OUT OF THE DEPTHS:Vivien Samsing and Carl Erik
ממעמקים קראתיך
שיירים מפוסט קודם:
לגבי החיזיון השני של מסקליטו, בו קסטנדה מפליג על פיסת אדמה קטנה על פני ים אפל, אשר הצעתי לגביו את ההשערה שזהו הים האפל של המודעות: כדאי לדעתי לקַשר את החוויה למה שנאמר בתחילת הפרק (פרק 4), למרות ששיחה זו נערכת חצי שנה לפני חיזיון השיט.
"האם אתה יכול לפחות לומר לי להיכן לוקח אותך מסקליטו?"
"אינני יכול לדבר על כך."
"כל מה שאני רוצה לדעת הוא, אם יש עולם אחר שאליו הוא לוקח אנשים."
"יש."
"האם אלו הם השמים?"
"הוא לוקח אותך דרך הרקיע."
"אני מתכוון, האם אלו השמים ששם אלוהים?"
"אתה מדבר כטיפש עכשיו. אינני יודע היכן אלוהים."
"האם מסקליטו הוא אלוהים - האלוהים האחד? או שהוא אחד האלים?"
"הוא פשוט מגן ומורה; הוא עוצמה."
"האם הוא עוצמה בתוכנו?"
"לא. למסקליטו אין קשר לנו. הוא מחוצה לנו." (עמוד 73)
בחיזיון השלישי הוא יגיע להכרה ברורה שמסקליטו הוא ישות עצמאית שאיננה תלויה בנו.
אני חושב שחיזיון השיט ממחיש את הנאמר בשיחה הנ"ל:
השיט מסתיים במקום שהוא מעין מכלאה המגודרת בשורות של סלעים עצומים.
כלומר, זהו המקום המוגן שאליו מסקליטו לוקח.
המסע לשם עובר בים האפל של המודעות, המקיף אותנו כמו הרקיע.
עדיין אין לי שמץ מושג מדוע העיניים של מסקליטו היו אותם המים (או נראו כאותם מים).
ולפוסט החדש.
החיזיון השלישי עם מסקליטו -החיזיון העשיר מכולם - מופיע בפרק 8.
דרך אגב, החזיונות אינם מרוכזים בפרקים כך שכל חזיונות מסקליטו מופיעים בפרקים סמוכים, אלא כל פרק עוסק באחד הצמחים וחזיונותיו (אם ישנן כאלה), והצמחים מתחלפים עם כל פרק: מסקליטו, עשב השטן, מסקליטו... לסירוגין. העשן הקטן זוכה כמדומני לפרק אחד בלבד.
מה שכיניתי "החיזיון השלישי" הוא בעצם החיזיון האחרון באוסף של כמה חזיונות. מדובר שם על טקס לעיסת פיאוטה הנפרש על פני ארבעה ימים רצופים.
על היום הקודם לאותו חיזיון מסופר:
במשך מושב זה לעסתי רק ניצן אחד [של פיאוטה] ולא הקשבתי לאף אחד מהשירים. גם לא שמתי לב לשום דבר שהתרחש. מהרגע הראשון היתה כל הוויתי מרוכזת לנקודה אחת. ידעתי שמשהו חשוב ביותר לאיכות-חיי חסר לי.
בעוד האנשים שרו, ביקשתי אני ממסקליטו בקול רם שילמדני שיר.
תחינתי התערבבה עם שירתם הרמה של הגברים. מיד שמעתי שיר באוזני.
פניתי לאחור, ישבתי כשגבי אל החבורה - והקשבתי. שמעתי את המילים והמנגינה שוב ושוב וחזרתי עליהם עד שלמדתי את כל השיר. היה זה שיר ארוך בספרדית. אחר כך שרתי אותו לחבורה פעמים אחדות. ומיד אחר כך הגיע לאוזני שיר חדש. עד הבוקר שרתי כבר את שני השירים פעמים אין ספור. הרגשתי שהתחדשתי, שהתחזקתי.
(עמודים 116, 117)
בחיזיון שלאחר מכן, התחושה שמשהו חסר בחייו תהיה אחת מהשאלות שהוא מפנה אל מסקליטו, וכפי הנראה מסקליטו משיב לו על כך, כדרכו, בדרך של חיזיון, ללא מילים. באחד הפוסטים תהיתי אם מה שחסר לו היתה הפרידה מאביו, דבר שהחיזיון איפשר לו לכאורה לעשות.
הפרידה מאביו היא אולי גם סמל לפרידה מהחיים הרגילים. אביו הכניס אותו לעולם הזה ולימד אותו להתנהל בו, ועתה הוא צריך אב חדש שיכניס אותו לעולם אחר וילמד אותו כיצד להתקיים בו. אביו היה האלוהים הקודם, עכשיו צריך אלוהים חדש, הוא מסקליטו. (אם יותר לי להפליג מעט).
לימוד השירים הוא ללא ספק חיזיון בפני עצמו, אם כי נוכחותו של מסקליטו לא נאמרת באופן מפורש, אבל הוא הרי הפנה את בקשתו למסקליטו, וכל הטקסים והשירה מופנים אל מסקליטו.
השירים שהוא למד משמשים אותו לזימון מסקליטו כבר במהלך החיזיון האחרון, שאירע פחות מיממה לאחר מכן.
מה מזכיר לכם לימוד השירים על ידי מסקליטו, שירים שנועדו בעצם לשמש לקריאה אל מסקליטו?
לי זה הזכיר את שירה היפה של לאה גולדברג. הדגשתי את המילים בתוך השיר כולו.
הדמיון הוא שהאֵל (נניח לצורך העניין שמסקליטו הוא אל) מלמד שיר שמטרתו העיקרית היא לשמש אמצעי ליצירת קשר אתו.
זהו שיר אישי. לכל אחד צריך שיהיה שיר משלו. זה כאילו שמסקליטו נותן לך את מספר הטלפון שלו כדי שתוכל להתקשר אליו. מישהו אחר לא יוכל לעשות שימוש במספר הזה.
אנו נפגוש את רעיון השירים האישיים המופנים אל ישויות, המועמדות לתואר "בעלי ברית", בספר "שבונו". אם ירצה מסקליטו, בקרוב 😊
ראוי לציין שבשיר של לאה גולדברג מטרת התפילה היא ברכה והלל (הכרת תודה), בשונה מהשירים לסקליטו.
ממעמקים קראתיך
*******
שיירים מפוסט קודם:
לגבי החיזיון השני של מסקליטו, בו קסטנדה מפליג על פיסת אדמה קטנה על פני ים אפל, אשר הצעתי לגביו את ההשערה שזהו הים האפל של המודעות: כדאי לדעתי לקַשר את החוויה למה שנאמר בתחילת הפרק (פרק 4), למרות ששיחה זו נערכת חצי שנה לפני חיזיון השיט.
"האם אתה יכול לפחות לומר לי להיכן לוקח אותך מסקליטו?"
"אינני יכול לדבר על כך."
"כל מה שאני רוצה לדעת הוא, אם יש עולם אחר שאליו הוא לוקח אנשים."
"יש."
"האם אלו הם השמים?"
"הוא לוקח אותך דרך הרקיע."
"אני מתכוון, האם אלו השמים ששם אלוהים?"
"אתה מדבר כטיפש עכשיו. אינני יודע היכן אלוהים."
"האם מסקליטו הוא אלוהים - האלוהים האחד? או שהוא אחד האלים?"
"הוא פשוט מגן ומורה; הוא עוצמה."
"האם הוא עוצמה בתוכנו?"
"לא. למסקליטו אין קשר לנו. הוא מחוצה לנו." (עמוד 73)
בחיזיון השלישי הוא יגיע להכרה ברורה שמסקליטו הוא ישות עצמאית שאיננה תלויה בנו.
אני חושב שחיזיון השיט ממחיש את הנאמר בשיחה הנ"ל:
השיט מסתיים במקום שהוא מעין מכלאה המגודרת בשורות של סלעים עצומים.
כלומר, זהו המקום המוגן שאליו מסקליטו לוקח.
המסע לשם עובר בים האפל של המודעות, המקיף אותנו כמו הרקיע.
עדיין אין לי שמץ מושג מדוע העיניים של מסקליטו היו אותם המים (או נראו כאותם מים).
*******
ולפוסט החדש.
החיזיון השלישי עם מסקליטו -החיזיון העשיר מכולם - מופיע בפרק 8.
דרך אגב, החזיונות אינם מרוכזים בפרקים כך שכל חזיונות מסקליטו מופיעים בפרקים סמוכים, אלא כל פרק עוסק באחד הצמחים וחזיונותיו (אם ישנן כאלה), והצמחים מתחלפים עם כל פרק: מסקליטו, עשב השטן, מסקליטו... לסירוגין. העשן הקטן זוכה כמדומני לפרק אחד בלבד.
מה שכיניתי "החיזיון השלישי" הוא בעצם החיזיון האחרון באוסף של כמה חזיונות. מדובר שם על טקס לעיסת פיאוטה הנפרש על פני ארבעה ימים רצופים.
על היום הקודם לאותו חיזיון מסופר:
במשך מושב זה לעסתי רק ניצן אחד [של פיאוטה] ולא הקשבתי לאף אחד מהשירים. גם לא שמתי לב לשום דבר שהתרחש. מהרגע הראשון היתה כל הוויתי מרוכזת לנקודה אחת. ידעתי שמשהו חשוב ביותר לאיכות-חיי חסר לי.
בעוד האנשים שרו, ביקשתי אני ממסקליטו בקול רם שילמדני שיר.
תחינתי התערבבה עם שירתם הרמה של הגברים. מיד שמעתי שיר באוזני.
פניתי לאחור, ישבתי כשגבי אל החבורה - והקשבתי. שמעתי את המילים והמנגינה שוב ושוב וחזרתי עליהם עד שלמדתי את כל השיר. היה זה שיר ארוך בספרדית. אחר כך שרתי אותו לחבורה פעמים אחדות. ומיד אחר כך הגיע לאוזני שיר חדש. עד הבוקר שרתי כבר את שני השירים פעמים אין ספור. הרגשתי שהתחדשתי, שהתחזקתי.
(עמודים 116, 117)
בחיזיון שלאחר מכן, התחושה שמשהו חסר בחייו תהיה אחת מהשאלות שהוא מפנה אל מסקליטו, וכפי הנראה מסקליטו משיב לו על כך, כדרכו, בדרך של חיזיון, ללא מילים. באחד הפוסטים תהיתי אם מה שחסר לו היתה הפרידה מאביו, דבר שהחיזיון איפשר לו לכאורה לעשות.
הפרידה מאביו היא אולי גם סמל לפרידה מהחיים הרגילים. אביו הכניס אותו לעולם הזה ולימד אותו להתנהל בו, ועתה הוא צריך אב חדש שיכניס אותו לעולם אחר וילמד אותו כיצד להתקיים בו. אביו היה האלוהים הקודם, עכשיו צריך אלוהים חדש, הוא מסקליטו. (אם יותר לי להפליג מעט).
לימוד השירים הוא ללא ספק חיזיון בפני עצמו, אם כי נוכחותו של מסקליטו לא נאמרת באופן מפורש, אבל הוא הרי הפנה את בקשתו למסקליטו, וכל הטקסים והשירה מופנים אל מסקליטו.
השירים שהוא למד משמשים אותו לזימון מסקליטו כבר במהלך החיזיון האחרון, שאירע פחות מיממה לאחר מכן.
מה מזכיר לכם לימוד השירים על ידי מסקליטו, שירים שנועדו בעצם לשמש לקריאה אל מסקליטו?
לי זה הזכיר את שירה היפה של לאה גולדברג. הדגשתי את המילים בתוך השיר כולו.
למדני אלוהי
מילים: לאה גולדברג
למדני אלוהי
ברך והתפלל
על סוד עלה קמל
על נוגה פרי בשל
על החירות הזאת
לנשום, לחוש, לראות,
לדעת, לייחל, להיכשל.
למד את שפתותיי
ברכה ושיר הלל
בהתחדש זמנך
עם בוקר ועם ליל
בהתחדש זמנך
עם בוקר ועם ליל
לבל יהי יומי
עליי כתמול שלשום
לבל יהי עליי
יומי הרגל
יומי הרגל.
ובביצוע יפה.
הדמיון הוא שהאֵל (נניח לצורך העניין שמסקליטו הוא אל) מלמד שיר שמטרתו העיקרית היא לשמש אמצעי ליצירת קשר אתו.
זהו שיר אישי. לכל אחד צריך שיהיה שיר משלו. זה כאילו שמסקליטו נותן לך את מספר הטלפון שלו כדי שתוכל להתקשר אליו. מישהו אחר לא יוכל לעשות שימוש במספר הזה.
אנו נפגוש את רעיון השירים האישיים המופנים אל ישויות, המועמדות לתואר "בעלי ברית", בספר "שבונו". אם ירצה מסקליטו, בקרוב 😊
ראוי לציין שבשיר של לאה גולדברג מטרת התפילה היא ברכה והלל (הכרת תודה), בשונה מהשירים לסקליטו.
**************
www.toltec.co.il
*
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה