צחנת המסתורין של המודעות

חידה קשה
======

דון חואן אומר לקסטנדה שהוא עלול שלא לעמוד במשימה, הניתנת לחניכים, להישיר מחדש, בכוחות עצמו, את ההאצלות שהוא, המורה, עזר לו להישיר במהלך חניכותו.

"אתה עלול שלא להיות מסוגל את השיחה שאנו מנהלים עתה, שיחה אשר נראית לך ברגע זה כה רגילה (commonplace), כל כך מובנת מאליה (taken for granted).

("האש מבפנים". אם חשוב למישהו העמוד, שיצייץ)

.

האם גם אתם סקרנים לדעת האם קסטנדה הצליח במשימת ההיזכרות הזו, או שמא, חלילה, נכשל?

.

שבת שלום.

 החידה הזו לא תחזיק עד שבת, אז הנה חידת המשך, אודות הקטע שמיד לאחר מכן:
מדוע לכנות את המסתורין הזה של המודעות "צחנה" (reek) ?

„This indeed is the mystery of awareness. Human beings reek of that mystery; we reek of darkness, of things which are inexplicable. To regard ourselves in any other terms is madness. So don’t demean the mystery of man in you by feeling sorry for yourself or by trying to rationalize it.
Demean the stupidity of man in you by understanding it. But don’t apologize for either; both are needed.

****************

הערות ותוספות

=========

9.5.20

כמה מילים על המוות כצייד
================

הצייד לומד את השגרות של החיה שאותה הוא צד וכך הוא יודע מהן נקודות התורפה ובאילו דרכים יוכל לתפוש אותה.

צייד בדרגה הגבוהה ביותר מונע אפשרות להיות ניצוד בעצמו, ועל כן הוא חסר שגרה, בלתי צפוי.

הלוחם הוא צייד הצד עוצמה, אבל הוא בעצמו ניצוד על ידי המוות. 

הצעתי בעבר שהמוות צד את הלוחמים בלבד, כי הם יצרו חיבור אל הרוח והוא מנסה למנוע מהם לחבור אליה. כל האחרים נמצאים בתוך המכלאות ולא צריך לשגר חולית מרדף אחריהם.

הצעתי את הפרשנות שכל התקדמות אל הרוח פירושה הרחבה נוספת של הסדק שבין העולמות, דרכו חודר המוות. זה מסביר מדוע המוות הוא בן לוויה של הלוחם, ומדוע כל דבר שיש בו עוצמה, המוות נגע בו. רק הרצון יכול לסתום את הפירצה (הרצון הוא, על פי פרשנותי, חוליית החיבור אל הרוח). אם אין לך את היכולת לסתום את הפירצה, עליך לסגור אותה, לכווץ את הפתח, לדוגמה: באמצעות מקלחת קרה, כתיבה (הפעלת המיינד).
.

בבריחה מפני המוות אי אפשר להיצמד רגשית (אטאצ') לשום דבר: "המוות לא נותן ללוחם זמן להיצמד לדבר" (ציטוט מהזיכרון).

הלוחם אינו רוצה להיות באף מקום אחר מזה שבו הוא נמצא משום שהוא אינו יודע היכן המוות ימצאנו. ככל הנראה, משמעות האמירה היא שלרצות משהו בעולם זוהי היצמדות, כך גם לגבי לרצות להיות במקום אחר. הרצייה הזו מקורה במיינד הזר ולמוות יש גישה למחשבות המיינד הזר, ולאמוציות המתעוררות מהן, על כן הוא יארוב לך במקום שאליו אתה רוצה להגיע או בדרך לשם (כמו הזאב שהקדים את כיפה אדומה והמתין לה בבית הסבתא כשהוא מחופש לסבתא :) ).

.
ראינו, בספר הראשון או השני, כמדומני, את המוות המופיע כאורות הנעים במהירות אחרי מכוניתו של קסטנדה.

אני רוצה להציע שבסיפור על הבריחה מהיגואר ב"עוצמת השקט" עמוד 171 ואילך, היגואר מייצג את המוות. היגואר מופיע כחיה ענקית שחורה מעל ראשו של קסטנדה (המוות הוא צל שחור המתנשא מעלינו).

הצעה זו - שהבריחה מהיגואר מייצגת בריחה כללית מהמוות - עשויה להניב כמה מסקנות לגבי אופן ההתנהגות בזמן הבריחה מפני המוות:

- הקשבה לידע השקט (עצות שייראו בלתי הגיוניות, כמו ריצה בזיגזג),

- אי עשייה (כדוגמת הליכה רוגעה והעלאת זכרונות מהעבר בזמן שהיגואר עוקב אחריהם מקרוב),

- העלאת אבק (שאינו מעורר כל אמוציה מבחינתנו ולכן אין ליגואר (למוות) מה לקלוט). יש לזה כנראה אספקטים נוספים: יצירת מסך ערפל, איבוק של חוליית החיבור אל הכוונה.

.

ככל הנראה, התנהגויות כאלה, שמקורן בידע השקט, הן שמבלבלות את היגואר (ואת המוות) ומאפשרות ללוחם לעצור את מתקפת המוות כדי להניע את נקודת המאסף ולהוציא את עצמו בשלמות מהעולם: "המוות משהה את עצמו מלבוא למשך כל זמן שצריכים המכשפים שישתהה." (עמוד 177).

בהשהייה כזו גם מבצע הלוחם את ריקודו האחרון.

========= 
 10.5.20

זווית אחרת - אין לפתוח את האריזה
======================== 

המוות צד את הלוחם בגלל שהלוחם צד עוצמה. (זו פרשנות)
האדם הרגיל אינו צד עוצמה ולכן המוות אינו מנסה לצוד אותו.
הלוחם פותח את הסדק שבין העולמות, הפתח אל הרוח, ובכך מאפשר את כניסת המוות.
כמו מוצר שיש איסור לפתוח את האריזה שלו. במקרה של פתיחה, המוצר נידון להשמדה על ידי היצרן, סיכול מרחוק ("המוות החצוף המתנקש בנו מרחוק").
למען הדיוק, אנו לא אלה שפותחים את האריזה. הרוח עושה זאת, והמוות מנסה להשמיד את המוצר. אנו רק צופים החווים את המלחמה המתרחשת על גבינו.
========= 
10.5.20

לצוד עוצמה
=========

בהערה הקודמת הצעתי שמכיוון שהלוחם צד עוצמה, הוא הופך לניצוד בידי המוות.

"ציד של עוצמה הוא אירוע מוזר (peculiar)", אמר. "הוא חייב להתחיל כרעיון (idea), אחר כך יש להוציאו אל הפועל צעד אחר צעד, ואז, בינגו! זה קורה."

"איך זה קורה?"

דון חואן נעמד. הוא החל למתוח את זרועותיו והקשית את גבו כמו חתול. עצמותיו, כרגיל, השמיעו סדרה של קולות התפוקקות.

את ההמשך אני מביא באנגלית כי יש לו חשיבות משנית.

"Let's go," he said. "We have a long journey ahead of us."

"But there are so many things I want to ask you," I said.

"We are going to a place of power," he said as he stepped inside his house. "Why don't you save your questions for the time we are there? We may have an opportunity to talk."

("מסע לאיכטלאן" עמוד 160, תרגום שלי)

הבאתי את ההמשך באנגלית רק כדי להראות שלקורא מועבר רושם (מטעה) כאילו התשובה לא ניתנה והיא עתידה להינתן מאוחר יותר במקום העוצמה.

זה נכון שעל ענייני הרוח, על העוצמה, צריך לדבר במקום של עוצמה, אבל, לדעתי, אפשר לומר את הדברים ללא מילים גם במקום אחר.

אני טוען שהתשובה נמצאת בתרגילי המתיחה של הגוף ובקולות ההתפוקקות של מפרקי גופו.

מהי התשובה שנאמרת בתרגילי גופו?

המעברים הקסומים, או בנוסח מוצלח יותר: העברות אנרגיה כישופיות [ראו נימוקים לנוסח זה בהערה בסוף].

.

הנימוקים לתשובה:

הקטעים הבאים לקוחים מ"ידע שקט" מתוך הפרק "המעברים הקסומים". ניתן לקוראו באתר הוצאת טולטק, אבל רוב הדברים שם נמצאים בצורה מפותחת יותר בספר המאוחר יותר "מעברים קסומים".

"הראיתי לך מעברים קסומים שונים לאורך כל הדרך, ואתה תמיד פירשת אותם כהנאתי לפצח את מפרקיי.*
מוצאת חן בעיניי הדרך שבה אתה מפרש אותם: פיצוח המפרקים שלי! אנחנו נמשיך להתייחס אליהם באופן זה.

* מילולית: פיצוח/שבירת החיבורים. בסלנג: יצירת קנאקִים. cracking my joints

.

ובהמשך:

"ביצועם, אפילו באופן מזדמן, מביא את המיינד לידי עצירה."

.

כלומר, שבירת החיבורים פירושה עצירת הזרם המכונן את העולם, היא עצירת המיינד, כלומר יצירת שקט. הקטע הבא אומר שההעברות הכישופיות מאפשרות צבירת שקט, כלומר עוצמה.

"דון חואן אמר, שבאמצעות שיטות החלימה שלהם גילו המכשפים של מקסיקו העתיקה שתנועות מסוימות טיפחו והירבו שקט, ויצרו תחושה מוזרה של שפע ורווחה." 

.

הערה 

הנימוקים לתרגום של המונח "מעברים קסומים" כ"העברות אנרגיה כישופיות". הקטעים לקוחים מהספר "מעברים קסומים":
.
The true magic of the magical passes is the fact that they cause crusted-down energy to enter again into the centers of vitality

וגם הקטע הבא המדבר על פרישה מחדש של האנרגיה. נושא המשפט הוא המעברים הקסומים:
.
They agitate the energy that has been accumulated in the luminous ball and return it to the physical body itself. The magical passes engage both the body itself as a physical entity that suffers the dispersion of energy, and the body as an energetic entity which is capable of redeploying that dispersed energy.

.
.
לשבירת החיבורים (קנאקים של המפרקים), היא שבירת זרם העולם, יש להוסיף פן נוסף של אותה שבירה:
שבירת הפרמטרים (אמות המידה) של התפישה.
.
האם שמתם לב שהופעת בעלי הברית מתבשרת בקולות של שבירת ענפים, וכך גם יציאת הכפיל מהגוף? 

========= 
11.5.20

הסיפור על השוטר המהיר - אירוע באלבום הלוחם של קסטנדה?

====================

 

הסיפור מתאר אירוע מילדותו של קסטנדה, בגיל 10, שבו הוא ניפץ חלון ראווה ונמלט, אבל שוטר מהיר ספורטיבי, שחקן כדורגל מצטיין, השיג אותו והחזיר אותו אל החנות בעלת החלון השבור, כשהוא מפליא בו את בעיטותיו ומקפיד לכנות כל בעיטה בשמה המדויק (מעולם הכדורגל, כנראה).

הסיפור מופיע בעמוד 175-176 ב"עוצמת השקט". הוא מסופר מפי קסטנדה בעיצומה של הבריחה שלו ושל דון חואן מיגואר שחור גדול ורעב הנמצא במרחק של כעשרים מטר מאחוריהם.

הם הולכים בנחת בזמן שקסטנדה מספר את הסיפור.

.

אני מציע את הפרשנות שזהו אירוע באלבום האירועים הראויים לזכירה של קסטנדה (מושג מ"צדו הפעיל של האינסוף").

שבירת החלון מסמלת את שבירת המראה המשקפת את עצמנו, שבירה שהיא משימת החניכה (ככל הנראה, זהו השלב של אבדן הצורה האנושית).

הצעתי בפוסט לאחרונה שהיגואר מייצג את המוות ולכן מההתמודדות מול היגואר ניתן להסיק מסקנות לגבי ההתמודדות מול המוות כצייד. לרשימת הנימוקים צריך להוסיף את העובדה שאחרי שקסטנדה מספר את סיפורו והם מסייימים לשוחח אודותיו, רק אז נשמעה נהמתו הרמה של היגואר המחזירה אותו למציאות שבה הם ניצודים.

אני מציע שלפנינו דוגמה לעצירת המוות. מכשף, לעומת האדם הרגיל, מכוח מהירותו שולט במותו (עמוד 177). בריקוד האחרון של הלוחם על פני האדמה הלוחם מספר, באמצעות ריקודו, את סיפורי העוצמה שלו (אלו הם אירועי האלבום, הליבות המופשטות של הכישוף) והמוות חייב לעצור, להמתין ולצפות בו. לדעתי, זה מה שקרה כאן.

.

האירוע שבו השוטר המהיר השיג אותו הטריד אותו במשך שנים. הרוח היא שהעלתה את הסיפור הזה בנסיבות אלה, בעזרתו של דון חואן שליחה, שריצתו המהירה עוררה בו את הזיכרון. "הוא אמר שלפיד הכעס והעלבון [שעניינו בחשיבותי העצמית הקיימת לעד] בער בי במשך שנים, ושהרגשת הכישלון והעצב עדיין עומדת בעינה." (עמוד 176)

חשיפת הזיכרון הזה שיחררה לדעתי כמות גדולה של אנרגיה והיא ששימשה את קסטנדה מיד לאחר מכן כדי להניע את נקודת המאסף אל הידע השקט [אל הכפיל]: "די אנרגיה כדי לנוע [כאוות נפשי] בין תבונת ההיגיון לבין הידע השקט". (עמוד 182). זה מה שעשה קסטנדה בזמן הבריחה: נע בין שתי העמדות, וחשיפת הזיכרון, לדעתי, סיפקה את האנרגיה לשם כך.

.

לדעתי, אחת המסקנות מהסיפור, וייתכן שזה חלק מהליבה המופשטת של האירוע, היא שהניצחון על המוות אינו מושג באמצעות מהירות, אלא באמצעות אי עשייה: מהלכים בלתי צפויים: הם לא נעו ישירות אל המקום הצפוי, המכונית, אלא בכיוון הפוך וליעד רחוק יותר, העלו אבק בתנועתם, דבר שבלבל את היגואר, ונצלו את הידע שלהם על השגרה של היגואר, אודות סלידתו מטיפוס, כדי לטפס על סלעים.

.

אם הסיפור על הנץ הלבן, שלדעתי גם הוא אירוע באלבום (ליבה מופשטת), אומר בתמצית: המוות הוא ממש מאחוריך, הסיפור כאן אולי אומר: המוות הוא מהיר ממך וקורא את מחשבותיך.

============