אתה חי רק פעמיים

 

פעם למען עצמך, ופעם למען חלומותיך

===========================

אני מביא את הפוסט, בעיקר בגלל השיר 
מתברר שגם דון חואן אהב אותו.

הסרט "אתה חי רק פעמיים" הוא החמישי בסדרת ג'יימס בונד, והוא יצא לאקרנים בשנת 1967.
ביחס לציר הזמן שלנו: שנה לפני היציאה לאור של הספר הראשון "משנתו של דון חואן".

.

בזמן שהצוות הבכיר של הפקת הסרט היה בשלב החיפושים לאיתור מקומות צילום ביפן, הם זכו לחמוק מהמוות בעור שיניהם. הם היו רשומים לטיסת בואינג שמספרה 911 (מספר בלתי נשכח) היוצאת מטוקיו להונג קונג וללונדון, אך שעתיים לפני הטיסה הוזמן הצוות למופע נינג'ה, וכך הם פספסו את הטיסה. הטיסה יצאה על פי המתוכנן, ועשרים וחמש דקות לאחר ההמראה התרסק המטוס מעל הר פוג'י. כל הנוסעים נספו. האירוע העניק משמעות מוחשית מטלטלת ל"אתה חי רק פעמיים".

את המידע הזה מצאתי כאן, https://www.imdb.com/title/tt0062512/trivia

דף המכיל אוסף עובדות טריוויה הקשורות בסרט.

.

שם הסרט לקוח מפואמת הַייקוּ הכלולה בספר של יַאן פלֶמינג, הסופר שכתב את כל סדרת ג'יימס בונד, ספרים שהיוו את הבסיס לסרטים, וכך הולך השיר: "אתה חי רק פעמיים, פעם אחת כשאת/ה נולד, ופעם אחת כשאת/ה נמצא פנים אל פנים מול המוות". בספר נכתבה הפואמה על ידי ג'יימס בונד לחברו היפני.

****

הקטע הבא לקוח מראיון עם קסטנדה שכותרתו "אתה חי רק פעמיים", ראיון שנערך בשנת 1994.

.

"קרול טיגס נעלמה. היא לא התגוררה בהרים של ניו מקסיקו, אני מבטיח לך. יום אחד, בזמן שנתתי הרצאה בחנות הספרים "הַפֶנִיקְס", היא הופיעה בשר ודם. הלב שלי התפרץ אל מחוץ לחולצתי בום בום בום. המשכתי לדבר. דיברתי במשך שעות בלי לדעת מה אני אומר."

*********

באותו ראיון נמצא גם הקטע הבא, בו מתוארת שיחה של קסטנדה עם קרול טיגס בטלפון.

"עוד הפסקה בשיחה. תהיתי אם זה היה כל מה שהיא הולכת להגיד. עמדתי לדבר, אבל משהו השתלט על המילים שלי: "יש שיר שדון חואן חשב אותו ליפה. הוא אמר שכותבו קלע כמעט במדויק. דון חואן החליף בו מילה אחת כדי להפוך אותו למושלם. הוא הציב "חופש" בכל מקום שהכותב כתב "אהבה".

ואז החל דקלום הרפאים:

אתה חי רק פעמיים

או כך זה נראה.

פעם לעצמך

ופעם לחלומות שלך.

אתה נסחף לאורך השַנים

והחיים לך מצייתים.

עד שחלום אחד מופיע

חופש הוא שמו.

וחופש זה הוא זַר

אשר בא לאותת לך.

אל תחשוב על הסכנה

אחרת הזר ייעלם.

החלום הזה הוא בשבילך,

אז שלם את המחיר.

הפוך חלום אחד למציאות.

.

היא שתקה לרגע, ואז היא אמרה "חלומות מתוקים", צחקקה צחוק חיקוי-למכשפה וניתקה.

לינק לראיון המלא:
http://www.nagualism.com/you-only-live-twice.html

================================= 

3.3.21

ההשתחררות מהצורה האנושית כהתקפת לב האבן
======================================

התיאור של לה גורדה את המאבק לאיבוד הצורה האנושית שלה נדמה בעיני קסטנדה להתקף לב. אין פירוט של האירוע במקרה שלה, אבל יש פירוט במקרה שלו.

כפי שטענתי בעבר: אבדן הצורה האנושית של קסטנדה הוא, לדעתי, האירוע האחרון מבחינת הזמן הלינארי המופיע בספרים, והוא נמצא באמצע הספר האמצעי ("מתנת הנשר"). מקרי?

אני תוהה האם המשפט הבא מיחזקאל המקראי אינו מדבר על אותו ענין:

וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר. כז וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם (יחזקאל לו כו, כז)

אם כן, ייתכן שאבדן הצורה האנושית הוא מאבק שבו ישנה התקפה מצד לב האבן, המסרב לפנות את מקומו ולאפשר השתלת לב חדש.

.

אלה היו סתם הרהורים בצל גן העדן הטולטקי [=גהינום] המתרגש עלינו 

סתם הרהורים, סתם = חוסר תכלית, חוסר ערך.

מסימני ההיכר של פעולות הנשלטות בידי הרוח.

.

לסיום, משהו נעים יותר:
נוף בפארק לאומי הסמוך לטוסון, אריזונה. טוסון מוזכרת לא מעט בספרות שלנו. בין היתר: המבחן שעשו לפלורינדה במסעדה עם הג'וק כדי לבחון אותה ב ????? , כשהטבח באותה מסעדה היה....... קרלוס.

================================

4.3.21

מותר האדם
==========

האדם הוא היחיד שחושב? איך את/ה יודע שאני חושב ושהחתול לא?

האדם הוא היחיד שמדבר?

האדם מרגיש?

היחיד שמודע לעצמו?

האדם הוא היחיד שיכול להיות רע?

היחיד שבונה כלים?

היחיד שיכול לצחוק?

את כל אלה רשמתי בשליפה; הצעות שהאנושות העלתה לאורך ההיסטוריה כתשובה לשאלה זו, ואני משער שיש עוד כמה.

.

מה אומר דון חואן?

ככל שאני זוכר, הוא אינו מדבר על מותר האדם, אבל הוא מציין ייחודיות מסוימת בנו, שעשויה להיות מועמדת לתואר "מותר". מאופן הניסוח של דבריו, ייתכן שישנם עוד מינים של בעלי חיים החולקים ייחודיות זו.

מה שהיה בלתי מובן לחלוטין לשמאנים של מקסיקו הקדומה היא העובדה ש"הכוונה [הכוח הנמצא בכל דבר שקיים, כוח הדחף של כל דבר] - [שהיא] הפשטה טהורה - מחוברת באופן אינטימי לאדם. האדם יכול תמיד לתמרן אותה [באמצעות התנהגות ללא-רבב]".
(מתוך ההקדמה ל"גלגל הזמן")

.

כפי שאפשר להתרשם מהניסוח, הוא אינו אומר שייחודיות זו היא בלעדית לאדם, אם כי זהו הרושם.

.

ישנה ייחודיות נוספת לאדם, אבל קשה לקרוא לה "מותר":

תהליך התפישה האנושית מתחיל בהתאמת ההאצלות שבתוך הפקעת עם ההאצלות שמחוצה לה, "החופשיות", וכתוצאה מכך ההאצלות שבתוך הפקעת שוקטות. עד כאן כל בעלי החיים עושים. מכאן ואילך זהו "מותר האדם"  : הקשב הראשון נכנס לפעולה ומתחילה התבוננות פנימה ובניית רשימת מלאי.
מה פירוש הדבר? לדעתי, מתבצעת המשגה, קיטלוג לקטגוריות, לתבניות מחשבתיות. מכאן ואילך, הקשב ממוקד באותן תבניות, מושגים, ממוקד בתיאור של המציאות ולא במציאות עצמה, ולכן האדם מאבד את רגישותו לשינויים שבסביבה. כמו שאומר קסטנדה בריאיון עם גרסיאלה קורבאלאן, שרק קטעים ממנו תרגמתי: האדם יוצר מפה של המציאות ולאחר מכן מפסיק להתבונן במציאות עצמה, ומתבונן רק במפה.

.

המושג "מותר האדם" יש בו פוטנציאל מזיק:
כלוחמים עלינו לאמץ את המחשבה שאין בנו שום מותר. לדעתי זוהי אחת הליבות המופשטות של הכישוף. כשקסטנדה הגיע להכרה שחיפושית הזבל שמולו, הדוחפת גוש דומן, היא בדיוק כמוהו: במילים שלי: הושלכה לתוך עולמה ובו עליה להתקיים, הוא מגיע ל"הארה טולטקית": הוא רואה את קווי העולם. ("מסע לאיכטלאן")

להיות מסוגל לראות בשוויון נפש וכשווים את העכברוש, הנמר** ואת בני האדם (במיוחד כשהם פועלים מתוך רוע) זהו הישג של עוצמה.
("מסע לאיכטלאן")

.

** - ייתכן שאני לא מדייק בחיות שהוזכרו בדוגמה של דון חואן.

================================

4.3.21

סרט שיצא ממש בימים אלה, הממחיז את התחלת החניכה של קסטנדה: החידה הראשונה שהוצבה על דרכו, ופתרונה: מציאת מקום טוב לישיבה sitio. מקום שמרגישים בו באופן טבעי שמחה, והשהייה בו מחזקת אותך, כלומר מטעינה אותך באנרגיה.

בסך הכל, נחמד, עשוי לא רע, אבל זה איננו תחליף לטקסט עצמו !!!
וצריך לזכור שזה רק פילם 

https://vimeo.com/517759137

================================

4.3.21

אם לדייק, זוהי אולי החידה הראשונה שהוצבה במפורש כחידה, או כמשימה, אבל איתור דון חואן אחרי הפגישה הקצרה בתחנת האוטובוס הייתה ללא ספק (בעיניי) משימה שקדמה לה.

.

איתור דון חואן הוא סיפור חשוב, כי האנשים שהיו פעילים בהבאתו אל דון חואן מייצגים את קצות הסקלה שלאורכה חייו היו אמורים לנוע אילו לא נכנס דון חואן לחייו. סיפור האיתור מובא בפירוט רב ב"צדו הפעיל של האינסוף".

================================

5.3.21

ללא נשימה
=========

אחד המשפטים המפורסמים, הנמצא בסוף "משנתו של דון חואן", שני עמודים לפני "המכה ה-11": הניתוח הסטרוקטוראלי. 

"עבורי ישנה רק הליכה בדרכים שיש להן לב, בכל דרך שעשוי להיות לה לב. שם אני נע [travel, מטייל] והאתגר היחיד שהוא בעל ערך עבורי הוא לעבור אותה לכל אורכה. ושם אני אני נע [travel, מטייל] - מביט, מביט ללא-נשימה [breathlessly]."

(עמוד 147)

בספר יש פעם אחת מיותרת של "מביט" (מסתכל), ותורגם "בנשימה עצורה", דבר שנשמע הגיוני (למיינד הזר) בהקשר זה. המיינד הזר אומר לנו שמדובר כאן בהיפעמות, ולכן נשימה עצורה (כמו בביטוי: נעתקה נשימתו).

.

ואני כאן כדי לומר, במצח נחושה: האמנם?
האם מדובר פה רק בהיפעמות, או שמא באי-נשימה הקשורה מהותית לדרכים בעלות לב?

.

אני מגייס להגנתי את האמירה הבאה:

"מהרגע שבו אנו נושמים את נשימתנו הראשונה, אנו גם נושמים לתוכנו עוצמה עבור הטונל. על כן, נכון יהיה לומר שהטונל של בן אנוש קשור באופן אינטימי ללידתו [של בן האנוש]".

("סיפורי עוצמה", בפרק "אי הטונל")

אבל יהיה נכון, או אפילו עוד יותר נכון, גם לומר שהטונל קשור באופן אינטימי לנשימה, לא?
.

חומר למחשבה.

.

נ.ב על פי הצעתי, הטונל הוא לא אחר מהמיינד הזר, המיינד הטפילי, הצורה האנושית.

.

שבת שלום.

================================

6.3.21

נטילת אחריות לגורלך
=================

לדעתי, המושג נטילת אחריות הוא הניצן שממנו עתיד להתפתח הרעיון "כוונה בלתי כפיפה [unbending intent]", כלומר פעולה מתוך החלטה מודעת ונחושה.

ישנו פרק בשם "נטילת אחריות" ב"מסע לאיכטלאן"' וזהו המובן העיקרי שם של המושג נטילת אחריות.

.

הנה אחד הקטעים מאותו ספר, אבל מתוך פרק מעט מאוחר יותר "הקרב האחרון על פני האדמה".
אני הולך להציע לו פרשנות אחרת ממה שההקשר מנסה לתעל אותנו אליו, אחרת, בשביל מה אני מטריד אתכם עם הפוסט הזה 

"עבורי העולם הוא מוזר כי הוא עצום, נורא הוד, מסתורי, בלתי ניתן לרדת לחקרו; מטרתי הייתה לשכנע אותך שעליך ליטול אחריות להימצאותך כאן, בעולם הנפלא הזה, במדבר הנפלא הזה, בזמן הנפלא הזה. רציתי לשכנע אותך שעליך ללמוד להפוך כל פעולה למשמעותית, מכיוון שאתה הולך להיות כאן למשך זמן קצר בלבד, למעשה, קצר מדי בשביל לחזות בכל נפלאותיו".

(עמוד 90)

.

החלק האחרון בקטע זה מתעל, לכאורה מסביר, למה הכוונה בנטילת אחריות => להפוך כל פעולה למשמעותית, ובהתאם להקשר הרחב בספר: לקבל כל החלטה באופן מודע ולבצעה בנחישות.

.

אבל אני מציע להיצמד למובן הראשוני של הדברים ולא ללכת שבי אחר החלק השני:
ליטול אחריות לעצם היותך בעולם הזה = לקבל את הרעיון שאת/ה בחרת להימצא בעולם הזה, במקום הזה ובזמן הזה כ[פלוני].

אבל מה פתאום, מתקומם המיינד הזר, כולם יודעים שהושלכנו לעולם הזה, מעולם לא בחרתי להיות מי שאני....

.

אני רוצה לצרף לדיון אמירה נוספת המופיעה מיד בהמשך, כמה שורות משם, ולקרוא אותה באותה רוח פרשנית שאני מציע:

"מעולם לא נטלת אחריות להימצאותך בעולם זה, שאין לרדת לחקרו [unfathomable]" הוא אמר בטון מאשים, "לכן, מעולם לא נעשית לאמן [כפי ששאפת להיות], וייתכן שלעולם לא תהיה לצייד [כפי שאתה שואף כעת]".
(עמוד 90)

.

הפוסט טוען שדון חואן רומז בשתי אמירות אלה לכך שאנחנו עצמנו בוחרים בכל מה שקורה לנו, ב"גורלנו", החל מהבחירה לחיות בתור דמות זו [הצב/י את שמך הפרטי], ומאז אנו ממשיכים ובוחרים בגורלות האופציונליים של אותה דמות.

זה לא האני הרגיל, הנחלם, שבוחר, אלא האני החולם, וההכרה בכך היא, לדעתי, תנאי לחבירה אליו.

.

כרגיל, זוהי הצעה פרשנית בלבד.

================================

7.3.21

היום, יום ראשון ה-7.3.21, הוא, כנראה, יום עוצמה.

במחזוריות של 18 יום, אנרגיה קוסמית מציפה את הארץ ומזינה אותה. אותה עוצמה שהלוחם/ת צובר.

קטע מ"גלגל הזמן" להעלאת המורל, מתוך אוסף הציטוטים הלקוחים מ"מסע לאיכטלאן":

"ברגע שאדם דואג, הוא נצמד לכל דבר מתוך ייאוש; וברגע שהוא נצמד הוא מועד להיות מותש או לסחוט כל מי או כל מה שהוא נצמד אליו.
צייד-לוחם, לעומת זאת , יודע שהוא יכניס חיות למלכודות שלו שוב ושוב, ולכן הוא לא דואג. לדאוג פירושו להיות נגיש, נגיש מבלי להיות ער לכך."

.

היכן דברי החיזוק שהבטחתי? 

"יודע שהוא יכניס חיות למלכודות שלו שוב ושוב", ולכן הוא אינו דואג.

הקטע המקורי שב"מסע לאיכטלאן" נמצא בעמוד 79.

בציטוטים שב"גלגל הזמן" יש לעתים קרובות שינויים קלים, או קלים-לכאורה 

================================