כדי להזיז את נקודת המאסף מעט צריך להזיז אותה קודם הרבה

כוחם של 24 שעות
נטלי קול, בתו של נתן.
בגירסה ספרדית וגם באנגלית.

ידעתי שהשיר ישן, אבל לא ידעתי שבמקורו הוא ספרדי, ממקסיקו, משנת 1934.
יש לנטלי סדרה של שירים בספרדית, ואני מתכוון להביא חלק מהם, להנעים לנו, בזמן שאנו ממתינים לרצון :)

*******

הכותרת מרמזת להבדל שבין הזזה shift ותנועה movement של נקודת המאסף.
התנועה היא גדולה יותר ועניינה מַעַבַר לרצועה אחרת. ההסטה היא שינוי מיקום באותה רצועה.

אנו נצא מהציטוט הבא, שהוא, באופן לא יוצא דופן, חידתי.
הרקע: אחרי הסיפור על הופעת היגואר (=התגלות של הרוח) שרדף אחריהם במדבר וקסטנדה הפך עצמו לענק ("כח השקט").

"בעזרת הנעת נקודת המאסף שלהם הם [המכשפים של היום] יכלו לשנות את ההרגשות שלהם ולשנות דברים. הרגשתי גדול ואכזר ובכך שיניתי דברים [כלומר נעשיתי ענק בגובה שלושה מטרים]. הרגשות המעובדות בדרך זו קרויות כוונה."

הנה הקטע באנגלית. התרגום הנ"ל הוא רק את סופו.

He said that men of antiquity became legendary because they knew by silent knowledge about the

power to be obtained by moving the assemblage point. On a reduced scale sorcerers had recaptured

that old power. With a movement of their assemblage points they could manipulate their feelings

and change things. I was changing things by feeling big and ferocious. Feelings processed in that

fashion were called intent. 

("כח השקט" הפרק "הטיפול בכוונה - הנקודה השלישית")

התהייה הראשונה של הקורא היא וודאי:
כל מצב חדש (במקרה זה להיות ענק) משמעותו הימצאות נקודת המאסף במיקום חדש. אז מדוע צריך להניע את נקודת המאסף כחלק מהצעדים לצורך הסטתה למיקומה החדש. ראו לעיל את ההבחנה בין הסטה להנעה.
במילים אחרות: היינו מצפים שיינתנו מהלכים שרק בסופם תופיע התוצאה: תזוזת הנקודה למקומה החדש, ולא שהנעת (או הסטת) הנקודה היא חלק מהצעדים.
.
התשובה שלי:
ההנעה הזו היא אל הרצועה הענברית, העוברת במרכז הפקעת שלנו. היא מתוארת כדסקית צהובה, כמו פרוסת גבינה צהובה בתוך גבינה לבנה. הרצועה הזו היא הרוח, המודעות הטהורה.
אם כך, צריך להניע את נקודת המאסף אל הרוח ומשם בעזרת הרגשות feelings לשנות דברים, כלומר:
לצלול פנימה ולצוף אל פני השטח במקום אחר, במקרה זה, למקום של ענק.
[את האמירה הזו צריך להדביק על המקרר :) ]
טענה זו משתלבת היטב עם הטענה שמי שבעצם משנה את מיקומה של נקודת המאסף היא הרוח.

היכן יש בספרות שלנו סיפור על צלילה לעומק ויציאה אל פני השטח במקום אחר?
תשובה:
האירוע בילדותו של קסטנדה, בו הוא וחברו שוֹ וֶלֶז שטו על גבי רפסודה בנחל תת קרקעי והגיעו למבוי סתום: לא יכלו לא להתקדם ולא לחזור בגלל הזרם. חיפשתי לראות אם קסטנדה משתמש בביטוי dead end. לצערי הוא לא. (לא נורא, פירוש הדבר שהוא לא מעניק לנו כאן מתנה, רמז שאנו על הדרך הפרשנית הנכונה :) )
הסיפור נמצא ב"צדו הפעיל של האינסוף" בפרק "הקפיצה אל התהום".
לבסוף הם הצליחו להיחלץ על ידי שצללו ומצאו מעבר צר בעומק המים והגיחו ל"אוויר העולם" במקום אחר.
.
דון חואן אומר על הסיפור הזה ששו ולז נתן לו שיעור חשוב: שאם אין לך בשביל מה למות, אין לך בשביל מה לחיות.
אני רוצה להציע שהידע האזוטרי הגלום בסיפור זה - והוא לדעתי ליבה מופשטת של הכישוף - הוא האופן שבו משנים מיקום של נקודת המאסף על פני שטח המעטפת של פקעת הסיבים, כלומר במציאות המוכרת. במילים אחרות: יש לנו כאן הצצה למנגנון הפעולה של ההתכוונות.

נ.ב. לדעתי הרגשת האכזריות היא מסוג אחר ובתפקיד אחר מאשר הרגשת הגודל (היות ענק). היא חלק ממנגנון ההנעה ואילו הרגשת הגודל היא חלק מהגדרת היעד. (ראו נקודת חוסר הרחמים/האכזריות)


נסיים בשיר נוסף. שיר ששתי גרסאות שלו שובצו בפוסט הקודם: משהו ממך.

מקסים !

**************

 הוצאת טולטק

www.toltec.co.il

*

הערות ותוספות

28.11.19

שתי הערות לפוסט:

1. הפתח הוא הסדק שבין העולמות.

2. הלקח של דון חואן מהסיפור על השיט התת-קרקעי משתלב היטב (לדעתי) עם הלקח שאני מציע. המשהו למות למענו הוא החלק לפני המעבר בפתח, והמשהו לחיות למענו הוא החלק שאחרי המעבר. המעבר בפתח הוא המוות הנוהג בכרכרה שמוליכים השניים.

================

29.11.19

מה שהטולטקים עושים מאחורי הקלעים של המציאות בזמן שאנו תוהים: אחמד טיבי או אחמד זיבי.

======================================== 

מתוך "מפגשים עם הנגואל" מאת ארמנדו טוֹרֶס. הדובר המצוטט הוא קסטנדה:

"[קסטנדה:] המשימה שהמורה שלי הטיל עליי, והמשימה שלי כנגואל לעידן החדש שהחל, היא להניע את נקודת המאסף של [כדור] הארץ."  

לא ציפיתי לשום דבר מעין זה. במשך כמה שניות דעתי לא הגיבה. פשוט לא היה לי מושג מה הוא אומר.  

אבל פתאום, מפלצתיות המשימה שלו הכתה אותי בעמקי שכלי, ומצאתי את עצמי חושב שקרלוס השתגע או שהוא מדבר על משהו שלא היה לי שמץ מושג אודותיו.  

מה שהגדיל עוד יותר את מבוכתי היה שקרלוס נראה כקורא את מחשבותיי, משום שהוא עשה הנהון קטן של הסכמה ומלמל:  

"זהו זה. אתה צריך להיות משוגע כדי לתת לעצמך להתחייב למשהו כזה, ואפילו עוד יותר משוגע כדי להאמין שזה ניתן לביצוע."  

שאלתי אותו איך אדם יכול אפילו לחשוב על הישג כזה.  

"בדיוק כמו שלעולם האחר יש את יחידת ההנעה שלו - היצורים הלא-אורגניים - גם לכדור הארץ יש אחת כזו, והיא אנחנו. אנו ילדי האדמה.  

"תנועת נקודת המאסף אצל מספר מספיק גדול של לוחמים יכולה לשנות את המודַליּוּת של הזמן, וזה מה שאני פועל למענו".  

קרלוס הסביר כי נקודת המאסף של כדור הארץ השתנתה פעמים רבות בעבר, ותעשה כן גם בעתיד. בתקופות האחרונות היא נעה בהתמדה לעבר תחום החשיבה.  

"זה נהדר, כי ברגע שהיא תתקבע שם, לאנושות תהיה הזדמנות לעבור לצד השני, וגברים ונשים רבים ייעשו מודעים. האתגר של הרואים הבאים יהיה לשמור על מיקוד זה למשך פרק הזמן הנחוץ עד שהיא תתקבע שם ותהפוך למיקום קבוע עבור הכוכב הזה, מרכז חדש שנוכל להיעזר בו בכל זמן, באופן מושלם ובדרך טבעית.

"המיקוד מחדש של תשומת הלב של כדור הארץ הוא תוצר הפעולה המשולבת של דורות רבים של נגואלים. הרואים החדשים הגו אותו  כאפשרות וגילו שהוא חלק מהחוק. הם דגרו עליו באמצעות ההתכוונות שלהם והחליטו כי עכשיו הוא הזמן להתחיל אותו."  

"מהי התוצאה של תנועה זו?"  

"הזזת נקודת הקיבעון של נקודת המאסף של [כדור] הארץ היא המוצא היחיד מהמצב הדרמטי של העבדּות שאליו צומצמנו.

[...]

למעשה, משימה זו איננה שלי בלבד, אלא שייכת לכל הרואים שחייבים לבוא [...]

(עמוד 196)

.

היה עוד מישהו בעבר הרחוק שדיבר על הזזת [כדור] הארץ, מהחכמים ביותר שהתהלכו כנראה על פני האדמה.

ארכימדס: "תנו לי נקודת משען ואזיז את הארץ". 

ארכימדס עסק בין היתר ברעיון המנוף הפיסיקלי (שיווי משקל של מנוף הוא בשוויון מכפלת הזרוע במשקל המונח עליה). הוא לקח את העיקרון ויישם אותו במתמטיקת האינסוף והיה כנראה הראשון לעסוק בכך.

האם יש קשר בין משימת קסטנדה והאמירה של ארכימדס?

לכאורה, לא. בד"כ מבינים את האמירה של ארכימדס כאומרת: תנו לי מנוף מספיק גדול ואוכל להזיז כל גוף שהוא. 

אבל מחשבה הבד"כ היא מחשבתו המוגבלת של המיינד הטפילי "שהוענק לנו", מכשיר שיכולתו מתמצה בסיווג סיווגים (לתת שמות לכל חי) ובשביל זה אנו משלמים את המחיר הכי גדול שבאפשר (טענה של דון חואן, כמדומני).

.

אני חושב שהטולטקים יכולים לתת לארכימדס נקודת משען :)

.

חומר למחשבה.

.

טונל ונגואל

שבת שלום

================ 
30.11.19

שני שירים נוספים ברצף של נטלי קול בספרדית

================ 
30.11.19

אני לא מצליח לקלוט מאיפה מגיע גל זריקת הספרים? כבר שנים לא מעטות שספרים מגורשים מהבתים. נראה שהגל הזה רק הולך ומתחזק. ספרים שפעם יכולתי רק לחלום להשיג, היום מתגלגלים ברחוב. מצד אחד זה טוב לחובבי ספר, אבל כשאני חושב על המשמעות העתידית, זה מזעזע. נראה שהעולם הולך לכיוון של ידע שכולו בפורמט דיגיטלי, וזה יהיה גן עדן ל.... תאבי השליטה. בלחיצת מקש אפשר יהיה להגדיר מחדש כל ידע, לסלק,לסלף, להחליט מי יהיה נגיש למה...
הנה נבואה קטנה: לאחר שספרים מנייר יהיו נדירים, שריפות "מסתוריות" יכַלוּ את הספריות הבודדות שעוד יחזיקו ספרים כאלה.

================