אני רוצה לציין את תרומתה הגדולה של תמר קמחי לפרוייקט הזה. ראשית היא רכשה את הספר (ולשם כך היה עליה להיפרד מטבין ושקלין) , ואחר כך צילמה עמוד אחר עמוד ושלחה אליי. בלעדיה לא היינו יודעים כנראה מה צופן הספר הזה בין דפיו, ויורדים בורים שאולה 
מלבד הפרק הקצר של היום נשארו לנו חמישה פרקים, ארבעה די קצרים, ואחד "כאורך הגלות", האחרון, המונה למעלה מ-40 עמוד ועמוד.
לפרק הבא יש שם מבטיח "דרכים לזימון הרוח".
======================
======================
המילה
"מעניין להבחין איך המילים איבדו את כוחן. בעבר, די היה בגדיל [strand] אחד של השפם כדי לאשר הסכם. למרבה הצער, הסוג המיוחד הזה של כֵּנוּת אבד, וזו הסיבה לבירוקרטיה המבישה של ההכרח לחתום על ניירות כדי לכפות את מימוש מה שנאמר [שהוסכם]. זה נראה כמו דבר פשוט, אבל זו הסיבה שבגללה אנשים מנוכרים כל כך מהרוח".
"למכשפים המילים חשובות במידה יוצאת דופן, כי הן נחשבות למפתחות הכַּוונה. הן קסומות [magical, כישופיות]; כשהן נאמרות ברצף [sequence] הנכון, מילים יכולות לפתוח כל דלת".
"ברגע שמילה ניתנה, נוצרה התחייבות, הצעה [bid, הצעת מחיר] אישית או קולקטיבית; בדרך זו אנו מחייבים [commit, מתחייבים] את רצוננו לאחרים, וכך אפשר לבנות [construct] את העולם שלנו. עכשיו, אם מסיבה כלשהי מישהו לא מצליח לקיים את מילתו, הוא פוגע בעצמו, כי פעולה כזו מחלישה את הרצון שלו ומבלבלת [muddles] את חוליית החיבור שלו עם הרוח."
"הסכנה בשקרים היא שהם מטים [predispose] את האדם להיכשל. ברגע שאתה מציע לעשות משהו, בדרך כלשהי אתה מזמן את הכַּוונה, ואם מסיבה כלשהי יש לך מחשבות שניות [התלבטויות] לגבי ההחלטה שלך, אתה מחליש את חוליית החיבור שלך עם הרוח. אם אתה נכשל פעם אחר פעם בעמידה במילה שלך [למלא את התחייבויותיך], אתה מתרחק כל כך מהרוח, שבסופו של דבר, פשוטו כמשמעו, זה מרחיק אותה ממך בבהלה [scaring it away], והחיבור [ביניכם] הופך לכמעט בלתי אפשרי. רק החיים החזקים של הלוחמים מאפשרים לרוח לבטא את עצמה באמצעות הפעולות שלהם.
"לכך אני מתכוון כשאני מדבר איתך על ניקוי החיבור [bond] שלך עם הכַּוונה."
"ומה אני יכול לעשות לגבי כישלונות העבר שלי?"
"ובכן, לזה אני מתכוון כשאני מדבר איתך על חזרה על עקבותיך כדי לשחזר [recover] ולנקות את האנרגיה שלך. רק כך אפשר להתפייס."
"אנשים חייבים להיות מאוד זהירים לגבי מה שהם אומרים או מה שהם מחליטים, כי בכל פעם שאנו מקבלים החלטה, זה גורם למפל של אירועים, שאם לא נהיה מוכנים, בהחלט יכול להיות הסוף שלנו. מסיבה זו, המכשפים הם מאוד מְכוְּונִים [deliberate, פועלים מתוך החלטה מודעת] בדבריהם ובהחלטותיהם. ברגע שהם קיבלו החלטה, הם לא מפסיקים עד שהם ממלאים אותה במלואה; הם לא משאירים שום דבר שאינו פתור [unsettled], או משאירים אותו ליד המקרה. עבור לוחם, כישלון זו לא אופציה".
"עליך להיות זהיר מאוד עם מה שיוצא מהפה שלך, כי מילה שנפלטה ברישול יכולה ליצור או להרוס; זה כמו שריפה שמתחילה בניצוץ בודד, אבל יכולה לשחרר כוחות הרסניים כמו שריפת יער. מילה רעה אחת יכולה להרעיל ואפילו להוביל לקבר".
"חלק גדול מהחשיבות האישית שלנו מגיע מהפה, באמצעות מילים עמוסות יהירות וכוונה רעה. ההכרח לזכות בהכרה [מאחרים], [הוא] פרי החשיבות האישית, שהיא בבסיסה רק מסווה לרחמים עצמיים, גורם לאנשים להיעשות לפגיעים שלא לצורך, פעמים רבות אפילו לסכן את חייהם. המכשפים משתמשים בכַּוונה כאשר הם מבטאים מילה, כמו אדם המטיל חנית, תוך שימוש בלחשים [incantations] בדרכים שיכולות לרפא, להבעת כבוד לְחַבֵר, או להשמיד אויב".
"דרכם של המכשפים היא לחכות לרגע המתאים על מנת לשחרר את מה שהם אחסנו", אמר.
"ומה אם הרגע הזה לא יגיע?"
"אז הם לא אומרים כלום, הם פשוט ממלאים אחר פקודות הרוח. צריך לקחת בחשבון שלפעמים פיסת מידע יכולה לגרום יותר נזק מתועלת. מה הטעם במידע מזוהם שרק הופך אותך לחלש יותר? מחשבות של שנאה, אלימות או אינסטינקטים נמוכים הם מנוגדים לדרכו של הלוחם השואף לחופש".
"למילים יש חשיבות רבה עבור המכשפים, כי הם יודעים שהןנושאות עוצמה רבה ואחריות רבה. מסיבה זו הם נמנעים מלדבר בפזיזות".
"חשיבות אישית היא מה שגורם לאנשים לנאום נאומים מייגעים ארוכים, שבהם פעמים רבות הם מאבדים שליטה, כאשר נושא אחד מוביל לאחר והם לא מסוגלים לעצור, עד שהם שכחו על מה הם דיברו בהתחלה. הם כמו מראות שמציגות את אותה תמונה, שוב ושוב, בלי סוף". [ייתכן שהכוונה היא למראות המשקפות זו את זו ונוצרותאינסוף השתקפויות]
"יש "compadritos" שאפשר להשוות אותם לתוף; הם עושים הרבה רעש, אבל בפנים הם חלולים. הם מדברים רק כדי לדבר, כמו ליצן שמדבר הרבה, אבל לא אומר כלום".
"זה מאוד לא נעים כאשר אנשים קוטעים בגסות את הדיבור של מישהו; כזה הוא האגו שממהר, והם מפסידים בגלל החינוך הגרוע שלהם. בשיחה יש הפסקות, רגעי שתיקה, הרגע האידיאלי להעיר איזו הערה; עם זאת, המתינות דורשת שננתח ונבין את הנושא הנדון לפני שנעיר הערה כלשהי. אם אין לך דברים חשובים לתרום, מוטב שתשתוק."
"הכוונה מתגלה [manifested] בכל דבר. אם תשים לב למה שקורה, תראה שכל דבר בסביבתך אומר לך משהו: חיוך של ילד, מבט, תנועת יד. תמיד תהיה קשוב יותר לגישה [attitude, עמדה] מאשר למילים; היא אומרת הרבה אם אתה מתבונן בה."
"המילה אינה משמשת רק כדרך לתקשורת בין אנשים, היא יכולה לשמש גם כדי ליצור קשר עם הרוח. זה עצוב, אבל אנו המרנו אמצעי מצוין לחיבור עם הרוחבפטפוטים שטותיים של המיינד."
"במידה ממשית מאד, המילים הן קסומות [מאגיות], כי כמו בשירה, מה שקובע הוא לא המילים עצמן, אלא הכַּוונה שמסתתרת ביניהן. חשוב לזכור שהכַּוונה אינה מגיבה ישירות, אלא דווקא בדרך עקיפה, כלומר צריך להשתמש בתחבולות כשמנסים להתכוון".
"הדרך שבה מישהו מתחבר עם הכַּוונה היא עניין אישי; עם זאת, יש דפוס בלתי משתנה, שהוא ידוע והוא חל באופן שווה על כולם, והוא נקרא ‘דרך הלוחם’. זה בגלל שהוא [הדפוס] מורכב מסדרה של אתגרים שיש להתגבר עליהם. בין האתגרים נמצא ההכרח לחסוך באנרגיה, כי אם צועדים בדרך זו אל הידע, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא לחסוך באנרגיה, ובו בזמן להילחם בחשיבות האישית, ולחיות חיים ללא רבב, כי הכַּוונה מגיעה רק כאשר הלוחם מסוגל לפעול ללא רבב, לעשות את עבודת הסיכום, לעשות סדר בטונל שלו, וכל השאר. פעולות אלו מסייעות לתהליך החיבור. כל האסטרטגיות של דרכו של הלוחם נועדו בדיוק כדי להשיג את המטרה הזו".
"עם העדינות והיצירתיות שכמה ציפורים מפגינות כשהן מחפשות בנות זוג, כך גם הלוחם משתמש בכל האסטרטגיות הזמינות כדי למשוך את תשומת הלב של הכַּוונה; מבלי לחסוך בשום מאמץ, הוא משתמש בכל המשאבים העומדים לרשותו."
"אולי אפשר להשוות את הרוח לחיה פראית. לוקח זמן לזכות באמונה [its trust]; עליך ללכת לאט ועליך לדעת מתי להתקדם ומתי לסגת, עד שמתהווה הידידות".
"מדובר כאן בלנסות לכבוש את הרוח באותו האופן שבו אתה מפלרטט עם בחורה יפה, עם ביטויי חיבה, נדיבות, הומור טוב, יופי וחן. כשאתה מצליח, באותו אופן אתה מציע את חייך לרוח."
***
=======================
מוסיקה
מקסים. משכר.
=============================
15.8.23
רשת קורי העכביש של העולם...... 24
============================
============================
דרכים לזימון הרוח
"לוחמים מתעניינים באופן פעיל בפיתוח אמצעים או טכניקות לחיזוק הקשר עם הרוח. למרות שאין דרך ליצור מערכת של נהלים [פרוצדורות], הם גילו שהדרך היעילה ביותר ליצור איתה מגע היא ללכת ולחפש אותה מתוך כַּוונה [deliberately], לקרוא לה בקול רם, לתת לה מנחות [offerings, הצעות], ובעיקר, להיות בעל סבלנות אינסופית. מול העוצמה, הלוחם לומד בו זמנית איך להיות חזק ו[גם]צנוע".
"האם אתה מתכוון שאנו יכולים לדבר עם הרוח, בדיוק כפי שאנו עושים זאת עם עמיתנו בני האדם?"
הוא השיב: "הרוח יכולה להקשיב לך אם אתה מדבר אליה. [כדי] לדבר עם הכַּוונה, קול ברור וניתן לשמיעה [audible] עשוי להיות הדרך הטובה ביותר לזמן אותה."
"אפשר למשוך [attract, לפתות] את הכַּוונה בדרכים רבות. אתה יכול להכריז שאתה מחפש אותה; במילים אחרות, אתה מפגין [manifest] את הכַּוונה הברורה שלך ליצור איתה קשר. איכשהו, הקריאה [invocation, תפילה] נרשמת באינסוף, הרוחמקשיבה לה, ואם היא נענית [grants] לה, השאיפה שלך הופכת למציאות, בין אם לטוב או לרע."
"בהזדמנויות מסוימות, לרוחיש תוכניות אחרות עבורנו, ומה שסברנו שהוא ניצחון, מוביל לאסון, בעוד שהפסד הופך לפעמים ליתרון, כי אם אנחנו מסתכלים על כך בצורה אובייקטיבית, כל ההפסדים הם למעשה סוג של שחרור".
" הכַּוונה היא משהו שנצמדים [adheres] אליו כאשר מזמנים אותה. למעשה, כולם, בצורה כזו או אחרת, כל הזמן מניעים את הכַּוונה, אבל אנשים כמעט תמיד עושים את זה בצורה לא מודעת, בעוד מכשף תוהה: למה לא לעשות זאת מתוך כַּוונה מודעת [deliberately, מתוך החלטה]? "
"איך אתה יכול לזמן את הכַּוונה?"
"כפי שאמרתי, קשה מאוד לדבר על איזו דרך ספציפית לזימון, כי מה שעובד עבור לוחם אחד עלול להיות חסר תועלת לחלוטין עבור אחר."
"זוהי לבטח הסיבה שחסידיהם של איש קדוש או מדריך רוחני, לא משנה כמה הם חוזרים על צעדיו [מחקים אותו, כנראה], נדיר מאוד למצוא בהם מישהו שהצליח להתחבר [אל הכַּוונה , כנראה] כפי שהמנהיג שלהם כביכול עשה."
"נכון שלכולנו יש חיבור עם הרוח; עם זאת, בגלל תהפוכות [vicissitudes] החיים, לרוב האנשים יש חוליית חיבור [link] שאיננה מתפקדת. ההוכחה לכך היא הכמות העצומה של אנשים שמחפשים בעיוורון אחרים שידריכו אותם. זה המקור לכל דת."
"זה קורה כי הזוהר והרעש של האגו לא מאפשרים להם לראות או לשמוע. המשימה, לפיכך, היא לעשות מאמץ על מנת לנקות את החולייה המקשרת. עבור הלוחם, אין מטרה חשובה יותר מאשר להחיות מחדש [reviving] את חוליית החיבור שלו עם הרוח.
"המכשפים הזקנים העבירו את חניכיהם עינויים של ממש כדי להציג אותם לרוח. למרבה המזל, המכשפים הנוכחיים עדינים יותר בטקטיקות שלהם. הם נמנעים מהטקסים השטותיים, ובמקומם הם מציעים שהם [החניכים, כנראה] ישתמשו בתנועת העיניים כדי לזמן את הכַּוונה. אבל שוב, בסופו של דבר, הדרך הטובה ביותר למשוך [לפתות] את הכַּוונה היא [ע"י] חיי היומיום חסרי הרבב [impeccability] של הלוחם".
"מכשפים גילו שהדרך האמינה היחידה לייסד מגע עם הכַּוונה היא באמצעות פעולות ללא רבב, ונטישה [עצמית] [abandonment, שחרור שליטה]. נכון מאוד שיש טכניקות שונות, אבל לא משנה באיזו שיטה משתמשים כדי ליצור קשר עם הרוח, יש לתבל [seasoned, או להכשיר] אותה בחוסר רבב ובנטישה [עצמית]".
"יש כאלה המנסים ללא טעות להתקרב לכַּוונה באמצעות טקסים ותרגול [disciplines, או משמעת], אבל גם הם נכשלים, כי מה שחשוב באמת הוא הללא-רבב של המתרגל, ולא הטקס או התרגיל עצמו. האובססיה הראויה היחידה עבור הלוחם היא החירות. זו הסיבה שהוא עושה מאמץ מעבר לגבולותיו כדי לפעול ללא רבב".
כשאמרתי לו שבשבילי למילה "אובססיה" יש משמעות נלווית [קונוטציה] של מחלת נפש, הוא ענה:
"עבור המכשפים, אובססיה פירושה כַּוונה בלתי גמישה, הלך-רוח מיוחד שבו כל המשאבים שלך ממוקדים בהשגת המטרה, וכל השאר הופך ללא רלוונטי. אם אתה רוצה, במקום אובססיה אתה יכול לקרוא לזה ‘נחישות בלתי ניתנת לפיוס’ [implacable, נוקשה]".
"כשהלוחם נוכח לדעת [realizes] מהו המצב שבו הוא נמצא, החירות כתכלית הופכת לאובססיה. כשהוא משיג דרגה מסוימת של נחישות, הוא נכנס למצב קבוע של תעוזה, שנשאר איתו עד סוף חייו. אנשים סביבו קולטים זאת בסופיות ההחלטות שלו [הוא אינו נסוג מהחלטותיו]; זה כמו שהילה של עוצמה עוטפת אותו. אפקט מדהים נוסף הוא שינוי של הזוהר בעיניו."
"כאשר נלחמים להשגת חוסר רבב, הלוחמים, למעשה, נלחמים כדי להתקרב לרוח. כשהם משיגים את הללא רבב, הם יכולים לזמן את הכַּוונה בתנועה בלבד [כלומר, מספיקה תנועה על מנת לזמן אותה]. לפעמים לוחם מגיע לרמת נזילות כזו שלרגעים הוא מתמזג עם הכַּוונה".
"בכל פעם שיש לך תשוקה, אתה נמצא רק צעד מלזמן את הכַּוונה. מכשפים קבעו סקאלה אשר מועילה למדידת התקדמות הלוחם בדרכו אל הכַּוונה. לפיה, זה מתחיל במשאלה רגעית שאינה נושאת בחובה השלכות גדולות יותר; לדוגמה, משאלה [השתוקקות] לגלידה. עם זאת, יש סוג אחר של משאלה שרומזת על 'רצייה' בעלת מספיק כוח כדי להוביל את האדם לפעולה."
"רצוי לא לבלבל בין התקף תשוקה [tantrum] של ילד חצוף לבין תשוקותיו של אדם רב עוצמה שמפעיל את הרצון שלו ואינו מהסס כאשר הוא נמצא בפעולה. עבורו, כל מחשבותיו, משאביו ופעולותיו ממוקדים במטרה שלו, והוא אינו מאפשר לשום דבר ולאף אחד להסיט אותו מדרכו. באמצעות עוצמתו לקבל החלטות, הלוחם תמיד בוחר בדרך הנוחה ביותר מבחינה אסטרטגית כדי להוציא אל הפועל את עבודתו".
"צמתי הדרכים של הכַּוונה הם האפשרויות המרובות שמציגות את עצמן [מופיעות] בחיינו, כל אחת מציעה קיום שונה לחלוטין מהאחרת. הם כמו צמתים של כבישים, שלכל אחד יש יעד שונה. הם כמו חתכים של יהלום, שעל כל פַּן שלו משתקפת מציאות אחרת. לפעמים בחירה פשוטה כמו פנייה שמאלה או ימינה יכולה לעשות את ההבדל בין חיים או מוות".
היינו בעיצומו של דיון בנושא של דיבור עם צמחים ועל מערכת היחסים שלנו עם עולם הטבע. הוא הסביר שזה לא רק נוגע לצמחים או לחיות, אלא שהמילים שלנו נשמעות על ידי הרוח עצמה. "מסיבה זו, הכרחי להיות טוב כלפי כל היצורים החיים."
"לוחם לומד איך להתכוון [intend] בדרכים מגוונות: בקול, במבט, בתנועות גוף, בנשימה. אפשר לזמן את הכַּוונה באמצעות צורת הסתכלות [looking] מסוימת, או באמצעות תנועת [gesture] ידיים, או הבעות פנים. כאילו היתה משאב זיכרונות, אפשר לאחסן חוויה [התנסות] שלמה בתנוחת גוף [posture] יזומה [deliberate, הנעשית מתוך כַּוונה מודעת] מסוימת ולהחיות אותה מחדש כרצוננו על ידי הפעולה הפשוטה של שחזור התנוחה הזו. דרך ה'מזמנים' [convokers] של הלוחמים [אולי הוא מתכוון לרעיון שישנו ב"כח השקט" אודות שליחת רצים או סיירים קדימה], הלוחם שולח אותות, ולפעמים העצימות [immensity, הדבר העצום] הזו עונה לו."
"לוחמים מודעים לכך שהמאמץ שלהם להיות ללא רבב הוא רק מינחה [offering, קרבן, מתנה] צנועה שהם מציעים כדי להציב את עצמם בהישג ידה של העוצמה. הם [המאמצים, כנראה] כמו סימנים שאדם עושה בתקווה שהעוצמה תבחין בו".
"עד כמה שזה נשמע מוזר, המכשף למעשה אינו שולט בכלום. מי שקובע זו הכַּוונה, והדבר היחיד שהמכשף יכול לעשות הוא להיענות [comply, לציית]. אחרי חיים ללא רבב, יכול לקרות שפתאום הרוח תבחין בך, אבל אם היא לא מבחינה בך, לא משנה מה תעשה, שום דבר לא יקרה."
***
באותה תקופה, המשימה ליצור קשר עם הרוח הייתה עבורי, בלשון המעטה, מטרה מופשטת ביותר. ראיתי בזה משהו מאוד מרוחק, למעשה, מחוץ להישג ידי, אבל למרות זאת, במשך שנים נלחמתי כדי ללכת בנאמנות לפי ההוראות של דרך הלוחם כדי להשיג את הקשר. הייאוש הוביל אותי לחפש עזרה מבחוץ, כשהתשובה הייתה בתוכי כל הזמן. גיליתי בדרך הקשה שכל אחד צריך לייסד את חוליית החיבור עם הכַּוונה בכוחות עצמו; אף אחד לא יכול לעזור לאף אחד אחר עם זה. הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא לחלוק סיפורים על אירועים שהתרחשו בחייהם של אחרים, בתקווה שהסיפורים הקסומים [מאגיים] הללו ישחררו איכשהו את החיבורים [כבלים] אל השכל.
אלה הם סיפורים שעוזרים לנו להיפתח לאפשרויות אחרות, כפי שקרה ל-Flor de Aurora (פרח השחר), חניכה כמוני שניסתה במשך זמן רב למשוך את תשומת הלב של הכַּוונה. וכך, יום אחד היא הלכה לבדה למקום המועדף שלה [the place of her predilection, המושג נמצא ב"סיפורי עוצמה"], מקום נידח בין ההרים, ושם היא בחרה אבן שטוחה על שפת תהום, והציעה את עצמה לרוח.
היא סיפרה לנו שההצעה שלה הייתה מורכבת מסוג של ריקוד, תנועות שהיא עשתה עם החצאית הארוכה שלה, שהיא עצמה רקמה כדי להשתמש בה במיוחד לאותו אירוע. היא סיפרה שהיא הכינה את עצמה לרוח, אולי כמו שכַּלה מתכוננת לבעלה. לדבריה, הטקס להזנת [stoke] הרוח ארך שעות. מכיוון שהיא לא קיבלה תשובה, היא פשטה את כל בגדיה וכרעה עם דמעות בעיניה, וביקשה מהרוח לקבל אותה.
פתאום נשב משב רוח [wind] כה עוצמתי, שהיא נבהלה; כשהיא עירומה ובגדיה בידיה, היא החלה למהר חזרה במורד הגבעה, אבל, בגלל שהיא סומאה מענן אבק, היא איבדה את הכיוון ונפלה מהצוק.
היא חשבה שזה הסוף שלה; עם זאת, במקום למות עם אגן שבור בתחתית [הצוק], הרוח [wind], באקט של אהבה, החזיקה אותה באוויר במשך כמה דקות לפני שהניחה אותה בעדינות בתחתית הגיא.
היא אמרה שהיא נשארה שם, שוכבת על הארץ במצב של אקסטזה. עיניה הזילו דמעות, אבל היא לא בכתה מכאב או עצב; הן היו דמעות של אושר, כי היא ידעה שהרוח קיבלה אותה.
משהו דומה קרה לאחד מחבריי, שבאופן דומה כבר בילה שנים בפיסול כַּוונתו באבנים. הוא אמר שזו הדרך שלו ללטש את עצמו, ושהוא עשה זאת כהכנה למפגש שלו עם הרוח [spirit]. לדבריו, הוא כבר עשה כל שביכולתו מבלי לקבל מענה. אולם פעם אחת הוא הלך להעיף עפיפון מיוחד מאוד, שאותו הוא בנה בעצמו, [ו]אז הרוח הראתה את עצמה; היא העבירה אותו ואת העפיפון שלו למרחק רב מהמקום שבו הוא היה. כשהוא התעורר, הוא ידע מיד שהוא יצר את הקשר.
אולם, תהליך ההתחברות [אל הרוח] אינותמיד כרוך בניואנסים כה דרמטיים; למעשה, רוב הזמן זה קורה בצורה חלקה מאוד, כמו לחישה באוזן או חיזיון בחלום. אבל ברגע שחוליית החיבור נוסדה [established], הלוחם לעולם לא יהיה אותו הדבר; חייו הקודמים נותרים מאחור לנצח, ולא משנה כמה הוא ינסה לחזור, הוא לא יוכל עוד. [המקרה האחרון מזכיר מאד את הסיפור של חנארו, שבעל ברית נשא אותו באוויר למקום רחוק, ומאז חנארו אינו יכול לחזור לאיכטלאן]
***
==========================
16.8.23
רשת קורי העכביש של העולם...... 25
============================
============================
ב"כח השקט" ישנה חטיבת פרקים ששמה כשם הפרק של היום.
קצת הוצאת קיטור:
הקריאה שלי את הפרק, כמו פרקים רבים אחרים, ממחישה עבורי את האופן שבו נע הלוחם בעולם: אני יוצא ממנו כמו שנכנסתי, כלומר לא דבק בי דבר. עכשיו אני רק צריך להעתיק את זה לחיים עצמם
הקריאה שלי את הפרק, כמו פרקים רבים אחרים, ממחישה עבורי את האופן שבו נע הלוחם בעולם: אני יוצא ממנו כמו שנכנסתי, כלומר לא דבק בי דבר. עכשיו אני רק צריך להעתיק את זה לחיים עצמם
============================
דרישות הכוונה
באחת השיחות הוא אמר:
"כל ישות מודעת ביקום מחוברת לקו אנרגיה; פעולת חילופין [exchanging] של הקווים נקראת 'הַיְּשָׁרָה' [aligning]. הישרה מאפשרת לנו לחוות תפיסות שונות מהרגילות; כך ניתן לגשת [access] לכל התוכן של הזיכרון הקוסמי."
"אנשים רגישים שבמקרה זכו להישרה מקרית עלולים לחשוב לפתע שהם היו מישהו אחר בחיים אחרים, אבל מה שבאמת קורה הוא שהם נלכדו [hooked, כמו על קרס] בקו תפיסה אחר."
"הלוחם אינו מרגיש יותר חשוב או פחות חשוב, או מיוחד בשום צורה; לכן, הוא לא ממתין שהרוח תמצא אותו ותעדיף אותו, אלא הוא הולך לחפש אותה מתוך החלטה מודעת [deliberate]. לצורך זה, הוא מכין את עצמו, מנקה את חייו מדברים שאינם הכרחיים, ממלא את כל דרישות הכַּוונה, ואחר כך עומד בדיוק באמצע הדרך ומחכה שיבחינו בו".
"מהן הדרישות של הכַּוונה?" שאלתי, ורשמתי את תשובתו:
"מעל הכל, כשיוצאים למלחמה, אדם צריך את התעוזה של צייד המכבד את הטרף שלו, כי הוא יודע שהוא עצמו נמצא על הכוונת [targeted] של משהו או מישהו אחר; על כן, בסופו של דבר, שניהם עומדים על בסיס שווה."
"הלוחם נכנס לקרב למען הקרב עצמו, מודע לכך שכל קרב עשוי בהחלט להיות האחרון שלו; לכן הוא תמיד נותן את הכי טוב של עצמו, והתוצאה לא משנה לו כלל. אפשר לומר שהוא פועל באדישות מלאה. לזה אנו קוראים ניתוק רגשי [detachment]".
"הוא מקבל אחריות מלאה על מעשיו, הוא פרגמטי, שומר על רגשותיו תחת שליטה, ואף פעם אינו מרשה לעצמו להתמכר לסנטימנטליות או להיסטריה מכל סיבה שהיא. למרות שהוא לא יודע מה מצפה לו, הוא מתנועע בכזה חן [grace], שהוא מפגין ביטחון עצמי מלא".
"לוחם אינו נותן לעצמו ללכת שולל אחרי מראה חיצוני; הוא מנצל כל הזדמנות המופיעה בדרכו וממשיך בעבודתו, מקפיד שלא לפגוע בסיכוייו למצוא חירות".
"קיימת דרישה שהוא יתאים את רצונו באופן הרמוני עם הכַּוונה; עליו להיות מוכן לעשות כל מה שהכרחי על מנת להשיג את מטרת החירות שלו, ולשם כך עליו להתעלות מעל התשוקה להישגים אנושיים."
"להביא לכך שיבחינו בו [שהרוחתבחין בו, כנראה], לזה אין שום קשר לפופולריות או לתהילה; אלא זהו ניסיון מצדו להיות נגיש לעוצמה. הלוחם לא חוסך במאמציו להשיג את החיבור".
"יצירת קשר [חיבור] עם הרוח נעשית במחוות [gestures], אבל לא מחוות גופניות, למרות שיש מקרים שבהם תנועות ריקוד מסויימות הצליחו. אלו מחוות של ניתוק רגשי [detachment], מחוות של אושר ונדיבות, [של] נתינה מבלי לצפות לתמורה. למעשה. , כפי שאמרתי, זה מסובך להסביר, כי מה שעובד עבור האחד הוא חסר תועלת עבור האחר, אבל בטוח שתמיד אפשר ללמוד מניסיונם של אנשים אחרים".
"הכַּוונה היא כוח לא אנושי [impersonal] שמגיב רק לעוצמתם של אלה שמחפשים אותה. ברגע שיוצרים את החיבור, יודעים בלי צורך להשתמש במילים. כשמתחברים למקור הכל, הופכים להיות הכל ולא-כלום בעת ובעונה אחת."
"הרואים יכולים לראות שאירועים מסוימים משאירים סימנים בזוהר של האנשים, שהם כמו צלקות שמספרות סיפור; אלה מקלות על המכשפים לתפוס [perceive] דברים על חייהם של אנשים."
"סימני הכַּוונה הם אירועים שהתרחשו בחיינו, ובצורה כזו או אחרת סימנו אותנו. אפשר לומר שבאיזשהו רגע מסוים קרה משהו, והחיים שלנו השתנו לנצח. המשהו הזה הוא התערבות של הכַּוונה".
"המאבק של הלוחם להיות ללא רבב אינו אלא המאבק לשקף [reflect] את הכַּוונה. על ידי זרימה עם האנרגיה, לוחם שהוא ללא-רבב יכול לשקף את רצון הרוח כל כך טוב, שכל תנועה, החלטה או פעולה [שלו] היא תוצאה של הכַּוונה."
"ייתכן שנולדנו בתנאים נוחים או שליליים [ובתנאים אלה עלינו] להוציא אל הפועל את העבודה. במקרה הראשון, הדבר הטוב ביותר הוא לנצל את המצב כדי להתקדם ככל שניתן בדרך. למי שקיבלו את האפשרות האחרת, אין תרופה טובה יותר מאשר להתמודד עם המזל הרע [adversity, צרה]. הניסיון מראה לנו שלאמץ את דרכו של הלוחם זה לעתים קרובות כמו לעלות על רכבת נוסעת.
"בהתחלה הכל קשה מאוד, זה השלב שבו המאבק הוא יותר אינטנסיבי ויותר מעניין. זה גם [השלב] ש[בו]הרבה מתייאשים".
"כדי להצליח, אתה צריך עצבים מפלדה, הרבה אסטרטגיה ואומץ יוצא דופן כדי לכבוש את המכשולים הצצים באופן טבעי בדרך - וזה רק היסודות, כמו אוכל ומחסה. מלבד הדברים האלה, צריך להתעמת עם השאיפה להשיג רכוש, התשוקה להקים משפחה, והנטייה לאבד את הדרך אל היעד. נדיר מאוד שבעל שאיפות מחובר [coupled, כמו בן זוג] בצורה [כה] מושלמת עם הרוח, שהוא לא ייאלץ לעבור את תהליך הטיהור".
"יש כאלה שהם ברי מזל; הם נולדים בבית טוב עם משפחה טובה, בעוד שאחרים הם ילדי רחוב; עם זאת, לגבי שני הסוגים, כל מה שקובע הוא ההחלטות שהם מקבלים, כך יכול דייר רחוב להיות גאון, ומיליונר טיפש יהיר. נוכח המוות, הדבר היחיד שקובע הוא עד כמה אנו מודעים לעצמנו ולסביבה שלנו. בזה עוסקת עבודתו של הלוחם".
בפגישה שקיימנו עם בעלי השאיפות [לחירות, כנראה]; דון מלכור דיבר על אלה שכבר לא היו בינינו. הוא אמר:
"עכשיו אנו יכולים לראות שאלו שנראו הכי חזקים היו הראשונים ליפול. כולם עסוקים, שקועים בעסקים ובמשפחה".
"מכשפים אומרים שרק מי שהוא כבר מת מהקיום האנושי, לו מותר להיכנס לעולם הנגואל. זה אומר שרק מי שקרע את השלשלאות אל העולם יכול באמת להיות מסוגל לאמץ את החירות כמטרה".
"איך אפשר לצפות שלאבא בעל משפחה או לאיש עסקים, המלאים במחויבויות ואחריות, יהיה זמן לרוח?"
"רבים חושבים שהייקוש של המכשפים הוא כדי להונות אחרים, אבל למעשה הוא נועד לעזור למתרגל להיעשות מודע לעצמו. רק כך אפשר לברוח מהדרישות של האגו".
"עבודת הסיכום היא הדרך להשתחרר מכל הזבל שאתה סוחב", הוא אמר בנימת גנאי לאחד החניכים. "אתה לא יכול לחיות עם רגל אחת כאן והשנייה שם. אם אתה בא לכאן, אל תביא איתך את הזבל שיצרת שם; עדיף שתפתור את הקונפליקטים שלך קודם, ואז תבוא לראות אותנו."
"חשבתי שאולי תוכל לעזור לי עם הדילמה שלי," אמר זה שאליו הוא התייחס, בקול שכמעט אינו נשמע.
"הדילמה שלך היא חוסר אנרגיה," הוא ענה בגסות. "בלעדיה, לא תוכל לקבל שום החלטה. אם אתה רוצה להתקדם, עליך לחסוך באנרגיה. אתה כבר יודע מה עליך לעשות, אז למה לא עשית את זה?"
"אני לא יודע איך לצאת מהמצב [הבעייתי] שלי. אני לא יכול פשוט לנטוש הכל כאילו היה זה כלום", הוא מלמל.
"כמובן שאתה יכול. מה אתה חושב שיקרה אם תמות מחר? ממש כלום!" הוא אמר והשיב לשאלה שלו; ואז, הוא המשיך בנימה חותכת:
"הכל ימשיך בדיוק כפי שהיה, וזה לא ייקח הרבה זמן. אשתך תמצא מישהו אחר שיחליף אותך, ואחרי זמן מה הם ישכחו אותך". נראה שהדברים השפיעו על הבחור; הוא נראה כמו מישהו שנפגע ממשאית, אבל הוא [דון מלכור] המשיך להכות בפטישו ללא רחמים.
"המכשול המשפחתי שלך הוא רק תירוץ שקיים אך ורק בתודעתך. כפי שאמרתי לך קודם, הבעיה האמיתית שלך היא חוסר אנרגיה. עשה את העבודה שלך, בצע עבודת סיכום של חייך ותראה שזה לא מסובך כמו שאתה רוצה שזה ייראה."
"זאת הבעיה השנייה שלי", אמר [החניך] בנימה מצטדקת. "ניסיתי לבצע את עבודת הסיכום, אבל אני לא מצליח להתרכז. זה מאוד קשה ועולה לי במאמץ רב. מה אני יכול לעשות?" דון מלכור ענה לו בחומרה:
"הדבר הטוב ביותר עבורך הוא להתחיל לחתוך ולסלק את כל מה שלא הכרחי בחייך; ואז תתחיל לקבל תחושה של ידיעה מתי הזמן הנכון לעשות כל צעד."
"תתחיל בעריכת רשימה של כל הפעילויות שלך, ותיפטר מכל מה שאינו חיוני להישרדותך ולרווחתך. רק כך תמצא זמן להמשיך קדימה; לאחר מכן ערוך רשימה של זיכרונותיך ותתחיל לבחון אותם אחד אחרי השני, עד שתטהר את כל ההיבטים של כל אירוע."
"זהו מאבק של עשרים וארבע שעות ביממה בכל יום, והוא מספיק קשה לאלה שהם כבר מסורים לו לחלוטין; תארו לעצמכם כמה קשה [הוא] יהיה לאדם פשוט, המסובך בענייני היום-יום."
"הפרס הוא לא לחזקים ביותר, ולא למהירים ביותר, אלא לאלה המתמידים עד הסוף."
באווירה של השלמה, בראש כפוף, מלמל הצעיר: "למה כל כך הרבה עבודה, אם בכל מקרה כולנו נמות?"
"כמובן," הוא אמר. "אבל המוות לא יהיה אותו הדבר עבור כל אחד. אלה שהצליחו להפריד את ההיבט האנרגטי מההיסטוריה האישית שלהם יוכלו להמשיך, אולי לנצח".
בעל שאיפות אחר אמר לו: "כבר ניסיתי בכל האמצעים האפשריים לעצור את המחשבות שלי, אבל זה מאוד קשה. מה עוד אני יכול לעשות?"
"הדרך היחידה לעצור את הדיאלוג הפנימי היא על ידי התכַּוונות לכך שוב ושוב, אבל אתה לא תוכל, עד שתכבוש את האגו; רק אז אפשר להיכנס לשקט. כדי להשיג זאת, עליך להיות אחראי למאבק שלך. עליך לשמר את ההחלטה שלך להשתיק את דעתך כל עוד זה הכרחי; עליך להתמיד עד שתגיע ליעד שלך."
"שקט הוא דבר מצטבר; אפשר להוסיף לו שנייה אחר שנייה, עד שמגיעים לכמות הדרושה. לאחר מכן, השקט תופס שליטה, ואתה ממש נכנס לעולם של פלאים, שבו תפיסה מפוצלת היא עובדה יומיומית. אחרי שהשגת רמה מסוימת של ניסיון, אפשר להגיע בזמן אמת למקומות אחרים על פני [כדור] הארץ הזה, או לבקר בעולמות אחרים, או אפילו לנוע בין רבדי הקיום השונים".
"התוצאות שאותן הם מחפשים אפשריות רק כשהם משיגים שקט. לא לחינם חומדים הלוחמים את המטרה הזו כל כך. אנחנו יכולים לאשר שכל המאמץ הקודם הוא בקושי ההקדמה; רק אחרי שהם מגיעים לשקט הנפשי, מתחילה העבודה האמיתית [ב"צדו הפעיל של האינסוף" האמירה הזו, אודות התחלת העבודה האמיתית, מתייחסת לרגע שבו הנפש הזרה [המיינד הזר] עוזבת, ואתה צריך להסתדר בעולם בלעדיה]. כשמתחילים שם, נפתח עולם חדש של אפשרויות וחקר".
אחד הנוכחים שאל אותו: "אבל דון מלכור, מה אני יכול לעשות אם אין קבוצת מתרגלים במקום שבו אני גר?
"פשוט מאוד, 'מיחו’" [חמוד], הוא הגיב. "תעשה את התרגול בעצמך לבדך. כולנו נלחמים נגד השעון; הדבר היחיד שממתין לנו בסוף הדרך הוא המוות. אחרי שהבנת את זה, כל מאמץ שתעשה הוא כבר משהו."
בתגובה לשאלה אחרת, הוא אמר, "אין לנו ברירה. כולנו מותנים לנהל דיאלוג פנימי, אבל זה לא אומר שאנחנו נאלצים לחשוב על משהו [מסוים]. אז אם אתה חייב לנהל דיאלוג פנימי, לפחות בחר בחוכמה את הנושא לחשוב עליו, מה שאומר, שבמקום לתת שליטה חופשית למחשבות או החלשת עצמך עם רעיונות של רחמים עצמיים, עליך ליצור אסטרטגיות המאפשרות לך למקד את מחשבותיך בחקירת נושאים טרנסצנדנטליים."
"במקום להיכנע להסחות דעת או למלא את המיינד שלך בפקודות שליליות, עדיף יהיה לבחור לחשוב על המושגים של דרך הלוחמים, כך שזה יחזק אותך. עבור לוחמים, תחושת ההזדמנות [the sense of opportunity] היא הכל [הכי חשובה]; זו המטרה השולטת בכל חייהם [ו]מלטשת [polishing] את חוליית החיבור שלהם עם הרוח."
***
========================
מוסיקה
שיר במקור מ-1931
נתחיל בגירסה ווקאלית, אם כי גם היא ג'אזית, כדי להעריך את האילתורים לאחר מכן.
גירסה אינסטרומנטלית ג'אזית
עוד גירסה אינסטרומנטלית ג'אזית
=======================
17.8.23
רשת קורי העכביש של העולם...... 26
============================
============================
אני לא רוצה להניא אף אחד מלקרוא את הפרק, אבל ההגינות שלי מחייבת אותי להזהירכם שזהו בבל"ת ובזבוז זמן.
וגם בזבוז של כותרת טובה.
וגם בזבוז של כותרת טובה.
מה שבא להצלתו של הקורא מהקשקוש המילולי הזה הוא קוצר היריעה
אחרי פרק זה נשאר לנו עוד פרק קצר, ואחריו פרק אחרון, ארוך מאד, כ-45 עמודים.
אחרי פרק זה נשאר לנו עוד פרק קצר, ואחריו פרק אחרון, ארוך מאד, כ-45 עמודים.
=====================
להתכוון את העתיד
"ברור [obvious] שיש פקודות שמכריחות אותנו להיות מה שאנחנו, שלחלקן אי אפשר שלא לציית; זה המקרה של נשימה, אכילה או שינה, ויש גם אחרות. עם זאת, למרות שאלה הם כוחות חזקים, עדיין אפשר לברוח מהם; זהו המקרה של רבייה, או בחירת מקום מגורים. אף אחד לא מת מהיעדר מין [sex]. להיוולד במקום מסוים היה גורל, אבל לחיות שם זוהי בחירה. אנחנו לא עצים!"
"ישנן פקודות שהוטבעו בנו עמוק עוד בשלב מוקדם מאוד בחיינו, כשהיינו רק תינוקות. אלה נשארות שם, חקוקות לנצח; זה המקרה של השפה והתרבות שלנו. בגלל זה יש לנו אחריות גדולה להדריך את הדורות הבאים בחוכמה. אין שיטת לימוד טובה יותר מאשר חזרה [repetition]".
"הדרך להתנגד לפקודות שליליות או לא רצויות היא על ידי יישום אותה שיטה [שבה הן נוצרו, חזרה שוב ושוב על משהו. כך זה נאמר בספרי קסטנדה, ויש לשער שלזה הוא מתכוון בחסכנות המילולית שלו]. מכשפים יודעים שהפקודות הן ציוויים שלא ניתן שלא לציית להם, אבל הם [המכשפים] נותנים אמון באינסוף שהוא יקבל פקודות חלופיות".
"אם הפקודה החדשה תבוצעבאופן עיקש [persistent, מתמיד], היא תחליף את הפקודה הקודמת, והיא תהפוך לרצון הנשר. באמצעות חזרה שוב ושוב, [ביחד] עם הזמן והתירגול, הלוחם לומד כיצד לכונן [establish, ליצור] פקודות שהן נוחות יותר לאינטרסים שלו ו[הן]ישמעו על ידי [heard, כנראה במובן של יתקבלו, יקבלו את הסכמתה של] הרוח."
"כדי לעצב את כַּוונת העתיד [כַּוונה המתייחסת למצב עניינים עתידי, כנראה], אפשר לעצב אותה, לחשוב עליה, להשתוקק לה, או להציע מינחות [offerings] כדי שהיא תתגשם. את/ה יכול אפילו לכתוב אותה לעצמך. מה שאתה לא יכול לעשות, בשום מקרה, זה לגלות אותה [לאחרים] [disclose]. כשאתה מספר לאחרים על הכַּוונה שלך, היא נעשית דלילה [diluted, כמו מהילה במים], ולא נשאר לך כלום."
"זה נכון מאוד שכאשר עוקבים אחר הסימנים, אפשר לחזות מראש [foresee] שהדבר יקרה בצורה מסוימת. כאשר מבינים את דרכיה של הכַּוונה, אפשר להעז ליצור פקודות [חדשות] כדי לכונן [לייסד] עתיד שהוחלט [על ידך] מראש [predetermined]. בדרך כלל, קל מאוד לחזות את התוצאה המיידית [הקרובה ביותר בזמן]: אם תזרקו אבן באוויר, היא בוודאי תיפול חזרה. מכאן נובע, ע"פי ההגיון, שאפשר לחזות את העתיד ברמה גבוהה של ודאות".
"מכשפים משתמשים באינטליגנציה שלהם כדי לעצב אסטרטגיות שבאמצעותן הם יוכלו להשיג את המטרות שלהם. טוב לזכור שלמרות השימוש בכישוף, אף פעם לא ניתן לדעת בדיוק איך דברים יקרו, משום שיש יותר מדי משתנים [variables]; לכן, עליך להיות גמיש כשאתה ניצב נוכח חריגים [exceptions, יוצאים מן הכלל]. עלינו להכיר בכך שאנו שקועים במסתורין, ו[ש]הפרטים [details] מקבלים צורה בו ברגע".
"תוך ניצול הידע הזה, הלוחם, במקום להיכנע לגחמות חסרות תוחלת, מתכוון עתיד שבו הוא מתקדם בדרכו, שהיא כמעט אף פעם איננהדרך של מותרות ועושר".
"מעולם לא אמרתי שזה רע שיש כסף", הוא אמר בתגובה להערה שהערתי. "הדבר הרע הוא שברגע שמצטרפים למשחק, קשה מאוד להתנער מההתמכרות לכוח השליטה על חייהם של אחרים, ובסופו של דבר האדם עסוק מדי בספירת הכסף שלו כמו משוגע, בלי שיישאר לו זמן לשום דבר אחר".
"רק בעזרת הפיכחון שהזמן מספק לנו יכול הלוחם לרכוש את הניסיון והחוכמה ההכרחית כדי לקבל את ההחלטות הנכונות. בשל כך, עבור הלוחם יש רק ברירה אחת אפשרית: היות ללא רבב. כל אפשרות אחרת תפחית את עוצמתו ותוביל אותו אל מותו".
***
======================
18.8.23
רשת קורי העכביש של העולם...... 27
============================
============================
פרק קצרצר. מתברר שזוהי תכונתו הטובה ביותר .
הסוגריים המרובעים הם הערות הבהרה של המתרגם (שלי).
.הסוגריים המרובעים הם הערות הבהרה של המתרגם (שלי).
============================
השליטה בכַּוונה
רוב המכשפים אפילו לא מנסים לתאר במילים את ארסנל הידע העצום שיש ברשותם. הם רואים בזה בזבוז זמן, כי ברגע שמגיעים לידע שקט, יודעים כל מה שצריך לדעת, ישירות, ללא צורך לבטא זאת במילים. עם זאת, עבור אחרים, ההבנה הרציונלית היא בעלת חשיבות רבה. מכאן נובע החוב שיש לנו כלפי קרלוס, משום שהוא פעל לא רק כמדען חברתי [האנתרופולוגיה שייכת לדיסציפלינה של מדעי החברה], אלא גם כלוחם ללא רבב אמיתי, אשר שיתף בנדיבות את תגליותיו.
"לא משנה איך נקרא לזה, כולנו מסכימים שיש כוחות המשפיעים על חיינו בצורה כזו או אחרת. יש שקוראים לזה צירוף מקרים, מזל, גורל או אפילו אלוהים, אבל לוחמים יודעים שמדובר בכַּוונה".
"לכן, שום דבר אינו מקרי. הכַּוונה מצרפת ומרכיבה [makes up] כל מה שקיים ללא יוצא מן הכלל; היא משפיעה על בני אדם ועל כל דבר אחר בדרכים שאינן מובנות לשכל."
"הרואים גילו שמכיוון שכל מה שקיים הוא חלק מאותו דבר, אפשר ליצור קשר עם הכוח הזה. לשם כך יש צורך לפתח עניין אמיתי, אולי בדומה לעניין שיש לגבר כשהוא מחליט לכבוש אישה".
"הכַּוונה היא כמו שריר שאפשר לתרגל אותו, עד שאתה נותן לו את הצורה הרצויה. כדי להשיג זאת, עליך להיות בעל מישמעת, ולהתחיל לנקות ולסדר את העניינים היומיומיים, עד שלא יהיו עוד קצוות רופפים. לאחר שעשית זאת, לא משנה מה אתה עושה, תמיד תהיה ממוקד ברגע הנוכחי."
"כדי לנהל את הכַּוונה, עליך לזרום איתה; ברגע שאתה מסוגל לרטוט איתה באותו תדר, נוצר החיבור. להיות מחובר פירושו לרטוט באופן הרמוני עם הרוח." [ב"צדו הפעיל של האינסוף" נאמר שכוונת האינסוף היא רטט באוויר, ושהמכשפים יודעים על קיומה ומקבלים על עצמם [את ציווייה], ו[בכך]הם מתמזגים איתה]
"השליטה בכַּוונה מושגת רק כאשר הרצון האישי מכוונן [tuned] מספיק טוב כדי לגרום להאצלות הפנימיות להיות חופפות [coincide, לעלות בקנה אחד] עם ההאצלות הקוסמיות, כך שמה שבפנים ומה שבחוץ ירטוט באותו התדר."
"הכרחי לדעת שיש תדירות ספציפית לכל אחד בנפרד, לכן זה מסובך להסביר. לוחמים רוטטים בצורה כזו לפרקי זמן קצרים; אנחנו יודעים שמי שניסו לרטוט ברציפות בצורה כזו במשך זמן רב, או מתו או נעלמו באופן מסתורי."
"כדי להיות מסוגל להבין איך הכַּוונה נמצאת ביחסי גומלין עם אנשים, ראשית יש צורך להבין את הדרכים שבהן היא מגיעה [reaches] אלינו. הדרך הנפוצה ביותר היא כשאנשים פשוט חוצים את דרכה. זוהי כַּוונה עיוורת; פתאום הם לכודים בעלילות [plots, מזימות, תוכניות], בגלל זה אין להם שום שליטה על מה שקורה להם".
"אנחנו נותנים המשכיות לעולם על ידי שימת לב אליו. כך אנו שומרים על [maintain, מתחזקים את] המציאות היומיומית שלנו. אנשים שזורים זה בזה במרקם חברתי הדוק, שבו אין מקום לשום דבר חדש. מסיבה זו, הלוחם מפריד את עצמו [מהם] באופן מכוון [באופן יזום], [ו]נמנע [בכך] מכל יחסי גומלין מיותרים אפשריים; רק כך הוא יכול להשיג מספיק זמן לביצוע עבודתו."
"רק הלוחמים מטפחים באופן מכוון [deliberate, באופן יזום ומודע] קשר עם אותו הכוח. על ידי שהם לומדים כיצד לשלוט בעצמם, הלוחמים לומדים כיצד לשלוט בעוצמה; זה פותח בפניהם אפשרות גדולה יותר לשלוט במה שסובב אותם".
"רק הלוחמים הנעלים ביותר [supreme] מסוגלים להתמזג עם הכַּוונה; הם מתאחדים עם העוצמה. זה הזמן שבו הם יכולים סוף סוף לעשות כל מה שהם רוצים, אבל מכאן ואילך, כבר לא נשארו בהם תשוקות אנושיות, לכן, במקום להשתמש במתנות שלהם על מנת להשפיע על עמיתיהם בני האדם, רוב הזמן הלוחם ללא רבב אינו עושה כלום, פשוט מפני שהוא מרגיש שלם עם עצמו". [ב"שישה פסוקי הסבר", הפרק שנוסף ל"מתנת הנשר" במהדורה הספרדית שלו בלבד, מתוארים שלוש דרכים שבהן מגיעה אלינו הכוונה, מעמוד 20 ואילך בתרגום העברי. ארמנדו לוקח את הדברים שכאן משם ובעצם מציע פרשנות בגרוש. ההסבר שם מסודר יותר, ברור יותר, וכמובן אמין יותר. ארמנדו עושה כאן מישמש ונראה שהוא ממסמס שלוש דרכים לשתיים.]
"מסיבה כלשהי, או אולי ללא כל סיבה, לפעמים הרוח מרשה לעצמה להיות מובחנת [be noticed, שישימו לב אליה], ונוכחותה מורגשת כמו גל של עוצמה שעוטף את כולם בסביבה. אלו המקרים [occasions, הזדמנויות] שבהם מתקבלות החלטות, מתבצעים מעשים, דברים נבנים וחיים משתנים. בזמן שהרוח נוכחת, מורגש רטט מיוחד שממלא את כולם בעוצמתה".
"ההתערבות של הכַּוונה [במציאות] מתרחשת בצורה מתמשכת [רציפה], ולכאורה באופן לא מסודר [ולכן לא צפוי, כנראה]. זה כמו גל ענק שבא ותופס את כולם בפסגתו; היא משפיעה בדרכים שונות על כל אלה שנמצאים בדרכה, ואחר כך היא גורמת לאנשים להתעמת כמידת יכולתם בשרשרות האירועים שמתפתחות כתוצאה מהמעבר שלה [במקום]".
"עבור הלוחם, להיווכח [realize] איך נעה הכַּוונה הוא עניין של חיים או מוות, לכן הוא מתחיל לחקור ולחוות. הוא משתמש בכל המשאבים הזמינים כדי לנקות את חוליית החיבור שלו עם אותו כוח מסתורי שכולנו חלק ממנו."
***
שבת שלום.
====================
18.8.23
אפרופו חוליית החיבור החמקמקה אל הרוח (הכוונה).
דון חואן אינו מגלה לנו מהי, וארמנדו, שמדבר עליה המון, גם אינו מחכים אותנו במילימטר בעניין זה.
אז אני רוצה להציע שיקול דעת מוחץ:
אם הכוונה היא רטט באוויר, אז חוליית החיבור שלנו אליה היא איבר שקולט את הרטט הזה, לא?
*******
===================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה