בפוסטים האחרונים שלי אני טוחן את אותם שלושה עמודים שבסוף הפרק "המופשט" שב"כח השקט".
האמירה הבאה היא משם:
"הוא [דון חואן] אמר שהרוח [the spirit] במובנים רבים היא סוג של חיה פראית. היא שומרת על מרחק מאיתנו עד לרגע שבו משהו מפתה אותה לבוא אלינו. אז מתגלית [manifested itself] הרוח."
(עמוד 46)
(עמוד 46)
כידוע, הרוח [wind] היא אופן התגלות של הרוח [the spirit].
אני רוצה לתת פֶּה לרעיון שאותם מקרים בספרות המתארים את הרוח [wind] המסחררת את החניכות הנשים, דוחפת אותן, חודרת לכל החללים שלהן, בעיקר לרחם, האם לא זהו הרגע שבו הרוח יורדת אליהן, הרגע שבו היא מתנפלת עליהן כחיה פראית?
באחד הפוסטים האחרונים שלי "שחרור האנרגיה המינית מהעולם מול אי התלות של הידע בשפה" הצבעתי על הקשר בין מין וידע וטענתי שייתכן ויש רובד שלם נפרד של משמעות בטקסט שבו המילה ידע קשורה במיניות, ואז יש לראות את התנפלות הרוח בהקשר מיני (אמירה שהיא כה הזויה שבוודאי גרמה לי לאבד כמה חברים 
).
האם אין לראות את מתקפת הרוח על החניכות כמתקפה מינית?
).האם אין לראות את מתקפת הרוח על החניכות כמתקפה מינית?
.
אם אני לא טועה, ב"מפגשים עם הנגואל" ישנה אמירה המדברת כנראה על ההתנפלות הזו. שם נאמר שנגואלים נמצאים תמיד על המשמר, וכשמישהו מתחיל לזרוח, הם מתנפלים עליו.
.
איך אפשר שלא לסיים עם "פראית היא הרוח"
========================
"להתעורר אל החלום" פרק 9
=====================
18.9.22
טורפי החשיבות העצמית
===================
===================
מושג זה אינו נמצא בספרים (הידועים), אבל לדעתי הוא מתאר נכונה את....... הרודנים הקטנים.
.
דון חואן אומר שלוחם משתמש ברודן קטן לא רק כדי להילחם בחשיבותו העצמית שלו עצמו, אלא גם כדי להוציא את עצמו מהעולם (ניסוח מהזיכרון), אבל הוא אינו מרחיב את הדיבור על כך.
במקרה שלו, הרודן הקטן סיים את תפקידו עם יציאתו (של הרודן) מהעולם בעזרת בעיטת סוס.
האם יש כאן מרכיב חיוני בפרוטוקול השימוש ברודן קטן? כלומר, האם לאחר שאת/ה מזין את הרודן הקטן בחשיבות העצמית שלך, יש להעבירו עם כל הכבודה אל "עולם שכולו טוב"?
במקרה שלו, הרודן הקטן סיים את תפקידו עם יציאתו (של הרודן) מהעולם בעזרת בעיטת סוס.
האם יש כאן מרכיב חיוני בפרוטוקול השימוש ברודן קטן? כלומר, האם לאחר שאת/ה מזין את הרודן הקטן בחשיבות העצמית שלך, יש להעבירו עם כל הכבודה אל "עולם שכולו טוב"?
האינטראקציה בין לוחם ורודן קטן מזכירה את הבדיחה על המפגש בין סדיסט ומזוכיסט. הלוחם הוא כמובן המוזכיסט. דון חואן מתאר הנאה עצומה בזמן שהוא ליחך את האדמה כשהוא היה תחת השוט/מגף של הרודן הקטן.
בתמונה
יהודי בר מזל (במושגי הטולטקים) אשר מצא כמה רודנים קטנים. הגדלת החשיבות העצמית שלהם ניכרת על פניהם המשועשעות, לא?
במצבים כאלה, אומר דון חואן, אם אתה שומר על החשיבות העצמית שלך, אתה נקרע לגזרים (ניסוח מהזיכרון)
יהודי בר מזל (במושגי הטולטקים) אשר מצא כמה רודנים קטנים. הגדלת החשיבות העצמית שלהם ניכרת על פניהם המשועשעות, לא?
במצבים כאלה, אומר דון חואן, אם אתה שומר על החשיבות העצמית שלך, אתה נקרע לגזרים (ניסוח מהזיכרון)
ההתמודדות עם רודן קטן שמורה כנראה לשלב מתקדם מאד בחניכה של הלוחם. דון חואן כבר היה בעל שליטה ברצון כשהוא נכנס מרצונו לאותו גהינום אנושי (גן עדן טולטקי ), אם כי הוא לא עשה כל שימוש ברצון במסגרת אותה התמודדות. כלומר, הוא לא השתמש בכוחות פלא.
), אם כי הוא לא עשה כל שימוש ברצון במסגרת אותה התמודדות. כלומר, הוא לא השתמש בכוחות פלא.
אני חייב לציין שהרעיון שהרודן הקטן מזין את החשיבות העצמית שלו על חשבון זו של קרבנו היא טענה פרשנית שלי, ובכלל, כרגיל, מה שאיננו ציטוט הוא תמיד רק בבחינת הצעה פרשנית.
=====================
19.9.22
טורפי החשיבות העצמית 2
====================
====================
כמה הרהורים נוספים בנושא.
ב"חוזר מנכ"ל" הקודם שלי, המוכר במקומותינו גם בכינוי "פוסט", הצעתי את המושג הזה כמתאר סוג של טורפים המוכר בספרות שלנו כ"רודנים קטנים" [או פעוטים], וברחוב מוכר בתואר "חלאות".
הצעתי אומרת שבכולנו יש, כחלק מהציוד שאתו הגענו לעולם, את החשיבות העצמית, אשר שואפת מטבעה לגדול, והיא עושה זאת על ידי רמיסת חשיבותו העצמית של האחר, כלומר ממש ניזונה ממנה.
והרי לנו הגורם שהופך את החברה שלנו לפירמידיאלית, להיררכית. כל אחד שואף להיות במקום גבוה יותר, גם כדי לחטוף פחות חרה מלמעלה. ראה תמונה להמחשה.
והרי לנו הגורם שהופך את החברה שלנו לפירמידיאלית, להיררכית. כל אחד שואף להיות במקום גבוה יותר, גם כדי לחטוף פחות חרה מלמעלה. ראה תמונה להמחשה.
דרך אגב, העולם של הלוחמים, עולם הרוח, איננו היררכי. כולם !!! בעלי אותה רמת חשיבות. גם הנגואלים (גברים ונשים) אינם מורמים מעם, הם רק בעלי יותר אנרגיה, זה הכל.
.
אגב, יש אמירה המיוחסת לקסטנדה - נמצאת בקובץ הריאיונות שהכנתי, ניתן למצוא אותו בחיפוש לפי "river of shit" - שאמר (על פי זיכרוני) שדון חואן נתן לו דימוי שבו כולנו שרויים בתוך נהר של צואה, מחרבנים ומשתינים זה על זה, והמתעורר הוא זה שמגיע לגדת הנהר הקרה, אבל הוא צריך להיאבק ברצון העז שלו לחזור לחמימותו של הנהר.
בהזדמנות אביא את התיאור במדויק.
ראינו ב"יקוש עם הכפיל" ש"מי משתין על מי", הוא הקובע את היחס שולט-נשלט. השתנה על המשתין עליך משחררת אותך ממנו. ההטבלה בנצרות היא השתנה כזו, אנו "מקדשים" את עצמנו בשתן של אחרים.
בהזדמנות אביא את התיאור במדויק.
ראינו ב"יקוש עם הכפיל" ש"מי משתין על מי", הוא הקובע את היחס שולט-נשלט. השתנה על המשתין עליך משחררת אותך ממנו. ההטבלה בנצרות היא השתנה כזו, אנו "מקדשים" את עצמנו בשתן של אחרים.
.
חזרה לפוסט,
ההצעה הפרשנית שלי אומרת שיש כאלה שמצאו שילוב של עבודה עם תחביב בתפקידי שוטרים, סוהרים, נאמני קורונה, ונוגשים אחרים, והם מזינים את חשיבותם העצמית מדי יום במנות מזון "מכובדות".
ההצעה הפרשנית שלי אומרת שיש כאלה שמצאו שילוב של עבודה עם תחביב בתפקידי שוטרים, סוהרים, נאמני קורונה, ונוגשים אחרים, והם מזינים את חשיבותם העצמית מדי יום במנות מזון "מכובדות".
הטולטק מברך על טורפים אלה, כי הם הדרך שלו להיפטר מהחשיבות העצמית שלו, אחרת על מי הוא היה יכול להעמיס אותה ולשחרר את עצמו ממנה?!
.
החשיבות העצמית בעצם כובלת אותנו לחלום המסויים הזה, לאני הרגיל שלך, לכן היא האוייב הגדול של הלוחם.
בדימוי אחר, החשיבות העצמית היא עוגן, והיא תמנע ממך לשייט [לא מלשון shit ] בים האפל של המודעות.
בדימוי אחר, החשיבות העצמית היא עוגן, והיא תמנע ממך לשייט [לא מלשון shit
] בים האפל של המודעות.
=======================
20.9.22
כשהמוות מפסיק לאתגר אותך
========================
========================
ב"כח השקט" עמוד 104 נאמר שהסלטה של המחשבה אל תוך הבלתי ניתן להשגה מחשבתית [into the inconceivable, או לתוך זה אשר אינו יכול להפוך לעובר ולהיוולד] פירושה ניצחון על המוות. המוות מפסיק לאתגר [stops challenging, לבחון] אותך.
אני רוצה לטעון שהצורה האנושית [the human form] מכילה שני מנגנונים: החשיבות העצמית והמוות האישי (המוות הוא, לדעתי, בתפישה הטולטקית יישות, והוא תמיד אישי).
החשיבות העצמית מגבירה את האחיזה הרגשית שלנו בצורה האנושית שלנו, והמוות הוא מנגנון השמדה עצמית אשר שם סוף לקיומה של הצורה האנושית, להערכתי, בנסיבות רגילות, כאשר אין יותר מה לחלוב, או המעט שנותר לחליבה לא מצדיק את המשך התחזוקה (שיקוליו של רפתן). בנסיבות לא רגילות, כשהנשר עורך משתה, בדומה לחג הקרבן, יש שחיטה רבתית. בעיני המיינד הזר: זוהי שואה, רצח עם וכד.
אני נוטה לחשוב שלהיות בגוף, הקרוי פיזי (חומרי), פירושו להיות בעל צורה (אנושית, במקרה שלנו), וכל עוד ישנה צורה, המנגנונים של החשיבות העצמית והמוות קיימים. הם חלק בלתי נפרד מהצורה.
מתיאור אבדן הצורה במקרה של קסטנדה אפשר לכאורה לחשוב שהוא המשיך בחייו הרגילים בעולם הזה, אבל זו לדעתי אחת המלכודות העיקריות בטקסט הטולטקי: להניח הנחות בהתאם לצורת המחשבה הרגילה. "לקרוא בין השורות" הוא מה שהחברה מלמדת אותנו באופן עקיף. אין אף קורס או שיעור המיועד ללמד זאת, אבל זה תמיד מלווה את החיים בחברה. וכך אנו לומדים לפרש כוונות מתוך רמזים מילוליים, אבל לדעתי כשאנו באים לקרוא את הטקסט הטולטקי זה בעוכרינו. הטקסט הטולטקי עושה שימוש בכך ומצפין באופן כזה מידע. ממי הוא מסתיר? מהמיינד הזר אשר קורא את הטקסט. הטקסט לדעתי שתל מסרים סמויים שעוקפים את המיינד הזר, וכל עוד את/ה קורא בין השורות - משלים מידע חסר על סמך רמזים- על פי המוסכמות, המידע הזה יהיה סמוי ממך.
מתיאור אבדן הצורה במקרה של קסטנדה אפשר לכאורה לחשוב שהוא המשיך בחייו הרגילים בעולם הזה, אבל זו לדעתי אחת המלכודות העיקריות בטקסט הטולטקי: להניח הנחות בהתאם לצורת המחשבה הרגילה. "לקרוא בין השורות" הוא מה שהחברה מלמדת אותנו באופן עקיף. אין אף קורס או שיעור המיועד ללמד זאת, אבל זה תמיד מלווה את החיים בחברה. וכך אנו לומדים לפרש כוונות מתוך רמזים מילוליים, אבל לדעתי כשאנו באים לקרוא את הטקסט הטולטקי זה בעוכרינו. הטקסט הטולטקי עושה שימוש בכך ומצפין באופן כזה מידע. ממי הוא מסתיר? מהמיינד הזר אשר קורא את הטקסט. הטקסט לדעתי שתל מסרים סמויים שעוקפים את המיינד הזר, וכל עוד את/ה קורא בין השורות - משלים מידע חסר על סמך רמזים- על פי המוסכמות, המידע הזה יהיה סמוי ממך.
האדם הרגיל מתמקד בלהשביע את החשיבות העצמית (בדרך כלל על ידי הזנת עצמו בחשיבותם העצמית של אחרים - כפי שטענתי בפוסטים האחרונים שלי), ובמקביל מרחיק את מחשבתו מהמוות (כל דבר מת, או שקרוב קצו, מורחק במהירות מהמרחב הציבורי. הזקנים נשלחים למוסדות למות רחוק מהעין). הלוחם נוקט בדרך הפוכה: הוא מתמקד במוות, חושב עליו, חי את נוכחותו, ומתעלם מהחשיבות העצמית שלו.
לכן, אצל האדם הרגיל המוות בא בד"כ בחטף, ללא התראות, והוא אינו נתקל בהתנגדות כלשהי. הלוחם יודע מראש מתי מגיע סופו הבלתי נמנע ויש לו שהות מספקת, שאינה מוגבלת בזמן, לרקוד את ריקודו האחרון.
לכן, אצל האדם הרגיל המוות בא בד"כ בחטף, ללא התראות, והוא אינו נתקל בהתנגדות כלשהי. הלוחם יודע מראש מתי מגיע סופו הבלתי נמנע ויש לו שהות מספקת, שאינה מוגבלת בזמן, לרקוד את ריקודו האחרון.
דון חואן אומר איפשהו שהמוות (כמחשבה או כנוכחות) הוא תרופת הנגד היחידה לחשיבות העצמית.
כותרת הפוסט הבטיחה דיון מחשבתי בנושא מסויים, אבל נראה שהמילים היטו את הפוסט למקום קצת אחר. איתכם הסליחה (בדקתי, היא לא איתי )
)אם להתייחס בכל זאת לכותרת הפוסט: כשאת/ה משיל מעליך את הצורה האנושית, המוות מפסיק לאתגר אותך, אבל אז את/ה, לדעתי, ללא גוף פיזי.
זהו המצב לדעתי בעולם האחר.
=======================
21.9.22
קטע משעשע שמזכיר את מסירת ההעתק לנשר (תחליף לעצמך)
====================================
====================================
ואת הרעיון של יקוש היוקשים (לצוד את הציידים)
הקטע לקוח מתוך מאמר או סיפור שכתב הסופר אתגר קרת.
.
"להגיש חשבונית מס למס הכנסה! זה הרי משהו שהוא לא בעולם, זה בדיבור שלנו על העולם. אם נניח יגיע חייזר לכאן והוא ישאל אותך 'מה זה "חשבונית מס?' אז אתה אומר לו, 'תראה אנחנו בכוכב לכת שלנו, יש לנו חתיכות נייר כאלה, קוראים להן כסף, אז אם אתה רוצה משהו אתה צריך לזרוק על מישהו כסף ואז הוא נותן לך את הדבר שאתה רוצה. אבל מה - יש אנשים כאלה שקוראים להם מס הכנסה, הם כמו עיטים, הם עפים באוויר, וכל פעם שאתה זורק למישהו כסף הם באים ולוקחים לך מהכסף. עכשיו, אם אתה זורק עליהם חשבונית, הם לפעמים מתבלבלים ולוקחים את זה במקום הכסף, ונשאר לך יותר כסף. והחייזר מקשיב לך ואומר 'יאללה באמא ש'ך, אני עובר לכוכב לכת טיפה יותר נורמלי.' "
********** סוף ציטוט *********
.
לאחרונה נתקלתי בטענה שעושה לי רושם כנכונה, שכמות המיסים שלוקחים מאיתנו, מיסים על הכנסה ומיסים על כל דבר שאנו קונים מסתכמת ב- 95%. כלומר, מהכסף שעובר דרכך (אליך וממך) המדינה לוקחת ממנו 95%.
מזכיר לי את הטענה שהטורף משאיר לנו מעט מאד אנרגיה, שמספיקה לנו בקושי להחזיק את הראש מעל המים.
על השאלה האם מדינה, שהיא יישות לא-אורגנית (אי אפשר לראות אותה או לגעת בה) היא יצירה של הטפילים הלא-אורגניים? התשובה לדעתי היא חיובית.
נאמר שהמיינד הזר (של הטפילים) הוא שמנהל את החברה האנושית, וישויות כמו מדינה, מיסים, כסף... הן לדעתי המצאות שלו, המשרתות את המטרה העליונה של מתקן החליבה הקוסמי הזה, לא?
נאמר שהמיינד הזר (של הטפילים) הוא שמנהל את החברה האנושית, וישויות כמו מדינה, מיסים, כסף... הן לדעתי המצאות שלו, המשרתות את המטרה העליונה של מתקן החליבה הקוסמי הזה, לא?
מה הפלא שללוחם אין מדינה, ושהוא בטח לא פטריוט ?!
=======================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה