Paul McCartney - Bluebird
יצירה מ-1973
הערות ותוספות
9.6.17
נזכרתי במשהו משעשע.
טומי לפיד תכנן לעצמו את אירוע ההלוויה, ככל הזכור לי, לפרטי פרטים.
בין היתר הוא תכנן שברקע יושמע ברמקולים השיר "I did it my way" של פרנק סינטרה. שיר יפה, יש לציין.
על פי התפיסה הטולטקית זה משעשע:
החשיבות העצמית, הדיעה הפנטסטית על עצמך, הן שביסודו של ההומור הטולטקי.
אבל יותר מכך, יש כאן הזדהות עצומה עם הישגיו, כשבעצם, על פי הטולטקים, לעולם אין כזה דבר "my way". יש ציות מוחלט או לדיבור הפנימי או לרוח.
אם היה כאן ציות לרוח, הוא לא היה משתמש ב: my way, ובטח לא מתכנן את ההלוויה.
נסו את זה על עצמכם, החליטו שעכשיו אתם עושים משהו שהוא לגמרי בחירה שלכם: your way.
איך אתם עושים את זה?
עושים מה שבא לכם? בא מאיפה? (כמו יהוה, מאֶדוֹם? :) )
או אולי עושים אחרת ממה שאתם עושים ברגיל בנסיבות האלה? אולי אחרת ממה שהקול הפנימי אומר לכם לעשות?
אבל הקול "החדש" הזה גם הוא שייך לקול הפנימי, כפי שכל ההתלבטויות שלנו הן חלק מהקול הפנימי.
אמנם, לעתים, בין הקולות נמצא גם קולה של הנפש האמיתית, של הרוח, אבל הוא חלש מאד ובדרך כלל ידו על התחתונה.
=================
9.6.17
איך מזהים את קולה של הנפש האמיתית, קולה של הרוח?
הצעתי לאחרונה כמה כיוונים:
לדוגמה: בכל פעם שאת/ה שומע בתוכך משפט שנתקלת בו בספרים מפי דון חואן כלפי קסטנדה, כגון:
- אין לך זמן בשביל השטויות האלה.
- את/ה מתעקש להתיש אותי שוב ושוב בסיפורי המסכנות שלך.
אלה מקורם בנפש האמיתית.
המיינד הטפילי (הקול הפנימי) לעולם לא יגיד לך, לדוגמה, שזה לא בסדר להלקות את עצמך ברחמים עצמיים. ליהפך: "מגיע לך לקבל יחס טוב יותר!" וכד.
במקרים רבים ניתן לזהות שהמניע שעומד מאחורי עמדתך מטרתו האדרת עצמך, ושיפור הערך החברתי שלך. אלה כמובן אינם קולה של הנפש האמיתית.
מוּדעוּת היא שלב ראשון, השאלה היא אם יש לך את העוצמה להתנגד לקול זה. אחד התנאים להתנגדות כזו הוא, כמובן, הכרה ברעיון שתי הנפשות.
=================
10.6.17
בהמשך לתגובה הקודמת, להבנתי, מצבנו קשה הרבה יותר:
לא רק שקשה להיות מודע לעצמך ולמניעיך, קשה מאד להתנגד להם, ובנוסף, כאשר עברת את שני המכשולים הקשים הללו, ברוב המקרים עליך להמשיך לציית לקול הפנימי הטפילי כדי שלא להתגלות.
יש להמשיך ולהחזיק את אזיקיך על ידיך לצורך יצירת מראית עין, להסתיר את העובדה שהשתחררת :)
=================
10.6.17
הרצאה מעניינת ומשעשעת נוספת של נסים ארמיין:
מי בנה את הפירמידות
================
11.6.17
עוד מישהו שמדבר על הפירמידות ובעיקר על ארון הברית, מר גרַהם הֶנקוֹק.
אני לא אוהב את האיש. זכיתי לראות את הצטרפותו לעליהום של עדר "האינטלקטואלים", האנטישמים לעת מצוא, בתקשורת העולמית בזמן מלחמת עזה האחרונה. ובכלל, האיש לא מרשים אותי, אבל הוא ערך מחקר בנושא זה, ולי הוא חידש כמה דברים.
משפט הסיכום שלו מטופש בעיניי: אם הארון אכן נמצא באתיופיה, כפי שהוא מאמין, הוא מקווה שהוא יישאר שם כי הופעתו בירושלים תביא למלחמת אחרית הימים הנחזית על פי מסורות דתיות שונות.
ואני אומר, אם מדובר במלחמת גאולה של האנושות ומשפחת האדמה בכלל, איך אפשר שלא לרצות בזה? האם זה מפני שהוא מצא לעצמו בועה נוחה, ושהעולם יקפוץ לו? (אני שם כמה ז'יטונים על האפשרות הזו)
================
11.6.17
שלושה עורבים.
כאשר קסטנדה הופך לעורב, מצטרפים אליו שלושה עורבים המגיעים מהצפון.
דון חואן אומר שאלה הם שליחי גורלו. הם עתידים להודיע לו באמצעות אופן מעופם על תפניות בגורלו.
השליחים האחרונים שלו יופיעו בערב, כפי הנראה בשעת השקיעה, הם יקראו לו ואז ייהפכו לכסופים. זהו סימן שהגיע זמנו למות ולהיעשות לעורב. הם יגיעו שלושה מהצפון, יאספו אותו ויעופו חזרה לצפון, הפעם ארבעה עורבים.
התיאור הזה מצלצל לי מוזר: האם זה לא טריביאלי שאם אספו אותו אז יהיו ארבעה עורבים העפים משם? מה הוא רצה לומר בזה?
המספר שלוש חוזר לא מעט בספר, לדוגמה: שלושת סוגי הצמחים (מסקליטו, עשב השטן ופסילוסיבה מקסיקנה), שלושה ניצוצות פוגעים בו בחיזיון שבו הוא זקן.
ועכשיו שלושה שליחים.
כאשר מדובר בשליחים, שלוש הוא מספר נפוץ, משום מה:
שלושת המלאכים אל אברהם, שלושת החכמים אשר הגיעו לבקר את ישו התינוק.
לידיעתכם ! 😊
===============
11.6.17
אני נוטה לחשוב ששלושת העורבים הם שלושת הניצוצות שפגעו בו בחיזיון שבו הוא זקן שפוף, חיזיון שהראה לו מסקליטו דרך חור בכף ידו.
הצעתי להבין זאת כשלושת הלוחמים המתחברים אליו כנגואל, כלומר מתמזגים עם התאים האנרגטיים המרכיבים אותו.
אם הרעיון הזה נכון, עדיין לא ברור לי מדוע הסייר נתפש בקטגוריה אחרת ואינו נחשב ללוחם מן המניין. בשונה משאר הלוחמים, הוא שייך לאחד הבתים שבו יש לוחם "בעל הבית".
===============
12.6.17
עלתה בדעתי המחשבה אודות הדמיון שבין האלכימיה והדרך הטולטקית.
האלכימיה שואפת להפוך חומרים פשוטים ונפוצים לזהב, כך גם הטולטקים שואפים להסיט את עצמם יותר ויותר לתחום המודעות הענברית, היא הרוח.
להפוך את עצמם ל"זהב".
יש גישות הרואות באלכימיה שאיפה רוחנית, לא חומרית כימית.
אם נידרש למתוח עוד יותר את הדמיון בין שני התחומים ולהצביע על אבן החכמים, אותה אבן שהיא חיונית לביצוע הטרנספורמציה לזהב, אז נראה שהמועמד לזה הוא.... בעל ברית.
עליו נאמר שהוא אספקט של הנגואל (הרוח) ושבכוחו לקחת אותנו אל מעבר לגבולות עצמנו. גם כאן, בפרק שלנו, היציאה מגבולות עצמך כדי להיעשות לעורב נעשתה באמצעות העשן הקטן (תערובת צמחים לעישון המכילה כנראה את הפטריה פסילוסיבה מקסיקנה), שהוא בעל ברית.
===============
12.6.17
סרטון קצר נוסף של נסים ארמיין:
הוכחה בדבר מגע עם חייזרים.
הערה שלי:
אם זהו אכן מסר מחייזרים, אז ישנה משמעות חשובה נוספת למדיום שנשא את התשובה, כלומר לשרטוט בשדה תבואה, לעומת שידור חזרה, והוא: הם כבר כאן. ===============
יצירה מ-1973
******
בפרק 10 של "משנתו של דון חואן" הופך קסטנדה, לכאורה, לעורב.
אמצעי העזר לכך הוא העשן הקטן: תערובת צמחים שמרכיביה אינם מפורטים, אבל כפי הנראה המרכיב החשוב בה הוא פטרייה הנקראת "פסילוסיבה מקסיקנה", מין אחד מסוים שלה. ישנם עשרות מינים שאינם רלבנטיים, כנראה.
מדוע ללמוד להיות עורב, מהי התכלית?
בעקבות נשימת ובליעת העשן הקטן, גופו של קסטנדה נעשה משותק, ולאחר מכן הוא נעלם, מלבד הראש. מתוך הראש בוקעים איברי העורב.
אחרי הפעם הראשונה שבה גופו נעשה משותק והוא נופל על צדו, וגם נרדם תוך זמן קצר, אומר לו דון חואן:
"אני עורב, אני מלמד אותך להיעשות לעורב. כשתלמד זאת, תישאר ער ותנוע בחופשיות, אחרת תהיה תמיד דבוק לקרקע, לאותו מקום שבו תיפול." (עמוד 32)
לדעתי, העשן הקטן, שהוא בעל ברית, כלומר יצור לא-אורגני, חדר לגופו וניטרל את התבנית האנושית של קסטנדה, כלומר את הטפיל, שגם הוא ישות לא-אורגנית. כדי לפעול במצב זה הוא צריך להיעשות לבעל חיים אחר, לדוגמה לעורב או לצרצר. (כי מה שעושה אותו לאדם יצא מכלל פעולה)
נתקלנו ב"מסע לאיכטלאן" במרדף של בעלי ברית אחרי קסטנדה במדבר בניסיון "להתמזג עם המוות שלו", כלומר עם הטפיל.
דרך אגב, טאישה אבלאר מכניסה לגופה בעל ברית כאשר היא "שותה" מהדלעת שמגיש לה אמיליטו.
דרך אגב 2: אם אני צודק במודל שהצעתי בעבר למבנה החבורה והשושלת, אמיליטו, הסייר בבית הדרומי, שייך אורגנית לחבורה של הנגואל חוליאן.
בסוף הפרק שואל קסטנדה אם הוא היה עורב ממש, גם עבור אדם שהיה צופה בו באותו זמן.
התשובה היא: לא.
"זה אורך זמן רב מאד ללמוד להיות עורב כהלכה," אמר. "אך אתה לא השתנית, גם לא פסקת מלהיות אדם. יש משהו נוסף."
"אתה יכול לומר לי מהו המשהו הנוסף, דון חואן?"
"אולי אתה יודע זאת בעצמך עכשיו. אולי אם לא היית חושש כל כך מלהשתגע, או מלאבד את גופך, היית מבין את הסוד המופלא הזה. אך אולי אתה מוכרח להמתין עד שתאבד את פחדך כדי להבין את כוונתי." (עמוד 140)
לדעתי, המשהו הנוסף הוא התבנית האנושית, ההתקן הזר. כדי להיות לעורב "מן המניין" צריך לאבד את התבנית האנושית. המילה "להשתגע" מנוסחת לעתים קרובות כ"לאבד את הדעת", והדעת היא הדעת הטפילית, אם כי בטקסט המקורי "להשתגע" זה לא loosing your mind אלא becoming mad.
ואכן לאבד את הצורה האנושית לוקח זמן רב. קסטנדה חווה זאת מעל לשנתיים לאחר תום החניכה (שנמשכה 13 שנים).
ישנם עניינים נוספים סתומים הקשורים בהיעשות לעורב.
אם תצלח עליי הרוח, אביא זאת בהמשך.
שבת שלום.
**************
www.toltec.co.il
*
הערות ותוספות
9.6.17
נזכרתי במשהו משעשע.
טומי לפיד תכנן לעצמו את אירוע ההלוויה, ככל הזכור לי, לפרטי פרטים.
בין היתר הוא תכנן שברקע יושמע ברמקולים השיר "I did it my way" של פרנק סינטרה. שיר יפה, יש לציין.
על פי התפיסה הטולטקית זה משעשע:
החשיבות העצמית, הדיעה הפנטסטית על עצמך, הן שביסודו של ההומור הטולטקי.
אבל יותר מכך, יש כאן הזדהות עצומה עם הישגיו, כשבעצם, על פי הטולטקים, לעולם אין כזה דבר "my way". יש ציות מוחלט או לדיבור הפנימי או לרוח.
אם היה כאן ציות לרוח, הוא לא היה משתמש ב: my way, ובטח לא מתכנן את ההלוויה.
נסו את זה על עצמכם, החליטו שעכשיו אתם עושים משהו שהוא לגמרי בחירה שלכם: your way.
איך אתם עושים את זה?
עושים מה שבא לכם? בא מאיפה? (כמו יהוה, מאֶדוֹם? :) )
או אולי עושים אחרת ממה שאתם עושים ברגיל בנסיבות האלה? אולי אחרת ממה שהקול הפנימי אומר לכם לעשות?
אבל הקול "החדש" הזה גם הוא שייך לקול הפנימי, כפי שכל ההתלבטויות שלנו הן חלק מהקול הפנימי.
אמנם, לעתים, בין הקולות נמצא גם קולה של הנפש האמיתית, של הרוח, אבל הוא חלש מאד ובדרך כלל ידו על התחתונה.
=================
9.6.17
איך מזהים את קולה של הנפש האמיתית, קולה של הרוח?
הצעתי לאחרונה כמה כיוונים:
לדוגמה: בכל פעם שאת/ה שומע בתוכך משפט שנתקלת בו בספרים מפי דון חואן כלפי קסטנדה, כגון:
- אין לך זמן בשביל השטויות האלה.
- את/ה מתעקש להתיש אותי שוב ושוב בסיפורי המסכנות שלך.
אלה מקורם בנפש האמיתית.
המיינד הטפילי (הקול הפנימי) לעולם לא יגיד לך, לדוגמה, שזה לא בסדר להלקות את עצמך ברחמים עצמיים. ליהפך: "מגיע לך לקבל יחס טוב יותר!" וכד.
במקרים רבים ניתן לזהות שהמניע שעומד מאחורי עמדתך מטרתו האדרת עצמך, ושיפור הערך החברתי שלך. אלה כמובן אינם קולה של הנפש האמיתית.
מוּדעוּת היא שלב ראשון, השאלה היא אם יש לך את העוצמה להתנגד לקול זה. אחד התנאים להתנגדות כזו הוא, כמובן, הכרה ברעיון שתי הנפשות.
=================
10.6.17
בהמשך לתגובה הקודמת, להבנתי, מצבנו קשה הרבה יותר:
לא רק שקשה להיות מודע לעצמך ולמניעיך, קשה מאד להתנגד להם, ובנוסף, כאשר עברת את שני המכשולים הקשים הללו, ברוב המקרים עליך להמשיך לציית לקול הפנימי הטפילי כדי שלא להתגלות.
יש להמשיך ולהחזיק את אזיקיך על ידיך לצורך יצירת מראית עין, להסתיר את העובדה שהשתחררת :)
=================
10.6.17
הרצאה מעניינת ומשעשעת נוספת של נסים ארמיין:
מי בנה את הפירמידות
11.6.17
עוד מישהו שמדבר על הפירמידות ובעיקר על ארון הברית, מר גרַהם הֶנקוֹק.
אני לא אוהב את האיש. זכיתי לראות את הצטרפותו לעליהום של עדר "האינטלקטואלים", האנטישמים לעת מצוא, בתקשורת העולמית בזמן מלחמת עזה האחרונה. ובכלל, האיש לא מרשים אותי, אבל הוא ערך מחקר בנושא זה, ולי הוא חידש כמה דברים.
משפט הסיכום שלו מטופש בעיניי: אם הארון אכן נמצא באתיופיה, כפי שהוא מאמין, הוא מקווה שהוא יישאר שם כי הופעתו בירושלים תביא למלחמת אחרית הימים הנחזית על פי מסורות דתיות שונות.
ואני אומר, אם מדובר במלחמת גאולה של האנושות ומשפחת האדמה בכלל, איך אפשר שלא לרצות בזה? האם זה מפני שהוא מצא לעצמו בועה נוחה, ושהעולם יקפוץ לו? (אני שם כמה ז'יטונים על האפשרות הזו)
11.6.17
שלושה עורבים.
כאשר קסטנדה הופך לעורב, מצטרפים אליו שלושה עורבים המגיעים מהצפון.
דון חואן אומר שאלה הם שליחי גורלו. הם עתידים להודיע לו באמצעות אופן מעופם על תפניות בגורלו.
השליחים האחרונים שלו יופיעו בערב, כפי הנראה בשעת השקיעה, הם יקראו לו ואז ייהפכו לכסופים. זהו סימן שהגיע זמנו למות ולהיעשות לעורב. הם יגיעו שלושה מהצפון, יאספו אותו ויעופו חזרה לצפון, הפעם ארבעה עורבים.
התיאור הזה מצלצל לי מוזר: האם זה לא טריביאלי שאם אספו אותו אז יהיו ארבעה עורבים העפים משם? מה הוא רצה לומר בזה?
המספר שלוש חוזר לא מעט בספר, לדוגמה: שלושת סוגי הצמחים (מסקליטו, עשב השטן ופסילוסיבה מקסיקנה), שלושה ניצוצות פוגעים בו בחיזיון שבו הוא זקן.
ועכשיו שלושה שליחים.
כאשר מדובר בשליחים, שלוש הוא מספר נפוץ, משום מה:
שלושת המלאכים אל אברהם, שלושת החכמים אשר הגיעו לבקר את ישו התינוק.
לידיעתכם ! 😊
===============
11.6.17
אני נוטה לחשוב ששלושת העורבים הם שלושת הניצוצות שפגעו בו בחיזיון שבו הוא זקן שפוף, חיזיון שהראה לו מסקליטו דרך חור בכף ידו.
הצעתי להבין זאת כשלושת הלוחמים המתחברים אליו כנגואל, כלומר מתמזגים עם התאים האנרגטיים המרכיבים אותו.
אם הרעיון הזה נכון, עדיין לא ברור לי מדוע הסייר נתפש בקטגוריה אחרת ואינו נחשב ללוחם מן המניין. בשונה משאר הלוחמים, הוא שייך לאחד הבתים שבו יש לוחם "בעל הבית".
===============
12.6.17
עלתה בדעתי המחשבה אודות הדמיון שבין האלכימיה והדרך הטולטקית.
האלכימיה שואפת להפוך חומרים פשוטים ונפוצים לזהב, כך גם הטולטקים שואפים להסיט את עצמם יותר ויותר לתחום המודעות הענברית, היא הרוח.
להפוך את עצמם ל"זהב".
יש גישות הרואות באלכימיה שאיפה רוחנית, לא חומרית כימית.
אם נידרש למתוח עוד יותר את הדמיון בין שני התחומים ולהצביע על אבן החכמים, אותה אבן שהיא חיונית לביצוע הטרנספורמציה לזהב, אז נראה שהמועמד לזה הוא.... בעל ברית.
עליו נאמר שהוא אספקט של הנגואל (הרוח) ושבכוחו לקחת אותנו אל מעבר לגבולות עצמנו. גם כאן, בפרק שלנו, היציאה מגבולות עצמך כדי להיעשות לעורב נעשתה באמצעות העשן הקטן (תערובת צמחים לעישון המכילה כנראה את הפטריה פסילוסיבה מקסיקנה), שהוא בעל ברית.
===============
12.6.17
סרטון קצר נוסף של נסים ארמיין:
הוכחה בדבר מגע עם חייזרים.
הערה שלי:
אם זהו אכן מסר מחייזרים, אז ישנה משמעות חשובה נוספת למדיום שנשא את התשובה, כלומר לשרטוט בשדה תבואה, לעומת שידור חזרה, והוא: הם כבר כאן. ===============
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה