צחוקה המשחרר של הכלה

היום, יום ראשון, ה-20.10.19 הוא יום עוצמה, כנראה.

אני לא חושב שקריאת הספר "הכלה המשחררת" של א.ב.יהושע תעזור להבין את הכותרת.
מצד שני, אני מבטיח שקריאת "מתנת הנשר" עמוד 251 תעזור מאד.

אני מתכוון לַמַשַל שסיפר חנארו באירוע הפרידה של החבורה של דון חואן מחבורת החניכים.
הסיפור/בדיחה מספר/ת על בחורה כפרית שהלכה שבי אחרי פיתוייו של בחור עירוני חלקלק, אשר לא הופיע לטקס חתונתם ונעלם. כל שנותר לה הוא החזרזיר שלה, אותו עדיין לא שחטה לכבוד החתונה. עבורה זהו מקור לנחמה.
החניכים הם במצבה של הכלה הנבגדת, והפתרון היחיד שלהם הוא, לדעתו, גם כן לאחוז בחזירונים שלהם (יהיו מה שיהיו) ולצחוק כמו משוגעים. רק כך הם יוכלו להיחלץ ממצבם (מילולית: לשנות את מצבם).

המצב הטרגי של הכלה הוא, לדעתי, בכך שהיא איבדה את ערכה החברתי בעקבות אבדן בתוליה, ואולי גם את סיכוייה להינשא.

במה דומה מצב החניכים, העומדים להיוותר בעולם ללא מורים, למצבה של הכלה?
איך להבין את הצעתו של חנארו?


חג שמח.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות

==========

21.10.19

הפַּן הפיזי של הרוח
==============

שיר יפה לעידוד אהבת הארץ, אהובת הלוחמים.

"רק את לי ארץ אהובה, חסרה"
"את כמו תפילה, את לי כמו שיר"

אצלך כמו תמיד מילים ולחן: יאיר קלינגר

הקטע הבא, הכולל כמה דילוגים קטנים, לקוח מתוך סוף "סיפורי עוצמה", רגע לפני הקפיצה לתהום.

תרגום שלי.
הערה תרגומית: באנגלית האדמה מכונה it, כלומר לא זכר ולא נקבה. השתמשתי בלשון נקבה משום שאדמה היא נקבה בדקדוק העברי.

"אדמה [earth] זו, עולם זה, עבור הלוחם לא יכולה להיות אהבה גדולה יותר."
[...]
"רק אם אוהבים את האדמה הזו בלהט/תשוקה בלתי כפיפה [unbending passion] אפשר לשחרר את העצב" אמר דון חואן. "הלוחם תמיד שמח משום שאהבתו בלתי ניתנת לשינוי ואהובתו, האדמה [earth], מחבקת אותו ומעניקה לו מתנות שלא ניתן להעלות על הדעת. העצב שייך רק לאלה השונאים [דווקא] את מה שנותן מחסה ליישותם."
דון חואן שוב ליטף את את האדמה ברוך.
"ישות אהובה זו, המלאה חיים עד לאחרון כוכיה ומבינה כל רגש/הרגשה [feeling], השרתה עלי רוגע, ריפאה אותי ממכאוביי, ולבסוף, כשהבנתי לחלוטין את אהבתי אליה, היא לימדה אותי את החירות."
[...]
ללא אהבה יציבה [unwavering, ללא עליות ומורדות] לישות שנותנת לך מחסה, להיות לבד פירושו להיות בודד.
"רק האהבה לישות נשגבה זו יכולה להעניק חירות לרוחו של הלוחם; וחירות היא שמחה, יעילות ומשוחררות [abandon, הפקרת עצמך] נוכח הבלתי ידוע. 
זהו השיעור האחרון. הוא נשמר תמיד  לרגע האחרון ממש. לרגע של לבַדיוּת שאין למעלה ממנה, כאשר אדם ניצב מול פני המוות ו[מול] לבַדיוּתוֹ. רק אז יש לו [לשיעור] מובן." 
                                                    (עמוד 236, 235)

============== 

22.10.19

כמה תמונות לשובב את העין, כולן קשורות במילים.

ספריה במנזר במדינת בווריה שבגרמניה.

עוד תמונות וכמה מילים על המקום כאן.

***

משהו משעשע הנוגע לדיבור הפנימי

***

ומשהו משעשע, הנוגע לאיות של מילה מסוימת בשפה האנגלית.

נסו לפענח.

ולסיום עוד משהו משעשע:

Learn Hebrew!

============== 

22.10.19

דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם (משלי ג)
========================= 
אני מקווה שהפסוק לוקח אותכם לחשוב על דרכים עם לב, ולא על דרכים אחרות.
דרכים עם לב, כשנעים בהן לאורכן חשים שלווה גדולה והנאה. ("מציאות נפרדת")
אני ממשיך עם ההערה הקודמת על אהבת האדמה (earth), ומתכוון לטעון שאהבת הארץ קשורה ל"דרך עם לב".

מעט לפני הקטע שהבאתי לעיל (הלקוח מסוף "סיפורי עוצמה"), ישנו הקטע הבא (תרגום שלי):
"אהבתו/אהובתו ("Genaro's love) של חנארו היא העולם," הוא אמר. "זה עתה הוא חיבק את האדמה (earth) העצומה הזו, אולם מאחר שהוא כה קטן, כל שהוא יכול לעשות זה לשחות בתוכה. אבל הארץ יודעת שחנארו אוהב אותה (it) והיא מעניקה לו את דאגתה (care - דואגת למחסורו, מטפחת אותו). בשל כך חייו של חנארו מלאים עד גדותיהם, ומצבו, בכל מקום שבו הוא יימצא, יהיה שופע (plentiful).
חנארו נע לו (roam - ללא מטרה מוגדרת, משוטט, נודד) בנתיבים (paths) של אהבתו/אהובתו, ובכל מקום שבו יימצא, הוא יהיה שלם." (בעברית, עמוד 235)

בתרגום העברי כתוב "ובכל אתר ואתר תמיד יהיה אדם שלם". בטקסט המקורי לא נאמר אדם.
יש הרבה אי דיוקים בתרגום העברי שמקורם ברצון לכתיבה יפה, ספרותית, כגון בקטע שבציטוט הקודם: "לבו של הלוחם מלא תמיד שמחה" כשלא הוזכר בכלל לב, אלא "הלוחם תמיד שמח".

אני חושב שיש כאן מספיק רמזים לכך שמדובר בדרכים בעלות לב, המאופיינות בכך שהן משרות שלווה ושמחה:
- המושג לב מתקשר עם אהבה, וכאן מדובר על אהבה לארץ.
- שלווה: "השרתה עלי רוגע".
- שמחה: "רק האהבה לישות נשגבה זו יכולה להעניק חירות לרוחו של הלוחם; וחירות היא שמחה, יעילות ומשוחררות [abandon, הפקרת עצמך] נוכח הבלתי ידוע."

אם אכן מדובר בדרכים עם לב, אז נתיבים עם לב קשורים בארץ (earth).
הרושם מהדברים הוא שמדובר בדרכים גיאוגרפיות.
חוסר הנחת מפרשנות זו נובע מקוסמולוגיה שגויה (שלא לומר מעוותת) שמספק לנו המיינד הטפילי. כל הקוסמולוגיות שהוא סיפק ויספק לנו יהיו שגויות. בתפישה הטולטקית אין הבדל משמעותי בין פנים לחוץ (נפשי ופיסי), ולכן דרך עם לב, שאנו מצפים שהיא תהיה משהו נפשי, יכולה להתבטא גם באופן גיאוגרפי. וכדאי לזכור אמירה שהזכרתי לאחרונה: "הדבר הקשה ביותר בדרכו של הלוחם הוא להבין שהעולם הוא הרגשה". הרגע ראינו שהארץ מכונה גם העולם.
"הרגשה" להבדיל מ"מראית עין". מראית עין היא הגיאוגרפיה במקרה זה.
============== 
22.10.19

צריך לזכור שאנו עוסקים כאן במטפיסיקה ומושגים שונים מאד מהרגילים. "דרך" היא לא מסלול חסר חיים. לדוגמה, נאמר שדרך-ללא-לב קמה מתישהו על ההולך בה ומחסלת אותו.
============== 
22.10.19

ההבחנה בין הרגשה למראית עין, אפשר להחיל אותה על כל דבר, על הרגשת העולם לעומת מראהו, לדוגמה גם על עצמי: ההבדל שבין חישה את הגוף לבין מראה הגוף.
============== 
23.10.19

הדימוי של הגוף, מראית העין שלו, כנראה מגביל אותנו, בכך שהידע הרווח (שמקורו במיינד הטפילי) מגביל אותנו לחשוב שאפשר להרגיש רק מה שבגופנו, והגוף שלנו הוא דימוי הגוף.
כדאי לשים לב לכך שמה שקורה בחלק האחורי של גופנו, איך הוא נראה... זו לא ידיעה "ישירה"  כמו חזית וצדדי הגוף. כל ידיעה על אחורי הגוף תלויה באמצעים אחרים, מכשור (כמו מראַה)  ולכן תלוית תיאוריה (במקרה של מראה תיאורית האופטיקה).
============== 
23.10.19

לחן יפה למילים יפות
לאהוב את החיים

מילים: יובב כץ
לחן: יאיר קלינגר

הלילה הפרוע, העכור
סער, כמו היה רדוף שדים                  קרב העוצמה בין הברק, הרעם, הערפל, הגשם והאפלה 
ידעתי שזה לא... זה לא ברור               (מסע לאיכטלאן)
אם שחר ימצאני בחיים.                      כל רגע יכול להיות הרגע האחרון.

מפל, מערבולות, גרון ניחר...
הכל נטרף ולא אדע מתי
הבנתי שהכול הכול עבר...
וכמו באגדות נשארתי חי.                    כנראה שהוא הצליח לסגור את הפירצה :)

אפגוש עוד בירוק של השדרות
אקטוף עוד חיוכן של נערות               עדיף לקטוף את הופעות הרוח, הסמ"ק-ים של המזל.
ארוץ עוד עם הרוח אל הים
אנדוד עם ציפורים, עוד, לאי שם

אדע עוד בכי וצחוק של ילדים
עוד שיר חדש אכתוב במסתרים
אחזה עוד בזריחות, הו אלוהי             הכוונה לרוח. :)
הן חי אני... כי חי אני... עוד חי...

וכמו שופט ממרום הקתדרה
בחנתי את ימיי באור אחר
מצאתי שם כל כך הרבה שגרה          שבירת השגרות, פרקטיקה טולטקית חשובה.
שמיים, הן הייתי כעיוור

הרי על מפתני פרחה מלכות
ולא ראו עיניי את הצבעים
רק מי אשר היה קרוב למות
נעור כך לאהוב את החיים.
==============