לדעתי, כלוחמים הנאבקים בתיאורי העולם והפרשנויות של המיינד הזר, אנו צריכים לאמץ תיאורים ופרשנויות טולטקיות, ולא "להיכנע" לפרשנויות ולתיאורים "התוקפים" אותנו מכל עבר.
בין היתר, אם פסוקים מהתנ"ך מרחפים בעולמך (בשדה התפיסה שלך), כדאי לעשות זאת גם ביחס אליהם. אם תרצו, פרשנות טולטקית לתנ"ך.
הריני להציע פרשנות כזו לאחד הפסוקים, שנראה די מסתורי.
הכותרת היא חלק מהפסוק:
"כי-מלאה הארץ דעה את יהוה כמים לים מכסים" (ישעיהו יא ט)
זהו, ככל הנראה, תיאור חלקי של אחרית הימים, הגאולה.
הפרשנות הטולטקית שאני מציע היא:
המים העליונים, שהם בעלי שבע שכבות, הקרויות "שבע הרקיעים", יהיו צמודים למי הים. אפשר לומר: רדת השמים אל הארץ.*
אני מציע לראות במצב זה של צמידות בין השמים והארץ את המצב הקרוי "דחיסות השכבות" האנרגטיות בפקעת הזוהרת, מצב שבו הלוחם מוגן מפני המוות (כך אומרת לה-גורדה ב"הטבעת השניה של העוצמה")
take it or leave it 
------------------------------------------
* - הרעיון של שכבות של מים כשכבות של עולמות לא-אורגניים, מרומז לדעתי בסיפור על המכשפים הקדומים שהיו יורדים לתוך מים בעומקים שונים עם חבל הקשור למתניהם, כדי להגיע לאותם עולמות (מופיע ב"מציאות נפרדת", אם אינני טועה)
דרך אגב, האם לא כך החל העולם, על ידי הרחקת המים העליונים מהתחתונים כדי ליצור את המרחב לקיומו של העולם?
=======================
מוסיקה
When Sunny gets Blue - שיר מ-1956
גירסה ווקאלית של נאט קינג קול
=======================
13.9.22
קסטנדה והֶרמֶס - כמה הרהורים שיסולאו בקליפת השום
========================================
========================================
הפוסט הזה בא כדי לצמצם את הפער בין כמות הפוסטים בקבוצה שלנו לכמות הפוסטים בקבוצה "רק ביבי" (ה"בית" השניה לא דגושה, קרי "ביובי") ובקבוצה "רק לא בי(ו)בי".
כלומר, הפוסט הזה לא נכתב מתוך כוונה שיקראו אותו
כלומר, הפוסט הזה לא נכתב מתוך כוונה שיקראו אותו
.
כתב העת שהוציאה חבורת קסטנדה "קוראי האינסוף", כותרת המשנה שלו היא: "כתב עת להרמנויטיקה יישומית [או מעשית]"
הרמנויטיקה עוסקת בפרשנות של טקסטים - במקורה, פרשנות של טקסטים קדושים - אבל לאחרונה היא התרחבה, והיא עוסקת בפרשנות של כל היבטי החיים התרבותיים.
ההכרזה שכתב העת עוסק בפרשנות אומרת לדעתי באופן מיידי שני דברים:
- שיש מקום לפרשנות של ספרי חבורת קסטנדה. כלומר, אין למנוע מעצמנו את הניסיון לפרשן את הדברים.
- שהתכנים בכתב העת אינם מהסוג של כתבי החבורה - שנולדו מתוך אקט של קריאה [reading] של האינסוף, ולא כמעשה סופרים - אלא הם דברי פרשנות.
.
המילה הרמנויטיקה מקורה בשם "הֶרמֶס", שהיה חצי אל יווני [בן של האל זאוס ושל נימפה] שתפקידו העיקרי היה: שליח האלים, העברת המסר מהאלים לבני האדם, ותפקידו היה גם לבאר ולפרש את המסר.
ספרי קסטנדה הגיעו לעולם מתוך קריאת האינסוף. האינסוף הוא אחד הכינויים לרוח, לנגואל, אז אפשר לומר שהם בבחינת מסר מהאלים.
אפלטון רואה בהרמס לא רק פרשן ושליח, אלא גם גנב, שקרן או תחבולן (הרמס הוא גם אל הגנבים). גם זה מתאים לדמותו של קסטנדה, לא?
דון חואן רומז שקסטנדה הוא מכשף קויוטי - כלומר, מכשף שהחיה שלו היא הקויוטה, זאב ערבות. כלומר, ערמומי שעשוי להפיל את בני מינו בפח.
דון חואן רומז שקסטנדה הוא מכשף קויוטי - כלומר, מכשף שהחיה שלו היא הקויוטה, זאב ערבות. כלומר, ערמומי שעשוי להפיל את בני מינו בפח.
אולי ההתאמה של קסטנדה עם דמות מיתולוגית אחרת היא גבוהה יותר: הרמס טריסמגיסטוס. מתוך הוויקיפדיה:
"דמות מיתולוגית אשר נוצרה באימפריה היוונית ומהווה איחוד סינקרטי של תחות, אל המדע והקסם במיתולוגיה המצרית, והרמס, שליח האלים במיתולוגיה יוונית". [...] טריסמגיסטוס פירושו ביוונית "הגדול ביותר שלוש פעמים" (the thrice-greatest)."
כידוע, קסטנדה הוא נגואל "תלת ראשי " [three pronged, כמו שלוש שיני מזלג]
"דמות מיתולוגית אשר נוצרה באימפריה היוונית ומהווה איחוד סינקרטי של תחות, אל המדע והקסם במיתולוגיה המצרית, והרמס, שליח האלים במיתולוגיה יוונית". [...] טריסמגיסטוס פירושו ביוונית "הגדול ביותר שלוש פעמים" (the thrice-greatest)."
כידוע, קסטנדה הוא נגואל "תלת ראשי " [three pronged, כמו שלוש שיני מזלג]
*****************
הרלבנטיות של ההרמנויטיקה לקריאת ספרי חבורת קסטנדה כמובן לא מוצתה בפוסט זה (אם הוא ראוי לתואר "פוסט").
בידי הספר "הרמנויטיקה" שכתב פרופ. זאב לוי, מלומד מסוג שאינו בנמצא היום, שזכיתי לנכוח בעבר בכמה הרצאות שלו.
אם לא אשבר במהלך הקריאה ואגיע לכמה תובנות, לא אשמור אותן לעצמי.
אם לא אשבר במהלך הקריאה ואגיע לכמה תובנות, לא אשמור אותן לעצמי.
========================
מוסיקה
גירסה ג'אזית משכרת ! לשיר מוכר.
===================
14.9.22
שחרור האנרגיה המינית מהעולם מול אי התלות של הידע בשפה - האם ייתכן שהם שני פנים של אותו דבר?
===============================================
===============================================
שני העניינים נמצאים בצמידות זה לזה, ואף מעורבים זה בזה, בספר "כח השקט", בסופו של הפרק "המופשט" [The Abstract], שהוא פרק הנמצא באוסף פרקים הקרוי דפיקתה של הרוח [The Knock Of The Spirit]
- המילה "שחרור" שבמושג הראשון נמצאת במושג השני בנוסח "אי תלות".
- למילה "ידע" יש כידוע גם מובן מיני, והאדם ידע את חוה...
- הקשר בין שפה ועולם: הדיבור הפנימי (כלומר שפה) הוא שיוצר ומקיים את העולם.
הנה שני משפטים שמדברים על כל אחד מהמושגים בנפרד:
דון חואן: "רק כשהאנרגיה המינית שלי שוחררה מהעולם, הכל התאים למקומו. זה הכלל עבור חולמים. יוקשים הם ההיפך" (עמוד 45)
.
"הוא הציע שאם אחשוב על ההצעה [proposition, או טענה] שידע עשוי להיות בלתי תלוי [independent] בשפה [language] [כלשהי], בלי שאהיה טרוד [without bothering, מבלי שאטרח] להבין אותה [את הטענה/הצעה], אולי אוכל לראות את האור." (עמוד 47 בסוף)
הערה תרגומית: התרגום בספר של סוף המשפט הוא: "ייתכן שאתחיל להבין". יש לתקן זאת. התרגום הזה, במקרה הטוב שהוא נכון, הוא חלקי וחוסם אותנו מהרעיון של הקשר המרומז שבין הרוח והאור (זוהר).
.
אני רוצה לטעון ששחרור האנרגיה המינית מהעולם אינו ויתור על המין, הסתגפות מינית וכדומה, אלא העתקתה אל מחוץ לעולם.
מדברי דון חואן שם משתמע שהמין משמש לקיבוע נקודת המאסף. אם האנרגיה המינית איננה משוחררת מהעולם הזה, נקודת המאסף תהיה תזזיתית, קשה לקיבוע. אם עושים באנרגיה זו שימוש בחלימה, ניתן באמצעותה לקבע את נקודת המאסף במיקומים אחרים מהעולם הזה.
האם שחרור האנרגיה המינית מהעולם הזה פירושו העתקת המיניות אל הרוח, כלומר האם האינטראקציה שבין הלוחמים והרוח היא מינית?
אם במופשט (שהוא אחד הכינויים של הרוח) ישנה אהבה שאינה תלויה בשום צורה שהנאהב עשוי ללבוש [זוהי חידת הלב], מדוע שתיעדר ממנו המיניות?
רעיון פרשני כזה לוקח אותנו לקריאה שונה של הדברים הנאמרים שם, לרובד אחר של משמעויות, רובד מרומז בלבד, שאינו מזמין את המיינד הזר [אותו מיינד שהפך את "נימוסים והליכות" של הגברת בבלי לרב מכר ].
].בקריאה זו דפיקת הרוח, שנאמרת במפורש כדפיקה [נקישה] על דלת, מקבלת את המובן המיני שלה. והבנה את הרוח [understand the spirit] מתפרשת אולי כעמידה תחת under-stand.
והתנפלות הרוח היא התנפלות מינית.
(אפרופו הרמנויטיקה ופרשנויות)
והתנפלות הרוח היא התנפלות מינית.
(אפרופו הרמנויטיקה ופרשנויות)
הרעיונות ההזויים בפוסט הם רק רעיונות הזויים. אם הם מזעזעים אותך, הרווחת, זכית ליקוש של עצמך, כי מהו הייקוש אם לא זעזוע?
===================
15.9.22
המפתח לשיבה אל המופשט
=======================
=======================
המופשט [the abstract] הוא אחד מכינוייו של הרוח, המכונה גם: הנגואל, האינסוף, עוצמה, ידע.
דון חואן: "עיקרו של הקושי לשוב אל המופשט הוא סרובנו להבין שאנו יכולים לדעת בלא מילים ואפילו בלא מחשבות".
("כח השקט" עמוד 46)
("כח השקט" עמוד 46)
ובניסוח נוסף: "ידע ושפה קיימים בלא-תלות זה בזה" (שם)
וגם
"ידע ושפה הם נפרדים" (שם)
האם לא זו המציאות הנפרדת? מציאות שבה יש ידע ישיר מהרוח, ידע שקט, ידע שאינו נישא על גבי מילים, המשוחרר משפה, או בטרמינולוגיה של קסטנדה: משוחרר מתחביר?
ידע שהוא גופני, לדוגמה, כשהרגליים של קסטנדה נושאות אותו מעצמן אל דון חואן הממתין לו בשוק, או אל חנארו המסתתר (חידתו של חנארו). שני המקרים מופיעים ב"סיפורי עוצמה".
תגובתו של קסטנדה לרעיון הזה של ידע ללא מילים:
"כבר היה בדעתי לטעון שהוא מדבר שטויות, אך ברגע ההוא עלתה בי הרגשה חזקה שהחסרתי משהו [I was missing something, גם מתגעגע, נכסף, למשהו] ושהנקודה שעליה דיבר דון חואן הייתה בעלת חשיבות מכרעת עבורי. הוא באמת ניסה להגיד לי משהו, משהו שלא יכולתי לתפוס [grasp] או שלא ניתן היה לומר אותו במלואו." (שם)
המסומן בקו תחתי חסר בתרגום העברי !!
המשמעות של כיסופים היא חשובה, כי היא חוזרת כמה פעמים בספר לתיאור היחס כלפי הרוח, לדוגמה מופיע בשירה של משוררים.
הרוח היא אם כן מה שבפילוסופיה מכנים טרנסצנדנטית, נמצאת מעבר לעולם המוכר, מעבר לעולם התופעות. על פי תיאורו שם, היא מרחפת מעלינו, בד"כ אדישה לגורלנו ולקורותינו.
מתיאורים דומים בספרי טאישה, ברור שהרוח היא הכפיל, גוף האנרגיה. ולכן אפשר לומר שהטקסט טוען שהאני האמיתי הוא לא מוכר, אינו נמצא בעולם. בטרמינולוגיה פילוסופית, של קאנט, לדוגמה: האני האמיתי הוא טרנסצנדנטי. וכך הוא גם מתואר ב"יקוש עם הכפיל".
מתיאורים דומים בספרי טאישה, ברור שהרוח היא הכפיל, גוף האנרגיה. ולכן אפשר לומר שהטקסט טוען שהאני האמיתי הוא לא מוכר, אינו נמצא בעולם. בטרמינולוגיה פילוסופית, של קאנט, לדוגמה: האני האמיתי הוא טרנסצנדנטי. וכך הוא גם מתואר ב"יקוש עם הכפיל".
הכיסופים שלנו הם אל האני המהותי שלנו (זה שחולם אותנו), והוא נמצא מעבר לעולם.
נראה לי שאפשר לומר שהכיסופים האלה הם קצה החוט שאנו מחזיקים בידינו, ובקצהו האחר, שמעבר לערפל, נמצא האני האמיתי שלנו.
נראה לי שאפשר לומר שהכיסופים האלה הם קצה החוט שאנו מחזיקים בידינו, ובקצהו האחר, שמעבר לערפל, נמצא האני האמיתי שלנו.
===================
16.9.22
היום, יום שישי, ה-16.9.22, הוא, כנראה, יום עוצמה.
יום המגיע אלינו במחזוריות של 18 יום.
יום המגיע אלינו במחזוריות של 18 יום.
בתמונה, מכתש במדבר סונורה, מקסיקו.
16.9.22
נעשה ונשמע
==========
==========
אני לא יודע מדוע עושים טררם גדול מהאמירה המקראית הנ"ל, היא בסך הכל אומרת נעשה ונציית (נשמע בקולך). אבל אנחנו לא עוסקים בהרמנויטיקה של התנ"ך אלא של כתבי האינסוף.
עם זאת, ייתכן ויש לאמירה הזו מקבילה בכתבי האינסוף.
האמירה הבאה נמצאת ב"כח השקט":
"הנגואל אליאס הסביר שהקושי שהיה לי [לדון חואן החניך] בהבנת [understanding] הרוח היה זהה לקושי שהיה לו עצמו," המשיך דון חואן. "הוא חשב שיש להבחין בין שני עניינים שונים. האחד, הצורך להבין בעקיפין מהי הרוח, והאחר, להבין את הרוח ישירות.
"יש לך בעיות עם הראשון. ברגע שתבין מהי הרוח, העניין השני ייפתר באופן אוטומטי, ולהיפך. אם הרוח מדברת אליך במילותיה השקטות, תדע [know] מיד באופן וודאי מהי הרוח." (עמוד 45)
.
מה עוד אפשר לבקש ?!
.
מהמשפט האחרון ברור שהמילה "להבין" פירושה לדעת.
הבעיה היא שדון חואן גם אומר, קצת בהמשך:
"עבור מכשף, הרוח היא מופשט, פשוט כי הוא יודע אותה ללא מילים או אפילו ללא מחשבות. היא מופשט כי הוא לא יכול להעלות על הדעת [conceive, או להמשיג, לחשוב] מהי הרוח. עם זאת, למרות שאין לו סיכוי ולו הקטנטן ביותר להבין [understand] אותה, או תשוקה כלשהי להבין אותה, המכשף משתמש [handles] ברוח. הוא מזהה אותה, מזמן אותה, מפתה אותה, מתוודע אליה [becomes familiar with it] ומביע אותה במעשיו"." (עמוד 47)
כלומר, הבעיה היא שמצד אחד עלינו לשאוף להבין את הרוח, מצד שני אין לנו שום סיכוי להבין את הרוח.
אני רוצה להציע שני פתרונות:
1. מכיוון שראינו שלהבין = לדעת, נציב את המילה "לדעת" במקום המילה ל"הבין" ונקבל את הטענה: ידיעה שקטה את הרוח מובילה מיידית לכך שהרוח תדבר אליך, ולהיפך.
מכיוון שהודגשו המיידיות והאוטומטיות שבין השניים, אפשר (אולי) להסיק שאלה הם שני פנים של אותו הדבר: לדעת את הרוח הוא בו זמנית לדעת מה היא אומרת. מכאן אולי עלינו להמשיך ולהסיק שהרוח נוכחת רק בפקודותיה. אם אין לה פקודה בשבילך, היא בהסתר פנים.
מכיוון שהודגשו המיידיות והאוטומטיות שבין השניים, אפשר (אולי) להסיק שאלה הם שני פנים של אותו הדבר: לדעת את הרוח הוא בו זמנית לדעת מה היא אומרת. מכאן אולי עלינו להמשיך ולהסיק שהרוח נוכחת רק בפקודותיה. אם אין לה פקודה בשבילך, היא בהסתר פנים.
2. לפרש את המילה "להבין" [understand] כ- under-stand, כלומר עמידה תחת, כלומר ציות, היות תחת שליטת...
תזכורת: ישות כפולה נעשית לנגואל רק אחרי שהיא מקבלת על עצמה את חוק הנגואל, כלומר את הציות לרוח.
במקרה כזה הטענה של דון חואן מתנסחת מחדש באופן הבא:
אם תציית לרוח תדע מיידית ואוטומטית מה היא אומרת, ולהיפך: אם תדע מה היא אומרת [=פוקדת], אז מיידית ואוטומטית תציית לה.
תזכורת: ישות כפולה נעשית לנגואל רק אחרי שהיא מקבלת על עצמה את חוק הנגואל, כלומר את הציות לרוח.
במקרה כזה הטענה של דון חואן מתנסחת מחדש באופן הבא:
אם תציית לרוח תדע מיידית ואוטומטית מה היא אומרת, ולהיפך: אם תדע מה היא אומרת [=פוקדת], אז מיידית ואוטומטית תציית לה.
.
כל הפוסט הזה הוא הרהור גולמי, לא מלוטש. בבחינת כיווני מחשבה לפיתרון הסתירה-לכאורה שבטקסט.
אם בכל זאת אנסה להפיק איזושהי נוסחה פשוטה שאפשר לקחת איתנו מהפוסט, היא תהיה:
אם תציית לרוח, תשמע אותה (את מילותיה השקטות),
כפי שנאמר בכותרת הפוסט: נעשה ונשמע.
כפי שנאמר בכותרת הפוסט: נעשה ונשמע.
.
שבת שלום.
===================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה