חוליית החיבור אל הכַּוונה

לכל דבר ודבר הקיימים ביקום ישנה חוליית חיבור אל הכח הקוסמי הקרוי "כוונה" [הקרוי גם: הרוח, האינסוף, המופשט, העוצמה ועוד]. חוליית החיבור אל הכַּוונה היא מושג מרכזי ב"כח השקט", עד כדי כך שאחת ההגדרות לכישוף [הטולטקי], המוצעות במבוא לספר, היא: הפרוצדורה שבה את/ה מנקה את חוליית החיבור שלך אל הכַּוונה.

הגדרה זו נמצאת במבוא לספר, אבל משום מה כמה משפטים שם לא הגיעו לתרגום העברי, וזה אחד מהם.
מה שאומר, שעם שלם, היושב בציון, לא יודע על ההגדרה הזו של הכישוף 

הספר לא אומר מהי חוליית החיבור הזו, כפי שהספרות הזו אינה אומרת עוד מיליון דברים אחרים במפורש. אפילו ארמנדו בספרו השלישי "רשת קורי העכביש של העולם" מדבר בלי סוף על חוליית החיבור הזו, אבל אינו טורח לזרוק לנו איזו עצם קטנה שנבין מהי.

הצעתי בעבר כמה מועמדים לחולייה הזו: קצות האצבעות, איבר המין, העיניים, מרכז ההחלטות ועוד. הגיע הזמן לסיים את סאגת הניחושים הזו. מצאתי את האמירה שסותמת את הגולל על החידה הזו. מתברר שההסתרה הפעם ממש מינימלית. בסך הכל סולקה המילה חולייה [link]. התרגום העברי הגדיל לעשות וסילק לחלוטין את המילה חולייה מכל הספר, והחליפה ב"קישור לכַּוונה" סתמי, ובכך הוא לדעתי ממסמס נקודה חשובה.
אם אני כבר בסביבה, של לקויות התרגום העברי, חשוב לשים לב לכך שבמקום לתרגם intent ככַּוונה, הוא מתרגם "התכַּוונות" [שאמורה להיות שמורה ל-intending].

הנה הקטע:

"הוא הסביר שהטעם לכך שמכשפים שמים כל כך הרבה דגש על זוהר עיניהם ועל מבטם [gaze] היא משום שהעיניים מחוברות ישירות לכַּוונה. ככל שזה ישמע כסתירה, האמת היא שהעיניים קשורות [connected, מחוברות] רק באופן שטחי לעולם היומיום. הקשר העמוק יותר שלהם הוא למופשט." (עמוד 114)

המופשט הוא כינוי נוסף לכַּוונה, לרוח...

אם כן, חוליית החיבור לכַּוונה היא העיניים, וליתר דיוק החלק הפנימי, העמוק, שלהן. או, אם להשתמש בטענה שבספר, שהעיניים הן חלונות, אז הכַּוונה מחוברת לחלק הפנימי של החלונות.

המעבר מהמונח "עמוק" ל"פנימי" הוא די מתבקש, אבל הוא גם נאמר בצורה די מפורשת. בעמוד הבא נאמר שדון חואן מסיט את עיניו של קסטנדה, וקסטנדה מתאר: "הבטתי פנימה, אל תוך האין [nothingness]" (עמוד 115).
הכוונה מופיעה בספרות בכמה מקומות בתיאור "אין".

לסיום, חידה

אם הכוונה מחוברת לצד הפנימי של העיניים, איך ליישב זאת עם האמירה מ"צדו הפעיל של האינסוף", שהכַּוונה היא רטט באוויר?
במילים אחרות, אם היא בתוך הגוף, איך זה שהיא מחוצה לו?

======================= 

4.9.23

מרכיב הריחוק-הרגשי [detachment] שבהתכַּוונות
==========================

המשפט הבא לקוח מ"סיפורי עוצמה", מתוך הפרק "פגישה עם הידע":

[דון חואן:] "אם רוצים להצליח במשהו, ההצלחה חייבת לבוא בעדינות, עם הרבה מאמץ, אבל ללא לחץ נפשי [stress] או אובססיה."

הקטע הבא לקוח מ"מעבר המכשפים" של טאישה, והוא אומר, לדעתי, את אותו הדבר במינוח שונה, כחלק מהדרישות להתכַּוונות. כאן מדובר על התכוונות ספציפית, לשינוי עצמך:

[קלרה:] "כדי להשתנות, אנחנו צריכים לעמוד בשלושה תנאים", אמרה. "ראשית, עלינו להכריז בקול רם על החלטתנו להשתנות, כך שהכַּוונה תשמע אותנו. שנית, עלינו לקיים [engage] את המודעות [הזו] שלנו לאורך זמן: אנחנו לא יכולים פשוט להתחיל משהו ולוותר עליו ברגע שאנו מתייאשים. שלישית, עלינו להביט על התוצאה של מעשינו בתחושה של ריחוק רגשי מוחלט [complete detachment], כלומר איננו יכולים להיות מעורבים ברעיון של הצלחה או כשלון."
(עמוד 76-77)

------------------------------------
הערה: בקטע שממש לפני ציטוט זה, מדובר על הקדמת עצמך ברגע, רגע שבו את/ה רואה את ההתנהגות [התגובה] הצפויה שלך, ואת/ה יכול להחליט אם לאשר אותה או לשנות אותה, על ידי התכוונות את סילוקה.
טאישה שואלת כיצד ניתן להתכוון את סילוקו של משהו.
נראה שתשובת קלרה בציטוט הנ"ל היא, למעשה, תשובה כללית לגבי התכַּוונות. אם תרצו, מים ביקשה, חלב נתנה.
-----------------------------

הריחוק הרגשי הזה שבהתכַּוונות, הוא לדעתי משמעות האמירה:
"להתכַּוון פירושו להשתוקק מבלי להשתוקק" [To intend is to wish without wishing]
("מתוך "אמנות החלימה", בפרק "השער הראשון של החלימה")

======================= 

5.9.23

מהדורה חדשה של קובץ הראיונות, עדויות, מאמרים וכו. של חבורת קסטנדה, מהדורה 7.5
==================================

הוספתי היום עוד כמה טקסטים שליקטתי בשבועות האחרונים. ויש לי כמה טקסטים ב-pdf שלא הצלחתי עדיין לצרף.

אל תצפו לעוד ריאיון עם מישהו מאנשי החבורה, כי הסיכוי למצוא עוד ריאיון איתם הוא בדרגת קושי הקרובה למציאת ספר אבוד שלהם 

אם מישהו נתקל בטקסט שאינו נמצא באוסף הזה, וחושב/ת שהוא אולי ראוי להיכלל בו, אנא יידעו אותי.

תזכורת: קובץ זה משלים את קובץ כל הפירסומים [הספרים] של אנשי החבורה, ושני הקבצים יחדיו כוללים (למעשה) את כל הידע הטולטקי שהביאה חבורת קסטנדה לעולם. כל קובץ מכיל כ-3500 עמודים.

https://drive.google.com/file/d/1_5AyVsWbg-PUMnaXjQyx3x4HiZY7D-nT/view

==========================

6.9.23

הקדשה של קרלוס לאיימי
===================

אחרי שספרו השני של קרלוס "מציאות נפרדת" יצא לאור, הוא שלח אליה עותק בדואר ובו הקדשה. איימי הייתה אז בשנות העשרה שלה והתגוררה אצל הוריה.

הנה תצלום של הדף עם ההקדשה. הצילום מופיע בספרה [המזוויע והחשוב  ] "שוליית המכשף - חיי עם קרלוס קסטנדה", עמוד 42.

אני מביא אותה בגלל שיש בה אמירה של דון חואן.

To Amy Wallace

with best wishes.

“The way to freedom is sometimes a whisper in the ear,”

don Juan said that.

Carlos Castaneda

ובתרגום:

לאיימי וואלאס

איחולים לבביים.

"הדרך לחירות היא לפעמים לחישה באוזן",

דון חואן אמר את זה.

קרלוס קסטנדה

---------------------------------

ערך נוסף יש לצילום הזה: יש בשוק אנשים המוכרים ספרים במהדורות ראשונות של קרלוס קסטנדה ובהן ישנה, לכאורה, הקדשה שלו. הספרים נמכרים באלפי דולרים, לפחות זה המחיר המבוקש.
הצילום הזה, המכיל את כתב היד של קרלוס, שזה דבר נדיר, עשוי לעזור לנפות חלק מהמכירות האלה כתרמית.

=============================

7.9.23

להיות בבת עינו של מכשף גדול - דרך נוספת להביא את הרוח לציית לך
===============================================

ב"שישה פסוקי הסבר", הפרק שנוסף למהדורה הספרדית של "מתנת הנשר", מתוארים שלוש דרכים של אינטראקציה עם הכוונה [הרוח, הנגואל]: 1. היא משתלטת עליך, כי, לדעתי, היא צריכה שמשהו ייעשה ואת/ה נמצא בסביבה ומסוגל לבצע זאת, ואת/ה גם בר השתלטות. 2. הדרך השניה היא דרך יזומה, של הלוחמים, אשר באמצעות היותם ללא רבב הם מזמנים אליהם את הרוח כדי, בניסוח שלי, לעשות כמצוותה. 3. והדרך השלישית, הימצאות בהרמוניה עם הכוונה, מצב שבו הרוח מצייתת לרצונותיך, או כפי שמופיע במקום אחר בספרות: הרצון שלך הופך לרצון של הנשר. מצב זה, אומר דון חואן, מושג לאחר חיים שלמים של ללא רבב, כלומר, לפרשנותי, של ציות לרוח.

בקטע הבא, הלקוח מ"יקוש עם הכפיל", נראה שטאישה נמצאת בהרמוניה עם הכוונה (המילה "הרמוניה" אפילו מופיעה שם) כי הכוונה משרתת את צרכיה. אולם האפשרות שהיא הגיעה לדרגה כזו של ללא-רבב איננה מתקבלת על הדעת, ומועלית שם אופציה אחרת כהסבר לכך.

.

[אמיליטו:] "יקוש עם הכפיל [...] עוקף את המחשבה והולך ישירות למקור האנרגיה שמאפשר לנו לפעול בצורה הכי יעילה."

"אני מניחה שאני אכן עושה שימוש בַּכַּוַנַה," אמרתי. "אם אני צריכה למצוא משהו, כמו חולצה ספציפית שתתאים לחצאית, אני אומרת בקול רם "אני צריכה חולצה", או "מְצַא לי את החולצה המושלמת," והכוח שם בחוץ מציב אותה לפניי, בכך שהוא גורם לי להיתקל בה מתישהו במהלך האירועים. אני לא צריכה לעשות כלום. הוא מביא את הדבר אליי."

אמיליטו אמר שזוהי אמנות היקוש: להגיע לנקודה בה לא עושים דבר, אלא מאפשרים לעוצמת הכַּוונה לשנות את המציאות בכזו עדינות, שהפריטים שאותם אנו מתכַּוונים מופיעים כמרכיבים [elements‬‬, מרכיבים ‫יסודיים] ‫‪ בחיי היומיום שלנו. זהו תהליך הרמוני של שינוי תפיסה באמצעות כוח הכַּוונה; דבר כל כך מסתורי ועדין שנראה כאילו הוא מגיע משום מקום. אמיליטו הדגיש שהכוח הזה נענה רק לאנשים שהם ללא-רבב בחיי היומיום שלהם, ובתנאי שאין להם שום היצמדות לדברים. הרגשות של ייאוש, או היצמדות או חמדנות, או צורך, יסַכּלוּ את הזרימה החופשית של האנרגיה הנדרשת על מנת שהכַּוונה תגיב להכרזה השקטה שלנו

"את בטח מספיק חסרת-רבב," אמר אמיליטו, "אם את יכולה ליַקֵש עם הכפיל באמצעות עוצמת הכַּוונה. או אולי את בַּבַת עינו של מישהו [‫‪the‬‬ ‫‪apple‬‬ ‫‪of‬‬ ‫‪someone's‬‬ ‫‪eye‬‬], ומישהם משאילים לך את עוצמתם."

(עמוד 374 למטה ואילך)

.

אמיליטו אינו מגלה לה מיהו זה שמשאיל לה את עוצמתו, אבל זה מתברר בהמשך הספר, סילביו מנואל, אדון הכוונה, אדון האפילה.

כלומר, אפשר להגיע למעלה הגבוהה הזו של אינטראקציה עם הרוח "עם קצת עזרה מידידים" 

=============================

מוסיקה

חלום בהקיץ, שיר של להקה בלגית מ-1969

======================== 

8.9.23

הומור לצורך פיוס המיינד הזועם הרצחני
============================

הפוסט מתיימר להציע הסבר לכמה עניינים והתנהגויות של דון חואן וחנארו, אשר מופיעים בחוויה [שיעור] של קסטנדה, המתוארת בסוף הפרק "סודם של היצורים הזוהרים" שב"סיפורי עוצמה".

דון חואן משרטט באפר [ashes, משמעות נוספת: אפר של גופה] את דיאגרמת 8 הנקודות (המרכזים) של האדם. ומכסה את השרטוט באמצעות כובעו. אחרי שקסטנדה משתיק את הדיאלוג הפנימי שלו ומתבונן בכובע, כפי שדון חואן הנחה אותו לעשות, דון חואן מרים ומסלק את כובעו. האפר שתחתיו מסתחרר ומתרומם, ותופח, ומתוכו מגיח חנארו.

אני חושב שהכובע של דון חואן מייצג את המיינד [השכל] שלו, וכך יש לדעתי להבין אירועים נוספים בספרות שבהם הכובע משמש באקט תיאטרלי.
גיחתו של חנארו מתוך האפר מציינת, לדעתי, את גוף האנרגיה אשר מחוץ ומוסתר מתחת למיינד, ובעיקר את שש הנקודות [מרכזים] המדוכאות ומוסתרות תחת המיינד, אשר נותן ביטוי רק לשתיים: למחשבה ולדיבור.

אחר כך חנארו רץ כמה פעמים אל קצה סבך השיחים וחוזר חזרה בבת אחת בקפיצה, כאילו נמשך על ידי רצועת גומי. אני נוטה לחשוב שמשמעות הדבר היא שגוף האנרגיה כבול על ידי המיינד, ובכל פעם שהוא מגיח הוא מיד נמשך חזרה לכלאו שתחת המיינד.

כל אותו הזמן קסטנדה נמצא בלחץ נפשי עצום והוא מתקשה לנשום. דון חואן אומר לחנארו ששכלו [המיינד] של קסטנדה מסוכן והוא עלול להרוג אותו אם לא יפויס.

.

"בשם אלהים [For heaven's sake!]," קרא דון חנארו בשאגה אדירה, "פייס[ו] את שכלו!".

הם קפצו מעלה ומטה, וצחקו כמו שני ילדים.

דון חואן הכריח אותי להתיישב מתחת לעששית והושיט לי את המחברת שלי.

"הלילה אנחנו ממש משטים בך [pulling your leg, מילולית: מושכים לך את הרגל]," הוא אמר בטון מפייס. "אל תפחד. חנארו [אכן] הסתתר מתחת לכובע שלי."
(עמוד 85)

אני מציע את הפרשנות שהקפיצה מעלה-מטה כילדים צוחקים היא הדרך שבה הם מפייסים את המיינד שלו. כלומר, מעבירים למיינד את המסר שהכל הוא רק מעשה קונדס, אין לקחת את מה שקורה ברצינות.
המחברת היא כמובן הזמנה למיינד להפעיל את המחשבה ולבטא את עצמו. זוהי הדרך הקבועה שבה מפויס שכלו של קסטנדה לאורך החניכה, לאחר אירועים חסרי הסבר המאיימים למוטט את עולמו.

איך האמירה של דון חואן מפייסת?
ראשית נאמר שהיא נאמרה בטון מפייס. כלומר, הצורה מפייסת.

איך התוכן שלה מפייס?
ראשית, לא צריך להסביר ש"אל תפחד" היא אמירה מרגיעה. 

שנית, הוא אומר לו שהם משטים בו, כלומר, זה רק צחוק. אל תקח את מה שקורה ברצינות. תראה אותנו, צוחקים מכל העניין.

שלישית, המיינד של קסטנדה, ושלנו, אומר שאם חנארו צץ מתחת לכובע, אז הוא חייב היה להיות שם קודם לכן, ועל כך מרגיע אותו דון חואן באמירתו זו, המאשרת שאכן הדרישה ההגיונית הזו לא הופרה.

עד כאן הפיוס.

****************************

בונוס 

לחלק מהאמירות כאן יש משמעות כפולה: משמעות אחת משמשת להרגעת המיינד, המאיים להורגו אם סדר העולם לא יושב אל כנו, אבל יש גם מסר (משמעות) שאינו מכוון למיינד: האמירה שחנארו הסתתר מתחת לכובע = גוף האנרגיה מוסתר על ידי המיינד, וכשהמיינד מסולק, או מאבד מכוחו, גוף האנרגיה מגיח.

גם ל"אנו מושכים את רגליך" יש שתי משמעויות: למיינד המשמעות מרגיעה, הכל צחוק, שום דבר אינו רציני, אנחנו עובדים עליך, אבל יש גם משמעות אחרת, מילולית: אנו גרמנו לך לרוץ ולבצע את התנועות של ריצה במקום עם ידיים מורמות כלפי מערב לצורך הרגעה.

.

מוסיקה

שילוב של ספרדית ועברית. אל תתייחסו ל-9 הלייקים שהוא קיבל בעשר שנים, כשאחד מהם שלי, והשאר של חברי הלהקה, כנראה :)

בעיניי, יפה.

שבת שלום.

========================