ניצחון או כישלון - תלוי את מי שואלים

"כוונה היא מה שעשוי לגרום לאדם להצליח כשמחשבותיו אומרות לו שהוא [כבר] הובס"
(מתוך "גלגל הזמן", מציטוטי "מציאות נפרדת", אבל האמירה הזו לא מופיעה ב"מציאות נפרדת", כמדומני , לפחות לא בדיוק בנוסח הזה)

באנגלית:
"Intent is what can make a man succeed when his thoughts tell him that he is defeated"

חישבו על כך.
יש לי דוגמה הממחישה את הרעיון הזה ........ ללקק את האצבעות. אני לא צוחק :)

בינתיים,

Try a Little Tenderness

שיר משנת 1932.

גירסת סקסופון יפה.

וזו הגירסה המקורית, הווקאלית.

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות

==========

4.11.19

כתבתי פוסט ארוך באנגלית בקבוצה בפייסבוק, המביא דוגמה מתוך הספרות שלנו למקרה כזה, בו יש התנגשות בין המחשבות לבין הכוונה לגבי השאלה: ניצחון או כישלון. הפוסט ארוך בגלל הציטוטים הכלולים בו. 

מכיוון שיש לי בעיה טכנית ובעיית זמן להביא את הציטוטים בעברית, ארשום את טענתי בתמציתיות ואביא בהמשכה את הפוסט המקורי באנגלית למי שירצה להתעמק בפרטים.

.

הדוגמה היא: מלחמות היאקים, תחילה כנגד הכובש הספרדי, ובתקופות מאוחרות יותר כנגד הצבא המקסיקני. המאבקים הללו, שנמשכו שנים רבות, הסתיימו במפלות קשות ביותר לעם היאקי: השמדה, הגליה, שעבוד...

באופן מוזר, על המנהיגים היאקים נאמר שהם הודרכו על ידי הרוח עצמה. אם כך, היינו מצפים לתוצאות אחרות, לא? 

יש מידע על המאבקים האלה גם, ואולי בעיקר, בספר של פלורינדה דונר "להתעורר אל החלום". 

בסוף פרק 8 של "כח השקט" יש תיאור של נוהג המצוי בקרב מספרי סיפורים יאקים, המספרים על ניצחונו, לדוגמה, של קליקסטו מוני, אחד המנהיגים ההם, שעובדתית/היסטורית נתפס ובותר על ידי הצבא, אבל מספר הסיפורים מספר, בהנחיית הרוח!!!, את סיפור הניצחון המזהיר של אותו מנהיג וכיצד הוא הוביל את עמו אל החירות.

.

מסקנותיי 

-----------

למושג "ניצחון", או "הישג", יש משמעות שונה מבחינת הרוח מאשר במסגרת החשיבה הרגילה (של המיינד הזר).

החירות שאליה הובילו המנהיגים את אנשי השבט היאקי (בהנחיית הרוח) היא לא חירות ארצית, חירות מעול הספרדים או המקסיקנים.

באחד המקומות בספרים נאמר שערים שלמות של היאקים עברו אל העולם האחר.

כפי שהבאתי באחד הציטוטים באנגלית: בכל פיסת ידע שאנו משיגים (ידע שהוא בעל ערך לחירות) יש מגע של המוות, כלומר, במושגים הרגילים: כל הישג בעל ערך (מבחינת הרוח/הכוונה) יש בו אובדן, ולכן הוא כישלון במושגים הרגילים.

הפוסט עם הציטוטים באנגלית:

"Intent is what can make a man succeed when his thoughts tell him that he is defeated"

An Example

===============================

The short version
--------------------------

The wars of the Yaquis against the Spaniards and later against the Mexicans were a disaster, one after another. They were hard defeats in the regular standards but victories from the point of view of the spirit.

.

The unabridged version :)
---------------------------------
The wider context of the sentence:
"Intent is not a thought, or an object, or a wish. Intent is what can make a man succeed when his thoughts tell him that he is defeated. It operates in spite of the warrior's indulgence. Intent is what makes him invulnerable. Intent is what sends a shaman through a wall, through space, to infinity."
.
"When a man embarks on the warriors' path he becomes aware, in a gradual manner, that ordinary life has been left forever behind.[…]
Every bit of knowledge that becomes power has death as its central force. Death lends the ultimate touch, and whatever is touched by death indeed becomes power."
("The Wheel Of Time ", QUOTATIONS FROM A SEPARATE REALITY)
.

The following quote is from "The Power of Silence":
"he reminded me that the Yaqui Indians had a collection of historical events they called 'the memorable dates'. I knew that the memorable dates were oral accounts of their history as a nation when they waged war against the invaders of their homeland: the Spaniards first, the Mexicans later. Don Juan, a Yaqui himself, stated emphatically that the memorable dates were accounts of their defeats and disintegration.
"So, what would you say," he asked me, "since you are a learned man, about a sorcerer storyteller's taking an account from the memorable dates - let's say, for example, the story of Calixto Muni – and changing the ending so that instead of describing how Calixto Muni was drawn and quartered by the Spanish executioners, which is what happened, he tells a story of Calixto Muni the victorious rebel who succeeded in liberating his people?"
(close to the end of ch. 8)
.
More details about those wars, leaders and defeats can be found in "Being in Dreaming" of Florinda Donner.
The leaders of the Yaquis were guided by the spirit, and yet they led their people to colossal defeats; for example:
"It was Juan Bandera, she said, who, guided by the spirit itself, organized military units among the Yaquis. Often armed only with bows and arrows, Bandera's warriors fought the Mexican troops for nearly ten years. In 1832, Juan Bandera was defeated and executed."
.
Another quote:
"What I haven't mentioned is the world of magic from which those Yaqui leaders operated. "To them, the actions of wind and shadows, and of animals and plants were as important as the doings of men."
.

Back to "The Power of Silence":
"The sorcerer storyteller who changes the ending of the 'factual' account," he said, "does it at the direction and under the auspices of the spirit.
[…]
"Because his pure understanding is an advance runner probing that immensity out there," don Juan went on, "the sorcerer storyteller knows without a shadow of doubt that somewhere, somehow, in that infinity, at this very moment the spirit has descended. Calixto Muni is victorious. He has delivered his people. His goal has transcended his person."
.
"delivered" is in the sense of deliverance; he delivered them to a different world, and this is the meaning of the liberation in the tale of the storyteller:
"Calixto Muni the victorious rebel who succeeded in **liberating** his people".
And this is also the meaning of:
"His goal has transcended his person"; the goal is not in this world, it has nothing to do with the persona.
.
A general conclusion
=================
There is no win-win in the battles between the spirit and the parasitic system. Winnings of one of them mean losings of the other. The triumphs of the spirit always come with some degree of death, as hinted in the above quote:
"Every bit of knowledge that becomes power has death as its central force. Death lends the ultimate touch, and whatever is touched by death indeed becomes power."

=============== 

5.11.19

כששאלו את עגנון אם הוא קורא את ימי צקלג של ס. יזהר, ענה עגנון: 

"מדוע אקרא את זה ולא אבין, מוטב אקרא קאנט ולא אבין."

הכוונה היא לפילוסוף הגרמני עימנואל קאנט שכתב בין היתר את "ביקורת התבונה הטהורה", ואנחנו נלך בדרכו ונכתוב את "ביקורת הכוונה הטהורה". :)

ולגבי תשובת עגנון: אני מציע לקרוא את קסטנדה ולא להבין, ולחוש את הרוח שחיברה את הדברים. 

לכן אני גם ממליץ על מהדורת כיס של "כוח השקט" מאשר מהדורת כיס של תהלים. :)

=============== 

5.11.19

בדיחה לרוחניים (לא לרוחאניים)

=============== 

5.11.19

הבדיחה האחרונה להיום, אבל זו.... משכמה ומעלה.

חדי האוזן בינינו יכולים בקלות לשמוע את הנגואל.

לדעתי, אם היינו מבקשים מהנגואל המלצה אחת בלבד, היינו מקבלים את זו.

פשוט. בלי מושגים מופשטים, בלי מטפיסיקה סתומה, ללא טכניקות תובעניות...

כל התורה על רגל אחת.

=============== 

6.11.19

ריחוק רגשי (Detachment)

=================== 

הזכרנו לאחרונה את* הכרטיס אל החירות (אל חוסר-הרבב) שהלוחם שומר אצלו כמטבע חדש שאך יצא מהמטבעה, עטוף במודעות.

עבודת הסיכום היא שמנקה את כל שדַבַק בך לאורך חייך, משחררת אותך מהאחיזה בהתנסויות חייך, ובכך מיישמת את הציווי: מחק/י את תולדות חייך  (אם תרצו, הגירסה שלנו ל"לך לך" 😊).
היא בעצם יוצרת ריחוק רגשי כלפי הדברים בעולמך, ועל הדרך היא יוצרת את ההעתק המוגש לנשר כתחליף לחייך, הוא הכרטיס הנ"ל.

אפשר להציע את הדימוי שלהיות מרוחק זה כמו להיות שֶמֶן שאינו מתערבב עם מים, ואפשר דימוי אחר, שהבוטות שלו היא דווקא יתרון:

*- המילה "את" מייצגת, לדעתי, בצורה מצוינת את המושג התכוונות, ובכך יש, לדעתי, לשפה העברית יתרון אדיר על שפות כמו אנגלית שאין להן מילה כזו.

=============== 

6.11.19

דון חואן מדבר על מחיקת תולדות החיים, erasing personal history.

הנה היסטוריה (סיפור) של אהבה שמישהו אחר יצטרך למחוק.

האם נוכל להשאיר לנו את צלילי הסקסופון ?

Historia De Un Amor

אפרופו, זוכרים את צלילי החצוצרה הנפלאה שקסטנדה שמע ברחוב ונאלץ להתיישב ולהקשיב לה?

זו המוסיקה שתציין עבורו שהגיע הזמן לעזוב את העולם.

=============== 

6.11.19

הזכרתי בפוסט את אוסף התאריכים הראויים להיזכר של היאקים.

האם יש קשר בינו לבין אוסף האירועים הראויים להיזכר מחייו של הלוחם (הקרוי "אלבום")? (זהו המושג המרכזי בספר "צדו הפעיל של האינסוף")

שתי נקודות דמיון הקופצות אל התודעה:

- על שניהם נאמר שהם ראויים להיזכר.
- שניהם קשורים במובהק במלחמה. 

- האם גם אירועי האלבום הם כישלונות בפרספקטיבה רגילה וניצחונות באספקט של הרוח?

=============== 

6.11.19

"חיֵיך, אכלת אותה"

בהנחה שנכון הפירוש שהצעתי למשפט:

"כוונה היא מה שעשוי לגרום לאדם להצליח כשמחשבותיו אומרות לו שהוא [כבר] הובס",

 אני חוזר להביט על המשפט מחדש, עם מטען חדש של הבנה, ומתרשם שמסתתר בו טריק, טריק למיינד של הקורא. הקורא אומר: וואוו, איזה כוח פלאי היא הכוונה, המסוגלת לעשות את הבלתי אפשרי. אני רוצה ללמוד את התורה הזו לעומק. כלומר, הקורא בלע את הפיתיון (אחד מרבים).

והנה, בתום תלאות ויגע, מתברר לקורא, אם הפירוש שהצעתי נכון, שהוא הלך שולל אחרי פירוש מוטעה, פירושו שלו. נכון שהכוונה היא כוח פלאי ועל טבעי (מעל הטבע), אבל ההצלחה שמדובר בה היא לא מה שהוא חשב, היא לא הצלחה באותו מישור שבו מודדים את התבוסה. התבוסה היא בעולם הזה, ואילו ההצלחה היא בעולם שמעבר.

עכשיו הקורא אומר לעצמו: אם הייתי יודע שבשביל להצליח צריך למות (במידה מסוימת), הייתי זורק את הספר, או לפחות לא מתלהב ממנו, אבל אחרי שהלכתי כה עמוק לתוך התורה הטולטקית, אני לא יכול לזרוק אותה וגם לא רוצה בכך. אני מבין שהיה צריך להוליך אותי שולל.

מה שמאפיין את החניכה הטולטקית, וכנראה גם את הספרים אודותיה, הן התחבולות כנגד המיינד, שהוא התקן זר.

עכשיו, אחרי שהוּלַכת שולל, זה הזמן לקיים את הציווי של חנארו ולצחוק. ואם לא במקרה זה, צפויות לך התפכחויות רבות מסוג זה לאורך הדרך.

הערה, הרעיון של למות במידה מסוימת לא אמור להיות זר. לדוגמה, השיר של אלה פיצ'ג'ראלד אמור היה להכשיר לכך את הלבבות.

=============== 

7.11.19

היום, ה-7.11.19, יום חמישי, הוא (כנראה) יום עוצמה.

לגבי הציטוט באנגלית בהערה לעיל, שלגביו טענתי שהוא כל התורה כולה על רגל אחת:

הנה ציטוט אחד הנוגע מאד למתואר שם (אחד מרבים).

לקוח מהפרק "המוות הוא יועץ" ב"מסע לאיכטלאן":

"אחד מאיתנו כאן צריך להשתנות, ומהר. אחד מאיתנו כאן צריך ללמוד שוב שהמוות הוא הצייד, ושהוא (it) תמיד נמצא לשמאלנו. אחד מאיתנו כאן צריך לבקש מהמוות עצה ולהיפטר מהקטנוניות המקוללת השייכת לאנשים החיים את חייהם כאילו המוות לעולם לא יטפח על כתפם."

(בעברית עמוד 49)

ולחובבי שפת המקור (למרות שאין בה את המילה "את" 😊):

 "One of us here has to change, and fast. One of us here has to learn again that death is the hunter, and that it is always to one's left. One of us here has to ask death's advice and drop the cursed pettiness that belongs to men that live their lives as if death will never tap them."

=============== 

7.11.19

הו, המוות החצוף, המעליב,

המתנקש בנו מרחוק.

בעבור התענוג שאנו מפיקים מ"למות

למען כוס תה"...

מ["למות למען"] ליטוף קלוש.

זהו קטע משיר של חוסה גורוסטיצה "מוות ללא סוף". מופיע בסוף "מתנת הנשר", עמוד 252. נתקלנו בו לאחרונה בפוסט על צחוקה המשחרר של הכלה, כחלק מ"בִּרכַּת הפרידה של חנארו".

מה פירוש מתנקש בנו מרחוק?

ומה זה "מקרוב"?

הצעתי באותו פוסט את הפרשנות הבאה:

"השיר בעצם אומר, לדעתי, שהתאווה לחיים, דרכה הורג אותנו המוות, כי כך אנו נצמדים לעולם הזה, והיצמדות זו מובילה אותנו לבסוף אל קיבתו של הנשר.

התובנה הזו, שהתאווה לחיים, ההשתוקקות לדברים הנעימים בחיים, היא שממיתה אותנו, היא כנראה הבסיס כאן להומור.
המרכיב ההומוריסטי הוא, אם כן, העיוורון שלנו לראות שאנו ממי(ת)ים זאת על עצמנו.
גם הכלה הביאה את מצבה על עצמה."

השאלה: מה פירוש "מתנקש בנו מרחוק" נעשית דוחקת יותר על רקע האמירה שהמוות נמצא במרחק זרוע מאיתנו, לשמאלנו (ראו בפרק "המוות הוא יועץ" ב"מסע לאיכטלאן"), עד שהוא טופח על כתפנו ולוקח אותנו ל"עולם שכולו טוב".

כדי לטפוח על כתפנו הוא אכן צריך להיות במרחק זרוע (שלו. לך תדע מה אורך הזרוע שלו  😊)

ברור, אם כן, שזה לא מסתדר עם ה"מתנקש בנו מרחוק".

חומר למחשבה.

אציע את תשובתי בהמשך.

===============