יום חמישי, 20 באפריל 2017

הרוח שבאבן - על האנומליה של בית המכשפות

Dan Siegel - Just Like That


*****
בפוסט הקודם דיברתי על הסנטימטר המעוקב של המזל שצץ לפנינו מפעם לפעם.
זהו אות חמקמק מהרוח המזמינה אותנו לקטוף אותו. החמקמקות שלו מקורה באי שייכותו לסדר ההגיוני והטבעי של העולם. ההתקן המחשבתי הזר מסלק במהירות מתודעתנו כל זכר לחריגה מהעולם שלומדנו להכיר בו.
אנו ממשיכים באותו נושא. הפעם אנו מצרפים קוביה לקוביה ומרכיבים מהן בניין שלם.

הקטע הבא לקוח מ"מַעַבַר המכשפים" של טאישה אבלאר.
אין לי את הספר בעברית ולא את הזמן כרגע לתרגמו. אז אתם מקבלים את הקטע בגולמיותו.
בינתיים מצאתי את הקטע בספר בספרי גוגל, אז הבאתי אותו לאחר הגירסה האנגלית.

הרקע:
טאישה מבקשת מאמיליטו, הוא השליח בבית הדרומי, אשר פעיל מאד בהכשרה שלה, שיסביר לה מהי "כוונת המכשפים", אל כוונה זו הוא מצפה שהיא תצטרף.
דרך אגב, לפי המודל שלי לשושלת המכשפים, אמיליטו, כשליח בבית הדרומי; בית הנגואל, שייך אנרגטית לנגואל אחר בשושלת, הוא איננו חלק אורגני מהחבורה של דון חואן, וגם לא חלק לא-אורגני :).


He thought for a moment as he looked around.
His face lit up and he pointed at the house. "This house is a good example," he said:
"It is the result of the intent of countless sorcerers who amassed energy and pooled it over many generations.
"By now, this house is no longer just a physical structure, but a fantastic field of energy.
"The house itself could be destroyed ten times over, which it has been, but the essence of the sorcerers' intent is still intact because it is indestructible."
"What happens when the sorcerers want to leave?" I asked. "Is their power trapped here forever?"
"If the spirit tells them to leave," Emilito said, "they are capable of lifting off the intent from the present spot where the house stands and placing it somewhere else."
"I have to agree that the house is really spooky," I said and told him how it had resisted my detailed measurements and calculations.
"What makes this house spooky is not the disposition of the rooms or walls or patios," the caretaker remarked, "but the intent that generations of sorcerers poured into it.
"In other words, the mystery of this house is the history of the countless sorcerers whose intent went into building it.
"You see, they not only intended it, but constructed it themselves, brick by brick, stone by stone.

ואותו קטע, מתוך המהדורה העברית של הספר.

 


("מעבר המכשפים" עמוד 224)

 להרים את הכוונה מהמקום שבו נמצא הבית ולהעתיקה למקום אחר, נתקלנו באמירה דומה של לה-גורדה לגבי העוצמה שהייתה ממוקמת ליד הגשר, גשר שבו השתמשו החניכים כדי לתרגל מַעַבַר אל האני האחר.
הדבר עלה בבלוג בהקשר לארון הברית שגם הוא עוצמה שהוסעה ממקום למקום, שגם בסמיכות למקומו היו תופעות של קירות ערפל. ויש לזכור ש"כוונה", "עוצמה", ו"רוח" מציינים את אותו דבר.

מיד אחרי הציטוט הנ"ל אומר אמיליטו לטאישה שאפילו היא תרמה את הכוונה שלה לבית הזה.
כדוגמה לתרומותיה הוא מציין שהיא היחידה מבני הבית הזה לדורותיו שמיזגה את הכוונה שלה עם הכלב מַנפרֶד, שהוא מכשף קדמון.

אפרופו לבנים בקיר,
"אתה בסך הכל עוד לבנה בקיר" של הפינק פלויד,
או "אבן מקיר תזעק". חבקוק ב יא:" כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה.הוֹי בֹּנֶה עִיר בְּדָמִים וְכוֹנֵן קִרְיָה בְּעַוְלָה".
בעבר טענתי שהחופש שלנו מתחיל ומסתיים בבחירת האדון שלנו מבין שני מועמדים: המערכת הטפילית או הרוח. עכשיו יש לנו נוסח נוסף לרעיון זה: הבחירה היא בין להיות עוד לבנה במבנה של המערכת הטפילית או בביתה של הרוח.
<

*****

כמה שורות קודם לציטוט הנ"ל, אומר אמיליטו שהמכשפים לא נמצאים בבית.
טאישה שואלת היכן הם, והוא משיב בצחוק שהם נסעו להודו.
ישנה אמירה נוספת אודות נסיעת המכשפים להודו בספר של טאישה. אמירה של קלרה.
גם אנו נלך להודו ונדבר בקרוב על מבנה מרתק ומכושף בשם "הטַאג' מַהַאל". הסיפור הנפוץ הוא על קיסר מוגולי (מונגולים מוסלמים שכבשו את הודו) אשר בנה את המבנה המפואר להנצחת אהבתו לאשתו שמתה בגיל 38.
אני סבור שסיפור האהבה הונצח בַּמקדש שהיה שם כבר קודם לכן, והקיסר עשה לו הסבה: סילק עדויות לתכליתו הקודמת, והוסיף מעט מוטיבים מוסלמיים.
מה רבה הייתה שמחתי כשראיתי שיש לפחות חוקר אחד, שטוען שהמקום היה מקדש לאל שיוַה?
(תשובות על גבי גלויות)
הצעתי בעבר את הרעיון שהאל שיוה הוא נגוּאַל; כלומר התגשמות אנושית של הרוח, ותמיכה חזקה לכך יש בפסליו בעלי חמשת הראשים.

אבל לפני שנרחיק עד הודו, נישאר עוד קצת במקסיקו, ונדבר עוד על האַנומַליוּת שבסביבת בית המכשפים.


שבת שלום.


**************
www.toltec.co.il
*

13 תגובות:

  1. הקטע האנגלי מספרה של טאישה אבלאר שהובא בפוסט, מצאתי את הגירסה העברית שלו בספרי גוגל באינטרנט, אז הבאתי אותו מיד בהמשך לקטע האנגלי.
    מה לא עושים כדי שתגיעו לחירות :)

    השבמחק
  2. טאישה מציינת בקטע שהובא בפוסט שניסיונותיה להגיע לאיזו הבנה אודות היחסים המרחביים של הבתים: מיקומם, גודלם... עלו בתוהו.
    אנסה למצוא את תיאור הניסיונות הללו בספרה ולראות האם יש שם נתונים נוספים.
    בינתיים, קטע הלקוח מ"להתעורר אל החלום", סיפור החניכה של פלורינדה דונר, בו היא מתארת בעיה דומה לגבי הבתים.

    אגב, האם מדובר באותו בית מבתי החבורה, בו עברו פלורינדה וטאישה את החניכה שלהן, ואם כן, באיזה מהם? (הדרומי, הצפוני ...)
    כרגע לא נראה שהתשובה לשאלה זו היא בעלת חשיבות, אבל מכיוון שאנו עוסקים כאן בפאזל ענק ומסובך, אי אפשר לזלזל בשום פיסת מידע. משפט אחד קצר ויחיד יכול להפוך על פיו את כל ההבנה שלנו, והיו דברים מעולם.

    מעבר לבָתָה ניצב הבית השני, כמעט נסתר בין הצללים. שום אור
    לא בקע מבעד לחלונות, ונראה היה שהוא מתרחק ממני. תהיתי שמא לא
    היה הבית אלא פרי דמיוני, מקום שזוכרים בחלום. שוב ושוב מצמצתי
    ושפשפתי את עיניי. משהו היה לא כשורה, החלטתי, כשנזכרתי שכאשר
    צעדתי אל בית המכשפות אמש עם איזידור בלטאזר, עמד הבית הקטן
    לימין הבית הגדול יותר. כיצד, אם כן, שאלתי את עצמי, יכולה אני
    עכשיו לראות את המקום מהחצר האחורית של בית המכשפות? בניסיון
    להתמצא במרחב, הלכתי לכאן ולכאן, אבל לא הצלחתי לפענח זאת.
    תוך כדי תנועה נתקלתי באיש הזקן, שהיה כורע לפני ערימת האפר,
    ונפלתי עליו.
    ("להתעורר אל החלום" עמוד 152)

    השבמחק
  3. אמיליטו אומר לטאישה: "המסתורין של הבית הזה הוא ההסטוריה של אינספור המכשפים שמזגו את הכוונה שלהם לתוכו."
    התרומה של טאישה ברובד האנרגטי היא, בין היתר, מיזוג הכוונה שלה עם הכלב מנפרד.
    נתקלנו בדבר דומה אצל קסטנדה: בגבעת השושלת (כינוי שהדבקתי לאותה גבעה המופיעה ב"מסע לאיכטלאן").
    שם נאמר שכל מפגשיו עם העוצמה יארעו שם, ושם הוא יאגור את עוצמתו (כחלק מסיפורי העוצמה שלו, הם הליבות המופשטות של הכישוף, הם האירועים הראויים להיזכר של חייו).

    אז היכן אוגרים את העוצמה והסיפורים הקונקרטיים של רכישתה בחיי כל אחד מהלוחמים, באותה גבעה או בבית המכשפות?

    תשובה פשוטה יכולה להיות זו:
    במסע לאיכטלאן עדיין לא שמענו שיש בכלל לוחמים נוספים חוץ מדון חואן ודון חנארו, וכמובן לא שמענו על שום בית מכשפים.
    אבל, אם הגבעה שימשה רק פיתרון זמני (שקרי) על מנת לאפשר לדַבֵּר על רעיון אגירת העוצמה למי שעדיין אינו יודע על קיומם של מכשפים נוספים, על בתיהם או על קיומה של שושלת, האם הסיפור על ריקוד העוצמה האחרון בפניו של המוות לא קורה על אותה גבעה במדבר?
    הבאתי דוגמאות נוספות לאירועים של מפגשים עם העוצמה (הרוח) שאירעו על גבעה במדבר, שבעקבות אותה אמירה אודות הגבעה במדבר ניתן להבין שמדובר באותה גבעה.

    ייתכן שהתשובה שונה:
    הרוח, או השושלת כחלק מהרוח, נוכחת לא רק במקום אחד בלבד, אלא בכמה מקומות בו זמנית, לדוגמה: בכל אחד מארבעת בתי המכשפים, ובנוסף גם בגבעה זו. אילוצי המרחב (הזמני והחללי) אינם חלים על הרוח. היא לא כמו כל שאר היצורים המוכרים לנו הקיימים בגוף בעל רצף חללי. (למען האמת, נחיל דבורים, להקת ציפורים וכו. גם הם כנראה ישויות שמיקומן איננו בעל רציפות מרחבית)
    מכיוון שהרוח נוכחת גם בכל אחד מהנגואלים, אז לפנינו אפילו דוגמה לנוכחות שמיקומה מתנייד מאד.

    לסיכום, לוחמים יכולים כנראה לצרף את העוצמה שהם רכשו למאגר השושלת במקומות שונים.
    יש לרוח "מסופים" בכל מיני מקומות, בהם הם יכולים להפקיד אותה :)

    השבמחק
  4. ואם כבר אנלוגיה בנקאית לרוח,
    ישנה אמירה (דימויית) אודות חשבון הבנק של רוח האדם:
    כל מעשה של חסד מצידנו כלפי אנשים אחרים הוא כהפקדה לאותו חשבון קטן.
    זוכרים?

    השבמחק
  5. הרעיון אודות נוכחות הרוח בכמה מקומות בו זמנית איננו בהכרח רעיון מיסטי.
    באופן אנלוגי, אם אנו חיים בעולם שטוח, דו מימדי, וישות תלת מימדית, נניח אדם, תדרוך בעולמנו, אז אנו נראה רק שני כפות רגלים, שהן כמובן רחוקות אחת מהשניה. מבחינתנו יהיו אלה אז שתי ישויות מופרדות במרחב שמשום מה יש מתאם ביניהן: הן נעות לאותו כיוון באותו קצב, במרחק קבוע ביניהן וכו... ואז ננסה להבין את הטלפתיה שבין שתי הישויות האלה (כפות הרגלים) כשהפתרון נמצא במימד מרחבי גבוה יותר.
    אם אותו אדם יניח גם את שתי ידיו בעולמנו, אז כבר יהיו 4 ישויות נפרדות במרחב שמחוברות ביניהן באורח פלאי.

    השבמחק
  6. נוכחות הרוח בעולם הפיסי, בגופים ומקומות שונים, הוא רעיון הנמצא כנראה גם במושג "4 רגלי המרכבה" שבקבלה. אין לי כל ידע בקבלה, אבל זהו הרושם שלי. באופן מקרי גם בדימוי אצלי כאן מדובר בישות בעלת יותר מ-3 מימדים המציבה את רגליה בעולם התלת מימדי.

    השבמחק
  7. הדיון במוזרות של בית המכשפות בספר של טאישה נמצא בפרק 6 מעמוד 75 ואילך, כנראה (העמודים חסרים בספרי גוגל), אבל הוא חוזר לדיון גם בקטע שהובא בפוסט בעמוד 224.
    טאישה מספרת שהבית נראה שונה משתי נקודות מבט: כיוונים שונים ביחס לרוחות השמים, ובאחת מנקודות המבט האלה נראה השטח משופע.

    כפי שקלרה מסבירה, המוזרות של הבית מקורה בכַּוַונַה שנמזגה לתוכו. בשני המקומות בספר היא מדברת על הכוונה כַּסיבה למוזרות המראה מנקודת מבט שונות.

    יש בטקסט האנגלי רמזים לשוניים שהולכים לאיבוד בתרגום.
    התרגום לעברית של הספר "מעבר המכשפים" הוא טוב, ועם זאת, בכל תרגום, הקורא מאבד בדרך כלל רמזים לשוניים, אם משום שלא ניתן לשַמֵר את הרמז בתרגום לשפה אחרת (בעיקר אם מנסים לרַצות את הנוהגים הספרותיים של שפה תקינה, או, השם ירחם: שפה גבוהה), או כשהמתרגם לא ראה את הרמז ולא את חשיבות התרגום המדויק.

    במקרה שלפנינו, המשפט בעברית הוא:
    "החלוקה האמיתית היא בין הגוף הפיזי, שמחזיק את התודעה, והגוף האתרי או הכפיל, שמחזיק את האנרגיה שלנו." (עמוד 76)

    באנגלית, המילה "מחזיק" היא "houses", וזהו הרמז לבית המכשפים.

    "The real division is between the physical body, which houses the mind, and the ethereal body or the double, which houses our energy.

    על פי קלרה, היעד העליון של חיינו הוא המודעות לקיומו של הכפיל, אשר קורית על ידי מעבר התודעה מימין לשמאל, מעבר הקרוי "התעופה המופשטת" על פני התהום שביניהם, זהו מעבר המכשפים.
    מה שהיא לא אומרת במפורש, אבל יש להסיקו, הוא שאז נפתרת שאלת המוזרות של הבית.
    לדעתי,
    בית המכשפים שונה בשני עולמות שונים: בעולם הרגיל ובעולם המכשפים, שהם שתי כוונות שונות.
    אנחנו זוכרים, לדוגמה, שבעולם המכשפים האוטו של קסטנדה לא נמצא, לכן הוא לא ראה אותו.
    הדבר מופיע בפרק על "הסנטימטר המעוקב של המזל" עליו דובר כאן לאחרונה. הכובע של חנארו, המעופף כמו עפיפון, נמצא בעולם המכשפים, אבל הוא לא מעופף בעולם הרגיל. בעולם הרגיל הכובע שלו נמצא מונח על גבי המכונית של קסטנדה. לכן, הכובע של חנארו שימש כחולית מעבר לתודעה בין שני העולמות (בין שתי התודעות, בין שתי הכוונות).

    השבמחק
  8. בהזדמנות אולי נעסוק בקריאה צמודת פרוש של הקטע עם הכובע המעופף של חנארו. הוא כמובן אירוע חשוב.

    בינתיים אני רוצה להמשיך ולספר ביציאת מצרים. כפי הנראה, עד שלא אגמור עם המצות שנשארו לי, אצטרך להמשיך ולספר. מה חשבתם, שאין קשר בין מה שאתם אוכלים והמחשבות שלכם? :)

    כהמשך להצעה של נסים ארמין שטען שארון הברית יצא עם בני ישראל ממצרים, הצעתי את הרעיון שאברהם ושרה הורידו אותו לשם, ובעיקר שרה שעברה להתגורר בארמון פרעה. היכן היא הסתירה את האל, שהוא מלא רחמים (מלשון רחם)?
    אני רוצה להציע הזיה נוספת ברוח טולטקית:
    הארון נלקח בשבי על ידי הפלשתים בעקבות קרב שבו הפסידו ישראל לפלשתים. הטענה המוצעת היא שהארון הגיע אליהם באופן יזום, כלומר המפלה הייתה מתוכננת כדי שהוא יגיע אל ערי פלשתים (עוד תרגיל יקוש).
    מהויקיפדיה:
    "נפל הארון בשבי ונלקח אל אשדוד, אל מקדש האל דגון. על פי המסופר, בבוקר למחרת, פסלו של דגון היה מונח על הרצפה כשידיו כרותות ומונחות על מיפתן הדלת לפני ארון הברית. ארון הברית הועבר לעקרון וגרם שם למגפה. לאחר כ-7 חודשים החליטו סרני הפלשתים (מנהיגי הערים הפלשתיות) להשיב את הארון לבני ישראל."

    ואני תוהה, האם הארון לא הגיע מאותה סיבה למרכזי הפולחן של מצרים ושל הפלשתים, ובהגיע הזמן הנכון יצא משם, ביוזמת "המארחים", לאחר שהמיט עליהם פורענויות קשות שונות? במקרה של המצרים היו אלה 10 המכות.

    השבמחק
  9. אני לא מצליח לסיים לצאת ממצרים ולהגיע לכנען, בדומה לחנארו שאינו מצליח להגיע לאיכטלאן. :)

    השבמחק
  10. אני לא כותב כרגע פוסט כי צפוי שאכתוב פוסט, ואתם הרי אמורים לצפות לבלתי צפוי.
    אני לא רוצה להוסיף עוד מהצפוי לתוך עולמכם :)

    הזכרתי לאחרונה את הציפייה לבלתי צפוי בהקשר ל"סנטימטר המעוקב של המזל", שהוא חריגה חמקמקה מהסדר המתקבל על הדעת של הדברים.

    השבמחק
  11. אני נתקל לעתים באמירות של אנשים הטוענים שהחיים חולפים לידם.
    האמירה מלווה בצערם.
    ואני אומר להם מכאן (ממגדל השן): זוהי מתנה (ולא רק בגלל שכל קושי הוא מתנה בפוטנציה). ייתכן שהדבר מציין ריחוק אמוציונלי מסוים, ועל פי הטולטקים יש לטפח ולהעמיק זאת. הלוחם/ת אינו מיטלטל על גלי החיים מעלה ומטה עם כל אובדן ורווח (והצלה לנו ולכל עם ישראל).
    מהי מחיקת תולדות החיים אם לא אי-הזדהות עם "עצמך"?
    אז שימחו, עילצו ועילזו על כך.

    השבמחק
  12. הי אבי, בדומה לבית הדרומי , ישנם מקומות נוספים בעולם ש"כוונה" הופכת אותם מסתם אבנים למקום אנרגטי עוצמתי. אם ניקח לדוגמא את הר הבית או כיום את הכותל המערבי האנרגיה שמביאים המתפללים הרבים למקום נותנת לו עוצמה אנרגטית אדירה , לדעתי. קיימת כאן גם שאלת "הביצה והתרנגולת" על- פי המסורת המקום עצמו "אבן השתייה" , "בית האלוהים" הם עצמם מקור אנרגיה רוחנית אדירה שהביאה ומביאה למקום המוני מתפללים... מעין מעגל...

    השבמחק
  13. הי ליאורה,
    נקודה טובה.
    האנרגיה שבאבן מקורה כנראה תמיד ביצורים בעלי חיים ותודעה. אבנים שייכות כנראה להאצלות חסרות התודעה שהן בגדר כלים, ומשמשות לסדר וארגון העולם; סביבת קיום עבור היצורים החיים.

    מתפללים משאירים כנראה במקום התפילה אנרגיה רבה ויש דוגמה בספרי קסטנדה על קבירה באדמה של חפץ שבו הוא מיקד את הקשב שלו באקט מדיטטיבי, ובספר של ארמנדו יש תיאור של ביקור שלו במוזיאון לאמנות, כשקהל הצופים הנפעמים מפסל יפה שלח אל הפסל אנרגיה, וישות לא-אורגנית בסביבת הפסל קלטה את האנרגיה הזו לקירבה.

    מקומות עוצמה הם כנראה קרעים במעטפת הטפילית העוטפת את כדור הארץ, כלומר גם כאן האנרגיה היא של יצור חי. על פי הטולטקים כדור הארץ הוא יצור חי.

    דון חואן מתאר את החיזיון של אלוהים, ישות זוהרת מלאת אהבה שלא ניתן להישאר אדיש בנוכחותה כישות שאין לה יכולת לעשות דבר, לשנות את המציאות. (בדומה לפסל היפה שבמוזיאון)

    אם מותר לי להרהר בפומבי,
    ייתכן ובמקומות התפילה ההמוניים, כמו הכותל המערבי, רוב האנרגיה היא אנרגיה אמוציונלית של הקשב הראשון, וככזו היא יכולה בעיקר להזין יצורים שזהו מזונם.
    לעומתם, יש מקומות, כמו בית המכשפות, וכמו חלק מהפירמידות של התרבויות הקדומות במקסיקו, שהוטבעה בהם אנרגיה של הקשב השני, אשר ביכולתה להשפיע על התפיסה של בני האדם, ובמיוחד של כאלה שהמעטפת הטפילית שלהם רופפת.
    מי שהטביע את האנרגיה הזו נמצא מחוץ לזמן ולחלל, לדוגמה המכשפים הקדומים, עדיין מחובר אליה, וניתן לומר שהוא נוכח באותן אבנים ומקומות.
    אלה הרהוריי :)

    השבמחק