שישה פסוקי הסבר - מהדורה שנייה

מהדורה שנייה, 2.8, בעברית מוכנה לעיניכם המשזפות (והמלטפות 

  ).

המהדורה משפרת את הדיוק בתרגום (אני רוצה להאמין) ואת הצורה: הערות הועברו לשוליים, הוספתי הערות שוליים רבות, ותוכן עניינים לניווט נוח.

תזכורת, מדובר בפרק מסתורי שנוסף ל"מתנת הנשר" במהדורתו הספרדית בלבד.

הפרק מעורר לא מעט שאלות:
- מה פשר התרגיל הזה של קסטנדה (או של הרוח), להוסיף פרק במהדורה מסוימת בלבד?
- מה יש בו שקוראי הספרים שיצאו במקור האנגלי ותרגומיהם צפויים לפספס?
- הכותרת מבטיחה שישה פסוקים, אבל השישי נקרא "הקשב השני" והוא יוצא דופן ביחס לשאר הפסוקים, וגם... זה בבירור איננו פסוק.
האם קסטנדה עשה עלינו תרגיל (יקוש), הבטיח שישה ונתן חמישה?   או שאת השישי הוא השאיר לנו לנסח בעצמנו על סמך הפרק השישי?

**************

מומלץ להוריד את הקובץ למחשב האישי.

קריאה נעימה ומחכימה.

https://drive.google.com/file/d/147qwfyoZsmXcdSbswy3wGJIw50glQPIT/view?usp=sharing

**************** 

מוסיקה

========================= 

22.6.22

החיים במרחק 3 צעדים מהעולם הממשי
=================================

שם אנו חיים, לפי קסטנדה. כלומר, תפיסת המציאות שלנו עוברת שלושה שלבים של עיבוד מהתפיסה הראשונית הבסיסית של ראיית האצלות הנשר, כלומר, שלושה צעדים מראיית האנרגיה הזורמת ביקום.

הפרק "שישה פסוקי הסבר" עוסק יותר מכל פרסום אחר של חבורת קסטנדה במושג ה"רפרוף" [skimming]: דליית העיקר מטקסט וגם דליית השמנת מפני החלב המורתח. הקטע הבא, הלקוח מ"מפגשים עם הנגואל" הוא היחיד, אם אינני טועה, שמפרט את שלבי העיבוד, או שלבי הסינון:

**********************

קרלוס אישר שהזרימה של האצלות הנשר היא ללא הרף חדשה ומפתיעה, אבל אנו לא רואים זאת, כי אנו חיים במרחק שלושה צעדים מהעולם הממשי בגלל (1)הרגישות המוּלדת שלנו, (2)הפרשנויות הביולוגיות שלנו, ו(3) ההסכמה החברתית שלנו. [המיספור הוא תוספת שלי לצורך הפוסט]

"שלבים אלה לא קורים בו זמנית, אבל המהירות שלהם עולה על כל דבר שאנו יכולים לזהות באופן מודע. מסיבה זו, אנו מתייחסים לעולם שאותו אנו תופשים כעובדה.

בקשתי מקרלוס לתת לי דוגמה.

"תאר לעצמך שברגע זה אתה צופה בקבוצה של האצלותיו של הנשר," הוא אמר, "באופן אוטומטי אתה הופך אותה למשהו חושי בעל מאפיינים כמו: בהירות, צליל, תנועה, וכו'. אז מתערב הזיכרון, ומשום שהוא בעל חובה להעניק לכל דבר משמעות, אתה מזהה את מה שאתה צופה בו, לדוגמא, כאדם אחר. לבסוף, רשימת המלאי החברתית שלך מסווגת את האדם על ידי השוואתו עם כל אלה שאתה מכיר, וסיווג זה מאפשר לך לזהות את אותו אדם. בשלב זה אתה נמצא כבר רחוק מאוד מאותה עובדה ממשית שהיא בלתי ניתנת לתיאור, כי היא ייחודית.

"אותו הדבר קורה עם כל מה שאנו רואים. ההבנה שלנו היא תוצאה של תהליך ארוך של זיקוק או, כפי שדון חואן קרא לזה, 'הסרת הקרום'. אנו אוספים את הקרום מכל דבר, ובאופן זה אנו משנים את העולם שמקיף אותנו במידה כזו, שמעט מאוד מהמקורי נותר. אמנם מצב זה עוזר לנו לחיות בתנאים טובים יותר, אבל הוא גם משעבד אותנו ליצירה שלנו והופך אותנו לצפויים מראש.

(עמוד 140)

*************** סוף ציטוט ***********************

עיבוד היתר של התפיסה גורם לכך שאנו חווים את המציאות כממשית יותר משאר בעלי החיים, וישנה אחידות גבוהה יותר בתפיסה של בני האדם מאשר אצל מינים אחרים, אבל יש לזה גם חסרונות: אנו מוותרים על עושר המציאות לטובת האחידות הזו, ותחושת הממשות המוגברת גורמת לנו לחשוב שהמציאות מורכבת מאובייקטים עצמאיים. החיסרון הגדול ביותר הוא שאנו נעשים כבולים יותר למציאות הצרה הזו.

========================== 

23.6.22

הוצאת העיקר מהטפל
===================

קסטנדה (או הרוח) טוען שהתפיסה שלנו את המציאות היא כמו רפרוף על טקסט, או שליית השמנת מעל פני חלב מורתח. אני עדיין תחת צלו של "שישה פסוקי הסבר".* 

שתי הפעולות: רפרוף על טקסט ושליית שמנת דומות בכך שהן עוסקות בפני השטח (בשטחי) ומכוונות להוציא את העיקר, את החשוב.

אני נוטה לחשוב שרפרוף על טקסט, שאנו רגילים לחשוב עליו כהפרדת העיקר מהטפל, התעלמות מרעש הרקע, הוא לא רק משל, אנלוגיה, אלא ממש מקרה פרטי של התהליך שנמצא ביסוד התפיסה שלנו, ובמקרה זה הוא ממש מגיע לפני השטח, נעשה גלוי.

אחרי שנים במערכת החינוך, עם אינסוף משימות אילוף של סיכומים ו"זיקוק" של העיקר מהטפל [עם הרבה מקלות וגזרים], אנו יוצאים לעולם כמו סוסים עם כיסוי לעיניים שמכוון את מבטינו רק למקום הרצוי (סכי עיניים, לפי האקדמיה ללשון עברית), או כמו שאומר השיר למטה: עוד לבנה בחומה.

למכשפים יש הסתכלות אחרת על העולם. העיקר הוא שונה. דון חואן לימד את קסטנדה כוונה אחרת, חדשה. והוא טוען שהטמעת מערכת הפירוש החדשה צריכה להיעשות באותן שיטות שבהן עושה זאת החברה: ללא הרף, תוך הפעלת לחץ (?) וזה לוקח זמן.

דוגמה להצבעה על העיקר בעולם המכשפים יש לדעתי בסיפור על היגואר שרדף אחריהם במדבר ("כח השקט")

הרקע: דון חואן שואל את קסטנדה מה היה החלק החשוב באירוע עם היגואר.

"אבל, דון חואן, אז צדקתי כשתיארתי את התפיסה שלי [תפיסה כפולה, משתי נקודות מבט] כחלק החשוב בחוויה שלי", אמרתי.

"לא, לא צדקת," הוא אמר. "מה שחווית היה חיוני עבורך, כי זה פתח את הדרך לידע שקט, אבל הדבר החשוב היה היגואר. היגואר הזה אכן היה התגלות [manifestation, התגשמות] של הרוח.

(בפרק "הטיפול בכוונה - הנקודה השלישית")

קודם לכן באותה שיחה הוא מכנה את העיקר residue - שארית, משקע, מה שנותר אחרי.

אני נוטה לחשוב שאנו יכולים להפיק מהדברים הללו [ברפרוף טולטקי  ]
את הכלל הבא: מה שחשוב בעיני המכשפים הוא לא ההישג האישי, גם אם הוא שונה לחלוטין מההישגים שהחברה מחשיבה כהישגים [הנעת נקודת המאסף, הגעה לידע שקט...], אלא התגלות, או התערבות, הרוח.

*****************

ביחס לשיר היפה הבא, לדעתי לא נכון שאנו לא זקוקים לחינוך, אלא אנו זקוקים לחינוך רך, לא דורסני, ענו, המכיר בהיותו משמש רק לצורך תפקוד בעולם המוכר ובחברה. ואנו צריכים הרבה מורים לכישוף טולטקי במערכת החינוך עם הרבה סיורים בטבע לזיהוי התגלויות הרוח, זיהוי הסכמות מהסביבה, לימוד ההליכה הנכונה... 

******************** 

* - הרעיון של הימצאות תחת צלו של אדם (בקרבתו ובהשפעתו) זוכה לטיפול ב"חלום המכשפה" של פלורינדה. כלומר הביטוי איננו מטפורה.

בהזדמנות זו, עדכון לגביו: ביצעתי כבר הזמנה שלו בבית הדפוס, כלומר המשימה להגשמה של עוד כמה עשרות עותקים יצאה לדרך. מסתמן שהספר יהיה זול לעומת "יקוש עם הכפיל", לא בגלל שיש בו פחות עמודים, אלא כי אין בו כמעט הערות שוליים (ולכן יש בו פחות עמודים). המחיר הצפוי כולל דואר רשום: כ-45 שקל.

========================== 

24.6.22

"סודו של הנחש עטור הנוצות" - סיפור בהמשכים
=====================================

ארמנדו טורס [Torres, שאף אחד לא ינסה להזמין אצלו כרטיסים לחופשה מפנקת  ] , שכתב את הספר הנהדר "מפגשים עם הנגואל - שיחות עם קרלוס קסטנדה" [תרגומו לעברית חופשי להורדה] כתב ספר המשך בשם: "סודו של הנחש עטור הנוצות - עוד שיחות עם קרלוס קסטנדה".

הנחש עטור הנוצות הוא כנראה הדרך שלהם לומר נחש מכונף, בעל כנפיים. הנחש הזה מוזכר גם במשפט האחרון של "מתנת הנשר", כשקסטנדה רואה את חבורת דון חואן הנפרדת ממנו לפני קפיצתו לתהום, כאורות בשמים המזכירים לו את הנחש עטור הנוצות מהמיתוס הטולטקי. הנחש הזה קרוי: קצאלקואטל.

מסיבה עלומה טעיתי לחשוב שהספר מתרכז בעולם הכישוף שאליו ארמנדו הצטרף, ככל הנראה של המכשפים הקדומים החיים כיום, ולכן לא נגעתי בו במשך שנים, כי לא ראיתי בו שום דחיפות.

ממש בימים אלה גיליתי את טעותי, והתחלתי לקרוא אותו. אוסיף אותו בקרוב לקובץ "כל כתבי" של חבורת קסטנדה, כי אם הוא טוב כמו ספרו הראשון, זהו מקומו הראוי.

למעוניינים לקרוא אותו באנגלית, הנה לינק אליו

https://ebin.pub/.../the-secret-of-the-plumed-serpent...

ארמנדו הוציא גם ספר שלישי: The Universal Spiderweb. המהדורה האנגלית שלו יצאה לאור ב-2020. נסיים עם השני ונבחן את השלישי.

אני מתכוון לתרגם את הספר השני של ארמנדו כפי שתרגמתי את "יקוש עם הכפיל", להשתדל כל יום פרק, כמו סיפור בהמשכים.
עם ארמנדו זה צפוי להיות יותר קל, כי הפרקים אצלו רבים ולכן קצרים.

.

שבת שלום.

========================== 

כמה צלילים מיטיבים