וטהר לבנו בתורתך - המשמעות הטולטקית

ההולך בדרך הלוחם, בדרכים עם לב, המודעות הענברית שלו (זהו צבע המודעות של האדם ושל מינים נוספים) הולכת ונעשית יותר ויותר טהורה, כלומר ללא גוונים נוספים.

זהו זוהר חוסר הרבב.

.

בשביל המהדרין שמבקשים לגייר גם את "ודבק לבנו במצוותיך".

מהן המצוות של הלוחם?

נכון    אי עשיות.

.

זהו, ארגנתי לנו שיר. נוכל לשיר אותו בלב שקט, ללא חשש של כפירה (בחוק הנגואל) 

***************************

מוסיקה (אחרת) טובה:

Euge Groove – S7ven Large

                                               **************************

הערות ותוספות

3.2.21

שירה, רבותיי, שירה.

סגולותיה של הציפור הבודדה
=======================

בפתיחת "סיפורי עוצמה" מביא קסטנדה פואמה של קדוש נוצרי, מיסטיקן ספרדי מהמאה ה-16 בשם חואן של הצלב, או בעברית: יוחנן של הצלב.

האיש היה ממשפחת אנוסים יהודית.

השיר לקוח מאחד מקבצי השירה של אותו קדוש: "אמירות של אור ואהבה". כהרגלו, קסטנדה משנה פה ושם את המילים המקוריות.

אביא את השיר מהספר של קסטנדה בתרגום עברי שלי. עם כמה הערות לגבי התרגום, ואביא את הקטע השלם המקורי (בתרגומו האנגלי), הכולל פרשנות של המשורר לשיר.

תרגמתי ציפור ולא עוף, כי ציפור היא נקבה מבחינה דקדוקית, ועל פי המשורר היא שואפת להתאחד עם הרוח הקדוש, המתואר כחתנה.

.

חמש סגולות לציפור הבודדה:

הראשונה, שהיא עפה אל הנקודה הגבוהה ביותר,

השנייה, שהיא איננה זקוקה לחברה, אפילו לא של בני מינה *;

השלישית, שהיא מכוונת את מקורה אל השמים **,

הרביעית, שאין לה צבע מוגדר ***

החמישית, ששירתה שקטה מאד ****.

.

הערות אחדות

* אפילו לא של בני מינה - זו תוספת של קסטנדה.

** במקור הקדום: מחזיקה את מקורה באוויר (של הרוח הקדוש)

*** בתרגום העברי מדובר על נוצותיה, למרות שאין, לא אצל קסטנדה ולא במקור הקדום זכר לנוצות.
**** במקור הקדום, sweetly, לא חרישית.

.

הנה המקור הקדום בתרגומו לאנגלית, כולל דברי ההסבר של המשורר: 
.

The traits of the solitary bird are five: first, it seeks the highest place; second, it withstands no company; third, it holds its beak in the air; fourth, it has no definite color; fifth, it sings sweetly. These traits must be possessed by the contemplative soul. It must rise above passing things, paying no more heed to them than if they did not exist. It must likewise be so fond of silence and solitude that it does not tolerate the company of another creature. It must hold its beak in the air of the Holy Spirit responding to his inspirations, that by so doing it may become worthy of his company. It must have no definite color, desiring to do nothing definite other than the will of God. It must sing sweetly in the contemplation and love of its Bridegroom.

.

ממבט חפוז בקובץ השירה הזה, נוצר הרושם שיש בו רעיונות המזכירים רעיונות טולטקיים. בסוף אביא לינק לקובץ השירה הזה באנגלית.

.

אסיים בשיר הראשון באותו קובץ, שנראה מתאים מאד לתקופתנו, אבל כנראה שבכל זמן בהסטוריה יכלו אנשים להסכים לנסיבות המתוארות שם, מלבד אולי אותם 40 שנה של "ותשקוט הארץ"  , כי מהי ההסטוריה אם לא "אוסף סיפורי הזוועה שבני אדם עשו לבני אדם אחרים"?

.

אלהים תמיד גילה לבני התמותה את אוצרות חוכמתו ורוחו, אבל עתה, כשפני הרוע מגלים עצמם יותר ויותר, כך גם אלהים מגלה יותר את אוצרותיו.

.

מוסיקה

=================

3.2.21

על פי הנוסח הקדום, חמש סגולות אלה של הציפור מאפיינות את הלך הרוח של המדיטציה (תפילה, ההתכוונות אל האל).

=================

4.2.121

ללא הנשים, אין לגברים סנטימטר של קרקע לעמוד עליה
==========================================

מהיכן לקוחה אמירה זו?

נכון  מריאיון של פלורינדה דונר משנת 1992 עם בריאן כהן (אחד משלנו !!). הריאיון, מתורגם לעברית, נמצא באתר הוצאת טולטק כבר שנים, ממתין לעיניכם שתשזופנה אותו 

הנה הקטע.

.

"המראיין: אז איך את מרגישה לגבי מכשפים גברים?

פלורינדה: דון חואן היה הנגואל של קבוצה בת 14 מכשפים. קסטנדה הוא הנגואל של קבוצה קטנה בהרבה. המכשפים הגברים יודעים שללא המכשפות, הנשים, אין שום דבר. דון חואן וקסטנדה אינם מנהיגים במובן שהם טובים יותר או שיש להם יותר ידע. הסיבה היחידה שהם המנהיגים של קבוצותיהם היא שיש להם יותר אנרגיה. דון חואן ידע שאין לו סנטימטר [אינטש] אחד של קרקע לעמוד עליה ללא הנשים. בסוג כזה של יחסים, גברים ונשים לא מנצלים זה את זה, כי, מהבחינה האנרגטית, הם יודעים שהם זקוקים זה לזה במידה רבה ביותר. המכשפים הגברים יודעים שהאישה היא זו שיש לה חיבור ישיר לזה שנמצא שם - ידע, רוח, אנרגיה, איך שתרצה לקרוא לזה.

הספרים של קרלוס משקפים תהליך אחר, תהליך שהוא עדיין עובר אותו. גברים בונים ידע צעד אחר צעד; הם כמו חרוט [קונוס] בגישתם אל הידע. תהליך חרוטי זה מגביל את הגברים לגבי עד כמה רחוק הם יכולים להגיע. הגבר מבקש קודם כל את הסדר, את המבנה. האישה צוללת לתוך משהו, ו[רק] אחר כך היא מוצאת בו סדר. אצל הנשים, החרוט הוא הפוך; הוא פתוח כמו משפך. הנשים מסוגלות לפתוח את עצמן ישירות למקור, או ליתר דיוק, המקור מגיע אליהן ישירות."

*******************

ואני שואל:

מדוע ללא הנשים אין לגברים סנטימטר של קרקע לעמוד עליה?

על פי הריאיון, מכך שהנשים נמצאות במגע רב עם הרוח לעומת הגברים (בסיס החרוט לעומת קודקודו. הרחבה של נושא זה יש בספר של פלורינדה "להתעורר אל החלום", שלרגל הופעתו לאור נערך הריאיון) נראה שהקרקע המדוברת היא הרוח.

אבל אני חושב שלא כך הדבר. הרוח היא לדעתי זכרית (לדוגמה: מסקליטו לעומת עשב השטן). בנוסף, היקום הוא ברובו הגדול נקבי: הזכרי הוא נדיר. אני חושב שעולמנו החושי הוא נקבי.

לדעתי, יש למכשפים הזכרים פיסת קרקע על פני האדמה להניח עליה את רגלם, ללא עזרת הנשים, במקומות הנדירים מאד הקרויים "מקומות עוצמה".

הערת אגב, קרקע, אדמה, ארץ - הן נקבה מבחינה דקדוקית 

.

קיבלתי אות להתחיל לתרגם את "יקוש עם הכפיל" של טאישה אבלאר". אז......... נקווה שאני לא טועה 

================

5.2.21

מגיבור סיפור חייך לעד המתבונן בהם
============================

עוד קטע מריאיון עם פלורינדה דונר "שלנו", שהעניקה לנו שלושה ספרים נפלאים.
שלושה ריאיונות שהיא העניקה נמצאים באתר הוצאת טולטק, מתורגמים לעברית. הקטע הבא לקוח מהריאיון עם אלכסנדר בלייר-יוארט.
חיפשתי אמירה אחרת שלה, אבל זו צדה את עיני.
הספרים עליהם מדובר בקטע זה הם ספרי חבורת קסטנדה: ספרי קרלוס, טאישה ופלורינדה.

לאחרונה הזכרתי בפוסט את האמירה שמילים, כחלק מהכרזה על כוונה, פותחות כל מה שסגור (הצעתי שהן פותחות את סגור הלב), וגם האהבה אל העולם היא תנאי להיפתחותו אליך:

"הלוחם חייב לאהוב את העולם הזה" הזהיר אותי דון חואן, "על מנת שהעולם הזה, הנראה כה רגיל (commonplace, חסר ייחודיות) יפתח ויראה את פלאיו".

(בפרשנות לפרק "סיפורי עוצמה" שב"גלגל הזמן")

.

המעבר שלך מגיבור חייך לעד להם, גם הוא פותח דברים, כפי שנאמר בקטע הנ"ל.

מה נפתח? מה נחשף?

.

שבת שלום.

================

7.2.21

לעשות צחוק מעצמך  (ולצחוק אחרון)

=================

"אם הם [היוקשים] אינם פוחדים להיות שוטים, הם יכולים לשטות בכל אחד" ("מתנת הנשר", במסגרת שיעורי הייקוש של פלורינדה)

.

דוגמה לכך יש לדעתי בסיפור על השלכת דון חואן החניך לנהר הזועם. ("עוצמת השקט")

לפני השלכת דון חואן החניך לנהר הגועש, מורו, הנגואל חוליאן, שעשע את המשתתפים הרבים במסיבה שמטרתה המוצהרת הייתה להגדיר לדון חואן מהי הרוח (הצעתי בעבר את כפל המשמעות של הכוונה המוצהרת: de-fine: להגדיר ול"א-גדיר", להוציא מהסופיות, אל מחוץ לגדר). בפוסט אחר שלי בעבר הצעתי שצירוף אנשים רבים לחגיגה זו נועד לשחרר את דון חואן מתודעתם, בכך שהוא גרם להם לחשוב שהוא זרק אותו אל מותו בנהר.

.

בסוף אותו הפרק מסביר הנגואל אליאס:

"הרוח מקשיבה רק כאשר הדובר אליה מדבר במחוות. ומחוות אינן סימנים או תנועות גוף, אלא פעולות של שחרור אמיתי [true abandon], רוחב לב (נדיבות), של הומור. כמחווה לרוח, המכשפים מוציאים מעצמם את הטוב ביותר ומציעים אותו למופשט [לרוח] בדממה.

("סיפורי עוצמה" עמוד 204)

.

לדעתי, השחרור שאפיין את מעשיו של הנגואל חוליאן מתואר במפורט בקטע הבא, כמה עמודים קודם לכן:

"הנגואל הוליך אותו [את דון חואן החניך] לשפת הנהר הזועם והביא אותו לכרוע על ברכיו.

הנגואל [חוליאן] החל בלחש-כישופי (incantation) ארוך, שבו הוא קרא לעוצמת הרוח [wind] וההרים, וביקש מעוצמת הנהר לתת את עצתה לדון חואן. הלחש הכישופי שלו, משמעותי ככל שהיה, נאמר בצורה כל כך לא מכובדת [irreverently] עד שכולם נאלצו לצחוק .

(שם, עמוד 197)

.

כלומר הפנייה אל הכוחות של הרוח, ההרים והנהר הייתה "סבירה" מבחינה מילולית, אבל היה דיסוננס בין המילים לאופן אמירתם, ולכן זה עורר צחוק. מי שעושה כך, ללא ספק עושה צחוק מעצמו.

זהו שחרור מעולו המכביד של הדימוי העצמי, מהחשיבות העצמית.

הערת אגב: הצעתי לא מזמן שחלימה במובן הטולטקי ניתנת להגדרה כדיסוננס קוגניטיבי.

.

ערכתי חיפוש קצר ביוטיוב אחרי קטע דומה. חשבתי שאמצא בשפע, אבל טעיתי. הנה קטע שיש בו אולי מעט דימיון לכך (כדקה, החל מהשנייה ה-20)

https://youtu.be/0gh7GhiPQ3Q?t=20

********************** 

מוסיקה

===============

8.2.21

איסור קוסמי: להימצא פנים-אל-פנים עם כפילך [עצמך]. מדוע?
========================================

"מכשף המוצא את עצמו פנים אל פנים עם עצמו [עם כפילו] הוא מכשף מת. זהו החוק. העוצמה קבעה שיהיה כך. אף אחד אינו יודע מדוע."

("סיפורי עוצמה" עמוד 45)

.

אני לא יודע למה דון חואן אומר שאף אחד אינו יודע מדוע, בזמן שלי יש רעיון 
דרך אגב, מהיכרותי עם הספרות, לעתים אמירות מסוג זה של דון חואן מתבררות כשקר. כלומר, הוא פשוט לא רוצה לומר.

אני חושב שהמידע החיוני להבנת העניין הוא הרעיון הבא (שאני מציע) :
האדם וכפילו (או כפילתה) הם בעלי אותה פקעת סיבים; חולקים את אותה פקעת.

זה מסביר מדוע שניהם נמצאים יחדיו בעולם!!! כלומר כשהאחד נמצא בעולם, גם השני נמצא/ת.
פירוט: להיות קיים בעולם פירושו להיות בעל פקעת סיבים. המוות חודר לפקעת ופורם אותה, ואז האדם נחשב מת.

מדוע הם לא יכולים לראות זה את זה בחייהם ?
כנראה שאז נוצר איזשהו עיוות בפקעת הפותח אותה לכניסת המוות ולפרימת הפקעת, דבר המביא למותו של כל מי שמתקיים בעולם באמצעות אותה פקעת: על פי הצעתי, שניהם.

.

בעיה קלה בתיאוריה:
היא גורמת לכאורה לחשוב שיש שתי נקודות מאסף בפקעת, או שנקודת המאסף היא בעצם יחידה אחת אבל מתפקדת ברגיל כשתי יחידות תפישה נפרדות.
דון חואן מדבר בעצמו על מקומות נוספים בגוף שבהם נאספת התפישה. לכן זו איננה טענת נגד חזקה.
בנוסף, כל אדם מורכב משני תאים, כשהנגואלים מורכבים מארבעה תאים. די ברור שכל תא הוא יחידת תפישה נפרדת.

.

זוהי ספקולציה פרשנית בלבד.

===============

8.2.21

חוליו איגלסיאס, צלילים שלא נס ליחם

===============