הפיכת הרגשה למחשבה או לכוונה

הקטע החשוב הבא לקוח מ"מציאות נפרדת" ונגעתי בחלק ממנו לאחרונה.

.

"להיות מסכן (poor, או עני) או משתוקק זו רק מחשבה, וכך גם לשנוא או להיות רעב."

"אינני יכול להאמין בכך באמת, דון חואן. איך יכולים רעב וכאב להיות רק מחשבות?"

"עבורי הן עכשיו רק מחשבות. זה כל מה שאני יודע. הצלחתי להשיג הישג זה. העוצמה לעשות זאת היא כל מה שיש לנו, mind you, על מנת להתנגד לכוחות של חיינו. ללא עוצמה זו, אנו פסולת [dregs, משקע הנותר בקרקעית נוזל], אבק ברוח"

[...]

זה תלוי בנו כאינדיבידואלים יחידים לעמוד כנגד הכוחות של חיינו. אמרתי לך אינספור פעמים: רק לוחם יכול לשרוד. הלוחם יודע שהוא מחכה, ולמה [what for] הוא מחכה. ובזמן שהוא ממתין, הוא אינו רוצה [אינו משתוקק ל] דבר."

("מציאות נפרדת" עמוד 129-130)

.

את ה-mind you אני מציע לפרש - לא כמו בספר: "אם לא אכפת לך" - או שים לב, אלא באופן מילולי: חשוב את עצמך, הפוך את עצמך למחשבה. כי אם אני מחשבה, אז גם המצבים שלי: שונא, רעב, כואב... הם גם כן מחשבה.

.

חומר למחשבה

1. יש כאן הפיכה של הרגשות (feeling), כגון רעב, שנאה, כאב... למחשבה, ואני מציע לצרף את האמירה (מ"עוצמת השקט", אם אינני טועה) שרק הלוחם יכול להפוך הרגשה לכוונה. בשניהם לדעתי יש תימרון של ההרגשות, אבל תימרון שונה: הייתי אומר הפוך במגמתו.

2. אי ההיצמדות לדבר (חוסר השתוקקות לדבר) הוא שיביא את הרצון, שהוא, כידוע, מרכז-רעש (epicenter) אלטרנטיבי לשכל (המחשבה), כלומר, לדעתי, אי-היצמדות היא האמצעי לעבור מהמרכז הקרוי "שכל" למרכז הקרוי "רצון".
ההגעה לרצון, הופעת הרצון, היא משמעותו, לדעתי, של "רק לוחם יכול לשרוד" שבסוף הקטע הנ"ל.

.

הצעתי בפוסט פרשנות שאומרת שני דברים:

- שיש דבר כזה הפיכת הרגשה למחשבה (דבר שלא נאמר במפורש)

- הפיכת עצמך למחשבה,

ראוי כמובן להזכיר, למי ששכח, שאנחנו, העצמי שלנו, הוא הרגשה:

"we are a feeling and [...] what we call our body is a cluster of luminous fibers that have awareness."

(סיפורי עוצמה)

.

מוסיקה

הינך סתורת שמלות  

מילים: אמיר גלבוע לחן: יעל גרמן עיבוד: יוני רכטר

===================

הערות ותוספות

21.2.21

פלורינדה לפלורינדה [לא לעצמה  ]: "זהו עולם של חלומות, יקירתי. אנחנו מלמדים אותך כיצד לחולל אותם בעצמך." עיניה הכהות והנוצצות אחזו לרגע בשלי, ואז הוסיפה: "כרגע, כל המכשפים בחבורה של הנגואל מריאנו אורליאנו עוזרים לך להיכנס לתוך עולם זה ומסייעים לך להישאר בו עכשיו."

‫("להתעורר אל החלום" עמוד 265)

.

איך הם עוזרים לה להימצא באותו חלום?

אולי הקטע הבא מציע הסבר:

"הפרווה שלו [של הקויוטה, זאב ערבות] נצצה בצבע כסף. זנבו המפואר טאטא את הסלעים כמו מטה קסמים. כל סלע שבו נגע התעורר לחיים. הסלעים קיפצו מסביב בעיניים בורקות והניעו את שפתיהם, שואלים שאלות מוזרות, בקולות חלשים מכדי להישמע.

צרחתי. הסלעים נעו במהירות מחרידה לעברי.

מיד ידעתי שאני חולמת."

(שם, עמוד 268)

.

כלומר, אם בקטע זה אכן נמצאת התשובה, הם מופיעים בחלומה כאובייקטים, במקרה זה סלעים.

.

גלישה מנושא הפוסט:

אנו זוכרים מ"אמנות החלימה" שגם סייר החלומות מופיע כאובייקט חלומי, וכשקסטנדה ממקד בו את מבטו הוא למעשה, ככל הנראה, נאחז בו, ואז יכול אותו סייר לגרור אותו לחלומות שונים. זו כנראה הסיבה להנחייה שלא לנעוץ מבט בדבר, אלא להניע את המבט כל הזמן על פני הדברים.

=========================

23.2.21

החטא הקדמון
============

"הנגואל אליאס התייחס לאנרגיה המינית ביראת כבוד רבה", אמר דון חואן. "הוא האמין שהיא ניתנה לנו כדי שנשתמש בה בחלימה. הוא האמין שהחלימה נזנחה [מילולית: נפלה לאי שימוש *] מפני שהיא עלולה לשבש את איזונם הנפשי הרופף של אנשים המועדים לכך."

("עוצמת השקט" עמוד 44)

.

"או שאתה עושה אהבה עם האנרגיה המינית שלך, או שאתה חולם איתה. אין דרך נוספת". (שם, עמוד 45)

.

דון חואן: "רק כאשר האנרגיה המינית שלי שוחררה מהעולם, רק אז מצא כל דבר את מקומו הנכון [fit into place]."

(שם, עמוד 45)

.

הפוסט מציע את הפרשנות שהחטא שהשליך אותנו לעולם, למלכודת זו, הוא הפניית האנרגיה המינית ל"עשיית אהבה", ועל כן שואף הלוחם להחזיר לאנרגיה הזו את ייעודה המקורי (להחזיר עטרה ליושנה  ) ; להשתמש בה בחלימה.
אני נזהר כאן במילים, אני אומר בחלימה ולא לחלימה, כי בקריאת המקור האנגלי (על ידי מישהו כמוני, שקיבל ציון עובר באנגלית  ), לא מדובר כאן בהכרח על התנזרות ממין, אם כי זה הרושם הראשון שעולה אצל הקוראים, אלא יש מקום לפירוש שאין להתנגד או להדחיק את הדחף המיני, אלא להסיט אותו למושאים שמעבר לעולם.
מהלך כזה ישנו בספרות שלנו ביחס לדחפים אחרים:
- הדחף לאספנות שמוסט לאיסוף אירועים הראויים להיזכר,
- הגעגועים שבשירה המוסטים מהמושאים הקונקרטייים אל מעבר לעולם,

ועוד.

בנוסף, הלוחם איננו מתנזר מדבר, והרי התנזרות מינית היא מקרה פרטי של התנזרות. הלוחם נדרש רק שלא להיצמד רגשית לדברים; לא לפתח תלות בשום דבר ארצי.

.

לסיכום: הפוסט מציע שהלוחם אינו נאבק בדחף המיני, אלא רק מנתב אותו אל מושאים שנמצאים מעבר לקשב הראשון, אל ישויות "חלומיות".

.

* - הנפילה הזו מזכירה את הנפילה מגן עדן, נפילת המלאכים... לא?

***********************

על אי ההתנזרות של דון חואן ממין נקרא בספר השני של טאישה אבלאר: "ייקוש עם הכפיל". רמזים נוספים לכך ישנם בספרות שלנו, אבל אצל טאישה זה מפורש לחלוטין.

יש מקום אחד בספרים שנאמר על דון חואן שהוא התנזר ממין. אמרה זאת לה-גורדה. אבל זו איננה בעיה, כי אפשר לפרש את דבריה כאומרת שהוא התנזר ממין בקשב הראשון בלבד.

חוץ מזה, הנגואל הוא הרי שמוק 

========================

23/2/21

מוסיקה

=======================

24.2.21

תבנית האישה
===========

הפוסט הזה הולך להיות הזוי. אל תיכנסו אליו אם אתם אנשים מן היישוב 

ישנו בספרות שלנו המושג "תבנית האדם", the mold of man.

האם תהיתם פעם מדוע הצורה נקראת "הצורה האנושית" the human form, ואילו התבנית לא נקראת התבנית האנושית, אלא תבנית האדם?

אני מציע להרהר באפשרות ש-man במקרה זה מציין גבר, לא אדם. אם כך, אם ישנה תבנית הגבר, אז אמורה להיות תבנית האישה.

ההוכחה "הניצחת": דון חואן אומר שהתבנית נראית זכר לגבר ונקבה לאישה.

.

הזכרתי בעבר דמות הקשורה בחיזיון גנוסטי: האליתיאה, החוכמה. המופיעה בחזיון כאישה ערומה, יפה, וגופה מורכב מאותיות האלף בית היווני.

אם נחבר את הדברים כאן לפוסט הקודם "החטא הקדמון", המדבר על הפניית האנרגיה המינית ממעשה האהבה (הארצי) אל החלימה, ובאותו קטע בספר ("עוצמת השקט") נאמר שכל הדיון על האנרגיה המינית עולה שם לדיון כי קסטנדה, בגלל שהאנרגיה המינית שלו לכודה בעולם, מתקשה להסיט את נקודת המאסף שלו על מנת לאחוז/לתפוס/להבין (to grasp )את המופשט (the abstract).

אז, אולי!!!!! את האנרגיה המינית אמור הגבר להפנות אל תבנית האישה, והאישה אל תבנית הגבר?

התבניות הללו בהחלט ראויות לכינוי "המופשט", שהוא אחד מתארי הרוח.

לכל דבר חי בעולם ישנה תבנית (לגבי דומם אינני משוכנע). העליתי בעבר את הרעיון שמימד התבניות הוא מימד האידיאות האפלטוניות: המושגים המופשטים, הוא מימד הכוונות (במובן הטולטקי של כוונה). כזכור, סילביו מנואל ידע את הכוונה של כל דבר, ועל כן הוא האיש שהוא "בן בית" במימד זה. מימד מאד מהנה, אני משער.

שיר של מישהו שמתקשה במשימת הלוחם: לשחרר את האחיזה בארצי, לשחרר את הצורה ולאחוז בתבנית (פרשנות שלי למשימת הלוחם)

ישנה כמובן אפשרות מאד סבירה אחרת:

שתי התבניות, של הגבר ושל האישה, הן שתי פנים שונות של אותה תבנית, תבנית האדם.

בכל מקרה, הטענה היא שיש שניים: נפרדים, צדדים של אותו דבר... זה כבר קטנוניות :)

=======================

24.2.21

בהקשר לדיון זה ראוי להזכיר את מקדשי האלות בעולם הקדום, שבהם קוימו יחסי מין עם קדשות, אבל האקט נתפש כנעשה עם האלה, ובמונחי פוסט זה: עם תבנית האישה, עם המופשט.

=======================

24.2.21

האם היו גם מקדשים שפעלו הפוך, ובהם היו כוהני מין ממין זכר שיצגו את האל ושכבו עם נשים?

דוגמה אחת עולה במחשבתי והיא מן התנ"ך:

בני עלי הכהן "אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (שמואל א ב).

=======================

25.2.21

חידה לפורים
=========

ממצוות החג: להשתכר עד שלא ידע [להבחין] בין ארור המן לברוך מרדכי.

מה זה מזכיר לכם? בספרות שלנו, כמובן.

.

לי זה מזכיר [וזו התשובה הנכונה  ] את האמירה של דון חואן:

"ברגע זה אינך יודע אם אתה בא או הולך."

היכן נמצאת אמירה זו?

הנה היא בתוך הקשרה:

"קח את עצמך, לדוגמה" המשיך לדבר. "ברגע זה אינך יודע אם אתה בא או הולך. וזה כך מפני שאני מחקתי את תולדות חיי [את ההיסטוריה האישית שלי]. לאט-לאט יצרתי ערפל סביבי וסביב חיי. ועכשיו אף אחד אינו יודע בוודאות מי אני או מה אני עושה."

("מסע לאיכטלאן" עמוד 29)

.

מעניין שדון חואן מחק את תולדות חייו, אבל קסטנדה הוא זה שאינו יודע אם הוא עצמו בא או הולך.

להבנתי, במקום שבו אין לך תולדות חיים, את/ה נמצא מעבר לטוב ולרע: אין ארור המן ואין ברוך מרדכי, יש רק המן ומרדכי.

======================