הכתיבה כתחבולה להעסקת המיינד

כמה מילים על הכתיבה ה"אובססיבית" (לכאורה) של קסטנדה לאורך כל שנות חניכותו, התנהגות שדון חואן עודד.

1. הכתיבה הייתה לו למגן, כי היא סיפקה לו שלווה.

המגנים לסוגיהם מופיעים ב"מציאות נפרדת". הצעתי לאחרונה, בפוסט "מוט לחימום והרגעה", שכפי הנראה אחיזה בפין היא גם כן מגן.

בשלב מסוים דון חואן מעודד אותו לכתוב ואף מגיש לו את הפנקס והעט, לפעמים גם כשלקסטנדה אין שום רצון לכתוב. במקרים אלה הכתיבה משמשת כמגן לסגירת הפירצה, the gap.

2. הסבר מעמיק ל"אחורי הקלעים" של הכתיבה של קסטנדה ניתן למצוא, לדעתי, במבוא לספרה של טאישה אבלאר "מעבר החציה של המכשפים", במבוא לספר:

"וגם, אימון האינטלקט הוא תחבולת מכשפים יעילה, על ידי העסקה מכוונת של המיינד בניתוח ובחשיבה, המכשפים חופשיים לחקור באין מפריע, שדות אחרים של תפיסה. במילים אחרות, כשהצד השכלי עסוק בדרישות אקדמיות פורמליות, הצד האנרגטי או הבלתי שכלי, שהמכשפים מכנים אותו "הכפיל", עסוק במילוי משימות כישוף. בדרך זו סביר שהמיינד החשדן והאנליטי יתערב פחות ואולי אף לא יבחין במתרחש במישור הבלתי שכלי."

(עמוד 13, בתיקונים קלים שלי)

אם נכונה ההשערה שיש לנו כאן הסבר לכתיבה של קסטנדה, אז ניתן להסיק שבזמן שהוא העסיק את המיינד הטפילי שלו בכתיבה, צד שמאל שלו קיבל את שיעוריו, או לפחות היה פנוי לכך.

חג שמח.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות

==========

13.10.19

שלווה (מגן)

ובגירסה ווקאלית

=============== 

15.10.19

כשנגואל מאחל לך כל טוב, למה הוא מתכוון?

הקטע הבא הוא מתוך "צדו הפעיל".

ברקע הדברים: חברו האנתרופולוג של קסטנדה, ביל, שהביא אותו אל דון חואן בתחנת האוטובוס בנוגאלס (עיירה בגבול ארה"ב מקסיקו), היה אז במצב בריאותי סופני, המוות כבר "נשף בערפו". 

"אם לא היית כה עסוק בעצמך ובבעיותיך, היית שם לב שזה המסע האחרון שלו. היית מבחין שהוא סוגר את ענייניו, מבקר את האנשים שעזרו לו, מברך אותם לשלום. חברך האנתרופולוג דיבר איתי פעם," המשיך דון חואן. "זכרתי אותו בבירור כזה, שלא התפלאתי כשהוא הביא אותך אליי בתחנת האוטובוס. לא יכולתי לעזור לו כשדיבר איתי. הוא לא היה האיש שחיפשתי*, אבל איחלתי לו רק טוב מתוך ריקנות המכשפים שלי, מתוך דממת המכשפים שלי**. משום כך אני יודע שבמסעו האחרון הוא הודה לאנשים בעלי חשיבות בחייו."

(בעברית עמוד 99)

* אם הוא היה האיש שהוא מחפש, הוא היה, כנראה, עוצר עבורו את המוות, כפי שעשה הנגואל אליאס לנגואל-לעתיד חוליאן.

**  I wished him well from my sorcerer's emptiness, from my sorcerer's silence

האם נגואלים מתעסקים באיחולים, בהבעת משאלות?

ברור (לי) שהנגואל או מתכוון או לא מתכוון, אבל הוא אינו מתעסק באיחולים, ועלינו גם לשלול את האפשרות שמא מדובר במקרה זה באקט חברתי להבעת ידידות וכדומה, כפי שמתכוונים לעתים קרובות בהבעת איחולים, כי הרי האיחול לא נאמר בקול. (נגואל יכול להביע איחולים בקול במסגרת ייקוש, אבל זה לא רלוונטי לעניינינו)

אם כן, מה עלינו להבין משימוש זה במילים? 

אני חושב שיש כאן רמז לדמיון שבין התכוונות והבעת מישאלה. כזכור התכוונות נעשית ממצב של שקט "פנימי". ("פנימי" באותו מובן ש"עצירת העולם" היא אירוע פנימי)

אז למה התכוון דון חואן באותם "איחולים"?

ייתכן שהוא עזר לביל להכיר בעובדת מותו הקרב וגרם לו, בכך או באופן ישיר, לנהוג כלוחם במסעו האחרון: להיפרד ולהודות למי שהיה משמעותי בחייו. בטרמינולוגיה של העידן החדש, מדובר אולי בהשתחררות מחובות קארמתיים.

=============== 

15.10.19

עוד קצת מוסיקה שתחשוף אותי :) אבל מה לעשות שאני לא רוצה לשמור אותה רק לעצמי.

Brian Simpson - I Remember When

=============== 

17.10.19

מכיוון שיש קהל למוסיקה שלי, הנה עוד משהו נחמד (במיוחד לליאורה), שלא הצלחתי לזהות אותו. הקלטתי אותו לפני שנים. אם קורא תועה, שנקלע לבלוג הזה שלא בטובתו, מצליח, הוא/היא מוזמן לשתף. אם לא, הוא ימשיך להיות עלום ולתפקד באותה מידת יעילות.

השם והתמונה (מעוררת ההשראה) הם בחירה זמנית שלי, לצורך העלאת השיר ליוטיוב.

=============== 

17.10.19

פסוקו של יום

=========

"A warrior takes his lot, whatever it may be, and accepts it in ultimate humbleness. He accepts in humbleness what he is, not as grounds for regret but as a living challenge.

"It takes time for every one of us to understand that point and fully live it

(לא הספקתי לבדוק, ייתכן ש"סיפורי עוצמה")

מהו האתגר ש"מסתתר" בגורלך?

=============== 

18.10.19

אתייחס בהמשך לשאלה ששאלתי בסוף ההערה הקודמת. לא שכחתי (זה לא אומר שבעתיד לא אשכח, או "אשכח" 😊). 

ההגיג להיום

========

מבט חטוף על האופן שבו מנהיג המוות את הלוחם

==================================

שנאמר: "המוות הוא [ה] יועץ".

יחוס שתי אמירות בספרות שלנו זו לזו עשוי, לעתים, לשפוך אור על כל אחת מהן.

1. "אם אין לך דבר למות למענו," אמר לי פעם דון חואן, "איך אתה יכול לטעון שיש לך משהו לחיות למענו? השניים הולכים יד ביד, כשהמוות יושב על ההגה" ("צדו הפעיל של האינסוף", עמוד 238)

2. "וכך, עם מודעות למוות, עם ריחוק רגשי, ועם עוצמת החלטותיו מכוון הלוחם את חייו באורח אסטרטגי. הידע על מותו [ו/או של מותו] מדריך אותו ועושה אותו מרוחק רגשית ותאב בשקט (silently lusty)." ("מציאות נפרדת", עמוד 138)

.

הערת אגב, סעיף 2 הוא הגדרה טובה מאד למושג "חוסר רבב", מבלי להתחייב שהיא הגדרה ממצה.

הרושם המתקבל משתי האמירות הוא שהמוות מכתיב את הדרך, הוא שאומר מתי לאחוז חזק ( = להשתוקק באופן שקט = להפעיל את עוצמת ההחלטה = להפעיל "כוונה בלתי כפיפה") ומתי לשחרר (ליצור ריחוק רגשי).

שבת שלום.

מהו השלום הזה (לכם)?

זה אותו אחד מ"עושה שלום במרומיו וגו." - כלומר, על פי הבנתי, הרמוניה. ואכן, לדעתי, מי שיכול ליצור הרמוניה במרומים, בין הכוחות הלא-אורגניים, יכול ליצור הרמוניה בינינו.

=============== 

18.10.19

הערה: בסעיף 2 תרגמתי "הידע על מותו [ו/או של מותו]".

מדוע?

ראשית כי יש אפשרות לשונית לתרגם כך,  The knowledge of his death

וכפי שטענתי בעבר: כדי שהמוות יוכל לייעץ ולהנהיג, צריך שיהיה לו ידע, לא?

=============== 
18.10.19

איך אפשר לצאת לשבת ללא זמר המרפרף על השפתיים ?!
עוד משהו של בריאן סימפסון, Dave Koz על הסקסופון.
גירסה יפה ל"הנערה מאיפנמה".

=============== 
19.10.19

מהו האתגר "המסתתר" בגורלך?
בעקבות הציטוט שהובא לעיל המורה לך לראות בגורלך אתגר ולא עילה לצער וחרטה.
אני בדיעה שהאתגר בגורלך הספציפי, הדמות שבה את/ה נמצא היום ("בימים טרופים אלה" 😊) הוא לשמור על ריחוק אמוציונלי: אין לנו עניין בעליות והירידות בעולמם של בני האדם, בגלים של הדרמה האנושית, אומר, פחות או יותר, דון חואן.
כלומר, האתגר הוא לא לקרקע את עצמך בגלל אחיזה רגשית בדברים.

אבל ישנו גם אתגר אחר ללוחם, אתגר שהוא לדעתי מעבר לגורלו הספציפי הנוכחי.
זהו האתגר להלך את הדרך, דרך עם לב, לכל אורכה. לדעתי, זוהי הדרך המוליכה פנימה אל ההאצלות הענבריות של המודעות, המהוות את הרוח.
האתגר להלך עד לסוף הדרך הוא משום, לדעתי, ככל שנכנסים עוד ועוד לתחום ההוא, כך מאבדים אחיזה בעולם הפיסי החושי.

דברים אלה הם הצעה פרשנית בלבד.

משהו לשובב את העין

===============