הראני את ציפורני הטרף שלך

 

כלומר, את טפריך (claws).

"הערתי שהמשימה שהוא תיאר תצריך חיים שלמים. הוא אמר שאני מתלונן לפניו יותר מדי פעמים ושהוא יודע שאני מתנהג , או לפחות מנסה להתנהג, בחיי היומיום כלוחם.

"יש לך טפרים די טובים," אמר כשהוא צוחק. "הראה לי אותם מפעם לפעם. זה תרגיל טוב."

עשיתי תנועה של טפרים ונהמתי. הוא צחק."

("מציאות נפרדת", עמוד 138 בתחתית העמוד)

.

טעות תרגום, לתיקונכם: בעברית מופיע פעמיים "מלתעות" במקום "טפרים". זו טעות! חד משמעית. ייתכן שהמתרגם ראה לנגד עיניו את המילה "jaws", כפי שקורה לכולנו.

למה? אולי כדי שתהיה לי עילה, 32 שנה מאוחר יותר, לכתוב פוסט שיצביע על כך :)

. 

להראות את טפריך לנגואל הוא תרגיל טוב, לשם מה?
כפי שנאמר לעיל, כתרופה להתלוננות (אולי קסטנדה הושפע יותר מדי מהפסוק: "בצל שדי יתלונן" :) ). אני מציע את ההכללה: כתרופת נגד לרחמים העצמיים. 

.

ומה הוא הקוטב השני של הרחמים העצמיים, מהי התרופה?

המוות, המודעות לסופך.

קסטנדה, במלחמתו נגד המכשפה לה-קטלינה ניסה לחורר אותה באמצעות טפר של רגל חזיר (ככל שאני זוכר). נאמר שם שהוא הראה לה את טפריו ושהוא אינו פוחד מהמוות (לה-קטלינה ייצגה את המוות שלו).

 

you showed your claws to her. She knows now that you're not afraid. You have challenged her.

.

ברגיל, בקצות אצבעותינו נמצאים הרחמים העצמיים, אשר עדים למעשינו ומוכנים לייעץ לנו בכל רגע. הלוחם מציב את המחשבה על מותו בקצות אצבעותיו ונותן למוות להיות לו ליועץ. הנה הציטוט:

 

Self-pity bore witness to everything you did. It was just at your fingertips, ready to advise you. Death is considered by a warrior to be a more amenable adviser, which can also be brought to bear witness on everything one does, just like self-pity, or wrath. Obviously, after an untold struggle you had learned to feel sorry for yourself. But you can also learn, in the same way, to feel your impending end, and thus you can learn to have the idea of your death at your fingertips. As an adviser, self-pity is nothing in comparison to death."

 

("סיפורי עוצמה", בפרק "האסטרטגיה של המכשף", או כפי שמופיע בתרגום העברי "תחבולותיו של קוסם")
.

האם כבר הראית את טפריך לנגואל היום?

.

 הערות ותוספות

=========

2.9.20

מוסיקה

===============

3.9.20

מהו משך חיי אדם? (תוריד/י, תוריד/י...)
==========

אחד הקטעים הכי מסתוריים ומזעזעים ב"מפגשים עם הנגואל" הוא הקטע הבא:

.

כשהוא מצביע על האנשים החוזרים מהעבודה, שאל אותי קרלוס:

"מה אתה חושב שהם יצאו לעשות?"

"האנשים האלה יצאו לחיות את יומם האחרון!" הוא השיב לשאלתו. "הדבר העצוב הוא שכנראה רק מעטים מאד מהם יודעים זאת. כל יום הוא ייחודי, והעולם הוא לא כפי שכולם סיפרו לנו."

(עמוד 122)

.
14 עמודים קודם לכן:

"אדם ממוצע יתעורר במקום שבו, כמו תמיד, הוא לובש את אישיותו כמו חולצה, ויוצא למלא את המשימות השגרתיות שלו."

(עמוד 108)

.

ובאותו עמוד, קודם לכן:

"והאמת היא שאתה רק נקודת מאסף הנעה באופן אקראי. שום דבר פרסונלי (בעל אישיות)."

.

זה כל כך מנוגד למה שאנו חושבים על העולם, וכל כך שטני, שזה חייב להיות נכון :)

.

הפילוסוף ברטראנד ראסל תהה פעם אודות האפשרות שאנו קמים בבוקר עם כל הזיכרונות שלנו. (על פי זיכרוני).
כולנו נודה: הדברים שעשינו אתמול, בשבוע שעבר, ובכלל בעבר, הם רק זיכרונות. האם אנו יודעים בוודאות שאכן התנסינו בהם בזמן אמת, בשעתם?
הדברים שעשיתי או חוויתי אתמול (בהנחה שהם אכן אירעו, ואינם רק זיכרונות השתולים בי), האם היה זה אותו גוף אנרגיה שהיום זוכר אותם?

רק רואים יוכלו להשיב על שאלה זו.

.

האם יש תמיכה לרעיון מטורף זה בספרות שלנו?

לדעתי, יש כמה שעשויים להתפרש בכיוון זה. הנה אחד מהם, לקוח מסיפרה של טאישה אבלאר:

ההקשר: אחרי שדון חואן מספר שהוא היה הזקן שהיכה אותה עם מטאטא כשהייתה עם המכנסיים למטה וגרם לה לרוץ עירומה לפני אנשים, ולפגוע בכך קשות בחייה החברתיים.

"הפכת אותי למטרה ללעג ולצחוק של משפחה וחברים" צרחתי.

 

"Perhaps. But, I also grabbed your ethereal body and tied an energy line around it," he said:

"From that day on, I've always known where you were.

"Yet it has taken me five years to get you in a position where you would listen to what I have to say,"

 

 .

לאיזו פוזיציה לקח לו 5 שנים להביא אותה?

על פי הרעיון המוצע בפוסט: להביא את גוף האנרגיה שלה להימצא שוב בגוף של טאישה. זה כאילו שאנו משחקים כל לילה כיסאות מוסיקליים. גלגול נשמות בכל יום מחדש.

זה נראה לכם הזוי?

 עם איזה מיינד אתם (שוב) קוראים את הפוסט? 

:)

======================================

 4.9.20

 מוסיקה

https://youtu.be/H72GbE0tuUA?t=4715

=======================

6.9.20

התמונה למטה היא של עטיפת הספר "עוצמת השקט" (כח השקט), מהדורה ראשונה. העטיפות של המהדורות הראשונות ראויות לדעתי למבט שאינו רק אסתטי אמנותי. אין (לי) ספק שקסטנדה לא השאיר את ההחלטה למראה העטיפות למישהו אחר.
ישנו סרטון ביוטיוב שכותרתו באנגלית "העטיפות המקוריות של ספרי קסטנדה", אבל הוא לא שווה כלום. משימה ראויה ולא קשה, שיכלה לתת ליוצרה כמה זכויות.... אבל נעשתה בצורה מרושלת ומזיקה.

 

 
מה רואים בתמונה?
לדעתי, בראש וראשונה את מדף הסלע של הידע: know-ledge. מקום הידיעה המוגבהת, ממנו נגלית האמת "לרגליך". מיקום קשה מאד להשגה!
לידו, כנראה מערת עבודת הסיכום, שנראית כמו עין של דמות ההר.
והעננים - לדעתי, אלה הם דגי החרב העצומים השחורים, המשייטים באוויר, הם כנראה טורפי הארגיה הקרויים "מעופפים". מופיע ב"צדו הפעיל של האינסוף" (בתרגום העברי, ככל שאני זוכר, מופיע בטעות דגי מסור. אם כן, מציע לתקן).
הזמן הוא זמן השקיעה, שהוא כמובן זמן העוצמה.
והנציגות האנושית שעל מדף הסלע (חידת טריוויה: קסטנדה עם מורו או עם מיטיבו? ).
לדעתי, המקום מופיע בספרים פעמים רבות, מבלי לגלות לקוראים שזהו אותו מקום שכבר הוזכר בעבר.
ישנם מקומות בספרים, כולל מקום זה, המתוארים באופן כה עשיר, שקשה לסלק את הרושם שקסטנדה ממש נותן לקורא סימנים לאיתור המקום, הזמנה לחפש אותם.
.
ואולי הרמז החשוב בתמונה הוא האף? 

=======================

6.9.20

מוסיקה

https://youtu.be/YlhDyiv9hmY?t=5398

=======================

6.9.20

 

Yesterday Once More

 

האם זה לא השיר של עבודת הסיכום? :)

 

בשלב מסוים של העבודה החזרה היא לאירועים עצמם, לא לזכרונותיהם.

שנאמר:

 

It's the event that drags us to the actual moment that we lived it. Sorcerers call that event the usher, because from then on every event we touch on is relived, not merely remembered.

 

 

===========

8.9.20

 

 היום, יום שלישי, ה-8.9.20, הוא יום עוצמה (כנראה)

המהפיכה השקטה
===========

מה למכשפים ולמהפיכות? (שאלת טריוויה, למי שרוצה. הפוסט ישיב (גם) עליה)

הבטתי על עץ התאנה וראיתי שרוב העלים כבר בשלכת, אחרי שהוא נתן את פירותיו, ולא יכולתי שלא להיזכר באמירה של דון חואן, שהוריו של קסטנדה באו לעולם רק כדי להביא את קסטנדה לעולם.

מה שמצחיק בניסוח זה הוא שהוריו לא קשורים כלל לשם המשפחה קסטנדה. זהו שם שהוא בחר בבגרותו :)

בחיפוש שערכתי עתה לא מצאתי את האמירה. אם מישהו יודע היכן היא נמצאת, יבורך, לא בידי שמים, כי אין לי שליטה על השמים :) . ככל שאני זוכר, לא ברור מהקשרה אם האמירה נכונה רק להוריו של קסטנדה או שהיא נכונה לגבי כל ההורים. הציטוט הבא תומך באפשרות השניה:

.

דון חואן: "מהפיכת המכשפים היא שהם מסרבים לכבד הסכמים שהתקבלו בהיעדרם. אף אחד לא שאל אותי אם אני מסכים להיאכל על ידי ישויות בעלות מודעות מסוג אחר. הוריי הביאו אותי לעולם הזה רק כדי להיות מזון, בדיוק כמוהם, וזה כל הסיפור."

("צדו הפעיל של האינסוף", בפרק "צללי הבוץ")

זוהי מהפיכה במובן של התקוממות נגד הסדר החברתי, כמו המהפיכה הצרפתית (להבדיל מהמהפיכה התעשייתית). הסדר החברתי בנוי כדי לסחוט מאיתנו אנרגיות רגשיות. ב"מפגשים עם הנגואל" יש פרק מדהים בנושא הטורפים האנרגטים, נושא שהוא, בניסוחו של דון חואן, נושא הנושאים (או עיקר העיקרים, the topic of topics).

.

זוהי מהפכה שקטה תרתי משמע, כי השקט הוא השער לחירות. השקט הוא מודעות שאינה אכילה לטורפי המודעות. רק הרוח ניזון ממנו.

אם כן, בסוף תלאות ויגע, אם נצליח כנגד כל הסיכויים, הישגנו יהיה לבחור להיאכל על ידי הרוח, ולא על ידי שרשרת המזון הרגילה: המעופפים, ולאחריהם הנשר. (ציפור החירות ניזונה מחוסר הרבב, הנגואל מפתה אותה באמצעות חוסר הרבב שלו, והרוח מזנקת כטורף על זוהר חוסר הרחמים (ruthless) הזורח מעיני הלוחם.

האם בשביל זה שווה לעבור 7 מדורי גהינום, המוכרים בשם "דרך הלוחם"? :)

.

.

נ.ב. בעבר הצעתי שהחירות של הלוחם מסתכמת בלבחור את אדונו: להישמע לציווי הרוח, או לציווי המיינד הטפילי.

.

שלוש ישויות טורפות מוזכרות בפוסט, וכולן "מעופפות":

המעופפים (טורפי המודעות), הנשר, ומן הצד האחר: ציפור החירות.

.

חידה, לא טריוויאלית:

ש============

דון חואן אומר שהוא אינו מוכן לכבד הסכמים שהתקבלו בהיעדרו, על ידי אבותיו.

מדוע, אם כן, הוא מקבל את המחויבות שקיבלו אבותיו המכשפים, אבות השושלת שלו, לתת לממרה את המוות, בכל דור, אנרגיה תמורת מתנות שאינן בעלות כל ערך לרואים החדשים, מבחינת החירות?

 

============

8.9.20

Kenny G - Brasilia

 

============

9.9.20

 

 

הפגישה הבלתי נמנעת
==============

מהפגישה עם הממרה-את-המוות קסטנדה לא יוכל לחמוק. אפילו המוות לא יספק לו מפלט.

על מנת לחסוך זמן, אני מביא את הקטע באנגלית:

 

This is the moment of truth. Everything you've done and experienced in the sorcerers' world has channeled you to this spot. I didn't want to say it, because I knew your energy body was going to tell you, but there is no way to get out of this appointment. Not even by dying. Do you understand?" He shook me by the shoulders. "Do you understand?" he repeated.
I understood so well that [...]

 

("אמנות החלימה", בפרק "הדייר")

.

כשדון חואן שואל פעמיים אם קסטנדה מבין, ומטלטל אותו בכתפיו, זה סימן שיש כאן נקודה חשובה, והשאלה כמובן מופנית גם לקורא/ת. האם הבנת?

.

האינטראקציה עם הממרה את המוות היא לדעתי כל כך רבת צדדים, וכל כך לוטה בערפל, שפרשנותי להלן היא ללא ספק חלקית בלבד.

.

כל הסימנים מראים שהפגישה הזו היא, באיזשהו אופן, פגישה עם המוות. כידוע, הדבר הוודאי היחיד בעולמנו הוא סופיותנו, כלומר: מותנו, כלומר: פגישתנו עם המוות, כלומר: גם הפגישה עם המוות היא בלתי נמנעת.

ואכן, כל הכנות הלוחם הן לקראת המפגש עם המוות, שעלול לקרות בכל רגע, לא אי שם בעתיד בשיבה טובה...

נוסיף לכך שלה-קטלינה, שלדעתי היא אחד המופעים של הממרה את המוות, התאחדה עם מותו של קסטנדה ורדפה אותו וחצתה את דרכו, מילולית.

הפחד הגדול שחווה קסטנדה טרם המפגש נראה לא מובן: מה מפחיד במחשבה שאתה עומד לפגוש אדם בן אלפי שנים? הקישור של אדם זה למוות מסביר את הפחד הגדול.

כדאי גם לשים לב לכך שקסטנדה עומד לפגוש מישהו שהמוות הוא חלק מכינויו: "הממרה את המוות".

.

על רקע דברים אלה, האמירה שאי אפשר להימלט מהמפגש, אפילו אם תבחר למות, יש לה פן טריוויאלי, כי היא בסך הכל אומרת שאי אפשר לחמוק ממפגש עם המוות, אפילו אם תחליט ליטול את חייך.

מה שאינו טריוויאלי הוא ההתמזגות של הממרה-את-המוות עם היישות הקרויה: מותו של קסטנדה (המוות של כל אחד מאיתנו הוא יישות, יישות ייחודית לכל אחד מאיתנו).

**********************

נספח :)
====
האם ישנם מפגשים ואירועים אחרים שאי אפשר להימלט מהם, אפילו לא דרך המוות?

קל לקבל את האפשרות הזו על רקע ההבנה מהו המוות:
מכיוון שהמוות הוא "בסך הכל" סיומו של החלום הזה, או פשיטת הלבוש הזה מעליך, אז פירוש הדבר הוא שאם תתפשט (מגופך וזהותך), יש ישויות שלא יתבלבלו, הן יזהו אותך לבוש או עירום.
שנאמר: מתחת לבגדים כולנו ערומים :)

============