.
ההסבר בא לכאורה להציע סקירה כוללת של החניכה כולה, ולהסביר את הרציונל שבבסיס הפרקטיקות השונות: מחיקת תולדות חיים, חלימה, אי-עשייה, הליכת העוצמה, המסעות במדבר, צמחי עוצמה, לה-קטלינה, המוות כיועץ ....
מתברר מההסבר, שהמאפיין את החניכה הוא הולכת השולל את החניך.
שמו של הפרק שבו ניתן ההסבר: תחבולותיו של קוסם, ובאנגלית: האסטרטגיה של מכשף. ("סיפורי עוצמה" עמוד 187-212)
המתרגם העברי לא רצה כנראה שהקורא יפספס את התובנה שהאסטרטגיה היא תחבולות. :)
לפני כל ההסברים, דון חואן נראה מתרגש מגודל המעמד. הוא מזהיר שהחניך (קסטנדה) נמצא על סף תהום, למרות שקסטנדה ודון חואן יושבים בנחת במקום יפה במדבר , לפניהם תצפית נוף מרשימה, מזג האוויר נעים והם משוחחים. דון חואן אומר שהוא עומד לפתוח דלת שלעולם לא תיסגר עוד. לא תהיה דרך חזרה.
הוא מזהיר אותו שההסבר הוא בעצמו תחבולה (trick). אורח הדיבור האקדמי ובהירות ההסבר הם חלק מהתחבולה. (עמוד 191)
הולכות השולל לכל אורך החניכה, אומר דון חואן, לא נועדו להונות את השכל, אלא להסיח את תשומת הלב של החניך. (עמוד 195)
דון חואן עושה הבחנה בין להסיט את תשומת הלב לבין ללכוד אותה (trap it - להוליכה בתחבולה לתוך מלכודת). המסעות במדבר, לדוגמה, נועדו להציב את קסטנדה בסביבה שאינו מכיר וכך לעורר את תשומת לבו.
אפשר לדעתי לומר שגם לכידת תשומת הלב היא סוג של הסטה של תשומת הלב, קרי הסטה מהדיבור הפנימי אל הסביבה הלא מוכרת והמאיימת.
ואם כבר הזכרנו זאת, מצבים של סכנה, אדרנלין גבוה, חלק נכבד מההנאה שבהם, ועל כן מכח המשיכה שלהם, על פי אקהארט טולה, הוא השתקת הדיבור הפנימי. האם האדרנלין משתק את הדיבור הפנימי? לא יודע, אני לא מבין בחומרים :)
דרך אגב, לפי הסבר המכשפים, כל התועלת בצמחי העוצמה מסתכמת ביכולתם לעצור את הדיבור הפנימי.
אני חושב שכאן, כמו ברוב ההסברים שלו, דון חואן לא אומר את כל האמת ומציין משהו נכון, אבל שולי.
להבדיל מהולכות שולל אחרות המתבררות ככאלה בדיעבד, כאן אומר דון חואן "ללא כל בושה" שההסבר שהוא עומד לתת הוא הולכת שולל.
אז מהי הולכת השולל שבהסבר המכשפים?
האם האמירה שההסבר עצמו הוא הולכת שולל היא חלק מהולכת השולל?
איך אפשר להתייחס ברצינות להסבר שהוא הולכת שולל במוצהר?
אם נסתכל על הולכות השולל שעליהן הוא מדבר כאן, ובספרים בכלל, ההסברים והנימוקים הם תמיד נכונים, אבל הם מרַכזים את תשומת הלב סביב עניין שולי.
החניכה כולה היא יקוש קולוסלי, והעיקרון השביעי של היקוש הוא שהלוחם אינו מציב את עצמו במרכז תשומת הלב, במרכז הבמה, אלא חוסה בצללים שבשוליים.
חומר למחשבה לשבת.
******
התמונה הבאה צצה באחת מקבוצות קסטנדה בפייסבוק.
קסטנדה הוא הבא בימים :)
אז כמו שראיתי בפרסומת לאופטומטריסט בכפר יאסיף: לעַיוּנַאק.
**************
www.toltec.co.il
*
סטייה מנושא "הסבר המכשפים".
השבמחקגיליתי לאחרונה סדרה דוקומנטרית על תולדות ארץ ישראל הנקראת "והארץ הייתה תהו ובוהו" ושהיא נמצאת ביוטיוב.
16 פרקים בני כשעה.
במרתון של ימים אחדים צפיתי בכולה. אותי זה ריתק.כל כך הרבה תרבויות, כל כך הרבה אמונות, מלחמות על שליטה, מוות, והרס.
התרשמתי גם מהכוח הדל של מדע הארכיאולוגיה להגיע להבנה מקיפה, וזה הזכיר לי פרק מתוך "מפגשים עם הנגואל".
קרלוס אמר כי הפעולה הפשוטה של התבוננות במצב של שקט פנימי
בפיסות ארכיאולוגיות מספיקה כדי לשגר את תשומת לבו של הצופה
למיקום תשומת לבם של האמנים הקדומים. לפיכך, כמה מפיסות אלה
פועלות כמלכודות אמיתיות של תשומת הלב.
"רבים מהן עוצבו כך מתוך כוונה מודעת. המטרה שלהן לא הייתה
קישוטית או סמלית. כל אחת מהפרופורציות והעיצובים שלהן מכילה
נפּץ למצבים נפשיים ולזרימת אנרגיה. פיסות אלה הן, אתה רשאי לומר,
בליסטראות לנקודת המאסף. אף חקירה מקצועית לא תהיה מסוגלת אי
פעם להבין אותן, כי יוצריהן היו חסרי כל עניין בהתאמת עצמם
לקריטריונים רציונליים. כדי להישיר את עצמנו איתם, אנחנו צריכים
להיות בעלי אומץ להתייצב מול האתגר, ולתפוס מתוך הידיעה
השקטה."
הוא טען שבגלל ההתכוונות שלהן, היצירות העתיקות הקדם
ספרדיות הן מרבצים אמיתיים של תשומת הלב השנייה, נווה מדבר של
עוצמה בלב הסטריליות היבשה שאליה הטילה התרבות הנוכחית את
האדם. (עמוד 158)
יש באותו פרק התיחסות נוספת לחקר ההסטוריה והארכיאולוגיה, אבל הבאתי דווקא את הקטע הזה כי הוא נוגע בנושא שדובר כאן לאחרונה: כַּוַונַה המוטבעת במבנים ובחפצים, ובמיוחד בבית המכשפות.