George Jinda - between dreams
בין-חלומות הוא בעצם בין תפישות, מקום של פסק תפישתי.
פסק תפישתי היה הנושא האחרון שבו דובר במשכן הקודם של הבלוג. הרווח הזה שבין תפישות, בין עולמות (הרגיל ושל המכשפים) שם נמצאת הרוח. שם יורדת הרוח לשכון בלוחם אשר מוותר על האגו. זוהי הליבה המופשטת הרביעית של הכישוף.
******
טרם מעברו של הבלוג למשכנו החדש, זכינו למופע משעשע על טהרת ההומור הטולטקי, דוגמה נוצצת לרֶבַב במערומיו:
תפיסה עצמית לעילא ולעילא (מומחה דה-מרקר לרוחניות) כשהיא הולכת יד ביד עם התנהגות עלובה שבעלובות.
נראה שמצאנו כאן מפלט זמני מהמערכת המכתירה מומחים ומהמתמודדים על התואר "מומחה". זהו מפלט זמני כי הרי העולם הזה נגוע ברבב. מתנות האחסון האלה מגלות עם הזמן את המחיר שהן גובות, והוא הולך ומאמיר שהרי בצד השני של המתנות נמצאות ישויות שאינן יודעות שובע.
אם הן עושות את זה באיטיות מספקת, אתה כמו הצפרדע ההולכת ומתבשלת בתוך סיר מים המתחמם באיטיות.
******
קצת חומר למחשבה.
התכוונתי לטעון שמנהרה היא הכלא שלנו בעולם הלא-אורגנים. תיאורים של עולם המנהרות יש בעיקר ב"אמנות החלימה", אבל אזכור לחווית מנהרה יש לאורך הספרים, כולל בפרק שדיברנו בו לאחרונה: "רדת הרוח" שב"סיפורי עוצמה".
הקטע הבא לקוח מ"אמנות החלימה". לאחריו אציע פשר לסימנים שעל קירות המנהרות.
בעולם ההוא [עולמם של היצורים הלא-אורגנים], שהיה מציאותי בעבורי, הייתי בועה של אנרגיה, וכך יכולתי לטוס בשריקה במנהרות כמו אור מהיר, ויכולתי גם לזחול על הקירות שלהן כמו חרק. כאשר הייתי טס, היה קול משמיע באוזני מידע עקבי, לא שרירותי, אודות פרטים [details] שעל הקירות, שעליהן מיקדתי את קשב החלימה שלי. פרטים אלה היו בליטות מסובכות, שדמו לסימנים של כתב ברַייל. כאשר זחלתי על הקירות יכולתי לראות את אותם פרטים בדיוק רב יותר ולשמוע את הקול נותן לי תיאורים מסובכים יותר.
("אמנות החלימה" עמוד 95, בתיקונים קלים שלי)
כתב ברַייל הוא כתב של סימנים בולטים המיועד לעיוורים.
תרגמתי whiz ל: טס בשריקה, כי, ראשית: זה מדויק יותר, ושנית: זה רלבנטי להסבר שאציע.
ההצעה שלי:
הסימנים הבולטים הללו שעל קירות המנהרה הן כמו הבליטות הנמצאות בתיבת נגינה, מַעַבַר על פניהן מייצר את הדיבור הפנימי.
הקטע בספר יוצר רושם, מוטעה לדעתי ובמכוון, כאילו הקול הוא קולו של סייר המסביר לו את העולם הלא-אורגני, אבל, לדעתי, זהו הקול הפנימי, שהוא חלק מהמנהרה שבה אנו מוחזקים.
הנה המחשה לתיבת נגינה כזו.
הטכנולוגיה שבאה לאחר תיבות הנגינה, תקליטים, היא, אם אני לא טועה, רק שכלול
של אותו עיקרון: מזעור של הבליטות בזכות השימוש ברגישות חשמלית ויצירת
אינסוף של צלילים ועוצמה.
אגב, נתקלנו ברעיון של "קריאת האינסוף" ("צדו הפעיל האינסוף"), שהפך את קסטנדה לקורא האינסוף, והצעתי שאחד מהכינויים שלו: בלטאצר, או בלשאצר, המופיע ב"להתעורר אל החלום" קשור לזה. בלטאצר היה המלך הבבלי שראה כתובת על קיר ארמונו, כתובת שכתבה יד נעלמה, ודניאל הנביא פירש לו את הכתוב בה.
בקטע שלנו לא מדובר בקריאת האינסוף, אבל ייתכן מאד שבליטות כאלה נמצאות על האצלות באשר הן, וזה מתאים לטענה שלי בעבר שאין הבדל עמוק בין כל סוגי הקולות: קול החלימה, קול הראייה, הקול של הדיבור הפנימי, קול הנגואל, וכו...
שבת שלום.
**************
www.toltec.co.il
*
אסוציאציות טולטקיות אחדות לכבוד פסח:
השבמחק- המקום שבין תפישות, בין עולמות, שם נגלית הרוח - - ההתגלות בהר סיני וקבלת התורה אירעו במדבר, באיזור שאינו מקום לחיות בו, מקום שראוי אולי לתואר "בין ארצות".
- חיפוש החמץ באמצעות נר -- הנר הוא האור הענברי של הרוח ובאמצעותה מאתרים ומסלקים את הרבב, הטפיל הזר.