השיבה לגן העדן

מסע הלוחמים הוא מסע שיבה. הם חוזרים למקור שלהם, ובידיהם גביעי ניצחון - ראו ב"צדו הפעיל של האינסוף". בנוסף, הסיפור שם על הבחור הגבוה המת, שרגליו נוסרו על ידי הקברן כדי להתאים את גופו לארון הקבורה, ורגליו המנוסרות הושמו בידיו כאילו הוא מחזיק שני גביעי ניצחון הוא לדעתי סמל טולטקי, ולכן זה זעזע את קסטנדה. אפשר לראות בזה מקרה של אמירה של הרוח המודיעה למי שעבר סף מסוים את התוכנית שלה.

מהם (שני) הגביעים?

שאלה טובה  נראה לי שההעתק הנמסר לנשר הוא מועמד טוב לכך.

.

בפוסט קודם שלי, "החטא הקדמון", הזכרתי את:

"או שאתה עושה אהבה עם האנרגיה המינית שלך, או שאתה חולם איתה. אין דרך נוספת". ("עוצמת השקט", עמוד 45),

ואת:

דון חואן: "רק כאשר האנרגיה המינית שלי שוחררה מהעולם, רק אז מצא כל דבר את מקומו הנכון [fit into place]."

(שם, עמוד 45)

.

בפוסט אחר לאחרונה הצעתי שהמקום שבו אין לך תולדות חיים נמצא מעבר לטוב ולרע. הריחוק הרגשי (אי האחיזה) של הלוחם מהעולם מחייב שחרור ממושגי הטוב והרע.

ומהן תוצאותיה של האכילה מעץ הדעת?

האדם ידע את אשתו (עשיית אהבה), וידיעת טוב ורע. שניהם מכונים "ידע" => שני דברים שמהם משתחרר הלוחם.

אם כן, לאיזה גן שואף הלוחם לחזור? 

.

נ.ב

לדעתי, בלענו או לא בלענו את פרי עץ הדעת, אבל בכל מקרה בלענו איזשהו פיתיון (עיין ערך "דרכון ירוק"), וכתוצאה מכך, בסיפור שלי, הנחש בלע אותנו. אני נוטה לחשוב שגופנו, או העור שלנו, הוא של הנחש, ואבדן הצורה האנושית הוא השלה מעלינו את הנחש.

*************************************

היכן קרלוס?

ש==========

האם מישהו יכול למצוא בחבורה המכובדת הזו את קרלוס שלנו?

מכיוון שישנה דיעה מלומדת רווחת שהוא היה מחולל הניו אייג', לא סביר שתמונתו לא תופיע כאן.

אני מצאתי, לא בקלות, ואני אומר שזו לא תמונתו. התמונה היא של מישהו אחר בעל אותו שם.

בהצלחה.

להביא לכך שחוקרים יציגו תמונה של מישהו אחר בתור תמונתך, כלומר לתמרן כך את התודעה הקולקטיבית - מה זה אם לא מופת של עבודת ייקוש?

שבת שלום.

******************************************

הערות ותוספות

26.2.21

מוסיקה

לגבי תמונת אנשי הרוח לעיל, כיאה למחולל הניו אייג', "קסטנדה" קיבל את מרכז התמונה בחזית הספר.

הנה האיש שתמונתו מופיעה שם, פרופסור היסטוריון מקסיקני בעל אותו שם, שנפטר ב-1958, כשנתיים לפני שקסטנדה שלנו פגש את דון חואן.

https://www.houstonpublicmedia.org/articles/shows/2016/06/11/50213/texas-originals-carlos-castaneda/

=======================

26.2.21

חידה לשבת 
========

באחת הקבוצות הבינלאומיות של קסטנדה מישהו כתב פוסט, והתשובות שקיבל היו משעשעות:

מדוע כל כך הרבה חברים בקבוצה, אבל אין פוסטים?

תשובות:

- כי זוהי אי עשייה.

- אנחנו מקשיבים לרוח הגדולה.

.

ואני שואל ברצינות:

מהי אי העשייה של כתיבת פוסטים?

.

אציע את תשובתי בהמשך.

=======================

27.2.21

תשובתי לחידה:

אני חושב שיש דרגות של אי עשייה: בדרגה הנמוכה את/ה מבצע את הדבר באופן שונה מהרגיל, חורג מהשיגרה. שינוי של מרכיב אחד מספיק כדי להרוס את כל השיגרה - אמר דון חואן.

בדרגה גבוהה יותר: את/ה מנתק את עצמך מהפוסט (או התגובה). הפוסט הוא יישות עצמאית נפרדת ממך. את/ה לא מגן על הדברים כאילו היו עצמך, כאילו המוניטין שלך תלוי בהתקבלותו על הקהל ("האדם הרגיל מחפש אישור בעיני הזולת וקורא לזה ביטחון עצמי, ואילו הלוחם....")

על ידי הוספת מרכיב זה ניתן לדעתי להפוך כל עשייה לאי-עשייה.

כמו כן, על ידי החלטה מודעת לעשות עשייה כלשהי אפשר להפוך לדעתי כל עשייה לאי-עשייה.

.

עשייה היא פעולה, או סדרת פעולות, שיש להן תכלית ידועה ורצויה. גם תכלית רצויה מבחינה חברתית וגם הפעולות נחשבות ככאלה שבכוחן להביא למימוש התכלית (לדוגמה, אתה לא יוצא מתל אביב מזרחה כדי להגיע לחוף הים   ). איך אפשר ליישם זאת בכתיבת פוסטים? לדוגמה, על ידי כתיבה לרוח, לא לקהל אנושי. זו הרי תכלית הזויה   . בסופו של דבר, הפעולות המשמעותיות של הלוחם הן אי-עשיות, ובמבט רגיל הן ייחשבו כהזויות.

.

אם כן, אי עשייה, לדעתי, מתחילה בשבירת השגרות (המורכבות מהצבת תכליות ראויות ויישום של פעולות הידועות כמובילות להגשמת תכליות אלה). אנו מתחילים בהשתחררות מהמיינד הזר, הקולקטיבי, החברתי, ונצמדים יותר ויותר למיינד האמיתי, לרוח. בסופו של דבר, אנו צריכים לפעול מתוך ציוויי הרוח, בשירות הרוח. וזה חל על כל דבר שנעשה, כולל כתיבת פוסטים. אם הרוח לא דחפה אותך לכתוב, ועל מה לכתוב, ומתי לכתוב ולפרסם, אז את/ה לא עושה זאת.

כשאת/ה כותב במצוות הרוח, אז את/ה יכול לכתוב באופן שבו כתובים ספרי קסטנדה: בשתי רמות של משמעות: אחת גלויה, מעניינת, מסתורית, בגבולות הנסבל לשכל, עוברות את הצנזור, ואחת מרומזת, נסתרת, אבל עם מספיק קצות חוטים על מנת לחשפה.

.

לא מיציתי כאן את הדרגות, וייתכן שיש ביניהן עוד דרגות.

.

והכי חשוב, כרגיל, זוהי רק הצעה פרשנית.

=======================

27.2.21

מוסיקה

Paul Brown - the funky joint

אפרופו הפריטה על הגיטרה, מה נוצר על ידי פריטה על מיתרי העולם?

=======================

28.2.21

ושאלה נוספת,  שאיננה טריוויה:

אם התוצאה של הפריטה היא משהו ששייך רק לאדם (ולא לבעלי חיים אחרים), כיצד ייתכן שהיא, לכאורה, איננה קשורה לתבנית האדם?

.

התשובה לשאלה הראשונה היא: קול הראייה, שהוא: "זוהר המודעות הפורט על האצלותיו של הנשר, כפי שנגן נבל פורט על נבל [harp]."

דון חואן אומר שקול הראייה נשמע באוזן והוא נגיש רק לאדם, אבל, עם זאת, לתבנית האדם (האלוהים) אין קול.

התשובה לשאלה השניה היא, לדעתי, שהקול הזה מופיע כאשר אנו מישירים (תופסים) האצלות שבתחום רצועת האדם, שאינן נתפשות בשיגרה.

=======================

28.2.21

אי אפשר ללמוד על צמחים כשאת/ה ממשי מדי
===================================

כזכור, קסטנדה החל במגעיו עם דון חואן, כי הוא הסכים ללמד אותו על צמחי רפואה ובכלל.

"אם אתה רוצה ללמוד על צמחים, ומכיוון שאין באמת [really, בעצם] מה לומר עליהם, עליך, בין השאר, למחוק את תולדות חייך [את ההיסטוריה האישית שלך]".

("מסע לאיכטלאן" עמוד 30)

מה פירוש "אין באמת מה לומר עליהם"?
הרי יש אינספור ספרים ומידע על צמחים.

טוב ששאלתם 

אביא את הקטע באנגלית כדי לחסוך זמן בתרגום והקלדה לעברית, וגם כי התשובה שאני מציע ברורה באנגלית, ואיננה נגישה כלל לקוראי העברית (בהנחה שהיא בכלל נכונה).

אדגיש בקו תחתון את המילים החשובות לעניינינו.

הקטע מתחיל בשורה אחרונה בעמוד 29.
אפשר להסתפק בקריאת הקטעים המודגשים.

"Little by little you must create a fog around yourself; you must erase everything around you until nothing can be taken for granted, until nothing is any longer for sure, or real. Your problem now is that you're too real. Your endeavours are too real; your moods are too real. Don't take things so for granted. You must begin to erase yourself."
"What for?" I asked belligerently.
[...]
"You said that you wanted to learn about plants," he said calmly. "Do you want to get something for nothing? What do you think this is? We agreed that you would ask me questions and I'd tell you what I know. If you don't like it, there is nothing else we can say to each other."

His terrible directness made me feel peeved, and begrudgingly I conceded that he was right.

"Let's put it this way then," he went on. "If you want to learn about plants, since there is really nothing to say about them, you must, among other things, erase your personal history."

.

לסיכום
הפוסט מציע פירוש מילולי ולא שגרתי למילה really: באופן ממשי.
כשאת/ה ממשי, אין שום דבר שניתן לומר על צמחים, אי אפשר אז ללמוד על צמחים.
ראינו, בעיקר ב"הטבעת השניה של העוצמה", שהאינטראקציה האמיתית עם צמחים היא בחלימה.

.

מה פירוש להיות פחות ממשי?

תשובתי בקצרה: להתייחס למציאות כחלום.
ארחיב על כך מאוחר יותר.

. 

מוסיקה בשילוב מעברים קסומים :)

=======================

1.3.21

צמצום הממשות-היתרה של המציאות
=============================

אני ממשיך את הפוסט הקודם שלי. אני לא ממשיך אותו שם בתגובות, אלא בפוסט חדש, כדי להגדיל את התפוצה שלו ב-100%, כלומר ל-4 

הדיון כולו נמצא בפרק "מחיקת תולדות החיים" (ההיסטוריה האישית) שב"מסע לאיכטלאן", ומחיקה כזו היא, כך נרמז שם ברמז עבה, היא דרך (אחת, כנראה) לפגיעה בממשות-היתרה של העולם ושלך.

הממשות היתרה של העולם היא תוצאה של פילטור (זיקוק) רב של התפישה על ידי המיינד הזר. אצל בעלי חיים אחרים הפילטור מצוצמם יותר ולכן המציאות שהם חווים היא, בניסוח שלי, פחות "ממשית", יותר "חלומית". הדברים נאמרים בעיקר בפרק שנוסף למהדורה הספרדית של "מתנת הנשר": "שישה פסוקי הסבר".

עלינו לזכור דבר חשוב, אשר, בדומה לדברים החשובים, בד"כ חומק את תשומת הלב הראויה: המציאות היא הקרנה (פרויקציה) על גבי המעטפת העגולה של הבועה העוטפת אותנו. ("הסבר המכשפים" שב"סיפורי עוצמה", הניסוח שלי).

ואני מוסיף: עלינו לראות את קשיות הדברים כתחושה בלבד שהם מעוררים. הדברים אינם קשים, או קרים, או מחוספסים.... אלא אלה תחושות שהם מעוררים בנו, הצופים במציאות. אני חושב שזה מתאים לגישת האידיאליזם בפילוסופיה.

כלומר המציאות היא סרט המוקרן בפנינו, והקשיות, החספוס, הקרירות וכו. של הדברים הן רק תחושות שהתמונות שלהם מעוררות בנו.

.

אי אפשר בדיון זה על דרגות הממשות שלא להזכיר את סוף "מסע לאיכטלאן": במסעו של חנארו בעולם הוא פוגש רק עוברי אורח שהם רוחות רפאים (phantoms). כלומר, כולנו, כמו קסטנדה, ישויות בנות חלוף, רגעיות (ephemeral).

חנארו: "עוברי האורח אינם ממשיים [not real]. בתנועת ראש הוא הורה על דון חואן ואמר בהדגשה, "זהו היחיד שהוא ממשי. העולם הוא ממשי רק כאשר אני נמצא אתו."

(עמוד 254. התרגום משתמש שם ב"אמיתי" במקום "ממשי")

.

חומר למחשבה

מה פירוש: רק כשחנארו נמצא עם הנגואל העולם הוא ממשי?

=======================