רשת קורי העכביש של העולם - בתרגום עברי ובתרגום האנגלי

הלינקים נמצאים בתחתית הפוסט.

כמה מילים לסיום פרויקט התרגום.

ראשית, תודה גדולה ל תמר קמחי שרכשה את הספר, וכפרס על כך זכתה לעמול על סריקת דפיו ולשלוח אותם אליי. בלעדיה היינו יכולים רק לנחש מה צופן הספר 

הדברים הבאים לקוחים ברובם מההקדמה שלי לתרגום העברי:

ארמנדו טורס, שהיה תלמיד של קסטנדה, נשלח על ידו לחוג מכשפים מהסוג הקרוי "המכשפים הקדומים". ארמנדו כתב שלושה ספרים. הספר שלפנינו הוא השלישי. כולם נמצאים בתרגום עברי והם חופשיים להורדה ולקריאה.

הספר יצא לאור בדצמבר 2019 בשם "קורי העכביש של העולם" [the universal spiderweb].

לפניכם טיוטה ראשונית של תרגום לעברית. הפעם החלטתי שכרגע לא אבזבז זמן בליטוש התרגום, ואפילו לא בלהעביר את רוב ההערות שבסוגריים המרובעים לשוליים, והבאתי את התרגום כפי שהוא הופיע בסדרת הפוסטים שלי.

אם תרצו, בכך אני מיישם את הרעיון שנמצא בספר עצמו, בפרק שכותרתו "חוש הדחיפות של הלוחם". 

בעיניי, ישנה מגמה של הידרדרות בספרי ארמנדו. הספר הראשון, כמעט כולו, עוסק בעדויות על אמירותיו ומעשיו של קסטנדה. הפרק האחרון שלו מתאר את הגעתו של ארמנדו לחוג המכשפים, אליהם שלח אותו קסטנדה. ספר מצוין וחשוב.

הספר השני, למרות שכותרתו המשנית היא "עוד שיחות עם קרלוס קסטנדה", רק כשליש ממנו, או רבע, מוקדש לקסטנדה, ומהווה המשך לספר הראשון. רוב הספר מתאר את החניכה של ארמנדו ותפיסת עולמם של המרפאים, אליהם הוא הצטרף. חלק קטן עוסק בפרשנותו לתורתו של דון חואן/קסטנדה, ולמושגיה, כפי שהיא מופיעה בספרי חבורת קסטנדה.

בספר השלישי, הנוכחי, קסטנדה מוזכר, להערכתי, בלא יותר מאחוז אחד או שניים של הספר. יש בספר מעט מתיאורי החניכה, ורוב הספר עוסק בפרשנויות של תורתו של דון חואן, פרשנויות שלדעתי הן של ארמנדו, והן מושמות בפיהם של מוריו, כנראה כדי להעניק להן תוקף רב יותר. לדעתי, רוב הפרשנויות שטחיות ומוטעות.

אני חייב לציין שלמרות המעט שבו מוזכרים דברי קסטנדה בספר זה, יש בהם כמה פנינים יקרות ערך, כגון: הפגישה עם דון חואן לפני הפגישה הידועה בתחנת האוטובוס בנוגאלס אריזונה, ההסכם שכַּרת קסטנדה עם הלא אורגנים, והדחף המיני כביטוי לעודף אנרגיה.

למרות התחלואים הנ"ל, הנוגעים בעיקר לפרשנויות לתורתו של דון חואן (לא אתעכב על הרישול בכתיבה, לפחות של התרגום האנגלי, ששימש בסיס לתרגום העברי), אפשר למצוא בספר גירוי למחשבה, תזכורות לרעיונות ולמושגים מספרי חבורת קסטנדה, וכדאי לראות את הדברים כמבחן להבנתנו שלנו.

התרגום העברי:

https://www.udrop.com/KEIH/%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%99_%D7%94%D7%A2%D7%9B%D7%91%D7%99%D7%A9_%D7%A9%D7%9C_%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D.pdf

התרגום האנגלי:

https://www.udrop.com/KEBM/Armando_Torres_-_the_universal_spiderweb.pdf

קריאה נעימה ומחכימה.

======================== 

מוסיקה

מי שירגיש דחף להמציא לזה מעבר קסום, אני יכול להבין אותו :)

====================

פרק 18 של "להתעורר אל החלום". 

פרק אחד לפני אחרון.

קוראת: יולי שרה.

מוסיקה

גירסה ווקאלית, מקורית כנראה, של הגירסה הנ"ל.

=========================== 

28.8.23

בכל שעה ושעה עומדים עלינו לכלותינו, ורק הללא רבב מצילנו מידם
=================================================

זוהי מסקנה מתבקשת מאד מהסיפור על קשירת שרוכי הנעל במקום הנכון ובזמן הנכון ( המופיע ב"הטבעת השניה של העוצמה", בפרק "תשומת הלב השניה"), ובהכללה: עשיית המעשה הנכון במקום ובזמן הנכונים, כלומר: ללא רבב, רק הוא ימנע מאיתנו להימחץ תחת סלע שהתנתק מעל הוואדי שבו אנו מהלכים, ובהכללה: יגן עלינו מהמוות.

לזה מתבקש לצרף את האמירה הבאה של דון חואן:
אף אחד אינו אמור להשתוקק להיות במקום אחר מזה שבו הוא נמצא, הלוחם משום שחייו מורכבים מאתגרים, והאדם הרגיל מפני שאינו יודע היכן ימצא אותו המוות. ("סיפורי עוצמה", נוכח גסיסתו של הצעיר בפארק במקסיקו סיטי מולם, בפרק "ההכרח להאמין").

ובהכללה: אינך משתוקק לדבר.
וכפי שאומר ישו לאלוהים, ולדעתי הטולטק חותם על כך (כלפי הרוח) :

"לא רצוני, כי אם רצונך ייעשה".

--------------------------------------------

הפוסט מציע שתשובתו של דון חואן לשאלה מדוע הלוחם אינו משתוקק להיות במקום אחר (בגלל שחייו הם אתגר) היא לא תשובה שגויה, אבל איננה מדברת על הדבר החשוב: הוויתור על רצון אישי לטובת רצון הרוח.

======================== 

29.7.23

הללא-רבב והרוח - - - צד-לקוח לעומת צד-שרת
=================================

על סמך כמות הלייקים שקיבל הפוסט האחרון שלי על גירסתי הטולטקית ל"בכל דור ודור עומדים עלינו", אני מסיק שהפוסט ההוא היה אוסף של שטויות, ולכן לא אביא את גירסתי הטולטקית ל"אם אשכחך" 

בזמן שאני מתאושש מהמפלה ההיא, אסתפק בזריקה לאוויר [on air] של האנלוגיה הבאה, שכמשל היא נבחנת בפוריותה ולא באמיתותה.
החיסרון הגדול שלה הוא שהיא מדברת במושגים שהם לא מוכרים מספיק לקהל הרחב, הלקוחים מעולם תכנות המחשבים:

דפי אינטרנט הם אוסף של פקודות שהתוצאה של ביצוען הוא הדף הניצב מול עינינו. [תזכורת: האצלות הנשר הן גם כן פקודות. מה הן יוצרות? המיינד יודע לקרוא אותן וליצור מהן את העולם שאותו אנו חווים].

בדפי האינטרנט עשויים להימצא שני סוגי קוד: האחד פועל בצד הלקוח [המחשב האישי] והשני רץ בצד של המחשב הגדול הנקרא "שרת", שמשם הורדנו את הדף.

דף האינטרנט הניצב מול הגולש מכיל את התוצאה הסופית של שני סוגי הפקודות האלה.

-----------------------------
האנלוגיה אומרת שללא רבב הוא הצד של הרוח, הפעיל* אצל האינדיבידואל, האווטאר,
וצד השרת הוא הכוונה, שהיא הצד הפעיל של האינסוף (הרוח).
----------------------------
* - אצל רובנו הוא פחות פעיל ויותר רדום.

בעיניי זוהי צורת הסתכלות מעניינת שראויה לפוסט משלה. ימים יגידו כמה היא מועילה.

השאלה הנותרת פתוחה היא: האם האנלוגיה עצמה מקורה באחד משני סוגי הקוד האלה (של הרוח), או שהיא נולדה במוחו הקודח של המיינד הזר, "הממציא לנו פטנטים" 

=======================

30.8.23

קצת על הסופר אירווינג וואלאס
========================

הלוא הוא אביה של איימי וואלאס, שכתבה ספר על חייה במחיצת קרלוס והמכשפות "שוליית המכשף - חיי עם קרלוס קסטנדה". ספר הזמין למי שרוצה באנגלית.
ספר חשוב מאד, אבל לא מומלץ 

יש לי כמה ספרים של אירווינג, והחלטתי לקרוא אחד מהם כדי להתרשם מכתיבתו. האיש נחשב לסופר של רבי מכר. אני עומד לסיים את ספרו "כל יכול", שתורגם לעברית. ספר שיצא לאור ב-1982, ומסקנתי היא שהוא בהחלט יודע לכתוב סיפור ולהחזיק את הקורא במתח.

איימי אמרה על אבא שלה ועל קרלוס - בספרה או בריאיון - ששניהם ידעו ליהנות מסיפור טוב מבלי לייחס ערך רב לשאלת האמיתות שלו. דבר שלדעתי מאפיין גם את הפנומנולוגיה: התורה הפילוסופית שקסטנדה אימץ כתשתית רעיונית לתיאור תפיסת העולם הטולטקית. זו המשמעות של האמירה המפורסמת "לשים את המציאות בסוגריים".

קרלוס אמר לאיימי שכל עוד אביה היה בחיים, לא היה לו, לקרלוס, סיכוי להכניס אותה לעולמם של המכשפים.

ועל רקע אמירה זו, אני שואל:
האם לאירווינג היה סיכוי להגיע לשיבה טובה ולגיל מופלג ?! 

קרלוס סיפר לאיימי שהוא פגש את אירווינג בחלימה לאחר מותו. אירווינג היה לכוד על ידי צמח מטפס קוצני. וכשקרלוס ניסה לחלץ אותו, אירווינג אמר לו שאין צורך, רק ביקש ממנו שישחרר את איימי, כי היא בבעיה. קרלוס הבטיח לו לעשות זאת. כלומר, לכאורה, אירווינג הפקיד אותה בידיו של קרלוס.

יש רמזים רבים לכך שקרלוס והמכשפות סימנו את איימי עוד כנערה, ולאורך שנים רבות עקבו אחריה והמתינו לזמן הנכון לצרפה לעולמם. קרלוס אף הופיע בחלומותיה*. ורק לאחר מות אביה וגירושיה היא הובאה לעולמם.
אם כך, אולי החלום על אביה ובקשתו מקרלוס נכון, אבל לדעתי הוא רק חלק קטן מהפאזל. מדוע שקרלוס יחלום חלום זה? האם החלום הזה איננו יוזמה של הרוח בשירות התכלית של הבאתה של איימי אל עולם המכשפים?
-------------------------------------
* - מזכיר את טאישה, שבמשך 5 שנים, אם אינני טועה, חבורת דון חואן עקבה אחריה, אחרי שסימנו אותה ממש, באמצעות חוט אנרגטי, והמתינו לזמן המתאים כדי להביא אותה לעולמם. באותה תקופה של המתנה, נלידה הייתה פוקדת אותה בחלומותיה.

=======================

דעתי על החלום על אירווינג הלכוד בצמח, בו הוא מבקש מקרלוס לדאוג לאיימי וכו. לדעתי זוהי הדרך של הרוח לגרום לאירווינג לשחרר אחיזה בבתו. הוא לא שחרר אחיזה זו בחייו, וברגיל לא היה משחרר אחיזה גם לאחר מותו, לכן, לדעתי, הרוח אירגנה חלום זה כדי שהוא ישחרר אותה, יעביר אותה לאחריותו של קרלוס.

========================

31.8.23

לא אפסיק לעשות X, עד ש... (יתגשם רצוני)
============================

דוגמת מופת להחלטה כזו יש בסיפור על חוני המעגל: הוא החליט שהוא לא ייצא מהמעגל עד שיירד גשם.

דוגמה מחיי היומיום יש בשביתות רעב.

חוני הוא כנראה סוג של מכשף, אבל לא טולטקי, ושביתות רעב אינן נעשות במסגרת כישוף.
האם יש דוגמה לכך בכישוף הטולטקי?

כמובן, המושג נקרא "כוונה בלתי כפיפה" [unbending intent, כוונה נחושה], והיא אחת משלושת העקרונות המעשיים הכי חשובים בתורה הטולטקית, ביחד עם ריחוק רגשי [dettachment] והמוות כיועץ.

שתי דוגמאות מהספרות עולות בזיכרוני:
1. הדוגמה הכי חזקה היא כשדון חואן אומר לקסטנדה להסתגר בחדר במלון עלוב ולא ייצא ממנו עד שהפרסונה שלו תמות. במינוח שלי: עד שהחיה החברתית שבו תמות. [בפרק "נקודת השבירה" שב"צדו הפעיל של האינסוף"]

2. בסוף "מסע לאיכטלאן" שולח דון חואן את קסטנדה אל "ההרים הידידותיים", ואומר לו שלא ישוב עד שגופו יאמר לו לחזור. בהרים פוגש קסטנדה קויוטה ששוחח אתו, ואחר כך הוא חוזה בקווי העולם.

למען ההגינות, ב"רשת קורי העכביש של העולם", לארמנדו טורס, יש משהו דומה: הוא נשלח להרים, ונאמר לו שלא יחזור עד שימצא את הרוח. הוא פוגש שם מכשף קדום שהוא התגלמות הרוח, אשר אומר לו שמשימתו הוכתרה בהצלחה והוא יכול לשוב.

האם מישהו זוכר מקרה נוסף בספרי חבורת קסטנדה שיש בו ציווי או החלטה מפורשים מהסוג: לא להפסיק משהו עד ש... ?

הערה: אני רוצה להפנות את תשומת הלב לכך ששתי הדוגמאות שהבאתי אינן פקודות או החלטות קפריזיות, כי הן נאמרות על ידי הרוח, כלומר על ידי דון חואן, שהוא התגלמות אנושית של הנגואל (הרוח).

========================

1.9.23

כיצד השאיל סילביו מנואל לטאישה אנרגיה?
===================================

לקראת סוף "יקוש עם הכפיל" של טאישה אבלאר, מסופר על מסע מחוץ לגוף שהיא ערכה. היא יצאה מגופה שהיה בבית המכשפים בגוואדאלחרה, מקסיקו, והגיעה בטיסה חסרת גוף לסן פרנסיסקו.

כשהיא חוזרת לגופה, זולייכה מסבירה לה שאדון החושך [סילביו מנואל] השאיל לה מעט מהאנרגיה משלו, וזהו ההסבר לטיסתה.

ואני שואל:
איך הוא השאיל לה את האנרגיה שלו, הרי לא היה ביניהם שום מגע פיזי?

יש בעמוד 405 כמה מועמדים לתשובה:
- נוכחותו שגרמה לשרירי ידיה ורגליה להתנפח,
- תנועת פיו המדבר ללא קול הדפה אותה לאחור.

נאמר שם שטאישה התחמקה ממבטו: "התחמקתי ממבטו, כי זכרתי מה קרה בפעם האחרונה שבה הסתכלתי בעיניו" (עמוד 405)

מה קרה בפעם הקודמת שבה היא הביטה בעיניו?

זה אירע במעבר הגבול מארה"ב למקסיקו, בנוגאלס. זה מתואר בתחילת הספר.

"נעצתי את מבטי בפניו של הזקן [זה שעמד מאחוריה בתור וביקש להשאיל ממנה את העט]. עיניו זרחו כאילו הוארו בשתי להבות זעירות. הן היו שחורות, מבריקות, כמו של חיה, למעט שתי נקודות זעירות של אור ענברי שהלכו והתרחבו. עם זאת, למרות שניסיתי ככל יכולתי, לא יכולתי להסיט את ראשי. עיניו הפנטו אותי. החדר הפך לערפל לבן, למעט פניו של האיש, כשסביבן טבעת זהב. ואז החלו פניו להתרחב, עד שתווי פניו נעלמו לחלוטין. כל שנותר היה כדור של אור. כבר לא הייתי בחדר, אלא נראה היה שאני נעה במהירות אינסופית דרך מנהרה שחורה."
(עמוד 29)

כאן יש לנו פירוט של אותו מבט. התוצאה היא גם כן תעופה במהירות גבוהה.
.
אני חושב שההתחמקות שלה ממבטו במקרה השני הייתה מאוחרת. הספיק לו רגע חמקמק, לא ממש מודע, של פגישת מבטים כדי להעביר לה את האנרגיה.
----------------------

זו כמובן הצעה פרשנית בלבד.

ואסיים בתזכורת לקוראים ולרוח, שאנו מוכנים ומזומנים לספר אבוד נוסף. המיינד הזר שלנו מעדיף את "סיפורי אנרגיה" של קרול טיגס, אבל מה הוא בכלל יודע ?! 
האמת היא שהוא יודע שקרלוס אמר עליו, בספרה של איימי וואלאס, שהוא ספר נפלא, והמיינד הזר שלי סומך על שיפוטו.

********************* 

שבת שלום.

========================

2.9.23

מעברים קסומים להחייאת המרכז האנרגטי לקבלת החלטות
================================

כתבתי "להחייאת", כי דון חואן טוען שהאדם בימינו איבד את היכולת להחליט, ואת כל החלטותיו הוא מקבל מהחברה.
אני מוסיף: צריך לזכור שהחברה מנוהלת על ידי מיינדים זרים, שכל אחד מאיתנו הוא נשא של אחד כזה. לכן, אני מפרש את אמירתו כאומרת שאת החלטותינו אנו מקבלים מהמיינד הזר [שהוא חלק מ"כוורת" עצומה של מיינדים זרים].

בסרטון הבא יש הדגמות של כל המעברים הקסומים הנוגעים למרכז ההחלטות. כל המעברים הללו מתוארים בספר "מעברים קסומים", אבל קשה מאד להבין אותם על סמך תיאור קצר ותמונות בודדות, ולכן ההדגמות שלפנינו לא יסולאו בפז.

מרכז ההחלטות הוא אחד מארבעת הנושאים החשובים ביותר שהעסיקו את המכשפים מאז ימי קדם, ולכל אחד מהם ישנה סדרת מעברים קסומים יעודית. אלה הם הארבעה:
מרכז ההחלטות, עבודת הסיכום, חלימה, שקט פנימי.

==========================