הפרק היום קצר.
מכיוון שלא מצאתי בו אמירה שאמרה לי משהו, ייתכן שהוא רק משמש מבוא לנושא.
תזכורת: הסוגריים המרובעים הם הערות שלי. הרוח באותיות מודגשות פירושה: the spirit.
===========================
===========================
חלק ג'
האגדה של אנשי הנחש
האגדה על קְצַאלקוֹאַטְל [QUETZALCOATL, הנחש עטור הנוצות] היא עוד דוגמה טובה לאופן שבו המרפאים מעניקים את שיעוריהם טיפה אחר טיפה.
רוב המכשפים נמנעים מלדבר על נושא זה, אולי בגלל שמאוד מסובך להסביר אותו בצורה רציונלית, או אולי בגלל שהדרך היחידה שבה אפשר באמת להעביר את הידע הזה היא באמצעות התנסות ישירה. עם זאת, כאן אנסה להעמיק את נעיצתו של המסמר שקרלוס הציב במקומו, כאשר הוא טען שאנו חיים ביקום טורפני. אני מודע לכך שאני בוודאי מסתכן, כמוהו, בלהיקרא שקרן על ידי מי שלא מבין על מה מדובר. למעשה, גם בקרב תלמידי הנגואליזם עצמם, העניין הזה לא נלקח ברצינות ובדחיפות הראויים.
בשל אופי הקשר שלי עם המרפאים, שמעתי אותם לעתים קרובות מדברים על קצאלקואטל. למרות הדתיות הגלויה לעין של הקבוצה [ היותם מאמינים נוצריים, לכאורה], בלילות היינו נפגשים בפרטיות ליד תנור העצים במטבח של דוניה סילביה לשמוע את הסיפורים. באותה עת פינטזתי שאנחנו כמו אחווה סודית של כופרים, שחולקים כבוד לאל פגאני.
במפגשים האלה הם סיפרו כל מיני סיפורים. חלקם היו סיפורים מוגזמים, למען האמת אבסורדיים; אגדות על הסוס חסר הראש, ענקים עשויים אבן, עצים שהולכים, כל מיני מפלצות, ואפילו צלחות מעופפות. עם כל ההנאה שבה הם סיפרו את האגדות האלה, תמיד האמנתי שהסיפורים האלה הם רק אוסף של מתיחות [leg-pulling], שזו רק הדרך שבה הם מבדרים את עצמם על חשבון הטירונים. לקח לי הרבה זמן להבין שהדבר החשוב הוא הלקח, לא אמיתות הסיפור.
בין האגדות הרבות, הם סיפרו על יצורים מיתולוגיים שחיו במרכז [כדור] הארץ, ועל מכשפים מהעת העתיקה שאימצו את צורתם של נחשים. בהתחלה, בכל פעם שהם הזכירו משהו אודות אנשי הנחש, זה תמיד היה כהתייחסות צדדית בהקשר של נושא אחר בשיחה.
למרות שהייתי סקפטי לגבי הסיפורים הפנטסטיים [דימיוניים] האלה, הסיפור האחד הזה משך את תשומת לבי; דמיינתי את המכשפים הקדומיםהופכים פיזית לנחש עם נוצות.
היה זה חלק מהמסורת לעלות לרגל פעם בשנה כדי להשתתף בפסטיבלים דתיים שחפפו בנוחות את הטקסים המסורתיים, בהם הם חלקו כבוד לאלוהויות של האבות הקדומים. [בספרו השני מספר ארמנדו בהרחבה על התרגיל המחוכם שלהמכשפים הקדומים שבו הם יצרו קישור בין קדושים נוצריים לאלוהויות, וכך העם יכול היה להמשיך לסגוד לאלים הקדומים במסווה של פולחנים נוצריים.] אהבתי להשתתף בחגיגות האלה; עם זאת, בגלל ההשכלה האקדמית שלי ובתוספת האמונות שהוטבעו בי מאז ילדותי, בתוכי, לא לקחתי אותן ברצינות רבה באותה תקופה. למעשה, ראיתי בסיפורים ובאגדות הילידיים רק תוצרים תרבותיים או אמונותטפלות. אז גם כשהקשבתי לסיפורים, הם לא השפיעו עלי כלל.
לקח לי הרבה זמן להתגבר על הספקנות שלי; רק אחר כך [אחרי ההתגברות על הספקנות] יכולתי להבין כמה טעיתי. כשעבדתי עם המרפאים בחיי היומיום, יצאתי לאסוף את ההסברים על מסתרי הדת הישנה כאילו היו פירורי לחם. עם כל סיפור ששמעתי, ועם כל טקס בו השתתפתי, פיסה חדשה נוספה לפאזל.
לקח לי שנים לצרףאת כל השברים האלה לכדי תמונה קוהרנטית. זה היה כאילו מסך הורם בהדרגה מול עיניי. במקרה שלי, זה היה תהליך איטי, בעיקר בגלל הדעות הקדומות שלי, אבל גם בגלל חוסר היכולת שלי להטמיע את הלקחים. בהתחלה היתה לי הרבה עבודה בהמרת המושגים של המרפאים למושגים שהכרתי, אבל אחר כך, לאט לאט, יכולתי להעיד כיצד האגדה זוכה לחיים משלה.
ואז הגיעה תקופה שבה, אפילו לאחר שקיבלתי לגמרי את המסורת, נדרשתי להמתין זמן רב עד שאתקבל כחבר ב"תנועת הנחש", שכמה אנשים אהבו לכנותה "האחווה".
בהזדמנויות רבות שאלתי את דון מלכור על ראשית המסורת שלנו. הוא תמיד התחמק מהשאלות שלי; אולם, בשלב זה כנראה כבר נמאס לו מההתעקשות שלי, משום שכשאמרתי לו שאני מרגיש מוכן לקבל את המסורת, הוא אמר לי ביובש שעלי להיות סבלני, שרק הרוח יכולה לומר אם אני מוכן או לא, ושהיא תחליט מתי אני מוכן לקבל את המילה [word].
רק אחרי שאירע לי האות עם ציפור הקצאל [האירוע מתואר בספרו השני], יום אחד הוא קרא לי ואמר שאני צריך להתכונן, כי למחרת נצא להליכה מוקדם מאוד....
בצומת זו, אני רוצה לומר במאמר מוסגר, על מנת להבהיר, שהם הפקידו אצלי את סודותיהם בטקסים שדרשו את הסודיות הרבה ביותר, ובשום אופן אני לא מפר את השבועה שלי, משום שרק בהוראת האבואלוס (הסבים והסבתות) עצמם אני מפרסם את המילים הללו ברבים. ישנה הסכמה בקרב הזקנים-ביותר שאנחנו מגיעים לסוף הזמנים האלה, ושעידן חדש עומד להתחיל; הם אומרים שעכשיו זה הרגע לשמר את הידע בכל מחיר. אפילו אלה שקודם לכן היו מבקרים נחרצים של הפיכת הידע לגלוי לציבור מקבלים כעת שקרלוס קסטנדה עשה עבודה מצוינת בהעלאתו את סודות המכשפים על הכתב. עם זאת, ומסיבה טובה, הם מציינים: "אבל יש עוד כל כך הרבה!" [סודות, כנראה].
**********************
שבת שלום.
=========================
5.8.23
רשת קורי העכביש של העולם...... 14
============================
============================
פרק קצר. בתקווה שתמצאו בו יותר ממה שאני מצאתי. 
אחרי סיפור ילדותו הקשה של ארמנדו, אותו הוא הביא בקצרה באחד הפרקים הקודמים, אני יותר סלחני כלפיו.
אחרי סיפור ילדותו הקשה של ארמנדו, אותו הוא הביא בקצרה באחד הפרקים הקודמים, אני יותר סלחני כלפיו.
תמריץ: בהמשך הספר יש פרקים ששמותיהם מבטיחים רבות.
============================
סיפורים אודות C'Acatl
בין שלל הסיפורים שסופרו, אחד הבולטים הוא סיפורה של עלמה אמיצה שחיה באזור זה; שמה היה צ'ימאלמה [Chimalma], שפירושו "אישה לוחמת". כמו כן, באותם הרים שנשחקו עם הזמן, ואשר בעיני המבקר במקום נראים כפסלים על טבעיים, חי צעיר נעים בשם Mixcoatl, שם שפירושו בשפה חיננית זו הוא "שביל החלב".
רבים הם הסיפורים שמיוחסים להם, ולא כאן המקום לספר את כולם. בסופו של סיפור אחד ארוך הם התאהבו, ומהם נולד ילד, והם קראו לו C'Acatl, שם שנלקח מלוח השנה הישן, המציין עבורנו את תאריך לידתו, "קנה אחד ," (acatl, או קנה [קנה סוף], הוא סימן ליום [מסויים, כנראה] בלוח השנה האצטקי) שפירושו: זה הנושא את השרביט, או את מטה המפקד; בשפה המודרנית, זה יהיה השליט או המנהיג העליון. אבל כאן, בין גבעות Tepozteco שבה נולד, הוא היה מוכר לחבריו בתור Topiltzin, שפירושו "ילד קטן", לא במובן של תינוק, אלא במובן של טוהר; לפיכך המשמעות האמיתית של המילה תהיה "טהור כמו ילד".
כך גם רבות מההרפתקאות המיוחסות לו. בשל חוכמתו הרבה, הוא הפך למלך ולכוהן הגדול של טולה, עיר שהייתה, ועודנה, המרכז הטקסי העיקרי של כל הטולטקים. מעניין לציין כיצד האנשים בעבר בחרו את מנהיגיהם; מבחינתם, לא היו הצבעות [בקלפי] או "דמוקרטיה", שבה דמגוגים בעלי כוונות רעות מתמרנים את דרכם לשלטון; אצלם, התפקיד הושג על סמך כשרון שאין עוררין לגביו.
סיפורים אחרים סופרו על הרפתקאותיו ותורותיו. בכל עלייה לרגל שעשינו למדנו עוד משהו על תולדות חייו, לדוגמה, החגיגות לכבודו המתרחשות מדי שנה בפירמידה של טולה, או הטקסים המתקיימים באתר הארכיאולוגי של Cinteopan, המציין את המקום שבו C'Acatl מצא הארה.
על פי הסיפורים, שלטונו התאפיין בהרבה עליות ומורדות. יש אגדה שיום אחד, המלך הטולטקי הלך עם אנשי חצרו ואוצרותיו לארצות הדרום, שם הוא נודע על ידי בני המאיה כקוקולקן [Kukulcan], שם שפירושו בשפה ההיא [שפת המאיה, כנראה] אותה משמעות שיש לשם קצאלקואטל עבורנו: הנחש עטור הנוצות. בסופו של דבר, האגדה אומרת ש-C'Acatl ואנשי חצרו נעו לכיוון הים, והם הפכו לנחש אור. מספרים שהם עזבו כשהם מרחפים [floating, צפים] בשמים, לכיוון כוכב המזרח עד שהם נעלמו. בהזדמנות מסוימת, בהתייחסו לחוסר הקוהרנטיות של התרגומים שנעשו משפתם, העיר דון מלכור:
"Los gueros," הוא אמר, כשהוא מתייחס בכך לאנשים הלבנים, "לעולם לא יבינו את המחשבה הילידית, שרובה, על פי אמונתם, היא טעות [לא אמיתית]. קח לדוגמה את המקרה של שם המלך האצטקי האחרון, 'Cuauhtemoc', שבו הקידומת cuauh פירושה נשר, בעוד ש-temoc פירושו להנמיך, ליפול או לרדת, כך שכאשר השםמתורגם מילולית, מקבלים: הנשר שנפל. בגלל זה, רבים מנסים לראות בשם סימן שזמנה של האימפריה האצטקית הגיע לסופה, מה שלמעשה אכן קרה, אבל עבור הילידים שיודעים על מה מדובר, השם Cuauhtemoc פירושו באמת: הנשר שיורד [עט] על טרפו. אותה טעות מתרחשת עם השם של Quetzalcoatl, שמקובל לתרגם אותו כ"נחש בעל נוצות", אבל במנטליות של האינדיאנים, פירוש השם הוא "נחש מעופף".
"כפי שאתה רואה, כך מתעוותות המשמעויות של מילים, עד שהן מאבדות לחלוטין את המהות של מה שהן באמת אומרות. כמו אלה, יש עוד אינסוף דוגמאות לפרשנויות מטעות... תרגומים שגויים הם הסיבה העיקרית לחוסר ההבנה של המחשבה הילידית. הם [האנשים הלבנים, כנראה] מכירים רק רסיסים, אבל הראייה הכוללת של הרוח הילידית היא בימינו עדיין תעלומה לאדם הלבן."
כדוקטור לאנתרופולוגיה, קרלוס העיד שרק על ידי השגת חברות בתרבות מסוימת אפשר להבין אותה. הוא אמר שהדרך היחידה להשיג זאת היא להיות שקוע ללא הסתייגויות או דעות קדומות בתרבות הזו.
"כדי להיות מסוגל להבין תמונת עולם [vision] אחרת, נדרש שתחלוק [share] את אותם תיאורים כמו חברי הקהילה ההיא, כי אחרת לעולם לא תוכל להבין אותם; אולי תוכל להבין כמה מילים, אבל לא את המשמעות האמיתית. זוהי הסיבה לכך שהמומחים בנושאים כאלה מתקשים להגיע להסכמות על דבר כלשהו".
לאותם אנתרופולוגים עוינים [אנטגוניסטים] שאומרים שאי אפשר להסתיר ידע בגודל הנגואליזם, שאותו קרלוס מתאר [בספריו], למשך תקופה כה ארוכה, הכרחי להזכיר להם שסודות שמורים בבטחה במשך דורות אינם בלעדיים למכשפים הילידים; ישנן עמותות בעלות מעמד חוקי ששומרות באותה מידה על רמה גבוהה של סודיות לגבי פעילותן, כמו גם את זהות החברים בהן.
***
באותו יום יצאנו עם עלות השחר; הוא לקח אותי למקום עוצמה שהיה להם בהרים. בשבילי זה היה כבוד להיות מוזמן לשם; עם זאת, הכנסתי את עצמי למצב של ערנות גבוהה, כי ידעתי שבכל פעם שהם הולכים לשם, הדברים נעשו רציניים.
הגענו קצת לפני עלות השחר. מקום העוצמה היה ממוקם על פסגה של גבעה; היו שם כמה אבנים גדולות שהונחו באופן אסטרטגי. שכשנכנסתי לתוך הטבעת [של האבנים הללו, כנראה], חשתי יראת כבוד הזהה לזו שאניחש בכניסה למקדש קדוש. כמנהגנו, הדלקנו אש והתיישבנו על הארץ כשגבנו אל הסלע, ממתינים לזריחת השמש, שהתרחשה באותה תקופה של השנה בין ההרים במזרח, שהגבוה שבהם היה הדרומי שבהם.
ציינתי בפניו שזהו מזל שמצאו שם את הסלעים האלה, כי הם היחידים שבאזור. הוא חייך כשאמר לי:
"מזל, התחת שלי! אני והחברים כמעט שברנו את הגב כשהבאנו אותם לכאן!"
היה לי קשה להאמין לו. התחלתי לדמיין איך הם יכלו להעביר את הסלעים הגדולים האלה, ואם הם הביאו אותם מהמקום שבו האמנתי שהם הביאו, אז עובדה זו יכולה להיחשב למיומנות מרשימה. עמדתי להגיב על כך כשהוא ציין לי בתנועת סנטרו שקרני השמש הראשונות כבר הגיעו אלינו. המראה היה יפה; קמנו אוטומטית וביצענו את תנועות השמש המתהווה [nascent, המתפתחת, נולדת]. זו הדרך שבה הם נהגו לקבל בברכה יום חדש ולמלא את עצמם באנרגית שמש.
כשהתיישבנו שוב, הוא התחיל לדבר, ובלי ששאלתי דבר, הוא סיפר לי על קצאלקואטל ואנשי הנחש. "כדי להבין את העניין הזה, צריך להתחיל מההתחלה", הוא אמר בהקפדה.
"רבים מאמינים שפולחן נחש הנוצות החל עם בואו של הכהן העליון של טולה C'Acatl, בסביבות שנת 960 של תקופתנו; עם זאת, ישנם קודקסים [ספרים קדומים] שמכירים באגדות קדומות הרבה יותר, בהן מסופרעל הנחש המעופף.
"האמת היא שהאחווה של אנשי הנחש קיימת כבר אלפי שנים. לפי המסורת שלנו, מקור פולחן נחש הנוצות התרחש כאשר קבוצה נועזת של מכשפים ערכה ניסויים בתנועת נקודת המאסף...."
במהלך הלמידה שלי, יכולתי להעיד שהם חלקו הרבה מהמושגים שקרלוס מתאר בספריו, גם אם הם היו במונחים שונים. כך היה המקרה של נקודת המאסף שבמסגרתם היא מוכרת בשפת האבות בשם tlahuimalacatl, או מערבולת זוהרת.
***
===========================
למעדיפי האנגלית, 111 העמודים הראשונים.
=========================================
5/8/23
כפיצוי על הפרק ה"לא משהו" של היום, הנה ביטוי משעשע-משהו של רעיון שהוא יסודי גם בתפיסה הטולטקית: ההיצמדויות הרגשיות הן אבות הטומאה.
========================
6.8.23
רשת קורי העכביש של העולם...... 15
============================
============================
היום הפרק ארוך, אך מפוצץ במידע. נושאו הוא מה שמכנה דון חואן ב"צדו הפעיל של האינסוף" "נושא הנושאים": "צללי הבוץ".
אי אפשר להישאר אדיש לפרק הזה. אביא כמה מהערותיי בתגובות מאוחר יותר.
אי אפשר להישאר אדיש לפרק הזה. אביא כמה מהערותיי בתגובות מאוחר יותר.
עם סיומו של פרק זה סיימנו, בלי להרגיש, חצי ספר.
אם משהו בתרגום שלי אינו מסתדר לכם, ייתכן שהפעלתי חוש שישי
קריאה נעימה ומחכימה.
=========================
=========================
ישויות הצל
בין הרשימות שלי, זמן לא רב אחרי שהגעתי אליהם, ישנו דיון אחד שבו הזהיר אותי דון מלכור בפעם הראשונה מהצללים: "אתה צריך להיזהר מהצללים כי הם באים וגונבים לך את האנרגיה". באותה העת לא הקדשתי לו תשומת לב רבה; עם זאת, עם משפטים מסתוריים כאלה, הוא החזיק אותי ערני כל הזמן. הוא הסביר: "כמובן שלכנות אותם "צללים" היא רק דרך אחת להתייחס למשהו שחורג מתיאור; מסיבה זו, קשה מאוד לדבר או לחשוב עליהם, או אפילו לקבל את קיומם".
הוא צדק כשהוא אמר זאת כי לפחות עבורי, אחד ההיבטים הקשים ביותר בקבלת האמונות שלהם היה קשור בעיקר לאותן ישויות אפלות. זה נראה לי כמו סיפור עלילה שהוצא מהדוגמה [dogma] האפלה ביותר של ימי הביניים, בדומה לאיומים על השטן והאש הנצחית כפי שהכנסייה הטיפה; בזמנו חשבתי שזו לא יותר מאשר שיטת כפייה להשאיר את החניכים in line. עם זאת, כפי שהצלחתי לאמת מאוחר יותר, זוהי עובדה מוצקה עבור אותם מעטים שתופסים [אותן], זו קטגוריה בפני עצמה.
"האדם המודרני לא יודע מה לעשות עם הנושא הזה והופך הכל לשאלה דתית. אם תשאל, הם יגידו לך שהם מאמינים שהחיים, איכשהו, ממשיכים לאחר המוות, אבל, אם תשאל אותם אם הם מאמינים ברוחות, יתעורר בהם הפחד והם יכחישו את קיומן".
באותה תקופה, מתוך שאימצתי את חכמת הדרך, גם כשלא האמנתי במשהו, התנהגתי כאילו קיבלתי אותו [הכרתי באמיתותו]. במינוח של תורת של הלוחם זה נקרא להאמין מבלי להאמין, כלומר להתנהג כאילו אתה מאמין, תוך המתנה בסבלנות עד שבבוא העת האמת תתגלה [כלומר, האמונה תהפוך לתפיסה].
כיום, למרות כל מיני אישורים מהמדע, הטעות של האדם המודרני ממשיכה להיות אי ההתחשבות במציאות של עולם האנרגיה. הם מעדיפים לחשוב שהכל שאלה נפשית או פילוסופית. אולם, אם נחשוב בצורה אובייקטיבית, ההסבר של המכשפים מבהיר בצורה מושלמת את הסיבות לעליות והמורדות של אנשים.
ללא ספק, כולם חשו את התחושות המוזרות הללו שמגיעות ממי-יודע-איפה וממש תופסות בעלות [possess, גם השתלטות של רוח רעה] על האדם. אנשים מנסים להסביר אותן כהתפרצויות רגשיות מוזרות. נשים, בשל האנטומיה והרגישות הרבה יותר שלהן, רגישות להן במיוחד.
הוא המשיך והסביר: "הם כמו צללים אפלים שנמצאים בכל מקום, כוחות לא ידועים בעלי מודעות, המשפיעים על העולם הפיזי, אבל תיזהר, כי הם לא באמת צללים."
"אז למה מכנים אותם צללים?" שאלתי.
"לדבר עליהם כעל צללים אפלים זה לא נכון; הם לא כמו צללים נפוצים רגילים; עם זאת, זו התחושה שהם מעוררים כאשר רואים אותם, לכןהשם נדבק. ברגע שאתה לומד כיצד להבחין ביניהם לבין הצללים הרגילים , תוכל למצוא אותם בכל מקום. הם קיימים בצורות, גדלים וגוונים שונים, והם מתאימים את עצמם לכל מצב".
כשהוא ראה את מבט התדהמה שלי, הוא אמר, "עליך להתכונן בהדרגה למפגש פנים אל פנים, כדי שבבוא הרגע, לא תחרבן מפחד."
ברור שסוג כזה של פרשנות רק שימש להגברת החרדה שלי. הוא כל הזמן דירבן אותי עם סיפורי רוחות, אותם הוא כינה "התגלויות של העולם הבלתי נראה", עד שהמתח [שלי] הגיע לרמה כזו, שרק הזכרת הנושא גרם לי לרצות לברוח משם בצרחות.
***
יום אחד, המרפאים לקחו אותי להלוויה של דון מריאנו, רקדן-קוסם מעיירה אחרת, שהיה חבר ותיק של האבואלוס (הסבים והסבתות). וכך, בזמן האשכבה שנערכה למנוח בסלון של בית המגורים, בחדר סמוך אחר, עזרה מיילדת ליולדת ללדת.
לאחר שנשמע בכי, הם הודיעו שזה עתה נולד בן. בעל הבית אמר לי ששמו של הילד יהיה מריאנו. האמנתי שזה היה לכבוד הרקדן ששכב מת בארונו, אבל מאוחר יותר, דון מלכור הסביר לי שדון מריאנו היה שייך למסורת שמתרגלת מעבר בין גופים [bodies] כדי לשמר את עצמם לנצח. כשהוא הראה לי את הילד שזה עתה נולד, הוא אמר, "זו כבר הפעם התשיעית עבור מריאניטו."
"אבל האם הילד יזכור את עצמו?" שאלתי בתחושה של קשר בבטן.
"במקרה שלו, כן, הוא יזכור את זה, כי הוא מתרגל חזרה לאחור של הצעדים [retracing the steps, כינוי לעבודת הסיכום, השחזור]. עם זאת, יש אחוות אחרות שיש להן שיטות מעשיות דומות, אבל הן לא מספרות מחדש [recounting, מגוללות] את אירועי חייהם [הכוונה כנראה לעבודת הסיכום] כמו שצריך. במקרים אלה, הם מתחילים מאפס. הם לא זוכרים כלום; אולי יש להם הבזקי זיכרונות מדי פעם, אבל כמעט כל חייהם הקודמים אובדים, לכן הם צריכים ללמוד הכל מחדש בכל פעם שהם עושים העברה [לגוף חדש]. כדי להשיג זאת , הם מסתמכים על עזרת אחוות [אחרות] שמתמקדות בעשייה זו בדיוק".
"מסיבה זו, עבודת הסיכום כל כך חשובה; הרעיון הוא ליצור עותק של כל הזיכרונות והחוויות של חיינו. בדרך זו, כשהחלק האורגני [הגופני] יפסיק להתקיים, כפיל האנרגיה עדיין ישמר את זיכרונותיו... הזיכרון האורגני [של הגוף] מועבר מפולסים אלקטרוכימיים לאנרגיה מודעת. השיכחה היא המוות האמיתי".
בזמן שהוא היה בחיים, פגשתי את דון מריאנו. הוא השתייך למועצת הזקנים. פגשתי אותו באחד הטקסים שבהם השתתפתי. משום מה הרגשתי לא בנוח בנוכחותו; זה היה כאילו הוא היה אדם מתקופה אחרת. באחת הפעמים הוא אמר לי:
"חזיתי בכובשים הספרדים, כשהם מכוסים בשריון המבריק שלהם, כשהם רכובים על סוסיהם במהלך תהלוכה [paraded, מצעד]; אינדיאנים רבים האמינו שהאדם והחיה [סוס ורוכבו, כנראה] הם ישות אחת."
כמובן שלא לקחתי את דבריו ברצינות רבה. האמנתי שהוא בטח מדבר באופן מושאל [figuratively, ציורי]. כשלעצמי, חשבתי שהזקן קצת "נגוע בראש", אבל מאוחר יותר, לאור הגילויים הללו, התחלתי להאמין שאולי הוא באמת ראה את הכובשים בשריון המבריק שלהם.
***
החוויה בביתו של דון מריאנו הותירה בי תחושה אמביוולנטית. לאחריה, קיבלתי את האפשרות שבעולם יש ישויות שיכולות להשתלט על גופם של אנשים אחרים. שאלתי את דון מלכור על כך. הוא אישר שאכן, ישנם כמה סוגים של ישויות שיכולות לעשות זאת, ושהמסורת של הרקדנים היא אחת מהלא מזיקות שבהן ,משום שהיא כוללת תפיסת בעלות [appropriation, ניכוס] של גוף שזה עתה נולד, לוח ריק, ולאחר מכן הם חיים חיים חדשים מבעד לגילם הרב, אבל "לאחרים אין כל כך הרבה מצפון".
"למה אתה אומר את זה דון מלכור?"
"כי יש כאלה שלוקחים גוף כשליישות כבר יש מודעות עצמית, ובמקרים קיצוניים מסוימים, יש כאלה שמחליפים גוף בדיוק כמו שמחליפים בגדים".
"זה מפתיע!" צעקתי, הרגשתי בהלם מההצהרות שלו. "האם זה באמת נכון?" הוספתי, לא מאמין למה ששמעתי.
"ועוד איך!" הוא אמר. "וזה לא הכל. יש כאלה 'משתילים'['transplanters'] שהם באמת רשעים; כשהם מוצאים נפש חולה, בעלת רצון חלש, שניתן לתמרן אותה [suggestible] בקלות, אז הישויות המיוסרות הללו, הניזונות מאלימות ומוות, ממש תופסות בעלות על הקורבן שלהן, ומאלצות אותו לבצע מעשים מפלצתיים של אכזריות קיצונית. ואז הן נוטשות את גופו של האומלל, ועליו לשאת את ההשלכות של מעשיו, ולא משנה כמה הוא מתעקש שהוא אינו יודע איך להסביר מה קרה, אף אחד אינומאמין לו. וכך, בתי הכלא מלאים בסיפורים של אסירים הנשבעים שאינם זוכרים שום דבר ממה שהם עשו, והם אומרים את האמת. סביר להניח שהם היו תחת השפעתןשל כמה מהישויות האלה כשהם ביצעו את הפשעים שלהם".
"כמה סוגים של משתילים קיימים, דון מלכור?"
הוא הוריד את הכובע, גירד בראשו והשיב: "יש כאלה שהם אנושיים ויש כאלה שאינם אנושיים. שני הסוגים מחולקים לקטגוריות רבות. יש את אלה שהיו אנושיים קודם לכן, אבל עכשיו הם חסרי גוף; הם משתלטים על גופם של אחרים במטרה לחיות זמן רב יותר; אלה הם הסוג שתוכל לכנות 'הממרים את המוות'. מלבד הסוגים השונים של משתילים, יש עוד הרבה ישויות חסרות גוף שמשתלטות על גוף מסיבות רבות ולפרקי זמן שונים, שלא לדבר על הישויות הלא אנושיות שמגיעות גם הן לחגיגה הקולינארית [banquet]".
"מה עם בני אדם שכבר מתו?" שאלתי אותו.
"אלה שכבר עזבו את העולם הזה הופכים למודעות לא אורגנית; הם נשארים במקומות המתאימים להם [respective places] בזמן שהם בתהליך של ספיגה [assimilated, הטמעה, נבלעים].
"ישנם סוגים רבים בצד האחר, החל מרוחות רפאים נפוצות שאפילו לא זוכרות מי הן, ועד למכשפים רבי עוצמה, שאם יתמזל מזלך, עשויים למצוא לנכון להציע [לך] עזרה. המכשפים קוראים להם עוזרים או בעלי ברית. חלקם מכשפים שעזבו מזמן, אך מסיבה כלשהי נשארים מעורבים בעניינים אנושיים, במקרים אלו, יתכן שבנסיבות מיוחדות ובהסכמה מוחלטת של האדם, הם יכולים לקחת גוף, כדי לרפאו או כדי ללמדו.
"ישויות הצל, לעומת זאת, בדרך כלל אינן משתלטות על גופיהם של אנשים; האינטרס היחיד שלהן הוא לקחת את האנרגיה שלהם, אבל בהזדמנויות מסוימות, הן עושות גם את זה."
אמרתי לו שאני ממש לא אוהב את הרעיון של פלישות לגופים. [הערת המתרגם: קרול טיגס, האישה-נגואל אמרה בריאיון שעבורה מהותו של הכישוף הוא חטיפת גופים [body snatching]]
"ההעברה היא לא רק רעיון. זו עובדה!" הוא ענה בנחרצות.
סיפרתי לו מה קסטנדה סיפר לי על "האחר" והוא הגיב: "המקרה של קרליטוס שונה; הוא נשלט [possessed] על ידי האנרגיה של הנגואל. זו הסיבה שבגללה הַזַּיַן [fucker] [הזה] למעשה גוסס! להחזיק את האנרגיה של הנגואל בתוך עצמך זה לא בדיחה; אתה צריך להיות חזק מאוד כדי לתמוך אותה."
"להיות קל כנוצה עובד היטב עבור גוף האנרגיה, אבל כדי שהגוף הפיזי ישרוד את המכה, אתה צריך להיות חזק כמו שור".
"העובדה היא שיש ישויות בלתי נראות ששולטות ב [possess, תפסו בעלוּת על ה] גוף של אנשים. אתה צריך לזכור שלפעמים אנשים הם לא עצמם."
"איך הן תופסות שליטה [בעלוּת] על גוף?" שאלתי אותו כשאני מלא סקרנות.
"ההליך [פרוצדורה] הוא פחות או יותר כמו ההליךשבו הם משתמשים כדי להיזון [ממנו]." הוא סיפר לי על האסטרטגיות שבהן משתמשים הטורפים כדי להשתלט על גוף: "[ראשית] הם תופסים את אותו מקום כמו הגוף הפיזי, ואז הם מתחילים לרטוט בתדר מסוים, והם מאלצים את הגוף האורגני לרטוט בהתאמה אליהם, עד שההעברה הושלמה".
בהזדמנות אחרת הוא אמר, "אנו קוראים להן ישויות צל, אבל לא מאמינים שלכנות אותם צללים הופך אותם לדימיוניים [פיקטיביים] או אשלייתיים. האמת המוחלטת היא שהן ישויות ממשיות בדיוק כמונו".
"הןקיימותכבר מיליוני שנים; המודעות העוצמתית שלהןמכילה חוויות מעולמותאחרים...
הן מתייחסות אלינו כאל 'בני החלוף' [the ephemeral ones]. הן הצליחו, מזמן, להשתחרר לחופשי מכל גוף פיזי, ועכשיו הן קיימות כאנרגיה מודעת." "מטרותיהן אינן ניתנות להבנה על ידי ישויות מוגבלות כמונו; הן מתעסקות בכל מיני מעשי שובבות שאנחנו לא מסוגלים להבין. לשם השוואה, אנחנו עדיין מין פרימיטיבי וחסר חשיבות, השקוע לגמרי באגו של עצמנו."
במטרה ליצור התאמות בין מינוחים שונים, שאלתי אותו, "האם לצללים האפלים האלה יש קשר לישויות הלא אורגניות שקרלוס מדבר עליהן?" (קסטנדה השתמש במונחים "צללי בוץ" ו"מעופפים").
"אלה הן [אותן] הישויות הלא אורגניות!" הוא ענה בתקיפות כזו עד שנמנעתי מלשאול אותו אם קיומן של הישויות האלה הוא מילולי, או רק מטפורה לשדים הפנימיים שלנו.
"קרליטוס קרא להן ‘המעופפים’," הוא המשיך; הוא בטח קרא להן כך בגלל שהן נראות צפות באוויר.
לאחר שתיקה קצרה, שבמהלכה בוודאי חשפתי את חוסר האמון שלי, שאלתי אותו: "כמה מהיישויות האלה קיימות?"
"יש כל כך הרבה שאי אפשר לספור אותן", הוא ענה. "עם זאת, על הפלנטה שלנו יש קבוצה אחת דומיננטית; מכשפים מכירים אותן מתמיד."
התחננתי בפניו שיספר לי עוד על סוגי הישויות הלא אורגניות מהסוגים האחרים. הוא לא ענה לי ישירות, אבל במהלך השיחות בינינו הצלחתי לארגן רשימה של סוגים אפשריים, כגון: המימיים, החשמליים, המבעבעים, חלקם דומים לפעמונים ואחרים ללהבות, בנוסף לבעלי הצורה של כדורים או צללים שצפים כמו בועות סבון, בנוסף לסוגים רבים אחרים. ע"פי המכשפים, בעולם הזה סוגים אלו מהווים מספר קטן בהרבה בהשוואה לישויות הצל.
"בדיוק כמו מה שקורה עם כל השאר [בעולם], בין הישויות הלא אורגניות יש גם היררכיות, מחלקות ותת מחלקות. הן מחולקות לאינסוף סוגים; חלקן ישויות עוצמתיות בגודל של כוכבי לכת שלמים, בעוד שאחרות אינן גדולות בהרבה מגולה [marble]. בעולם שלנו יש ישויות בגודל של עיר שלמה, ישויות שכשהן צפות [באוויר] נראות כמו עננים אפלים שחוסמים את אור השמש".
"חלקן כמו חיות בית; הן הסתגלו לאורח החיים האנושי. הן מעבירות את כל זמנן בבזיזה, בחיפוש אחר כל בזבוז אנרגיה.
"עם זאת, יש ישויות אחרות שמשחקות תפקיד הרבה יותר פעיל בפיתוי [attracting] ההמונים; כך הן מסוגלות לצרוך כמויות גדולות של אנרגיה בכל פעם. אחרות הן מסוג החוטפות [hijackers], החודרות פנימה במהירות ובהפתעה, וחוטפות את האנרגיה של הקורבנות שלהן.
"כל אחד יכול להרגיש מתי הוא מותקף, כי אז מתחילים להרגיש לא בנוח; מתחילים להרגיש דברים [הרגשות, כנראה], שעד לפני רגע לא היו שם; זה סימן ברור לטורף בפעולה".
"זה נפוץ מאוד שאחרי שאנשים נקצרו [harvested, כמו יבול, נקטפו] הם מרגישים בחילה [feel sick, או חולים], או שלא מתחשק להם לעשות כלום. יש הסבורים שהשינויים הפתאומיים בקצב הביולוגי שלהם נובעים ממערכת טבעית של עליות וירידות, אבל זו רק ההשפעה של ירידה באנרגיה לאחר שהיא נקטפה."
"יש מגוון עצום של ישויות המתמחות בהזנה מסוגים מסוימים של רגשות. זה כאילו הן היו אנינותטעם היודעותבדיוק על איזה כפתורים ללחוץ, [ו]אז האדם משחרר את סוג האנרגיה הספציפי שהכי מהנה אותם. בעבר היו להן אסטרטגיות אחרות, אבל בעתהנוכחיתהן משתמשות בטכנולוגיה שלנו כדי לשלוט בהמונים. הן אלה שמעוררות השראה במפיקי סרטים ליצור סרטים שמפעילים מרכזים מסוימים [בגוף, כנראה], כך שכאשר אנשים מתרגשים בצפייה בהם, מה שבאמת קורה הוא שהסצינות שמעוררות אימה, אהבה, אלימות או כל דבר אחר, גורמות להמון האנושי לרטוט בתדר שהן רוצות".
בהזדמנות אחרת שאלתי אותו אם יש מקומות שבהם הטורפים תוקפים בתדירות רבה יותר.
הוא אמר: "מכיוון שעבורם [עבור הטורפים] מחסומים פיזיים אינם מכשול, הם תוקפים בכל מקום ובכל רגע; אין מקום בטוח. עם זאת, המקומות האהובים עליהם הם היכן שיש המוני אנשים; ההמון מייצר את סוג האנרגיה שהם חושקים בה. האם אתה זוכר שהזהרתי אותך שאסור ללכת לקולנוע או לעשות שום פעילות אחרת שמערבת קבוצות גדולות של אנשים? זה היה בגלל שאלו הם הרגעים שבהם הם חוגגים באכילה [feast]".
נזכרתי שפעם הוא מנע ממני להשתתף באירועים המוניים, במיוחד אם זה היה בידור.
הוא העיר: "ההמונים יוצרים את האווירה המושלמת להעברת אנרגיה." הוא עצר כדי לתת לי זמן להטמיע את מה שהוא אמר לי. כנראה נראיתי מבולבל או שקוע בהרהורים, כי הוא חייך בחביבות מתוך הבנה שלהדילמה שלי:
"ישויות הצל הן אלה שהן האחראיות העיקריות לאופן שבו בני האדם מתנהגים. באופן כללי, ההמונים מוּנַעִים ממשהו ספציפי כמו להט דתי, התשוקה לספורט, מניעים פוליטיים, או כל דבר אחר מהסוג הזה. כשכולם רוטטים ביחד, ההמון [mass, גם מסה פיסיקלית] מייצר דחף [impulse] משלו, ובכך יוצר את התנאים האידיאליים להעברה; ברור שהטורפים מנצלים זאת."
"למעשה, עבור אדם מבוּדד, זה כנראה אף פעם לא מעשה שלו כשהוא, למשל, מתאחד עם קהל אלים שתוקף והורס כל דבר בדרכו. הסיבה שהם [האנשים בהמון] פועלים כך היא כי הם בוודאי תחת השפעה של כמה מהישויות הללו".
"הדבר היחיד שמעניין את הישויות הלא אורגניות היא האנרגיה הרבה [ high, גבוהה] של היצורים האורגניים. ההתקפות הקבועות נועדו לרוקן את האנרגיה של אנשים. הן משיגות את המטרה הזו כאשר, לדוגמה, הן גורמות לאדם לכעוס, או לפלוט כל סוג אחר של רגש. הן מנצלות כל סוג של התפרצות רגשית שיכולה להתרחש. אם תתבונן היטב, תראה שכל הזמן אנשים מגיבים לסביבתם על סמך רגשות. לרוב, [התפרצויות] אלה הן כמו גלים עדינים, אבל יש גם מקרים שבהם הן מופיעות כנחשולים אלימים או נפיצים".
למרות מבטי המבולבל, הוא המשיך ברעיון שלו: "כדי לעזור לך להבין, אספר לך שלמכשפים בעבר היו הסכמים עם ישויות מסוימות שדרשו מהם קורבנות דם; מסיבה זו הם יצרו טקסים שנועדולהפחיד עד מוות את קורבנותיהם".
כך הם סחטו את סוג האנרגיה שהכי מתאימה לאותן ישויות, שבמקרה הזה היה הפחד. זה נכוןגם היום; אותן ישויות מרושעות ממשיכות במאבקן עם האנושות. אולי הן שינו את הטקטיקה שלהן, אבל המטרה עדיין זהה: להזין את עצמן מהאימה של האנשים".
"אני עדיין לא מבין," התלוננתי. "איך הן גרמו לאנשים האלה לשחרר סוג מסוים של אנרגיה?"
"הן משיגות את המטרה הזו על ידי השתלת רעיונות, על ידי גרימה לקורבנות שלהן לרטוט בתדירות מסוימת; לדוגמה, כשמישהו אומר שהוא לקה בהתקף פאניקה, או שהזעם השתלט עליו, זהו, פשוטו כמשמעו, הטורף בפעולה. באמצעות רְעִיָּה כזו של הָעֵדֶר הן מקדמות באופן פעיל את השינויים האלה במצב הרוח, כי הן ניזונות מהם. כך מתרחשת ההעברה".
"על ידי ניצולן את היתרון שחוסר הנראוּת שלהן מעניק להן, הישויות הלא אורגניות רועות את האנושות. מבלי שאף אחד ישים לב לכך, הן שותלות מחשבות באנשים. מסיבה זו, המכשפים קובעים שהמיינד [נפש, שכל, דעת] שלנו אינו באמת שלנו; הוא תוצר לוואי שנוצר על ידי הלוחשים [whisperers]."
"המשימה העצומה של אנשי הנחש היא להילחם בישויות הצל ובשליחיהן, הלוחשים."
"למה אתה קורא להם לוחשים?"
"כי זה מה שהם," הוא אמר בדיסקרטיות. "הם מומחים בללחוש פקודות באוזני אנשים; הם משתילים רעיונות, גורמים להם להיראות כמו המחשבות שלנו. קל להבחין ברמיזות [insinuations] האלה, כי הן שונות מהמחשבות שלנו, במובן שההצעות האלה למעשה אינן באמת התשוקות שלנו. האינטואיציות החייזריות האלה מציעות לעתים קרובות שנתנהג כמו אידיוטים."
"ללא ספק, ברגע זה או אחר, כולנו הבחנו בכך שהיא פלשה לתוכינו, סוג של תחושה או מחשבה שלא נראים לנו כשלנו, כי היא לא! לעתים קרובות הוויברציות האלה מציעות שנתנהג באופן שאפילו עלול לגרום לנו לחוש בחילה בבטן."
"המיינד של הטורף הוא רצחני, וכשהם תוקפים הם רומזים דברים שאם האדם נותן להם לשלוט, הם מוציאים מאיתנו את הגרוע-מכל שיש בכל אחד.
"הם [הטורפים] מנהלים את האנושות לפי הגחמות שלהם, והם מפעילים השפעה רבה על כמעט כל ההיבטים של חייהם של אנשים".
"איך הם משיגים את המטרה הזו?"
"יש לקחת בחשבון שהם מניפולטורים אדירים. הם מכירים אותנו באופן אינטימי; הם איתנו מההתחלה".
"הם כמעט נצחיים. לאורך ההיסטוריה, אנשים הכירו אותם בשמות שונים".
"אנשים רגילים תופסים אותם כרוחות רפאים, מראות של ישויות חסרות גוף פיזי [apparitions], או אולי כישות מיתולוגית כלשהי, אולי כמלאכים או שדים. למדנו איך לחיות איתם באותו אופן שבו אנחנו מתרגלים לחרקים, וירוסים, חיידקים וכל השאר ."
"למעשה, אין לנו הרבה ברירה. אבותינו עשו איתם הסכם, שבו הם [הטורפים] נתנו לנו רציונליות [rationality] בתמורה לאנרגיה שלנו, אבל כמו שקורה תמיד כשעורכים הסכמים עם המין הזה, רימו אותנו. בכך שלא פירטנו [specifying, כנראה לא הוגדרו סייגים ומגבלות] בני האדם נתנו את הסכמתם להיאכל על פי שיקול דעתם [של הטורפים], כך שהלוחשים או 'המיינד הזר' השתלטו לחלוטין על האנושות. הפכנו למקור המזון שלהם".
"תסתכל מקרוב כיצד הם [בני האדם, כנראה] חוגגים את לידתם של תינוקות שזה עתה נולדו באמצעות טקסים, ואני לא מתכוון רק לדתיים, כי עם כל הוראה [instruction, פקודה] חדשה שהוא מקבל, התינוק מתוכנת על ידי הטורף לציית לנורמות שלו, כך שכמעט בלתי אפשרי להימלט מהמכלאה."
"האם הם יכולים לאלץ אותנו להגשים את תשוקותיהם?" שאלתי עם קשר בגרון.
הוא ניענע בראשו ואמר: "לא ישירות, לא, אבל הם מאוד סבלניים ומשכנעים מאוד; הם כמעט תמיד משיגים את מטרתם על ידי לחישת פקודות באוזניהם של האנשים ו[ע"י]התערבות בהחלטותיהם".
"העובדה היא שבמרחב-זמן הזה עצמו מתקיימים לצדנו ישויות השייכות לרמות [קיום] אחרות, שאין להן צורה פיזית, אך הן מודעות באותה מידה [כמונו]. הישויות הללו מבוגרות בהרבה מבני האדם; בהשוואה אליהן, אנחנו כמו תינוקות. מנקודת המבט שלנו, הןנראות [נחשבות] כישויות הקיימות מאז ומעולם; יש להן תודעה כמעט חסרת גבולות."
"למרבה הצער, בגלל המגן [shield] שהדאגות היום-יומיות שלנו יוצרות, אנשים שקועים לחלוטין בענייני האגו שלהם, כך שהם אפילו לא מבחינים במה שקורה סביבם".
"חוסר המזל של בני האדם הוא שכגזע, הם עדיין בילדותם. בהשוואה לישויות אחרות, אנחנו רק הגענו למסיבה הקוסמית, שבה הכלל הוא טריפה. זה בהחלט לא יקום של שלום ואהבה, אלא זה מקום שבו שולט מאבק נצחי להטמיע [assimilate] זה את זה. אולי אנחנו כמו ילד שהולך בביטחון בתוך יער מלא סכנות מבלי להיות מודע להן".
"באותו האופן שבוקרים מנתבים את העדר לפי גחמתם, הישויות האלה משתמשות בכישרון השכנוע העצום שלהן כדי לנתב את בני האדם לכיוון שהן רוצות. כך הן גונבות מאיתנו את היכולת להחליט".
"כאשר כוח רצוננו אינו שולט עודבמהלך ההחלטות שלנו, אנו מצטמצמים להיותנו תלויים בחסדיהם של אותם כוחות אפלים. מסיבה זו, הלוחם נלחם בכל כוחו כדי, בכל מחיר, לשמור על החופש להחליט, לכן הוא משליך הצידה כל מחויבות שעלולה להסיט אותו מהמטרה שלו".
"אלה הם סוגי ההתנהגות שמעניקים למכשפים את המוניטין שלהם כמתבודדים אנטי-חברתיים, אבל, באותו הזמן, התימרון הזה נותן להם את הזמן והבידוד ההכרחי לביצוע משימותיהם. בדרך זו הלוחמים מעלים את רמות האנרגיה שלהם אפילו עוד יותר. כך הם מסוגלים להתעלם מההסכם שעשו אבותינו".
"וזהו הנימוק לכך שהמכשפים אומרים שהם לא מכבדים הסכמים שהם לא השתתפו בקבלתם".
"מה זה אומר?"
"זה אומר שהם מסרבים להיכנע ולמסור את האנרגיה שלהם לטורף, ושהם משוחררים מכפייה חברתית, אם כי, כדי להשיג זאת, עליהם להקריב את המגע שלהם עם בני אדם. כדי להימנע משחיקה, כאשר מכשפים נמצאיםבין בני אדם, הם מיישמים את האסטרטגיה של דרך הלוחמים של לא למשוך תשומת לב לעצמם; בדרך זו הם חוסכים טונות של אנרגיה. זוהי פעולה שהיא ללא רבב". לדבריו, "החוקים החברתיים הם המבנים שנוצרו על ידי כוחות האופל כדי להחזיק את המין שלנו בכלא שלהם".
"על איזה סוג של כלא אתה מדבר?" שאלתי.
"אני מתכוון למבנה החברתי שגוזל מהאנשים את האנרגיה שלהם, ולבסוף אפילו מוביל את היחיד למוות פיזי - אבל רק לאחר שסחטו ממנו כל טיפה. כשכבר אין [בו] כלום, הם משליכים אותו כחומר משומש וזורקים אותו לאיזה בית זקנים כדי ששם, בבידוד, הוא יחכה לסופו".
"לכן, היתרון של המכשפים טמון בכך שהם לא מרגישים מחוייבים לקיים הסכמים שהם לא עשו".
"האם תוכל להרחיב עוד על ההסכמים האלה?" שאלתי בדאגה.
"זה קרה בזמנים רחוקים מאוד, בהתחלות המוקדמות ביותר שלנו, כשכוחות אפלים הגיעו ממעמקי הקוסמוס ומצאו את אבותינו, פרימיטיביים אך בעלי פוטנציאל גדול להתפתחות, ולכן, כמו מאלפים של חיות, הם התכוונו לאמן אותם לתועלתם שלהם.
"לקראת [השגת] מטרה זו, הם נתנו לאדם את דעתם [את המיינד שלהם, שכלם, נפשם] והם לימדו אותו שכל ישר [reason, תבונה, היגיון, שכלתנות], אבל המלכודת בהסכם הזה הייתה בדרישה שעלינו להתאים את עצמנו לדרישות שלהם [adapt to their specifications]; כך הפכה המציאות שלנו לכלא, שממנו מעטים מאוד מסוגלים לברוח.
"המין האנושי הפך למקור מזון למאלפים שלנו באותו האופן שהחיות שלנו הן מזון עבורנו. כולנו כבולים למבנה החברתי; אנחנו חוליות במערכת.
"אנו עוברים אינדוקטרינציה [שטיפת מוח, החדרת רעיונות] מרגע לידתנו, עד שתחושת השתייכותנו לעולם קשיח של 'עובדות' הופכת להיות לוודאות כה חסרת גמישות, שכל אפשרות אחרת היא כמעט בלתי אפשרית".
***
======================= סוף ========================
שתי הערות לפרק הזה, בינתיים.
נאמר שדון מריאנו העביר את תודעתו, ככל הנראה בעזרת מכשפים, לגופו של תינוק שנולד באותו בית שבו הוא נפח את נשמתו ובאותו הרגע. הדבר מוצג שם כהשתלטות מתחשבת, מצפונית, כי לרך הנולד אין עדיין מודעות עצמית. הוא עדיין "לוח ריק".
יש לי השגות בעניין זה. אני חושב שיישות ממוקמת בגוף ברגע העיבור, באקט המיני. תמיכה חזקה לכך יש בעובדה שעבודת הסיכום של טאישה, ושל כל אחד, אמורה להגיע עד לרגע שבו הוריה "עשו אותה". נלידה מספרת לה על נסיבות העיבור, וכיצד הן עיצבו את אופייה. תמיכה נוספת יש בשיר שכתבה הסיירת הכחולה, ונמצא ב"קוראי האינסוף", על נסיבות האקט המיני שבו היא הגיעה לעולם ועל האופן שבו הן עיצבו את אופייה.
.
הערה נוספת: נקודות הדימיון לאמירות של דון חואן מעוררות קצת חשד אצלי ל"גניבה ספרותית". בהקשר זה, בולטת בעיניי במיוחד העובדה שדון מריאנו, שמתגלגל עם מודעותו כבר גלגולים רבים, היה עד להופעת הכובשים הספרדים באמריקה, וכל שיש לו לספר, כמעט, הוא על קסדותיהם של הספרדים, בדומה לממרה את המוות "שלנו". 🙂
====================
מוסיקה
==============================
7.8.23
רשת קורי העכביש של העולם...... 16
============================
============================
הפרק היום ארוך יחסית, אם כי קצר מאתמול. הפרקים הקרובים יהיו קצרים משמעותית, ואז נוכל לפוש קמעה
הערה לשונית: לאורך הטקסט מכונות ישויות הצל לעתים ישויות, לעתים יצורים, לעתים טורפים. הבעיה היחידה היא שזה גורם לשינוי המין הדקדוקי העברי שלהן. [הן לא מחליפות מין בכזאת קלות, כפי שבבתי הספר של הקבאל מלמדים היום ].
אני חושב שמההקשר קל להבין שמדובר בהם, למרות שינויי המין.
].אני חושב שמההקשר קל להבין שמדובר בהם, למרות שינויי המין.
בעוד זמן קצר אביא בתגובות לינק לטקסט באנגלית.
=======================
=======================
לחזות בטורף
כשחשבתי בתשומת לב רבה יותר על דבריו, עלו [בי] כל כך הרבה ספקות שבהזדמנות הראשונה הפצצתי אותו בשאלות:
"אבל דון מלכור, מה המשמעות של כל זה? מה באמת קורה כאן?"
הוא הזמין אותי להתלוות אליו למקום של עוצמה. הוא ביקש שאחכה שהוא יסיים את מה שהוא עשה ואז נצא להליכה. בפעם זו הלכנו למערה שנמצאת בקיר של צוק סלע בזלתי, לא רחוק מהמקום בו ערכנו את טקס החניכה שלי. התיישבנו על הרצפה הסלעית. שמתי לב שקירות המערה היו אדמדמים, אבל לא נראה שהם נצבעו; למרות זאת, זה לא יכול היה להיות אחרת, כי כל הסלעים שם היו בצבע אחר.
קולו קטע את הרהוריי. "כפי שכבר אמרתי לך, לכוכב שלנו פולשות ישויות העשויות מאנרגיה, שמגיעות מכל קצווי הקוסמוס; לא רק שלנו, אלא מכמה שכבות של עולמות. המסה האפלה הזו שהראיתי לך לפני כמה ימים כשהיא מרחפת בשמי מקסיקו סיטי היתה אחת מהן. באותה הזדמנות לא הייתה לך מספיק אנרגיה להתמקד, אבל עכשיו אתה מוכן".
בנימה רצינית הוא סיכם, "הצל הזה שראית מגיע מעולם מקביל לשלנו, אבל יש אנרגיות זרות אחרות שמגיעות מעולמות אחרים, אותן כינית 'השכבות האחרות של הבצל'". אלה מרחבים אמיתיים, בדיוק כמו זה שבו אנו חיים, אז אתה יכול לדמיין את גודל העניין הזה".
נזכרתי שפעם התייחסתי לתיאור שבו השתמש קרלוס כשהוא דיבר על מימדים אחרים, או כפי שהוא גם נהג לכנות אותן: "הצד הפעיל של האינסוף", בעוד שהמרפאים פשוט כינו זאת 'הצד האחר'.
כבר חקרתי הרבה בנושא הזה, אבל עדיין היו לי ספקות, אז שאלתי אותו: "מה אתה יכול לספר לי על הישויות הללו המגיעות מעולמות אחרים?"
"הדרך הטובה ביותר ללמוד עליהן היא לחזות בהן [להיות עדים להן] ממקור ראשון. הוא אמר בקול צלול שהוא הולך להראות לי את אחת מרוחות הרפאים [specters] האלה. הוא הזמין אותי לצאת מהמערה; פתאום התמלאתי פאניקה וגופי נעשה מבוהל; התרוממתי לעמידה בקפיצה כזו שדפקתי את ראשי בסלע, והוא התחיל לצחוק. לא הייתה בכוונתי, בשום אופן, להיפגש עם רוחות רפאים [phantasms] מכל סוג שהוא; כל מה שרציתי היה להבין אותן בצורה אינטלקטואלית. כשהוא ממש גרר אותי מהמערה, ניסיתי נואשות לשכנע אותו שזה לא הכרחי. רציתי להגיד לו שאני חש בחילה בבטן, אבל לפני שהספקתי לומר משהו, הוא הצביע על נקודה בשמיים.
בהתחלה ראיתי רק ענן, אבל אחר כך, כאילו עיניי נעשו ממוקדות והתמונה התבהרה. היה שם כתם שנראה כמו ענן אפל, רחוק באופק, אבל עד מהרה הבחנתי בכך שהוא הרבה יותר קרוב ממה שהוא נראה. נוכחתי לדעת שתחושת העומק שלי שגויה, ושהמסה, שהייתה חסרת צורה מוגדרת [אמורפית], נעה בצורה מוזרה, כאילו בהילוך איטי.
כשחזרנו למערה, באמת חשתי בחילה בבטן. הוא יעץ לי לשלב [intertwine] את אצבעות ידיי וללחוץ אותן על הטבור שלי; הוא לימד אותי צורת נשימה שהיה עליי לעשות בזמן ביצוע התרגיל. פעלתי לפי ההוראות שלו, ובתוך רגע התחלתי להרגיש טוב יותר. כשהרגשתי שהתאוששתי, הוא המשיך בהסבר שלו:
"מה שראית שם בחוץ היה אחד ממה שאנחנו מכנים 'צללים', אבל יש הרבה סוגים אחרים. אנשים לא תופסים את זה, אבל בני אדם נחטפו על ידי ישויות זרות ]לעולם, כנראה] שהפכו אותם לטרף שלהן, והן מתייחסות לאנשים כאילו היו הבַּקָּר שלהן."
"העובדה שיש כל כך הרבה מהן מייצרת חיכוך רב בין כוחות מנוגדים, שגם [הם] רוצים את חלקם בשלל [של הביזה]. הם נמצאים במחלוקות תמידיות על הזכות לסחוט [extract] את האנרגיה היקרה של בני האדם. באופן טבעי, ברמה הפיזית זה בא לידי ביטוי בסכסוכים מלחמתיים על רקע פוליטי, דתי או כל הבדלים כאלה".
נגענו בנושא בהזדמנויות רבות; למעשה, העניין הזה קיבל תפנית בלתי צפויה לחלוטין עבורי. רק לאחר הערכה נכונה של מה שלמדתי יכולתי להבין שהסיבה למאבקו של הלוחם להיות ללא-רבב היא בדיוק כדי להימנע מלהיאכל על ידי הטורף. למעשה, גיליתי שהדרך היעילה היחידה לצבור אנרגיה היא למנוע את קצירתה [harvested, כמו יבול] שוב ושוב. בעניין הזה, יש לנו, בני האדם, אחריות רבה מכיוון שאנשים נכנעים לחלוטין למידותיהם הרעות, וכך הם הופכים לטרף קל לטורף.
באחד משיעוריו אמר דון מלכור, "בדיוק כמו אריה שאיתרע מזלו להיוולד בשבי, בעת הזו זה המצב שלנו. זה כמו חית פרא רבת עוצמה שבכך שהכניעו אותה ואילפו אותה שכחה את האפשרויות שלה.
"אותו הדבר קורה לאדם, שבמשך למעלה מעשרים שנה מוכשר להיות מקצוען [בעל מקצוע?], כך שהוא, ממש כמו האריה, יוכל אחר כך לבצע מעשים חוזרים ונשנים לטובתם של אחרים. במקרה של החתול [האריה הנ"ל, כנראה], מצופה ממנו שיבצע תרגילי קרקס של איזון וצייתנות למאמנים שלו. אבל במקרה של האדם, המראה [פנורמה] עצוב עוד יותר, מכיוון שהבחור יבזבז שמונה שעות או יותר כל יום מאחורי שולחן כתיבה, במשך שלושים השנים הבאות, כשהוא בוהה ליד מסך וממלא טפסים.
"עבור החתול, הפרס על הציות שלו הוא ארוחה יומית. לאדם מספקים בית לגור בו, רכב לנסוע בו, וכפרס על התנהגות טובה, הם נותנים לו חופשה של שבוע בכל שנה, שבמהלכה, אם ירצה, הוא יוכל להיות הוא עצמו, אבל בדיוק כמו האריה, גם הוא איבד את זהותו. גם כשהם משאירים אותו חופשי, אין עוד סכנה שהוא יברח, בגלל שהאימונים שהוא עבר, אותם הם מכנים חינוך, הושלמו.
"בדרך זו גונבים מהאדם את מוצאו הקסום [magical, הכישופי, הפלאי]. הורסים לו את כל חלומות החירות, וכשהם סוף סוף נותנים לו את פרישתו [מעבודה], כבר לא נשאר בו שום קסם. הוא יצור עלוב שחייו נגנבו ממנו. אולי רק אז הוא מבין שהוא חי לשווא, רדף אחרי מטרות פיקטיביות, בלי שום תכלית, וכל מה שנותר לו זה להמתין למותו".
"הבעיה בלהיות נאכל [אנרגטית] שוב ושוב היא שזה לא משאיר לאדם את האנרגיה המינימלית הדרושה לתפיסה מיוחדת, והרבה פחות [מהדרוש] בשביל מסעות בחלימה. למעשה, בעת הזו כמעט כולם איבדו את הקשר עם עולם החלומות, ולכןאנשים נמצאים תמיד במצב פגיע במידה מסוכנת, מה שמשמשכמובן את הטורף לטובתו, להשתלטותעל האנרגיה."
שאלתי אותו איך הם עושים את מה שהם עושים.
כדי לענות על כך, הוא לקח אותי לתחנת אוטובוס שבה הרבה אנשים התרוצצו, והתמקמנו אסטרטגית בפינה שממנה היתה לנו תצפית מצוינת על המקום. הבטנו לזמן מה באנשים הבאים והולכים. לפתע, הוא הניח את ידו הימנית על כתפי; הרגשתי מכת חשמל, תחושה שהיתה דומה מאוד להשפעה של הפיוטה [הקרוי "מסקליטו" בספרי קסטנדה]. לרגע לא ידעתי היכן אני; ואז הבנתי שהתחנה השתנתה. היא היתה מלאה בכתמים חסרי צורה מוגדרת [אמורפיים] שריחפו בין האנשים ומעליהם. זה היה מראה לא נעים, במיוחד כשראיתי איך הם תוקפים ללא הבחנה את העוברים והשבים. ואז הצביע דון מלכור באמצעות עיניו על כתם שחור-אדמדם; הוא אמר לי להסתכל עליו, אבל לא לנעוץ בו את המבט.
עשיתי כך; התבוננתי בו במשך זמן מה; שמתי לב שהוא מרחף מעל ההמון, וכשהוא התקרב למישהו, האדם הרגיש לא בנוח ועבר למקום אחר. שמתי לב שכשהואהתקרב לזוג, הם התחילו להתווכח; ואז הואנכנס בין שני גברים שלא היו מאוד רחוקים מאיתנו, שנכנסו לעימות כזה שאפילו נדרשה התערבות המשטרה כדי להפריד ביניהם. ראיתי איך הצל סָפַג סוג של קרינה, כמו אדים אדמדמים, שנפלטו מהגברים הזועמים. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי איך הטורף ניזון.
על הנושא הזה, בהזדמנות אחרת, הוא אמר, "כפי שכבר אמרתי לך, רוב הטורפים מגיעים מהיקום השכן שלנו: עם זאת, יש אנרגיות זרות רבות בעולם הזה שמגיעות ממעמקי היקום הזה ומיקומים אחרים. הרואים אימתו שיש עוד שבע רמות, מלבד זו, שבהן קיימות ישויות מודעות."
"למה הן באות לכאן, דון מלכור?"
הוא פקח את עיניו לרווחה לפני שענה לי. "מאז ומתמיד, האנושות שימשה ככַּר מרעה לאותן ישויות. אלהישויות בעלות אנרגיה מודעת, אבל חסרה להן צורה פיזית. הן פועלות מתוך כוונה מודעת [deliberately], או ליתר דיוק, הן משפיעות על האנושות בכל החושים [senses, או, פחות סביר, בכל המובנים]. אנו סובלים מהתקפתם של כוחות מוזרים אלה בעולם הזה, כי כאן הם מצאו אוכל חינם בשפע, וכל עוד נשאר משהו [leftover], הם לא יעזבו."
"הישויות הלא אורגניות הן בלתי נראות לרוב האנשים. ייתכן שחלק מהאנשים עשויים להרגיש אותןאו לתפוס את נוכחותןמבלי שהם יכולים להסביר מהי. אולי התפיסה שיש לאדם רגיל לגבי הטורף יכולה להיות דומה לתפיסה שיש לתרנגולת לגביהחקלאי."
"עם זאת, כאשר במקרה מישהו תופס [perceives] אותן ישירות, אם הוא איננולוחם, הדבר הסביר ביותר שיקרה הוא שהוא ישתגע לגמרי. למעשה, המחלקות הפסיכיאטריות מלאות באנשים שנעשו היסטריים בעקבות כך שחזו באירוע על טבעי כלשהו".
***
מבין המטלות שלי בקרב המרפאים, התרגילים היומיומיים והצורך לעמוד על המשמר כל הזמן בגלל האיומים שהיישויות הללו מציבות, היו יותר מדי בשבילי. במהלך תקופה אחת, הרגשתי כל כך מובס ועייף מכל דבר, עד שנעשיתי חסר הומור. זה היה כאילו משהו לא בסדר איתי. היה לי הרצון לנטוש הכל, לברוח משם ולא לחזור לעולם.
זה היה מנוגד לחלוטין למצבי הרגיל מכיוון שבדרך כלל הייתי סקרן מאד. נראה שדון מלכור קרא אותי כמו ספר. בלי להתייחס לחרדתי, הוא המשיך והסביר:
"מהרגע שבו אדם הופך מודע לטורף, הם תוקפים ביתר התעקשות; הם מנסים בכל האמצעים האפשריים להסיט את תשומת לבך מהנושא שבו אנו דנים."
היינו עסוקיםבדיג בבריכה כשהבעתי בפני דון מלכור את הסלידה העמוקה שלי מהיצורים האלה. לאחר החוויה שלי, בה חזיתי בטורף, כאשר סוף סוף אימתתי באופן חד משמעי את מציאות קיומם ואת הסיבה המפחידה שבגללה הם כאן, הפחד הראשוני שלי היהלשום דבר בהשוואה לאימה הטהורה שאליה הוא הפך.
"לא כולם דומים", הוא אמר לאחר שהכניס דג לסל שלו. "למעשה, אם אתה יודע איך להתמודד איתם, הם יכולים להועיל מאוד. הם יכולים לעזור לנו באמצעות תורתן [הידע שהן מעניקות]. יחסי הגומלין של המכשפים עם הישויות האלה הם פרדוקס מוזר".
"אל תטעה; זו זכות גדולה להתעסק [אולי לסחור] איתם באופן אישי. מכשפים מכל העידנים טיפחו מערכות יחסים עם ישויות שאותן אנו יכולים לכנות חברים. כשהם מזמנים אותן, הן מופיעות כדי לעזור למכשפים בעבודתם, אבל סוג כזה של ישות לעולם אינו משתלט על גופו [של המכשף], אם כי יש מקרים שבהם חלקן השתמשו באנרגיה של המכשף כדי להתגשם [materialized, להיעשות לחומריים] על מנת שיוכלו לפעול ישירות בעולם הפיזי."
"מה שבטוח הוא שהם יכולים לעזור לנו; מכשפים, פילוסופים ואפילו מדענים הפיקו תועלת מתורתם. הבעיה היא שיש שמאנים שנכנעים במלואם למדריכים שלהם, [ו]אפילו מאפשרים לישויות מסוימות להשתלט על גופם; כך מדברות הרוחות דרך הפה של המדיום, נותנות עצות ומרפאות חולים. אולם, היצורים האלה לא עוצרים לשקול את קיומנו הקצר. עבור ישויות ארעיות כמונו זה קטלני. מטרה שהיא כל כך יקרה לנו כמו החירות איננה הגיונית עבורן".
"זה לגמרי מעשי לעשות הסכם פרטי עם כמה מאותן ישויות. למעשה, יחסי הגומלין בין בני אדם והלא-אורגניים נפוצים יותר ממה שאפשר לדמיין. גם אם רבים מכחישים זאת מחשש שייחשבו כמוזרים, האמת היא שהרבה אנשים, במיוחד ילדים, תופסים אותן ומתייחסים אליהן מדי יום".
"האדם הוא בדרך כלל היוזם של מערכת היחסים; אולם בגלל חוסר הפרופורציה שבין שני שדות האנרגיה, לנו קשה מאוד לקיים אותה, וזה בדיוק המקום שבו אנו מוצאים את המלכודת הראשונה, כי כדי לתת המשכיות ליחסי הגומלין, אנו זקוקים לאנרגיה שלהן. זה כמו התמכרות לאלכוהול. בהתחלה אנשים צורכים את זה בגלל הטעם שלו או בשביל השפעתו; אולם, לאחר זמן מה, המכור כבר לא מחפש אותו בגלל שאר התכונות שלו, אלא בשביל האלכוהול עצמו."
"קצת חוסר זהירות, ופתאום אנחנו משרתים איזשהן מטרות נשגבות שאינן שלנו".
"איזה מטרות אלו?"
"לעולם אל לנו לשכוח שהישויות האלה הן כמו אנשי מכירות שמחמיאים לך כי הם רק מעוניינים בעשיית עסקים איתך; הלא-אורגניים לעומתם עושים זאת רק בגלל שהם מעוניינים באנרגיה שלנו, כי זו הדרך שבה הם יכולים להרחיב את המודעות שלהם".
"הדלק לצמיחה שלהן הוא מיליוני בני אדם שנופלים כל הזמן לשדה ההשפעה שלהן.
"הישויות הלא אורגניות הן האחראיות העיקריות למצבה הנתעב [deplorable] של האנושות. הן אלה שמתמרנות אותנו כדי למנוע את ההתפתחות של המין שלנו. למעשה, זו האסטרטגיה המרושעת של הפולש: לא לאפשר לבני אדם לבצע את הקפיצה האבולוציונית, כי הן לא רוצות לאבד את מקור המזון שלהן".
"הטורף אינו מאפשר לזוהר המודעות להתפתח יותר מדי. הרואים מאשרים שזו הסיבה לכך שהאנרגיה של אנשים לעולם לא צומחת אל מעל לגובה העקבים".
"בהיותם מודעים למצב עניינים זה, לוחמי השושלת שלנו משתמשים בתורתו של הנחש עטור הנוצות כדי להימנע מלהתרוקן. חוכמת אבות זו כוללת את האסטרטגיות המשמשות בדרכו של הלוחם. למעשה, ידע זה הוא היתרון האמיתי היחיד שיש למכשפים על פני האדם הרגיל."
בעבר, קיבלתי הדרכה מקיפה במה שהם כינו שיעורי הנחש עטור הנוצות. מה שבמשך זמן רב האמנתי כסדרה פשוטה של נהלים [פרוצדורות], ביטויים ודברי שבח לקצאלקואטל, התגלה מאוחר יותר כמערכת מורכבת ללחימה נגד הטורף.
מתוך סקרנות, שאלתי אותו מה הופיע קודם, דרכו של הלוחם או שיעורי הנחש עטור הנוצות. לא ציפיתי שיענה כי ידעתי שהוא לא אוהב ספקולציות כאלה, אותן הוא כינה התמכרויות, אז הופתעתי כשהוא ענה:
"שתי הדרכים מועילות הדדית. הן עושות שימוש באותן אסטרטגיות כדי להשתחרר מהטורף. לנו, המשוחחים [commune, או מאוחדים] עם Quetzalcoatl, יש את היתרון של קבלת הגנתו. האנרגיה נוטה להצטבר, כך שלאחר זמן מה שבו היא לא נותקה ממנו, זוהר המודעות מתחיל לגדול ולהאיר יפה".
בזמן ההוא, הנושא הזה הפך אצלי לאובססיה, במיוחד לאחר שראיתי מה הטורפים עושים. נעשיתי מודע מאוד לנוכחותם. יכולתי להרגיש את הרטט [ויברציה] שהם פולטים כשהם בסביבה. ה"צליל" שלהם נתפס כמשהו שבין גרגור של חתול למנוע סילון. למדתי שעם הזמן והתירגול אפשר להרגיש כשהם מתקרבים, ואפילו אפשר לנבא מתי הם עומדים לתקוף.
אחרי הרבה חשיבה הגעתי למסקנה שאין דרך להיפטר מהם. כשאני מודאג מאוד, שאלתי את דון מלכור, "מה יקרה לאנושות? האם יש משהו שאפשר לעשות בנידון?"
"אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות עבור אנשים," הוא ענה. "במאבק הזה, כל אחד אחראי לעצמו, אבל, בהחלט, בכך שאנו יודעים מה קורה, לפחות יש לנו את ההזדמנות להימנע מהם".
"איך נוכל לחמוק מהם? האם יש איזו טכניקה על מנת שלא ניאכל? מה אנחנו יכולים לעשות אם אנחנו מרגישים שאנחנו תחת התקפה?" שאלתי אותו מתוך מצוקה. אני זוכר היטב את דבריו:
"רק על ידי אימוץ התורה [discipline, או המשמעת, או התרגול] של הנחש עטור הנוצות אתה יכול להבריח אותם בבהלה [scare them away]. תרגיל פשוט מאוד שעוזר לחמוק מהטורף הוא לזוז, במיוחד כאשר אתה מרגיש מותקף על ידי מחשבה או רגש לא רצויים. במקום לנסות לנתח או להגיב לְמה שאתה מרגיש, הלוחם פשוט יוצא להליכה.
"תנועה או ריצה הן אמצעים מצוינים לשבור את דפוס הרטט. דרך נוספת היא להשתמש ברצון כדי להדוף כל [ניסיון?] חדירה מצידם; עם זאת, כדי שזה יהיה יעיל, אתה חייב, בנחישות בלתי נכנעת, לצוות עליהם לעזוב, ואז, בקול רם ובטון זועם [indignant, זעם על עוול], צְעַק: 'צאו מפה!' והופ הם עוזבים, אבל, למרבה הצער, הטכניקות הללו הן רק פעולות מרגיעות [palliative] והן מועילות רק בצורה מקומית ורגעית, מכיוון שהן כמו זבובים שנבהלים בקלות מתנועת יד, אבל אז חוזרים מיד, במיוחד כשהן מבחינות שעדיין יש אנרגיה חופשייה [או בחינם] שאפשר לקצור אותה [כמו יבול]."
זהו הנימוק למאמץ של הלוחם למלא בנאמנות את עצת הנחש הנוצות."
"על איזו עצה אתה מדבר, דון מלכור?"
"כל מה שתרגלת כל השנים הוא מהתורה שקיבלנו מנחש הנוצות. הידע הזה מקורו בעת העתיקה, ומסיבה זו אנו קוראים לו 'המסורת' [tradition].
"רק על ידי יישום הוראות נחש הנוצות ניתן להיפטר מהן. המלחמה האמיתית אינה נגד שום דבר מלבד הטיפשות [stupidity] שלנו, כאשר אנו מרשים לעצמנו להיאכל על ידי הטורפים."
לבסוף, לאחר תקופה כה ארוכה, הבנתי שה"מסורת" אליה הוא התייחס היא לא החגים והטקסים, אלא כל הפרוצדורות של דרכו של הלוחם. הבנתי גם שזאת הסיבה שהוא כל כך לחץ עלי לפעול ע"פי לתורה.
"אם כך, יש דרך לעצור אותם?" שאלתי בציפייה; בהבעה משועשעת הוא אמר:
"לאורך השנים, התייחסת לסיפורים ששמעת כאגדות פשוטות. אף פעם לא אמרתי שום דבר, כי למעשה זה לא משנה אם האמנת [בהם] או לא. מה שחשוב הוא שתרגלת את ההליכים לעצירתם [לעצירת הטורפים], אבל עד עכשיו לא היית מודע לכך; חשבת שאתה רק מתרגל אותם כחלק מאיזה דבר פולקלוריסטי או דתי, כשלמעשה אלו הטכניקות המשמשות להבריח אותם בבהלה."
"הדרך להילחם בהם, אם כן, היא לפעול על פי הטכניקות שלמדת", אמר; "ההכרח להיות ערני [alert], להיות ממושמע ולשמור על שליטה כל הזמן. לא לאפשר לעצמך להיאכל הוא סוג המשמעת [discipline, או הידע, או התרגול] שמגדירה את דרכו של הלוחם".
הם לימדו אותי את הפרוצדורות שהוא התכוון אליהן, כמעט מהרגע שבו הגעתי אליהם לראשונה. עם זאת, לחלק מההוראות אודות נחש הנוצות היתה משמעות נלווית [קונוטציה] דתית לא נעימה, שהפכה את כל הענייןלחשוד עוד יותר בעיניי; אבל, למרות שלא אהבתי זאת, ולמרות שלא כל כך הבנתי מה אני עושה, תרגלתי אותן בנאמנות במשך שנים. היום אני יכול להעיד על כך שגם אם באותה תקופה לא האמנתי ב[אותן]פרוצדורות, שהן בכל מקרה עובדות, כי לאט לאט צברתי מספיק אנרגיה כדי לעבור לשלבי הלמידה הבאים.
במהלך טקס חגיגי, כאשר חלקנו כבוד לנחש הנוצות, הוא אמר, "הכרחי לזכור שללא העזרה של אנשי הנחש יהיה קשה עוד יותר להימלט מהכלא שבו אנו נמצאים."
"לאלה היודעים [לעשות זאת], פעולת הקריאה-לעזרה [invoking] להגנה מקצאלקואטל למעשה מפחידה ומבריחה את הטורפים. זה אולי נשמע מוזר, אבל זה באמת עובד. מיקוד תשומת הלב על אנשי הנחש מושך [attracts] אותם מיד [אליך], ובכך אתה מפחיד ומסלק כל סוג של ישויות בוזזות הנמצאות בסביבה. זהו ההיגיון מאחורי המוטו שלנו".
מה שהם כינו "המוטו שלנו" היה אוסף של תשבחות [commendations] לקצאלקואטל שחיזק את נחישותו של הלוחם; משפטים שעלינו לחזור עליהם שוב ושוב, עד שהם הופכים לחלק מהישות שלנו.
***
============================
לינק לקובץ המכיל את 122 העמודים הראשונים של הספר באנגלית. הפרק של היום הוא האחרון בו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה