כדי שלא נהיה במקום הראשון רק בחיסונים ודיקטטורה (ובאופן נגזר גם במקום הראשון בטימטום), אני פועל להשיג לנו את המקום הראשון בנגישות הספר השני של טאישה אבלאר לשפה זרה. המקור הוא, כמו כל הספרים, באנגלית.
לפניכם טיוטה לפרק השני. אני מקווה שהוא קריא. לא הספקתי לקרוא אותו, רק לכתוב אותו. 
***********************
נוגאלס
הסתכלתי בשעוני; השעה הייתה 5:53 בבוקר. נסעתי היישר מלוס אנג'לס לנוגאלס. עצרתי רק פעמיים כדי לתדלק ולחטוף משהו לאכול. קרלוס ביקש ממני לפגוש אותו בשעה תשע מול תחנת האוטובוסים של גרייהאונד, אבל נתתי לעצמי הרבה מרחב פעולה למקרה שהתנועה תהיה כבדה או שתהיה לי בעיה ברכב.
כשהחניתי את המכונית בחניון לילה ליד תחנת האוטובוסים, תהיתי אם קיבלתי את ההחלטה הנכונה בעצם בואי. קרלוס נשמע מוזר במהלך השיחה הטלפונית הקצרה. כאילו הוא לא יכול היה לדבר או סירב לעשות זאת. יכולתי בקלות לטעות בהבנת זמן ומקום הפגישה שלנו. היה הרבה מאוד רעש סטטי על הקו, עם קול נשי דובר ספרדית שהפריע. הנחתי שזו המרכזנית, אבל עכשיו לא הייתי בטוחה.
למרות התחושה שפגשתי אותו בעבר, לא הכרתי את קרלוס באמת ולא הכרתי את מקסיקו, כי מעולם לא יצאתי מעבר לסביבת ביתה של קלרה. מקסיקו הכפרית הייתה בעיניי ארץ עוינת, ארץ מחוספסת [rugged, סלעית] שבה הכל יכול לקרות למטייל התמים. גַם, הגזמתי כשאמרתי לקרלוס שאני דוברת ספרדית. מעט השיעורים שלמדתי באוניברסיטה לא העניקו לי שליטה בשפה. שוב, זה נראה כאילו קפצתי לתוך מצב שאני לגמרי לא מצוידת לטפל בו.
הנסיעה הארוכה הותירה אותי מותשת; כיוונתי את שעון היד שלי שיצלצל בשעה שמונה וחצי, ואחר כך השתרעתי על המושב האחורי כדי להירגע. בעיניים עצומות, תרגלתי נשימה של עבודת הסיכום, תרגול שלא התמדתי בו. תהיתי אם בחזרה שלי למקסיקו אוכל להבין טוב יותר חלק מהאירועים הבלתי מובנים שהתרחשו בהדרכת קלרה וקבוצת המכשפים שלה.
אירועים אלה נראו כעת כה רחוקים, שהניסיון להיזכר בהם מילא אותי במלנכוליה עמוקה. הדאגה המתמדת שלי לעצמי ולפעילותיי היומיומיות עירפלה את ראייתי. ולמרות חודשי עבודת הסיכום ואינספור ההבטחות שהבטחתי להשתנות, דרכים ותחושות ישנות התגנבו חזרה לאט לאט כמו עשב סרטני שכוסח, אך שורשיו נותרו בשלמותם.
ואז השמש היכתה בראשי כשהתעוררתי משינה עמוקה. חלמתי שאני מביטה על עלים בחורשת העצים שמול ביתה של קלרה. חוויתי פאניקה מיידית; השעה הייתה תשע וחצי; השעון לא צלצל, או אם כן, לא שמעתי אותו. חששתי ש אחמיץ את הפגישה שלי עם הגורל, והנסיעה הארוכה תהיה לחינם. כרגיל, כרגיל, הייתי רשלנית בזמן שהייתי צריכה להישאר ערנית. מעל הכל, השמש שהאירה דרך חלון המכונית, גרמה לי לכאב ראש בשפע [כיד המלך].
נעלתי את דלת המכונית ופניתי לעבר תחנת האוטובוסים, שם הצטרפתי להמון המבולגן של אנשים הממהרים מאוד. כולם או שהלכו לכיוון הגבול או שזה עתה חצו אותו ומיהרו לצאת משם. כמעט התנגשתי באישה גיבנת. כששמעתי בכי, הבנתי שהאישה איננה גיבנת כלל; היא נשאה תינוק עטוף ברובוסו [roboso] הקשור לגבה ולכתפיים. אפילו ראשו של התינוק לא היה גלוי, ותהיתי איך הוא יכול לנשום.
ריחמתי כל כך על האישה, שנתתי לה שטר של עשרה דולר, היא לקחה אותו וחייכה בתודה, עם ברק של שן קדמית כסופה. נתתי הקיפו אותי מיד . קבוצת נערים המוכרים כרטיסי לוטו הקיפה אותי כשראו שנתתי כסף. כולם התעקשו שאקנה כרטיס או לפחות אתן להם לשאת את התיק שלי. קניתי קופסה של מסטיקים [מסוג צ'יקלט] מילדה בצמות וחלפתי המהירות על פני דוכנים שמכרו חגורות, פונצ'ו-ים וצלמיות חרס.
רציתי לקנות בננות, כי הארוחה האחרונה שאכלתי הייתה כריך של בשר בגילה בנד [Gila Bend], אבל לא העזתי לבזבז את הזמן. הייתי צריכה להגיע במהירות לתחנת האוטובוסים של גרייהאונד. מכוניות חנו או עצרו בכל מקום פנוי ונראה שכולם צופרים בו זמנית. עמדתי בפינת הרחוב וחיכיתי לפתח בתנועה כדי שאוכל לחצות, כשראיתי את קרלוס מרחוק מנופף בידו. לא יכולתי להבין אם הוא אומר לי להישאר במקום או לפגוש אותו. הוקל לי כל כך לראות אותו שמיהרתי לחצות את הכביש, עוצרת כמה מכוניות תוך כדי.
מקרוב קרלוס נראה אחרת. בגדיו הדיפו ריח של עשן עץ משכית [mesquite]. באוניברסיטה הוא לבש מכנסיים מחויטים ומעילי ספורט. עכשיו הוא היה לבוש לוויס [ג'ינס], וחולצת חאקי עם שרוולים ארוכים ומגפי הליכה. הייתה בו סוג של אנרגיה וזריזות שגרמו לו לבלוט מתוך ההמון. משהו בדרך שהוא איזן את משקלו על עקבי כפות הרגליים, עשה רושם של אתלט עם שליטה מעולה בתנועתו.
"אני משערת שחשבת שאני לא אופיע," אמרתי לשבור את הקרח,
"את צודקת, התחלתי לתהות אם את באה. איך היתה הנסיעה?"
"הייתי המומה [daze] ברובה. למזלי לא הייתה הרבה תנועה. הייתי מגיעה בזמן, אבל נרדמתי,"
"אלוהים. עברת תאונה?"
"לא, התעוררתי ברגע האחרון. אבל זו הסיבה שאחרתי."
הוא נתן בי מבט מבולבל. הבנתי שהוא חשב שנרדמתי ליד ההגה תוך כדי נסיעה ולא במושב האחורי.
"כדי להיות גלוית לב לגמרי," אמרתי במהירות, "לא ציפיתי לשמוע ממך."
"גם אני," אמר קרלוס ולקח את התיק שלי. "הופתעתי כשאמרו לי להתקשר אליך."
"מי אמר לך להתקשר אליי?"
"האינדיאני היאקי שאיתו אני עובד."
קרלוס הסביר שמתוך נאמנות להבטחתו הוא ציין בפני האינפורמנט שלו שהוא פגש סטודנטית באוניברסיטה ושהוא הזמין אותה לבוא למקסיקו.
"האינפורמנט שלי רצה שאספר לו בפירוט את נסיבות הפגישה שלנו," המשיך קרלוס.
"מה סיפרת לו?"
"תיארתי לו שלרקס ג'ונס נמאס משאלותייך והוא העביר אותך אליי. כפי הנראה, זה היה אות."
"למה אתה מתכוון ב'אות'?"
"דון חואן אמר שדברים לעולם לא מגיעים אלינו ישירות; שתמיד צריך להיות מלווה [usher, סדרן, מוליך] אשר פותח את הדלת, ואם לא נקפוץ באותו הרגע בדיוק, הדלת תיסגר ולעולם לא נדע מה עשוי היה לקרות. "
קרלוס הביט עליי ברצינות.
"אתה מתכוון שרקס ג'ונס הוא סוג של מלווה?" אמרתי מבולבלת.
הוא הנהן. "לפי דון חואן, כוחות מסתוריים פעלו. משהו בי השמיע את ההזמנה להביא אותך למקסיקו ומשהו בך קפץ לקבל אותה. יכולה להיות לזה רק משמעות אחת."
"מהי?" תהיתי אם זה לא הדבר היחיד שנמצא בראשו של כל גבר כשמדובר בטיול לילי עם אישה.
קרלוס אחז בזרועי כדי לעזור לי סביב בור ביוב פתוח במדרכה.
"פירוש הדבר", הוא הסביר, "שברמה אחת, שנינו היינו מודעים לחשיבותו של הרגע. המשמעות הנוספת היא שהעוצמה פתחה את הדרך, ושעלינו להיות ללא רבב כדי לנוע בחסותה. במילים אחרות, אנחנו נמצאים בידי העוצמה בעיצומו של מעבר דרך דלת פתוחה."
צמרמורת קרה חלפה על גבי. פחדתי שאני לא מוכנה למסע כזה.
"מעכשיו והלאה לא את ולא אני אחראים על מה שיקרה," המשיך קרלוס. "יקרה אשר יקרה אחרי שנחצה את הגבול, יהיה זה בתחום התכניות של העוצמה. במילים אחרות, משהו מלבדך ומלבדי ינהל את העניינים [calling the shots]." הוא נתן בי מבט חודר. "האם את מסוגלת לזה [up to it]?"
לפני שהספקתי להשיב, מצאנו את עצמנו בנקודת הביקורת של הגבול. קרלוס אמר לי שהוא השאיר את המכונית שלו בצד השני, ושהוא יחצה וימתין לי במקסיקו. הוא הראה לי איזה טופס עליי למלא ודרך איזו דלת לעבור כדי להיכנס למקסיקו. הוא הושיט לי את התיק ואז עזב דרך אותה דלת ונעלם מעבר לפינה של הבניין.
לא אהבתי להישאר לבד. דימיתי את זה למבחן הבודק אם אוכל לחצות לצד השני בכוחות עצמי. או אולי קרלוס חשב שאני מדברת ספרדית במידה מספקת כדי שלא אצטרך שיתרגם עבורי. בזמן שחיכיתי בתור התחלתי להעריך את מצבי, עמדתי לצאת למסע עם מישהו שראיתי בחזיון; למסע חיפוש רוחני אחר עוצמה באופן שניתן לכנותו רק "הליכה בעקבות תוכניות הרוח [spirit]". קרלוס הבהיר מההתחלה שאנחנו לא נהיה בחופשה, אלא בחסות העוצמה. לא ידעתי מה פירוש 'עוצמה’, אבל ידעתי שזה מושג מופשט מדי בשביל הגדרות מדויקות. במסע כזה, כל מה שאפשר לעשות הוא לקבל על עצמי [acquiesce, להסכים] וללכת בדרכה המתעתעת [illusive].
בזמן שהרהרתי בדברים, הייתה לי תחושה ברורה שצופים בי. אולי נלידה או מר אבלאר היו בין המקסיקנים שעמדו בתור לחציית הגבול. עברו חודשים רבים מאז שראיתי אותם, אבל הייתי בטוח שאזהה אותם, במיוחד את אמיליטו, שלעתים קרובות ביקר אותי בחלומות. היו לו עיניים גדולות כמו לינשוף, שמצמצו כשהוא בהה בחלל ריק. הייתי מתעוררת באמצע הלילה ומוצאת אותו עומד ליד מיטתי. ואז היה נעלם לפני שיכולתי לדבר איתו.
שמעתי שיעול צרוד מאחוריי. הסתובבתי לאחור בדיוק בזמן לראות אדם זקן יורק גוש ענק של רוק על הרצפה. נרתעתי בגועל. הייתי מתרחקת משם אבל לפניי הייתה אישה שהחזיקה תינוק שנזלתו יצרה מסלולים על פניו. הוא ניסה לתפוס בשיערי עם אגרופיו הדביקים. זיהיתי את הרובוסו המרופט בצבע הארגמן; זו הייתה אותה אישה שנתקלתי בה כשמיהרתי לתחנת האוטובוסים של גרייהאונד. היא חייכה אלי מתוך היכרות ואמרה משהו בספרדית מהירה שלא הבנתי. חייכתי חזרה מהנהנת ללא הגה [dumbly, באלם, בטמטום].
היה חם ומחניק והרגשתי סחרחורת, אבל לא העזתי ללכת לדלת מחשש לאבד את מקומי בתור. שלפתי מהארנק שלי מטפחת ריחנית ונפנפתי בה על פניי שעטו עמדה של חוסר דאגה [a devil may care attitude]. במקום להשאיר לי מקום, האיש מאחוריי הצטופף קדימה עם התקדמות הקו. הרגשתי שגל נוסף של בחילה מציף אותי והפכתי לגמרי לשיפוטית.
נימקתי לעצמי את תחושות העליונות שלי כניסיון לאזן את המצוקה הפיזית שלי. הבנתי שאלה הם רגשות מסוכנים. במהלך השעות הארוכות של שחזור חיי גיליתי שהייתי מוקפת באנשים שחשו כחלק ממהותם עליונות כלפי אחרים . עליונותם לא התבססה על שום דבר מלבד נימוקים כוזבים, בדיוק כמוני. פשוט העתקתי את רגשותיהם באופן מושלם. כל הזמן אמרתי לעצמי שאני לא חלק מהסצנה, אלא סטודנטית לאנתרופולוגיה, אדם ממוצא אירופאי תרבותי, שנמצאת שם כדי לחקור, ולא כדי לבוא במגע עם העוני והזוהמה ששררה במקום.
בעיצומו של החיזוק הרגשי שעשיתי לעצמי חוויתי תחושת דכדוך עמוקה כאשר הגעתי להכרה שחודשים של עבודת סיכום היו חסרי ערך כשאני ניצבת מול אי נוחות וחוסר שליטה שבהם מושג העצמי שלי [my idea of the myself] מאוים. מה שהיה גרוע עוד יותר. ראיתי עכשיו, שהעוצמה להחדיר ערך לעצמי, מקורה בגרעין הבלתי ניתן לערעור [unshakable] שיש לכולנו, התחושה, או ליתר דיוק הוודאות, שאנחנו מיוחדים ומעל לתוכחה [above reproach].
התקדמתי כדי ליצור מרחק ביני לבין הזקן שמאחוריי, שכל הזמן קלטתי אותו במבטים חטופים מזווית עיניי. נראה היה שהוא צוחק בתוכו על אי הנוחות שלי, וזה הרגיז אותי עוד יותר. לשם הסחת הדעת פתחתי את הארנק והוצאתי את עט הזהב שקלרה השאילה לי להכנת את הרשימה לעבודת הסיכום שלי; רשימת השמות של כל האנשים שפגשתי אי פעם במהלך חיי. זו הייתה רשימה ארוכה ואימצתי את המחשבה שהעט הוא רכושי. קלרה אמרה שהוא שייך לאחד מחברי חבורת הנגואל, אף שמעולם לא אמרה מיהו אותו אדם. כשחזרתי ללוס אנג'לס, לקחתי את העט איתי והשתמשתי בו בבחינות באוניברסיטה. כשעט ה'עוצמה ' שלי לא היה אתי, תמיד הרגשתי שהצלחתי בבחינות מועטה יותר.
מילאתי את טופס התייר, אך לפני שהספקתי להחזיר את העט לארנקי, הזקן שמאחורי דחף אותי [butted up against me] ושאל, "האם אוכל לשאול את העט שלך?"
נבהלתי לשמוע דיבור באנגלית, והסתובבתי אליו. הוא היה זקן, אך לא decrepid; בגובה בינוני, עם אף שטוח רחב ועיניים בעלות מראה מזרחי. הייתה בו אווירה של היכרות סביבו כשחייך בצורה ידידותית.
הסתכלתי על ידיו; הן היו מלוכלכות. לא רציתי להשאיל את עט העוצמה שלי לאדם זר שעלול לזהם אותו באנרגיה מוזרה, או גרוע מכך, יכייס אותו בזמן שלא אסתכל. רציתי לומר שאין לי עט, אבל ברור שהוא ראה אותי משתמשת בו. חוץ מזה, שקר מוחלט היה משהו שהתקשיתי לעשותו. עבודת הסיכום עזרה לי להבין שחוסר הרצון שלי לשקר נבע מכמה מקרים כואבים בילדות.
באחת הפעמים אמי האשימה אותי בהשארת עקבות בוץ על רצפת הלינוליאום שלה שאך זה צוחצחה. לא התקשיתי אז לשקר, והאשמתי את אחי הצעיר בלכלוך הרצפה. אבל כשאמא שלי מצאה את הנעליים הבוציות שלי מתחת למיטה שלי, היא גרמה לי להתנצל בפני אחי ולבקש את סליחתו. הייתי צריכה גם ללכת למיטה בלי ארוחת ערב. מאוחר יותר, כששחזרתי את האירוע הזה [במסגרת עבודת הסיכום], הבנתי שלא רצפת המטבח המלוכלכת היא שהרגיזה כל כך את אמא שלי, אלא מעשה השקר, שהיה משהו שבנות שחונכו היטב פשוט לא אמורות לעשות.
הסתכלתי על הזקן. כמו חש במחשבותיי, הוא ניגב את ידיו על חזית חולצתו וניקה אותן.
'' זה עט יפה," הוא לחש ורכן קרוב יותר. "אשמור עליו בהקפדה. יש יותר מדי גנבים מסביב."
לא יכולתי לדעת אם הוא מהתל, אבל כאילו מתוך הלם, לאט הושטתי לו את העט. מזווית העין השגחתי מקרוב כדי לוודא שהוא לא מכניס אותו לכיסו. הגנבתי כמה מבטים חטופים הצידה גם בפניו. זה היה די מדהים, עכשיו כשהסתכלתי טוב יותר. היו לו עצמות לחיים גבוהות, תווים אינדיאניים חזקים ועיניים שבערו בפראות בעצימות של עוף דורס, שהזכירו לי את אמיליטו; דבר שהעניק לאיש איכות משיכה מדהימה, אך עם זאת מוזרה.
ההתבוננות בפרצופו עוררה בי סחרחורת. שמעתי זמזום רם באוזני [ביחיד] והרגשתי לחץ על מקלעת השמש שלי. החדר התחיל להתנדנד והרגשתי שאני עומד להתעלף.
"תישעני עליי," אמר האיש כשהוא לוחץ על גבי כדי לייצב אותי.
"מתי הזמן של התינוק?" שאלה האישה שלפניי והסתובבה.
"על מה את מדברת?" גמגמתי.
אז הבנתי שהם בטח חושבים שאני בהריון ושבגלל זה חשתי עילפון.
"אני יודעת איך את בטח מרגישה, יקירתי," אמרה האישה ונתנה לי טפיחה אוהדת. היא נראתה כמו קלרה, רק נמוכה ורחבה יותר, ובעלת גוון כהה יותר. "כשהייתי בהריון מהיימה [Heime]", המשיכה, "הייתי מרגישה עילפון כל הזמן."
"אני בסדר," אמרתי," פשוט לא אכלתי."
"ראיתי אותך ברחוב עם אותו צעיר," היא המשיכה כאילו לא שמעה אותי. "האם הוא בעלך, או שעברת את הגבול להתחתן?"
"לא הגעתי למקסיקו כדי להתחתן," צעקתי. "ואני לא בהריון!"
כל האנשים בחדר הסתובבו לראות מי צועק. צעיר שנשען על הקיר חייך והניד בראשו כאילו הוא יודע טוב יותר.
"אולי הגעת בשביל הפלה," אמר הזקן בלעג. "תתביישי לך." הוא גיחך וגרם לעיניו להראות פראיות.
הייתי כל כך נבוכה שהתקשיתי לשאוף מספיק אוויר. נעצתי את מבטי בפניו של הזקן. עיניו זרחו כאילו הוארו בשתי להבות זעירות. הן היו שחורות, מבריקות [glossy], כמו של חיה, למעט שתי נקודות זעירות של אור ענברי שהלכו והתרחבו. עם זאת, למרות שניסיתי ככל יכולתי, לא יכולתי להסיט את ראשי. עיניו הפנטו אותי. החדר הפך לערפל לבן למעט פניו של האיש, וסביבם טבעת זהב. ואז החלו פניו
להתרחב עד שתווי פניו נעלמו לחלוטין. כל שנותר היה כדור של אור. כבר לא הייתי בחדר, אלא נראה היה שאני נעה במהירות אינסופית דרך מנהרה שחורה.
"תעשו מקום," שמעתי מישהו קורא. "תנו לגרינגה קצת אוויר."
פקחתי את עיניי וראיתי נעליים בוציות ומכנסי קאקי. הייתי מתבוננת על קומץ זרים שהביטו מטה עליי. אז הבנתי שאני שוכבת על רצפת נקודת ביקורת הגבולות. המחשבה להימצא על הרצפה המלוכלכת ההיא המלאה ברוק וזוהמה, גרמה לי מיד להתרומם.
מישהו עזר לי להתרומם לעמידה על ידי משיכת זרועותי. אדם אחר הגיש לי מים בכוס נייר. לשמחתי, שתיתי אותם מבלי לחשוב אם הם ראויים לשתייה או לא.
נזכרתי בעט שלי. חיפשתי את הזקן בעל העיניים הבוערות, אבל למורת רוחי הוא לא נראה בשום מקום.
גבר צעיר יותר הושיט לי חצי כריך גבינה עטוף בצלופן, לקחתי אותו באדישות. כל שרציתי היה לצאת מהחדר הזה לאוויר הצח. כשהפקיד החתים את הטופס שלי, מיהרתי לצאת מהדלת הצדדית, צועדת לתוך אוויר, אור, ומוזיקת מריאצ'י [mariachi music] שהגיעה ממסעדה סמוכה.
מעבר לרחוב ראיתי את קרלוס מדבר עם כמה גברים שישבו על שקי מלט גדולים שנערמו לצד הבניין. כשהתקרבתי הוא לא הציג אותי, אלא מיהר להפסיק את השיחה.
"לא היו בעיות במעבר?" הוא שאל.
"זה היה כל כך מחניק בחדר ההוא שהתעלפתי ונפלתי על הרצפה," אמרתי ביובש. "ואז מישהו סחב לי את עט הזהב. וכולם האשימו אותי שאני בהריון, אבל חוץ מזה הכל הלך מצוין.”
"את רצינית?" הוא שאל.
"האם אני נראית כמתבדחת?"
הוא הביט בי מודאג . שיערתי שהחיוורון שלי היה אפור כמו אבקת המלט הפזורה על האדמה.
"מתי בפעם האחרונה אכלת?"
חלפה בי תמונה של המטבח המואר היטב של קלרה והארוחות הנפלאות שהוכנו שם על ידי השרת החמקמק, אמיליטו.
"לפני תקופת חיים," אמרתי בידיעה שאני מתמכרת למלנכוליה ולרחמים עצמיים. אפשרתי לגלי הדכדוך לחלוף עד שהרגשתי שוב רגועה.
קרלוס אמר משהו בספרדית לאנשים שאיתם הוא דיבר וכולם הסתכלו עליי והנידו את ראשיהם באופן נלעג [pathetically].
"ידיו של קרליטוס בוודאי מלאות," אמר אחד מהם באנגלית במבטא כבד, וכולם ציחקקו והנהנו בהסכמה. ואז ראיתי אדם הולך, שחלף על פנינו בקצב מהיר. נראה היה שהוא ממהר מאוד, אבל הוא עצר והסתובב לרגע כאילו רצה שאראה את פניו.
"זה הוא," אמרתי תופסת בשרוולו של קרלוס. "זה שלקח את העט שלי."
" מי?"
אבל לפני שהספקתי להצביע על האיש, הוא נעלם בקהל המקסיקנים שהתאספו ברחוב.
*********** סוף *******************
מוסיקה:
האם זו את?
הערות ותוספות
============
============
10.3.21
אחת הנקודות הראויות לתשומת הלב בפרק:
"העוצמה פתחה את הדרך, ועלינו להיות ללא רבב כדי לנוע בחסותה" - לחוסר רבב יש משמעויות שונות, תלוי ברמת העוצמה האישית. כאן חוסר רבב מציין לדעתי רמה גבוהה: את היכולת להקשיב לרוח ולאותותיה.
=======================
11.3.21
למחפשי הסמלים שבינינו, אני תוהה אם אין בקטע הבא סמל:
"עמדתי בפינת הרחוב וחיכיתי לפתח בתנועה כדי שאוכל לחצות, כשראיתי את קרלוס מרחוק מנופף בידו. לא יכולתי להבין אם הוא אומר לי להישאר במקום או לפגוש אותו. הוקל לי כל כך לראות אותו שמיהרתי לחצות את הכביש, עוצרת כמה מכוניות תוך כדי."
.
כלומר, היא צריכה לעצור את הזרימה (של העולם, של הקשב הראשון) כדי לחצות אותה אל הנגואל כשהוא מאותת לה (לך).
אנו נראה בפרק הבא הספר שהחבירה אל הנגואל היא המשימה שלה.
אפרופו סמלים (וטקסים), לחציית הגבול למקסיקו יש עבור המכשפים האלה משמעות של מעבר מהעולם הרגיל אל עולם המכשפים.
=======================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה