הקטע המוסיקלי המקסים הבא כבר התארח בבלוג הזה בעבר הרחוק, אבל לא נַס ליחו, והוא משתבח עם הזמן ועם ה-unfolding של היצירה עצמה.
מוזמנים להצטרף בפזמון, או לפחות לתת לגופכם להמציא לה מעבר קסום.
ב"כח השקט" ישנו פרק שזכה לשם: "הסלטה של המחשבה".
בעברית תורגם "דילוג רב של המחשבה". המורה לעברית הייתה נותנת למתרגם ציון יפה מאד. הרוח הייתה נותנת לו "נכשל" ולך תביא את ההורים.
הספר החשוב הזה תורגם באופן קטסטרופלי, הושמטו בו חלקים (הבאתי דוגמה בפוסט הקודם), בין היתר לתוכן העניינים הוענקה גזרה צרה, ולך תמצא את פרקי המשנה בספר ללא הופעתם בתוכן העניינים.
הסלטה של המחשבה אל ה- inconceivable תורגם כ"אל זה שהוא מעבר להשגה". על מנת להבהיר את הדברים לקורא העברי: המילה המקורית עניינה concepts, כלומר מושגים, שהם אבני הבניין של המחשבה.
כלומר מדובר כאן על סלטה (לדעתי, לאחור) של המחשבה אל מעבר למחשבה.
There was some part of me
that could transcend my rationality and understand and explain, beyond the level of metaphor, a
somersault of thought into the inconceivable. The trouble was that part of me was not strong
enough to surface at will.
I said as much to don Juan, who laughed and commented that my awareness was like a yo-yo.
Sometimes it rose to a high spot and my command was keen, while at others it descended and I
became a rational moron.
(עמוד 104בספר העברי)
"הסלטה של המחשבה אל הבלתי מושגי היא [...] הירידה של הרוח, האקט של פריצת מחסומי התפישה שלנו, זהו הרגע שבו מגיעה התפישה של האדם אל גבולותיה." (עמוד 105)
בתרגום העברי כתוב בטעות: "הרגע שבו מגיעה המחשבה של האדם לקצה גבולה" וזה לא נכון.
וגם כתוב: העשייה שבה נפרצים..." במקום האקט, הפעולה. עשייה היא מושג בעל מובן טולטקי ייחודי.
"טוב מראה עיניים"
אם מישהו/י ייזכר בקסטנדה כענק המהלך במדבר כשאחריו ואחרי דון חואן עוקב יגואר, הוא ימצא אותי שם.
האם מישהו יכול למצוא את הענק המסתתר בתמונה?
באיזה ספר מופיע סיפור היגואר והענק?
ניחשתם.
שבת שלום.
**************
www.toltec.co.il
*
הערות ותוספות
==========
27.9.19
רמז: קסטנדה הפך את עצמו לענק בגובה 3 מטרים (עשרה רגל).
האם קל יותר עכשיו למצוא ענק במימדים אלה בתמונה ? :)
*****
היום מתחרה הנציגה שלנו באליפות העולם באתלטיקה, המתקיימת בדוחא, בריצת המרתון, לוֹנַה צֶ'מטַאי סַלפֶּטֶר, קנייתית לשעבר הנשואה למאמן הישראלי שלה, דן סלפטר.
לונה מחזיקה בתואר אלופת ישראל בכל הריצות מ-1500 ומעלה, הישג בלתי נתפש. היסטוריית הריצה שלה מרתקת, ולאחרונה היא שברה שוב ושוב את שיאיה.
יש לה סיכויים טובים להשיג מדליה בתחרות זו, כלומר להגיע בין שלושת הראשונות.
התחרות מתקיימת בחצות הלילה לפי השעון שם, בגלל החום העצום במשך היום, דבר שיהווה אתגר לרבות מהרצות (מקצה הגברים יתקיים בעוד כשבוע, גם בחצות הלילה. היו לנו שלושה נציגים בריצה זו ושניים פרשו ברגע האחרון בגלל בעיות בריאות. בכל מקרה, המתחרים אינם בעלי הישג המעורר תקווה למדליה, כמו אצל לונה).
בכל מקרה, היא כבר השיגה את כרטיס הכניסה שלה לאולימפיאדה בטוקיו בשנה הבאה.
אבל לנו חשוב יותר כרטיס הכניסה לחוסר הרבב, שהוא גם כותרתו של פרק נוסף ב"כוח השקט".
=============
27.9.19
הסלטה של המחשבה מופיעה גם ברשימת הזהויות הבאות, ללמדך שהנחיתה בסיום הסלטה היא ברוח, בכוונה, כלומר בבלתי מושגי (=בלתי ניתן לחשיבה).
עמוד 191 בעברית, ממש לפני תחילת הפרק.
צמד המילים האחרון הוא טעות תרגומית: צריך להיות "שאי אפשר לחשבו", ולא "שאי אפשר לתופשו".
הנה המקור באנגלית:
"The third point of reference is freedom of perception; it is intent; it is the spirit; the somersault of
thought into the miraculous; the act of reaching beyond our boundaries and touching the
inconceivable."
=============
28.9.19
פסוקו של יום
"[דונה מרסדס:] למכשפות יש מעט מאוד קשר
רגשי להורים או לילדים. עם זאת, הן אוהבות אותם בכל מאודן, אבל רק
כאשר הן נמצאות במחיצתם, ואף פעם לא, מהרגע שהן מפנות את גבן
ללכת." (חלום המכשפה" עמוד 68)
הפניית הגב כדי להסתלק, אומר עבדכם, היא עבורן אקט של שינוי הכוונה, סוויץ' הִתכַּוונוּתי.
זוהי הסטת המבט במובן כפול. כידוע, העיניים מוליכות את הכוונה.
אפשר לומר שעבורן הפניית הגב כדי להסתלק היא טקס.
אני חייב תשובה לגבי המשותף שבין זה שראוי לחיות למענו וזה שראוי למות למענו.
אבל זו שאלת טריוויה, אז לא בוער, ממילא כולם זוכרים זאת :)
פינת הספורט
מירוץ המרתון אתמול בלילה היה כישלון מבחינת לונה הישראלית. תנאי מזג האוויר הקיצוניים: 33 מעלות פלוס 76 אחוזי לחות, גרמו למחצית מהרצות לפרוש במהלך הריצה ולא לסיים את המירוץ. לונה נכנעה בקילומטר ה-32 כשהייתה במקום חמישי, קרובה מאד לרביעיה שלפניה.
אני משער שבעקבות המירוץ הזה של הנשים רבים מהמתחרים הגברים ישקלו מחדש אם להשתתף בו, ואולי אפילו מארגני האליפות יבטלו אותו.
=============
28.9.19
כשאני בודק עכשיו את הנוסח המקורי האנגלי של הקטע הנ"ל מ"חלום המכשפה", וכקורא המעניק ערך חשוב ביותר למובן המילולי של הדברים בספרות זו, אני סבור שהייתי צריך להוסיף בהערת שוליים את הנוסח האנגלי.
מה שתרגמתי כ"נמצאות במחיצתם" הוא באנגלית facing them, וזה יוצר ניגוד חד יותר ל"מסובבות את גבן".
כלומר, ייתכן והאמירה של דונה מרסדס היא אפילו קיצונית יותר: המכשפות מעניקות תשומת לב, אהבה... רק כאשר אהוביהן נמצאים לפניהן, במובן המילולי של פניהן, בשדה התפישה החושי שלהן:
witches have very little attachment to parents or
children. Yet, they love them with all their might but only when they are facing them,
never when they turn their backs."
=============
28.9.19
אף פעם לא יכול לומר שלום.
נשמע כמו בעיית אחיזה, attachment .
השיר הווקאלי הוא מ-1971. הנה תזכורת לגירסה מפורסמת מ-1975.
על רקע הגירסה המקורית אפשר להעריך את הגירסה הג'אזית.
=============
29.9.19
חידת הטריוויה, מה שראוי למות למענו ומה שראוי לחיות למענו.
הקשר בין השניים מופיע ב"צדו הפעיל של האינסוף".
אביא את הקטע באנגלית כדי לחסוך זמן :)
Don Juan believed that my indebtedness to Sho Velez was imperishable, that he was the only one
who had ever taught me that we must have something we could die for before we could think that
we have something to live for.
"If you have nothing to die for," don Juan said to me once, "how can you claim that you have
something to live for? The two go hand in hand, with death at the helm."
(בעברית, עמוד 237 שורה אחרונה ואילך)
לדעתי התרגום של הסוף צריך להיות: כשהמוות יושב על ההגה (ומכוון את הליכתם), ולא כשהמוות "מוביל בראש".
מדוע המוות מכוון? כי הוא יודע את הדרך, ולכן הוא יכול להיות יועץ.
המילה imperishable רומזת שהאירוע עם שוֹ וֶלֶז (השיט בנחל התת קרקעי) הוא אירוע השייך לאלבום האירועים הראויים להיזכר. אלבום שילווה את הלוחם מעבר לעולם הזה, כי הוא אוסף אירועי המפגש עם הרוח, שיעורי הרוח, הליבות המופשטות של הכישוף.
מהו הצמד הזה עבור הלוחם? או מהו זה שמכיל את שתי הפנים הללו?
החירות? החיבור אל הרוח?
************
ובפינת המוסיקה (מלכת האמנויות), אשר מהלכת שלובה יד ביד עם מלכת המדעים (המתמטיקה) כשההרמוניה יושבת על ההגה.
Bird Of Figment - Beauty In The Mundane
יופי של שיר ויופי של מילים
ציפור שהיא פרי הדמיון (ציפור החירות? ממה היא ניזונה? נכון, מחוסר הרבב)
היופי בארצי (שלעתים הוא מלכודת)
חג שמח.
=============
29.9.19
את כל כריכות ספרי קסטנדה כמדומני יצר ועיצב דני קרמן. לא שאני מתלהב מהם, בדרך כלל. מצַער במיוחד שלעתים יש בכריכה תמונה של יצירה שלא טרחו לציין את מקורה, כגון הכריכה המעניינת של "האש מבפנים", שהקורא עוד עלול לחשוב שמר קרמן התחיל לצייר בסגנון התרבויות הקדומות של מרכז אמריקה, או שזהו תצלום של יצירה קדומה.
דרך אגב, איתרתי בזמנו באינטרנט את האמן שיצר אותה. היא יצירה חדשה, לא עתיקה.
מה לגבי הכריכה של "צדו הפעיל" בעברית?
בעותק שיש לי בעברית ישנה מדבקה שכנראה מסתירה את שם המעצב, ולא בא לי לקלף אותה.
בכל אופן, לא נאמר מה מקור התמונה.
בעקבות הדברים בהערה הקודמת, אנו יכולים לקרוא לתמונה:
המוות היושב על ההגה.
מה הטעם במתן שם לדבר?
זה עשוי לחרות בזיכרוננו את התובנה אודות המוות המכוון את הצמד הנ"ל.
דרך אגב, אני מאמין שהכריכות המקוריות נושאות משמעויות חשובות, כלומר הן עוצבו בקפידה, כמו כל מילה בספרים.
=============
30.9.19
ישנו מקרה מפורש בספרים שלנו שבו קסטנדה מוכן להקריב את עצמו למען משהו או מישהו. מהו המקרה?
תשובה
דון חואן סיפר שישנה מכשפה קטלנית, דבר הנרמז כבר בשמה: לה-קטלינה 😊, שמנסה לחסל אותו, וקסטנדה יוצא למלחמה כנגדה תוך ידיעה שהוא מסכן את חייו. דנתי בעבר באינטראקציה הזו שלו עם לה קטלינה: הירי בשחרור על הגג, הניסיון לנעיצת רגל חזיר בבטנה, הבריחה שלו ממנה בחשיכה כשהיא חוצה את דרכו שוב ושוב...
אבל הנכונות למות היא חוט המלווה (או מנחה, כנהג על הגה) את כל החניכה של קסטנדה. דון חואן אמר לו פעם: כשאתה בא אליי, אתה צריך להיות מוכן למות.
כל קרב להשגת פיסת ידע ועוצמה הוא קרב לחיים ולמוות. רק מה שהמוות נגע בו יש בו עוצמה.
הנכונות למות היא כנראה אספקט של ההמתנה למוות, שהיא, לפרשנותי, ההמתנה לרצון. וכמו שנרמז לעיל: צריך שיהיה לנו משהו למות למענו לפני שנוכל לחשוב שיש לנו מה לחיות למענו. כלומר, המוות מקדים. לדעתי, גם במקרה של ההמתנה לרצון ולמוות: צריך להשתחרר מסיפור החיים הזה, כלומר לשחרר את נקודת המאסף ממקומה, פירוש הדבר למות, ואחר כך באמצעות הרצון לקבע את נקודת המאסף במקום חדש.
הצמידות הזו בין החיים למוות יסודה, לדעתי, בצמד הכוחות הצמודים זה לזה: הכח המתגלגל והכוח ההודף (tumbler, תורגם לעברית כהודף, אבל אולי צריך לומר מגלגל? הכח המתגלגל והכח המגלגל והודף), הם צמודים מאד מאד זה לזה, אבל הם אינם זהים. הראשון מעניק: כח, כיוון, מודעות, חיים. השני מביא למוות, הרס הפקעת.
כאן המוות הוא השני בצמד.
נראה שהרואים החדשים עושים שימוש בפער הזה שבין צמד הכוחות כאשר הם מתכוונים לכלות את עצמם באש מבפנים:
By becoming familiar with the rolling force through the mastery of intent, the new seers, at a given moment, open their own cocoons and the force floods them rather than rolling them up like a curledup sowbug. The final result is their total and instantaneous disintegration.
(כל הדיון כאן בכח המתגלגל מתייחס לפרק בשם זה ב"האש מבפנים")
איך יודעים שהקטע הנ"ל מתאר את האש מבפנים?
לפי משפט ההמשך:
I asked him a lot of questions about the survival of awareness after the luminous being is consumed by the fire from within.
ללמדך, אפילו אמירה כזו לא ניתנת במתנה, אלא ברמיזה.
התורה הטולטקית עוסקת המון במוות ובחשיבותו העצומה. הדיון כאן עוזר להבהיר מדוע. המוות הוא הכוח המשחרר את האחיזה והרצון הוא הכוח האוחז.
ומי מוליך את הצמד הזה?
לדעתי הכוונה.
=============
30.9.19
דרך אגב, המילה tumbler, הכוח המגלגל והודף (הממית), מציינת באנגלית גם לוליין, כמו בקרקס, אחד שמבצע סלטות וכדומה.
האם בפוסט זה הוזכר לוליין? :)
אם כך, האם בסלטה לאחור של המחשבה אל הכוונה נעשה שימוש בכוח המגלגל והודף?
=============
1.10.19
מחר, יום רביעי ה-2.10.2019, הוא (כנראה) יום עוצמה.
הרעיון של ימי עוצמה המופיעים במחזוריות של 18 יום מופיע בראיון ארוך מאד שנתן קסטנדה לעיתונאית ארגנטינאית, כמדומני. ראיתי שהראיון אפילו יצא כספר בגרמנית.
יש לי כוונות לתרגם אותו כמובן. עדיין לא קראתי אותו.
אני תוהה אם אכן מדובר בכל שעות היום ה-18. ייתכן לדעתי שרק בשעות הזריחה והשקיעה, כי לדעתי הרוח איננה חלק מהמחזור הטבעי, אלא מבצבצת במעברים שבין היום והלילה. (נראה שהבצבוץ הזה הוא בכל זאת מחזורי)
אם מדובר במעבר יחיד כזה רק בזריחה, אז המחזור הוא של 17 יום +הזריחה של היום ה-18, וזה משבש את כל הספירה הנ"ל.
אם המעבר היחיד הוא השקיעה, אז אין פגיעה בספירה של 18 יום.
תזכורת (חייבים להרבות בתזכורות), 18 יום הוא כנראה מספר החיבורים שבין הגוף הפיסי והכפיל, 18 אבנים (שנקראו מיתרים) הושלכו מדון חואן אל קסטנדה מראש הגבעה אל תחתיתה ונוצרו שני מעגלים בני 18 אבנים כל אחד.
18 פעמים, כמדומני, נע קסטנדה בין העולמות במהלך הקפיצה לתהום. 18 הקשות עם האצבע הקישה טאישה אבלאר על עורפה בסמוך לאוזניה כדי לפתוח את אוזניה לשמיעת הרוח. כפי שהצעתי בעבר, היא פגשה לוחמים שונים ב-18 מקומות/מימדים שונים והם עזרו לה בניתוק החיבורים הללו במהלך הדאייה המופשטת (שהיא המקבילה לקפיצה לתהום).
אפרופו קשת בענן, שהיה הנושא בפוסט הקודם. ישנם מקומות קדומים בארץ הקרויים בית שמש (יש כמה) ובית ירח. אבל בית קשת הוא ישוב מודרני, קיבוץ בגליל התחתון, נוסד על ידי הפלמ"ח, כמדומני. מקור השם הוא בקשת אחרת: "ללמד בני יהודה קשת".
אני מהמר שהיו ישובים קדומים בשם "בית קשת", כי הרי הקשת בענן יוצאת משתי מקומות בארץ ומטפסת לשמים, ומהיכרותנו עם המחשבה האנושית, אפשר לצפות שמישהו כבר יכנה מקומות כאלה "בית קשת". לי לא ידוע על מקומות כאלה, אבל ייתכן מאד והיו.
אני קורא בשעות הפנאי את "לכבות את האהבה" של יוכי ברנדס. היא יודעת לכתוב סיפור. מה ששבה את תשומת לבי ולכן נכנסתי לתוכו היה הקשר לכת מדבר יהודה.
אם יהיו לי רשמים בעלי ערך לגבי הספר אביאם בפוסט. בכל מקרה, מהספר למדתי שהפירוש של העיר קוניטרה בגולן, שהיום היא נטושה, פירושה קשת.
=============
30.9.19
דרך אגב, המילה tumbler, הכוח המגלגל והודף (הממית), מציינת באנגלית גם לוליין, כמו בקרקס, אחד שמבצע סלטות וכדומה.
האם בפוסט זה הוזכר לוליין? :)
אם כך, האם בסלטה לאחור של המחשבה אל הכוונה נעשה שימוש בכוח המגלגל והודף?
=============
1.10.19
מחר, יום רביעי ה-2.10.2019, הוא (כנראה) יום עוצמה.
הרעיון של ימי עוצמה המופיעים במחזוריות של 18 יום מופיע בראיון ארוך מאד שנתן קסטנדה לעיתונאית ארגנטינאית, כמדומני. ראיתי שהראיון אפילו יצא כספר בגרמנית.
יש לי כוונות לתרגם אותו כמובן. עדיין לא קראתי אותו.
אני תוהה אם אכן מדובר בכל שעות היום ה-18. ייתכן לדעתי שרק בשעות הזריחה והשקיעה, כי לדעתי הרוח איננה חלק מהמחזור הטבעי, אלא מבצבצת במעברים שבין היום והלילה. (נראה שהבצבוץ הזה הוא בכל זאת מחזורי)
אם מדובר במעבר יחיד כזה רק בזריחה, אז המחזור הוא של 17 יום +הזריחה של היום ה-18, וזה משבש את כל הספירה הנ"ל.
אם המעבר היחיד הוא השקיעה, אז אין פגיעה בספירה של 18 יום.
תזכורת (חייבים להרבות בתזכורות), 18 יום הוא כנראה מספר החיבורים שבין הגוף הפיסי והכפיל, 18 אבנים (שנקראו מיתרים) הושלכו מדון חואן אל קסטנדה מראש הגבעה אל תחתיתה ונוצרו שני מעגלים בני 18 אבנים כל אחד.
18 פעמים, כמדומני, נע קסטנדה בין העולמות במהלך הקפיצה לתהום. 18 הקשות עם האצבע הקישה טאישה אבלאר על עורפה בסמוך לאוזניה כדי לפתוח את אוזניה לשמיעת הרוח. כפי שהצעתי בעבר, היא פגשה לוחמים שונים ב-18 מקומות/מימדים שונים והם עזרו לה בניתוק החיבורים הללו במהלך הדאייה המופשטת (שהיא המקבילה לקפיצה לתהום).
אפרופו קשת בענן, שהיה הנושא בפוסט הקודם. ישנם מקומות קדומים בארץ הקרויים בית שמש (יש כמה) ובית ירח. אבל בית קשת הוא ישוב מודרני, קיבוץ בגליל התחתון, נוסד על ידי הפלמ"ח, כמדומני. מקור השם הוא בקשת אחרת: "ללמד בני יהודה קשת".
אני מהמר שהיו ישובים קדומים בשם "בית קשת", כי הרי הקשת בענן יוצאת משתי מקומות בארץ ומטפסת לשמים, ומהיכרותנו עם המחשבה האנושית, אפשר לצפות שמישהו כבר יכנה מקומות כאלה "בית קשת". לי לא ידוע על מקומות כאלה, אבל ייתכן מאד והיו.
אני קורא בשעות הפנאי את "לכבות את האהבה" של יוכי ברנדס. היא יודעת לכתוב סיפור. מה ששבה את תשומת לבי ולכן נכנסתי לתוכו היה הקשר לכת מדבר יהודה.
אם יהיו לי רשמים בעלי ערך לגבי הספר אביאם בפוסט. בכל מקרה, מהספר למדתי שהפירוש של העיר קוניטרה בגולן, שהיום היא נטושה, פירושה קשת.
=============
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה