השיר הבא נדחף לתוך אוסף שירים של גלן קמפבל.
שיר סיני, כנראה.
אם הפעלת הסרטון לא לוקחת אתכם לשיר, זהו הלינק .
העיט (המוכר בתרגומים העבריים של ספרי קסטנדה בכינוי "הנשר") מקבל את ההעתק שנותן לו הלוחם, כלומר הלוחם מפריד בעבודת הסיכום בין המודעות שלו לכח החיים שלו. את המודעות הוא מעניק לעיט, אשר מלכתחילה העניק אותה לנו כדי שנעצימה, ואת כח החיים משאיר הלוחם לעצמו וממשיך אל הנצח.
מהו העתק זה?
אני נוטה לחשוב שזהו ...... הגוף הפיסי.
הרעיון מעורר מיד כמה התקוממויות:
- העיט ניזון מהמודעות, לא מהגוף הפיסי.
ואני שואל, האם אנו בטוחים שהם שונים?
- המודעות עולה אל העיט, לכאורה למימד לא חושי.
ואני שואל: למה העיט אינו נמצא במקום שבו אנו נמצאים? האם ההאצלות המרכיבות את הפקעת שלנו אינן שלו? האם המוות, הכח המתגלגל, הפורץ את הפקעת ומפרק אותה אינו חלק מהעיט, כח המתגלגל על גבי ההאצלות?
חומר למחשבה.
בהמשך אביא קצת פסוקים ונימוקים לאישוש ההצעה הפרשנית הזו.
**************
הערות ותוספות
4.4.19
האם התנסויות החיים (הם המודעות שממנה ניזון העיט) אינן מאוחסנות בגוף?
גם החלומות מאוחסנות בגוף. (זוכרים את פטיש העץ הקטן שהציעה אספרנסה לפלורינדה? האם אתם זוכרים היכן בגופה מאוחסנות ההתנסויות שלה עם הנגואל?)
==============
4.4.19
הנה שני ציטוטים קצרים הרומזים להצעה הפרשנית הנ"ל:
1. "Don Juan had explained to me that the dreaming body is sometimes called the "double" or the "other," because it is a perfect replica of the dreamer's body."
.
2. "He had asserted that the physical body and the energy body were the only counterbalanced energy configurations in our realm as human beings."
.
2. "He had asserted that the physical body and the energy body were the only counterbalanced energy configurations in our realm as human beings."
בראשון מוזכרת המילה "העתק", ובשנייה נמצאת הטענה שגוף האנרגיה (הכפיל) והגוף הפיסי הם הדואליות היחידה הקיימת.
על כן, אם אנו עוברים אל הכפיל, אז אנו יכולים להעניק במתנה את הגוף הפיסי.
אין כאן הוכחות, ומי שדורש הוכחות לוגיות חזקות לא ימצא אותן בספרות הזו.
יש לכל היותר רמזים, ורמזים, מטבעם, מצריכים דילוג של השראה, או דילוג "קוונטי".
למה אין אמירות מפורשות או הוכחות חזקות?
לוחם, האויב מאזין!
הצעתי בעבר שהפַּן הפיסי של העיט (הנשר) היא השמש.
אם כך, האם הלוחם מציע את סיפור חייו לשמש?
דרך אגב, את סיפורי האלבום של האירועים הראויים להיזכר הוא לוקח אתו. אלה הם מפגשיו עם העוצמה/הרוח. כנראה שהעיט אינו יכול לעכל מודעות זו, כפי שהמיינד הטפילי אינו מסוגל לעכל מודעות שקטה, לא מילולית.
==============
5.4.19
היום, יום שישי, ה-5.4.19, הוא יום עוצמה.
==============
5.4.19
אני מדי פעם אטעה ואכתוב נשר במקום עיט. זו תולדה של שנים של טעות. באותו אופן קשה לשנות את המונחים האחרים הלא מוצלחים שנבחרו בתרגום מושגים אחרים: נקודת המאסף, מעברים קסומים, האש שבפנים (במקום מבפנים) ועוד...
אנו תקועים איתם כירושה, כמו שהרואים החדשים תקועים עם ירושות שקיבלו מהמכשפים הקדומים, אם כי אצלנו זה בזעיר אנפין 😊.
לגבי המודעות שאותה שומר לעצמו הלוחם, אני נוטה לחשוב שמדובר במודעות שמקורה ברוח. המודעות היא הרי המעטפת של ההאצלות, ועל כן המעטפת של האצלות הרוח היא מודעות מסוג אחר. במודעות זו אנו פוגשים את הרוח (= אירועי האלבום). זו מודעות שלא קיבלנו מהנשר, ולכן הוא אינו ניזון ממנה. היא שייכת להאצלות שאינן שלו.
אבל, אם איננו מצליחים להפריד את עצמנו מהתנסויות החיים הרגילות, הקורות בהאצלות הנשר, אנו מתים בכוליותנו.
דון חואן אומר משהו כזה, לא במילים שלי. הוא מדבר , על פי זיכרוני, על צד שמאל שנגרר אל המוות, כי אנו מתים בכוליותנו. זכור לי שהוא משתמש במילים: איזה בזבוז.
שיהיה יום בהיר יותר, מלא עוצמה.
מוסיקה שתעזור לכם להפריד את המוץ מהתבן 😊
תזכורת, הבהירות, clarity, היא האויב השני בדרך הלוחם.
שבת שלום.
==============
6.4.19
פינת הספרות
"הים האכזר, ספר חובה למצילים" - אמר גדי יגיל במערכון המציל.
בעברי, העבר המלווה את דמותי היום, כלולים כמה עונות שלי כמציל.
דרך אגב, ברטראנד ראסל הפילוסוף האמריקאי תהה: ואם אין באמת עבר, והעבר הוא מטען המוצמד לתודעתנו היום? כלומר אנו חיים יום אחד וכל העבר הוא חלק מאותו יום.
ישנה אמירה של קסטנדה ב"מפגשים עם הנגואל" שאותה ניתן להבין כאומרת משהו דומה, ועד היום אני תוהה אודותיה: אנשים אלה יצאו לחיות את יומם האחרון.
הקושי העיקרי שלי עם פירוש זה הוא שאין לו רמיזות נוספות בשאר הספרות, או לפחות לא מספיק ברורות.
מכל מקום,
מכיוון שהספר "הים האכזר" ניצב לפתע על דרכי, חשבתי שזו הזדמנות טובה לראות במה מדובר. אמנם כבר אינני מציל מזמן, אבל אולי החובה הזו תלויה ועומדת כנגדי :)
הספר מספר על זירה מסוימת במלחמת העולם השנייה, צוללות נאציות ארבו לאוניות סוחר ואוניות אחרות באוקיינוס האטלנטי וטיבעו אותן. אוניות שחצו את האטלנטי התאגדו בשיירות, להן התלוו ספינות מלחמה בריטיות (בעיקר) שתפקידן היה לנסות ולתת מענה לאותן צוללות.
הצוללות טבחו בכלי השיט הרבים.
הספר תורגם לעברית, לדעתי לא רחוק מסיום המלחמה, שנות החמישים אני משער, ולאחרונה, יצא לאור שוב בהוצאת משרד הביטחון.
הבעיה היא שהתרגום הראשון ארכאי והחדש אינו שונה ממנו כלל, בדקתי. לדעתי הוא העתקה בוטה של התרגום הראשון מבלי לתת קרדיט למתרגם הראשון.
השפה לא קלה, עד כדי מכשול ממשי בקריאת הספר.
יש מילים כמו "להַנבִּיז" שלא הכרתי ועד היום אינני יודע מה משמעותה.
ואני תוהה, אם משרד הביטחון מוציא ספר שהוא חושב שיוכל לתרום לרוח הלחימה של החיילים, אבל משאיר את השפה הארכאית הזו, כמה חיילים יצליחו לצלוח את הספר?
אני כבר בעמוד 200, כמחצית הספר וכנראה שאמשיך אתו עד לסוף שהוא מכין לקוראיו.
האם אני ממליץ?
לא יודע. העובדה שלא נשברתי אומרת כן, כנראה.
==============
7.4.19
אמרתי שאם השמש היא הנשר אז עבודת הסיכום, בעצם התוצר של עבודת הסיכום, ההעתק, מוגש לנשר.
נתקלתי בהערה שמישהו כתב בפייסבוק בו הוא מספר על אירוע מכונן בחייו:
The first major change as an adult occurred after seeing a vision of a dying samurai in a bonfire at a friends 18th birthday.
It touched me deeply as I was drawn into this other world. I felt him recapping his life as the sun was setting, he gave it his all
but that couldn’t stop his death. He had a bird companion with him, the scene was peaceful and still, yet imbued with power.
יש כאן גם בעירה, אם כי לא מבפנים.
נכון שזה לא קסטנדה, ונכון שהוא/היא לא מספר שעבודת הסיכום הוגשה לשמש, אלא שזה היה בדיוק בשקיעתה, ולכאורה זהו רק הרושם הנוצר.
זה מזכיר לי בדיחה ששמעתי לאחרונה:
הופצה שמועה ברוסיה הסובייטית שמישהו בשם וסילי קיבל מהממשלה מכונית. צוות יוצא לחקור ברחבי רוסיה. לבסוף, אחרי תלאות רבות, הם מגיעים לסיביר ושואלים שם מישהו אם זה הוא. הוא אומר: "כן, אבל השם הוא לא וסילי, אלא אלכסיי, וזה לא מכונית , אלא אופניים, ולא נתנו, לקחו."
😂
==============
7.4.19
לקיחת אחריות על היותך בעולם הזה.
my interest has been to convince you that you must assume responsibility
for being here, in this marvelous world, in this marvelous desert, in this
marvelous time. I want to convince you that you must learn to make every act
count, since you are going to be here for only a short while, in fact, too
short for witnessing all the marvels of it.
("מסע לאיכטלאן")
מה פירושה של אמירה זו?
האם אני אחראי על הגעתי לעולם הזה?
איך לוקחים אחריות כזו, במיוחד כשאין אפשרות לשנות דבר בעולם?
ואיך פועלים כך שכל פעולה היא משמעותית?
(שימו לב גם למשימת המורה בשכנוע החניך)
את התשובה שלי לחידה זו אארוז בפוסט הבא.
עד אז, חישבו על כך.
==============
7.4.19
זהו כנראה יום המזל שלכם, כי אתם זוכים לעוד בדיחה המסתירה חידה (אנחנו לא צוחקים כאן 😊)
"our rings of power
are hooked to the doing of the world in order to make the world."
[…]
"For instance, our rings of power, yours and mine, are hooked right now to the doing in this room. We are making this room. Our rings of power are spinning this room into being at this very moment."
"Wait, wait," I said. "This room is here by itself. I am not creating it. I have nothing to do with it."
Don Juan did not seem to be concerned with my argumentative protests. He very calmly maintained that the room we were in was brought to being and was kept in place because of the force of everybody's ring of power.
"You see, "he continued, "every one of us knows the doing of rooms because, in one way or another, we have spent much of our lives in rooms."
[…]
"For instance, our rings of power, yours and mine, are hooked right now to the doing in this room. We are making this room. Our rings of power are spinning this room into being at this very moment."
"Wait, wait," I said. "This room is here by itself. I am not creating it. I have nothing to do with it."
Don Juan did not seem to be concerned with my argumentative protests. He very calmly maintained that the room we were in was brought to being and was kept in place because of the force of everybody's ring of power.
"You see, "he continued, "every one of us knows the doing of rooms because, in one way or another, we have spent much of our lives in rooms."
("מסע לאיכטלאן")
ואני תוהה:
מדוע לטרוח ולבנות בניינים וחדרים, להשקיע כסף, זמן, בטון... בזמן שאנו יכולים לשבת ו"לעשות" אותם, כלומר להתחבר אל העשייה שלהם?
==============
7.4.19
השאלה היא:
מדוע לא להתיישב על כסא ולטוות סביבך מסעדה, כפי שעשו קסטנדה ודון חואן בציטוט הנ"ל, במקום להשקיע כסף, זמן, בטון, להתלכלך...
ותהיית ההמשך היא: מדוע בכל פעם שאני הולך לאורך הרחוב אני טווה לאחרים בתים יפים, ואפילו משתדל שככל שהאנשים יותר חרה, "לעשות" להם בתים גדולים יותר, ועד היום לא טרחתי לעשות לעצמי גם כן איזה בית נאה :)
==============
8.4.19
דוגמה נוספת בספרות שלנו לבניית מבנים על ידי "עשייה", במקרה זה אולי "אי עשייה", נמצאת אצל טאישה, שמדידותיה או חישוביה את צורת ומבנה בית המכשפים אינם תואמים כאשר היא מבצעת אותם מתוך השטח ומחוצה לו. (עמוד 73)
לא ברור שם אם היא רואה את אגפי הבית האסורים עבורה לכניסה, או רק את החצרות.
==============
9.4.19
הבלוג הזה פונה, גם ביום זה של הבחירות, לבוחרים להאמין בתורה הטולטקית
(ולא לבוחרים להאמין לחולֵרוֹאיד זה או אחר המוכן להגיד כל מה שיגרום לכם להצביע עבורו)
הקטע הבא נכתב על ידי צבי מרק, חוקר של עגנון. ההדגשה שלי.
חוסר האמון הסלחני של החוקרים, נו, איזו התנשאות של החוקרים.
אבל לא זו הסיבה שהבאתי את הקטע, כי כמו שאומר קסטנדה, בכל הפרסומים תמיד מבצבץ האגו של הכותב ("צדו הפעיל").
אני רוצה להתייחס לקטע המודגש: שורש הנשמה.
אני תוהה: האם כל אלה השייכים לאותו שורש נשמה אינם מה שקרוי בתפישה הטולטקית "ישויות מחזוריות"? הדימוי הוא של חרוזים על חוט.
לדוגמה: האישה-נגואל, קרול טיגס, הייתה ישות מחזורית עם הממרה את המוות. לכן הוא כנראה "בלע" אותה.
דרך אגב, עגנון משלב ביצירותיו המון חוויות מסטיות. חלקן מתקשר בבירור למושגים טולטקיים.
ביצירה הקצרה הנ"ל "השיר שהושר", הוא מתאר חוויות של "קול לא קול" אשר בין היתר נשמע בנקיפת הזמן, ובעוד שתי דוגמאות המובאות שם. הקול המיוחד הזה נשמע על ידי המספר (עגנון כנראה) בבית כנסת של חסידי ברסלב בשכונת "שערי חסד" בירושלים (מזרחית לגן סאקר), מבנה קטן ורעוע שקיבל צו הריסה, ואולי כבר נהרס. שם נהג להתפלל עגנון, אולי בעקבות אותו ביקור המתואר ביצירה.
ואני אומר: איך אפשר להרוס מבנה ש"קול לא קול" כזה עולה בו מכתליו ומהקרקע?
==============
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה