A Lovely Way To Spend An Evening - Eddie Higgins Trio
השיר המקורי משנת 1943.
גירסה ווקאלית של שירלי בייסי.
הגירסה האינסטרומנטלית הנ"ל מוצלחת יותר בעיניי.
"Catching a breath of moonlight"
לירח השפעה רומנטית (אין הרבה שירי אהבה שאין בהם ירח, לא?), ורומנטיקה משרתת את הפונקציה הראשונה של האנרגיה המינית: הולדה.
אז בשירות מי משתי המערכות נמצא הירח, המערכת הטפילית אשר הציווי הביולוגי משרת אותה, או הרוח, שהציווי הביולוגי הוא עבורה חלק מהמלכודת? עבור הרוח, האנרגיה המינית ראויה לשמש לחלימה ולא להולדה.
הפותרים נכונה יזכו לפרס צנוע כי השאלה אינה קשה 😊
הפוסט יתחיל באיזור ההערות למטה.
החידה של הפוסט:
מה פירוש נטילת אחריות על הימצאותי בעולם הזה ("במדבר היפה"), האם אני הבאתי להימצאותי כאן?
האם לא הוריי הם שהביאו אותי הלום?
(בעזרת המניפולציות של הירח 😊)
**************
הערות ותוספות
10.4.19
בזמן שאנו ממתינים לקולות החיילים, ולקולות הצפים (של הימאים), הנה גירסה ג'זית נחמדה ל"דרך מלאת אהבה לבלות את הערב".
Freddy Cole
==============
10.4.19
הרומנטיקה המתוקה מובילה לציות לצו הביולוגי של הולדה, ואז המתיקות, ההתעלות והאהבה מתפוגגים ומגלים שאנחנו עם טיטולים מלאי קקי ומשכנתא ל-30 שנה.
זה מזכיר לי את המלכודת המוליכה לעולם הזה: נמשכים אל האור האלוהי הנפלא ומלא האהבה (גם כאן משחקת האהבה) ופתאום כבה האור ואנו מגלים שאנו בתוך גוף פיסי עם אישיות חוצנית שקיבלנו במתנה.
==============
11.4.19
אני עדיין "מכה מסביב לשיח" :)
"I have been beating around the bush all this time, insinuating to you that
something is holding us prisoner.
("צדו הפעיל)
כלומר, עדיין אינני מגיע לנושא הפוסט.
המפלגות החרדיות קיבלו 8 מנדטים כל אחת, כמדומני.
ו"אז" נשמעה האמירה: "8 זה מעל הטבע".
מכיוון שזה הצטלצל לי נכון בתפיסה הטולטקית (כפי שאני מבין אותה), 7 זה הטבע כי יש 7 עולמות לא-אורגניים המסודרים במבנה של קליפות בצל, ולדעתי הם מרכיבים את כל מה שנמצא בטבע, ולכן המספר 7 הוא כה יסודי בעולמנו. הרחבתי על כך בפוסטים בעבר עד לזרא.
"אז" יצאתי לבדוק מה מקור האמירה הזו ביהדות.
הגרשיים מעל "אז" הם בעלי משמעות. "אז" בגימטריה הוא 1 ו-7, אחד שמעל הטבע.
הדברים הבאים לקוחים מאתר "דבר תורה":
כל קילוסיו של משה היו ב-8 - עפ"י המדרש: כל פרקמטיא של משה הייתה ב"אז" אז בגימטריא = 8
הצלת נפשו ב"אז" - כשהגיע למלון בדרך למצרים: "אז אמרה חתן דמים אתה לי"
קינטורו ב"אז" התלונן על השליחות שקיבל - ו"מאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה"
קילוסו ב"אז" שירת הים כחזרה בתשובה על קינטורו - "אז ישיר משה"
עבודתו לפני מותו ב"אז" הבדלת ערי מקלט- "אז יבדיל משה..."
המהר"ל:
אז זה לא רק 8 אלא 1 שרוכב על 7 לומר שיש רק כח אחד שפועל על הבריאה - הטבע
אחד הרוכב על שבע - ראינו את האל שיווה ההודי הרוכב ממש על 7 סוסים.
ומאותו דף:
כלי יקר מבאר:
לא בכדי קרא ה' למשה ביום השמיני - מכיוון שמספר 7 הוא חול ומספר 8 הוא קודש
כפי שמובא ספרי החסידות: "שבע - זה טבע, שמונה - זה מעל הטבע"
יש שם עוד כל מיני עניינים הנסובים סביב המספר 8 ביהדות. לנקודה הבאה אני רוצה להתייחס:
הפסוק השמיני במזמור י"ט בתהילים הוא: "תורת ה' נאמנה מחכימת פתי"...
האם זה מזכיר לכם משהו מהספרות שלנו?
אני מהמר שלא. כי זה מסוג אינסוף הפרטים בספרות שלנו ההולכים לאיבוד בים המידע. דיברתי על כך לאחרונה.
אני מתכוון לאמירה מספרה של טאישה "חציית המכשפים":
"There is magic in this house, in the land, and in the mountains around this entire area. That's the
reason we chose to live here.
"In fact, that's also the reason you decided to live here yourself, even though you don't have the
slightest inkling of that being the reason for your choice.
"But this is the way it should be. You bring your innocence to this house and the house with all the
intent it stores turns it into wisdom."
(פרק 6)
פתי הוא כמובן תמים.
איך הופכים תמימות לחוכמה?
אני חושב שיש בכך רמיזה לכך שהחניכה היא ביסודה הולכת שולל.
ואת מי מוליכים שולל?
את הפתי, התמים, ובפועל, מוליכים שולל את הזקיף מטעם המערכת הטפילית שמוודא שאינך חורג מהמשבצת המוקצה לך.
עוד מאותו עמוד:
לבד מעבודת המקדש, מופיע המספר שמונה במצוות רבות נוספות: מילה ביום השמיני; שמונת הפתילים שבציצית; שמיני עצרת – הבא לאחר שבעת ימי הסוכות.
מה הפלא אם כן שאת חג מתן תורה נקבל לאחר שנספור שבע שבועות ודווקא ביום החמישים...
עוד כמה עניינים אחרונים הקשורים ל-8 מאתר חב"דפדיה:
ביום השמיני למילואים דווקא היה הגילוי אלקות, כיון שאור זה שהתלבש הוא אור שלמעלה מהגבלות הטבע, לכן היה זה דוקא ביום השמיני.
שמונה הוא גם מלשון "שומן", כלומר, חודר בכל פרט שבשמונה, כמו ששומן ("עסענץ" באידיש) חודר בכל פרט כי הוא התמצית של הכל, והוא "מפעפע בכל". שמן הוא בחינת החכמה. וזה שנמצא בכל מורה על גילוי אלקי שחודר בכל דבר ודבר בעולם ואפילו באבנים.
[ובספרות שלנו: הכוונה חודרת את הכל]
כמו כן שמונה הוא הגילוי של משיח, ולכן באחרון של פסח (היום השמיני) אוכלים את סעודת משיח, הדור השמיני שהוא בעצם הדור השביעי לאחר שדרוג לעידן חדש, הוא דור הגאולה.
==============
12.4.19
כדי לכתוב על הנושא שהכותרת מבטיחה, אני רוצה לבדוק כמה מקומות בכתובים, ועד עתה לא הזדמן לי לעשות זאת.
אני מעדיף לומר (הפעם) דברים מבוססים, ולא כאלה הנשענים על הזיכרון.
בינתיים אמשיך בפרפראות.
לכבוד הגעתנו לירח, אם כי לא בחתיכה אחת,
ובהמשך להערה הנ"ל אודות מעורבותו של הירח (ובעיקר אורו, לדעתי, הנראה והלא-נראה) באהבה רומנטית, ותרומתו הגדולה בכך לתחזוקת המלכודת שבה אנו נמצאים, שנאמר:
"וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה" (בראשית א):
אור הירח מתלבש בך
שבת שלום.
==============
12.4.19
האזנתי לסיפור של הבחור בסרטון הבא. הוא מספר על האינטראקציה שלו עם אדם בשם John Chang, הילר ובעל כוחות, מכשף, המתגורר באי ג'אווה באינדונזיה.
בזמנו, לפני כמה שנים, הבאתי לינק לסרטון ביוטיוב על צ'אנג. אני משער שהוא עדיין שם. מומלץ.
יש כמה עניינים בסיפורו שמזכירים עניינים דומים בספרות שלנו.
הנה כמה עניינים שהבחנתי בהם בסיפורו:
- אי אפשר למצוא את המכשף אם הוא לא מסכים לכך. מזכיר את האמירה של דונה מרסדס לפלורינדה ב"חלום המכשפה".
- הרוח של הגלדיאטור שהסתובבה במערה ביוון, ואותו צ'אנג גרם לה להתגשם וכך היא יכלה לשתות אלכוהול ולעשן. זה מזכיר את האמירה של המכשף אגוסטין ב"חלום המכשפה":
"אבותינו קבורים כאן," אמר אגוסטין והצטלב. "בלילות כמו זה, כאשר ירח מלא משנה את מרחק הקברים ומצייר צללים לבנים למרגלות עצים, אפשר לשמוע אנחות מעוררות רחמים וצלילי שקשוק של שלשלאות. גברים הנושאים את ראשיהם הכרותים מסתובבים כאן. אלה הם רוחות הרפאים של עבדים, אשר לאחר שחפרו בור עמוק כדי לקבור בו את אוצרות אדוניהם, נערפו ראשיהם והם נקברו עם הזהב. אבל אין צורך לפחד," מיהר אגוסטין להוסיף. "כל מה שהם רוצים זה קצת רום. אם תתני להם קצת, הם יגידו לך היכן קבורים האוצרות. (עמוד 180)
- יש במכשף אנרגיה זכרית ונשית אשר הוא מצליח ליצור ביניהן הרמוניה ושיתוף פעולה. זה מזכיר את האמירה ב"שבונו":
""אִירַמַמוֹ-ווה שוכב עם אישה באופן ששַפּוֹרִי עושה זאת. הוא לוקח אנרגיה מהאישה, אבל לא נותן דבר בתמורה." (עמוד 173)
וגם:
"שַפּוֹרִי הוא לא אדם רגיל. הוא לא ירצה אותך להנאתו. שַפּוֹרִי צריך את הנשיּות בגופו." היא נשכבה על גבה בערסל. "האם את יודעת היכן נמצאת הנשיות הזאת?"
"לא."
הזקנה הביטה בי כאילו חשבה שאני קשת תפיסה. "בתוך הנרתיק," אמרה לבסוף, כמעט נחנקת מצחוקה. (עמוד 245)
כשחיפשתי את הקטע הנ"ל על הרוחות המבקשות קצת רום, נתקלתי במיליון פרטים קטנים שנשכחו ממני. תזכורת לים המידע האינסופי שיש בספרות הזו.
==============
13.4.19
חומר למחשבה:
האם כל תובנה שאתה מגיע אליה, או מאמץ אותה, כלומר, כמו שאומרים בשירה: "מוצא לה הד בתוכך", מציינת דרגה מסוימת של חיבור אל הרוח?
מציינת נ.צ מסוים בדרך אל החירות?
אני נוטה לחשוב שכן.
אחרת, מה בתוכך מהדהד עם התובנה הזו? סתם מנגנון קפריזי של הדהוד? של הסכמה, של אמונה?
==============
13.4.19
חיזוק לרעיון הנ"ל:
אם המחשבות שעניינן תפיסת העולם הטולטקית (תובנות בתחום זה) מקורן במיינד האמיתי (הנפש האמיתית), ולא בהתקן הזר, אז קל לחשוב שיש מיתאם בין תובנות כאלה והתקדמות בדרך אל הרוח.
==============
12.4.19
כדי לכתוב על הנושא שהכותרת מבטיחה, אני רוצה לבדוק כמה מקומות בכתובים, ועד עתה לא הזדמן לי לעשות זאת.
אני מעדיף לומר (הפעם) דברים מבוססים, ולא כאלה הנשענים על הזיכרון.
בינתיים אמשיך בפרפראות.
לכבוד הגעתנו לירח, אם כי לא בחתיכה אחת,
ובהמשך להערה הנ"ל אודות מעורבותו של הירח (ובעיקר אורו, לדעתי, הנראה והלא-נראה) באהבה רומנטית, ותרומתו הגדולה בכך לתחזוקת המלכודת שבה אנו נמצאים, שנאמר:
"וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה" (בראשית א):
אור הירח מתלבש בך
שבת שלום.
==============
12.4.19
האזנתי לסיפור של הבחור בסרטון הבא. הוא מספר על האינטראקציה שלו עם אדם בשם John Chang, הילר ובעל כוחות, מכשף, המתגורר באי ג'אווה באינדונזיה.
בזמנו, לפני כמה שנים, הבאתי לינק לסרטון ביוטיוב על צ'אנג. אני משער שהוא עדיין שם. מומלץ.
יש כמה עניינים בסיפורו שמזכירים עניינים דומים בספרות שלנו.
הנה כמה עניינים שהבחנתי בהם בסיפורו:
- אי אפשר למצוא את המכשף אם הוא לא מסכים לכך. מזכיר את האמירה של דונה מרסדס לפלורינדה ב"חלום המכשפה".
- הרוח של הגלדיאטור שהסתובבה במערה ביוון, ואותו צ'אנג גרם לה להתגשם וכך היא יכלה לשתות אלכוהול ולעשן. זה מזכיר את האמירה של המכשף אגוסטין ב"חלום המכשפה":
"אבותינו קבורים כאן," אמר אגוסטין והצטלב. "בלילות כמו זה, כאשר ירח מלא משנה את מרחק הקברים ומצייר צללים לבנים למרגלות עצים, אפשר לשמוע אנחות מעוררות רחמים וצלילי שקשוק של שלשלאות. גברים הנושאים את ראשיהם הכרותים מסתובבים כאן. אלה הם רוחות הרפאים של עבדים, אשר לאחר שחפרו בור עמוק כדי לקבור בו את אוצרות אדוניהם, נערפו ראשיהם והם נקברו עם הזהב. אבל אין צורך לפחד," מיהר אגוסטין להוסיף. "כל מה שהם רוצים זה קצת רום. אם תתני להם קצת, הם יגידו לך היכן קבורים האוצרות. (עמוד 180)
- יש במכשף אנרגיה זכרית ונשית אשר הוא מצליח ליצור ביניהן הרמוניה ושיתוף פעולה. זה מזכיר את האמירה ב"שבונו":
""אִירַמַמוֹ-ווה שוכב עם אישה באופן ששַפּוֹרִי עושה זאת. הוא לוקח אנרגיה מהאישה, אבל לא נותן דבר בתמורה." (עמוד 173)
וגם:
"שַפּוֹרִי הוא לא אדם רגיל. הוא לא ירצה אותך להנאתו. שַפּוֹרִי צריך את הנשיּות בגופו." היא נשכבה על גבה בערסל. "האם את יודעת היכן נמצאת הנשיות הזאת?"
"לא."
הזקנה הביטה בי כאילו חשבה שאני קשת תפיסה. "בתוך הנרתיק," אמרה לבסוף, כמעט נחנקת מצחוקה. (עמוד 245)
כשחיפשתי את הקטע הנ"ל על הרוחות המבקשות קצת רום, נתקלתי במיליון פרטים קטנים שנשכחו ממני. תזכורת לים המידע האינסופי שיש בספרות הזו.
==============
13.4.19
חומר למחשבה:
האם כל תובנה שאתה מגיע אליה, או מאמץ אותה, כלומר, כמו שאומרים בשירה: "מוצא לה הד בתוכך", מציינת דרגה מסוימת של חיבור אל הרוח?
מציינת נ.צ מסוים בדרך אל החירות?
אני נוטה לחשוב שכן.
אחרת, מה בתוכך מהדהד עם התובנה הזו? סתם מנגנון קפריזי של הדהוד? של הסכמה, של אמונה?
==============
13.4.19
חיזוק לרעיון הנ"ל:
אם המחשבות שעניינן תפיסת העולם הטולטקית (תובנות בתחום זה) מקורן במיינד האמיתי (הנפש האמיתית), ולא בהתקן הזר, אז קל לחשוב שיש מיתאם בין תובנות כאלה והתקדמות בדרך אל הרוח.
==============
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה