אני נוטל לעצמי את הזכות להרהר בפרהסיה (כאילו שלא עשיתי את זה עד כה).
בספר הראשון, "משנתו של דון חואן", החניכה מתמקדת בצמחי עוצמה. שלושה סוגים מוזכרים שם:
.
- עשב השטן (דטורה) שהוא עוצמה נקבית. דרך ללא לב.
- מסקליטו (קקטוס קטן בשם פיאוטה) שהוא עוצמה זכרית. דרך עם לב.
- העשן הקטן, המורכב מתערובת של פטריות וצמחים. לדעתי, הוא מייצג עוצמה ממין/מיני ביניים. הסבר בהמשך.
.
אני רוצה להציע את הרעיון שהעשן הקטן הוא מין ביניים, בעצם מיני ביניים, שבין הזכרי לנקבי.
נתקלתי, לא בספרות שלנו, בטענה שבתרבויות האינדיאניות יש חמישה מינים (אם אינני טועה), כשזכר ונקבה הם שניים מהם. כלומר, יש אישה גברית, גבר נשי, ואולי עוד מין.
ההצעה שלי אומרת שהשליחים בחבורה שייכים לשני המינים הללו. אמיליטו, השליח של הנגואל היה לדעתי גבר נשי. רוב המידע עליו נמצא בספר של טאישה. שם הוא אומר שהוא היחיד שיכול ללמד אותה את הדאייה המופשטת על פני התהום, את מעבר התודעה מהגוף אל הכפיל.
למה הוא היחיד?
אין לזה שם תשובה. לדעתי, בדיוק משום שכמי ששייך גם לגברים וגם לנשים, כלומר, לדעתי, יש לו פקעת סיבים בעלת שני מאפיינים, או אולי שתי פקעות, הוא יכול לתווך ביניהם.
זה גם מציע הסבר לאיך נעשים החיבורים האנרגטיים השוטפים בין גברים ונשים בחבורה: בעזרת השליחים.
אם כן, העשן הקטן הוא, במקרה של קסטנדה, כנראה ממין אישה גברית, כי הוא צריך להעביר גבר את התהום. במקרה של טאישה גבר נשי כי צריך להעביר אישה.
הערת אגב, אשתו לשעבר של קסטנדה דיברה בראיון על הנשים סביבו, המכשפות, כנשים גבריות, שריריות, תספורות קצרות...
הערת אגב, אשתו לשעבר של קסטנדה דיברה בראיון על הנשים סביבו, המכשפות, כנשים גבריות, שריריות, תספורות קצרות...
.
בעולם צמחי העוצמה, תערובת של צמחים (פטריות וצמחים) היא הייצוג "המתבקש" למיני הביניים, לא?
.
שוב, זהו רק הרהור, תהייה, שום אמת מוצקה.
כענווים (חסרי רבב), חוסר הוודאות הוא מנת חלקנו בעולם.
Magic Beams
.
שבת שלום.
**********************************
הערות ותוספות
1.5.20
גם האישה נגואל, קרול טיגס, הוציאה אותו לפחות פעם אחת ממקום שממנו הוא לא יכול היה לצאת בעצמו, וגם אז היא גררה אותו פיסית.
===================
1.5.20
ייתכן וזהו מקרה של אישה גברית, אם כי כנראה אי אפשר לקבוע על סמך סממנים חיצוניים פיסיים משום שמדובר במבנה אנרגטי.
דרך אגב, היא מחזיקה או החזיקה בתואר אלופת העולם לנשים בהורדת ידיים.
===================
5.5.20
היום, יום שלישי, ה-5.5.20, הוא (כנראה) יום עוצמה. (מחזוריות של ח"י ימים)
יהיה קשה לקבל אנרגיות מהיקום היום כי ביל ("הפילנטרופ") מנסה להוריד את טמפרטורת הארץ בחצי מעלה, ולכן מחשיך לנו את העולם באופן קבוע (מסתיר את השמש).
**********
הכישוף (הטולטקי) כניקוי של חולית החיבור עם הכוונה
(עירור מתרדמתה (הוצאתה ממצב של חוסר תחושה), איבוקה*)
==================================
קטע שאבד במעבר מהמקור האנגלי לתרגום העברי של "עוצמת השקט" (המוכר לעם היושב בציון כ"כח השקט").
הקטע חשוב. הוא מגדיר את הכישוף הטולטקי (אחת ההגדרות. כל הגדרה לרמה אחרת של עוצמה).
הקורא הערני לבטח חש שחסר משהו, כי לפתע מדובר על "תהליך טיהור" כאילו כבר דובר בו קודם לכן.
את הקטע הבא יש להכניס בעמוד 11, בשורה ה-12 מלמטה, לפני "דון חואן הדגיש ש"תהליך הטיהור" הזה":
.
חשוב לציין שמדובר בחולית חיבור connecting link ולא ב"קישור" סתמי, כפי שמופיע בתרגום.
.
הערה
* אינני ממהר לומר ניקוי מאבק, או ניעור מאבק, למרות שמדובר בפעולת ניקוי ולמרות שאחת הדרכים לביצוע של הדבר הוא על ידי מתן זעזוע/טלטלה של המורה בחולית החיבור של החניך, והדמיון לניעור אבק ברור. (ראו "כח השקט" עמוד 59 למטה, אבל התרגום משתמש במילה טיהור גם כתרגום ל- dusting).
כי, מצד שני, הידע הוא אבק(ת) זהב שחור (כהה) הנמצא על כנפי העש (פרק ראשון ב"סיפורי עוצמה"), וגם יצירת ענני אבק כשהיגואר רדף אחריהם במדבר עשוי להיות רלבנטי לדיון זה (אינני בטוח).
ייתכן שהתשובה היא משולבת: החלפת אבק מסוג אחד באבק מסוג שני.
.
ומהי אותה חולית חיבור אל הכוונה?
אם שואלים אותי, אני מהמר על הרצון (The Will).
אני מוצא דימיון בין רעיון הוספת האבק (אבקת הזהב השחור שעל כנפי העש) לצורך ניקוי חולית החיבור, לבין רעיון השימוש באפר פרה אדומה לצורך...... טהרה (במדבר, י"ט).
מוסיקאו
===================
5.5.20
**********************************
הערות ותוספות
1.5.20
אני נזכר שכאשר קסטנדה התמוטט באיזור שבין הקווים המקבילים, בין העולמות, מי שהוציא אותו משם הייתה לוחמת מחבורתו של דון חואן, שהעמיסה אותו על כתפיה ויצאה משם.
===================
1.5.20
ייתכן וזהו מקרה של אישה גברית, אם כי כנראה אי אפשר לקבוע על סמך סממנים חיצוניים פיסיים משום שמדובר במבנה אנרגטי.
דרך אגב, היא מחזיקה או החזיקה בתואר אלופת העולם לנשים בהורדת ידיים.
===================
5.5.20
היום, יום שלישי, ה-5.5.20, הוא (כנראה) יום עוצמה. (מחזוריות של ח"י ימים)
יהיה קשה לקבל אנרגיות מהיקום היום כי ביל ("הפילנטרופ") מנסה להוריד את טמפרטורת הארץ בחצי מעלה, ולכן מחשיך לנו את העולם באופן קבוע (מסתיר את השמש).
**********
הכישוף (הטולטקי) כניקוי של חולית החיבור עם הכוונה
(עירור מתרדמתה (הוצאתה ממצב של חוסר תחושה), איבוקה*)
==================================
קטע שאבד במעבר מהמקור האנגלי לתרגום העברי של "עוצמת השקט" (המוכר לעם היושב בציון כ"כח השקט").
הקטע חשוב. הוא מגדיר את הכישוף הטולטקי (אחת ההגדרות. כל הגדרה לרמה אחרת של עוצמה).
הקורא הערני לבטח חש שחסר משהו, כי לפתע מדובר על "תהליך טיהור" כאילו כבר דובר בו קודם לכן.
את הקטע הבא יש להכניס בעמוד 11, בשורה ה-12 מלמטה, לפני "דון חואן הדגיש ש"תהליך הטיהור" הזה":
Sorcerers, or warriors, as he called them, were concerned with discussing, understanding, and employing that connecting link. They were especially concerned with cleaning it of the numbing effects brought about by the ordinary concerns of their everyday lives. Sorcery at this level could be defined as the procedure of cleaning one's connecting link to intent.
.
חשוב לציין שמדובר בחולית חיבור connecting link ולא ב"קישור" סתמי, כפי שמופיע בתרגום.
.
הערה
* אינני ממהר לומר ניקוי מאבק, או ניעור מאבק, למרות שמדובר בפעולת ניקוי ולמרות שאחת הדרכים לביצוע של הדבר הוא על ידי מתן זעזוע/טלטלה של המורה בחולית החיבור של החניך, והדמיון לניעור אבק ברור. (ראו "כח השקט" עמוד 59 למטה, אבל התרגום משתמש במילה טיהור גם כתרגום ל- dusting).
כי, מצד שני, הידע הוא אבק(ת) זהב שחור (כהה) הנמצא על כנפי העש (פרק ראשון ב"סיפורי עוצמה"), וגם יצירת ענני אבק כשהיגואר רדף אחריהם במדבר עשוי להיות רלבנטי לדיון זה (אינני בטוח).
ייתכן שהתשובה היא משולבת: החלפת אבק מסוג אחד באבק מסוג שני.
.
ומהי אותה חולית חיבור אל הכוונה?
אם שואלים אותי, אני מהמר על הרצון (The Will).
אני מוצא דימיון בין רעיון הוספת האבק (אבקת הזהב השחור שעל כנפי העש) לצורך ניקוי חולית החיבור, לבין רעיון השימוש באפר פרה אדומה לצורך...... טהרה (במדבר, י"ט).
מוסיקאו
===================
5.5.20
לייקש את חולשותיך = התמרת ההיצמדויות
תורת הייקוש על רגל אחת
======================
תורת הייקוש על רגל אחת
======================
ההבדל שבין צייד ליוקש:
לה-גורדה: "צייד רק צד," היא אמרה. "היוקש יוקש כל דבר, כולל את עצמו."
("הטבעת השניה של העוצמה" עמוד )171.
שם תורגם הייקוש (stalking) כהתגנבות.
מיד בהמשך ישנו הקטע הבא:
"How can one stalk one's weaknesses, Gorda?"
"The same way you stalk prey. You figure out your routines until you know all the doing of your weaknesses and then you come upon them and pick them up like rabbits inside a cage."
יקוש חולשותיך קשור, אם כן, בשיבוש השגרות (רוטינות) שלך.
אבל את הלוחמים, המבקשים את החירות, לא מעניין להחליף את השגרה בסתם שגרה אחרת: לאכול ארוחת צהריים בשעה אחת במקום בשעה שתיים.
.
המטרה העיקרית של שיבוש שגרות, לדעתי, היא שחרור מהיצמדויות (אטצ'מנטס). שחרור היצמדות חייב לבוא לדעתי עם היצמדות חדשה.
הלוחם, לדעתי, מתמיר (אינני בטוח שזה גם האופן שבו המונח הזה נמצא בשימוש רחב בעולם הרוחני) את מושאי ההיצמדות, ממושאים השייכים לעולם הזה לכאלה השייכים לרוח. (זו כנראה גם המשמעות של החלפת המגינים).
הלוחם, לדעתי, מתמיר (אינני בטוח שזה גם האופן שבו המונח הזה נמצא בשימוש רחב בעולם הרוחני) את מושאי ההיצמדות, ממושאים השייכים לעולם הזה לכאלה השייכים לרוח. (זו כנראה גם המשמעות של החלפת המגינים).
הלוחם, אם כן, משמר את הדחפים, אבל משנה את מושאם, דוגמאות אחדות:
- הדחף לאספנות מתועל לאיסוף אירועים הראויים לזכירה ("צדו הפעיל")
- אהבת גבר ואישה מותמרת (מוסטת) לניהול רומן עם הידע ולאהבת הארץ (earth).
- הצורך החברתי מועתק מהטבעת הראשונה של העוצמה לטבעת השנייה, במובן של חוגי חברים.
- הכיסופים שבשירה עוברים הפשטה מהמוחשי למופשט (שהוא אחד הכינויים של הרוח).
.
בהמשך לקטע המצוטט לעיל ישנה דוגמה מפורטת של האופן שבו לה גורדה יקשה את חולשתה לאכילת יתר (171 עד עמוד 173 למעלה). ממליץ לקרוא אותה, שני עמודים בסה"כ. מכאן ואילך אני מנתח אותה:
בקריאת סיפור ההתמודדות הזה אפשר לזהות כמה מרכיבים, שאינם מופיעים שם בסדר ובטרמינולוגיה שאני מציע:
- נקודת השבירה (צדו הפעיל). היא כבר לא מסוגלת לסבול את עצמה, את משקלה העודף ואת הגבלות התנועה שלה כתוצאה מכך.
- בחירה ברוח, בדרך הלוחם. הרצון להיכנס לעולם האחר.
זה מסביר לדעתי מדוע דון חואן אינו אומר לה איך לפתור את בעייתה. היא צריכה למאוס בעולם הזה (נקודת השבירה) ולבחור בנגואל בעצמה, לא מתוך ציות למישהו אחר.
זה מסביר לדעתי מדוע דון חואן אינו אומר לה איך לפתור את בעייתה. היא צריכה למאוס בעולם הזה (נקודת השבירה) ולבחור בנגואל בעצמה, לא מתוך ציות למישהו אחר.
והפן האקטיבי:
- שיבוש השגרה (הכנסת ספוג לפה כדי ליצור רושם אצל האנשים של דלקת בפה ואי יכולת לאכול), שבו בזמן מספק את הדחף ללעיסה (מסטיק לעניים ), הליכה מרובה שמצד אחד הופכת אותה פחות זמינה לשגרה "הרעה" שבה מוצע לה אוכל, ובו בזמן היא פעילות החשובה ללוחם.
- שינוי "טקס" האכילה לאופן האכילה של הלוחם: אכילה מודעת בשקט, לאט, ומעט כל פעם: 4 ביסים גדושים כל שעה.
לטובת מי שאין את הספר ונפשו/ה חפצה דעת, הנה שני העמודים באנגלית:
"How can one stalk one's weaknesses, Gorda?"
"The same way you stalk prey. You figure out your routines until you know all the doing of your weaknesses and then you come upon them and pick them up like rabbits inside a cage."
Don Juan had taught me the same thing about routines, but in the vein of a general principle that hunters must be aware of. Her understanding and application of it, however, were more pragmatic than mine.
Don Juan had said that any habit was, in essence, a "doing,"and that a doing needed all its parts in order to function. If some parts were missing, a doing was disassembled. By doing, he meant any coherent and meaningful series of actions. In other words, a habit needed all its component actions in order to be a live activity.
La Gorda then described how she had stalked her own weakness of eating excessively. She said that the Nagual had suggested she first tackle the biggest part of that habit, which was connected with her laundry work; she ate whatever her customers fed her as she went from house to house delivering her wash. She expected the Nagual to tell her what to do, but he only laughed and made fun of her, saying that as soon as he would mention something for her to do, she would
fight not to do it. He said that that was the way human beings are; they love to be told what to do, but they love even more to fight and not do what they are told, and thus they get entangled in hating the one who told them in the first place.
For many years she could not think of anything to do to stalk her weakness. One day, however, she got so sick and tired of being fat that she refused to eat for twenty-three days. That was the initial action that broke her fixation. She then had the idea of stuffing her mouth with a sponge to make her customers believe that she had an infected tooth and could not eat. The subterfuge worked not only with her customers, who stopped giving her food, but with her as well, as she had the feeling of eating as she chewed on the sponge. La Gorda laughed when she told me how she had walked around with a sponge stuffed in her mouth for years until her habit of eating excessively had been broken.
"Was that all you needed to stop your habit?" I asked.
"The same way you stalk prey. You figure out your routines until you know all the doing of your weaknesses and then you come upon them and pick them up like rabbits inside a cage."
Don Juan had taught me the same thing about routines, but in the vein of a general principle that hunters must be aware of. Her understanding and application of it, however, were more pragmatic than mine.
Don Juan had said that any habit was, in essence, a "doing,"and that a doing needed all its parts in order to function. If some parts were missing, a doing was disassembled. By doing, he meant any coherent and meaningful series of actions. In other words, a habit needed all its component actions in order to be a live activity.
La Gorda then described how she had stalked her own weakness of eating excessively. She said that the Nagual had suggested she first tackle the biggest part of that habit, which was connected with her laundry work; she ate whatever her customers fed her as she went from house to house delivering her wash. She expected the Nagual to tell her what to do, but he only laughed and made fun of her, saying that as soon as he would mention something for her to do, she would
fight not to do it. He said that that was the way human beings are; they love to be told what to do, but they love even more to fight and not do what they are told, and thus they get entangled in hating the one who told them in the first place.
For many years she could not think of anything to do to stalk her weakness. One day, however, she got so sick and tired of being fat that she refused to eat for twenty-three days. That was the initial action that broke her fixation. She then had the idea of stuffing her mouth with a sponge to make her customers believe that she had an infected tooth and could not eat. The subterfuge worked not only with her customers, who stopped giving her food, but with her as well, as she had the feeling of eating as she chewed on the sponge. La Gorda laughed when she told me how she had walked around with a sponge stuffed in her mouth for years until her habit of eating excessively had been broken.
"Was that all you needed to stop your habit?" I asked.
"No. I also had to learn how to eat like a warrior."
"And how does a warrior eat?"
"A warrior eats quietly, and slowly, and very little at a time. I used to talk while I ate, and I ate very fast, and I ate lots and lots of food at one sitting. The Nagual told me that a warrior eats four mouthfuls of food at one time. A while later he eats another four mouthfuls and so on.
"A warrior also walks miles and miles every day. My eating weakness never let me walk. I broke it by eating four mouthfuls every hour and by walking. Sometimes I walked all day and all night. That was the way I lost the fat on my buttocks."
She laughed at her own recollection of the nickname don Juan had given her.
"But stalking your weaknesses is not enough to drop them," she said. "You can stalk them from now to doomsday and it won't make a bit of difference. That's why the Nagual didn't want to tell me what to do. What a warrior really needs in order to be an impeccable stalker is to have a purpose."
La Gorda recounted how she had lived from day to day, before she met the Nagual, with nothing to look forward to. She had no hopes, no dreams, no desire for anything. The opportunity to eat, however, was always accessible to her; for some reason that she could not fathom, there had been plenty of food available to her every single day of her life. So much of it, in fact, that at one time she weighed two hundred and thirty-six pounds.
"Eating was the only thing I enjoyed in life," la Gorda said. "Besides, I never saw myself as being fat. I thought I was rather pretty and that people liked me as I was. Everyone said that I looked healthy.
"The Nagual told me something very strange. He said that I had an enormous amount of personal power and due to that I had always managed to get food from friends while the relatives in my own house were going hungry.
"Everybody has enough personal power for something. The trick for me was to pull my personal power away from food to my warrior's purpose."
"And what is that purpose, Gorda?" I asked half in jest.
"To enter into the other world," she replied with a grin and pretended to hit me on top of my head with her knuckles, the way don Juan used to do when he thought I was indulging.
"And how does a warrior eat?"
"A warrior eats quietly, and slowly, and very little at a time. I used to talk while I ate, and I ate very fast, and I ate lots and lots of food at one sitting. The Nagual told me that a warrior eats four mouthfuls of food at one time. A while later he eats another four mouthfuls and so on.
"A warrior also walks miles and miles every day. My eating weakness never let me walk. I broke it by eating four mouthfuls every hour and by walking. Sometimes I walked all day and all night. That was the way I lost the fat on my buttocks."
She laughed at her own recollection of the nickname don Juan had given her.
"But stalking your weaknesses is not enough to drop them," she said. "You can stalk them from now to doomsday and it won't make a bit of difference. That's why the Nagual didn't want to tell me what to do. What a warrior really needs in order to be an impeccable stalker is to have a purpose."
La Gorda recounted how she had lived from day to day, before she met the Nagual, with nothing to look forward to. She had no hopes, no dreams, no desire for anything. The opportunity to eat, however, was always accessible to her; for some reason that she could not fathom, there had been plenty of food available to her every single day of her life. So much of it, in fact, that at one time she weighed two hundred and thirty-six pounds.
"Eating was the only thing I enjoyed in life," la Gorda said. "Besides, I never saw myself as being fat. I thought I was rather pretty and that people liked me as I was. Everyone said that I looked healthy.
"The Nagual told me something very strange. He said that I had an enormous amount of personal power and due to that I had always managed to get food from friends while the relatives in my own house were going hungry.
"Everybody has enough personal power for something. The trick for me was to pull my personal power away from food to my warrior's purpose."
"And what is that purpose, Gorda?" I asked half in jest.
"To enter into the other world," she replied with a grin and pretended to hit me on top of my head with her knuckles, the way don Juan used to do when he thought I was indulging.
==================================
6.5.20
לא, לסיפור החיים הזה, לא, תודה, קח את מה ששלך, תן לי את מה שלי, אני רוצה החוצה
6.5.20
כשאת/ה מבצע את עבודת הסיכום, מה את/ה בעצם אומר, ללא מילים ?
לא ! (עם הראש)
:)
.
תנועת הראש מצד לצד מציינת
שלילה באופן אוניברסלי, חוץ מכמה מקומות באיזור הבלקן. יש תיאוריה שמציעה
ששורשי הדבר נעוצים בהסטת הראש הצידה מהשד כשתינוק לא רוצה לינוק,
ומעלה-מטה כשהוא רוצה. כך אומרים בוויקיפדיה:
==================================
7.5.20
גלגל הזמן מעורר את הרושם שהוא קשור מאד, אם לא זהה, לכוונה. העתקת הרצון מהתלם לגלגל עצמו היא הפיכת הרצון לכוונה: הפיכת כח לא פרסונלי לפרסונלי.
7.5.20
תלמי הזמן
=========
הפוסט הזה הולך להיות חריש עמוק
גלגל הזמן מופיע, כמדומני, רק על פני עמוד אחד ב"מתנת הנשר" (עמוד 248-249) ובכמה מקומות בספר הקרוי "גלגל הזמן".
העובדה שפלורינדה המבוגרת היא שמדברת על כך רומזת שהגלגל שייך לתחום הקשב השלישי. כזכור, פלורינדה תגיע אל החניכים לאחר שחבורתה כבר תעזוב את העולם כדי ללמדם את נושא הקשב השלישי. (בעבר הצעתי ש"מתנת הנשר" הוא ספר המדבר על הכוונה, השייכת לקשב השלישי, לכן סילביו מנואל הוא הדמות הדומיננטית בספר).
אני מביא את הקטעים באנגלית, כדי לחסוך..... זמן.
אם לא נאמר אחרת, הקטע לקוח מ"מתנת הנשר.
אם לא נאמר אחרת, הקטע לקוח מ"מתנת הנשר.
.
גלגל הזמן מתואר כמנהרה אינסופית באורך וברוחב, בה ישנם תלמים (furrows) העשויים מראות (רפלקטיביים).
She said that the wheel of time is like a state of heightened awareness which is part of the other self- just as the left side awareness is part of the self of everyday life. Florinda said that that state could physically be described as a tunnel of infinite length and width; a tunnel with reflective furrows.
.
Every furrow is infinite, and there are infinite numbers of them. Living creatures are compulsorily made, by the force of life, to gaze into one furrow. To gaze into it means to be trapped by it; to live that furrow.
Florinda asserted that what warriors call will belongs to the wheel of time. It is something like the runner of a vine, or an intangible tentacle which all of us possess. She said that a warrior's final aim is to learn to focus it on the wheel of time in order to make it turn.
אני רוצה להוסיף לסיר הציטוטים את האמירה של סילביו מנואל, גם היא בספר זה, בה הוא אומר שאנו כמו עצים ניידים, יש לנו שורש באדמה אשר נע איתנו.
he compared human beings to trees. We are like mobile trees. We are somehow rooted to the ground. Our roots are transportable, but that does not free us from the ground.
.
אני מציע את הפרשנות הבאה:
השורש שלנו הוא הרצון. הרצון הוא הקנוקנת (או המשוש, כמו זרוע של תמנון) הנעה בתוך התלם. המילה "תלם" מספקת, בין השאר, את הרמז אל השורש שעליו מדבר סילביו מנואל. גם "runner of a vine" מחזקת את הרמז לשורש ולעצים הניידים.
אם כך, הלוחם שואף להוציא את השורש מתוך התלם שבו הוא לכוד. מכיוון שהרצון שייך לגלגל הזמן (כפי שנאמר לעיל), יש לשלוף את הרצון מתוך התלם ולאחוז בו את הגלגל, כלומר לאחוז בו את מקורו, את עצמו. דבר השקול ללא לרצות דבר, כי לרצות משהו (ברמה של הרצון) פירושו להיות לכוד בתלם.
גלגל הזמן מעורר את הרושם שהוא קשור מאד, אם לא זהה, לכוונה. העתקת הרצון מהתלם לגלגל עצמו היא הפיכת הרצון לכוונה: הפיכת כח לא פרסונלי לפרסונלי.
הזיהוי בין גלגל הזמן והכוונה מסביר מדוע פלורינדה היא זו שמדברת על הגלגל: הכוונה היא הקשב השלישי.
הקטע הבא מהספר "גלגל הזמן" קושר בין הכוונה לגלגל הזמן:
The quotations from Tales of Power were the most poignant reminder to me that the intent of the shamans who lived in Mexico in ancient times was still impeccably at work. The wheel of time was moving inexorably around me, forcing me to look into grooves which one cannot talk about and still remain coherent.
הגלגל והכוונה, כל אחד מהם, מאלצים אותו להביט לתוך חריצים (תלמים) מסויימים.
.
הערת אגב, לדעתי, חוסר הקוהרנטיות שהוא מציין בסוף הציטוט האחרון הוא חוסר הרציפות של האני: דילוג בין תלמים.
==================================
הי אבי,
השבמחקשילוב בין שני נושאים מעניינים, צמחים ו"מגדר" (כשהמשותף להם היא העוצמה)
יום נעים
ד.א שמעתי גירסה ג'אזית מקסימה ל BESAME MUCHO , רציתי לשלוח לך קישור אבל, היא נעלמה לי בנבכי היוטיוב
הי ליאורה,
מחקגוג-אל מערים דרישות ואני לא רוצה לשחק את המשחק שלו.
דרך אגב, לידע כללי, את יכולה לאתר את היצירה ברשימת הצפיות שלך באתר. כך גם תפיקי קצת ערך לעצמך מהמעקב שלהם אחרייך :)
יום טוב.
אבי