חידה, פתרונה, והבהרת הפיתרון
=================
את שני הראשונים עושה דון חואן. את השלישי, אני
"הבה נראה איך תבין את הדבר הבא," הוא אמר. "הרגע אמרתי שתנועתה של נקודת המאסף קורית מעצמה. אבל גם אמרתי שנוכחותו של הנגואל מניעה את נקודת המאסף של חניכו, ושהדרך שבה הנגואל מסווה (masks) את אכזריותו (ruthlessness) עשויה לעזור או לחבל (hinders) בתנועה זו. איך תפתור את הסתירה הזו?"
("כח השקט" עמוד 142. בהתערבות תרגומית שלי)
דון חואן נותן את התשובה החל מכמה שורות משם, באותו עמוד:
"הסתירה-לכאורה היא בעצם שני צדדים של אותו מטבע [...]". (עמוד 142)
.
כדי לחסוך בזמן, אביא את התשובה באנגלית. הקטע לקוח מסוף פיסקה אחרונה בעמוד 142 וממשיך ב-143:
He stated that what seemed a contradiction was really the two sides of the same coin. The nagual entices the assemblage point into moving by helping to destroy the mirror of self-reflection. But that is all the nagual can do. The actual mover is the spirit, the abstract; something that cannot be seen or felt; something that does not seem to exist, and yet does. For this reason, sorcerers report that the assemblage point moves all by itself. Or they say that the nagual moves it. The nagual, being the conduit of the abstract, is allowed to express it through his actions.
I looked at don Juan questioningly.
"The nagual moves the assemblage point, and yet it is not he himself who does the actual moving," don Juan said. "Or perhaps it would be more appropriate to say that the spirit expresses itself in accordance with the nagual's impeccability. The spirit can move the assemblage point with the mere presence of an impeccable nagual."
במילים פשוטות, הוא אומר שהפיתרון הוא שהרוח, ככח בלתי נראה ובלתי מוחש, היא שמניעה את נקודת המאסף, ולכן לכאורה הנקודה נעה מעצמה ולכאורה הנגואל-האיש מניע אותה.
מה אני (הקטן) רוצה לתרום לעניין?
אני רוצה להציע שהמודל להבנה (ואולי יותר מאשר רק מודל/משל/אנלוגיה) הוא שנקודת המאסף היא כמו מגנט שאוחז בהאצלות הנשר באמצעות כוח מגנטי, שהוא כידוע בלתי מוחש ובלתי נראה, והרוח, המתגלמת בנגואל-האיש, בנוכחותה/נוכחותו פועלת על נקודת המאסף כמגנט דוחה (כמו קוטב מגנט הדוחה קוטב אחר).
עכשיו אציע שיפור להצעה ואטען שהמצב דומה יותר למטענים חשמליים: לרוח ולנקודות המאסף יש את אותו מטען ולכן היא עשויה לדחוף אותן ממקומן.
עכשיו אציע שיפור להצעה ואטען שהמצב דומה יותר למטענים חשמליים: לרוח ולנקודות המאסף יש את אותו מטען ולכן היא עשויה לדחוף אותן ממקומן.
חומר למחשבה.
*******
כמה עניינים התומכים, לכאורה, ברעיון.
שני הראשונים לקוחים מ"האש מבפנים" והם משווים את נקודת המאסף למגנט:
1.
"He explained that the assemblage point is like a luminous magnet that picks emanations and groups them together wherever it moves within the bounds of man's band of emanations. This discovery was the glory of the new seers, for it put the unknown in a new light."
2.
"He said that there is a definite laxness in that version, and that personally he did not appreciate the idea of something devouring us. For him, it would be more accurate to say that there is a force
that attracts our consciousness, much as a magnet attracts iron shavings. At the moment of dying, all of our being disintegrates under the attraction of that immense force."
3.
באחד הפוסטים לאחרונה הבאתי את האמירה של פבליטו שהגברים הם כמו דבק (המחזיק את החבורה יחדיו, לכאורה את הנשים, יחדיו). פיתוח אפשרי של הרעיון שהצעתי: גברים ונשים הם נקודות מאסף בעלות מטען "חשמלי" שונה.
4.
המילה עוצמה היא תרגום של המילה power, ואחת המשמעויות של מילה זו היא אנרגיה חשמלית.
שני הראשונים לקוחים מ"האש מבפנים" והם משווים את נקודת המאסף למגנט:
1.
"He explained that the assemblage point is like a luminous magnet that picks emanations and groups them together wherever it moves within the bounds of man's band of emanations. This discovery was the glory of the new seers, for it put the unknown in a new light."
2.
"He said that there is a definite laxness in that version, and that personally he did not appreciate the idea of something devouring us. For him, it would be more accurate to say that there is a force
that attracts our consciousness, much as a magnet attracts iron shavings. At the moment of dying, all of our being disintegrates under the attraction of that immense force."
3.
באחד הפוסטים לאחרונה הבאתי את האמירה של פבליטו שהגברים הם כמו דבק (המחזיק את החבורה יחדיו, לכאורה את הנשים, יחדיו). פיתוח אפשרי של הרעיון שהצעתי: גברים ונשים הם נקודות מאסף בעלות מטען "חשמלי" שונה.
4.
המילה עוצמה היא תרגום של המילה power, ואחת המשמעויות של מילה זו היא אנרגיה חשמלית.
******
ועדיין לא התייחסתי להסוואה (באמצעות מסיכה) של האכזריות, המוזכרת בחידה.
המסיכה "האנושית" של הנגואל היא האמצעי שבעזרתו הוא שולט במידת החשיפה של האכזריות, כלומר במידה העוצמה של נוכחות הרוח.
בטרמינולוגיה של הרעיון שהצעתי: מידת הכיסוי למגנט (או המטען החשמלי).
המסיכה "האנושית" של הנגואל היא האמצעי שבעזרתו הוא שולט במידת החשיפה של האכזריות, כלומר במידה העוצמה של נוכחות הרוח.
בטרמינולוגיה של הרעיון שהצעתי: מידת הכיסוי למגנט (או המטען החשמלי).
*****
דבר נוסף שצריך לזכור ברקע הדברים שבפוסט:
חבטת הנגואל בין השכמות, על הגוף, איננה מניעה את נקודת המאסף. מטרתה להרגיע, לסלק ספקות (נאמר שם). מה שמניע את נקודת המאסף היא נוכחות הרוח, שנוכחת בנגואל בגלל שהוא חסר רבב.
איך אפשר לחשוב שהנוכחות הזו איננה פועלת מרחוק כמו מגנט באופן שנראה כאילו הנקודה נעה מעצמה?
:)
חבטת הנגואל בין השכמות, על הגוף, איננה מניעה את נקודת המאסף. מטרתה להרגיע, לסלק ספקות (נאמר שם). מה שמניע את נקודת המאסף היא נוכחות הרוח, שנוכחת בנגואל בגלל שהוא חסר רבב.
איך אפשר לחשוב שהנוכחות הזו איננה פועלת מרחוק כמו מגנט באופן שנראה כאילו הנקודה נעה מעצמה?
:)
שבת שלום
**************
www.toltec.co.il
2.2.20
במשעול לאיכטלאן, ללא מסיכה
==================
עדיין בנושא של הפוסט:
חנארו מספר שבדרכו חזרה לאיכטלאן:
"רוחות רפאים [phantoms, כלומר, בני אדם רגילים] אחרים הופיעו בחטף ממחבואם וניסו להפילני לתהום". (עמוד 252)
.
מדוע? מה עורר בהם פחד ודחייה כאלה?
הסבר אפשרי:
חוסר הרחמים שלו [אכזריות, ruthlessness] לא היה מוסווה.
.
הסבר:
הרוח ככוח דמוי מגנטי הפועל מרחוק (כפי שפועלים מגנטים) על נקודת המאסף מעורר דחייה ברמה האנרגטית (דחיית הנקודה ממקומה), אבל גם דחייה במובן התחושתי. אנשים חשים באיום על קיומם הפרסונלי והם מגיבים כך כדי לסלק את האיום הזה.
מכשפים, בעיקר נגואלים, צריכים להסוות את חוסר הרחמים אם הם רוצים לבוא במגע עם בני אדם אחרים, אחרת נוכחותם ....
.
דוגמאות למסיכות הסוואה:
נדיבות, פתיחות, חמלה, רציונליות...
.
בטרמינולוגיה של ההסבר המגנטי שהצעתי:
כאשר אתה מסתובב עם מגנט חזק מאד בסביבה של רסיסי ברזל*, רצוי שתעטוף אותו כדי לנטרלו :)
*ליתר דיוק, רסיסי מגנט.
************
בשיחה הבאה עם פרופ. קנוהל מדובר, בין היתר (להערכתי, כ-30 דקות מההתחלה) על רעיון המשיח שהוא מצד אחד יושב בשמים ומצד שני סובל כאן בגוף פיסי על הארץ. רעיון שאומץ כנראה על ידי הנצרות בדמותו של ישוע.
הרעיון נמצא באחת ממגילות קומראן, שייתכן שבעקבות שייכותו של יוחנן המטביל לכת, כנראה, הגיע בסופו של דבר לישו.
דרך אגב, הצעתי שהשם של הנגואל ג'והן מייקל כלפי טאישה משלב את הדמויות יוחנן המטביל ומיכאל המלאך.
הרעיון הזה של כפילות של המשיח הוא בעצם, להבנתי, התפישה של הטולטקים לגבי כל אחד מאיתנו. אבל החלק הלא פיסי לא נמצא בשמים, אלא מעבר לעולם. שני החלקים הם הכפיל והתודעה שבגוף הפיסי.
================
2.2.20
כמה בורותתתתתתתתתתתתתת
לוקחים אבנים ומסדרים אותם במקום אחר, כאילו למיקום אין חשיבות, לאנרגיה במקום, לישויות שבמקום...
במקום לשמר את המקום כפי שהוא ולשנות את תוכניות הבניה.
הורסים אתר מיוחד ביותר ועוד משוכנעים שהם עושים משהו גדול.
חבורת אפסים מטומטמים.
כמו חכמים אחרים שמציגים במוזיאון ישראל צילומים של מגילות מדבר יהודה כאילו שזה אותו הדבר כמו לשים את המקור.
כמו שאומר דון חואן בהקשר אחר: ככה זה כשהרוח מתה. (your spirit is dead)
================
3.2.20
אפרופו מספרי הסיפורים היאקים, הצעתי בעבר הסבר לאמירה המוזרה שקליקסטו מוני ניצח וגאל את עמו, כשההיסטוריה אומרת אחרת, שזהו מקרה של:
"כוונה היא מה שגורם לאדם להצליח כאשר מחשבותיו אומרות לו שהוא הפסיד."
נצחון הרוח בד"כ (ואולי תמיד) ייראה בסטנדרטים הארציים ככישלון.
הציטוט לקוח "מגלגל הזמן". מעניין שהמקור לאמירה נמצא ב"מציאות נפרדת" ושם מופיע "רצון" במקום "כוונה".
================
3.2.20
הקטע הבא לקוח ממש מתחילת הפרק "הסלטה של המחשבה" ("דילוג רב של המחשבה") שב"כוח השקט", עמוד 99.
.
דון חואן מסביר מדוע הוא בחר בדרך הארוכה הביתה.
He explained that we had to collect our wits before we got home.
I answered it was very kind of him to say "our wits" when I was the only one whose wits were disordered. But he replied that he was acting not out of kindness but out of warrior's training. A warrior, he said, was on permanent guard against the roughness of human behavior. A warrior was magical and ruthless, a maverick with the most refined taste and manners, whose wordly task was to sharpen, yet disguise, his cutting edges so that no one would be able to suspect his ruthlessness.
I answered it was very kind of him to say "our wits" when I was the only one whose wits were disordered. But he replied that he was acting not out of kindness but out of warrior's training. A warrior, he said, was on permanent guard against the roughness of human behavior. A warrior was magical and ruthless, a maverick with the most refined taste and manners, whose wordly task was to sharpen, yet disguise, his cutting edges so that no one would be able to suspect his ruthlessness.
זה מזכיר לי שאיפשהו בספרים מספר קסטנדה שדון חואן נהג לומר לכל חניך שהוא כמוהו, או היה כמוהו, כלומר בעל חיסרון או קושי כלשהו. עתה אנו יכולים לפרש את האדיבות (kindness), טוב הלב, או החברמניות הזאת כדוגמה לשימוש במסיכה להסוואת חוסר הרחמים שלו.
בקטע זה, חוסר הרחמים מדומה ללהב שנדרש מצד אחד להשחיזו ומצד שני להסוותו.
בינתיים צברנו שני דימויים לחוסר הרחמים (המאפיין את הרוח), מגנט ולהב.
אולי נעשה משני גויים אחד: להב עשוי מגנט ?
.
שאלת רשות:
האם יש קשר בין הלהב הזה של חוסר הרחמים והלהב שילדים גונבים מהוריהם, אשר לוחמים נאלצים לגנוב אותו מהם בחזרה?
.
שאלת רשות:
האם יש קשר בין הלהב הזה של חוסר הרחמים והלהב שילדים גונבים מהוריהם, אשר לוחמים נאלצים לגנוב אותו מהם בחזרה?
*******
העפתי מבט בשורשי המילה:
המקור של ruthless.ruth (n.)
"sorrow for the misery of another; repentance, regret,". The Old English word was rue
rue (v.) "feel regret,"
כלומר, המילה מציינת רחמים, חמלה, וגם חרטה. את שניהם דוחים בתפישה הטולטקית.
הדורסנות של הנגואל חוליאן, התחושה שבאמצעותה הוא היה אוגר עוצמה, היה דורס ועובר דרך דברים בדרכו, היא המחשה להלך הרוח של-ruthless (שהיא אחד מארבעת הלכי הרוח של הייקוש). קסטנדה נכנס להלך רוח כזה (כנראה) בסוף הפרק "קרב העוצמה" כאשר הוא נדרש לרוץ במורד ההר כשהוא מרוחק, משוחרר ובמחשבה שהמוות דולק בעקבותיו.
================
5.2.20
היום, יום ד, ה-5.2.20 הוא (כנראה) יום עוצמה.
ראיון עם ארין אלכסנדר, חניכה של קרלוס קסטנדה. גם בעלה היה חניך שלו.
יש לה ילדים, למרות הסיפור על חורים בזוהר שזה יוצר.
היא מספרת על כך שקסטנדה היה מדבר אל השמש.
אנו אנרגיה.
היא מספרת שהוא היה מדבר אל השמש בחוף הים בשעות המוקדמות של הבוקר, כאילו השמש היה אביו.
מה שמוזר הוא שזהו חוף בקליפורניה, השמש נראית שם בשקיעה (אלא אם כן הוא ישב על החוף עם הגב לים).
זמן העוצמה של קסטנדה היה דווקא בזמן השקיעה.
================
5.2.20
מהי המקבילה אצלנו למשפט המפורסם של הרמב"ם:
"במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו".
.
.
תשובה (אפשרית)
הדוברת היא לה-גורדה. אחרי שהיא חטפה את הלהב שלה מבנותיה היא נעשתה שלמה ומאוזנת. (להב חוסר הרחמים?)
"I am balanced. My emptiness, which was my disadvantage, is now my advantage.
Once a sorcerer regains his completeness he's balanced, while a sorcerer who was always complete is a bit off. Like Genaro was a bit off. But the Nagual was balanced because he hadbeen incomplete, like you and me, even more so than you and me. He had three sons and one daughter.
"The little sisters are like Genaro, a bit off. And most of the
times so taut that they have no measure."
("הטבעת השניה של העוצמה" עמוד 106, פסקה אחרונה)
.
דרך אגב,
מצד אחד נאמר שהילדים גונבים את הלהב מהוריהם. מצד שני ההורים מעניקים אותו:
מצד אחד נאמר שהילדים גונבים את הלהב מהוריהם. מצד שני ההורים מעניקים אותו:
"I didn't know what I was doing when I gave it to them."
אפשר להסיק שהגניבה היא כנראה הולכת שולל הגורמת להורים לתת אותו. [משהו כמו: "הוא כזה פוצי מוצי, איך אפשר שלא לתת לו את כולי ?!" ]
שאלת רשות:
האם הלהב הוא "הטוב שבנו", אותו המכשפים מגישים לרוח בדממה?
דרך אגב, בריאיון עם ארין אלכסנדר היא התייחסה לעניין זה של יצירה יזומה של היצמדויות בעולם, כמו הבאת ילדים, והאתגר שבהתעלות ובשחרור מאחיזתן של ההיצמדויות.
דרך אגב, בריאיון עם ארין אלכסנדר היא התייחסה לעניין זה של יצירה יזומה של היצמדויות בעולם, כמו הבאת ילדים, והאתגר שבהתעלות ובשחרור מאחיזתן של ההיצמדויות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה