Mark Etheredge Performs Connected
ַַַָָָָָָָ
********
משום מה אנו הולכים כאן בסדר הפוך לסדר הכרונולוגי: מהחיזיון השלישי אל הראשון. אבל זה כבר לא מאד מפתיע אותנו. גם ספרי פלורנדה דונר מופיעים (ויופיעו) בעברית בסדר הפוך.
אם אנו מוכנים לחזות בפלא, קרי לחדירתה של הרוח לתוך המציאות (הוא הסנטימטר המעוקב של המזל), אז מה כבר באמת יכול להפתיע אותנו?
להלן תיאור ההתנסות. לקוח כמובן מ"משנתו של דון חואן".
הרקע:
קסטנדה יושב במעגל גברים המקיימים לכאורה טקס של לעיסת פטריות פיאוטה.
אני סבור שאלה הם חלק מהגברים בחבורתו של דון חואן והחניכים הגברים. נשים לא השתתפו בטקס, אבל נכחו בבית.
אחרי ניצן הפיאוטה השישי, קסטנדה שם לבו לכך שנושא השיחה של הגברים מעניין, אם כי הוא לא מבחין באיזו שפה הם מדברים.
("משנתו של דון חואן" עמודים 35-37)
בקטע האחרון, תיקנתי על גבי הטקסט את מה שצריך לדעתי לתקן בתרגום. הוא משווה שם בין הכניסה לחוויה לבין היציאה ממנה, ולא בין שני שלבים ביציאה ממנה, כפי שמתקבל הרושם בעברית.
דרך אגב, אפרופו השיחה באיטלקית, אנו למדים מ"צדו הפעיל של האינסוף" שקסטנדה למד אומנות באיטליה במשך שנים אחדות. לכן כשהוא אומר: "איזו אמנות", הוא יודע על מה הוא מדבר 😊 (באנגלית זה לא בדיוק אמנות: such mastery)
המנהרה המוזכרת, היא, לדעתי, מאותן מנהרות המתוארות ב"אמנות החלימה", כלומר אבני הבניין של עולמם של הלא אורגנים (תאי הכלא שבו אנו מצויים).
מעניין אם "ראיית צינור" שאותה הוא חווה נובעת מהצרת שדה הראייה על ידי המנהרה. אני נוטה לחשוב שכן. הסטת נקודת המאסף, היא, ברמת מציאות אחרת, יציאה מהמנהרה. כדי להיות כלב הוא היה צריך לצאת מהמנהרה המגדירה אותו כאדם וכקסטנדה.
חמימות צהובה היא כנראה זוהר ענברי.
לא רק שבחוויתו של קסטנדה היה שעשוע, ההשתובבות שלו ושל הכלב, התיאור לכאורה של האירועים "מבחוץ", דרך עיניהם של הנוכחים, מוסיף גיחוך על צחוק.
האם תיאורם הוא אמת או פיברוק?
הרי התיאור.
(עמודים 38-40)
ג'ון הוא ג'ון טומַה, (חואן טומה) עוזרו של ויסנטה, הבית המזרחי.
אני תוהה אם השם "טומה" אינו קשור לבדיחה tu mama שבעמוד 38.
האם ההסבר שלו ושל שני הצעירים מצוץ מן האצבע, או שכך היו הדברים שהיו?
כדאי להרהר בכך על רקע השאלות של קסטנדה בשלב מאוחר יותר, כאשר הפך לכאורה לעורב: מה היה רואה אדם רגיל שהיה נוכח שם.
**************
www.toltec.co.il
*
הערות ותוספות
6.6.17
האמירה המדויקת של דון חואן אודות ג'ון: "הוא האיש שהציע אותך למסקליטו":
"the man who had “offered me to Mescalito
בדומה להצעה/הקרבה שמקריבים לאלים.
נוסח דומה יש כמדומני אודות האמהות האנושיות המעניקות, ללא מודעותן לכך, את ילדיהן ללא אורגנים כחלק מחינוכם (מופיע בספר של ארמנדו, כמדומני).
ג'ון טומה יזכיר את האירוע הזה, לא במפורש, ויצרף לו אירוע חשיפה נוסף של ידע שאליו הוא חשף את קסטנדה, ויספר על כך בטקס הפרידה של קסטנדה מהלוחמים והלוחמות, בסוף "מתנת הנשר".
===================
6.6.17
שאלה נוספת שיש לשאול:
מהו המסר בהתגלות זו של מסקליטו?
האם יש כאן מסר נוסף על המסר שמציין דון חואן, קרי קבלתו של קסטנדה על ידי מסקליטו (שמשמעותה היא שדון חואן אמור להעביר אליו את הידע שברשותו)?
===================
6.6.17
הגיע זמן לכמה מעברים קסומים לצלילי Tijuana Dance.
===================
8.6.17
הסרטון הבא הוא על אישה שזוכרת לפרטי פרטים כל מה שאירע בחייה.
איך זה נוגע לעניינינו:
זה נראה כמו מקרה טבעי של האירוע המלווה (או המוליך, The Usher), אשר זוכה לפרק משלו ב"צדו הפעיל של האינסוף".
זהו אירוע שהוא מחריד בחַיוּתוֹ (בהירותו), אשר לאחריו החזרה לעבר היא כבר לא רק היזכרות, אלא התנסות באותן התנסויות מחדש באופן ממשי.
==================
8.6.17
כדאי לשים לב לכך שהיא סובלת גם מאספנות כפייתית.
הפסיכולוג בסרטון קושר בין אספנות חפצים ואספנות של אירועי זיכרון, ו...... גם דון חואן (ב"צדו הפעיל")מציע לקסטנדה להסיט את יצר האספנות שלו מחפצים ל.... אירועי זיכרון מסוג מסוים: האירועים הבלתי נשכחים של חייו.
=================
8.6.17
משמעויות סמליות באירוע עם הכלב:
דון חואן אומר שמסקליטו (בדמות הכלב) "הצביע עליך בפניי, ועל ידי כך הראה לי שאתה האיש הנבחר" (עמוד 41).
ייתכן והשתנת הכלב עליו הייתה האופן שבו הוא הצביע עליו.
דרך אגב, הכלב מנפרד התגלה כאשר אמיליטו השתין עליו מבלי שהבחין בו.
ההפעלה ההדדית של קסטנדה ושל הכלב זה את זה ("ידעתי את משאלותיו והוא ידע את שלי"), עשויה לסמל את השליטה ההדדית שיש ללוחם ולרוח זה בזה. הרוח עומדת לפקודתו של הלוחם כאשר הוא מצמצם את עצמו לאפס. אז הפקודה שלו הופכת לפקודה של הנשר. ולהיפך, כמובן. הלוחם, ובמיוחד הנגואל, הוא משרתה של הרוח; פועל על פי דברה וסימניה.
התיאור של ג'ון טומה את החוויה של קסטנדה "מבחוץ", מציגה את כל העניין באור מאד נלעג.
האם יש לכך נימוק?
לכאורה, הרושם מדברי ג'ון הוא שקסטנדה לא נהפך לכלב, למרות שקסטנדה ראה את עצמו עם פרווה, בדומה לכלב, ומסוגל לעשות מה שכלב עושה, כגון: לגרד את ראשו עם הרגל, לשתות כמו כלב וכמובן לנבוח. זהו רק רושם, כי אין אמירה מפורשת בדברי ג'ון שהוא לא היה כלב.
אני חושב שזו הייתה מכה ליהירות של קסטנדה, יהירות הנרמזת לאורך הספרים.
בנוסף, אני נוטה לחשוב שהמטרה הייתה גם להשאיר אותו בספק לגבי מה קרה שם באמת, כלומר במציאות המוסכמת, "האוביקטיבית". דון חואן בעצם רומז בכך, הוא הרי מנצח סמוי על כל ההצגה, שזה לא מאד חשוב מה קורה במציאות המוסכמת, אלא, אם זוהי החוויה שלך, אז זוהי המציאות עבורך.
=================
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה