המגע הראשון שלי עם עבודתו של קרלוס התרחש בתקופת המפתח של חיי, בזמן שעדיין התלבטתי אילו מושגים לאמץ כמנחים בחיי.
כשפגשתי אותו לראשונה כבר קראתי כמה מספריו, אבל רבים מהמושגים שהם דיברו עליהם חמקו ממני, בעוד שהמשמעויות שלהם נראו לי מעורפלות ופרובוקטיביות בו זמנית.
סגנון ההוראה של קרלוס היה ייחודי: המבט שלו לבדו יכול היה לעורר [rouse] את החשיבות העצמית של האדם. חלק מהאנשים נעשו מבולבלים [discombobulated] כל כך בנוכחותו, שהאגו שלהם התפוצץ והם אפילו חשו בחילה [become sick to their stomachs].
תמיד היו לי יחסים טובים וידידותיים עם קרלוס, למרות שהיו תקופות שבהן לא התראינו או דיברנו בכלל. זה היה כאילו הנגואל רצה לתת לי הפסקה, תקופה של ריחוק ממנו, מספיק זמן כדי לתת לי את ההזדמנות לספוג את שיעוריו.
קרלוס דרש ממני בקפידה לשמור על סודיות מוחלטת לגבי מערכת היחסים שלנו, ואיים להפסיק לראות אותי אם לא אעמוד בדרישה זו. דבריו היו ברורים: "אל תגיד שום דבר לאף אחד על זה."
למרות שבאותה עת לא הבנתי את הנימוק לבקשה זו, האופי המתבודד שלי הקל עליי להיענות, וסיפק לי בידוד מושלם.
בנוסף, קרלוס דרש ממני להעלות על הכתב [take notes] את השיחות שלנו באופן שיטתי, וקבע שיום אחד הרשימות האלה יהיו מועילות עבורי. זה הפתיע אותי, כי במספר הזדמנויות, בהרצאותיו, שמעתי אותו אומר שאסור לרשום דבר [one shouldn’t write anything down]. ההכשרה האקדמית שלי עזרה לי מאוד במשימה הזו.
אני זוכר איך קרלוס עשה צחוק מאנשים, וטען שכולם אגומניאקים [מרוכזים בעצמם באופן אובססיבי] חסרי תקנה שיתפרקו תחת הלחץ הקטן ביותר. כמה אנשים, הוא סיפר לי, נפגעו כל כך מדבריו, שהם עזבו בכעס, ובסופו של דבר השמיצו אותו. היה כיף לראות את קרלוס מתמוטט מצחוק כשהוא חוזר על הקללות [barbarities] שהם היו אומרים.
במיוחד הפריעו לו אנשים שלדעתו עיוותו את תורתו. הוא סיפר לנו, למשל, כיצד מר סאנצ'ס [Sanchez] ניצל ללא בושה את שמו (של קרלוס) וארגן קורסים המבוססים על ספריו [שהגיעו אפילו] עד ל[מדינת]הידלגו[Hidalgo – אחת המדינות שמהן מורכבת הפדרציה מקסיקו] כדי להרוויח. קרלוס אף שכר עורכי דין שיתבעו את מי שהשתמשו בשמו שלא כראוי, או ציטטו את כתביו ללא רשות. הוא טען שרעיונות הם רכוש קסום [magical property] של בעליהם [those who possessed them], ויש לכבד אותם [ought to be respected].
קרלוס אמר שעלינו להיות אסירי תודה על כך שהוא כה סבלני ושיטתי בהסבריו את הידע של המכשפים. אילו היינו בידיו של דון חואן, הוא אמר, הוא בטח היה מכניס אותנו לשק וחובט בנו עד שהיינו לומדים את הלקח: שפשוט אין לנו זמן בכלל.
הייתי סקרן לגבי האופן שבו קרלוס הגיב לפעמים על עניינים של אנשים אחרים בפירוט כזה, עד שתהיתי איך הוא יכול לדעת את הדברים האלה בוודאות שכזו. כששאלתי אותו אם יש לו מרגלים בין חסידיו, הוא ענה לי שלמרות שאכן אנשים רבים הודיעו לו על המתרחש, הוודאות [certainty] שלו הגיעה מכיוון אחר. הוא אמר שהוא מסוגל לקלוט [perceive, לתפוס] את מחשבותיהם של אחרים, וששליח החלימה מספר לו הכל על כל אדם שבו הוא ממקד את תשומת לבו [הקשב שלו].
שאלתי את קרלוס אם הוא יודע את מחשבותיי. כשהוא ראה את החשש במבטי, הוא חייך ואמר בצחוק שאני נשמה מאוהבת [a soul in love]. הסמקתי, כמו ילד שנתפס במעשה אסור.
קרלוס גם סיפר לי על אנשים שהתקרבו אליו כדי שיוכלו להתפאר שהם מכירים סלבריטאי. קל היה לזהות אותם מכיוון שהדבר הראשון שהם עשו היה לבקש את החתימה [autograph] שלו. אחרים ניסו להשתמש במערכת היחסים שלהם איתו כדי למשוך חסידים לאסכולות שלהם. היו גם כאלה שהגיעו בתקווה שיתגלו ויוכרו על ידו כיורשיו. היו לי התקפי צחוק כשראיתי אותו מחקה את עיני הכלבלב המתחננות שלהם שאמרו, "הנה אני! בבקשה תסתכל עלי!"
"[??] כש'נכשלתי' בהגעה להבנה כמה הם נפלאים, הם היו כועסים ומסתלקים, ומפיצים השמצות, לא רק עליי, אלא על כולנו", אמר בהתייחסו לאנשי חבורתו.
***********************
מוסיקה
אחד השירים היפים
גירסת סקסופון ג'אז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה