היום הפרק אינו ארוך.
מעל הקריאה שלי את ספרי ארמנדו, השני והשלישי, ככל שמדובר בתיאור תפיסת עולמם של המרפאים; המכשפים הקדומים שאליהם הוא הצטרף, מרחפת אצלי עננה של ספק, משהו שם לא נראה לי, שלא לומר חשוד. עם זאת יש בהם פה ושם פנינים של ידע שמאד נכון בעיניי.
הספר הראשון שלו מעולה, כי שם הוא מביא את דברי קסטנדה, למעט הפרק האחרון.
===============================
אנשי הנחש
"מפני מה מגנים עלינו אנשי הנחש?" שאלתי אותו בהזדמנות מסוימת.
הוא הסביר: "בתקופות רחוקות, מכשפים ערכו ניסויים בעמדות חדשות, וניסו להזיז את נקודות המאסף שלהם אל מעבר לגבולות פקעת הסיבים [cocoon] הזוהרת. כמובן, הם מעולם לא השיגו זאת, משום שנקודת תפיסה זו היא חלק בלתי נפרד [אינטגרלי] מהכדור הזוהר. אולם, מה שהם אכן השיגו היה למתוח את גבולות הפקעת הזוהרת, בכך מעוותים לחלוטין את המבנה הביצתי, עד כדי הפיכתו לחוט של אור, תוך שמירה על נקודת המאסף, מבריקה מאוד, כשהיא ממוקמת באחד הקצוות. למעשה, משפך זה, בו התפיסה מתכנסת, הוא כל מה שאנחנו. לכן סביר הדבר שעבור צופים חיצוניים, מה שהם רואים יכול להיות מתואר כנחש זוהר המרחף בשמים. הבזקי האור המייצרים את 'גוף הנחש' הם כל כך מבריקים, שהם נראים כמו נוצות הפרושות לצדדים; מכאן בא השם."
"זו כבר לא המטרה של השושלת שלנו להפוך לחוטי אור, אבל זה לא אומר שאין אחרים באיזשהו מקום שעדיין מנסים להשיג מטרה זו", הוא אמר והביט בי בסקרנות. הרגשתי המום מההשלכות של מה שהוא אמר. כשלא הערתי שום הערה, הוא המשיך:
"לפני שנים, כשעוד הייתי חניך, המורה שלי הציג אותי בפני רואה שהיה בתהליך זה בדיוק: למתוח את הפקעת הזוהרת מבפנים החוצה עד כמה שהוא יוכל להגיע. מעולם לא שמעתי אודותיו שוב, אבל אם הוא היה משיג את מטרתו, זה היה הופך אותו לחבר מפותח [full-fledged] באנשי הנחש.
לשאלה ששאלתי הוא ענה: "מה שהכי הרשים אותי באותו אדם היה שחוץ מגישתו המאד מטרידה, היה לו ראש מוארך; זה היה כאילו ראשו הושם בסד מאז שהיה ילד כדי להשיג את המראה הזה. הוא נראה כמו אחד מהפסלים הישנים של המאיה".
לאחר פסק זמן של שתיקה מדודה, דון מלכור אמר:
"לפי הסיפורים, חלק מאותם לוחמים עתיקים שהפכו לקווי אור עזבו, לבדם או בקבוצה, במסע אל הלא נודע. אולם, אחדים מהם, לאחר שהפכו לקווי אור, במקום לצאת להרפתקה המושכת [אטרקטיבית] אל הלא נודע, נעלמו לנצח באינסוף [immensity]. היו [גם] אחרים שהחליטו להישאר בעולם הזה כדי לעזור לאנושות במאבקה ברוע".
הוא קבע באופן חד משמעי ש-C'Acatl היה בין אלה שהחליטו להישאר מאחור. הוא [דון מלכור] שם כל כך דגש על דבריו ששאלתי אותו איך הוא יכול להיות כל כך בטוח בכך.
"תוכל לענות לעצמך על השאלה הזו בקרוב", הוא השיב בנימה מלאת מסתורין שעשתה לי צמרמורת, והמשיך: "במהלך תקופה מסוימת, התירגול של מתיחת פקעת הסיבים עד שהיא הופכת לסיב של אור היה בעדיפות עליונה של מכשפי השושלת שלנו, לכן רבים השתמשו בפרוצדורה הזו כדי לבצע את המעבר".
"המטרה המקורית של אותם מכשפים שהפכו לסיבי אנרגיה הייתה להפוך את עצמם למעגל של אור; במילים אחרות, הם ניסו 'לנשוך את הזנב של עצמם'. הם לא היו טיפשים; הם ידעו היטב מה הם עושים; מה שהם חיפשו היו דרכים לעבור את הכמות הגדולה ביותר האפשרית של האצלות דרך הפתח שהם ניסו ליצור. הם האמינו שבדרך זו הם יגדילו את כוח התפיסה שלהם באופן אקספוננציאלי".
"הם צדקו בהחלט בעניין הזה, אבל לא משנה כמה הם ניסו, הם מעולם לא יכלו ליצור את המעגל בעצמם. בסופו של דבר, הם ניסו ליצור טבעות אלוהיות בזוגות, זכר אחד ונקבה, בתמרון המכונה T'Ololi, שבתרגום הכי קרוב פירושו טבעת אינסופית, שבה האחד 'נושך' את זנבו של השני. הפעם הם הצליחו לעשות את זה".
"כאשר הם יצרו מעגל גדול של אור כמו גולם [chrysalis, פקעת סיבים], הם הפכו להיות ישות שונה לחלוטין ממה שהם היו. בדרך זו, הם היו מסוגלים לתפוס [perceive] האצלות שהן באמת מעבר לתחום האנושי."
לדבריו, "כש-C'Acatl העביר את נקודת המאסף שלו אל מעבר לגבולות הביצה הזוהרת, הוא הפך לחוט של אור, וזו הסיבה שהוא נודע בשם Quetzalcoatl [הנחש עטור הנוצות]. בשל האנרגיה הנגואלית יוצאת הדופן שלו, המלך הטולטקי הצליח לאחד מחדש את הקבוצות השונות של אותם לוחמי נחש שנלחמו בעבר האחד נגד השני, לכן, במובן מסוים, הוא הפך למנהיג האנשים האלה. למעשה, הוא נחתך [קורץ] מאותו בד כמו ידידך קרליטוס", הוא אמר וצחק.
רציתי לשאול אותו שאלה על כך, אבל בלי לחשוב שאלתי: "האם זה אומר שאותם מכשפי העבר עדיין חיים היום?"
"כמובן שהם חיים!" הוא ענה. "הם הפכו לסוג מיוחד של ישויות לא אורגניות, לכן הם מודעים [בעלי מודעות, כנראה] היום."
סיפרתי לו על האחד שקרלוס כינה "הדייר" או "הממרה את המוות", דמות שקיימת בעולם האחר. לפי הסיפור, הוא הצליח להגדיל את משך המודעות שלו באמצעות תימרון נקודת המאסף שלו.
הוא אמר שהוא יודע למי אני מתכוון, אבל הוא לא בשושלת שלנו; מכל מקום, הוא התעקש שההישגים של המכשפים הקדומים אכן היו מדהימים.
"יש הסבורים שאותם מכשפי עבר שערכו ניסויים עם נקודת המאסף נלכדו בשרשורים [concatenations] שלהם. הם מאמינים שהם הגיעו למבוי סתום, ושעכשיו הם כבר לא יכולים לחזור למה שהיו קודם לכן, וגם לא להתקדם. הם משערים שהדבר היחיד שהם יכולים לעשות הוא להאריך את משך התודעה שלהם ככל שהם יכולים".
"זה בהחלט נכון ברוב המקרים; עם זאת, מי שחושב כך אינו מתחשב בעובדה שחברי אנשי הנחש בחרו מרצונם להישאר מאחור כדי לעזור לנו. באותו אופן, אם הם היו רוצים, הם יכלו פשוט לעזוב אותנו לנפשנו [שנסתדר בכוחות עצמנו] ולהיכנס לחקר האינסופי."
הוא השתתק; כאילו הוא רצה לתת לי הזדמנות לחשוב על מה שסיפר לי. באמת, במבט כזה, ההקרבה שהקריבו חברי אנשי הנחש הייתה עצומה. ואז הוא אמר, "אולי עכשיו תוכל להבין טוב יותר כמה מהסיפורים ששמעת במהלך השנים."
הוא צדק; ההסבר שלו הבהיר רבים מהסיפורים ששמעתי בעבר והנמכתי לקטגוריה של אגדות ומשלים. אבל עכשיו, לאור גילוייו, הכל היה הגיוני. זה היה כאילו החלקים שהיו חסרים בפאזל הונחו סוף סוף במקומם, ופתאום התמונה הפכה לקוהרנטית.
אולי הדבר הקשה ביותר לאדם הרציונלי לקבל הוא ההכרה בכך שלמעשה קיימות ביקום ישויות מודעות אחרות מלבד בני אדם, ישויות המסתובבות בינינו מבלי שאנו מבחינים בכך, ושרוב הישויות הללו הן ממימדים אחרים והן כאן כדי להיות ניזונים מאיתנו.
רבים יכולים לומר "אני מקבל את זה [כעובדה]", אבל לקחת את קיומן של הישויות האלה ברצינות תאלץ כל אחד לנקוט בפעולה, במיוחד אם מגיעים להכרה שבעולם הזה, ברגע זה ממש, אנו סובלים מפלישת חייזרים בקנה מידה עצום, שבה כוח החיים של האנושות נגנב. לאחר שתופסים [רואים] אותם, גם אם לא רוצים בכך, נעשים מחוייבים לפתוח במלחמה בעלת היקף גדול מאוד.
"באופן כללי, אנשים אינם מודעים לכך שהם מתומרנים [עוברים מניפולציות], שחלקם בהחלטותיהם קטן מאד. זה ככה, כי הם לא יודעים כלום על הכוחות החיצוניים ששולטים בחייהם".
"כולנו קורבנות של מזימה בעלת מימדים [מידות] בלתי נתפסים, שכן כל מה שאנחנו וכל מה שאנו חושבים שאנחנו עוצב על ידי אחרים, בין אם זה תאגידים מסחריים שרוצים להרוויח ממך כסף, או ישויות בלתי נראות ממימדים אחרים שרוצות להשפיע עלינו לטובתן האישית. נדרש מאמץ עילאי ממש כדי להשתחרר מכל זה.
"כדי להיות מסוגל להיות עצמך, עליך לנתק את הקשרים שלך כך שאינך מושפע עוד מהמערכת החברתית וגם לא מהכוחות הבלתי נראים. רק על ידי הכרה בכך אפשר להיות חופשיים. ברמה הזו, מדובר בהיות מודעים לכל ההשפעות שמשפיעות עלינו".
בדיון הקודם אתו, הוא אמר: "כעת, משהגעת לנקודה זו, אני יכול לגלות לך שהכומר העליון הגדול של הטולטקים, C'Acatl Topiltizin, היה שייך למסורת הטיקיס [ticis]. אנו, כצאצאים ישירים וכשומרי השרביט הקדוש של קצלקואטל יש את המזל, לפחות פעם אחת בחיים, לקיים איתם מפגש ישיר."
"האם אתה מתכוון שהם ישויות אמיתיות?"
"כמובן שהן אמיתיות!" הוא הגיב בבוטות. הסברתי לו שמה שאני רוצה לדעת זה האם הן ישויות פיזיות שאפשר לראות ולגעת בהן. הוא השיב: "הן ישויות של אנרגיה. בדרך כלל הם מציגות את עצמן [מופיעות] בצורה של סיב אור; אולם התיאור כמעט תמיד מנצח, ובסופו של דבר אנו רואים נחש מעופף. אבל זה לא תמיד ככה כי לעתים הן לובשות צורה אנושית ומהלכות על פני האדמה. שרביט הקודש הועבר מדור לדור; הוא טעון [loaded] בכוונה מיוחדת שעוזרת לנו לזמן [summon] אותם".
זמן מה לאחר מכן, בטקס שהשתתפתי בו, היה לי את המזל הרב לחזות בעצמי בנחש הנוצות, מרחף מעל ראשי במלוא הדרו.
***
====================
למעדיפי האנגלית: לינק ל-133 העמודים הראשונים:
מוסיקה
===========================
להבהרת הצרימה שאני חווה בקריאת ספרי ארמנדו:
יש לי הרושם שארמנדו נטל לעצמו את הזכות לתרגם רעיונות מהתורה של אותם מכשפים, אליהם הוא הצטרף, לטרמינולוגיה של הדרך הטולטקית הדון חואנית, והוא שם את הפרשנויות האלה שלו בפיו של מורו, דון מלכור, ושאר מוריו.
כל עוד הוא מתאר את הדרך שלהם במונחיהם, אין לי בעייה. הבעייה מבחינתי צצה כשהוא מתרגם לטרמינולוגיה של קסטנדה, ולדעתי אולי אפילו מרמה את הקורא בכך שהוא מכניס את הפרשנויות האלה שלו לפיהם של מוריו.
.
אני לא חושב שהוא ממציא את תיאורי החניכה שלו ואת הידע של הקבוצה שלו. מה גם שקסטנדה שלח אותו לקבוצה ההיא.
אני חושב שהוא אדם ישר ובעל כוונות טובות, והפרשנויות האלה שהוא עושה בין התורה הקסטנדית והתורה שלהם נעשות בתום לב מתוך מחשבה שהוא מסוגל לעשות זאת, ומוצדק לדעתו להכניס את הפרשנויות האלה לפיהם של מוריו.
לדעתי הוא טועה בשתי הנקודות: ההקבלה שהוא משרטט בין התורות לעתים קרובות אינה נכונה, וההכנסה של הדברים לפיהם של מוריו מעוררת תחושה מוצדקת של רמייה אצל הקוראים (אצלי).
===========================
9.8.23
רשת קורי העכביש של העולם...... 18
============================
============================
קצאלקואטל ואנשי הנחש
בהזדמנות אחרת, דון מלכור אמר לי, "בתוך כל המהומה שנגרמת על ידי הפולשים [ישויות הצל, כנראה] נמצא C'Acatl עם קבוצת הלוחמים הקטנה שלו. הם מנהלים קרב אכזרי נגד הלא-אורגנים כדי להגן עלינו, אבל הם מעטים מאוד בהשוואה, משום שאפשר לספור את הצללים במיליארדים. למעשה, יש כמה מהם [several] לכל תושב של כוכב הלכת שלנו, כך שקשה מאוד להימלט מהמעקב [surveillance, פיקוח] [שלהם]".
"מה אתה מנסה להגיד לי, דון מלכור? איך אחינו אנשי הנחש מגנים עלינו?"
"האנושות נמצאת תחת מיתקפה אכזרית עשרים וארבע שעות ביממה; אפילו כשאנו ישנים שינה עמוקה אנחנו לא משוחררים מהתוקפנות של הישויות האלה. אכפת להם מאיתנו כמו שלנו אכפת מהתרנגולות."
"העובדה היא שביניהם, למרבה הצער, ישנם כוחות אפלים אפילו יותר, הנחושים להשמיד את האנושות; הם כבר ניסו זאת בעבר, והם בוודאי ינסו זאת שוב בעתיד. רק הודות להתערבותם של אנשי הנחש אנחנו עדיין כאן. C'Acatl וקבוצת הלוחמים שלו מהווים מגן אשר מגן מפני המיתקפות המבוצעות על ידי ישויות הצל.
"בנסיבות אלה, אנשי הנחש עושים כמיטב יכולתם. במלחמה הזו, לכל מחנה היו ניצחונות ותבוסות. למעשה, יש איזון עדין בין בני האדם לבין המגנים [protectors] שלנו, כך שגם בעזרתם, התוצאה אינה ודאית."
"איך הן מנסות להשמיד את בני האדם?" שאלתי, ממש מבוהל.
בפנים רציניות מאד הוא ענה: "לתכלית זו הן מתמרנות את המנהיגים הפוליטיים והדתיים, ואת התקשורת. למעשה, הן ה'מוח' [mind] השולט בהמונים. לכן הן יוצרות מלחמות וזוועות אחרות; מהן הן ניזונות. ככל שלמנהיג יש יותר השפעה, כך ההתקפות שהוא נתון להן גדולות יותר".
"הן מלטפותאת החשיבות האישית של השליטים עד כדי כך שהן מעוררותבהם תחושה שהם ישויות עליונות. חלקם [חלק מהמנהיגים] בסופו של דבר מאבדים לחלוטין את כל תחושת המציאות וממש משחקים בחייהם של אלה שהם שולטים בהם".
"איך הן [ישויות הצל] שולטות במנהיגים של מדינות?"
"הן משתמשותם באסטרטגיות שונות; הן מנצלות את האמונות שלהם או כל חולשה אחרת שיש להם. לחלקם הןמציעותדרכי פעולה בחלומותיהם, כך שהם אפילו לא מודעים לאופן שבו הם קיבלו החלטות מסוימות; אל האחרים הן מדברות ישירות, כך שרבים מאותם מנהיגים רואים את עצמם, בינם לבין עצמם, כחיבור בין העם לאלוהים".
"ומה עושה קצאלקואטל כנגד הפקודות שהטורף שותל במחשבתם של המנהיגים הפוליטיים?" שאלתי.
הוא אמר, "אנשי אחוות הנחש משתמשים בכל האמצעים העומדים לרשותם על מנת להתנגד לפקודות שמשמעותן עלולה בהחלט להיות השמדת האנושות, הם מיישמים את אותן טקטיקות שבהן משתמש הטורף: הם שותלים פקודות חדשות, סותרות, במוחם [minds] של המנהיגים. זה, אגב, הוביל כמה מהם [מהמנהיגים] לשיגעון".
"תמיד שאלת אותי לגבי תוקפה [validity] של כת נחש הנוצות. ובכן, עכשיו אני יכול להגיד לך שיש לנו הסכם איתם. זה מעשה של הכרת-תודה והכרה כלפי אלה שמקדישים את קיומם כדי להגן עלינו. אלה הם המושיעים האמיתיים שלנו! הם הגיבורים האנונימיים שבני האדם חבים להם את חייהם ואולי הרבה יותר".
"זו הסיבה שבגללה הקדמונים שיבחו את נחש הנוצות, והסיבה שאנחנו עדיין עושים זאת. אבל, אל תבלבל בינינו לבין אלה המבזבזים את חייהם בלצעוק 'הוא אלוהים', מבלי לדעת בכלל על מה הם מדברים. עבורנו, זה לא אומר שהם אלים או משהו כזה; אלא, הטקסים שאנו עורכים הם סוג של הכרה בהישגיהם כלוחמים, והכרת תודה על העזרה שאנו מקבלים".
"הפסטיבל שהשתתפנו בו לפני כמה ימים הוא רק דוגמה קטנה של מה שהיה בעבר. כשהארצות האלה נשלטו על ידי נחש הנוצות, אנשים מכל הפינות [פינות הארץ?] הגיעו לחגוג [celebrate, לשבח] את קצאלקואטל, אבל ידע זה אבד, ובימינו רק מעטים עדיין מקיימים את המסורת".
"למה זה ככה, דון מלכור?"
"במהלך הכיבוש הנוקשה, שבו הם הוציאו להורג את הילידים בשל היותם עובדי אלילים, אבותינו נאלצו להסתיר את שיטותיהם המעשיות. הם היסוו אותם מאחורי האמונות של הכובשים; בדרך זו עזבו אותם לנפשם והם יכלו להמשיך עם המסורות שלהם. עם זאת, היה נזק נלווה מסוים; עבור רוב האינדיאנים זה סיפור שונה, כי הם בסופו של דבר איבדו את זהותם על ידי קבלת הדת החדשה".
"הטקס שמציעים המכשפים המודרניים לקצאלקואטל הוא אפוא שריד ממה שהקדמונים ביצעו. הם עושים את זה מתוך מודעות לכך שהם חולקים כבוד לאותם מכשפים מהעת העתיקה שהעזו להעביר את נקודת המאסף אל מעבר לגבולם, ובעיקר לאלו שהחליטו להישאר ולעזור לנו".
"אני בספק אם קיים או אי פעם היה קיים מישהו שראוי יותר להוקרה שלנו מאשר ישויות הנחש. הם המגינים האמיתיים של האנושות. בלעדיהם, אפילו לא היינו כאן עכשיו. לבני אדם יש 'מלאך שומר', ושמו קצאלקואטל."
"עד כדי כך, דון מלכור?" שאלתי, נדהם מהקביעות שלו.
"כמובן! בלעדיהם כבר היה קורה לנו מה שקרה לאינספור גזעים אחרים ביקום שנכחדו. כיום אנו חיים בתקופה מכריעה להישרדות המין שלנו. אם לא נבצע את הקפיצה ההתפתחותית [האבולוציונית], גם בני האדם יהיו נידונים להכחדה, מכיוון שהטורף מעדיף להשמיד אותנו מאשר להעניק לנו חירות."
"האם ישויות הנחש עושות את כל זה בצורה לא אנוכית?" שאלתי בהזדמנות אחרת.
הוא נראה כאילו הוא אומד אותי לפני שהגיב. "לא לגמרי," הוא ענה. "כדי לשמר את עצמם, הם, כמו כל שאר הישויות ביקום, זקוקים לחיזוקים [boosts, דחף] של אנרגיה. אנחנו, האורגניים, שואבים אנרגיה ישירות מהסביבה שמקיפה אותנו, אבל היצורים הלא אורגניים צריכים לקבל אותה באמצעות העברה [transfer]. זה מה שאנחנו מציעים להם כשאנחנו משתתפים בטקסים. על ידי מיקוד תשומת הלב שלנו בהם, אנחנו מציעים להם בחופשיות [freely, בחינם, ללא תמורה, ו/או, בהתאם לנאמר מיד: מרצוננו החופשי] חלק מהאנרגיה המיותרת שיש לכולנו בשפע, וזה לא פוגע בנו כלל".
הבעתי בפניו את דעתי שהם [אנשי הנחש] פועלים בסופו של דבר באותם תנאים כמו הלא-אורגניים שמשתמשים בלהט דתי כדי לאסוף את התשורות [tribute] שלהם, שכן גם הם תלויים באנרגיה שלנו.
הוא השיב, "ההבדל הגדול הוא שהישויות ההן, שהן זרות לעולמנו, תוקפות בשביל הגזל. הן לוקחות את כל האנרגיה שהן יכולות, משאירות מספיק רק כדי שהטרף האומלל ימשיך לחיות, והן עושות זאת רק כדי שהן תוכלנה לקצור אותם [כמו יבול] כאשר האנרגיה [שלהם] תצטבר שוב, בעוד [אנשי] נחש הנוצות מקבלים רק את מה שאנו נותנים להם מרצוננו, ובתמורה הם מגנים עלינו מפני ההתקפות של ישויות הצל. לכן, זה מאוד הוגן שיודו להם על כל מה שהם עושים למענינו. הם המדריכים שלנו; מהם אנחנו מקבלים הגנה וידע".
"מדוע אתה אומר שהם המדריכים שלנו?"
"אנחנו רואים בהם את המדריכים שלנו, כי הם מגנים עלינו ועוזרים לנו בדרכנו האבולוציונית".
"למה אתה מתכוון? איך הם עוזרים לנו?"
"מה שאני אומר זה שאם ניגש אליהם בצורה הנכונה, הם יכולים להפוך למדריכים שלנו. אם יתמזל מזלך, יתכן אפילו שחלק מהם יקחו אותך כבן חסות; יש מקרים של לוחמים ברי מזל שנמצאו ראויים לזכות הזו, וזה כמובן נותן לכל אחד יתרון עצום בדרך".
"האם יש הליך כלשהו כדי להתקבל בתור בן חסות?"
"כן, יש," הוא אמר, אך סירב למסור פרטים נוספים באותו הזמן.
בשיחה אחרת הוא הסביר: "זהו ההסכם שיש לנו עם אנשי אחוות הנחש: הם מגנים עלינו מפני התקפות הטורף, וברגע שזוהר המודעות גדל [מתרומם מעל גובה הבהונות, כנראה], ההליכה בדרך הזו הופכת להרבה יותר קלה. האמת היא שברגע שאתה מגיע לסף [threshold] מסוים, אתה כבר לא זקוק לעזרה, אבל, כמעשה של הכרת תודה על העזרה שקיבלנו, לפחות פעם בשנה אנו חולקים כבוד לקצאלקואטל. כפי שאתה רואה, כת נחש הנוצות מבוססת היטב [well-grounded]. עבור החניכים פירוש הדבר הזדמנות [opportunity, יתרון?] במאבק נגד הטורף. למכשפים יש בעלי ברית, ועבורינו, קצאלקואטל הוא בעל הברית שלנו".
***
==================================
10.8.23
רשת קורי העכביש של העולם...... 19
============================
============================
היום אני מביא שני פרקים, כי הראשון הוא מעין הקדמה קצרה לחטיבת הפרקים הזו, שנושאה הוא הכַּוונה. הוא גם לא אומר שום דבר, אז לא רציתי שתצאו מכאן בידים ריקות 
הפרק שלאחריו הוא סיפור מעניין ששווה את זמן הקריאה שלו (במילים אחרות: אני ממליץ עליו)
קריאה נעימה ומחכימה
=======================
חלק 4
השליטה בַּכַּוונה
מבוא
כמעט מההתחלה הוטלה עליי המשימה של חקירת הכַּוונה [intent], כי נאמר ש"הכַּוונה שייכת למי שמחפש אותה".
"ההבדל בין האדם הפשוט למכשפים נעוץ בכך שהמכשפים מעוניינים באופן עמוק לגלות כל מה שהם יכולים אודות הכַּוונה. זו הסיבה שהם אוספים 'סיפורי נצח' [tales of eternity]".
בהתחלה ממש לא ידעתי מה לעשות על מנת להוציא אל הפועל משימה כזו, אז גם כשלא הבנתי כל כך מה אני עושה, השלמתי עם ביצוע ההנחיות. במהלך השנים ריכזתי את כל הקשור לנושאזה שיכולתי למצוא.
בשל האופי הפרדוקסלי של הנושא, בנוסף לעובדה שמילים לא תמיד יכולות ללכוד במדויק את מה שרוצים להביע, כדי להימנע מהסתבכות במילים, ויחד עם זאת, בניסיון להבהיר את הנושא, אני מוצא שהכרחי לְאַלְתֵּר, להפוך את העניין במוחי [mind], אם לנסח זאת כך.
ניסיתי ככל האפשר להימנע מהחזרה הטבעית על הדברים [repetition] שמתרחשת בשיחות קלילות, במיוחד כאשר מתמקדים בנושא כל כך חמקמק כמו זה. במהלך השנים, בשיחותיי עם ה-"compadritos", אספתי כמות יפה של הערות וסיפורים, רבים מהם נראו סותרים [זה את זה], אבל בהיותםרלוונטיים למשימה שעל הפרק, אני כולל אותם בסקירה הזו, כי אני מאמין שהם יכולים לעזור להבהיר כמה היבטים של העניין החלקלק הזה. אז לפעמים עודפות מילולית [redundancy, חזרה על דברים שנאמרו] היא בלתי נמנעת כדי לשמור על זרימת הרעיונות.
מהטעם הזה העדפתי לשים דגש רב יותר על הנושא עצמו, להדחיק את השחקנים, המצבים, ואפילו את הכרונולוגיה של האירועים למישור משני.
למרות שחלק מהמכשפים אינם מסכימים לחשוף את הסודות שבמשך דורות הם שמרו בקפידה רבה כל כך, הגעתי למסקנה שאין חשיבות רבה להבחנה בין מה שנשמר בסוד לבין מה שמגלים, כי אם לזה שמקבל את המידע אין מספיק אנרגיה, הידע שנחשף לא אומר [לו] כלום. לכן, הסודות בסופו של דבר הם יותר ביטוי לחשיבות עצמית ואין בהם שום טעם.
אני יודע היטב את המחיר ששילמתי על מנת לעצב את דרכי, ובשל כך אני מזדהה עם אלה המחפשים. מטעמים אלה החלטתי לפרסם את התגליות שלי, בתקווה שהן יוכלו להועיל למי שיקבל אותן.
הלוחם של הזמן
באחת הפעמים חטף דון מלכור את חפיסת הקלפים, שדוניה סילביה נהגה לקורא בהם את מזלם של אנשים. אחרי שעירבב את הקלפים, הוא ביקש ממני לבחור באחד מהם; כנראה, חשבתי, הוא אוהב לעשות טריקים של קסמים. זרמתי אתו והוצאתי קלף. חשבתי שהוא הולך לנחש את הקלף, אבל הוא אמר לי להסתכל על הקלף היטב. עשיתי מה שהוא אמר לי לעשות, ומה שקרה אחר כך היה משהו מרהיב: הקלף נעלם לי מהיד!
שאלתי אותו איך הוא עשה את זה.
הוא אמר תוך כדי צחוק שקוסמים לעולם אינם מגלים את סודותיהם; עם זאת, מאוחר יותר הוא הסביר שמכשפים יודעים איך "לכופף את הזמן", ומאותו זמן אַחֵר הם יכולים להשפיע על דברים. הוא אמר שלאנשים פשוטים זה ייראה כמו קסם.
"ואיך הם מכופפים את הזמן?" שאלתי אותו.
"זה משהו שאתה לא יכול להסביר במילים. אתה צריך לחוות את זה בעצמך", הוא ענה. "עם זאת, אני יכול לומר שכיפוף הזמן מורגש כאילו אתה נמצא בשני מקומות בו זמנית; באחד מהם הכל קפוא, וכתוצאה מכך אתה יכול להשפיע על דברים באמצעות המהירות שלך. אבל זוהי רק התוצאה, הדבר הגדול הוא שברגע שתצליח לשלוט בזמן, תוכל ללכת לאן שתרצה; אתה פשוט נעלם ממקום אחד ומופיע שוב במקום אחר."
"האם מכשפים באמת יכולים לעשות זאת?" שאלתי, כשאני נזכר בסיפור שסיפר קרלוס בספריו על מסעו של גוף החלימה.
"כמובן! כל מה שהם צריכים לעשות זה לשבור את ההמשכיות [continuity, לנתק את הרצף]; זה ניתן להיעשות באמצעות חלימה, או דרך כיפוף הזמן באמצעות תפיסה טהורה."
"איך אתה יכול להשיג תפיסה טהורה?
"על ידי עשיית סדר בחייך, כשאיןדברים [ה]ממתינים [לטיפולך] או דליפות אנרגיה. במילים אחרות, על ידי היותך ללא רבב. עבודת הסיכום עוזרת לך לעשות בדיוק את זה; ברגע שכבר אין לך קצוות משוחררים כאלהבחייך, והכל נמצא במקומו, אתה תוכל לתמרן לא רק את תפיסת הזמן, אלא את הזמן עצמו."
דון מלכור התעקש לעתים קרובות שאלך לחפש מפגש ישיר עם הרוח. האמת היא שבאותה תקופה לקחתי את הדרישות שלו כמטאפורות. מה עוד הן יכלו להיות? בטח נמאס לו מהאטיות שלי, כי יום אחד הוא נתן לי דחיפה, הצביע על ההרים ואמר שאני חייב לצאת וללכת, ושלא אחזור לפני שאפגוש בה.
עשיתי את ההכנות ויצאתי לדרך. הלכתי לכיוון הגבעות הנמוכות ביותר. באמת לא ידעתי מה לעשות; פשוט המשכתי ללכת ללאיעד. זה היה יום חם ביותר. קול הציקדות מילא את האוויר. מצאתי גומחה בקיר סלע כדי להעביר את הלילה. ביליתי מספר ימים בשיטוט, ללא הצלחה. במשך הלילה חזרתי תמיד לאותה גומחה; זה הרגיש בטוח שם.
כבר סיימתי את הקצבות המזון שלי; ביומיים האחרונים אכלתי רק פירות בר ושתיתי מים משלוליות. הייתי עייף ורציתי לחזור, אבל לא העזתי שלא לציית, אז השלמתי עם גורלי.
ברגע שנרגעתי, הרגשתי הרבה יותר טוב. אופטימיות בלתי צפויה השתלטה עליי; התלבטתי מה לעשות הלאה, כשגבר הופיע ממש יש מאין. ההופעה שלו היתה כה פתאומית שלא הספקתי להגיב. האיש אמר לי בלי הסבר נוסף שכבר מצאתי את מה שחיפשתי, ושעליי לחזור אל הבית; אחר כך הוא עשה שניים או שלושה צעדים לתוך הצמחייה ונעלם באופן על טבעי, כפי שהוא הגיע. חיפשתי אותו בין הצמחייה, אבל לא היה שם אף אחד. נזכרתי בקסם עם הקלפים.
התחלתי את המסע שלי חזרה. בזמן שהלכתי, הרהרתי בהופעתו של הזר, והייתי להוט לספר לדון מלכור מה קרה; רציתי לדעת את דעתו. זה היה כבר אמצע אחר הצהריים כשנכנסתי לרחוב המאובק שהוביל לעיירה. ליד מרזב של שאריות מי גשמים, היו כמה ילדים מוכתמים בבוץ ששיחקו עם כדור פלסטיק אדום.
לקחתי את הדרך העוקפת, המוליכה לבית המרפאים, וכשהתקרבתי הבחנתי מיד שמשהו קורהשם. ראיתי את כולם מצטופפים בתוך המטבח; למעשה אפילו לא יכולתי להיכנס, אז הנחתי את התיק שלי בצד, ונשארתי להביט מבחוץ, מבעד לחלון. כשהבטתי, הייתי צריך להתאמץ לראות פנימה, כי הניגוד שבין אור השמש לאפלולית בפניםהיה מאמץ גדול לעיניי. בין ראשיהם של האחרים הבחנתי בגבר זר, היושב ומשוחח עם האבואלוס (הסבים והסבתות), וסביבם היו שאר השותפים.
הייתי בהלם כשנוכחתי לדעת שהזר הוא אותו אדם שראיתי בהרים. הוא היה אינדיאני חסון בצבע נחושת, כמעט שחור, בעלשתי צמות בסגנון הקדמונים. נראה היה שגילו אינו מעל חמישים; הוא היה לבוש כאיכר והקרין אנרגיה יוצאת דופן. חשבתי שזוהיתה מכת מזל להישאר בחוץ, כי משם הייתה לי נקודת התצפית הטובה ביותר לכל מה שקורה. בלחישה שאלתי את החניך שהיה הכי קרוב אליי מי האיש הזה.
"זהו Shaak'Atl," הוא ענה, גם כן בלחישה. כששמעתי את השם הזה, השיער שלי סמר, המעיים שלי התכווצו, והאוזניים שלי התחילו לזמזם. בקושי יכולתי להאמין למה שהוא אמר.
הבטתי בו בתערובת של תדהמה וספקנות, אבל שם הוא היה, מול עיניי, בשר ועצמות. באמת הרגשתי המום; מוחי בעבע מהזיכרונות של כל מה שסיפרו לי על Shaak'Atl.
סיפרו שהוא מכשף שחי בזמנים רחוקים מאוד; למעשה, היה אוסף שלם של סיפורים עליו. מספרים שבהיותו לוחם ללא רבב הוא הצליח להתמזג במודע עם המקור של הכל. הם סיפרו שכך הוא הפך לנוסע [traveler] באינסוף, ישות חופשית שאינה כפופה עוד למגבלות הזמן והמרחב.
אהבתי לשמוע את סיפורי העוצמה האלה, אבל האמת היא שהתייחסתי אליהם כמשהו מאוד רחוק מהמציאות שלי. האמנתי שהם רק אגדות שסופרו כדי להדגים את מאבקו של הלוחם להשגת החיבור אל הכוונה. לראות אותו שם, משוחח עם האבואלוס (הסבים והסבתות), היה משהו שמעולם לא ציפיתי לו! בהתחלה הם דיברו ב-Nahuatl, אבל מאוחר יותר הם התחילו לדבר בספרדית. בהחלט הייתה לו דרך דיבור מאוד ייחודית [idiosyncratic, המורכבת ממקורות שונים] שקשה לתארה. לדוגמה, כשהוא אמר "אני מציע לך מילה", הוא הצמיד את אצבעותיו, הצביע על פיו, ואחר כך פתח את היד לפנים. או האופן שבו הוא נגע בעיניו באמצעות אצבעותיו המורות [index fingers], ואמר [אחר כך] כשהוא מצביע על האופק, "העיניים האלה, הן ראו את הנצח." בדרך זו, תוך הוספת תנועות גוף למילים, הוא סיפר לנו את סיפוריו.
לדרך הדיבור שלו היה מבטא אלגנטי הדומה אולי לאופן שבו דיברו אצילים בעבר. בין שאר הסיפורים שהוא סיפר, הוא סיפר לנו שבאחד ממסעיו, הוא פגש כמה ישויות מוזרות מאוד שהיה להןמשהו כמו בליטה [crest] שצמחה על עורפם, דומה מאוד לאופן שבו הציפורניים או השיער צומחים על בני אדם. הוא אמר שבאותו האופן [בדומה לבני האדם, כנראה], אותן ישויות היו גם מודאגות באופן עמוק לגבי המראה שלהם; הן הקדישו הרבה זמן לחיתוך ומילוי של בליטותיהם שהיו, מבחינתן, מאפיין מובהק של המעמד החברתי. חלקןהיו בעלי בליטות כל כך קצרות עד שכמעט ולא ניתן היה להבחין בהן, בעוד שאצל אחרים הן היו ארוכות ואף צבעו אותן בסגנון אופנתי.
הוא גם סיפר לנו על ישויות אחרות שאותן הוא תיאר כישויות לילה. הוא אמר שחסרות להן עיניים, אבל הן יכולות לראות טוב כמו כל אחד. לדבריו, אותן ישויות דומות לסוג של pachyderm [בעל חיים בעל עור עבה], למרות שהיו להן קשקשים כמו נחשים. הוא הוסיף שהן היו מאוד מופנמות [introspective] ושהן חיו בשתיקה כמעט מוחלטת, וכשהן דיברו, הן תקשרו ישירות זו לראשה של זו, כך שהן רק לעתים רחוקות פולטות צלילים. הוא תיאר אותן כחולמות נפלאות המבלות את רוב קיומן במסעות חלום.
בזמן שהוא דיבר, ייתכן שהוא חש את חוסר האמון שלי, כי הוא הביט ישירות לכיווני ואמר, "אני בא לבקר [אתכם] מהנצח, שםהיום והאתמול מתערבבים עם המחר."
כששמעתי זאת הרגשתי צמרמורת, כי ידעתי מה זה אומר: לפנינו הייתה ישות מדהימה, אדם שהוא התגלמות [personified] של הכוונה, או שמא עליי לומר שהכוונה עצמה מבקרת אותנו בגופו של אדם. מאמץ רב נתבע ממני על מנת להיזכר ברצף האירועים שהתרחש [לאחר מכן]. במשך השנים הרגשתי תחושה מוזרה; זה היה כאילו היה לי פקק בראש שמנע את הזרימה החופשית של הזיכרון. אולי אוכל להשוות זאת להצטננות מעצבנת שלא נגמרת, ואחרי זמן מה לומדים לחיות איתה.
בדיוק כפי שזרע שהיה רדום זמן רב, יום אחד הופך לפתע לפריחה הנפתחת לאור השמש, כך פרח הזיכרון במוחי [mind]. זה התחיל כזיכרון מעורפל, אבל האור בתוך ראשי התחזק יותר ויותר, עד שהוא הבהיר את הסצנה לחלוטין.
ראיתי את עצמי שוב מביט דרך החלון, תוך כדי ש-Shaak'Atl מספר את סיפוריו. ברגע מסוים הוא עשה לי סימן להתקרב; במקום להיכנס דרך הדלת, נכנסתי דרך החלון התחתון, והלכתי ישירות לעברו. מנקודת המבט שלי, באותו רגע הכל קרה כמו בחלום.
הוא נתן לי את ידו לברך אותי לשלום, וברגע הבא, כשהשגתי מודעות, ראיתי שאנחנו עומדים, צופים בחוף ים מבודד. בהתחלה חשבתי שזה חיזיון, אבל פתאום הרגשתי את החול החם מתחת לרגליי; זה היה הלם שהחזיר אותי למציאות - אבל לאיזו מציאות? התפיסה שלי הייתה שבהרף עין טסנו מרחק רב מבית המרפאים אל אותו חוף בודד. על פי סימן מצדו טיפסנו במעלה גבעה קטנה; היה שם מקום למעלה שנראה כאילו הוכן מראש. התיישבנו על כמה אבנים ששימשו בנוחות כמושבים; הייתה רוח מתמדת שנשבה על כפות התמרים המתנדנדות, שסיפקו לנו צל נעים מאוד. הנוף היה יפהפה. יש לי הרושם ששהינו שם נצח, אבל אפילו עד היום אני מתקשה להיזכר בכמה מהזיכרונות מאותו אירוע. ברגע מסוים הבחנתי בכמה ספינות המופיעות באופק.
הוא החווה לעברן בסנטרו ואמר שאלו הם הכובשים הספרדים שבדיוק עתה הגיעו [לאמריקה]. אז הבנתי שהוא לא רק העביר אותי בחלל, אלא גם בזמן. הוא ציין שהוא הביא אותי לרגע הספציפי הזה כדי להגשים את תשוקתי. באותו רגע, לא ידעתי על מה הוא מדבר; לקח [לי] כנראה שנים להיזכר באירוע מקרי [fortuitous]: זה קרה כששוחחתי שיחת חולין עם זר בנסיעה באוטובוס.
באמצע השיחה הוא שאל אותי, אילויכולתי לחזור אחורה בזמן, מה הייתי בוחר לראות? בלי לחשוב על זה, ורק בשביל לתת תשובה, אמרתי לו שהייתי שמח לחזות בבואם של הכובשים לעולם החדש. מעולם לא האמנתי שלשיחה ההיא הייתה טרנסצנדנטיות כלשהי; אולם, באותו רגע בדיוק, האינסופי הקשיב לנו.
במקום בו היינו היה לנו נוף מיוחס [privileged]. ראיתי איך הם יורדים מספינותיהם, החיילים הראשונים היו נאבקים בגלים, והם משכו את הספינות לכיוון החוף; אחר כך עלו המפקדים לחוף ואחריהם הנזירים. תשומת לבי נמשכה אל אחד מהם שכרע ברך לנשק את האדמה; אחר כך הם הקימו במהירות צלב בחול, שם הם חגגו מיסה.
זמן קצר לאחר מכן, הוא אחז בידי ומיד חזרנו. הלכנו בדרךשהיתה מוכרתלי מאוד. האור הצלול של הירח סיפק מספיק אור כדי לראות את כל הסביבה, אבל לפתע, כבר לא ידעתי היכן אנחנו נמצאים; משהו היה שגוי. יכולתי לזהות את ההרים, אבל כל השאר השתנה; למעשה, זה כבר לא היה לילה. נבהלתי, אבל Shaak'Atl אמר לי, כאילו כלום לא קרה, שאני לא צריך לדאוג. לדבריו הייתה השפעה מרגיעה מיידית כל כך, שבמצב רגיל הייתי תוהה על כך.
היו שם כמה ילדים עירומים ונקיים מאוד ששיחקו בכדור, כנראה עשוי מבד וסיבים. הוא אמר שהוא הביא אותי לביתו. הסתכלתי סביב; אם לשפוט לפי הגבעות, ברור שהיינו באותה עיירה, אבל מה שראיתי היה כפר פרימיטיבי. היו שם אנשים בלבוש מחוספס העשוי בעבודת יד; היו להם ציורים ורקמות ילידיות והם הביטו בנו בסקרנות.
הוא הזמין אותי להיכנס לאחת הבקתות. שאלתי אותו איפה אנחנו, והוא ענה שזה לא איפה, אלא מתי. הוא אמר שזה היה הבית המקורי שלו בעבר, כשהוא עוד התגורר בעולם הזה. הוא העיר בטון אירוני שכבר עבר הרבה זמן מאז שהוא בא לבקר, ובכל זאת הבית לא נראה נטוש. באמצע החדר היה מקום עבור האש; נראה היה שמשהו מתבשל שם, ולצדו היה כיור מים החצוב בסלע הוולקני.
התיישבנו על כמה מחצלות שנראו עשויות קני מים, ואז, כאילו היה זה כלום, הוא סיפר לי משהו יוצא דופן: "עבר ועתיד לא קיימים; הדבר היחיד שקיים הוא הווה נצחי, שבו הכל, לחלוטין, מתרחש כאן ועכשיו. לדוגמה, לפי החשבון שלך, השארתי את התבשיל הזה מתבשל כאן יותר מאלפיים שנה, ובכל זאת הנה אנחנו כאן, בדיוק בזמן".
הרגשתי מבולבל ולא ידעתי מה לחשוב על האמירה שלו. הוא קם, ערבב את הסיר העשוי מבוץ במקל והגיש שתי קערות מרק. שמתי לב שהקערות היו עשויות מקליפות דלעת חתוכות לשניים. אכלנו; המרק היה לי ממשי מאוד; עם זאת, לא הרגשתי את עצמי, לפחות לא בצורה שאני רגיל להרגיש.
אחרי שסיימנו לאכול, ניסיתי להחיות את הנושא, ושאלתי אותו איך הכל אפשרי.
כדי להסביר, הוא ענה במה שאפשר לסווג כמשוואות מתמטיות, למרות שלא זיהיתי אף אחד מהסמלים והתרשימים שהוא צייר במקל בקומץ אפר שהוא פיזר על האדמה הכבושה.
לפתע חזרנו הביתה. הוא החזיק בידי כאילו לברך אותי לשלום. באותו רגע, מנקודת מבטי, האינטראקציה שלי איתו נמשכה רק משך של לחיצת יד. היום אני יודע שכל כך הרבה יותר התרחש; עם זאת, לקח [לי] שנים רבות כדי להיות מסוגל לזכור את הכל.
בהתחלה חשבתי שאני היחיד שעבר חוויה כזו; אולם, לאחר ששמעתי את מה שיש לשותפים שלי לומר, הבנתי שהוא לקח כל אחד מאיתנו בנפרד. אחד מחבריי כמעט מת מההשפעה של ההיזכרות. הוא סיפר שלפי תפיסתו הוא היה עם הנוסע [traveler] במשך יותר משלושים שנה, ושהוא כמעט כבר שכח את חייו הקודמים.
באותו יום, בדיוק כפי שהוא הגיע, Shaak'Atl פשוט נעלם לגמרי; מנקודת מבטנו, ביקורו לא ארך יותר מרגע. זה היה באמת הלם גדול לכולנו להיזכר בכך שלא רק שהכרנו אותו היטב, אלא שהיינו קשורים אליו באופן אינטימי; עבור כולנו, הוא היה עוד חבר במשפחה.
הרגשתי המום. בהירות הזיכרון הייתה כזו שנראההיה כאילו זה התרחשהרגע; מציאות השכחה שלי עדיין הייתה טרייה במוחי. רעדתי כשחשבתי על כך; הרגשתי שאני עשוי קטעים נפרדים [fragmented]. שאלתי את דון מלכור איך יתכן ששכחתי את שקרה לי עם הנוסע באופן כה מלא. הוא אמר לי:
"יש לנו שני סוגים של זיכרון: האחד הוא תהליך פיזיקלי-כימי שיוצר זרמים חשמליים בתוך המוח שלנו; זיכרון זה הוא זיכרון שטחי שצריך לאשרר [ratify] אותו ללא הרף כדי להפוך אותו לזיכרון ממשי.
האחר הוא זיכרון טוטלי, שנשמר אוטומטית בחלקים שונים של הגוף הפיזי והגוף האנרגטי. גוף האנרגיה שלנו מתעד כל מה שקורה, עשרים וארבע שעות ביממה, גם כשאנחנו ישנים. אפילו הפרטים הקטנים שאנחנו בדרך כלל לא שמים לב אליהם נרשמים ברגע החוויה. כדי לשחזר זיכרון לא שגרתי מסוג זה, כל מה שאתה צריך לעשות הוא להחזיר את נקודת המאסף לאותו מיקום שבו היא הייתה כשהאירועים התרחשו".
"במקרה שלך, הנוסע יצר פקק מלאכותי. הוא הכין את עוצמת החוויה כסכר, כך שבבוא הזמן ובתנאים מסוימים הוא ייבקע, והזיכרון יהיה זמין. אם הוא לא היה מכין אותך בצורה כזו, ייתכן מאוד שלעולם לא היית זוכר שום דבר ממה שקרה לך".
נדהמתי מהמחשבה שקטעי הזיכרון היו כל כך מבודדים זה מזה, כאילו היו, אולי, כוכבים ברקיע. כעבור זמן מה, הוא התייחס לביקור המוזר ביוזמתו, וזה הוביל אותו לדבר על הכַּוונה, הידועה בשם Teot'ocatl בשפתם, אשר באנגלית משמעותה "מודעות שזורה" [interweaving awareness], במובן שהכל, ללא יוצא מן הכלל, מחובר באמצעות הכוח הזה.*
"הלקח שהביקור הזה הותיר אצלנו", הוא אמר, "הוא שהכל מתקיים בו-זמנית. האתגר טמון בלזרום עם הכַּוונה; כל רגע הופך לייחודי ועם זאת נצחי. אולי צורה [אחת] של הגדרת מצב ההוויה הזה יכולה להיות כזו: זרימה נצחית של כאן ועכשיו."
הוא עצר, הביט לרגע אל האינסופי; העיניים שלו נצצו כל כך שהתעורר בי פחד, אבל אז הן שוב היו העיניים שלו.
***
------------------------------------
* - הערת המתרגם: בספרות של חבורת קסטנדה נאמר שכל דבר ביקום מחובר אל הכַּוונה. כאן, לעומת זאת, כפי שאפשר להבין כבר מהשם הקדום, מדובר על כך שהדברים שזורים זה בזה באמצעות מודעות, ולא, כפי שאצל קסטנדה, כל דבר מחובר אל הכַּוונה. אני חושב שזו דוגמה הממחישה את הלהיטות הלא מוצדקת של ארמנדו ליצור הקבלות בין מושגי התפיסה שלהם ומושגי התפיסה של שושלת קסטנדה. במקרה זה הוא ניסה ליצור הקבלה בין המודעות השזורה הזו לבין הכַּוונה, אבל לדעתי הוא טועה (גם במקרה זה).
=====================
למעדיפי האנגלית, שהיא הבסיס לתרגום העברי, הנה לינק לקובץ המכיל את 179 העמודים הראשונים של הספר.
=====================
11.8.23
רשת קורי העכביש של העולם...... 20
============================
============================
שם הפרק היום הוא כשמו של הספר.
הפרק הזה מעורר אצלי רושם שמלווה אותי לאורך הספר, אבל בפרק זה הוא חזק במיוחד: הרושם שמישהו מנסה לזבל לי את המוח.
הפרק הזה מעורר אצלי רושם שמלווה אותי לאורך הספר, אבל בפרק זה הוא חזק במיוחד: הרושם שמישהו מנסה לזבל לי את המוח.
התגובה הזו רומזת שבפרק הזה ארמנדו מתעסק במושגים מהמסורת של דון חואן.
כפי שכבר טענתי, נראה שהוא מכניס את הפרשנויות שלו לפיו של מורו, או שהוא מביא אותן כאילו מקורן בראייה שלו.
כפי שכבר טענתי, נראה שהוא מכניס את הפרשנויות שלו לפיו של מורו, או שהוא מביא אותן כאילו מקורן בראייה שלו.
קטעים כאלה עשויים אולי להועיל, כמבחן להבנה שלנו הקוראים את תורתו של דון חואן, וכדי לעבור את המבחן עלינו לזהות בולשיט יומרני.
מה שטוב בפרק הזה הוא שהוא קצר.
בתקווה שתסבלו פחות ממני
=========================
בתקווה שתסבלו פחות ממני
=========================
רשת קורי העכביש של העולם
באחת ההזדמנויות, הוא [דון מלכור] אמר, "לחקור ולסווג [classify] את ההאצלות [emanations] שמגיעות מהעכביש הקוסמי זו העבודה של הרואים".
זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי אותו משתמש במונח הזה. המשכתי להסתכל עליו לרגע בחיפוש אחר שאלה מתאימה. נראה היה שהוא קורא את מחשבותי כי זמן קצר לאחר מכן הוא אמר, "ניתן לתאר את האצלות היקום בדרכים רבות; יש מסורות הרואות בהן נשר, אחרות המתארות אותן כדרקון, ואחרות המתייחסות אל הבלתי ניתן להבנה כחילזון הקוסמי. כל תרבות יצרה תיאורים משלה; אנו מכנים אותן [את ההאצלות] ‘רשת קורי העכביש של העולם’."
"אבותינו כינו את הכוח הבלתי ניתן להבנה הזה 'העכביש הטווה את גורל כל הישויות', כי מה שהם ראו בחזיונותיהם היה צביר [קונגלומרט] של סיבי אנרגיה שדמה לרשת קורי עכביש עצומה שסיביה שזורים אלהבאלה.
"הרואים של המסורת שלנו מתארים את התסבוכת העצומה הזו של קווי אנרגיה באופן מטפורי כרשת עכביש של סיבים זוהרים, בעלת גודל אינסופי, הכוללת, ללא יוצא מן הכלל, את כל מה שידוע, את [כל] מה שאינו ידוע, ואפילו את מה שהוא מעבר לאפשרותינו לדעת. כבני אדם, יכולת התפיסה שלנו תלויה בהאצלות המרכיבות אותנו, אבל היקום הוא הרבה יותר מזה.
"אנחנו עצמנו מהווים חלק מאותו סבך חידתי של גדילי [strands] אור. כשאנחנו רואים אותם, כל מה שרואים הוא יקום של קווי אנרגיה שאינם מקבילים, אותם אנו מפרשים בסופו של דבר כמשהו הידוע לנו: במקרה זה, רשת קורי עכביש זוהרים הממלאת [fills. סביר להניח שהכוונה היא שהסיבים ממלאים, כלומר חודרים, הכל] את כל מה שקיים.
"מטרת קיומו של היקום היא להיות מודע לעצמו, דרך כל עין, כל תפיסה; אפשר לומר שכאשר הלוחם נלחם כדי להיות מודע, הוא פשוט מגשים את מטרת היקום. מכיוון שכל מה שקיים, ללא יוצא מן הכלל, קשור [זה לזה] באמצעות אותם סיבים זוהרים, אחד הוא הכל והכל הוא אחד."
התיאורים האלה יצרו עולם נפרד במחשבתי [in my mind], אבל רק כשדון מלכור לקח אותי למערה בהרים יכולתי להבין את טענותיו. בפעם ההיא הוא אמר לי שאנחנו הולכים לבקר במערה מאוד מיוחדת. לפי הרמזים שלו, ידעתי לאיזו מערה הוא מתייחס. כבר ראיתי אותה בעבר, אבל בגלל הגישה הקשה [אליה], נמנעתי מלחקור אותה.
יצאנו לדרך מוקדם; בזמן שפנינו לכיוון צוק, שאלתי אותו על הסיבה לכך שהמערה ההיא נחשבת מיוחדת. הוא לא ענה, רק עשה לי סימן להמשיך ללכת; כשהגענו ליעד שלנו, כבר היה אחר הצהריים. כשהוא הצביע על אזור חלול שנראה בקיר הסלע, הוא אמר, "המערה הזו מיוחדת כי יש לה את התכונה להזיז את נקודת המאסף למיקום מסוים. אנחנו כאן כדי לראות אם אתה מסוגל לעשות את השינוי."
נעשיתי לחוץ; חששתי שאכשל במבחן, אבל הוא אמר שעליי להירגע ולנוע עם הזרם, כי זה לא מבחן משום סוג שהוא.
לבסוף, לאחר מאמצים רבים, הגענו למערה שהייתה ממש על פני קיר הסלע. התקשינו להגיע לשם בעיקר בגלל שחלק מהמעבר הצר ששימש בעבר כדרך פנימה קרס. היה עלינו להיתלות על צמחים מטפסים כדי שנוכל לעבור מצד אחד לצד השני.
נכנסנו אליה. הקיר החלקהיה מותאם בצורה מושלמת לצורת גופנו; החלל היה מצומצם, אבל ברגע שהתיישבנו שם, מיד הרגשתי רוגע שאין שני לו, אותו פירשתי כישנוניות או עייפות.
אני חושב שנרדמתי, כי הדבר הבא שראיתי היו קווי אור בכל מקום. המערה, ואפילו ההר, נעלמו; ריחפנו ביקום של קווי אור.
סוף כל סוף יכולתי להבין מדוע הם התייחסו לחיזיון הזה כאל רשת קורי עכביש. מה שראיתי היה צביר [קונגלומרט] של סיבים זוהרים. להתייחס אליו בכל צורה אחרת ידרוש, ללא ספק, שימוש רב יותר בדמיון.
כשהתפיסה שלי חזרה לקדמותה, כבר היה בוקר. היינו שקועים בקווים המסתוריים האלה כל הלילה, ואפילו לא שמתי לב לחלוף הזמן. למעשה, התנועה של נקודת המאסף הייתה כל כך קיצונית, שלא יכולתי אפילו לזכור מה חוויתי. הייתי צריך את ההדרכה של דון מלכור כדי להיות מסוגל לשחזר את הזיכרונות האלה.
לאחר שנזכר[תי] באירוע, הוא אמר: "היקום הוא ישות מודעת עצומה, מלאה בהאצלות אינסופיות. אנחנו עצמנו צרור של אותם סיבים של אנרגיה רוטטת [vibrant], עטופים במעטפות [sheaths, נדנ(ים), כמו של חרב] זעירות וברות חלוף [ephemeral, קצרות ימים], שהרואים מתארים כביצה זוהרת או כדור של אנרגיה קורנת.
"מה שמונע מהחלק שבפנים [בתוך המעטפת] להתערבב עם החלק שבחוץ [מחוץ למעטפת] זה כוח החיים שפועל כשדה אנרגיה שמבודד אותנו מהשאר, וזה אגב מה שיוצר את תחושת האינדיבידואליות. ככל שיש יותר אגו, כך אנחנו רחוקים יותר מהרוח. כאשר כוח החיים פוחת, בועת האנרגיה קורסת, מוות מתרחש, וכל האנרגיה המוכלת בתוך הבועה חומקת ומתחברת מחדש לנחיל [swarm] שממנו היא הגיעה מלכתחילה.
"כאשר בודקים יותר מקרוב, התוכן של מעטפות האנרגיה הללו הוא אותם סיבים זוהרים המרכיבים את היקום, ועדיין, גם כשהם מבודדים מהשאר, הם קשורים לכל השאר באמצעות אותם 'משושי [tentacles, בדומה לזרועות תמנון] אנרגיה'. המכשפים גילו שאותם משושים הם מה שמסייע [facilitate] לנו לקיים קשר ישיר ואישי עם הכַּוונה, אבל, למרבה הצער, הדומיננטיות של האגו מבלבלת [confuses, מפריעה] את התפיסה במידה כזו שהם הופכים ללא פעילים.
****
=========================
שבת שלום.
=========================
12.8.23
רשת קורי העכביש של העולם...... 21
============================
============================
פרק קצרצר שהוא קשקוש בַּלַבּוּשׁ, בזבוז זמן, מעורר בחילה....
אם אתם מחליטים, משום מה, לקרוא אותו בכל זאת, מומלץ להחזיק שקית הקאה בהישג יד.
=========================
החניך
כפי שקורה בחינוך תינוקות, כאשר הוריהם מלמדים אותם את המשמעויות של הדברים, כך גם הכרחי שמורה ילמד את החניך מהי התכלית.
"זה יכול להיות האתגר הגדול ביותר עבור כל מי שרק מתחיל; קשה מאוד להתגבר על ההתנגדות של האגו, מכיוון שזה כרוך בנטישת האינדיבידואליות שלך ומתןהאמון שלך במדריך. האתגר הוא לא במה שאתה מקבל [accept], אלא במה שאינך יכול לקבל."
אם מישהםאינםמצליחיםלמצוא מדריך, זה לא אומר, בשום מובן שהוא, שזהו סוף הדרך; תמיד יש להם את האפשרות להמשיך קדימה ב[כוחות]עצמם. זה כבוד לקחת אחריות על המעשים שלנו, לקחת בידינו את מושכות [reins, כמו של סוסים] גורלנו. אפשרי להמשיך בלי צורך שמישהו ידרבן אותנו, אבל הכרחי להכיר בכך שכדי להשיג זאת נדרשת פעולהאמיתיתשל כוח רצון.
"אלה שכבר איבדו הכל, חופשיים לנסות להשיג כל מה שהם רוצים".
"בדיוק כמו לידה, גם התעוררות התודעה היא מעשה של היחיד; ברגע שהאנרגיה מגיעה לסף מסוים [לרמה מסוימת], העוצמה עצמה לוקחת פיקוד על הצבת המורה על דרכו של החניך. זו הדרך היחידה; כל דבר אחר הוא מעשה מאולץ והוא לא עובד."
"כשהחניך נעשה מודע למצבו, הוא מתחיל לתכנן דרך פעולה. הדבר הראשון הוא לבסס [establish, להקים, ליצור] טכניקות לחיסכון באנרגיה, אשר מושג על ידי ניתוק כל הדברים המיותרים, ושמירה רק של הדברים ההכרחיים בהחלט. הוא מארגן את חייו בצורה כזו, שהוא מכין את סביבתו הקרובה, כגון בית, בית ספר ומקום עבודה, כשדה קרב. הוא יוצר תרגילים משלו בהתאם למרחב הפנוי העומד לרשותו, ומבצע פעולות ספציפיות המסייעות לו במלאכת ניקוי החוליה המחברת אותועם הרוח."
"כשהחניך נכנס לעולם הכישוף, הוא מוצא את עצמו שקוע במשימת חיסכון של אנרגיה ו[משימת]ניקוי של אי הטונל. אלו הן משימות מונומנטליות, אבל הטכניקות של דרך הלוחם נחלצות להצלתו, והוא לומד איך לייקש את עצמו; זה מושג על ידי התכוונות [deliberate, פעולה מודעת ומתוך כוונה] במחשבה, במילה ובפעולה. רק כשהאדם מצליח להגיע לאיזון בחיי היומיום שלו, הדרך מתפנה".
"האנרגיה הבסיסית שיש לנו אינה מספיקה כדי לבצע את העבודה הנדרשת בכישוף, ולכן עלינו לחפש עוד [אנרגיה], ככל שהיא נדרשת, בכל מקום שניתןלמצוא אותה. בהזדמנויות רבות, החיפוש אחר אנרגיה משלימה יכול לקבל תפניות בלתי צפויות שאינן תמיד מתאימות לדרישות החברתיות".
"החניך בקושי מודע לשלבים שהוא עובר במאבקו לנקות את החיבור [שלו] עם הרוח. הדרך אל הידע היא עבורו מבוך עצום שבו הוא נתקל בכל מיני מלכודות, שאם הוא לא מצליח להתחמק מהן, הן יכולות מאוד לנתק את דרכו ולשים קץ לחיפושיו".
"אם נערוך השוואה, נראה שבחיים הרגילים התרחיש מאוד דומה. אדם מתעורר ורואה שהוא תקוע בעולם הרגיל, אבוד בתוך מספר אינסופי של מחויבויות ושגרות, עד כדי כך שהוא בסופו של דבר מגן על אמונות או אידיאולוגיות שהן אפילו לא שלו".
"זה ניצחון גדול לכבוש את האגו ולהפוך לחניך. בהתחלה, החניך עושה מאמץ להבין את מה שהוא מתמודד איתו; הדבר היחיד שיש לו הוא דחף שהוא אינו יודע להסבירו, אשר לוקח אותו לכיוון מסוים. כשהוא סוף סוף מתעלה מעל גבול הספקות שלו ולוקח על עצמו את תפקידו כלוחם, נפתחות אפשרויות חדשות, וכאשר הוא מסוגל לנקות את הקשר [bond, חיבור] שלו עם הרוח, הכל מתבהר, והמשך המאבק שלו הופך להרבה יותר קל. אז מתחיל הקרב האמיתי".
"כשהלוחם סוף סוף יוצר חוליית חיבור אינטימית עם הרוח, מערכת היחסים שיש לו [עם הרוח, כנראה] היא משהו אישי לחלוטין."
"העבודה של ניקוי החיבור עם הרוחיכולה להיות פשוטה או מסובכת מאוד, תלוי במידה רבה בטמפרמנט של הלוחם. עבור חלקם זה כאילו כלום; כל מה שנדרש מהם הוא המאמץ לעצור את הדיאלוג הפנימי למשך כמה דקות, בעוד שאחרים חייבים להזיע דם כדי להגיע לזה. עבור אחרים [השגת] מטרה זו יכולה לייצג שנים של עבודה מפרכת. רבים דוחים את ההרהור המחשבתי [dice meditating] ואפילו עם זה הם לעולם לא משיגים זאת."
"מה אפשרלעשות במקרים האלה?"
"עבור אלה, האפשרות היחידה היא לחיות כלוחמים עד סוף חייהם. בהתחלה, החניך עשוי להזדקק לתמריצים, אבל לאחר שהוא צובר קצת ניסיון, וכדי לבצע שינויים גדולים, הוא לא צריך יותר מאשר להפעיל את [להשתמש ב] הרצון שלו; מנקודה זו ואילך, התמריצים אינם נחוצים יותר".
"לאיזה סוג של תמריצים אתה מתכוון?" שאלתי.
"כל קמעות העוצמה וכל לוכדי החלומות שלך הם תמריצים", הוא אמר. הרגשתי מאוים ושיניתי נושא.
**
==========================
13.8.23
רשת קורי העכביש של העולם...... 22
============================
============================
תזכורת, הסוגריים המרובעים הם תוספות שלי לצורך הבהרה.
============================
החלטה, פעולה, תגובה
"שום דבר אינו מקרי; גם כשהוא חומק מההבנה שלנו, הכַּוונה נמצאת בכל מה שקיים. להאמין שכל אירוע מתרחש במקרה, שקול לאמירה שאנחנו עצמנו [תוצאה] של האירוע המקרי של המפגש בין אבא שלנו לאמא שלנו, ושמבין מיליוני הזרעים הצלחנו, במקרה, להגיע למטרה [לביצית]. האמירה הזו מצמצמת את התכלית של היותנו בחיים לכלום..."
"למרות שיש מדענים המכירים בכך שיש תכלית מאחורי כל מה שקיים, אחרים נאחזים ברעיון שהכל אקראי, כמו משחק קוביות".
"מכשפים גילו שהכל, ללא יוצא מן הכלל, קשור זה לזה. זה כולל כל יצור חי או דומם שקיים בכל מקום, מהגלקסיות, הכוכבים וכוכבי הלכת, ועד לעולם המיקרוסקופי, בהם הכל קשור זה לזה באותה מידה."
"הם גילו שבאמצעות אותם סיבים זוהרים ניתן להוציא אל הפועל צורות תקשורת יוצאות דופן ביותר בין ישויות ברמות שונות של קיום. מכשפים רואים שאפילו ההתנהגות האנושית מושפעת מהדפוסים של קווי האנרגיה המקיפים אותנו. המכשפים משתמשים בקווים האלה כדי לגלות סודות, ולהתערב במהלכם של דברים, אנשים ואירועים. כמו כן, הם משתמשים בהם כדי לנסוע [travel] למקומות לא חשודים [לא ידועים, כנראה], בתוך העולם הזה ומעבר לו".
"כשאנחנו עושים [מקבלים] כל סוג של החלטה, לא משנה אם היא מודעת או לא מודעת, חלק של סיבי האור האלה נעשים נסערים [agitated]. מצב זה יוצר רטטים שמתערבים [מפריעים] להישרות [תפיסות] אחרות, מה שהופך את התוצאה של כל פעולה לבלתי ניתנת לחיזוי מראש. אנחנו מסכנים את חיינו בכל פעם שאנו מקבלים החלטה, כי אף אחד לא יודע מאחורי איזו דלת ממתין לנו המוות".
"לוחם אשר מקבל בענווה את תפקידו בתיאטרון החיים יודע שהכל משחק; מסיבה זו הוא פועל בצורה מכוונת [deliberate, רצונית] אך בריחוק רגשי [detachment] מלא. לכן, גם כשנדמה שמעשיו תוכננו מראש, הם [למעשה] נעשו מתוך דחף של אותו הרגע. התנהגות זו נובעת מהיות הלוחם זורם [fluid, נזיל]".
"כשמכשפים מתערבים במהלכו [interfere] של אירוע, עליהם לקחת בחשבון שהמעשה עלול ליצור תהודה [resonance] בלתי צפויה בסיבי האנרגיה, משום שהם משפיעים על סיבים אחרים ברשת קורי העכביש שלא ניתן לאמוד אותם [?] [בטקסט מופיע incommensurable, שפירושו, בעיקר, חסרי מידה משותפת], מה שהופך את התוצאות לבלתי ניתנות לחיזוי. כמו בתחום הפיזיקה המודרנית, אפשר להתייחס לתוצאות מקריות כאלה רק כ'אי ודאות'."
"רק הלוחמים הכי נטולי רבב מסוגלים להזיז את הקווים האלה מבלי להילכד בהם. כשאנחנו מזיזים את אחד מהסיבים האלה, יש לכך תוצאות. אפשר לומר שמשימתו של המכשף היא לשלוט באמנות המשיכה [pulling on] של סיבי האנרגיה האלה".
"הכַּוונה היא כוח ההישרה [alignment, ההתאמה] שנמצא מאחורי כל מה שקיים. כאשר אנו מחליטים או מפעילים בדרך כלשהי את רצוננו, אנו יכולים להיות בטוחים שאנו מתפעלים את הכַּוונה, כי כל החלטה מהדהדת [resonates] באינסוף".
"הכרחי להיות מודעים לעובדה שכל החלטה, אפילו הפשוטה ביותר, כמו ההחלטה לצאת להליכה בפארק או ללכת לסופרמרקט, יכולה בהחלט להסתיים במותנו. תחת הנחת יסוד זו, אין החלטות גדולות או קטנות. בהחלט ייתכן שמחר בשעה הזו יקברו אותך."
"האפשרות היחידה עבור הלוחם, כמו גם עבור האדם הפשוט, היא להיות ללא רבב, כי אף אחד אינו יודע מתי יבוא הרגע שבו המוות יגרור אותנו מכאן והלאה."
"החלטה יחידה יכולה לשנות באופן קיצוני את חיינו, לטוב או לרע. ברגע שאנו בוחרים בדרך פעולה, מפולת של תגובות משתחררת מכבליה, ולפני שאנו מבחינים בכך, אנו [כבר] לכודים באיזשהו מצב בעייתי. מחלקם [של המצבים] קל להיחלץ, אבל מאחרים זה כמעט בלתי אפשרי. המצבים האלה הם מסלול האירועים שבו מתרחשת דרמת החיים, ומאחורי הכל, כעד אילם, נמצאת הכַּוונה".
"החלטות הן מצבים [בעייתיים] שאנו מתמודדים איתם כל יום. הם מופיעים לפנינו ודורשים תשובה. אדם יודע בצורה אינטואיטיבית מתי הוא עומד לקבל החלטה גרועה, אבל האינטרסים שלנו, כמו שאפתנות או פחד, מתערבים [בקבלת ההחלטה] ובהמשך אין דרך חזרה. בהזדמנויות רבות, בחירה מוטעית אחת עלולה לא רק להסיט אותך מהדרך, אלא גם בהזדמנויות שונות היא עלולה לעלות לנו בחיינו. כל החלטה בהחלט עלולה להיות האחרונה שלנו. מבלי שהוא מייחס חשיבות [מיוחדת] לדבר שלגביו הוא מקבל החלטה, עבור הלוחם האפשרות היחידה היא להיות ללא רבב".
"הדבר המזיק ביותר הוא כאשר אדם מקבל החלטה גרועה, ולאחר מכן חי בחרטה, מעביר את שארית חייו, או חייה, כבול לזיכרון של צער שאי אפשר להימנע ממנו".
"באופן כללי, אנשים מחליטים בלהט הרגע, בלי לחשב את האפשרויות שלהם, בלי לחשוב על התוצאות של מעשיהם, בדומה לחתימה בטיפשות על מסמכים משפטיים בלי לקחת בחשבון שייאלצו לחיות עם ההשלכות".
"הדרך החכמה היא ליישם את הטכניקה של הראש הקר, כלומר לחשוב, לחשב ולהעריך את התוצאות שפעולה מסוימת יכולה להביא."
"הכַּוונה מציגה לפנינו ללא הרף מצבים [בעייתיים] שבהם עלינו להגיב , נרצה או לא נרצה. גם מבלי להיות מודעים, אנשים בוחרים, ולאחר שהם קיבלו החלטה, [ו]כתוצאה מכך, אותם כוחות מסתוריים נכנסים לפעולה, והתהליך חוזר על עצמו שוב ושוב. זהו האופן שבו אנו נבחנים, צוברים ניסיון ומגשימים את התכליות של היותנו בחיים.
"עבור המכשפים, שום דבר אינו מקרי; הם רואים בכל הצעה [proposal] דלת שנפתחת ומזמינה אותם לעבור דרכה. אלו דלתות הכַּוונה. לכן זוהי אחריותו של כל אחד לבחור בעצמו לאילו קרבות להיכנס, ומאילו להימנע, משום שברגע שאתה מבצע את הבחירה, תאלץ לחיות עם השלכותיה.
"אם יש לך יכולת הבחנה, תוכל להעריך את המצב בצורה נכונה ובאדישות מוחלטת [כלומר, ללא התערבות של רגשות] לבחור מה יעזור לך להתקדם בדרכך, כי ברגע שבחרת, הרוח תמשיך לשלוח סימנים שידריכו אותך לאורכה של הדרך שנבחרה".
"כשהכל יפסיק להיות חשוב, אז תוכל לבחור ע"פי הנטיות [predilections] שלך בחופשיות, מבלי לגרום לַחֵץ של המאזניים לסטות לאחד הצדדים. מכיוון שהכל אותו דבר, שום דבר לא באמת משנה".
*****
"האמירה שהקרינות [radiations] המגיעות מהתודעה העולמית הן האצלות של רשת קורי העכביש הקוסמית היא רק תחבולה שבה אנו משתמשים כדי לפייס את האינטלקט. הקדמונים ראו שמה שקיים שם בחוץ הוא כוח מודע ועצום שמחזיק יחדיו את היקום כולו, והוא מֵעֶבֶר לכל תיאור [מילולי]."
"מדענים מודרניים קוראים לכוח הזה "כבידה" [gravity], אבל למעשה זוהי רק ההשפעה שאנו חשים מהישות הזו שמקיפה הכל. הרואים תופסים אותה כמארג אמורפי [חסר צורה מוגדרת] של גדילי אור, המרחפים בחלל שאין לו התחלה או סוף. האמת היא שאין דרך להתייחס לזה [לדבר על כך]".
"דברים כמו אינדיבידואליות, זמן ומרחב הם אשליות שנוצרו על ידי העכביש הגדול, כדי ליצור מקום לריקוד הקוסמי, שבו מוצגת [played out, כהצגה] עלילת [plot] החיים. כולנו חלק מההוויה האוניברסלית;
אנחנו כאן כדי לחוות ולהגביר את המודעות שלנו להיותנו [או להוויה האוניברסלית שהרגע הוזכרה], שכן מודעות עשירה בחוויות היא המטרה האמיתית; זו התכלית האמיתית לקיומנו."
"זה לא בגלל שאנו רואים את התסבוכת הגדולה של סיבים זוהרים, שאנו מבינים את תוכנית העכביש השוזר את גורל כל היצורים... למעשה, אם נהיה מסוגלים להסתכל על דברים בצורה מנותקת רגשית, אפילו רק מעט, נוכל לתפוס את שטף האירועים, ונדע מעל לכל ספק שהורינו לא חברו זה לזו במקרה. אולי כך, ורק כך, נחוש כבוד ראוי כלפי המחיר העצום ששילמו אבותינו כדי שנוכל להתקיים, כי לכל דבר יש תכלית בתוכנית הגדולה של העכביש הקוסמי."
****
================= סוף הפרק ================
הערות: עוד פרק של קשקושים.
ארמנדו שוזר משפטים וחלקי משפטים הלקוחים מתוך הספרות של חבורת קסטנדה, באופן ש,במקרה הטוב, לא אומר דבר, ובמקרה הפחות טוב היא פרשנות מוטעית.
מה אמורים לומר כל הגרשיים האלה? שדון מלכור אמר אותם, מבלי שהוא נזכר פעם אחת בפרק?
=================================
מוסיקה
ניחוח של פעם.
מילים: נתן אלתרמן
לחן: משה וילנסקי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה