החלפת היועץ

שיר מ-1957
אנחנו באפריל.
היזהרו ממלכודות רומנטיות.

April love is for the very young
Every star's a wishing star that shines for you
April love is all the seven wonders
One little kiss can tell you this is true

לפי מילות השיר, ועל רקע המעורבות הרומנטית של הירח שהוזכרה בפוסט הקודם, צריך להיזהר ממלכודות רומנטיות לא רק מצד הירח, אלא גם מהכוכבים.

ושבע הפלאות (מיסודם של 7 העולמות הלא אורגניים) שמתכנסים לתוך נשיקה?

אפריל הוא זמן מסוכן :)

****

המוות הוא יועץ.

בעצם, צריך להכתיר אותו לכזה.

מי הוא היועץ הנוכחי, שאותו צריך להוריד מהתפקיד ולהחליפו במוות?

לא אמרח את התשובה כמו בפוסט הקודם. הציטוט מוכן אצלי, אבל אני ממתין אתו כדי לאפשר זמן למחשבה.

בשביל חלק מאיתנו זה עשוי להיות פרט מאינסוף פרטי המידע שבספרים שנשתכח כמעט מיד עם הקריאה אותם.

נ.ב. לא שכחתי את הפוסט הקודם אודות נטילת האחריות להימצאותנו כאן. זהו חוב שלי.

עד אז אתם פטורים מנטילת אחריות זו. 😊

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות 

15.4.19

התשובה לחידה נמצאת ב"סיפורי עוצמה" פרק 11: "האסטרטגיה של המכשף".
============ 
16.4.19

הנה הקטע.
היועץ הרגיל שלנו הוא הרחמים העצמיים. הוא לא טבעי, אלא לוּמדנו להכתירו במאמצים רבים.

"Although you're not aware of it, you had to work your head off to make that feeling a natural one," he said. "By now there is no way for you to recollect the immense effort that you needed to establish self-pity as a feature of your island. Self-pity bore witness to everything you did. It was just at your fingertips, ready to advise you.

Death is considered by a warrior to be a more amenable adviser, which can also be brought to bear witness on everything one does, just like self-pity, or wrath. Obviously, after an untold struggle you had learned to feel sorry for yourself. But you can also learn, in the same way, to feel your impending end, and thus you can learn to have the idea of your death at your fingertips. As an adviser, self-pity is nothing in comparison to death."

זה מעורר רושם שישנו מושב (כס) השמור ליועץ, משם הוא עוקב אחרינו, עֵד לכל מעשינו (העשייה שלנו). החברה העניקה את המקום לרחמים העצמיים, או לזעם, והלוחם צריך להעניק אותו למוות.

לדעתי, מבחינה מטפיסית, הישויות האלה, הרחמים העצמיים והמוות, הן המיינד הטפילי והכפיל.

אבל דון חואן מדבר במפורש על לחוש את סופך; המוות כסוף החיים, לא כיישות, אם כי במקומות אחרים הוא מדבר עליו כיישות (נוקש על כתפך כשהגיע הזמן, יועץ לך, יושב איתך על המחצלת...). 

תשובתי: בסוף החיים נמצא הכפיל, אליו מגיעים בכל מקרה, בדרך כלל לזמן קצר. 

המחשבה על סוף החיים, היא מחשבה על סוף האישיות שלך, ושם נמצא גם הכפיל. כדי להכתיר את השני צריך לסלק את הראשון.

כלומר, המחשבה על מוץ היא שער(ון) אל כפיל.

נאמר במרומז בקטע הנ"ל ששניהם נמצאים בקצות האצבעות שלנו, הרחמים העצמיים והמוות (ועל פי ההצעה שלי: הטפיל והכפיל). 

נתקלנו כבר במשהו אחר הנמצא בקצות האצבעות שלנו. מה?

עוצמה.

זה משתלב עם ההצעה שלי, וכבר הצעתי זאת בעבר, העוצמה היא הרוח, והכפיל הוא כנראה חלק שלה. אבל צריך לסלק את הרחמים העצמיים מאותו כס כדי שהכפיל יתפוס אותו. 

היכן נמצאת עמדת המעקב הזו, הכס הזה?

בקצות אצבעותינו.

============ 
16.4.19

"הים האכזר - ספר חובה למצילים".
יש לי הרושם שמעט מאד מצילים בישראל קראו אותו :)
סיימתי אותו בשעה טובה.
אפשר היה לטעמי להוריד שליש מאורכו. 450 עמודים לספר, צריך להיות ספר מיוחד מאד בשביל להצדיק אורך כזה. והוא לא כזה.
כמו שכתבתי לגביו, השפה הארכאית סקרנה אותי, אבל היא אתגר לא קטן לקורא.
"הרַשע בסיפור הוא הים, הים האכזר, שבני האדם עשו אותו עוד יותר אכזר".

נקפוץ רגע לטולטקים:
אם כבר הזכרנו אכזריות, ובפוסט לעיל גם רחמים עצמיים.
חוסר רחמים, ruthlessness, (כמדומני שבחלק מהספרים תורגם באופן לא מדויק כ"אכזריות", כפי שהציטוט הבא יוכיח) הוא "התרופה" לרחמים העצמיים, שהם שורשם של החשיבות העצמית, ובאופן כללי: שורש כל רע.

"For a sorcerer, ruthlessness is not cruelty. Ruthlessness is the opposite of self-pity or selfimportance. Ruthlessness is sobriety."

מעניינת דקות ההבחנה בין חוסר-רחמים לאכזריות, לא?

***

הספר יצא לאור ב-1951 והסרט על פיו ב-1953. התרגום העברי ב-1955.

הנה טריילר של הסרט.

לא צפיתי בסרט, אבל אם אין לך עניין מיוחד בספר בעל תרגום ארכאי ו/או בעלילה העשירה יותר שבגירסת הספר, אני משער שהסרט עשוי להספיק לך.
============ 
17.4.19

מעט שעשועים מיתולוגיים:
הפסל הבא, בעל ראש השור, מתאר את אל השמש שַמַש, שנמצא באוּר ׁבמסופוטמיה (אור כשדים, עיר הולדתו של אברהם אבינו). נתקלתי באמירה שזהו נֶבֶל, אבל לא בדקתי.

אם, כפי שהצעתי, השמש היא הנשר (העיט), אז מה שיוצא ממנו בכחול אלה הן ההאצלות. הן מזכירות מאד את (מה שלדעתי מייצג את) ההאצלות של קצאלקואטל, הזרמים (לכאורה) והמערבולות שעל גופו.

ואם זהו נבל, אז מהו קול הפריטה על ההאצלות?
קול הראייה (נאמר במפורש).

בעבר הצעתי שהמערבולות הן הכח המתגלגל, או נקודות מאסף.
============ 
17.4.19

כשערכתי עכשיו סיבוב קצר על תמונות של קצאלקואטל באינטרנט, בשביל ההערה הקודמת, נתקלתי בזאת.
אבל אינני בטוח שהיא אותנטית, שאיננה יצירה מודרנית.

יונק הדבש, נתקלנו בו לא מעט ב"שבונו", ההֶקוּרַה של יונק הדבש.

בצמוד לתמונה הבאה נאמר שיונק הדבש היה האל העליון בפנתיאון האצטקי. אל השמש והמלחמה ("הכל נמצא במלחמה" - הפילוסוף הרקלייטוס).

============ 
18.4.19

פסוקו של יום
מתוך "מעבר החצייה של המכשפים" של טאישה אבלאר פרק 8:

הטריגר להבאת הקטע הן שתי השורות הראשונות, אבל כמו בדרך כלל, קשה להגביל את הציטוט :)

The voice of the spirit is an abstraction that has nothing to do with voices, and yet we may at times hear voices.

She said that in my case, since I was raised a devout Catholic, my own way of readapting my inventory would be to turn the spirit into a sort of guardian angel; a kind, protective male that watches over me.

"But the spirit is not anybody's guardian," she went on:

"It is an abstract force, neither good nor evil; A force that has no interest whatsoever in us, but that nevertheless responds to our power.

"Not to our prayers, mind you, but to our power.

"Remember that the next time you feel like praying for forgiveness!"

I asked, alarmed, "But isn't the spirit kind and forgiving?"

Clara said that sooner or later I was going to discard all my preconceptions about good and evil; God and religion, and think only in terms of a completely new inventory.

מכיוון שה-USB במחשב שלי נדפק כבר לפני למעלה מחצי שנה, אני מביא ציטוטים רק באנגלית ומשתדל לציין את הפרק ממנו מובא הציטוט.

כלומר, זה נכפה עליי, אבל יש לזה יתרונות :)

אז מדוע הפרעתי לשנתכם המתוקה?

כדי להזכיר לכם שפוסט או שניים אחורנית הזכרתי את הסופר ש"י עגנון ששמע קול לא קול בבית הכנסת של חסידי ברסלב בירושלים. (בשילוב של עוד כמה חוויות פאראנורמליות כמו: חיוך כיישות נפרדת)

האם הוא שמע את קול הרוח?

לגבי הקטע הנ"ל מטאישה,
רשימת המלאי האנושית שלה גרמה לה לקטלג את החוויה כקול מדבר (voice),

ורשימת המלאי הקתולית שלה גרמה לה לקטלג את קול הרוח כקול של מלאך מגן, וזו הסיבה לדעתי שהנגואל (דון חואן) הוא עבורה ג'ון מייקל - שפירושו על פי הצעתי: יוחנן המטביל והמלאך מיכאל.

שימו לב שברשימת המלאי החדשה אין מקום למושגים טוב ורע, אלוהים ודת.

============