בשבח השקר

מהספר של איימי וואלאס למדנו [אם נבחר להאמין לנכתב בו] שחבורת קסטנדה הפיצה סביבה הרבה גירסאות סותרות, כלומר, יסיק השכל הישר, רובן היו שקרים.

אני טוען, שאמת אחת יש רק כאשר יש מציאות אחת. אבל אם יש מציאויות שונות, הקרויות בספרות שלנו "חלומות שונים", אז אין אמת אחת.

המורים של קסטנדה והמכשפות מעודדים אותם לשקר, על מנת ליצור סביבם מסך ערפל, שימנע מהמכירים אותם לקבע אותם [במציאות שבה נמצאים אותם מכרים] באמצעות מחשבותיהם וציפיותיהם.
אני רוצה להסב את תשומת הלב לשתי אמירות שנראות כקשורות זו לזו, ואולי משלימות האחת את השנייה.

דון חואן לקסטנדה: "כשאין לך היסטוריה אישית [personal history, תולדות חיים]" הוא הסביר, "שום דבר ממה שאתה אומר איננו שקר". ("מסע לאיכטלאן" בפרק "מחיקת תולדות החיים")

אני רוצה להציע הסבר, שקשה לי להאמין שהוא ההסבר שדון חואן היה נותן לאמירתו, אבל ההסבר הזה מבקש "לעלות אל פני השטח", אז מי אני שאתנגד לכך   :

אם אין לך היסטוריה אישית, למעשה אין פרסונה, אין אני. להיות בעל היסטוריה אישית [פרסונלית] פירושו שאפשר למקם את האני שלך באיזשהם אירועי עבר, אבל מכיוון שאין "אני" שאפשר למקם אותו בשום אירוע, אז כל אמירה שלך [שבמהותה אומרת: אני עשיתי, אני ראיתי, אני הייתי, אני שמעתי...] היא אמירה שמדברת על משהו שאינו קיים [קרי, על העצמי שלך], ולכן, כמו כל אמירה שמדברת על משהו שאינו קיים [מייחסת משהו לדבר שאינו קיים], היא לא אמירה שקרית, אלא אמירה חסרת משמעות.
לדוגמה: חתולים בעלי 13 ראשים שמדברים עברית שוקלים לפחות 100 קילו [זאת השטות שעלתה בראשי כרגע]. אם המשפט הזה שקרי, אז חתולים כאלה שוקלים פחות מ-100 קילו, ואם הוא אמיתי, אז הם באמת שוקלים מעל 100 קילו. אבל, משפט כזה, אודות משהו שאינו קיים, איננו לא אמיתי ולא שקרי, אלא חסר מובן. כדי שמשפט יהיה אמיתי או שקרי, הוא צריך להיות בראש וראשונה בעל מובן.

************

אמירה נוספת, המזכירה את האמירה הנ"ל של דון חואן, נאמרה על ידי דליה לפלורינדה ב"להתעורר אל החלום":

"אם את לא משקרת מתוך צורך שיאמינו לך, את יכולה להגיד כל מה שאת רוצה, ולא משנה מה חושבים עלייך."

(עמוד 45)

האם שתי האמירות מדברות על אותו דבר ומשלימות זו את זו?

***************** 

מוסיקה

עוד גירסה ג'אזית של "אירופה" של סנטנה

================== 

13.2.23

נראה לי שהאמירה הבאה של נלידה ב"יקוש עם הכפיל" מתייחסת למצב שבו אין תולדות חיים:

נלידה: "אולי  את תעזבי,  אבל אני לעולם לא אצטרך לעזוב את המדבר הזה"

"איך זה ייתכן?"

"פשוט, כי מעולם לא הייתי כאן."

(עמוד 318)

כלומר, לדעתי, נלידה לא נמצאת שם כפרסונה, אלא בגוף האנרגיה שלה.

==================

14.2.23

הכישוף כניקוי חוליית החיבור שלך אל הכוונה
=============================

כך מוגדר הכישוף בפרק המבוא ל"כח השקט". הגדרה זו ניתנה לקסטנדה כשהוא הובא על ידי חבטת הנגואל למצב של מודעות מוגבהת [heightened, מוגברת].

הבעיה היא שהפיסקה שבה מופיעה ההגדרה לא הצליחה להגיע אל התרגום העברי. איכשהו היא חמקה את התרגום. זו לא הפיסקה היחידה שלא הגיעה אל הטקסט העברי. יש אחת חשובה מאד בסוף "צדו הפעיל של האינסוף" ועוד.

מכל מקום, אני מביא את הפיסקה החסרה להלן, הטקסט המודגש הוא החסר [מומלץ להוסיפו בספר].

רעיון הניקוי של חוליית החיבור חוזר בספר "כח השקט" [ולדעתי, רק בו], אבל אני לא בטוח שבמופעים האחרים שלו נאמר שזוהי לא רק משימתו של המכשף, אלא שמשימה זו היא גם הגדרתו של הכישוף.

מחדל נוסף של התרגום: התרגום מדבר על כך שכל דבר ביקום מקושר להתכוונות, ובעצם ממסמס את הרעיון של חוליית חיבור, שבה יש לטפל. גם התרגום "התכוונות" (במקרה זה) במקום "כוונה" אינו לזכותו של התרגום.

.

[אחרי חבטת הנגואל] "נכנסתי למצב מופלא של מודעות! הייתה לי צלילות [clarity, בהירות] נפשית כזו שהצלחתי להבין ולהטמיע את כל מה שדון חואן אמר. הוא אמר שביקום קיים כוח בלתי ניתן למדידה, ולא ניתן לתאר אותו, אשר מכשפים מכנים כוונה, וכי לחלוטין כל מה שקיים ביקום כולו מחובר [attached, מוצמד] לכוונה באמצעות חוליית חיבור. מכשפים, או לוחמים, כפי שהוא כינה אותם, מעוניינים [concerned] בדיון [discussing], בהבנה ובעשיית שימוש [employing] בחוליית החיבור הזו. הם מעוניינים במיוחד בניקויה מהתוצאות המקהות [numbing effects, התוצאות המרדימות] שגרמו הדאגות [concerns] הרגילות של חיי היומיום שלהם. ניתן להגדיר כישוף ברמה זו כפרוצדורה של ניקוי חוליית החיבור שלך אל הכוונה. דון חואן הדגיש כי 'פרוצדורת [נוהל] ניקוי' זו היא קשה ביותר להבנה."
(עמוד 11)

בהמשך הספר מדובר על הניקוי של החוליה במונחים של ניקוי האבק. [dusting]

חשוב לדעתי לשים לב לכך שמשימת הניקוי של החוליה נעשית בחלקה בחברותא, הלוחמים דנים בה.
אני מקווה שזה מה שאנו עושים כאן 

*************** 

מוסיקה

עוד משהו של סנטנה: פרח הירח

==================

14.2.23

אני נוטה לחשוב שכל הבהרה של התורה הטולטקית היא בבחינת ניקוי חוליית החיבור אל כוונה.

אני משוכנע שהאקדמיה הטולטקית תעניק תואר דוקטור למי שיבהיר מהי חוליית החיבור אל הכוונה, ויצביע על הייצוג הגלוי שלה בקשב הראשון.

==================

מוסיקה

שיר שכתב אלכסנדר פן.

לחן: נחום נרדי.

והקול המקסים של אסתר עופרים.

================= 

15.2.23

הצעה להגדרה חדשה של המושג "אי עשייה"
================================

אני חושב שאחת התרמיות הגדולות של המערכת [המטריקס] היא הצלחתה לגרום לנו להתעלם מכך שאנחנו אוטומט. הגוף שלנו עושה פעולות שונות: הולך, נוגע, מזיז, מדבר, חושב, כועס... ולימדו אותנו לחשוב שאנחנו עושים זאת. כלומר, לימדו אותנו להזדהות עם האוטומט.
הרעיון שאנו פועלים על אוטומט אינו זר לאף אחד מאיתנו, אבל לדעתי אנו חושבים שמדובר במקרים מעטים ושוליים, שאינם ראויים לתשומת הלב שלנו. אנו מדברים על האוטומט כאני. נראה לי שהמדע תרם את תרומתו להטמעת הבלוף ויצר את המושגים "האני התת מודע" ו"האני הלא מודע". כך שגם אם זה אוטומט, זה עדיין אני.

ככל שאני זוכר, אין איזכור של המושג "אוטומט" בספרות שלנו, ולכן כל הפוסט הזה הוא בבחינת כבדהו וחשדהו 

אני רוצה להציע את ההגדרה הבאה ל"אי עשייה":
פעולה או סדרת פעולות שאינן כלולות ברפרטואר הפעולות של האוטומט. האוטומט אמנם מסוגל לבצע אותן, אבל הוא לא תוכנן לממש אותן.
לכן, פעולות כאלה דורשות החלטה מודעת לעשותן, ומודעות רציפה בביצוען.

לדעתי, ברגע שאנו מכניסים החלטה-מודעת ומודעות מתמשכת לתוך הפעולות השיגרתיות שלנו, אנו הופכים אותן לאי-עשייה.
בנוסף, פעולות שיגרתיות רגילות הנעשות במודעות הן, לדעתי, המשמעות של המושג הטולטקי "נשיאה באחריות לקיומך בעולם". כל עוד את/ה נגרר אחרי האוטומט ומכריז "אני עושה", את/ה לא נותן לרוח דריסת רגל בעולמך.

=================

נראה לי שאפשר לתמצת את ההגדרה החדשה לאי-עשייה כך:

"בניגוד להוראות היצרן".

מוסיקה

חייבים להרענן עם קצת ג'אז.

שתי נשמות 

==================