סלטה של המחשבה אל תוך הבלתי ניתן להשגה מחשבתית

 

המושג הוא: A somersault of thought into the inconceivable והוא מופיע רק ב"כוח השקט".

לצערנו המתרגם העברי כנראה חשב שהוא בר כוכבא ולכן "הוא קרא לדרור" (תרגומי) 

התרגום העברי הוא: דילוג רב של המחשבה אל תוך זה שאינו ניתן להשגה.

.

הבהרה של המושג, אם זיהוי משהו עם דברים אחרים שהם בלתי מובנים יכול להיחשב הבהרה  , ישנה בעמוד 105:

"סלטה [היפוך] של המחשבה אל תוך הבלתי ניתן להשגה מחשבתית [...] היא ירידת הרוח; פעולת שבירת [פריצת] המחסומים התפיסתיים שלנו. זהו הרגע שבו התפיסה של האדם מגיעה לגבולותיה."

בנוסף, עמוד קודם לכן נאמר שהסלטה הזו פירושה ניצחון על המוות, והמוות אינו מאתגר [בוחן] אותך יותר.

.

האם יש המחשה של הסלטה הזו ב"להתעורר אל החלום"?

יהיה אידיוטי מצדי לטעון שלא, במיוחד אחרי שטענתי שהמושג אינו מופיע בשאר ספרי חבורת קסטנדה. ולכן, התשובה "כן" לא תזכה אתכם בשום ניקוד 

מי שנסמך רק על התרגום העברי של "כח השקט" יתקשה ביותר !!! להגיע לפרשנות זו.

המקרה מופיע לדעתי בקטע הבא. ההקשר: קסטנדה ופלורינדה הצעירה נוסעים במכונית מבית המכשפות חזרה לארה"ב.

.

[פלורינדה הצעירה:] "במובן מסוים, פלורינדה אמרה לי שלום אתמול בלילה, אבל הלוואי ויכולתי להודות לאספרנסה ולשרת."

דרך העפר התעקלה סביב הגבעה, וכשהגענו לעיקול חד, נכנס החלק האחורי של הבית הקטן לשדה הראיה. איזידור בלטאזר עצר את המכונית וכיבה את המנוע. הוא הצביע על זקן חלוש היושב על ארגז לפני הבית. רציתי לצאת מהמכונית ולרוץ במעלה הגבעה, אבל הוא עצר בעדי. "רק נפנפי אליו," הוא לחש.

השרת התרומם מהארגז. הרוח גרמה לז'קט ולמכנסיו הרפויים להתנפנף מעל איבריו, כאילו היו כנפיים. הוא צחק בקול רם, ואז התכופף לאחור, וכפי הנראה, בעזרת המומנטום של הרוח עשה היפוך כפול לאחור [a double back flip]. לרגע הוא נראה תלוי גבוה באוויר. הוא מעולם לא נחת על הקרקע, אלא נעלם, כאילו שאבה אותו הרוח משם.

"לאן הוא נעלם?" לחשתי ביראה.

"אל הצד האחר," צחקק איזידור בלטאזר בהנאה ילדותית, "זו הייתה דרכו לומר לך שלום." הוא חזר לנהוג במכונית.

(עמוד 170)

.

אם טענתי נכונה, וזוהי אכן המחשה של הסלטה הנ"ל, אז אנו למדים שהעולם [הצד] האחר הוא "הבלתי ניתן להשגה שכלית", וכן כל מה שנובע מכך: שהימצאות שם היא ניצחון על המוות.

******************* 

מוסיקה 

מחרוזת של שלושה שירים

====================== 

8.9.22

"אחת המתיחות הספרותיות הראוותניות והמצליחות ביותר של המאה העשרים"
==========================================

נתקלתי הבוקר באוטוביוגרפיה של טימותי לירי [או שמא הציבה הרוח את הספר על דרכי?].
ככל שאני יודע, הוא היה איש אקדמיה שחקר "על בשרו" חומרים הלוצינוגניים (חומרים משני תודעה]. שם הספר בתרגום לעברית: הבזקי זיכרון [flashbacks], היסטוריה תרבותית ואישית". (זמין להורדה באינטרנט)

בין היתר הוא כותב שם:

"ייתכן שהתיאוריות של קסטנדה לגבי מצבי תודעה משתנים מגיעות ממכשף יאקי, אם כי אין ראיות לכך שדון חואן קיים. אפילו ספקנים מחאו כפיים ליכולת הכישוף של קסטנדה בהבאת מיליוני קוראים להיכרות עם קיומן של מציאויות נפרדות.

ב "מתנת הנשר" -1981, קסטנדה טוען כי הגיע למעמד של מכשף. רוב המשקיפים יסכימו על כך. נראה שהוא ביצע את אחת המתיחות [hoaxes, תרמיות] הספרותיות הראוותניות והמצליחות ביותר של המאה העשרים, הדגמה [ברמה של] זן-מאסטר של כוחו של הלוחם המנותק-רגשית [detached] לבנות את היקום הרווחי [profitable] שלו."

.

לירי נתקל בשנות ה-60 באדם ששמו Arana, ודי ברור שזהו קסטנדה, אבל לא ברור מהספר אם בסופו של דבר, שנים אחר כך ידע לירי שזה היה קסטנדה. בין היתר, קסטנדה מציג את עצמו שם כיהודי, והוא יאמר זאת גם לאיימי וואלאס שנים רבות אחר כך, בנוסח שונה: שסבתו הייתה יהודיה, ואיימי תציין זאת בספרה "שוליית המכשף - חיי עם קרלוס קסטנדה".

בכל מקרה, מי שמחפש איזכורים של קסטנדה בספר של לירי, ייחפש לפי Castaneda וגם לפי Arana,
לא שאני מציע לעזוב הכל ולעשות זאת 

.

האמירה של לירי מזכירה מלומד במקומותינו, פרופסור בן עמי שרפשטיין, שקיבל את הכבוד לכתוב הקדמה למהדורה העברית של הספר הראשון של קסטנדה "משנתו של דון חואן".
אני לא יודע אם ההוצאה לאור לא התחרטה על כך, כי לא נראה לי שההקדמה שהוא כתב תרמה להגדלת מכירות הספר. הנה פיסקת הסיום של ההקדמה, והיא ברוח דברי טמותי לירי:

"אני חש שקסטנדה וקוסמו [דון חואן] קרובים זה לזה יותר משהיה ביכולתם לו היו שני אנשים נבדלים באורח פרוזאי. יחדיו הם דומים מדי לאדם יחיד, מופנם עמוקות ורב מעוף הממציא לעצמו אישיות נוספת, חולם לעצמו כוח וסיפוק שעד כה חמק ממנו. הקוסם, לדעתי, הוא קסטנדה עצמו, וספר זה הוא באמת מעשה הכשפים שלו".

אם אנו כבר בשוונג של דברי מקטרגים, אזכיר גם את אושו, המורה הרוחני הגדול, שאמר על קסטנדה, על סמך היכרות אפשרית שלו עם ארבעת הספרים הראשונים [ניתן לדעת זאת על פי המועד שבו נאמרו דבריו] , ש-20% [על פי זיכרוני] ממה שכותב קסטנדה על איש הידע דון חואן הוא אמת.

************

בדבר אחד אני לגמרי מסכים עם אותם חסידים [שוטים] של המיינד הרציונלי, ספרי קסטנדה הם תוצאה של כישוף. גם דון חואן טוען שעל קסטנדה לכתוב אותם כאקט של כישוף, ולא כסופר: לראות את הטקסט בחלימה ...

====================== 

9.9.22

אחינו, המכשפים השחורים
====================

בתגובה לפוסט הקודם שלי שעסק בטענתו של טימותי לירי שספרי קסטנדה הם תרמית ראוותנית ומוצלחת ביותר שהצליחה להשפיעה על מיליונים, כתבה Lital Oscar בתגובה:

"דווקא מרגיש לי שכל הפוליטיקה/מלוכה, התרבות, הטקסים האנושיים בחברה, אלו מתיחות וכישוף ששמו אנשים בלופים מאוד משונים כבר כמה אלפי שנים..."

בפוסט זה אני רוצה להרחיב מעט את תגובתי לתגובתה, ואני כמובן לגמרי מסכים עם דבריה.

הקטע הבא הוא, לדעתי, מהנחרטים בזיכרון.

.

[דון חואן:] "אני מייצג את החופש של הלוחם. אתה מפחד מזה?"

[קסטנדה:] "לא. אבל אני חושש מהכבירות [awesomeness, היראה] שבידע שלך. אין נחמה בשבילי, אין [בו] מקלט [haven, חוף מבטחים] ללכת אליו."

"אתה שוב מבלבל נושאים. נחמה, מקלט, פחד, כולם הלכי רוח [moods, מצבי רוח] שלמדת מבלי שאי פעם הטלת ספק בערכם. כפי שניתן לראות, הקוסמים השחורים כבר מעסיקים את [engaged, תופסים את תשומת הלב של] כל נאמנותך."

"מי הם הקוסמים השחורים, דון חואן?"

"אחינו [fellow, החברים שלנו] הם הקוסמים השחורים. ומכיוון [או מאז, since] שאתה איתם, גם אתה קוסם שחור *. תחשוב רגע. האם אתה יכול לסטות מהדרך שהם שרטטו עבורך? לא.

מחשבותיך ומעשיך מקובעים לנצח במונחים שלהם. זוהי עבדות. אני, לעומת זאת, הבאתי לך חופש. החופש הוא יקר, אבל המחיר אינו בלתי אפשרי. אז, פחד מאלה המחזיקים אותך בשבי, מהאדונים שלך. אל תבזבז את זמנך ואת עוצמתך בלפחד ממני **."

("סיפורי עוצמה" בפרק הראשון "פגישה מתוכננת מראש עם הידע")

* - ב"גלגל הזמן" הציטוט מעט שונה: "מי שאיתם, הוא קוסם שחור בו במקום [on the spot, באופן מידי].

** - ב"גלגל הזמן" - "בלפחד מהחירות".

.

לפי קטע זה, הכישוף של האנשים בחברה הוא שהם כבר שרטטו עבורנו את מסלול חיינו. קבעו את גורלנו.

זה מזכיר לי את הדמות של הסוכן ג'ון סמית בסרט המטריקס, שהיה הופך כל אדם להיות כמוהו, ג'ון סמית, כלומר משרת חסר רחמים של המטריקס. דוגמה נוספת העולה בדעתי היא הנוהג לאורך כל ההיסטוריה, שצבאות חזקים שכבשו עמים אחרים לקחו מהם גברים צעירים לצבאם. עיין ערך "הבריגדה היהודית" בצבא הבריטי, "צבא הזרים" הצרפתי...

בנוסף, אנו יודעים שהחברה האנושית מתעלת את הילדים לתפוס את המציאות המוסכמת, ולסלק כל מציאות אחרת מתודעתם. ובמקום אחר (נדמה לי שב"מפגשים עם הנגואל") האם מלמדת את ילדיה להיות חלק מהחברה, ובמבט טולטקי: להיאכל כמוה על ידי הטפילים האנרגטיים (המעופפים) המנהלים את החברה כך שניתן יהיה להפיק אנרגיה אמוציונלית מקסימלית מהאנשים.

.

ככל הנראה, הדרך להשתחרר מהכישוף של החברה היא על ידי כישוף-נגד.
הבחירה "הטבעית" היא לדעתי בכישוף הטולטקי, כי הוא אולי היחיד שבכלל מדבר על הכישוף החברתי שבו אנו שרויים.

***********

מוסיקה

האמירה של הנגואל: "אל תפחד ממני" מזכירה לי תמיד את השיר של ג'ובים: 

[לתפוס את] הגל.

לא רק שהלחן יפה, גם המילים מקסימות!! [הגל בדרך להתגשמותו]

ההדגשות שלי:

So close your eyes
For that's a lovely way to be
Aware of things your heart alone was meant to see
The fundamental loneliness goes
Whenever two can dream a dream together

You can't deny
Don 't try to fight the rising sea
Don't fight the moon, the stars above and don't fight me
The fundamental loneliness goes
Whenever two can dream a dream together

When I saw you first the time was half past three
When your eyes met mine it was eternity

By now we know
The wave is on its way to be
Just catch the wave don't be afraid of loving me
The fundamental loneliness goes
Whenever two can dream a dream together

ובלי גירסה ג'אזית, לא נצא ידי חובתנו

שבת שלום.

====================== 

10.9.22

שרף מעופף בקרבך ?
===============

שרף הוא יישות מקראית, ככל הנראה מדובר בנחש (אש) מעופף.

מעופף הוא גם הכינוי ליישות הטפילית הטורפת שהשתלטה על בני האדם, וככל הנראה אולי גם על כל צורות החיים [flyer].

הנחש שבפנים, ניסוח שלי, מופיע בשני תיאורים:

- הצורה האנושית נושרת מעל הלוחם באופן המזכיר השלת עור של נחש.

- העין השמאלית של הנגואלים - דון חואן וקסטנדה - מתוארת במעברים בין הסתכלות לראייה (אנרגטית) כבעלת קרום של עיני זוחל.

נקודות אלה עשויות לרמוז לכך ששרף במקרא הוא אולי המעופף הטפילי שבספרות הטולטקית.

דון חואן אומר שהתרגיל המדהים של הטפילים האלה הוא שהם נתנו לנו את המיינד [שכל, נפש, דעת] שלהם. אנו טועים לחשוב שהמיינד שלהם הוא שלנו, ואנו לגמרי מזדהים אתו.

סיפור עץ הדעת מספק לנו גירסה של החטא הקדמון שבגללו עברה האנושות השתלטות. ההשתלטות הזו היא לדעתי כה מוצלחת כי תחילתה בפיתוי, בניגוד לכפייה.

אפרופו פיתוי, בעבר הצעתי את הרעיון שכל תפניות הגורל ב"חלום המכשפה" תחילתן באובייקט פיתוי.

המילה "מיינד" מתורגמת בין היתר כ"דעת", וזו תמיכה קלה נוספת לרעיון שמה שהעץ ההוא נתן לזוג הקדמון הוא את הדעת הזרה, ואיתה את השיפוטיות: "דעת טוב ורע", שהוא שורש הרע בתפיסה הטולטקית. כפי שאמר חנארו [מר פלורס] לפלורינדה: את לא מסוגלת להבין מה שהרוח [wind] אומרת לך מפני שיש עלייך קרום של שיפוטיות. אותו קרום שלדעתי משילים אותו (כמו נחש) בשלב אבדון הצורה האנושית.

בתמונה
אדם וחווה - יצירה הנמצאת בקתדרלת נוטרדם בפריז . הנחש הוא ממין נקבה ודומה לחווה. (הדימיון לחווה הוא לא טענה שלי, אלא של מומחים, וזה היה כנראה נוהג אמנותי)

לי זה מזכיר את קסטנדה ששכב עם האישה-נגואל קרול טיגס, אבל נראה שהייתה זו הממרה-את-המוות שלבשה את דמותה של קרול.... אפרופו פיתוי.

===================== 

11.9.22

מותר המכשף על האדם הממוצע
=========================

הקטע הבא לקוח מהפרק השמיני של "להתעורר אל החלום", והטריגר לפוסט הוא ההקראה של הפרק על ידי Yuli Sarah. ההקראה נמצאת בסוף הפוסט.

.

פלורינדה הצעירה מספרת למכשפות מחבורת דון חואן על התרשמותה מהנגואל החדש איזידור בלטאזר, הלוא הוא קרלוס קסטנדה:

"הוא אדם מסוכן," טענתי, נסחפת על גבי ההבחנות של עצמי. "יש לו כוח מיוחד להניע אירועים לכל כיוון שהוא רוצה, בעוד הוא נותר בחוץ, צופה בך מתפתל."

הנשים היו מרותקות ממה שאמרתי. פלורינדה סימנה לי להמשיך.

"מה שגורם לאנשים להיות פגיעים כל כך לקסם שלו זה שהוא אדם נדיב," המשכתי, "ונדיבות היא אולי המעלה היחידה שאף אחד מאיתנו אינו יכול לעמוד בפניה, מפני שאנו מנושלים - בלא קשר לרקע שלנו." כשהבנתי מה אמרתי, הפסקתי בפתאומיות והבטתי בהן המומה.

"אינני יודעת מה קרה לי," מלמלתי בניסיון להתנצל, "אני באמת לא יודעת מדוע אמרתי זאת, כשאינני חושבת על איזידור בלטאזר במונחים אלה בעצמי. זו לא אני שמדברת. אינני מסוגלת אפילו לשיפוטים מסוג זה."

"לא חשוב, ילדה," אמרה פלורינדה, "מנין את מקבלת את המחשבות האלה. ברור שאת מתחברת למקור עצמו. כל אחד עושה זאת - מתחבר למקור עצמו - אבל צריך להיות מכשף כדי להיות מודע לכך."

לא הבנתי מה היא מנסה לומר לי. הצהרתי שוב שאין לי שום כוונה לדבר שטויות.

(עמוד 127)

הערות אחדות

הנדיבות של קסטנדה מזכירה את הנדיבות של הנגואל חוליאן, שהיה נכון לתת לזולת אפילו את החולצה שעליו. דון חואן מסביר שהוא עצמו אינו נדיב, כי הוא, להבדיל מהנגואל חוליאן, אוהב אנשים.

האם הנדיבות הזו משעבדת אותם, הופכת אותם ל"אסירי תודה", פשוטו כמשמעו?

במקום אחר בספרות, בספרים הראשונים, ככל שאני זוכר, אומר דון חואן שהוא לא עוזר לאנשים כי הוא אינו יודע איך לעזור.

הנדיבות, לדעתי, עשויה להיות לעתים מרכיב של נקודה שעלתה כאן לאחרונה: הפיתוי כמרכיב יסודי של הכישוף.

.

הדימיון, או שמא יותר מדימיון, שבין קסטנדה לנגואל חוליאן מרומז ברמזים עבים בספרות.

"יש לו כוח מיוחד להניע אירועים לכל כיוון שהוא רוצה, בעוד הוא נותר בחוץ, צופה בך מתפתל." - מזכיר את מה שסיפר דון חואן על הנגואל חוליאן כמורה, שהוא היה יוצר סיטואציה, משליך לתוכה את החניכים, ומשאיר להם לצאת ממנה בכוחות עצמם, ככל הנראה ללא הכנה מחשבתית והסברים קודם לכן, זאת בניגוד לשיטת הלימוד של דון חואן שהקדימה הרבה יותר הסברים והכנות להתמודדות עם האתגרים (שיעורים).

.

"כל אחד מתחבר למקור עצמו, אבל צריך להיות מכשף כדי להיות מודע לכך" - אני הייתי מוסיף, וצריך אנרגיה כדי להביא את הידע בטוהרתו, ללא זיהומים שמקורם ב"נדיבותו" של המיינד הזר.

*************** 

פרק שמיני של "להתעוררר אל החלום"

צריך לדעתי להבחין בין שני סוגי נדיבות:

נדיבות התורמת לידע ממשי, הנוגע לחירות ולרוח.

ונדיבות בענייני החיים היומיומיים, שעלולה להיות משעבדת אנרגטית.

לדוגמה: על המשורר נאמר שהוא מעניק ידע ו/או יופי לקוראיו ברוחב לב (נוסח שלי) ולעצמו אינו משאיר אלא את הכיסופים (לעולם האחר) (ב"כח השקט").

====================